הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 31702-07-15

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעים

  1. ועד הבית המשותף הזרקון 9
  2. דניאל ישראלוב ת.ז. XXXXXX664
  3. טלי הללי ת.ז. XXXXXX408
  4. גיא הללי ת.ז. XXXXXX607
  5. ניר לוי ת.ז. XXXXXX917
  6. שרון גיא ת.ז. XXXXXX205
  7. יובל הנסקי ת.ז. XXXXXX309
  8. פז שמחה בכר יוספה ת.ז. XXXXXX713
  9. כנרת גמבש ת.ז. XXXXXX990
  10. רחל יחיא ת.ז. XXXXXX971
  11. פנינה וקנין ת.ז. XXXXXX980

ע"י ב"כ עו"ד דמארי עודד

נגד

נתבעת
פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ ח.פ. 511847337
ע"י ב"כ עו"ד גור טננבאום

פסק דין

לפניי תביעה בגין ליקויי בניה ברכוש משותף בבניין ברחוב הזרקון 9 בגדרה.
תוך כדי ההליך, ובהסכמת התובעים, תיקנה הנתבעת את מרבית הליקויים שמצא מומחה בית המשפט בבניין, כאשר מה שנותר לדיון זה בעיקר שאלת עוגמת הנפש וההוצאות.
לצערי הצדדים לא הצליחו להסכים על מנגנון מוסכם לבירור הנ"ל, ולפיכך נשמעו בתיק הוכחות והוגשו סיכומים על ידי הצדדים.
פסק דין זה יעסוק בשאלת החבות בפירוט, שכן שאלת החבות משליכה על זכאות/העדר זכאות, התובעים לעוגמת נפש ולהוצאות, עליה הם עומדים.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
המדובר בבניין מגורים ברחוב הזרקון 9 בגדרה, הידוע בתור גוש 4586 חלקה 102, המונה 4 קומות, מעל קומת מגורים נמוכה במפלס 1, ו – 13 יחידות דיור (להלן: "הבניין" ו/או "המבנה").
התובעים 2-11 הינם בעלים של 9 דירות בבניין. התובעת 1 הינה נציגות וועד הבית בבניין (להלן: "התובעים" / "נציגות וועד הבית", בהתאמה).
את הבניין בנתה הנתבעת, חברת פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ (להלן: "הנתבעת").
הנתבעת מסרה לדיירים את החזקה ברכוש המשותף בבניין , בתחילת שנת 2009.
לטענת התובעים, עם הזמן התגלו מספר ליקויים ברכוש המשותף.
בעקבות הליקויים שהתגלו לטענתם, פנו התובעים לקבלת חוות דעת הנדסית מחברת "פריזמה", כאשר מהנדס מטעמה, מר סטניסלב גולוד, ביקר בבניין ביום 02.04.12, והוציא חוות דעת בעניין הליקויים . בחוות דעת זו נרשם כי אותרו ליקויים, בגג הבניין, בחדרי הלובי הקומתיים ובחדר המדרגות, וכן בפיתוח ובעבודות החוץ.
בין היתר אותרו שקיעות ריצוף גדולות במתחם החניה, והתפרקות אריחים במתחם החניה, וצוין כי ישנו חשש שקיר הבטון הגבוה של הגדר, אינו יציב וזז הצידה, וכי הדבר הוא שגרם לליקויים במתחם החניה.
הקיר המדובר הינו קיר תמך שנבנה מבטון מזוין בגבול המגרש הגובל במגרש שכן, בהפרש של כ – 0.5 מ' גובה מקורי (ראה עמ' 19 סעיף 3.א לחוות דעת מומחה בית המשפט ), (להלן: "קיר התמך"), (תשומת הלב כי יש מקומות שקיר זה נקרא: "קיר דיפון"; "קיר דיפון חיצוני"; "קיר הגדר הצפוני"; "קיר תומך מבטון מזוין"; גדר מחופה אבן" ועוד).
המהנדס גולוד העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 267,000 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור 10% ובתוספת מע"מ. (חוות דעת זו לא צורפה לכתב התביעה והוגשה לתיק בישיבת ההוכחות. חוות הדעת גם הוגשה על ידי הצדדים למומחה בית המשפט, טרם מתן חוות דעתו). (להלן: "חוות דעת גולוד הראשונה").
ביום 30.05.12, פנה ועד הבית במכתב אל הנתבעת, בבקשה לתן תגובתה לחוות הדעת, וכן בבקשה לתקן את הליקויים ברכוש המשותף בבניין. למכתב זה צורפה חוות דעת גולוד הראשונה. במכתב נוסף מיום 30.07.12, של ועד הבית נרשם כי מר ישראילוב, נציג ועד הבית, הוא אשר גם חתם בשם ועד הבית על שני המכתבים הנ"ל (להלן: "מר דני ישראילוב"), כי נפגש ביום 29.06.12 עם מנהל העבודה של הנתבעת, והם עברו יחד על הליקויים שבחוות הדעת, ואולם בחלוף כחודש ימים, לא התקבלה כל התייחסות של הנתבעת לליקויים המפורטים בחוות הדעת. כן צוין במכתב, כי ישנה הצפה של מי ביוב בדירה 5 הממוקמת בקומת הקרקע, וגם בעניין זה נדרשה הנתבעת לת ן מענה (שני המכתבים הנ"ל צורפו כנספח 1 לכתב ההגנה).
מפרוטוקולים של תיקונים שצירפה הנתבעת לכת ב ההג נה, עולה כי בוצעו על ידי הנתבעת תיקונים ברכוש המשותף, בתאריכים 12.12.12, 26.08.13, 09.02.14.
ואולם, לטענת התובעים, מרביתם של הליקויים המהותיים, התרחבו והתפשטו, ואף היוו סכנה בטיחותי ת לבניין ולדייריו.
בשל האמור, פנו התובעים לקבל חוות דעת מעודכנת בעניין הליקויים ברכוש המשותף.
ביום 11.05.14 נערך ביקור נוסף בבניין מטעם המהנדס סטניסלב גולוד מחברת פריזמה, והוצאה על ידו חוות דעת מעודכנת בעניין הליקויים ברכוש המשותף. בחוות דעת זו נרשם כי אותרו ליקויים, כדלקמן: ליקויים בגג הבניין, לרבות ליקוי במערכת האיטום, במערכות הסולאריות, ובאריחים; ליקויים בחדרי הלובי הקומתיים ובחדר המדרגות, כגון, רטיבות, ליקויי טיח וצבע, מעברי צינורות לא תקניים , ליקוי במערכת כיבוי אש, ליקוי בריצוף ובהידבקות חיפויי הקירות, היעדר אמצעי ניקוז; ליקויים בפיתוח ובעבודות החוץ, כגון, ליקויים חמורים בריצוף ברחבת החניות, כגון שקיעות, התפרקות והתנתקות מקירות הגדרות, מעקה מתכת אינו תקני, ריצוף שאינו מישורי, הידבקות לקויה של אריחים ועוד, גודל חלק מהחניות קטן מהנדרש, ועוד. נמצא כי מצב הליקויים בעבודות החוץ, כגון בקיר התמך ובמתחם החניות הוחמר בצורה ניכרת מהביקור הקודם. המומחה גולוד הוסיף כי הליקוי בקיר התמך האמור, מהווה אף מפגע בטיחותי .
המומחה גולוד, העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 273,000 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי של 10% ובתוספת מע"מ (חוות הדעת צורפה כנספח 1 לכתב התביעה) (להלן: " חוות דעת גולוד השנייה"). חוות דעת זו לא הועברה לנתבעת טרם הגשת התביעה.
בהמשך, פנו התובעים לחברת "מורן שילר מהנדסים בע"מ" לקבלת חוות דעת בעניין הליקויים בחצר הבניין ובעיקר בעניין מתחם החניות ובעניין קיר התמך העשוי בטון, לגביו נטען בחוות דעת גולוב לתזוזות ולמפגע בטיחותי.
ביום 31.07.14 נערך ביקור בחצר הבניין ע"י המהנדס ערן שילר ולאחר מכן הוצאה חוות דעתו. על פי חוות דעת שילר, ישנה עקמומיות בחניות בחצר. באזור החניות השייכות לדירות 1,2,8,10 , נוצרה שקיעה של אבני הריצוף המשתלב בצורה כל כך גדולה המקשה על חניית הרכב במקומו. כמו כן אותרו מרצפות שבורות בחצר ליד קיר התמך. כן אותר ליקוי בקיר התמך עצמו, כאשר נמצאה תזוזת קיר של 5 ס"מ מראש קיר התמך ושיפוע קיר הגדול מ- 4% דב ר אשר הינו אסור על ת"י 789.
מסקנת חוות דעת שילר בעניין קיר התמך, הייתה: " הקיר אינו עומד בדרישות התקנים גם מהבחינה הוויזואלית וגם מהבחינה הקונסטרוקטיבית. יש לוודא עם הקונסטרוקטור המקורי ועם התכניות המקוריות של הקיר שהוא עומד בעומסים הקיימים עליו בפועל ושהוא לא תוכנן לעומסים אחרים. הן מבחינת זיון רך והן מבחינת עובי הקיר. כך שהשקיעה בפועל תהיה השקיעה הסופית של הקיר ולא אבן דרך בתהלי ך העלול לגרום לאסון."
המהנדס שילר רשם בחוות דעתו שתי אפשרויות לתיקון קיר התמך, כתלות בבדיקת העמידה בעומסים. ככל שקיר התמך עומד בעומסים הקיימים, יש לפרק את אבני החיפוי, ליישר את הקיר ולבצע חיפוי מחדש, בעלות משוערכת של 40,000 ₪. ככל שקיר התמך אינו עומד בעומסים הקיימים, הקיר פסול משימוש ויש לבנותו בשנית, בעלות משוערכת של 200,000 ₪.
המהנדס שילר, אמד את העלות הכוללת של תיקון הליקויים, ללא החלפת קיר התמך בסך של 140,000 ₪ בתוספת מע"מ , ואת העלות הכוללת, ביחד עם החלפ ת קיר התמך בסך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ . (חוות הדעת צורפה כנספח 2 לכתב התביעה) (להלן: " חוות דעת שילר").
בשלב כלשהו לאחר הגשת התביעה החל קבלן בשם בליליוס (להלן: "צד ג'" או "בליליוס"), לבנות שלד של מרכז מסחרי במגרש הגובל לבניין, היינו במגרש השוכן מעברו השני של קיר התמך.

מהלך ההליך
ביום 15.07.15, הגישו התובעים כתב תביעה כנגד הנתבעת, על סך 600,000 ₪.
בכתב התביעה טענו כי ישנם בבניין ליקויים שלא תוקנו על אף פניות לנתבעת, אשר תיקונם מוערך על פי שתי חוות הדעת מטעמם בסך של 354,354 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) על פי חוות דעת גולוד השנייה , ובסך של 354,000 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) על פי חוות דעת שילר. התובעים גם טענו, כי בגין הליקויים המפורטים בחוות הדעת מטעמם אשר אינם ניתנים לתיקון, נגרמת ירידת ערך לבניין, אותה מעריכים בסך של 200,000 ₪. כן טענו כי נגרמה להם עגמת נפש, טרחה וטרטורים , אותה מעריכים בסך של 200,000 ₪.
התובעים טענו כי סך הנזקים שנגרמו להם, כאמור עומדים על 1,108,354 ₪, ואולם מטעמים של אגרת בית משפט, כימתו התובעים את נזקיהם בסך מופחת של 600,000 ₪.
הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה, ובמסגרתו הכחישה את המיוחס לה. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת טענות סף, ולפיהן התובעים לא שילמו אגרה מספקת שכן בפועל פורטו בכתב התביעה נזקים הגבוהים מסכום התביעה; כי לתובעים 5-8 אין יריבות עמה, שכן הם קוני משנה; להיעדר יריבות עם הנתבעת 1, הלא היא נציגות וועד הבית, שכן לתביעה צורפו בעלים של 9 דירות מתוך 13 דירות , וזאת ללא ייפוי כוח לנציגות וועד הבית ו/או החלטה כדין של ישיבת דיירים לפעול בשם יתר בעלי הדירות. כמו כן לא הגיוני לפסוק לנציגות בית משותף פיצוי בגין עוגמת נפש ; דין התביעה להימחק על הסף לאור הוראת סעיף 36 להסכמי המכר ולפיו הדיירים אינם זכאים לפיצוי בגין אי התאמה אלא רק לתיקון אי ההתאמות.
ביום 11.01.16 הגישה הנתבעת שתי חוות דעת מטעמה. האחת, ערוכה על ידי המהנדס נחום פרמינגר, ומתייחסת לכלל הליקויים הנטענים ברכוש המשותף, על פי ביקור בבניין מיום 26.10.15 (להלן: "חוות דעת פרמינגר"). השנייה, ערוכה על ידי המהנדס גוטמן יעקב , מתכנן השלד, ומתייחסת רק לקיר התמך ולאבנים המשולבות הצמודות לו , על פי ביקור בבניין מיום 10.11.15 (להלן: "חוות דעת גוטמן").
על פי חוות דעת פרמינגר, נמצא מספר מועט של ליקויים, וביניהם ליקוי ים בפיתוח ועבודות החוץ. נמצאו ליקויים בריצוף מתחם החניות העשוי אבן משולבת. נמצאו שקיעות של הריצוף במספר מוקדים. באשר לקיר התמך, ציין המהנדס פרמינגר, כי הקיר נבדק על ידי המהנדס גוטמן, מתכנן השלד, ונמצא על ידו יציב ובטוח, ללא סימנים המעידים על שקיעה ו/או תזוזה אופקית. ולפיכך נדרש רק לרצף מחדש את אבני הריצוף הצמודים לקיר, וכן להרכיב מחדש את האבנים שהתפרקו בראש הקיר. המהנדס פרמינגר העריך את עלות תיקון כל הליקויים ברכוש המשותף בסך כולל של 20,510 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור 10% ומע"מ.
בחוות דעת גוטמן, נרשם כי קיר התמך הינו יציב ובטוח ואין בו סימנים המעידים על שקיעה ו/או תזוזה אופקים, וכי שקיעת הריצוף אינה קשורה ליציבות הקיר, אלא נובעת משקיעת המילוי עליו בוצע הריצוף. לפיכך המליץ, על ביצוע תשתית חדשה וריצוף מחדש.
ביום 21.03.16 הוגשה תגובת התובעים לטענות הסף של הנתבעת בכתב ההגנה, בהתאם להחלטתי בדבר הגשת תשובה. הנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובעים.
בהחלטתי מיום 01.09.16 דחיתי את טענות הסף של הנתבעת, להלן עיקרי הכרעתי:
באשר לטענה בנוגע לאי תשלום אגרה מספקת, קבעתי: "דומה כי האמור ברע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), אליו הפנו התובעים בתגובתם, סותם את הגולל על בקשת הנתבעת בעניין זה. הגבלת סכום התביעה, תוך עמידה על מלוא עילות התביעה וראשי הנזק, הוכרה כאפשרות לגיטימית העומדת בפני התובע".
באשר לטענת העדר יריבות והעדר עילת תביעה לקוני המשנה, התובעים 5-8, קבעתי: "צודקים אולם התובעים בטענתם לפיה בע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (פורסם במאגרים המשפטיים), נקבע כי ישנה יריבות בין קונה המשנה לבין המוכר, גם ביחס להסכמים אשר נכרתו עובר למועד כניסת התיקון לחוק לתוקף (תיקון לחוק המכר דירות – הערת הח"מ) , ובתנאי שהחלתה אינה צפויה ליצור לתובעים כפל פיצוי... נכון שבעניין אקרילית נקבע כי קוני המשנה לא זכאים לפיצוי שכן נקבע שם שידעו על הליקויים טרם קנו את הדירות, אולם לא ניתן לדחות התביעה על הסף בטענה זו שכן היא דורשת בין היתר בירור עובדתי. במקרה דנן הנתבעת לא ציינה כי הדיירים המקוריים, מהם רכשו הדיירים הנעברים דירותיהם, הגישו תביעה כנגדה בגין הליקויים המפורטים בתביעה ולפיכך לא מתקיים חשש לכפל פיצוי ואין מניעה לקיומה של יריבות משפטית בין החברות לבין הדיירים הנעברים" (הדגשה שלי – הח"מ).
באשר לטענת היעדר יריבות ו/או העדר עילת תביעה ביחס לוועד הבית המשותף, קבעתי: "התביעה הוגשה הן על ידי נציגות הבית המשותף – ועד הבית המשותף, והן על ידי חלק גדול מהדיירים...בפסק דין אקרילית שהוזכר לעיל נקבע כי חלק מדיירי בית משותף רשאים לתבוע סעד של אכיפת ביצוע תיקונים ו/או סעד של פיצוי מלוא הסכום, לשם ביצוע תיקון ליקויים בבית המשותף, עבור כל הדיירים. בנסיבות אלו הרי שאין משמעות מעשית לצירופה של הנציגות ...".
בהמשך לאמור אזכרתי בהחלטתי פסקי דין המאוחרים להלכת אקרילית ואשר בהסתמך על הלכת אקרילית, קבעו כי בגין תיקון ליקויים ברכוש משותף ו/או פיצוי בגין עלות תיקונם, יכולים מקצת הדיירים להגיש תביעה בגין מלוא הסכום, ואולם לא כך הדבר באשר לתביעה לפיצוי בגין רכיבים כגון, ירידת ערך, ו/או נזקים לא ממוניים, אשר בגינם ניתן לתן פיצוי רק לדיירים שתבעו בפועל, וזאת לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף.
לסיום ציינתי בהחלטתי: "דומה אולם שלמען הסדר הטוב על התובעים לפעול לקבל עמדת בעלי הדירות הנוספות בבניין באשר להגשתה של תביעה זו, ועליהם לדאוג להשיג כתבי הסכמה לנציגות להגיש את התובענה דנן גם בשמם של אותם תובעים" (וראו נימוקי ההחלטה המלאים בהחלטה עצמה).
להשלמת התמונה יצוין כי עד למועד כתיבת שורות אלה, לא הוגשה על ידי התובעים בקשה כלשהי בעניין הוספת בעלי דירות נוספים לתביעה, ו/או אסמכתא כלשהי המעידה על הרשאת התובעים לפעול בשם בעלי דירות נוספים שאינם מופיעים בתביעה.
בעקבות הפערים בין חוות דעת הצדדים, ולאחר שהתקבלה עמדת הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 01.09.16 על מינוי המהנדס אחי קליין כמומחה מטעם בית המשפט.
לאחר קבלת התנגדות התובעים לשכר הטרחה אותו ביקש המהנדס אחי קליין, הוריתי בהחלטתי מיום 26.05.17, על ביטול מינוי המומחה הנ"ל, ועל מינויו של המהנדס צבי רון, כמומחה מטעם בית המשפט. בהחלטת המינוי קבעתי כי שכ"ט המומחה ישולם שווה בשווה על ידי שני הצדדים.
ביום 05.11.18 הוגשה לתיק חוות דעת מומחה בית המשפט, לאחר ביקור שערך במקום ביום 02.10.17, בנוכחות נציגי הצדדים ובאי כוחם.
המומחה מצא ליקויים בגג הבניין; בחדרי הלובי הקומתיים וחדר המדרגות; בעבודות הפיתוח והחוץ ; בתכנון וביצוע החניות; בעמדת כיבוי האש וכיוצ"ב. המומחה העריך את עלות התיקונים הכוללת בסך של 108,900 ₪, ובתוספת פיקוח הנדסי בסך של 11,000 ₪, ובתוספת מע"מ.
באשר לטענת התובעים לירידת ערך הדירות בשל הליקויים הנטענים, חיווה המומחה דעתו, כי כלל הליקויים הנטענים הינם ברי תיקון באופן מוחלט וסופי תחת פיקוח הנדסי מתאים, ובאופן אשר אינו מותיר ירידת ערך לאחר ביטולם, ולא נגרמת כל אי וודאות בקשר לתיקונם. כן ציין המומחה, כי התובעים לא תמכו טענתם לירידת ערך, באמצעות חוות דעת שמאית מטעמם.
לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, הזמנתי את הצדדים לשלוח שאלות הבהרה למומחה, ככל והדבר דרוש להם. הצדדים לא ניצלו זכות זו.
ביום 01.05.19 הודיעו הצדדים על הסדר דיוני בדבר ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת ברכוש המשותף, על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ובפיקוח עליון שלו. כן הסכימו כי לאחר ביצוע התיקונים תינתן חוות דעת משלימה על ידי המומחה, שלאחריה יבואו הצדדים בדברים ביניהם בניסיון לסילוק הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. עוד הוסכם על ידי הצדדים כי הנתבעת היא שתישא בעלות הפיקוח ובעלות חוות הדעת המשלימה.
ביום 25.11.19 הודיע ב"כ הנתבעת, כי עבודות התיקון שבוצעו על ידה, הסתיימו, וכי המומחה זומן לביקור במבנה לצורך השלמת חוות דעתו.
ביום 06.05.20 הוגשה לתיק חוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט, לאחר ביקור שערך במקום מיום 25.12.19. על פי חוות הדעת המשלימה, מרבית הליקויים ברכוש המשותף באו על תיקונם, כאשר נותרו מספר ליקויים שלא תוקנו, ושעלותם מוערכת בסך כולל של 15,950 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי 1,600 ₪, ובתוספת מע"מ.
לאחר קבלת חוו"ד הוריתי לצדדים לשוחח ביניהם על מנת לנסות לסיים התיק בהסכמות.
בהמשך התקיימה ישיבת קדם משפט אשר במהלכה הציגו הצדדים את הפערים הקיימים, מבחינתם, לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט. בהמשך הישיבה, הצעתי לצדדים פסיקה על פי סעיף 79א כאשר התובעים הסכימו והנתבעת עמדה על כך שיוצעו טווחים. לאחר שהצעתי טווחים, הנתבעת סירבה לפסיקה לפי סעיף 79א.
בסיום הישיבה קבעתי את התיק להוכחות, והוריתי על שמיעת עדויות ראשיות בעל פה. כמו כן, נתתי לצדדים שהות להגיש שאלות הבהרה למומחה, ו להודיע האם מבקשים לחקור את מומחה בית המשפט. כן הוריתי להם להגיש רשימת עדית מטעמם.
הצדדים לא ביקשו לזמן לחקירה את המומחה מטעם בית המשפט.
טרם דיון ההוכחות הוריתי לצדדים להגיש פסיקה הנוגעת לפיצוי בגין עוגמת נפש בתיקי ליקויי בניה ברכוש משותף. הנתבעת הגישה רשימת פסיקה, והתובעים לא הגישו.
בהמשך התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה העידו מטעם התובעים (הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית) – מר אברהם גמבש, בעלה של התובעת 9 (להלן: " מר גמבש"), מר משה יחיא, בעלה של התובעת 10 (להלן: "מר יחיא"), מר הללי גיא, התובע 4 (להלן: "מר הללי"), מר רפאל וקנין, בעלה של התובעת 11 (להלן: "מר וקנין"), גב' מעין הנסקי, אשתו של התובע 7 (להלן: "גב' אנסקי"), גב' שמחה פז, התובעת 8 (להלן: "גב' פז").
מטעם הנתבעת, העיד (בחקירה ראשית ונגדית גם כן) מר שלומי תנעמי, מנהל תפעול אצל הנתבעת (להלן: " מר תנעמי").
בסיום דיון ההוכחות הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.
סיכומי הצדדים הוגשו והם מונחים לפניי.

טענות הצדדים בסיכומים מטעמם
התובעים טוענים כי מרביתם של ליקויי הבניה, להן טענו התובעים בכתב התביעה, אותרו גם על ידי מומחה בית המשפט. הפער בין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לבין חוות הדעת מטעם התובעים, קטן מהפער בין חוות דעת מומחה בית המשפט לחוות הדעת מטעם הנתבעת.
מרביתם של הליקויים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, תוקנו אם על ידי הנתבעת ואם על ידי צד ג', אשר בעת בניית שלד המרכז המסחרי במגרש הגובל לבניין , חיזק את קיר התמך .
ועד הבית פנה אל הנתבעת לשם ביצוע תיקונים טרם הגשת התובענה ולמרות ניסיונות תיקון, כשלה הנתבע ת בביצוע התיקונים. מכאן כי הנתבעת התרשלה בעבודות התיקון, ולמרות קבלת חוות דעת מהתובעים, טרם הגשת התביעה, בחרה שלא לפעול לביצוע התיקונים העולים מחוות הדעת.
כעולה מחוות דעת התובעים, אשר צורפו לכתב התביעה, בעת הגשת התביעה הייתה סטייה ניכרת בקיר התמך. קיר התמך נבנה ע"י הנתבעת, שלא בהתאם לדין ולתקנים המחייבים. כך עולה מחוות דעת מומחה בית המשפט . כן עולה מחוות הדעת, כי עקב בנייתו של מרכז מסחרי גובל לקיר התמך, ביצע צד ג' את עבודות החיזוק שנ דרשו בקיר התמך. משכך חלק ניכר מעבודות התיקון לא בוצע על ידי הנתבעת, כי אם על ידי צד ג', ונחזה בבירור כי הנתבעת הרוויחה מן ההפקר.
התובעים מעריכים את עוגמת הנפש שנגרמה לכל בעלי 13 הדירות בבניין, בסך 150,000 ₪. גובה הפיצוי הראוי בנסיבות בעניין תלוי גם במידת הרשלנות של הנתבעת, והפרת הדין מצידה, עת בחרה להתעלם מנזקים ניכרים לרכוש המשותף, במשך שנים רבות.
עדי התביעה העידו, אחד אחרי השני, על הסבל שסבלו בגין הלקויים. אילו הייתה הנתבעת מתקנת את הליקויים במועד שנדרשה לעשות כן, אז עוגמת הנפש הייתה קטנה יותר.
יש לחייב את הנתבעת לשאת בשכ"ט ב"כ התובעים ובהוצאות משפט. התובעים הוכיחו את תביעתם ומומחה בית המשפט קיבל את מרבית טענותיהם. ב"כ התובעים ביקר 4 פעמים בבניין, וכמו כן התייצב לשני דיונים בהליך דנן. לפיכך יש לחייב את הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 40,000 ₪. התובעים נשאו באגרות ובמחצית משכ"ט מומחה ביהמ"ש. התובעים גם נשאו בסך 7,500 ₪ בגין עלויות של 3 חוו"ד.
הנתבעת בחרה שלא להשלים את התיקונים הנותרים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, ולהותיר נזק בגובה של 20,533 ₪. לפיכך מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים גם את הסך האמור בצירוף ריבית והצמדה כדין.
הנתבעת טוענת כי התיק לא היה צריך להגיע לשלב הסיכומים והיה מקום לסיימו בפשרה עוד לפני שלב ההוכחות. אולם התובעים העלו דרישות סחטניות לגבי רכיב עוגמת הנפש.
רק בעלים של 9 דירות מתוך 13 דירות בבניין הגישו את התובענה דנן, כאשר חלקם אף קוני משנה, אשר לא רכשו דירתם מהנתבעת. כך גם התביעה הוגשה על ידי חלק מבעלי הדירות, היינו על ידי בן זוג אחד ולא על ידי שני בני הזוג.
חרף הוראת בית המשפט בהחלטתו מיום 01.09.16, להגיש את עמדת יתר בעלי הדירות באשר לתביעה, ו/או כתבי הסכמה להגיש התביעה בשמם, התובעים לא פעלו להשיג את ההסכמות הנדרשות.
התובעים אף הסתירו את העובדה, כי חלקם כבר הספיק למכור את דירותיהם. בישיבת ההוכחות עלה כי התובעים 4 ו- 10 מכרו דירתם, כאשר לא ברור מתי מכרו.
לסוגיות אלו השפעה ישירה על סוגיית רכיב עוגמת הנפש שיש לפסוק לתובעים, אם בכלל. יש גם לבצע הפחתה מחוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט לאור כך שחלק מהתובעים מכרו את דירותיהם.
לאחר שהתובעים המציאו לנתבעת את חוות הדעת מטעמם משנת 2012, הנתבעת ביצעה תיקונים ברכוש המשותף, בין השנים 2012-2014.
לאחר ביצוע התיקונים הנ"ל לא בוצעה כל פניה ו/או הודעה ו/או התראה של התובעים אל הנתבעת באשר לליקויים ברכוש המשותף. לפיכך לא מוצתה זכות התיקון של הנתבע ת.
כעבור שנה וחצי ממועד סיום התיקונים על ידי הנתבעת, וכעבור כ – 6 שנים לאחר מועד מסירת החזקה ברכוש המשותף של הבניין, "נזכרו" התובעים להגיש תביעה מופרזת על סך 600,000 ₪ - סכום התביעה אשר צוין על ידי התובעים לצרכי אגרה - כאשר הנתבעת בעצם אולצה להתמודד עם תביעה בסך 1,108,354 ₪.
שתי חוות הדעת שצירפו התובעים לכתב התביעה, לא הומצאו לנתבעת טרם הגשת התביעה, וזאת בחוסר תום לב. לעובדה זו יש השפעה על רכיב עוגמת הנפש. בחוות דעת שילר שצורפה לראשונה לכתב התביעה כאמור, הוצגה לראשונה טענה בגין ליקויים בקיר התמך.
במהלך דיון ההוכחות התברר כי התובעים הגישו לבית משפט השלום ברחובות, תביעה כספית כנגד צד ג', בגין נזקים שנגרמו לבניין בעקבות הבנייה במגרש השכן. משמע, בגין אותם ליקויים נשוא התובענה דנא ובגין אותה עוגמת נפש, כבר הגישו התובעים תביעה חופפת כנגד צד ג', תוך שהם מנסים להיפרע פעמיים. את כל זה הסתירו התובעים מידיעת בית המשפט ומידיעת הנתבעת, כאשר הדבר נגלה לראשונה רק בעת חקירת התובעים בישיבת ההוכחות.
מכאן שצד ג' הוא שאחראי לליקויים בקיר התמך, ולנזקים שנגרמו בעקבות תזוזותיו.
התובעים משנים ומרחיבים חזית באופן אסור. במהלך עדויותיהם הראשיות של התובעים, החלו לטעון שלל טענות הנוגעות לסבל מתמשך לכאורה, שחוו בגין הליקויים במתחם החניות. כך למשל ציינו כי הם חיו ב"אגם הברבורים" וב - "שלולית אחת גדולה" וכלל לא יכלו להחנות במקום החניה שלהם, אלא חנו בכחול לבן מחוץ לשטח הבניין. כן טענו לגבי צווים עלומים כלשהם של מהנדס העיר. המדובר בטענות כבושות ולא מוכחות, שלא נטענו קודם לכן על ידי התובעים. כל שנטען בכתב התביעה הוא כי יש קושי ל- 4 דיירים בלבד לחנות את רכבם. מדובר אם כן ב"טענות אווירה" מומצאות שנועדו בחוסר תום לב להשפיע על שיקול דעת בית המשפט בנושא רכיב עוגמת הנפש. התובעים אף לא הביאו תמונות המעידות על המצב הכה חמור שהיה לטענתם בחניית הבניין. משמע כי בזמן אמת, המצב לא היה כה חמור.
מר דני ישראלוב שהיה בקשר עם הנתבעת לא הובא לעדות והדבר פועל לחובת התובעים.
התנהלות התובעים מוכיחה כי כל טענותיהם כיום הינן טענות כבושות ומלאכותיות, ורק לצורכי ההליך. בהתנהגותם של התובעים, היינו, באי פנייתם לנתבעת פעם נוספת לאחר ביצוע התיקונים על ידה, טרם הגשת התביעה, יש כדי ללמד, כי לא נגרמה לתובעים עוגמת נפש גדולה, אם בכלל נגרמה להם עוגמת נפש .
אין בתביעה ליקויים המשבשים את חייהם של התובעים. מדובר בתביעה שעניינה בצע כסף. התובעים לא זכאים לפיצוי כלשהוא ברכיב עוגמת הנפש. כך או כך שווי הפיצוי הנהוג בגין ליקויי בניה ברכוש משותף, הינו מינורי ונמוך במיוחד.
בחוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט טען המומחה כי חסר ברדס אחד בצינורות האוורור וכי יש להשלימו. ואולם, מר תנעמי מטעם הנתבעת העיד בעניין זה כי הושלמו כל הברדסים. לפיכך יש לבצע הפחתה של רכיב זה מחוות דעתו המשלימה של המומחה.
התובעים ביזו את החלטת בית המשפט שהורתה להם להגיש טיעונים בנוגע לרכיב עוגמת הנפש. הנתבעת לעומת זאת מילאה אחר החלטת בית המשפט. יש לחייב את התובעים בהוצאות בגין התנהגותם חסרת תום הלב.

דיון והכרעה
דיון בטענה לפיה בעלים של 9 דירות בלבד מתוך 13 דירות הגישו התביעה
טענה מקדמית זו של הנתבעת נדונה כבר בהחלטתי מיום 01.09.16, כפי שהובאה לעיל, שם קבעתי כי אין מניעה שרק חלק מבעלי הדירות בבניין, יגישו תביעה בגין ליקויים ברכוש המשותף. כן קבעתי כי בהליך דנן, אין כל נפקות לצירופה של נ ציגות ועד הבית כתובעת, זאת כל שכן כאשר לא הוצגה כל אסמכתא לפיה נתנה לנציגות הרשאה לייצג את כל בעלי הדירות בבניין. בהמשך לאמור קבעתי, כי מקצת בעלי הדירות יכולים לתבוע פיצוי מלא בגין הליקויים ברכוש המשותף, דבר אשר יטיב גם עם בעלי הדירות שלא צורפו לתביעה דנן. ואולם, הם אינם יכולים לתבוע פיצוי מלא עבור כל דיירי הבניין בגין רכיבים כגון – עוגמת נפש ו/או ירידת ערך. לאור האמור, ולמען הסדר הטוב, הוריתי לתובעים להגיש את עמדת בעלי הדירות שלא צורפו לתביעה ו/או להשיג כתבי ההסכמה לפעול גם בשמם בתביעה דנן.
בישיבת קדם המשפט, שהתקיימה כעבור כ- 4 שנים לאחר שניתנה החלטתי כאמור, נשאל ב"כ התובעים מדוע לא צורפו לתביעה כל בעלי הדירות, ולכך השיב: "חלק מהדיירים בזמן הגשת התביעה לא היו בארץ. לא תיקנתי את כתב התביעה..." (ראה פרו' עמ' 3 ש' 22). וראו בעניין זה גם עדותו של מר גמבש בעניין הדיירים האחרים בבניין בפרו' עמ' 14 ש' 2-27.
עד למועד כתיבת פסק הדין לא הוגשה עמדה של יתר בעלי הדירות, ו/או אסמכתא, ו/או פרוטוקול אסיפת דיירים, המעידים על השתתפות יתר בעלי הדירות בתביעה.
לאור האמור לעיל, ולאור הפסיקה החלה בנסיבות דנן, כפי שהובאה לעיל, אני קובעת כי בכל הנוגע לפיצוי התובעים בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף, אזי ניתן לפסוק לתובעים פיצוי מלא. ואולם, בכל הנוגע לרכיבי תביעה כגון – עוגמת נפש, ירידת ערך, וכן הוצאות, אזי רכיבים אלו יידונו רק באשר לתובעים אשר הגישו את התביעה.

דיון בטענה לפיה התובעים 5-8 הינם "קוני משנה", ולפיכך אין להם יריבות עם הנתבעת ו/או עילת תביעה כנגדה, מאחר שרכשו את הדירות לפני תיקון 5 לחוק המכר דירות
בהחלטתי מיום 01.09.16, קבעתי בעניין זה, כי על פי הלכת "אקרילית", יכולה להיות יריבות בין קוני משנה לבין החברה הקבלנית שבנתה את הבניין, גם אם רכישת הדירה על ידי קוני המשנה הייתה לפני כניסת התיקון לחוק לתוקף, ובתנאי שהחלתה אינה צפויה ליצור כפל תביעות וכפל פיצוי, היינו, הן פיצוי לקונים המקוריים והן פיצוי לקוני משנה.
בהמשך לאמור קבעתי, כי לא הובאה כל אינדיקציה לחשש מפני כפל תביעות ו/או כפל פיצוי. כן ציינתי בהחלטתי, כי "נכון שבעניין אקרילית נקבע כי קוני המשנה לא זכאים לפיצוי שכן נקבע שם שידעו על הליקויים טרם קנו את הדירות, אולם לא ניתן לדחות התביעה על הסף בטענה זו שכן היא דורשת בין היתר בירור עובדתי".
בסיום הבירור העובדתי שנערך בתיק זה, אני קובעת, כי במקרה דנן לא הוכח כי קוני המשנה, התובעים 5-8, ידעו על הליקויים ברכוש המשותף עת רכשו את הדירה.
מתוך ארבעת קוני המשנה, התובעים 5-8, בישיבת ההוכחות הגיעו להעיד הגב' הנסקי, בת זוגו של התובע 7, וכן התובעת 8 בעצמה, הגב' פז.
הגב' הנסקי העידה באשר לידיעתה על הליקויים ברכוש המשותף, טרם רכישת הדירה, כך: "ש. כשקיבלת את החזקה בבנין מהקונה הראשון הליקויים היו כבר קיימים?
ת. כן. היו ליקויים שגם החמירו. אני מתקנת שאני לא זוכרת. לא בטוחה.
ש. האם בהסכם הרכישה בשנת 2010 יש ביטוי לקיומם של ליקויים כלשהם?
ת. יש ביטוי לליקויים בדירה עצמה. לשאלתך לגבי הרכוש המשותף אני אומרת שאני לא זוכרת. כן היו ליקויים בדירה." (פרו' עמ' 28 ש' 28-32) (הדגשות שלי – הח"מ).
הגב' פז העידה בעניין זה, כדלקמן:
ש. כשרכשת את הדירה מהקונה הקודם הליקויים בשטח המשותף היו כבר?
ת. היו בשטח הפנימי. בתוך הדירה. לגבי השטח הציבורי ידעתי שכבר החלו לדבר עם הקבלן ופנו אליו. אני נכנסתי רק בשנת 2011. לא ממש הבנתי מה קורה. רק טיפה אחרי כן בשנת 2011 אי אפשר להגיד שישבתי והתעמקתי בחניה. לי אישית בשנת 2011 לא היה כלום בחניה . לשאלת ביהמ"ש מתי זה בערך התחיל בחניה שלי, אני אומרת זה קרה בהדרגה..." (פרו' עמ' 29 ש' 34-36, עמ' 30 ש' 1-4) (הדגשות שלי – הח"מ).
מהעדויות הנ"ל עולה, כי במעמד רכישת הדירה, ידעו הנ"ל על הליקויים הקיימים בתוך הדירה, אך לא זכור להן כי ידעו גם אודות ליקויים ברכוש המשותף.
יתר קוני המשנה לא הובאו לעדות, כאשר לא מצאתי כי הנתבעת עמדה על עדותם, ולפיכך לא הוכח לפניי כי הם ידעו על הליקויים ברכוש המשותף טרם רכישת הדירה.
בנוסף לאמור אציין, כי התביעה הוגשה גם בעילות נזיקיות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולא רק בעילה לפי חוק המכר. בתביעה נטען כי הנתבעת בנתה את הבניין ואת הרכוש המשותף ברשלנות, ולפיכך סבלו התובעים נזקים, כגון, טרטור ועוגמת נפש (ראו למשל סעיפים 25,27,29 לכתב התביעה).
לאור האמור, אני קובעת כי עומדת לקוני המשנה 5-8 עילת תביעה כנגד התובעת גם על פי פקודת הנזיקין, כאשר במצב דברים זה, דומה לכאורה, כי אין נפקות לשאלה, האם מדובר בקוני משנה, אם לאו.
לכך אוסיף, כי הנתבעת לא טענה כי פיצתה את הקונים המקוריים, בגין אותם ליקויים, ו/או כי נשלחה אליה דרישה, או הוגשה נגדה תביעה על י די הקונים המקוריים. בנסיבות אלו הרי שאין כל חשש מפני כפל פיצוי.
אשר על כן, אני קובעת, כי לקוני המשנה, התובעים 5-8, ישנה יריבות, וכן ישנה עילת תביעה כנגד הנתבעת, אם מכוח חוק המכר דירות, ואם מכוח פקודת הנזיקין .

דיון בטענת הנתבעת לפיה התביעה הוגשה על ידי חלק מהבעלים של כל דירה
מלבד התובעים 3-4, ה"ה הללי, ומלבד התובעת 8 אשר ציינה בעדותה כי הינה אם חד הורית, דומה כי יתר בעלי הדירות שהגישו את התביעה דנן, הגישו את התביעה רק על ידי אחד מבני הזוג.
הנתבעת טענה בסיכומים מטעמה כי למרות שישנן דירות שבבעלות שני בני זוג, הרי שלכתב התביעה צורף כבעל דין רק אחד מבני הזוג. הנתבעת ציינה כי לא ברור מה פשר ההתנהלות המוזרה הזו ויש בה, כשלעצמה, משום פגם מהותי.
לא מצאתי כי ישנו פגם מהותי בצירוף רק אחד מבעלי הדירה, כאשר גם עולה מעדויות התובעים בעניין זה, כי הם החליטו לרשום רק אחד מבני הזוג בתביעה, כנציג של כל דירה, מטעמים טכניים בלבד. התרשמתי גם כי שני בני הזוג שותפים בהליך דנן, שכן למשל בעוד רק אחד מבני הזוג נרשם כתובע בכותרת התביעה, בן הזוג השני הוא שהגיע להעיד בישיבת קדם המשפט ובישיבת ההוכחות, כפי שיפורט להלן. דומה כי מי שהגיעו להעיד היו מי שבקיאים בנושא הליקויים ברכוש המשותף, ואף היו שותפים בטיפול בנושא, מול הנתבעת.
כך למשל, כתובעת 9 נרשמה הגב' כנרת גמבש, ואולם מי שהגיע להעיד בישיבת קדם משפט ובישיבת ההוכחות, היה בעלה - מר אבי גמבש. ראו עדות מר גמבש, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע אינו רשום כתובע בתביעה:
"ש. למה אתה לא תובע בכתב התביעה כאן?
ת. אשתי רשומה כתובעת מהסיבה שכל אחד מהדיירים בחר אחד מבני הזוג שיהיה רשום בכתב התביעה. זה ענין טכני. אני גם ועד.
ש. אתה חתום על הסכם הרכישה מול הנתבעת?
ת. אני ואשתי.
ש. בחרתם לצרף לכתב התביעה רק את אשתך?
ת. ענין טכני לחלוטין.
ש. למה דווקא את אשתך ולא אותך?
ת. ענין טכני לחלוטין. היות ואני רשום כיו"ר ועד לא חשבתי שצריך לרשום אותי פעמיים
ש. למה אשתך לא באה להעיד היום?
ת. אשתי עובדת בחינוך מיוחד ונדרשת להיות בעבודתה." (פרו' עמ' 13 ש' 21-31).
וראו בעניין זה גם את עדות מר יחיא, שהגיע להעיד במקום אשתו, התובעת 10, הגב' רחל יחיא, בפרו' עמ' 18 ש' 25-28, וכן את עדותו של מר וקנין, בעלה של התובעת 11, הגב' פנינה וקנין, בפרו' עמ' 26 ש' 23-26.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי ישנו פגם מהותי בהגשת התביעה על ידי אחד מבעלי הדירות, ולא מצאתי כי בהגשת התביעה באופן זה , יש כדי לשנות מ המסקנות ומההכרעות בפסק הדין.

דיון בטענת הנתבעת לפיה חלק מהתובעים מכרו את דירותיהם במהלך ההליך ויש בכך כדי להשפיע על תביעת ם
הנתבעת טענה בסיכומיה, כי בישיבת ההוכחות התברר כי לפחות שניים מבין התובעים – התובעת 10 – הגב' יחיא, והתובעים 3 - 4 ה"ה הללי, מכרו את דירותיהם במהלך ההליך. לפיכך, לטענת הנתבע, אין מקום לפסוק לתובעים הנ"ל כל פיצוי, ובכל מקרה, הם אינם זכאים לר כיב של המע"מ, קבלן מזדמן ופיקוח ויש לבצע את ההפחתות המתאימות מאומדן חוות הדעת.
מחקירתו של מר הללי ומחקירתו של מר יחיא, אכן עולה כי הנ"ל מכרו את דירותיהם בתקופת ניהול ההליך דנן. אולם, לא מצאתי כי יש בכך כדי להשפיע על תביעתם.
ראו עדות מר הללי, בחקירתו הנגדית, לפיה החל לגור בדירה בשנת 2009, והיה בין הדיירים הראשונים בבניין. כך על פי עדותו, למן תחילת המגורים בבניין התגלו ליקויים הן בדירתו הפרטית (לגביהם ניהל הליך מקביל כנגד הנתבעת בת.א. 27854-04-12) והן ברכוש המשותף. כן העיד, כי היה שותף בפניות ועד הבית אל הנתבעת בעניין הליקויים וכי חווה עוגמת נפש רבה בשל כך. בהמשך לאמור העיד, כי בשל הליקויים בבניין, רצה לברוח משם, ובסוף אוגוסט 2019 מכר את הדירה. אולם לטענת מר הללי, הוא שחווה את עוגמת הנפש בגין הליקויים ברכוש המשותף, והוא שפעל לתיקונם מול הנתבעת. כך העיד כי הדיירים שרכשו ממנו את הדירה היו מודעים למצב התביעה דנן , ואף בהסכם המכר ביניהם נכלל סעיף , לפיו, ה"ה הללי הם שנושאים בהוצאות התביעה, וכי אין לרוכשים כל קשר לתביעה. ראו עדות מר הללי בעניין זה :
"ש. מפנה לנספח 1 לכתב ההגנה עליהם דני חתום והראו לך ומתייחסים גם להצפה שלך היו לפני הפגישה במשרדי החברה או אחרי?
ת. לא זוכר. עברתי כל כך הרבה אתם ופגישות רבות שאני לא יודע. יודע דבר אחד שלברוח כמה שיותר מהר ויפה שעה אחת קודם. זה מה שעשו הדיירים. אני ברחתי משם בסוף אוגוסט שנה שעברה. מכרתי את הבית. החזקה בתביעה נשארה שלי. מתוקף הסכמה במכירה. לא הסתרתי דבר.
ש. אני אומר לך שאתה כן הסתרת מביהמ"ש את עובדת מכירת הדירה למה הסתרת?
ת. לא היה שום דיון.
ש. למה לא הצגת את הסכם המכר?
ת. אני לא חייב להראות לך. בהסכם המכר רשום על התביעה ורשום מה ההשקעה שלי בתיק. הדייר ביקש שכל הוצאה בתיק זה עליי. הוא לא קשור לתיק ולא משתתף בתיק..."
(פרו' עמ' 23 ש' 24-38, עמ' 24 ש' 1).
וראו גם עדות מר יחיא בחקירתו הראשית והנגדית, לפיה, אף הוא בין הדיירים הראשונים בבניין, משנת 2009 ואף הוא סבל עוגמת נפש רבה בשל הליקויים בבניין, ופעל במסגרת הועד לתיקון הליקויים מול הנתבעת. כך במסגרת עדותו ציין, כי בשל הליקויים חווה קושי למכור את הדירה, כאשר לבסוף הצליח למכור אותה ביוני 2020. ולהלן עדות מר יחיא:
"ש. ממה אתה סבלת במסגרת כל תקופת אכלוס הדירה על ידך ועד היום, מה שקשור לתביעה?
ת. סבלתי מסיפור החניות ולא יכול להשתמש במעלית כי היתה לי שם ונציה וזה גם בחניות. יש לי סרטון שמראה את זה. כמובן בסה"כ כשמנסים למכור את הדירה אז הדיירים שבאים לקנות שואלים אם יש בעיות אנו חייבים לספר וזה פוגע באפשרות המכירה.
ש. ניסית למכור?
ת. כן. מכרתי למעשה במחיר יותר מוזל מהשווי. ירדתי באיזה 50-60 אלף ₪. מכרתי לפני כחצי שנה.
....
ש. באיזה חודש מכרת הדירה?
ת. ביוני.
ש. 2020?
ת. כן.
ש. את הסכם המכר למה לא הגשתם לביהמ"ש?
ת. לא חשבתי על זה.
...
ש. האם הסכם הרכישה שמכרת לקונים, המחית את זכויות הרכישה לקונים?
ת. לא." (פרו' עמ' 18 ש' 1-22) (הדגשות שלי – הח"מ).
לאחר שעיינתי בטענות ובעדויות הצדדים בעניין זה, לא מצאתי כי ישנה נפקות כלשהי לעניין מכירת דירות התובעים 3 – 4 ו-10.
המדובר בתובעים שהתגוררו בבניין למן אכלוסו בשנת 2009, ועד אוגוסט 2019 (ה"ה הללי), ויוני 2020 (ה"ה יחיא), ולטענתם סבלו עוגמת נפש מהליקויים ברכוש המשותף, ואף היו מעורבים בניסיונות הוועד להביא לתיקון הליקויים מול הנתבעת. בהמשך, הגישו את ה תביעה דנן כנגד הנתבעת, נשאו בהוצאות התביעה, התייצבו לדיונים, זאת כאשר דירתם נמכרה במהלך ניהול ההליך דנן, בשלב מאוחר יחסית של ההליך, לאחר שמומחה בית המשפט ביקר בבניין, כאשר משפחת הללי מכרה הדירה בסמיכות לתחילת ביצוע תיקון הליקויים שמצא מומחה בית המשפט בביקורו במקום, ואילו ה"ה יחיא מכרו את הדירה לאחר שהסתיימו התיקונים. מכאן ששתי המשפחות הנ"ל הן בעצם אלו שסבלו מהליקויים במשך כל השנים ולא הדיירים שקנו את דירתם.
לכך אוסיף כאמור כי הוכח באמצעות עדותם כי בהסכמים שביצעו עם רוכשי הדירות נותרה זכות התביעה בגין הליקויים בידיהם, ולא עברה לרוכשים החדשים.
אם כן, הרי שככלל, אין כל סיבה להחרגת התובעים הנ"ל בכל הנוגע לפיצוי שייזקף לזכותם. לגבי הפיצוי בגין תיקון הליקויים ברכוש המשותף, הרי כפי שנקבע בהחלטתי בטענות הסף, ממילא נקבע כי חלק מדיירי בית משותף רשאים לתבוע סעד של אכיפת ביצוע תיקונים ו/או סעד של פיצוי מלוא הסכום, לשם ביצוע תיקון ליקויים בבית משותף עבור כל הדיירים. בכל הנוגע לפיצויים בגין עוגמת נפש, הרי שזה ייזקף באופן פרטי לכל אחד מהתובעים, כאשר עולה כפי שיפורט בהמשך בהרחבה, כי גם התובעים שמכרו דירותיהם, סבלו עוגמת נפש במשך כל השנים.

דיון בטענת הנתבעת לפיה התובעים הגישו את התביעה כעבור 6 שנים ממועד קבלת החזקה ברכוש המשותף, לאחר תקופת הבדק והאחריות, ומבלי שבוצעה פניה מוקדמת אל הנתבעת, ומבלי שנתנה לה זכות נאותה לתיקון הליקויים
עיון בתקופות הבדק שנקבעו בתוספת לחוק המכר דירות, מעלה כי תקופת הבדק לגבי מרבית הליקויים הנטענים, הינה 3 שנים ומעלה. בנוסף לתקופת הבדק, ישנה גם תקופת אחריות של שלוש שנים, וזאת ככל שמקור הליקויים הוא בעבודות הבנייה של הנתבעת.
במקרה דנן, לא נסתרה טענת התובעים לפיה הליקויים ברכוש המשותף נובעים מעבודות הבניה של התובעת, וכך גם עולה מחוות דעת הצדדים ומחוות דעת מומחה בית המשפט.
אשר על כן לגבי מרבית הליקויים הנתבעים, חלה תקופת בדק של 3 שנים ואף יותר בחלק מהליקויים, ובנוסף חלה תקופת אחריות של 3 שנים.
אין מחלוקת כי התובעים פנו אל הנתבעת באמצעות נציגות ועד הבית, בעניין הליקויים ברכוש המשותף, במכתב מיום 30.05.12, אליו צירפו חוות דעת הנדסית מטעמם – חוות דעת גולוד הראשונה .
כמו כן, כאמור, פנו אל הנתבעת פעם נוספת בעניין הליקויים במכתב מיום 30.07.12.
אין גם מחלוקת כי לאחר פניות התובעים הנ"ל, בוצעו על ידי הנתבעת מספר תיקונים ברכוש המשותף, וזאת כעולה מפרוטוקולי ם של תיקוני ם מהתאריכים 12.12.12, 26.08.13, 09.02.14, אותם צירפה הנתבעת לכתב ההגנה.
מן האמור לעיל עולה, כי התובעים פנו אל הנתבעת בעניין הליקויים ברכוש המשותף בתוך תקופת הבדק והאחריות (כזכור החזקה ברכוש המשותף בבניין נמסרה לבעלי הדירות בשנת 2009).
הנתבעת ערכה תיקונים בעקבות פניות התובעים, כאשר מועד התיקון האחרון היה בתאריך 09.02.14.
ואולם, לטענת התובעים, הנתבעת התכחשה לחלק מהליקויים הנטענים, וכן חלק מהתיקונים שערכה לא הועילו, ו חלק מהליקויים חזרו על עצמם ואף החריפו.
התובעים העידו, כפי שיובא בהמשך, כי פנו אל הנתבעת מספר פעמים בעניין הליקויים, ומשהנתבעת לא הואילה לתקנם ו/או התיקונים לא צלחו, החליטו להגיש את התביעה דנן.
טרם הגשת התביעה, הזמינו התובעים חוות דעת עדכניות מטעמם – חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה כאמור – חוות דעת גולוד השנייה – וחוות דעת שילר - וזאת על מנת לאמוד את הנזקים לאחר התיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת.
לטענת הנתבעת, התובעים מעולם לא המציאו לה את חוות הדעת הנ"ל, טרם הגשת התביעה.
עדי התובעים, נשאלו בחקירתם הנגדית האם שלחו אל הנתבעת את חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה, טרם הגשת התביעה, והם לא ידעו לענות אם כן אם לא ו. אולם הוכח כי התובעים פנו אל הנתבעת באמצעות נציגות ועד הבית פעמים רבות, והנתבעת ביקרה בבניין פעמים רבות, אך הליקויים לא באו על תיקונם כנדרש.
ראו עדות מר גמבש בעניין זה: ש. ...איפה התלונות שלכם בכתובים לחברה לאורך השנים למה מעולם חוץ מאותם שני מכתבים שצורפו על ידי הנתבעת כנספח 1 לכתב ההגנה, אין תלונות שלך או של אשתך, ביחוד על רקע סכום העתק שאתם תובעים בגין עגמת הנפש, 160,000 ש"ח?
ת. לא ראינו בנתבעת כתובת לתלונות...דו"ח מומחה ביהמ"ש סיכם את כל הליקויים עליהם התלוננו ובחרנו בצינור משפטי כי לא זכינו למענה מספק מהנתבעת אחרי פניות של מר דני נציג הועד ." (פרו' עמ' 15 ש' 21-30).
ובהמשך:
"ש. אומרת הנתבעת בכתב ההגנה שרק במחצית השניה של 2012 התחילו להגיע אליה אותם שני מכתבים של דני בשם הועד והיא נכנסה בדצמבר 2012, אוגוסט 2013 ופברואר 2014 לבצע תיקונים. צירפנו את פרוטוקול התיקונים ואז היה שקט ודממה ופתאום כשנה וחצי לאחר מכן מוגשת תביעה, מה קרה בשנה וחצי האלה למה לא פניתם לנתבעת בפניות כלשהם?
ת. דני נציג הועד עדכן אותנו הדיירים כי הדרך היחידה לקבל תיקון הולם של הליקויים הוא לפנות לביהמ"ש ולא לפנות לנתבעת יותר לאחר שמאסנו בניסיונות הנתבעת לתקן ללא הצלחה. וחשבנו שביהמ"ש יוכל לסייע לנו לפקח על תיקון הליקויים. (פרו' עמ' 15 ש' 34-36, עמ' 16 ש' 1-8).
ראו עדות מר יחיא בעניין זה:
"ש. מתי התלוננת לפני הנתבעת על הליקויים?
ת. משנת 2009 כשעברתי התלוננתי על הליקויים ולא רק אני. יש עוד דיירים שהתלוננו... לפני הצניחה של החניה שהגשנו את התביעה, היא צנחה עוד מספר פעמים לפני. סבלנו חורף קראנו להם והם ניסו לסדר, ואחרי זה זה שוב קרה. כמובן עם ממצאי ליקויי הבטיחות גם הסיפור של צינור כיבוי אש שהיה במקום לא נכון ומכבי אש אמרו במקרה שריפה הם לא יוכלו להתחבר והם באו והעתיקו את זה למקום אחר. כוונתי לנתבעת. זה במרוצת כל השנים העבודה הזו. היינו אתם בתהליך." (פרו' עמ' 17 ש' 17-35).
בהמשך העיד מר יחיא:
"ש. האם אי פעם התלוננת בכתובים לחברה על כך שלא יכלתם לעשות שימוש בחניות שלך?
ת. כשהחלה הבעיה יצרנו קשר יחד עם ועד הבית. לא יודע אם זה מתועד בחברה אבל פנינו. אני לא יודע אם זה מתועד במוקד שירות שלהם. אנו פנינו טלפונית.
ש. אתה ואשתך בכתב לא פניתם?
ת. לא אני אישית פניתי בכתב. אבל ועד הבית פנה.
ש. פניות ועד הבית ממתי הם?
ת. אני יודע שכל הבעיות החלו באיזור 2012,2013,2014 אני חושב שאז פנו והתביעה הוגשה יותר מאוחר כי סירבו לבוא לקראתנו." (פרו' עמ' 18 ש' 32-36 עמ' 19 ש' 1-3).
ראו גם עדות מר הללי, שהיה אז בוועד הבניין, והעיד על פגישה, בה נכח עם אדם נוסף מהוועד, במשרדי הנתבעת, לגבי הליקויים. וכן העיד על פניות חוזרות ונשנות ועל תיקונים שביצעה הנתבעת , שלא פתרו את הליקויים:
"ש. למי פניתם?
ת. לנתבעת.
ש. איך פניתם?
ת. באמצעות עורך דין. קודם ניסינו בכוחות עצמנו. היינו אצלם במשרדים, אז הייתי בוודע (צ.ל. "בוועד" – הערת הח"מ) . אני ועוד בחור בשם דני אם אני לא טועה . לשאלת ביהמ"ש לא נפגשו עם נציג הנתבעת שנמצא כאן. אם אני לא טועה עם הבעלים עצמם בחור מבוגר עם כיפה. הסברנו לו את הבעיה על הקיר, ושקיעת החניה והבורות שנפערו שם והבולענים. הבטיח שיטופל ולאחר מכן אחד לא ידע מהשני. כך נזרקנו מאחד לשני עד שהחלטנו להגיש תביעה משפטית. לשאלת ביהמ"ש הייתי אז בועד כשהחלטנו להגיש תביעה משפטית. מאז הסיפור מתגלגל בבתי המשפט והפסדי ימי עבודה ללא סוף. " (עמ' 20 ש' 33-35, עמ' 21 ש' 1-6).
בהמשך העיד מר הללי:
"ש. אני מראה לך שלוש חוות דעת?
ת. הם קיבלו הכל וההתעלמות היתה מוחלטת. גם כשרואים אגם הברבורים הם מתעלמים. הם אומרים זה חלק ממה שקניתם, אגם הברבורים." (פרו' עמ' 21 ש' 21-26).
כן העיד:
"ש. נשאלה כאן שאלה האם פניתם בכתב מה תוכל לספר על זה?
ת. נעשו פניות ללא סוף. חוץ מצבע ושפכטל שעושים כדי לעבוד עלייך אין כלום. התקלה חוזרת שוב ושוב.
ש. כמה פעמים באו לתקן מהנתבעת לתקן את החניה, מעלית, רטיבויות?
ת. החניה כבר תוקנה פעם אחת. כשנכנסנו לגור בבנין היתה שקיעה של החניה. ידעו שאין ניקוזים החליטו לסדר אותנו. למראית עין הכל בסדר וכעבור שנה החורף הגיע והכל שקע מחדש ואז החלו הנזקים הכבדים של הדירות." (פרו' עמ' 22 ש' 35-38, עמ' 23 ש' 1-3).
ראו גם עדות מר וקנין:
"ש. למה אף פעם לא שלחתם אתה או פנינה אשתך מכתבים לפרץ בוני הנגב בנוגע לחניות שלכם?
ת. עכשיו קניתי בית כדי לנהל משא ומתן. אני קניתי בית לגור. היו ליקויים ועשו ישיבת ועד ואספו אותם והתנהלו ביחד מול פרץ. אני אתה חושב יש לי זמן להתעסק עם אנשים?
...
ש. איך הוא אמור לדעת שיש שקיעה של החניה ושאתה חונה בחוץ ושיש אגם ואת כל הדברים האלה?
ת. פנו אליו במסגרת הכוללת. לא באופן אישי. באמת נו? אני צריך כל שניה לפנות אליו
ש. האם אתה ראית את הפניות בכתב של ועד הבית אל פרץ בוני הנגב?
ת. עודכנתי. קראתי מה שרציתי.
ש. איזה פניות קראת?
ת. היו פניות של הועד, היו פניות של התיקונים. היו פניות של החניות." (פרו' עמ' 26 ש' 27-36, עמ' 27 ש' 1-8).
וראו גם עדויות הגב' אנסקי והגב' פז , לפיה פנו אל הנתבעת במסגרת הכוללת עם כל דיירי הבניין (פרו' עמ' 28 ש' 35, עמ' 29 ש' 1-2, וכן עמ' 29 ש' 29-31).
באשר לטענת הנתבעת לגבי אי הבאת מר דני ישראלוב לעדות, אציין כי לא מצאתי בכך כל פסול. מר הללי שאף הוא היה בועד יחד עם מר דני בזמנים הרלוונטיים, הובא לעדות והעיד על המגעים מול הנתבעת (ראו פירוט לעיל) . כמו כן, נשמעה עדות של מספר מהתובעים, אשר היו בבניין בזמן אמת והעידו אף הם על הדברים (ראו פירוט לעיל) . לכך אוסיף כי לא ברור הכיצד הנתבעת מפנה טרוניה לכיוון התובעים באשר לאי הבאת עדים רלוונטיים, כאשר התובעים הביאו 6 עדים רלוונטיים, ואילו הנתבעת, כפי שיפורט להלן, לא הביאה ולו עד רלוונטי אחד...
העד היחיד שהובא לעדות מטעם הנתבעת, היה מר תנעמי , מנהל תפעול אצל הנתבעת.

מעדות מר תנעמי עלה, כי הוא החל עבודתו אצל הנתבעת רק בספטמבר 2017, היינו, כשנתיים לאחר הגשת התביעה, וכלל לא היה מעורב בהתנהלות הנתבעת מול התובעים ו/או בביצוע תיקונים בבניין, טרם הגשת התביעה (ראו עדותו בפרו' עמ' 30 ש' 15-19).
לא למיותר לציין שגם לקדם המשפט הביאה הנתבעת נציג שהיה במקום רק אחרי התיקונים שביצעה הנתבעת במסגרת הליך זה... (פרו' עמ' 4 שורות 17 – 20).
לא זו אף זו. אותו עד לא רלוונטי, מר תנעמי, לא טרח לצרף לתצהירו מסמכים רלוונטיים מזמן אמת אודות ההתנהלות בין הצדדים.
מעדות מר תנעמי עלה כי למד אודות ההתנהלות בין הצדדים, מתוך הפניות המתועדות אצל הנתבעת, הן במערכת הממוחשבת והן בתיק הפיזי, כאשר לטענתו הפניות היחידות שאיתר היו המכתבים מיום 30.05.12, ומיום 30.07.12, וכן חוות דעת גולוד הראשונה מטעם התובעים, הא ותו לא (ראו עדותו בעניין זה בפרו' עמ' 31 ש' 12- 20).
מעדות מר תנעמי עולה אולם, כי ייתכן, שהיו פניות טלפוניות או בעל פה , של מי מטעם התובעים, אשר לא תועדו במערכת הנתבעת . וראו דברים שאמר בעדותו הראשית בעניין זה: "ש. איזה תיעוד מצאת בתיקי הדיירים ובתיק השטח הציבורי לגבי תלונות הדיירים וועד הבית על עגמת נפש?
ת. לא היה. לשאלת ביהמ"ש אם יש לנו מערכת ממוחשבת אני אומר יש גם תיק פיזי וגם מערכת ממוחשבת. לא יודע מאיזו שנה היא אך לא משנת 2009. פחות או יותר מלפני כ- 7 שנים. לשאלה אם היתה פניה טלפונית במערכת הממוחשבת אני אומר שלא היתה. לשאלת ביהמ"ש האם אפשר היה להוציא תדפיס אני אומר שאני לא יודע איך. אני לא יודע ממתי המערכת פעילה. לשאלת ביהמ"ש אם היו אפס פניות של 12 דיירים אני אומר אנו דנים בתיק הציבורי. לא ראיתי בתיק תלונות על ביוב." (פרו' עמ' 31 ש' 21-28). כלומר, מכאן עולה כי ניתן היה להוציא תדפיס של פניות של התובעים לגבי ליקויים, אבל העד שהגיע לעדות "לא יודע איך", להוציא את אותם תדפיסים.
וראו תשובתו לשאלות ב"כ התובעים:
"ש. אני גם מבין חד משמעית שלא מדובר בשני מכתבים אלא מדובר במספר תלונות של הדיירים ברבות השנים?
ת. יכול להיות שכן יכול להיות שלא. גם אני כשאני מגיע לדיירים והם יכולים לתפוס ולשאול, אז אני מוציא פרוטוקול. יש הרבה פניות שלא רשומות. בדרך כלל טענת דייר אתה מוסיף..." (פרו' עמ' 32 ש' 34-37). כלומר העד מודה שיש הרבה פניות שלא נרשמות.
וכן:
ש. יכול להיות שאתה לא יודע אם היו פניות של הדיירים ותלונות לגבי ליקויים ברכוש המשותף?
ת. תמיד יכול להיות שיש עוד דברים שאין בתיקים. בתיקים לא ראיתי. (פרו' עמ' 33 ש' 19-21).
ש. החל מפברואר 2014 עד מועד הגשת התביעה יולי 2015 כמה פעמים הנתבעת או נציגיה הגיעו לבצע תיקונים?
ת. לא יודע להגיד. גם לא יודע להגיד על השנה שאני עובד בה. לשאלת ביהמ"ש האם במערכת אין תיעוד על זה אני אומר לא יודע. לא אני מתעד את הדברים האלה. לא יודע אם תיעדו או לא (פרו' עמ' 33 ש' 27-31).
לכך אוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית, התגלה לפתע פתאום שהוא הוציא תמונה מהמחשב משנת 2016, ומכאן שכן יש במערכת של הנתבעת תיעוד כזה או אחר. הנתבעת בחרה לצרף רק תמונה אחת מתוך התיעוד, שסברה שמשרת את מטרותיה. יתר התיעוד לא הוצג. וראו הדברים בחקירתו הנגדית של העד:
ש. אני רואה תמונה משנת 2016 אני עושה על זה איקס מי רשם את התאריך?
ת. אני.
ש. אמרת קודם שהחלת לעבוד בשנת 2017 מאיפה יש לך תמונה משנת 2016?
ת. זה מתיעוד שלנו במערכת הממוחשבת. יש תמונות אך אני לא הייתי שם. צבי רון כבר היה שם. כשביהמ"ש מנסה להבין למה קודם אמרתי שאין תיעוד במערכת הממוחשבת עכשיו אני מנסה להזכר מאיפה הבאתי את זה. זה היה במערכת הממוחשבת אצלנו..." (פרו' עמ' 34 שורות 25 – 31) (הדגשה שלי – הח"מ).
היה מצופה מהנתבעת להציג את התיק הפיזי וכן תדפיסי מחשב בנוגע לפניות שהיו או לא היו. כן היה מצופה מהנתבעת להביא לעדות עד רלוונטי, אדם שהיה בתפקיד רלוונטי אצל הנתבעת, טרם הגשת התביעה. העד שהובא על ידי הנתבעת, מר תנעמי, לא ידע לומר דבר וחצי דבר מידיעה אישית, על המגעים מול ועד הבית טרם הגשת התביעה, על פניות שבוצעו או לא בוצעו, על ליקויים שהיו במקום או לא היו, על תיקונים שבוצעו או לא בוצעו. על תיקונים שבוצעו וצלחו או על כאלו שלא צלחו.
אי העדת עד רלוונטי פועלת לחובת הנתבעת כאשר חזקה שאם היה מובא עד כזה, היה תומך בטענות התובעים.
מכאן שכל העדויות של התובעים לגבי תיקונים שלא צלחו וליקויים שחזרו על עצמם, ולגבי פניות חוזרות ונשנות לנתבעת, ולגבי פגישה שהתקיימה במשרד הנתבעת – לא נסתרו .
לא זו אף זו, הוכח באמצעות חוות הדעת בתיק, כי הליקויים עליהם התריעו התובעים עוד בחוות הדעת הראשונה של גולוד, שאין חולק שנמסרה לנתבעת - לא תוקנו על ידי הנתבעת.
הנתבעת חזרה במהלך ההליך על הטענה, כי כלל לא ידעה על הליקויים הנטענים בחצר הבניין – ברחבת החניה, כגון שקיעות הריצוף וקיר התמך. אולם, עי ון בחוות דעת גולוד הראשונה, מעלה כי הליקויים כאמור, אוזכרו גם אוזכרו בה בצורה חד משמעית.
בחוות דעת גולוד הראשונה נכלל פרק אודות ליקויים בפיתוח ועבודות החוץ (עמ' 27-31 לחוות הדעת), שם נרשם באופן חד משמעי אודות השקיעות בריצוף וכיוצ"ב וכן אודות ליקוי בקיר התמך. וראו מה שנכתב שם בין היתר: " ברחבת חניות במגרש הבניין נמצאו ליקויים חמורים בריצוף העשוי אבן משתלבת. ניכרים שקיעות ריצוף גדולות, גליות ריצוף מופרזות, התפרקות והתנתקום מקירות הגדרות, הפרדות גדולות בין האריחים וכדומה. בהתקרבות לקיר הצפוני רמת הליקויים המפורטים עולה". כן נרשם כבר אז: " הגורמים הפוטנציאליים לייצור ליקויי הריצוף הם: א. חומר ירוד של התשתית לריצוף; ב. ביצוע לקוי של התשתית לריצוף; ביצוע לקוי של הריצוף עצמו. ד. קיים חשש שקיר הבטון הגבוה של הגדר (חומה) (אותו קיר תמך שהוגדר לעיל – הערה שלי – הח"מ), אינו יציב וזז הצידה, והדבר גרר אחריו את הריצוף כולל תשתיתו וגרם לליקויים המפורטים. לא היה באפשרותי לאתר בוודאות את הליקויים בקיר הגדר, לצורך כך יש לבצע בדיקות מעבדה המאושרת לבדיקות מסוג זה (מכון התקנים, חברת איזוטופ או ש"ע). ליקויים בחומה במידה וקיימים גורמים למפגע חמור מאוד ועתידים לגרום לקריסת הקיר".
לא זו אף זו אותם ליקויים הוגדרו כבר אז בשנת 2012 על ידי המומחה כליקויים חמורים.
בפרוטוקלים של התיקונים שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה, לא נרשם אודות תיקון שבוצע בחניה. התובעים אולם העידו (כפי שפורט לעיל) כי הנתבעת ניסתה לבצע מספר פעמים תיקון בחניה, אולם הרצפה שבה ושקעה, והליקויים לפיכך חזרו על עצמם ואף החריפו. לא נמצא כל מסמך מאת הנתבעת אשר מתעד אילו תיקונים בוצעו בחניה ומתי בוצעו. הדבר מעיד על תיעוד חסר של ה תיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת,
באשר לקיר התמך, על אף שהמומחה גולוד מתריע על נושא זה בחוות דעתו הראשונה, הנתבעת לא הציגה כל בדיקה ו/או בירור שביצעה בעקבות בעניין הקיר בעקבות האמור בחוות דעתו לפיה קיים חשש שקיר הבטון אינו יציב וזז החוצה. וראו גם שהוא כותב בחוות דעתו כי כאשר מתקרבים לקיר הצפוני (אותו קיר תמך), רמת הליקויים עולה.
באשר לחוות גולוד השנייה אשר לא הועברה לנתבעת, עיון בה מעלה כי היא נשענת על חוות דעת גולוד הראשונה. כאשר המומחה חוזר בחוות הדעת השנייה על הליקויים שפורטו בחוות הדעת הראשונה, ומציין מה תוקן ומה לא תוקן, כאשר מפרט שמרבית מהליקויים לא תוקנו. כך שהנתבעת לא יכולה לטעון דבר כנגד אי הגשת חוות דעת זו לעיונה טרם הגשת התביעה. חוות דעת גולוד הראשונה בה פורטו הליקויים נמסרה לנתבעת אך ליקויים רבים בה לא תוקנו, כפי שעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט.
באותה חוות דעת שנייה מציין מר גולוד כי הליקויים שנמצאו בחניה הוחרפו והוחמרו וכן נמצאו ליקויים המעידים חד משמעית שקיר הגדר אינו יציב וזז הצידה. חוות דעת שילר חוזרת על האמור, כאשר נושא קיר התמך אוזכר כאמור מפורשות בחוות הדעת הראשונה מטעם גולוד, אולם הנתבעת לא טרחה לעקוב ו/או לבדוק ו/או לבצע תיקונים בקיר זה.
לא זו אף זו, מהפרוטוקולים של התיקונים שביצעה הנתבעת עולה אכן כי חלק מהתיקונים שביצעה הנתבעת לא צלחו, והליקויים עדיין קיימים עד היום, ופורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט.
מעיון בפרוטוקולים של התיקונים, עולה כי הנתבעת ביצעה עבודות כגון, איטום גג המבנה, איטום קירות בחדרי הלובי, החלפת חלק מאריחי החיפוי בלובי ו/או הדבקתם כנדרש.
אולם, מחוות דעת מומחה בית המשפט בהליך דנן, עלה כי נותרו ליקויים, לא מבוטלים, בגג הבניין ובחדרי הלובי הקומתיים , ובין היתר, ליקויי איטום, רטיבויות, וחוזק הידבקות אריחים בבניין. מכאן כי התיקונים שביצעה הנתבעת לא פתרו את הליקויים עליהם התריעו התובעים.
על פרוטוקולי התיקונים שביצעה הנתבעת, מיום 12.12.12 ומיום 09.02.14 חתום נציג הנתבעת בשם רפי. על פרוטוקול התיקונים מיום 26.08.13 חתום נציג הנתבעת בשם ניר לוי.
נציגי הנתבעת הנ"ל, שכביכול אמורים להיות בקיאים בפניות התובעים טרם הגשת התביעה, ובתיקונים שנדרשו ואשר בוצעו במקום, לא הובאו לעדות על ידי הנתבעת.
מעדות מר תנעמי עולה, ש אף כלל לא טרח לשוחח עם הנציגים הנ"ל, על מנת לברר את הדברים טרם הגעתו להעיד בתיק זה . (פרו' עמ' 32 ש' 34-37, עמ' 33 ש' 1-8).
מכל האמור לעיל עולה, כי התובעים פנו אל הנתבעת כבר בשנת 2012 לגבי מרבית הליקויים, ונתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. ואולם, עולה מהחומר שלפני כי הנתבעת לא נתנה מענה לכלל הליקויים שצוינו בחוות דעת גולוד הראשונה, וגם עולה כי חלק מהליקויים שתיקנה חזרו על עצמם.
כעולה מפרוטוקולי התיקונים, התיקון האחרון בוצע על ידי הנתבעת ביום 09.02.14, ולפיכך הגשת התביעה דנן ביום 15.07.15, היינו כעבור כשנה וחצי ממועד התיקון האחרון, כאשר בתקופה זו התארגנו התובעים עם חוות דעת מעודכנות, הינה סבירה בעיני.
אכן לא ברור אם התובעים המציאו לנתבעת את חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה, אולם, המדובר אך בחוות דעת עדכניות לצורך הגשת התביעה, וזאת לאחר פניות קודמות של התובעים אל הנתבעת בעניין הליקויים ברכוש המשותף, ולאחר שנתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקנם, ללא הצלחה. כאמור דומה כי התובעים פנו לנתבעת בעניין התיקונים בתקופת הבדק ו/או האחריות, אולם כך או כך התביעה הוגשה גם בנזיקין, כאשר לתובעים יש 7 שנים לתבוע. עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי הליקויים הם אכן באחריות הנתבעת.
ההלכה פסוקה היא, כי זכות המוכר לבצע תיקונים אינה בלתי מוגבלת, והתובעים אינם צריכים לאפשר לנתבעת תיקונים חוזרים ונשנים ו/או אינם צריכים להמתין עד אין קץ שהנתבעת תתקן את הליקויים.
קביעה זו שקבעתי לעיל, רלוונטית לשאלת עוגמת הנפש וכן להוצאות ההליך, שכן במסגרת הלי ך זה נתנו התובעים לנתבעת הזדמנות נוספת לבצע את תיקון הליקויים.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעת לפיה התובעים לא פנו אליה טרם הגשת התביעה ו/או לא נתנו לה הזדמנות נאותה לבצע את התיקונים, טרם הגשת התביעה.
דומה כי בנוגע לתיקונים המעטים שנותרו לאחר ביצוע התיקונים בהליך זה, ויתרה הנתבעת על האפשרות להמשיך ולתקן את הליקויים הנותרים, שכן לאחר הגשת חוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט, הנתבעת לא הביעה כל רצון לתקן את הליקויים הנותרים. כך גם עולה מעדות מר תנעמי בחקירתו בנגדית, כדלקמן: "יש חוות דעת משלימה שלא דנים עליה כי צריך לשלם עליה." (פרו' עמ' 34 ש' 6-7).
כך גם בסיכומים מטעם הנתבעת, לא עלתה כל דרישה ו/או טענה הנוגעת להמשך תיקון הליקויים הנותרים על ידי הנתבעת.

דיון בטענות הנתבעת להרחבת חזית אסורה על ידי התובעים ו בטענה באשר לאי גילוי אודות הגשת תביעה מקבילה כנגד צד ג' אשר החל לבנות במגרש השכן. דיון בשאלת הליקוי בקיר התמך ביחס לאחריות הנתבעת למול אחריות צד ג'
הנתבעת טענה בסיכומים מטעמה כי התובעים אשר מסרו עדות בישיבת ההוכחות, הרחיבו חזית וטענו טענות כבושות שלא נטענו קודם לכן, אם לפני הגשת התביעה ואם בכתב התביעה, בכל הנוגע ל"סבל" המתמשך, כביכול, אותו חוו בשל הליקויים במתחם החניות. כך לטענת הנתבעת, טענו עדי התובעים לראשונה, כי הם חיו ב"אגם הברבורים" וב"שלולית אחת גדולה", כאשר לטענתם לא יכלו להחנות בחניותיהם אלא נאלצו לחנות מחוץ למתחם הבניין, בכחול לבן.
כך גם לטענת הנתבעת עדי הנתבעת טענו לראשונה בעדותם, כי מהנדס העיר הוציא צו האוסר את החניה במתחם החניות.
לטענת הנתבעת, כל הטענות הנ"ל נטענו בעלמא וללא כל סימוכין , כאשר כל שנטען בכתב התביעה הוא טענה כוללנית וסתמית כי ישנו קושי של 4 דיירים להחנות את רכבם, הא ותו לא. לטענת הנתבעת אלו הן "טענות אווירה" מומצאות, שנועדו, בחוסר תום לב, להשפיע על שיקול דעת בית המשפט בכל הנוגע לרכיב עוגמת הנפש.
באשר לטענות התובעים בדבר שקיעת הריצוף בחניה, הצפות בחניה, קושי לחנות בה, וחניה מחוץ למתחם על ידי חלק מהדיירים, אני קובעת כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה.
בסעיף 7 לכתב התביעה נרשם: "...עוד התגלו נזקים וליקוים חמורים נוספים בדבר תזוזות קיר התמך, שקיעות הריצוף במתחמי החניות ורטיבויות ניכרות מתחת למבנה הבית המשותף והחניות."
בסעיף 11 לכתב התביעה נרשם: "בעקבות וכתוצאה ישירה לעבודות הנתבעת ולליקויי הבניה ואי ההתאמות הקיימים, התעצמו השקיעות באבני הריצוף בחנייה – עד כדי הפרשי גובה מהותיים . הפגיעה ברכוש המשותף ניכרת ועל אחת כמה וכמה, באשר לקיר הדיפון המקים סיכון ניכר. נוכח שקיעות במיקומים מספר בריצוף החניות, ישנו קושי ניכר של דיירי דירות 1,2,8 ו- 10 לחנות את רכבם במקומם".
בסעיף 26 לכתב התביעה נרשם: "...הליקויים המפורטים לעיל הם ליקויים קשים חמורים ויסודיים...ובשל כך נגרמו ועדיין נגרמים לתובעים נזקים קשים ורבי ם לרבות עגמת הנפש. כמו כן הסבל אשר חוו התובעים במהלך תקופה בת כ- 3 שנים – כללו בחובם חניית המכוניות מחוץ לחניה המיועדת בחצר הבניין, הימנעו ת מהליכה על המרצפות השבורות בחצר הבניין המשותפת והימנעות מחניות והמצאות בשטח קיר הדיפון ."
בחוות דעת שילר שצורפה לכתב התביעה, נרשם: "באזור החניות השייכות לדירות 1,2,8,10 נוצרה שקיעה של אבני הריצוף המשתלב בצורה כל כך גדולה המקשה על חניית הרכב במקומו." (סעיף 1.ב. לחוות הדעת).
לכך אוסיף שכאשר יש שקיעת ריצוף ויורד גשם, סביר שנוצרות שלוליות. כמו כן מהתמונה שהציגה הנתבעת בדיון והוגשה כמוצג, משנת 2016, רואים שקיעות בחניה ורואים כתם שנחזה כמו כתם רטיבות.
מן האמור לעיל עולה כי כבר בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפו לה, נטען כי ישנה בעיה חמורה של שקיעת ריצוף החניות, ואי מישוריות של ריצוף החניות, באופן אשר הקשה על התובעים ו/או על חלקם, להחנות את רכבם במתחם החניה , ולפיכך נאלצו לחנות מחוץ לחניית הבניין.
בעדויות מטעם התובעים, הנושא אך הורחב ברמת המותר והסביר, כאשר ברי כי במסגרת עדויות בהליך הוכחות, הטענות הכלליות המקימות את עילת התביעה, מסופרות בצורה נרחבת ומפורטת יותר.
אשר על כן, לא מצאתי כי מדובר בטענות מפתיעות אשר מהוות הרחבת חזית אסורה.
באשר לעדויות התובעים לפיהן מהנדס העיר הוציא צו האוסר את חניה ו/או הימצאות במתחם החניות , מצאתי כי הטענה לא הופיעה בכתבי הטענות. כך או כך, מצאתי שמדובר באירוע שאירע לאחר הגשת התביעה, בעקבות תחילת בנית השלד במתחם הגובל לבניין על ידי צד ג' – חברת בליליוס .
וראו עדות מר גמבש בחקירתו:
"ש. תוכל לספר על החומת קיר התמך?
ת. קיר התמך שגובל עם המגרש לידי הוא קיר של הנתבעת שהחל עם השנים לקבל עיוות עד למצב שהגיע להכרזה של מקום עם סכנת חיים על ידי מהנדס המועצה שהכריז שהמקום מסוכן ולא היה לנו איפה להחנות." (פרו' עמ' 10 ש' 18-21).
מעדות מר גמבש בהמשך, עלה, כי החלטת מהנדס המועצה שלא להשתמש ולהימצא במתחם החניות, ניתנה, בעקבות תחילת הבנייה על ידי היזם, צד ג', לאחר הגשת התביעה, דבר אשר לטענתו החריף את תזוזות קיר התמך, ובשל כך, גרם גם להרחפת הליקויים ברכוש המשותף:
"ש. מה קרה תקופה ארוכה לאחר הגשת התביעה לקיר התמך?
ת. החל להבנות מיזם נדלני של מרכז מסחרי בצמוד לקיר התמך בצד הצפוני שלו. לצערנו עם תחילת עבודות היזם החלה החמרה בשקיעת הקיר. העבודות הופסקו בהחלטת המועצה והיזם נדרש לתכנן מחדש את חיזוק הקיר בעלות על פי מה שדיווח לנו של מליון ₪ כדי להמשיך לבנות את המרכז המסחרי.
ש. לאחר מינויו של המומחה מה בוצע בשטח?
ת. חפירות כלונסאות בוצעו של היזם של המרכז המסחרי והוא נדרש לחזק את הקיר ולבנות קיר צמוד אליו שיחזיק את משקלו וימנע כניסה.
ש. זאת אומרת העבודות שבוצעו על ידי הנתבע ברחבת החניה שנמצאת בחלקו העליון של קיר התמך מתי בוצעו?
ת. כשהיזם של המרכז המסחרי סיים את עבודתו ובעצם חיזק במקומם את הקיר." (פרו' עמ' 11 ש' 18-28).
ראו גם עדותו הראשית של מר הללי:
"ש. מה יש לך לספר על קיר התמך?
ת. אני לא מהנדס. אני יודע שתפס שיפוע, התנתק מהחניה, יצר רווח.
ש. מי תיקן אותו?
ת. אף אחד לא תיקן אותו עד לשלב שהחלו בניה מתחת לחומה ואז כל החצר נפלה. כל החצרות התנתקו מהבנין לגמרי. יש כאן מצב אבסורדי. פרץ מאשימה את היזם של הקניון והם מאשימים אותם ואנחנו באמצע. איזור סכנה למגורים. רכבים בחוץ מעל חצי שנה ואף אחד לא מתקרב עד להתערבות מטעם מהנדס המועצה. שוב שכרנו עורך דין נוסף ועד היום זה מתנהל בבית המשפט. לשאלת ביהמ"ש אני מדבר על הקיר. זה הליך שמתנהל עדיין בבימ"ש בין היזם של הקניון לבין ועד הבית." (פרו' עמ' 21 ש' 29-35, עמ' 22 ש' 1-2).
בהמשך חקירתו ציין כי בליליוס בנו במקום בשנת 2015 – 2016 (פרו' עמ' 24 שו ' 7).
במהלך חקירתו של מר הללי התערב מר גמבש והסביר, כי הטענות בתביעת צד ג' שונות מהטענות בהליך דנן, כאשר שם תבעו את צד ג' בגין החמרת הנזק לרכוש המשותף. וראו עדותו: " יש תביעה שלנו כדיירים מול המרכז המסחרי על החמרת הנזקים בבנין בעקבות בניית המרכז המסחרי. זה מתנהל בבימ"ש ברחובות. הטענות שם שונות מהתביעה שלנו. בליליוס לא עירבה שם את הנתבעת ." (פרו' עמ' 22 ש' 5-7).
בהמשך לאמור, חידד מר הללי, כי הטענות בתביעה דנן , והתמונות המופיעות בחוות הדעת מטעם התובעים, משקפות את תמונת המצב לפני תחילת האירוע עם צד ג', ואלו דבריו: "התמונות שאת רואה כאן זה עוד לפני תחילת האירוע עם בליליוס. אין קשר לבליליוס. האגם קיים לפני. הגהנום החל לפני בליליוס. כל ליקוי הבטיחות היו לפני. בתקופה של בליליוס הכנסתו אותו לתמונה. זה כבר היה שביהמ"ש פה נתן פסיקה לתקן הליקויי גם התיקונים לא בוצעו כראוי." (פרו' עמ' 22 ש' 8-17).
אם כן, מהעדויות שנשמעו עולה כי עבודות צד ג' במתחם הגובל לקיר התמך, החלו לאחר הגשת התביעה דנן, והם גרמו להחמרת מצב קיר התמך ובעקבות כך גם להחמרת הנזקים הנובעים מתזוזת קיר התמך. כן עלה מעדות התובעים, כי עם תחילת עבודות צד ג', פנו התובעים לעירייה, ולאחר סיור של מהנדס העיר במקום, הופסקו עבודות צד ג', ונאסר השימוש בחניית הבניין, עד לביסוס קיר התמך על ידי צד ג'. בעקבות האמור, ובשלב כלשהו שלאחר הגשת התביעה דנן, הוגשה תביעה כנגד צד ג' בבית משפט השלום ברחובות.
אכן לא ידועים פרטי התביעה המקבילה, מתי הוגשה, מהן טענות התביעה שם. צודקת הנתבעת כי התביעה המקבילה התגלתה בהפתעה בעדויות התובעים, ומן הראוי היה כי התובעים היו מגישים הודעה מסודרת על כך בתיק זה, עם הגשת התביעה שם.
יחד עם זאת, עיון בחוות דעת גולוד הראשונה מעלה כי נושא הכשל בקיר התמך, כגון, תזוזת בקיר, וכן הטענות לשקיעת ותזוזת אבני הריצוף בחניה, הועלו כבר אז בשנת 2012.
מכאן כי טענות בעניין זה היו קיימות טרם צד ג' החלה את עבודתה במקום.
בחוות דעת גולוד השנייה משנת 2014 - אף היא טרם תחילת עבודות צד ג' במגרש השכן - בשנת 2015/2016 - נרשם כי חלה החמרה ב מצב הריצוף והשבילים והמשטחים והשקיעה ממשיכה וגם חלה החמרה במצב קיר התמך והחניה מאז הביקורת משנת 2012 , ואלו הדברים: "מצב הריצוף בשבילים ומשטחים הסמוכים לבניין הוחמר בצורה ניכרת. שקיעת הריצוף ממשיכה, נוצרו תפרים פתוחים בין הריצוף הקרמי לריצוף האבן המשתלבת. אי מישוריות הריצוף בגלל השקיעות הוחמרה – ראה בתמונות החדשות המצורפות תוך השוואה עם התמונות הקודמות.
מצב הריצוף בחניה בסמוך לקיר הגדר הוחמרה בצורה מופרזת. כעת לאחר שנתיים מעת הבדיקה הראשונה ניתן לקבוע שבעיות בריצוף החניה נוצרו לא רק בשל עבודת ריצוף לא תקינה, אלא גם בגלל תזוזות קיר בטון של הגדר הצידה (לכיוון מגרש הסמוך). תזוזת הקיר גורמת לשקיעות ריצוף נוספות מופרזות. אפילו לפי קווי מישקים של הריצוף ניתן לאתר תזוזת הריצוף לכיוון הקיר אשר זז בעצמו.
כעת בין הריצוף לקיר הגדר לאורך הקיר נוצרו תפרים אשר נמדדים בס"מ ומעידים באופן חד משמעי שקיר הגדר הוא אינו יציב וזז הצידה. המצב אף גרם לעקמומיות של עמוד התאורה אשר נמצא בסמוך לקיר הגדר הנ"ל.
יש לציין שנמצאו ליקויים נוספים מהותיים, כגון תפרי התפשטות לקויים ומאותרים בקיר הבטון של הגדר. מדובר על כך שתפרי התפשטות הנ"ל בוצעו בקיר העליון בלבד.
תזוזות הקיר הכללית ותזוזת חלקי הקיר באופן לא שווה משני צידי התפר ניתן לראות בתמונות וזאת הוכחה נוספת לקיום ליקויים חמורים בקיר הגדר." (עמ' 46 לחוות הדעת).
כל הליקויים הנ"ל המגובים בתמונות שצולמו על ידי המומחה – היו עוד טרם תחילת העבודות של חברת בליליוס במקום.
גם מחוות דעת שילר עולה כי הליקויים בקיר התמך והריצוף הסמוך אליו, היו קיימים עוד בשנת 2014, היינו טרם התחיל צד ג' את העבודות במגרש, כך לפי העדויות שהונחו לפני.
עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי אף הוא סבור שהיה בקיר כשל קונסטרוקטיבי עוד טרם ביצוע העבודות על ידי צד ג'. עיון בחוות הדעת מעלה כי המומחה ביקר לראשונה במקום, לאחר תחילת עבודות צד ג' במתחם הגובל לבניין , ולאחר שצד ג' רתם ותמך כבר את הקיר, ובכך, חיווה המומחה דעתו, ביטל צד ג' את הכשל שהיה קיים בקיר התמך.
וראו מה שנכתב בחוות דעתו: "אותרו סימני שקיעות אבנים משולבות ליד קיר הגדר אשר הינה בסבירות גבוהה פועל יוצא מתזוזות הקיר עובר לריתומו ותמיכתו לרצפת חניון המבנה הגובל, תוך ביטול מוקדי הכשל" (ראה סעיף 4.2 לחוות דעת מומחה בית המשפט). כלומר לשיטת מומחה בית המשפט, אשר לא נחקר על ידי מי מהצדדים, והאמור בחוות דעתו לא נסתר - שקיעות האבנים המשולבות ליד קיר הגדר נגרמו בסבירות גבוהה בשל תזוזת הקיר עוד קודם לתמיכה והריתום של קיר התמך שבוצעו על ידי צד ג'.
בהמשך, חיווה המומחה דעתו כי על הנתבעת לתקן את הנזקים שאירעו בעקבות תזוזת קיר התמך, לאחר שהכשל בביסוס הקיר עצמו, כבר תוקן על ידי צד ג'. ראה סעיף 2 בעמ' 18 לחוות דעתו וכן סעיף 3 בעמ' 19 לחוות דעתו. ככל והליקויים הללו היו באחריות צד ג', לא היה מחווה המומחה את דעתו כי על הנתבעת לתקן אותם. וראה שמדובר בליקויים בשיעור של מבוטל, בסך שהמומחה העריך אותו ב – 25,000 ₪. וראו גם חוות דעת גוטמן מטעם הנתבעת שם הוא מסכים שצריך לבצע תיקונים של הריצוף ששקע.
בחוות דעתו המשלימה ציין המומחה בעניין זה: "במהלך ביקורי המשלים, ניכר כי הליקוי הקונסטרוקטיבי בוטל זה מכבר באמצעות הקמת המרכז המסחרי והקטנת גובה הסטטי של קיר התמך.". כלומר המומחה מדבר על ליקוי קונסטרוקטיבי שהיה ובוטל בעקבות הקמת המרכז המסחרי.
לסיכום, מעיון בחוות דעת גולוד הראשונה וגולוד השנייה לרבות התמונות שצורפו שם וכן מעיון בחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי היה כשל בקיר התמך עוד טרם החלו העבודות במגרש הסמוך.
הכשל בקיר התמך הוסר, כך עולה, על ידי צד ג', ואילו הנתבעת, תיקנה במסגרת ההליך, נזקים שאירעו בעקבות הכשל הקונסטרוקטיבי של קיר התמך.
הוצאת צו מהנדס העיר קשורה לעבודות צד ג', והן לפיכך לא ילקחו בחשבון בפסיקת עוגמת נפש בתיק זה.

דיון בליקויים הנותרים על פי חוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט
כאמור לעיל, הצדדים הגיעו להסכמה, כי הנתבעת תתקן את הליקויים המפורטים בחוות דעת מומחה בית המשפט, ובפיקוחו של המומחה.
על פי חוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט, נותרו תיקונים שלא בוצעו על ידי הנתבעת, בעלות: כוללת של 15,950 ₪, בתוספת 1,600 ₪ פיקוח הנדסי ובתוספת מע"מ.
הנתבעת ויתרה על חקירת המומחה על חוות דעתו המשלימה ולא שלחה אליו שאלות הבהרה.
הנתבעת התייחסה בסיכומים מטעמה לסעיף 6 בעמ' 5 לחוות הדעת המשלימה, בו ציין המומחה: "במהלך ביקורי חסר ברדס אחד בצינורות האוורור", וציינה כי על פי עדות מר תנעמי בחקירתו הראשית, הושלמו כל הברדסים.
מר תנעמי העיד אכן בעניין זה: "הושלמו כל הברדסים. אין לי אינטרס להחסיר אחד מהם. זה עולה שקל. יכול להיות שהפילו או משהו כזה". (פרו' עמ' 30 ש' 35).
לא מצאתי אולם להפחית ממה שקבע המומחה בחוות דעתו, שכן מומחה בית המשפט לא עומת עם טענה זו, שכן, כאמור לא הובא לחקירה ולא נשלחו אליו שאלות הבהרה. לפיכך האמור בחוות דעת מומחה בית המשפט, לא נסתר.
כל יתר התיקונים הנדרשים, לא הוכחשו ולא נסתרו על ידי הנתבעת.
לפיכך אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין תיקון הליקויים הנותרים בסך של 20,534 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ).

דיון בטענות התובעים בעניין עוגמת נפש
בסיכומים, עתרו התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש, גם כן עבור כל דיירי הבניין, בסך 150,000 ₪.
כפי שהוכרע כבר לעיל, טענת עוגמת הנפש עומדת רק לתובעים אשר הצטרפו לתביעה באופן אישי, היינו התובעים 2-11.
בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ( פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע ביחס לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, כדלקמן: "מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד...".
כפי שנקבע לעיל, טרם הגשת התביעה, התובעים פנו אל הנתבעת בבקשה לתקן את הליקויים ברכוש המשותף, ואף הוציאו חוות דעת מטעמם המפרטת את הליקויים. ואולם, כאמור הנתבעת לא נתנה מענה הולם לכלל הליקויים, ואף חלק מהתיקונים שבוצעו על ידה, לא צלחו. כך עולה גם מהשוואה בין חוות דעת גולוד משנת 2012 לחוות דעת גולוד משנת 2014, כי הליקויים אף הוחמרו, והתובעים נאלצו שוב להזמין חוות דעת הנדסיות מטעמם, וכן להגיש את התביעה דנן.
חוות דעת מומחה בית המשפט, אישרה את מרבית הליקויים הנטענים ברכוש המשותף, והעלתה כי המדובר בליקויים משמעותיים.
מהות הליקויים שאותרו ברכוש המשותף, מעידה, כי אכן נגרמה לתובעים עוגמת נפש, המזכה אותם בפיצוי מהנתבעת. המדובר בליקויי רטיבות שנמשכו שנים רבות, בעקבות איטום לקוי של גג המבנה, בעיות ניקוז, הצפה של המעלית, שקיעה של החניה ושיפועים לא תקינים אשר על פי עדות התובעים גרמו לשלוליות בחורף, התפרקות של אריחים בחניה, בקיר בתמך, ובלובי הבניין, יצירת בורות בין החניה למבואה לבניין, וקשיי גישה למחסנים של חלק מהתובעים.
התרשמתי גם מעדות עדי התובעים בחקירתם, כי אכן סבלו עוגמת נפש, אם בשל הליקויים, אשר גרמו הם לאי נוחות, ואם בשל התנהלות הנתבעת, והטרטור הכרוך בפניה לערכאות המשפטיות. להלן עדויות עדי תובעים בעניין הקשיים, הטרטור ועוגמת הנפש שחוו:
מר גמבש העיד :
"מיום כניסתנו לבנין למגורים איתרנו ליקויים מוחשיים שנראים לעין החל מאכות (הטעות במקור – הח"מ), הגמר של הפיתוח הסביבתי, שקיעות בחניות של מדרכות עד כדי בורות במגרש החניה המשותף והגישה אליו. במשך השנים היו נסיונות של הנתבעת לתקן הליקויים הללו ללא הצלחה. כל תיקון כזה דרש מאתנו לא להכנס לחניון, לחיות כמו באתר בניה." (פרו' עמ' 10 ש' 12-15).
"במשך כל השנים כל חורף אנו חיינו באגם הברבורים...שלולית אחת גדולה...מה שקורה לאחר חורף שלם שאז יש את חלחול המים אז אנו מפחדים מהשקיעה. זה קרה כל שנה במשך כל השנים שאנו שם למרות נסיונותיה של הנתבעת לתקן." (פרו' עמ' 10 ש' 22-27). "היה שם ממש בולען שרואים מתחת לחול, פסולת בנין, חלקי בלוקים שמילאו את האדמה שם. בבור הזה אשתי נפלה ." (פרו' עמ' 11 ש' 5-8).
"כפי שתארתי תזוזת הקיר שבנתה הנתבעת גרמה לשקיעת כל החניה לאורך כל הקיר עד כדי הפרדות החניה מהקיר עצמו." (פרו' עמ' 11 ש' 21-22).
"קח את כל שנות קיום הבנין, בכל חורף כמחצית מהחניות שקועות במים. הכוונה היא שיש שלולית חדשה וחצי מהאוטו באופסייד שקוע במים במחצית מהחניות במגרש החניה. דבר שדרש מלא מעט דיירים להחנות בחוץ." (פרו' עמ' 11 ש' 35-36, עמ' 12 ש' 1-2).
"אני גר בדירת הגג. גם המומחה מטעם ביהמ"ש הציג לי ליקויים באיטום הגג. דבר שאצלי בדירה יצר לא מעט אירועי רטיבות ועובש... בגלל הליקויים חדרו מים (מי גשמים) ללובי המדרגות ומשם למעלית עד למבואת הכניסה. לבנין היה ריח רטיבות לאורך כל חורף. כוונתי כל חורף. זו רוטינה שחוזרת על עצמה .." (פרו' עמ' 12 ש' 16-17).
מר יחיא העיד :
"שקיעת החניה שהחלה באיזור שנת 2014. היתה שם בעיית שקיעה רצינית. ניסו לתקן וזה לא צלח. הבעיה תמיד נשארה בחורפים. היתה שם בריכה ענקית. יש לי סרטונים שתעדתי שם. לא יכלתי לצאת מהרכב בזמן חניה. הייתי צריך לחפש חניה רחוקה מהבית. בתקופת החורף לא ניתן היה להשתמש בחניות. היתה שם ממש בריכה. יתרה מכך היו עוד ליקויים חלקם בטיחותיים כמו גדר שפשוט שתוקנה אך בעבר היה מרווח אך לא בהתאם לחוק וילד יכל להכניס את הראש לשם." (פרו' עמ' 16 ש' 22-28).
"יתרה מכך היתה גם בעיה של הצפת המעלית לא אחד בחורף שהמעלית הוצפה ממש עם מים והיינו צריכים להזעיק ביובית לשאוב את המים." (פרו' עמ' 17 ש' 6-8). כן העיד על הבור שנפער בין הבניין למדרכה, ועל רטיבויות שחדרו לתוך הבניין. (פרו' עמ' 17 ש' 17-27).
מר הללי:
"הייתי הולך על הקצה לאוטו. הרכב שלידי היה כבר שקוע במים... היתה צפיפות. כולם ניסו לחנות בפנים בחניות כפולות, מה שהיה אפשר להסתדר. עם מה שלא, חנינו בחוץ בכחול לבן. גם קיבלתי שם שני דוחות...הכניסה לבנין מדרגה בגובה לא סמטרי עקב שקיעת החניה. הכל פועל יוצא של החניה. אין ניקוזים. כל המדרכה של המחסן קרסה. יש שני מחסנים צמודים בכניסה לבנין אחת מהן היא שלי. קרס שם, המדרכה קיבלה שיפוע למטה." (פרו' עמ' 22 ש' 19-2).
"מהיום הראשון שנכנסנו. חייתי אתם בתביעה או בועד או בפרטי" (פרו' עמ' 22 ש' 34).
מר וקנין:
"מאז שנכנסתי לדירה היו בעיות. אני גר בדירת גן למטה. בגינה כל הזמן היו ירידות של אדמה ופיצוצים של צנרת. גם מי תהום וגם מי ביוב. גם מהשכן כשקרה לו ירד אלי... לגבי החניה, היתה ירידה של אדמה ולאט לאט זה ירד ובחורף זה הפך לבריכת שחיה בחלק של הארבע דירות, שמונה חניות. נוסף מהגג נזל אלינו מים לבית דרך הצנרת של מחסן שירות. ... נאלצנו לחנות בחוץ במיוחד בימי החורף ואחר כך גם בקיץ כבר לא ניתן היה להחנות. זה ירד למטה ממש. הכוונה לשיפוע. אי אפשר היה להחנות. ... סבלתי מכך שכל הגינה שקעה. היתה נזילה מהגג אל מחסן השירות, זה היה כל חורף. כל גשם שירד אני סופג אותו." (פרו' עמ' 25 ש' 1-18).
הגב' אנסקי:
"ברכוש המשותף היה את עניין החניות ששקעו, היו נזילות, היתה הצפה בחדר המעלית למטה, הצפה מאוד בעייתית במהלך השנים האלה, אני גרה בקומה ראשונה הייתי צריכה להתנייד עם סלקל ותינוקת בת שנתיים, לעלות ולרדת... היו רטיבויות היה מאוד קשה להתנהל, כל הזמן באו תקנו, הלכו חזרו... בחניות בכניסה לבניין היה מן בור כזה שגם בו היתה שלולית מאוד גדולה שהתקרבה לחניה שלי. בנוסף בכניסה של הבניין במדרכה, יש ממש שיפוע, לא יודעת להגיד של כמה מעלות, נראה שם שהאדמה שקעה וגם באזור המחסן שלי ." (פרו' עמ' 27 ש' 21-35).
ובהמשך כאשר נשאלה מה חוותה לאורך השנים, השיבה: "בעיקר אי נוחות. היינו זוג צעיר עם שני ילדים קטנים וצריכה להתנייד אתם. לעלות ולהתחמק מהשלולית. הטעם השני הענין הכספי כלכלי. היו לי שני ילדים בגנים. זה לא משהו שאתה מצפה שיהיה. אתה מכניס משכורת בחודש ויודע שיש הוצאות ופה פתאום יש עורכי דין וכו'." (פרו' עמ' 28 ש' 18-21) (הדגשה שלי – הח"מ).
הגב' פז:
"מתארת שכולם סיפרו על ההצפה שהיתה בבית ועל החניות, זה משהו שגם אני חוויתי. למשל במחסן שלי יש עד עתה מרווח בין המחסן לריצוף. זה מאוד עמוק. אני כשאני נכנסת למחסן אני מפחדת. אני דווקא רוצה לדבר על הקטע איך תביעה כזו לאורך שנים מעמיסה על אשה יחידנית שצריכה לשלם את הסכומים האלה כל הזמן... יש לי חניה ממש מול הכניסה. נוצר שם ממש בולען בין המדרכה לחניה. .. כל הזמן יש עליה של הביוב לשכן שמתחתי...עולים אלינו. כל הזמן שזה קורא אסור לנו להשתמש במים, לא בשירותים ולא כלום. זה גם קרה בשבת". (פרו' עמ' 28 ש' 8-24).
מהאמור לעיל עולה כי מדובר בליקוים משמעותיים שיש להם השלכה חד משמעית על השימוש וההנאה של הדיירים בבניין, ועולה כי הליקויים הנ"ל גרמו לעוגמת נפש משמעותית לתובעים. אותם ליקויים שנצפו מרביתם עוד בשנת 2012, תוקנו רק במסגרת הליך זה, בשנת 2019. כלומר שהתובעים סבלו מליקויים אלו במשך 7 שנים, זמן משמעותי לכל הדעות.
וראו גם עוגמת הנפש שחוו התובעים, לגבי הצורך להגיש תביעה זו ולממן אותה ולהתמודד אתה שכן הפניות שלהם לנתבעת לא צלחו. וראו מה שצוטט לעיל: "...אני דווקא רוצה לדבר על הקטע איך תביעה כזו לאורך שנים מעמיסה על אשה יחידנית שצריכה לשלם את הסכומים האלה כל הזמן..." (עדות גב' פז). וראו גם:
"...הטעם השני הענין הכספי כלכלי. היו לי שני ילדים בגנים. זה לא משהו שאתה מצפה שיהיה. אתה מכניס משכורת בחודש ויודע שיש הוצאות ופה פתאום יש עורכי דין וכו'...". (עדות גב' אנסקי).
בהתחשב בכל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי הן בפסיקה שהגישה הנתבעת והן בפסיקה נוספת, אני פוסקת לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 7,000 ₪ ובסה"כ תפצה הנתבעת את התובעים בסך כולל של 7,000 ₪ * 9 דירות =63,000 ₪. (למעט לתובעים 3 ו – 4 שיקבלו סכום זה יחדיו).

הוצאות ושכ"ט עו"ד
התובעים זכו בתביעתם, ולפיכך אני קובעת כי הנתבעת תישא בהוצאות ההליך שהוציאו התובעים בגין ניהול ההליך, כפי שיפורט להלן.
התובעים עתרו להחזר הוצאות בגין 3 חוות הדעת מטעמם, בסך כולל של 7,500 ₪ (ר' סעיף 9.ב. לסיכומי התובעים). התובעים לא צירפו אסמכתאות בגין תשלום הסכום הנ"ל, אולם נשמעה על כך עדות מטעמם (פרו' עמ' 12 שורות 20 – 23). לכך אוסיף כי ברי כי נגרמו ל תובעים הוצאות בגין חוות הדעת מטעמם, והסכום אותו מבקשים הינו סביר בנסיבות העניין.
לפיכך אני פוסקת לתובעים יחדיו בחזר הוצאות בסך 7,500 ₪ בגין שלוש חוות הדעת מטעמם.
בהחלטתי מיום 03.09.17 אישרתי את שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 25,740 ₪ (כולל מע"מ). כן קבעתי בהחלטת המינוי, כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בשכ"ט המומחה, היינו כל אחד מהצדדים נדרש לשלם למומחה סך של 12,870 ₪.
לפיכך, אני פוסקת לתובעים החזר הוצאות שכ"ט מומחה בית משפט בסך 12,870 ₪.
אני פוסקת לתובעים החזר הוצאות אגרת בית משפט בסך 15,000 ₪. נכון שהתביעה הוגשה על סך של 600,000 והסכומים שנפסקו לטובת התובעים הינם נמוכים יותר. יחד עם זאת יש לזכור שחוות דעת מומחה בית המשפט הראשונה קבעה ליקויים בסך של 109,900, ובתוספת פיקוח סך של 119,900 ₪, כאשר בעקבות אותה חוות דעת ביצעה הנתבעת תיקון ליקויים בבניין. לכך אוסיף כי קיר התמך הלקוי, אשר התובעים עתרו בחוות הדעת שלהם לתיקון שלו, לא נכלל בחוות דעת מומחה בית המשפט, שכן באותה עת כבר תוקן על ידי צד ג'. צודק גם ב"כ התובעים בסיכומיו לפיו הפער בין חוות דעת מומחה התובעים לבין מומחה בית המשפט קטן מהפער בין חוות דעת הנתבעת לבין חוות דעת מומחה בית המשפט (ויש גם לשים לב שאין בחוות דעת מומחה בית המשפט את התמחור המלא של הליקוי הקונסטרוקטיבי בתיק, שכן צד ג' כבר תיקן ליקוי זה).
אני פוסקת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. בשכ"ט ב"כ התובעים הבאתי בחשבון את מה שקבע מומחה בית המשפט בחוות דעת הראשונית, היינו מצא ליקויים בסך 119,000 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף הסכום שפסקתי בגין עוגמת נפש. כמו כן יש לזכור שהתובעים נאלצו לנהל הליך מלא עד תומו, לרבות ניהול הוכחות והגשת סיכומים.

לסיכום
הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים, כדלקמן:
סך של 20,534 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) בגין הליקויים הנותרים ברכוש המשותף.
סך של 63,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות חוות דעת התובעים.
סך של 12,870 ₪ בגין חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית משפט.
סך של 15,000 ₪ בגין אגרות בית משפט.
סך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל ישולמו על ידי הנתבעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה לידיה.
לצדדים זכות ערעור על פי דין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.