הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 28956-01-15

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

התובע
יובל שטנדל, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון רזניק
נ ג ד
הנתבעת
עיריית ערד
ע"י ב"כ עו"ד חיים שימן

פסק דין

מבוא

לפני תובענה כספית, לתשלום סך של 2,344,841 ₪, נזקים שנגרמו לטענת התובע, בגין הפרת הסכם בין התובע לנתבעת, עשיית עושר שלא במשפט, ואף בגין עילה נזיקית.

מיהות הצדדים

התובע הינו עורך דין במקצועו אשר עבד כיועץ משפטי חיצוני עבור עיריית ערד, משנת 1993, ועד לסוף חודש 1/08, כ- 15 שנה ברציפות ו אילו הנתבעת הינה עיריית ערד.

טיעוני הצדדים

לטענת התובע, הוא החל את עבודתו כיועץ משפטי של עריית ערד כבר בשנת 1993, וזאת במסגרת הסכם למתן שירותים אשר התחדש מעת לעת. ההסכם מושא התביעה הינו מיום ה- 23.3.04 אשר תוקפו היה עד ליום 31.12.09.

התובע טען כי החל עבודתו בעיריית ערד כיועץ משפטי, בעקבות המלצה חמה של היועץ הקודם, אשר הינו כיום שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואשר בעקבותיו ולאורו הלך, לנעליו נכנס, וזאת על אף חוסר ניסיון מובהק שהיה לו בתחום. לטענתו, הוא גמל לעירייה על האמון הגדול אשר נתנה בו והתמקצע בתחום, נתן לה עדיפות רבה על פני לקוחות אחרים ובנה בה מחלקה משפטית לתפארת.
לטענת התובע הוא גמל רבות לעירית ערד עת ניהל בעבורה מאבקים רבים, כספים כבירים שחסך, מנע מחדלים רבים והשריש עקרונות שהנחו אותו ושהנחיל לאחרים. לטענתו, עבודתו כיועץ משפטי של עירית ערד היה מפעל חיים עבורו.

לטענתו החוזה בין הצדדים למתן שירותי יעוץ משפטי התחדש מעת לעת, לעיתים כל שנה, לעיתים כל מספר רב שנים, לעתים התחדש הוא בדרך של התנהגות, עקב מערכת היחסים ההדוקה והחברית ששררה בין הצדדים אשר סמכו זה על זה והיו בטוחים זה בזה, עד שלא טרחו לעגן זאת בכתב אלא האמינו זה בזה.

ההסכם מושא התביעה נכרת ב- 2004 והיה תקף עד ל- 2009, והוא נחתם ע"י ראש העירייה והגזבר ולטענתו, הוא נחתם כנדרש בפקודת העיריות.

לטענת התובע, משנכנס רו"ח גדעון בר לב לתפקידו כראש העיר בסוף שנת 2008 , זומן התובע בדחיפות לפגישה ע מו אשר בסופה סיים רו"ח בר לב את ההסכם בין הצדדים, זמן רב לפני מועד סיומו.

לטענת התובע סיום ההסכם בין הצדדים ע"י רו"ח בר לב נעשה ממניעים אישיים כלפיו היות והתובע סיכל מהלך של רו"ח לטובת עיריית ערד, בשבתו כמנכ "ל משרד הפנים, וכן הפנה למניעים נוספים, הקשורים לעבודתו המקצועית כיועץ המשפטי של עיריית ערד.

התובע טען כי החוזה אמנם היה אמור להסתיים ב- 2009 אך הוא הסתמך על כך שיתחדש לטווח רחוק יותר, היות וכ- 15 שנה עבד הוא עבור העירייה והחוזה התחדש מעת לעת, ובין הצדדים היתה מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית. לטענתו הוא הסתמך על כך שהמערכת יחסים המוצלחת והעבותה הזו תימשך.

לא רק זאת, אלא שלטענתו, בר לב, עת פיטר אותו, לא טען נימוק של ממש לסופה של מערכת יחסים זו. התובע מדגיש שמצופה מעירייה שתיתן דין וחשבון ולא תפטר באופן שרירותי וגחמתי ללא הנמקה.

בנסיבות אלו עותר לתשלום כל שכר הטרחה שהגיע לו בהתאם להוראות ההסכם ממועד הפסקת ההסכם ע"י רו"ח בר לב ( 28/2/08 ) ועד מועד סיום ההסכם (31/12/09 ) וכן תשלום עבור שנה וחצי נוספים שכן הסתמך על הארכת ההסכם כפי שהיה נהוג . כמו כן, עתר התובע לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו ועל הפגיעה במוניטין ובשמחת החיים שלו בשל העובדה כי עבודתו כיועץ משפטי של עיריית ערד היתה מפעל חיים עבורו.

הנתבעת מאידך, הכחישה את טענות התובע בכל הנוגע לזכאותו לקבלת פיצוי כספי בגין הפסקת ההסכם בין הצדדים. הנתבעת אישרה את קיומו של ההסכם שבין הצדדים ולא כפרה בו.

לצד זאת טענה היא לשיהוי ניכר, לחוסר תום לב בהעלאת הטענות בשלב זה ללא כל פנייה אישית ומוקדמת, ואף להתיישנות שכן ההסכם בין הצדדים הסתיים ביום 28/2/20 והתביעה הוגשה במהלך 1/15. לטענתה, התובע הגיש תביעתו בחוסר תום לב ומבלי שפנה אליהם ולו פעם אחת על מנת למצות זכויותיו.

הנתבעת מפנה לכך שעקב חלוף הזמן נגרם לה נזק ראייתי ומרבית מהאנשים הרלוונטיים כבר לא עובדים אצלה.

הנתבעת טענה כי עיקר תלונות התובע הינן אישיות וכלפי רו"ח בר לב, ואינן מעניינה של העירייה. הנתבעת הדגישה כי הודעת סיום ההסכם וההתקשרות ניתנה ביום ה-16/1/08. לצד זאת, טענה היא כי ביטולו הינו מסיבות מוצדקות.

לטענת הנתבעת, כעולה מתצהירו של רו"ח בר לב, אשר הפסיק את ההסכם עם התובע, ההסכם בין הצדדים, היה ניסיון למראית עין של התובע כיועץ משפטי למלא אחר הוראות התיקון לחוק אשר דרשו מהנתבעת להעסיק יועץ משפטי במשרה מלאה , כעובד מן המנין ולא יועץ חיצוני. לטענת הנתבעת, ההסכם מושא התביעה, היה ניסיון של התובע, כיועץ משפטי של העירייה ומי שאמון על ביצוע הוראות החוק להתחמק מביצוע הוראות החוק הברורות והפשוטות בענ יין ולהמשיך את העסקתו כיועץ משפטי חיצוני בניגוד ברור לדרישות החוק .

רקע שאינו שנוי במחלוקת

אין חולק כי התובע היה יועץ משפטי של עריית ערד במשך שנים רבות מאוד ולצורך כך, התובע ועריית ערד, התקשרו ביניהם בהסכם לצורך מתן שירותים משפטיים מהתובע לנתבעת.
אין חולק כי בתחילה ההתקשרות בין התובע לנתבעת ההסכמה הוארכה לתקופות קצובות ובהמשך לתקופות ארוכות יותר, ולעתים אף על בסיס הסכמה שבע"פ.

אין חולק כי בשנת 1999, בעת שהתובע שימש יועץ משפטי חיצוני של עיריית ערד, תוקן חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל"ו-1975, אשר קבע כי יועץ המשפטי של עירייה, יהיה עובד העיריה ויחולו על מינויו וכהונתו ההוראות החלות על עובדי אותה עירייה.

עו"ד מירב מירון, הועסקה ע"י התובע כעורכת דין שכירה במשרדו משנת 1997 ואולם משנת 1999, ישבה באופן קבוע במשרדי העירייה, על אף שהיתה שכירה של התובע וכפופה לו בכל המישורים המקצועיים.

במהלך 1/01 המשיכה עו"ד מירב מירון לעבוד באותה מתכונת, אולם ממועד זה היא קיבלה את שכרה מעריית ערד והיתה עובדת עירייה, אשר כפופה מקצועית לתובע.

מחודש 10/02 ועד 3/03 יצאה עו"ד מירב מירון לחופשת לידה ועו"ד דנינו, עובד שכיר ממשרדו של התובע, החליף אותה בתפקידה בעירייה, כשהוא יושב בפועל בעיריית ערד אולם ממשיך לקבל את שכרו מהתובע ( ראה עדותו של דודי אוחנונה עמוד 76 שורות 22-23 לפרוטוקול).

אין חולק כי התובע והנתבעת בחרו לאחר שנים של עבודה משותפת להסדיר את מערכת היחסים ביניהם בחוזה כתוב, אשר נחתם ביום 23/2/04 למשך 6 שנים, הוא ההסכם מושא התביעה ( מוצג 18 לתצהיר התובע) .

אין מחלוקת כי ההסכם מושא התביעה נערך, נכתב ונחתם ע"י התובע בעצמו ואילו מטעם הנתבעת חתמו עליו, ראש העיר דאז, מוטי בריל, גזבר המועצה ניר גולן.

עו"ד מירב מירון אשר שימשה באותה העת היועצת המשפטית של עיריית ערד, לא עברה על ההסכם, לא העירה את הערותיה להסכם כיועצת משפטית ואף לא נתנה לעירייה חוות דעת משפטית באשר לחוקיות/סבירות ההסכם בשל חשש לניגוד עניינים. בסופו של יום, ההסכם נחתם ע"י הנתבעת, ללא כל יעוץ משפטי מטעמה.

אין חולק כי הוראות ההסכם הכתוב בין התובע לנתבעת, התקיימו והצדדים פעלו לפיו, עד לחילופי ראש העיר, וכניסת נציג משרד הפנים, רו"ח בר לב, לתפקיד ראש העיר.

ביום 7/10/07 מונה רו"ח גדעון בר לב לכהן כראש עירית ערד, במקום ראש העיר היוצא, מר מוטי בריל.

התובע זומן ללשכת ראש העיר רו"ח בר לב, בקשר להסכם מושא התביעה ליום 16/1/08 ( עותק מ"סיכום פגישה" הוגש וסומן נ/1), ההסכם בין הצדדים הופסק ביום 29/2/08 ואילו התביעה הוגשה ביום 14/1/15.

אין חולק והנתבעת הודתה בכך, כי הפסקת העסקתו של התובע ע"י עיריית ערד כיועץ חיצוני, לא היתה על רקע אי שביעות רצון מתפקודו כיועץ משפטי חיצוני של העירייה, אלא משיקולים אחרים, כשהצדדים חלוקים ביניהם באשר לשיקולים אלו. ויודגש- אין חולק כי לראש העיר נכנס, רו"ח גדעון בל לב, לא היו קובלנות על התנהלותו של הנתבע כעורך דין או ביקורת ביחס לאיכות עבודתו כיועץ המשפטי של העירייה.

אין חולק כי ההסכם הסתיים ביוזמת הנתבעת, בהודעת בר לב לתובע במפגש אשר נערך עימו חודשים אחדים לאחר חילופי ראש העיר, ובטרם המועד הנקוב בחוזה.

השאלות שבמחלוקת

מה גרם לנתבעת ולעומד בראשה באותה עת , להפסיק את ההתקשרות מושא ההסכם במהלך 1/08 בטרם הסתיים מועד ההסכם כקבוע בו? חוסר תום לב של הנתבעת והעומד בראשה באותה עת כטענת התובע , או שמא אי חוקיותו של ההסכם, כטענת הנתבעת?

האם רשאית היתה הנתבעת להביא את ההסכם מושא התביעה לסיומו, ללא הסכמת התובע?

ככל שיקבע כי המדובר בהסכם אותו רשאית או צריכה היתה הנתבעת להפסיק, האם זכאי היה התובע להודעה מוקדמת ופיצויים ואם כן, מה תקופת ההודעה המוקדמת והפיצויים לה היה זכאי? האם על אף העובדה שנתבעת היתה רשאית לבטל את ההסכם עדיין זכאי התובע לפיצויים והודעה מוקדמת?
האם נותרה הנתבעת חייבת כספים לתובע בגין תקופת העסקתו ועד ליום 28/2/08 וככל שכן, האם עילת תביעה זו התיישנה בשל הגשת התביעה ביום 14/1/15?

ככל שהפסקת ההסכם בין הצדדים ע"י הנתבעת באופן חד צדדי היתה שלא כדין, מה הם הסעדים להם זכאי התובע בגין כך? והאם עסקינן בהסכם שמתחדש מעת לעת, ולפיכך יש לקבל את טענת התובע כי הסתמך על תקופה נוספת בה יתקיים ההסכם, מעבר לתאריך הנקוב בו או שעסקינן בהסכם בין עורך דין ללקוח המתחדש אך ורק בהתבסס על אמון ואין מקום להסתמכות?

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים אשר העידו בפני הגעתי לכלל הכרעה כי מרבית התביעה דינה להידחות. לצד זאת סבורה אני בשים לב כי הנתבעת עצמה סברה כי התובע זכאי להודעה מוקדמת, אזי סבורתני כי התובע זכאי היה לקבל תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר וזאת בנסיבות של מערכת היחסים הארוכה אשר ניהל עם העיריה, ולאור העובדה כי היא היתה מטה לחמו העיקרי שהופסק.

הכרעתי זו על דחיית מרביתה המכריע של התביעה, ניתנת עם כבוד ואמפטיה לתובע אשר הרושם כי שירת את הנתבעת באופן מסור לאורך שנים רבות ולשביעות רצון כל הנוגעים בדבר.

תפקידו של היועץ המשפטי של עירייה

לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים יש להידרש לחוק הרשויות המקומיות הדן במינוי יועץ משפטי אשר למעשה תוקן לפני כריתת ההסכם בין הצדדים, ומכאן החשיבות לענייננו וכן לתפקידו של היועץ המשפטי.

חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל"ו-1975, ( להלן: "חוק הרשויות המקומיות- יעוץ משפטי") קובע כלהלן:

"יועץ משפטי" – הינו יועץ משפטי לרשות מקומית, בין שהוא עובד הרשות המקומית, ובין שאינו עובד הרשות;

(א) רשות מקומית תמנה עורך דין שיהיה יועצה המשפטי.

(ב) היועץ המשפטי של עיריה, וכן היועץ המשפטי במועצה מקומית שקבע שר הפנים, יהיה עובד העיריה או עובד המועצה המקומית ויחולו על מינויו וכהונתו ההוראות החלות על עובדי אותה עיריה או אותה מועצה מקומית, אלא אם כן נקבעה בדין הוראה אחרת לענין זה.

תפקידו של היועץ המשפטי נקבע בסעיף 5א לחוק ושם נקבע :

"יועץ משפטי יעניק ייעוץ משפטי למועצת הרשות המקומית ולוועדותיה, לראש הרשות ולסגן ראש הרשות שלו הואצלו סמכויות לפי סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות ( בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, ולעובדי הרשות, בכל ענין הדרוש למילוי תפקידי הרשות לפי כל דין; כן יחווה היועץ המשפטי את דעתו לפי פניית חבר מועצת הרשות, אם נוכח שהדבר דרוש למילוי תפקידי הרשות ואין במתן חוות הדעת כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד ענינים"

יודגש כי התיקון לחוק נחקק ב- 1999 ובעת שהתובע היה היועץ המשפטי של הנתבעת. במועד זה הצדדים היו כבר מצויים בהתקשרות מזה כמה שנים. דה עקא שהתיקון דנא הינו טרם החתימה על ההסכם בין הצדדים, הרלוונטי לענייננו, חתימה שארעה ב- 2004 .

בחוק הרשויות המקומיות- ייעוץ משפטי, הוטלה על כל רשות מקומית חובה למנות יועץ משפטי לרשות, במכרז, כפועל יוצא מהתיקון לחוק מ-1999.

תפקידו של היועץ המשפטי הוא מהתפקידים המרכזיים ברשות המקומית. בהתאם לחוק הרשויות המקומיות-ייעוץ המשפטי, חייבת הרשות המקומית בקבלת ייעוץ משפטי. על היועץ המשפטי לתת ייעוץ משפטי לרשות וכמו כן עליו לשאת, ככלל, באחריות על התביעה העירונית. היועץ המשפטי הוא אחד משומרי הסף ברשות המקומית ועליו לפעול על מנת להבטיח שהרשות המקומית, נבחריה ועובדיה, ימלאו את תפקידם על פי הוראות החוק וכללי המינהל התקין.

על פי חוק זה, על היועץ המשפטי לתת ייעוץ משפטי למועצת הרשות המקומית, לראש הרשות, לסגן שהואצלו לו סמכויות ביצוע, לעובדי הרשות - בכל עניין הדרוש למילוי תפקידיהם ברשות, וכן לחברי המועצה בסייגים שונים.

על פי חוק רשויות מקומיות-הייעוץ המשפטי, חייבת עירייה וכן רשות מקומית אחרת שיקבע השר, למנות יועץ משפטי שהוא עובד הרשות המקומית. רשויות מקומיות אחרות רשאיות למנות יועץ משפטי שאינו עובד הרשות המקומית.

מטרתו של נוהל זה להסדיר את ההליכים למינוי יועץ משפטי ברשות מקומית שלא הוטלה עליה חובה על פי דין למנות יועץ משפטי שהוא עובד הרשות.

יש להעיר, כי אף שהחוק לא הטיל על חלק מהרשויות המקומיות חובה למנות יועץ משפטי שהוא עובד הרשות, מהות תפקידו של יועץ משפטי, הצורך בהשתלבותו בעבודתה השוטפת של הרשות והחובות המוטלות עליו כשומר סף מצדיקות, ככלל, שגם רשות מקומית כזו תבחן בכובד ראש מינוי של יועץ משפטי שהוא עובד הרשות.

לפיכך, על רשות מקומית שלא הוטלה עליה החובה בדין למנות יועץ משפטי שהוא עובד הרשות, לבחון, לפני החלטה על מינוי של יועץ משפטי חיצוני, את האפשרות למנות יועץ משפטי שהוא עובד הרשות.

זאת ועוד, על יועץ משפטי לרשות מקומית לבצע את מכלול התפקידים המוטלים עליו, בין אם הוא עובד הרשות המקומית ובין אם לאו. לכן, גם במקרים שבהם החליטה רשות מקומית למנות יועץ משפטי שאינו עובד הרשות (להלן:" יועץ משפטי חיצוני "), יתבצע הטיפול במכלול הנושאים המוטלים על יועץ –משפטי של רשות מקומית על ידי היועץ המשפטי החיצוני באופן אישי. אין -להטיל את מלאכת הייעוץ המשפטי לרשות המקומית, בכל הנוגע לתפקידי הליבה של היועץ המשפטי, על מספר עורכי דין חיצוניים ולא ניתן לקבל, ככלל, ייעוץ משפטי בעניינים אלה אלא מהאדם שאותו מינתה הרשות המקומית להיות יועצה המשפטי, ולא משותפיו, עובדים במשרדו וכד'.

עיריית ערד, זאת יש להדגיש, הפכה ממועצה לעיר ב- 1995. כפועל יוצא התיקון לחוק הרשויות המקומיות- יעוץ משפטי חל עלי ה, כבר עם כניסתו של התיקון לתוקף, ללא כל עוררין.
מעמדו של התובע על פי ההסכם

כאמור, לצורך בחינה האם ניתן היה לסיים את ההסכם בטרם עת, כפי שעשתה הנתבעת, אדרש להסכם מושא התביעה ולמעמדו של התובע על פי ההסכם.

ההסכם מושא התביעה נחתם ביום 30/3/04 והוא נערך בין התובע לעיריית ערד באמצעות ראש העיר מוטי בריל וגזבר העירייה מר ניר גולן.

הצדדים, זאת יש להדגיש, ערב ההסכם, היו מצויים במערכת יחסים של עו"ד המספק ייעוץ משפטי חיצוני ללקוח- העירייה, מזה שנים רבות וארוכות, לשביעות רצונם, ככל הנראה, ועל בסיס הסכמות שבע"פ שהתחדשו מעת לעת . אפשר לומר כי היתה להם פרקטיקה מסוימת בה עבדו, פרקטיקה שלאורך מרבית השנים אף היתה בע"פ, והוארכה מעת לעת.

התובע סיפר על תחילת ההתקשרות שלו עם העירייה כלהלן:

"...ש. אמרנו שההסכם איתך נחתם בלי שנערך מכרז?
ת. אני התקבלתי לעירית ערד ע"פ מכרז בשנת 93.
ש. ואח"כ נערך עוד מכרז ליועץ משפטי בשנת 2004 שביטל את המכרז שלך?
ת. המכרז הזה זה מכרז פנימי ליועץ משפטי שכיר של העיריה בהתאם לחוק...".(עדות התובע, עמוד 16 ואילך).

ההסכם עצמו נכרת ל- 6 שנים ראה סעיף 14 להסכם שם נקבע כי "תוקפו של הסכם זה עד ליום 31/12/09".. התובע העיד עליו בפני כלהלן:

"...ש. על בסיס אותו אמון שהם רכשו לך, הם הסכימו לחתום איתך על חוזה ל-6 שנים כפוף לאותם בעיות שהיו, חובות עבר וועדת גבולות?
ת. זו היתה הצעה של מוטי בריל ולא שלי. על בסיס האמון זה כן, ההצעה ל-6 שנים היא של מוטי בריל ולא שלי.
ש. משמע הדברים, שעל בסיס אותו אמון נחתם איתך הסכם?
ת. אני חושב שלאמון שהיה בינינו היתה משמעות אדירה...".(שם).

מההסכם עולה כי עו"ד מירב מירון הועסקה ע"י התובע כשכירה, וכי החל משנת 1997 היא הוכשרה על ידו במשך שנתיים תמימות לשמש "כיועצת משפטית, היושבת באופן קבוע בעירייה, כאשר עו"ד שטנדל נושא בעצמו בעלות הכרוכה בכך..." .

מתוך ההסכם עולה כי על רקע התיקון לחוק, הסכימו הצדדים על שינוי ההסדר הקיים בין הצדדים . ואכן בין הצדדים על מתכונת שונה להעסקתה של עו"ד מירון: " הפכה עו"ד מירון לעו"ד שכירה של העירייה, תוך שעו"ד שטנדל מסייע לה באופן מלא לביצוע יעיל של תפקידה כעוזרת משפטית... באותה מתכונת שהיתה נהוגה קודם לכן...".

כמו כן סוכם ש- "עו"ד שטנדל משתתף ואף מתכוון להמשיך להשתתף בכל פעילות משפטית הכרחית הקשורה בעירייה, על פי שיקול דעתו, ובכלל זה הופעות בבית המשפט שיש להן משמעות מיוחדת ו/או פגישות שיש בהן אינטרס משמעותי של העירייה".

כמו כן, סוכם בין התובע לעיריית ערד, כי שכרה של עו"ד מירב מירון, יעמוד על סך של 8,700 ש"ח ברוטו (ראה סעיף 2.3 להסכם) וכי "שיעור עלות המעביד תקוזז מסך שכרו של" התובע.

כמו כן, סוכם בין התובע לנתבעת כי עו"ד מירון או עו"ד שיבחר על פי מכרז, יחתום על חוזה העסקה נפרד מול התובע וכי "היקף השירות המשפטי הכולל הניתן לעירייה ישמר באופן בו הוא יתן כעת. גם היקף העלות הריאלית הכוללת ישמר אף הוא באופן שסך העלות הכוללת של שכר הטרחה שישולם לעו"ש שטנדל, בצירוף שכר העבודה של עו"ד מירון... יהיה בשיעור חודשי של 37,000 ₪..."

מתוך ההסכם עולה כי לתובע היה הסכם שכר טרחה גלובלי עם עיריית ערד לפיו הוא קיבל עבור היותו ..." יועץ משפטי של עיריית ערד במעמד של קבלן עצמאי תוך שמשרדו על צוות עובדיו מספק את מכלול השירותים ה משפטיים להם נדרשת העירייה..." ( ראה הואיל הראשון להסכם) סכום גלובלי, שעמד על סך של 37,000 ₪. בעת שהיה יועץ משפטי חיצוני, כל צוות משרדו, כולל עו"ד מירב מירון, נתנו שירותים לעריית ערד ועו"ד מירב מירון, קיבלה את שכרה מעו"ד שטנדל.

בהמשך ולאחר תיקון לחוק, החליטו הצדדים, כי עו"ד מירב מירון, תקבל את שכרה מעיריית ערד, ותעבור להיות עובדת מן המניין בעירייה, ללא כל מכרז, ועלות שכרה תקוזז מהסכום אותו היה זכאי התובע לקבל, בטרם מעברה לעבוד כשכירה של עיריית ערד.
קרי, התובע ימשיך לספק את אותם שירותים משפטיים לעיריית ערד, כפי שנתן לעירייה בטרם התיקון לחוק הרשויות המקומיות, אולם במקום ששכרה של עו"ד מירון ישולם על ידו ישירות לעו"ד מירב מירון, סוכם כי שכרה ישולם ע"י העירייה אולם יקוזז מעלות הכוללת של השכר של התובע.

יצויין כי על פי עדות התובע, הועברה עו"ד מירון לקבל את שכרה מעיריית ערד, והתקבלה כעובדת מן המניין בעירייה וכיועצת משפטית, ללא כל מכרז. לטענת התובע הוא ראה בזה ענין תפל ביחס לשאר הדברים (ראה פרוטוקול הדיון עמוד 19 שורות 24-32).

עולה כי השירות המשפטי אותו נתן התובע לעירייה בטרם התיקון לחוק הוא אותו שירות משפטי אשר ניתן על ידו לאחר התיקון לחוק ולאחר חתימת ההסכם מושא התביעה, כפי שהעיד בפני התובע בעניין זה:

"...לשאלת ביהמ"ש מה היה מעמדי עד חתימת ההסכם, אני משיב שמעמדי היה זהה כמו אחרי החתימה, יועץ משפטי חיצוני כריטריינר, מעמד מקובל...".( עמוד 17 שורות 33-34 לפרוטוקול)

נספח א' להסכם מושא התביעה, קובע את השירות המשפטי שיינתן ע"י התובע לנתבעת במהלך תקופת ההסכם וה וא כולל למעשה את כל הטיפול המשפטי הקשור לעירייה:

"השרות המשפטי שיינתן לעירייה

הערה מקדמית: ככלל משקף נספח זה את צורת הפעילות שנהגה עד כה בין הצדדים והיא "מתורגמת" כאמור לנספח מסודר הכולל התחייבות של עו"ד שטנדל להמשך מתן השירות בדרך הזו.

1. הייעוץ המשפטי שינתן ע"י עו"ד שטנדל יהיה ללא הגבלת היקף שעות העבודה. מרביתו חייב להינתן אישית ע"י עו"ד יובל שטנדל משך כל תקופת ההסכם ולא באמצעות עו"ד מטעמו והוא יכלול בין השאר:
1.1 סיוע ככל הנדרש בהכנת ועריכת חוקי עזר.
1.2 סיוע ככל הנדרש בעריכת חוזים עבור העירייה.
1.3 ייצוג העירייה בבתי משפט, בבתי דין, ובטריבונלים שיפוטיים אחרים, כתובעת וכנתבעת, כמבקשת וכמשיבה, כנאשמת וכמאשימה, בהליכים אזרחיים ופליליים. עו"ד מירון תהיה באת כוחו של היועץ המשפטי לממשלה לשם ביצוע האמור בסעיף זה.
1.4 באופן כללי, לסייע ככל הנדרש במילוי התפקידים ולהשתמש בכל הסמכויות המוענקות או שיוענקו בכל דין, נוהג או הוראה, ליועץ המשפטי של רשות מקומית, או של וועדה מקומית לתכנון ולבניה, וכן באופן כללי לסייע ככל הנדרש למלא כל תפקיד הכרוך בסמכויות אלו כפי שיוטלו, מעת לעת, על ידי ראש העיר.
1.5 לתת חוות דעת משפטיות וייעוץ משפטי לראש העיר ולמנהלי המחלקות, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי הפנימי של העירייה.
1.6 להשתתף בישיבות מליאת מועצת העירייה ובישיבות של ועדות ספציפיות, כפי שידרש מפעם לפעם ע"י העירייה, ולהופיע בעירייה לצורך מתן ייעוץ משפטי ספציפי, לכשידרש.
1.7 לקיים לפחות ישיבה אחת כל שבועיים ובמידת הצורך אף כל שבוע, עם היועץ המשפטי של העירייה במשרדו של עו"ד שטנדל שתמשך לפחות 5 שעות בממוצע לישיבה לסגירת כלל סימני השאלה מנקודת מבטו של היועץ המשפטי לעירייה, כל זאת מעבר לייעוץ השוטף היום יומי הניתן ליועץ המשפטי וזאת בכל זאת שהוא מוצא לנכון לבקש זאת.
מובהר כי עו"ד שטנדל מתחייב, כפי שעשה עד כה, להתפנות אישית לכל שאלה או סוגיה שתדרש ע"י היועץ המשפטי של העירייה בטווח זמן של 6 שעות לכל היותר ממועד פנייתו אליו...

תיקים הקשורים בדיני עבודה
3. נושא זה יטופל ע"י עו"ד מירון, ובנוסף יסייע לה עו"ד נוסף בהתאם לצורך, ובאישור מראש של הגורמים המוסמכים בעירייה.

הועדה המקומית לתכנון ולבניה ועבירות רישוי עסקים
4. עו"ד מירון תהיה נציגת היועץ המשפטי לממשלה המוסמכת לתובע בשם העירייה. התיקים יוכנו עד לשלב הסופי ע"י עו"ד שטנדל שילווה את עו"ד מירון בכל שלב עד לסיומו של התיק. התיקים ינוהלו במשרד עו"ד שטנדל..."

אין ספק, כי כל התפקידים שהוטלו על התובע, על פי הנספח להסכם, הינם תפקידם שבליבת תפקידו של היועץ המשפטי על פי הוראות החוק.
מההסכם ומהעדויות שהובאו בפניי עולה כי התובע הוא ששימש בפועל היועץ המשפטי של הנתבעת, כהגדרת התפקיד בסעיף 5א לחוק הרשויות המקומיות – יעוץ משפטי, וזאת למרות שהיה יועץ מ שפטי חיצוני ולא עובד עירייה, כנדרש על פי התיקון לחוק.

אכן התובע הציב בעירייה עורכת דין מטעמו ( עו"ד מירב מירון) אשר הוא אף דאג לשכרה ולהכשרתה, אולם הוא היה הגורם שפיקח עליה מקצועית בעת שהוא המצוי במשרדו החיצוני, הוא היה הגורם המקצועי שטיפל בכלל השירותים המשפטיים הנדרשים, ואילו עו"ד מירב מירון נדרשה לקיים עימו ישיבות לעיתים שבועיים לסגירת סימני השאלה, ולמעשה לסייע לו בעבודת הייעוץ המשפטי, אולם ממקום מושבה בעירייה, כששכרה מקוזז משכרו של התובע.

חיזוק למסקנתי זו הינה העובדה כי, תיקי תכנון ובניה, שמטבעם אינם מורכבים, הוכנו ע"י משרדו של התובע שליווה את עו"ד מירון עד לסיומו של התיק אולם נוהלו בפועל במשרדו של התובע.

כמו כן נקבע בהסכם כי ההחלטה להשתתף בכל פעילות משפטית הכרחית הקשורה לעירייה, נתונה לשיקול דעתו.

כעולה מעדויות הצדדים מסקנתי זו, אכן היתה בפועל בשטח, כפי שעלה מעדותה של מזכירת לשכת ראש העיר הקודם, הגב' אביגיל:

"...בעירייה עצמה עבדה אז אחת מעורכות הדין שלו. כאשר בית המשפט שואל איזה עורכות דין אני משיבה של יובל. כשבית המשפט שואל אותי מי הן עורכות הדין של יובל אני משיבה אחת מהן דנה כץ והשנייה מירב מרון..." ( עמוד 49 שורות 11-12 לפרוטוקול).

קרי, עו"ד מירב מירון ובהמשך עורכת דין דנה כץ, למרות שישבו בפועל במשרדי העירייה וקיבלו תלוש משכורת מהנתבעת, הרי שהיו עורכות דין של התובע, כפופות לו מקצועית והיררכית, ולמעשה פעלו בהתאם להנחיות התובע, ששימש כיועץ המשפטי לעירייה.

אף מעדותו של דודי אוחנונה עולה כי התובע שימש כיועץ המשפטי של העירייה ואילו עו"ד מירב מירון סייעה לו והיתה למעשה עורכת דין של התובע:

"שבאותו שלב היא לא הייתה יועצת משפטית של העירייה היא הייתה עובדת של העירייה. כאשר בית המשפט אומר לי שהיא לא הייתה עובדת של העיריה אני משיב שקלטנו אותה לעבוד אצלנו בעירייה ואם אני זוכר נכון את התאריכים מירב מרון גם אם הייתה מועסקת בעירייה באותו שלב היא לא הייתה מקבלת החלטות מבלי להתייעץ עם התובע. מירב הייתה עו"ד צעירה ולכל דבר שהייתה צריכה להחליט בדר"כ היה עובר לפחות פעם בשבוע או בבוקר או בחזרה מהעבודה עוברת במשרד התובע יושבים ומקבלים החלטות לגבי דברים ו אנו מדברים את התוצאה המוגמרת של הישיבה הוא היה מלווה אותה באופן קבוע, מירב לא הייתה עצמאית לפחות לא בהתחלה. ... היא נמצאת בעיריית ערד יכול להיות משנת 2001 אבל עדיין מועסקת אצל התובע..." (עמוד 67 שורה 8 ואילך לפרוטוקול).

גם עו"ד כץ, אשר הועסקה זמן קצר ע"י הנתבעת, בפועל ראתה את עצמה כפופה מקצועית והיררכית לתובע ולא לעירייה. ראה לעניין עדותה של עו"ד כץ באשר לאירוע בו ראש העיר בר לב ביקש מעו"ד דנה כץ, אשר החליפה את עו"ד מירב מירון בחופשת הלידה, לשמור על דיסקרטיות, והנ"ל עדכנה את עו"ד שטנדל בשיחה:

"...ש. כשאת אומרת חובת הנאמנות שלי היא לעיריה, כשראש העיר קורא לך לשיחה בעניין שדה בריר, איך זה שאת מתקשרת ישר לעדכן את יובל?
ת. זה בדיוק חובת הנאמנות שלי לעיריה, כי היה לי טעם נפגם בזה שראש רשות שלי אומר לי לא לדבר ולא לעשות, אין כזה דבר שהוא יגיד לי לא לדבר על זה, הכל דיסקרטי, אמרתי מה זה דיסקרטי, לא קיבלתי פירוט. התקשרתי ליובל ואמרתי לו שנשמע לי תמוה.
ש. ואז את אומרת שבעצתו של יובל את מעלה את הדברים במייל האישי שלך ושולחת לו?
ת. כן, נכון.
ש. כשראש עיר מבקש ממך לשמור על דיסקרטיות את לא חושבת שאת צריכה לשמור על חיסיון?
ת. עם מי דיברתי? דיברתי עם יועץ משפטי של רשות שעבד איתה במשך 15 שנה, לא דיברתי עם אנשים מהרחוב או תקשורת, לא דיברתי עם אף אחד למעט יובל, שהיה נראה לי שיש בזה טעם נפגם.
ש. כל זה שכבר יובל קיבל הפסקת עבודה?
ת. כן, זה היה לאחר שהוא קיבל את ההודעה...".( עמוד 43 שורה 30 ואיל לפרוטוקול).
אין מחלוקת כי ההסכם מושא התביעה, שיקף בפועל את מתכונת העסקה ערב חתימתו לפיה עו"ד שטנדל הוא היועץ המשפטי של העירייה, על פיו יישק דבר, ואילו עו"ד מירב מירון, כפופה אליו מקצועית והיררכית ובהמשך אף עו"ד דנה כץ וזאת על אף שפורמלית, קיבלו את תלוש המשכורת מעיריית ערד.

מתוך הוראות ההסכם ונספח א, המסקנה המתבקשת והברורה היא כי התובע כיהן כיועץ המשפטי של עיריית ערד ואחראי על המחלקה המשפטית שבה ועל כל התפקידים המפורטים בסעיף 5א לחוק הרשויות המקומיות- יעוץ משפטי, במעמד של קבלן עצמאי ואילו עו"ד מירב מירון ובהמשך עו"ד דנה כץ, היו כפופות אליו וסייעו לו בעבודתו תחילה מתוך משרדי התובע, ובהמשך מתוך משרדי העירייה.

יודגש- עלות שכרה של עו"ד מירון, מלכתחילה היתה מוטלת על התובע, כאשר היתה עובדת משרדו בשנת 1997 ובהמשך, כשהועברה ע"י התובע לעירייה, קוזז שכרה משכרו הגלובלי של התובע ולמעשה, לאורך כל תקופת עבודתה, קיבלה עו"ד מירון את שכרה מהתובע, תחילה ישירות ובהמשך, באמצעות עיריית ערד.

סבורתני כי הוראות ההסכם קובעות מפורשות כי עיקר הפעילות המקצועית אשר מוטלת על יועץ משפטי של רשות מקומית, הוטלה על פי ההסכם והנספח לו על התובע ואילו עו"ד מירון סייעה לו מתוך משרדי העירייה. התובע הוא שהכין את תיקי התכנון ובניה והם נוהלו אצלו במשרד, הוא השתתף בישיבות המליאה, הוא שנדרש לתת חוות דעת למנהלי מחלקות בשיתוף פעולה עם גב' מירון ועוד.

סבורתני- כי מתוך ההסכם, נספח א' להסכם והתנהלות התובע ועורכת דין מירב מירון עולה כי במהלך כל השנים, גם בעת שקיבלה את שכרה מעו"ד שטנדל ואף לאחר שסוכם כי שכרה ישולם ישירות מהעירייה ויקוזז מעלות השכר הכוללת של התובע, היתה כפופה עו"ד מירון מקצועית לתובע, ורק לאחר התייעצות ותיאום איתו, התקבלו החלטות בכל הנוגע ליעוץ המשפטי שניתן ע"י עו"ד שטנדל ועו"ד מירב מירון.

מעמדם של התובע ועו"ד מירון, בטרם חתימת החוזה ואף לאחריו, היה אותו מעמד שהיה להם בעת שעו"ד מירון קיבלה את שכרה מהתובע ועבדה אצלו. במהלך כל תקופת העסקתה של עו"ד מירון ע"י התובע, ומשנת 2001 כאשר שכרה שולם ע"י העירייה, התובע הוא שימש כיועץ המשפטי העיקרי של העירייה שעל פיו יישק דבר, ואילו עו"ד מירון, רק סייעה לו .
האם ההסכם הכתוב שנכרת בין הצדדים תואם את הוראות חוק הייעוץ המשפטי לעיריות?

עיון בהסכם מעלה כי מוסדרת בו מערכת היחסים בין התובע לנתבעת, כאשר התובע שומר על מעמדו כעו"ד חיצוני, יועץ משפטי חיצוני, בעל משרד עצמאי, אשר אינו עובד הרשות, וזאת על אף התיקון הקבוע בחוק משנת 1999, הדורש כאמור לעיל מינוי של יועץ משפטי של העיריה שהינו עובד עירייה.

לצד זאת הרושם כי על אף שהתובע לא היה עובד הרשות בפועל, העבודה כיועץ משפטי לעירייה היתה עיקר עיסוקו ומטה לחמו העיקרי.

ויודגש- ההסכם שנכרת, אמנם המשיך פרוצדורה מסוימת שהיתה נהוגה בין הצדדים לאורך השנים, ושיקף את רצונות הצדדים.

הפתרון שמציע ההסכם ל-"בעיה" הזו- נוכחות עו"ד מטעם התובע אשר תוכשר על יד ו ואשר שכרה יקוזז משכרו, אינו פתרון שנקבע בחוק וכאמור לעיל הציב אף הוא בעיות אתיות מסוימות, הקשורות למערכת היחסים בין עו"ד ללקוח.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ובעיקר את עו"ד שטנדל, עו"ד מירב מירון ועו"ד דנה כץ, וכפי שקבעתי לעיל, בתקופת ההסכם מושא התביעה ואף לפניו, היועץ המשפטי של העיריה היה עו"ד שטנדל ועל פיו יישק דבר. התרשמתי כי עו"ד מירב מירון, ובהמשך עו"ד דנה כץ, היו כפופות מקצועית בכל דבר וענין, לתובע וזאת על אף שפורמלית קיבלו את שכרן מהעירייה, אולם כאמור שכרן קוזז, משכרו הגלובלי של התובע.

למעשה ולאחר שניתחתי ובחנתי את החוזה שנכרת בין הצדדים, כולל הנספח לו, סבורה אני כי על אף שההסכם בוצע בהסכמה מלאה של הצדדים, ועל דעתם, היה הוא חוזה החותר תחת כוונת הוראת התיקון לחוק רשויות מקומיות, יועץ משפטי. ובמה דברים אמורים?

לאור העובדה כי עובר להסכם כבר תוקן החוק לייעוץ משפטי לרשויות מקומיות וקבע כי על היועץ המשפטי להיות עובד הרשות, לא יכול היה התובע לכתוב הסכם שבו מעמדו מוסדר כיועץ משפטי חיצוני, אשר עובדת מטעמו, היועצת המשפטית של העירייה, הפנימית, היא שתשב במשרדי הרשות ותשמש כזרועו הארוכה, אולם הוא בפועל יהיה היועץ המשפטי של הרשות.
ואמנם- התיקון ארע כבר בעת בה הנתבעת והתובע היו שרויים במערכת יחסים ארוכה מאוד, של למעלה מ-10 שנים, וביקשו לחדשה, להסדירה ולהעלות אותה על הכתב. למעשה, הצדדים ביקשו להכשיר את המודל שהיה קיים ביניהם עד אותה עת, ואשר נוצר למעשה לאחר תיקון חוק רשויות מקומיות ועל מנת להתאימו לחוק ולתיקון.

אין ספק, כי בתחילה ובטרם התיקון לחוק, היה התובע היועץ המשפטי לעירייה, ונתן את שירותיו המקצועיים והמשפטיים, לעירייה יחד עם כל צוות משרדו, כולל עו"ד מירב מירון אשר היתה שכירה במשרדו. לאחר התיקון לחוק, וכבר בשנת 2002, על מנת לעמוד לכאורה בהוראות התיקון, סוכם בין הצדדים, כי עו"ד מירון, תמשיך להיות כפופה מקצועית והיררכית לתובע, אולם היא תקבל את תלוש השכר שלה מהעירייה ועלות שכרה תקוזז מהעלות הכללית של שכר התובע.

כך יצא שהצדדים כרתו הסכם אשר בו נקבע כי עובדותיו של הנתבע ישהו בעירייה ויקבלו הכשרתן מהתובע, ואילו בפועל התובע ימשיך לנהל את המחלקה המשפטית אך לצד זאת לעבוד במשרדו החיצוני ולהיות יועץ חיצוני לעירייה.

התובע הצהיר בפני כי עיריית ערד היתה הלקוחה העיקרית והמועדפת עבורו, כי לא היה דיון משפטי אליו לא הגיע, או סוגייה משפטית בה לא היה מעורב. ככזה, הרושם כי היה מעורב מאוד פעיל ומתפקד כמו היועץ המשפטי המצוי בעירייה דרך קבע.

אמנם, התובע ניסה באמצעות הסכם זה להסדיר את הבעייתיות שבמצב החדש, בניגוד למצב הקודם אליו הורגלו הצדדים: ההסכם קבע כי עובדות מטעמו של התובע יעבדו ויפעלו בעירייה, הוא מימן אותם מכיסו ( מקיזוז משכרו הגלובלי) , הן הוכשרו על ידו, התייעצו עימו, והן כביכול היו זרועותיו הארוכות. דה עקא שסבורה אני כי לא לכך התכוון המחוקק.

למעשה המצב בפועל היה מנוגד להוראות החוק, היות והיועץ המשפטי, הוא התובע, נותר חיצוני לעירייה, והוא לא היה עובד עירייה כנדרש על פי חוק.

סבורתני, כי הסדר כזה, כפי שעוגן בין הצדדים בהסכם, אינו תואם את הוראות החוק ולמעשה נוגד את תקנת הציבור, ואין נפקות לכך אם זה ההסדר אשר היה נהוג בין הצדדים מימים ימימה ועוד בטרם תוקן החוק ואין כל נפקות לכך, כי ההסכם נחתם ע"י ראש העיר וגזבר בעירייה, שכן בפועל התובע נותר להיות היועץ המשפטי של העיריה וכך התייחסו אליו כל הנוגעים בדבר, כולל ראש העיר, ועורכות הדין מירון וכץ.

אכן בין הצדדים היתה מערכת יחסים ארוכת טווח אשר החלה בשנות התשעים של המאה הקודמת, והיחסים ביניהם עוגנו ככאלו עוד בטרם התיקון לחוק שלעיל.

דא עקא שהחוזה אשר נכרת בין הצדדים בסופו של יום ביום 23/3/04 הוא ההסכם מושא התביעה , הינו חוזה אשר חוטא לכוונת המחוקק, גם אם הוא שאף להסדיר את מערכת היחסים באופן שיעלה בקנה אחד עם כוונת המחוקק וגם אם הוא הביא לידי ביטוי מערכת יחסים ארוכה אשר היתה בין הצדדים עד התיקון לחוק, חוקית לחלוטין.

בנסיבות אלו חייב היה רו"ח בר לב, כראש הנתבעת, להפסיקו, שכן ההסכם מושא התביעה, אינו תואם את הוראות חוק רשויות מקומיות, יועץ משפטי , נוגד את תכליתו שכן היועץ המשפטי על פי ההסכם הינו עו"ד שטנדל, אשר היה עורך דין חיצוני ולא עורך דין שהינו עובד עירייה.

אמנם, מהחומר שעלה בפני עלה, גם אם לא הוכח, כי חילופי ראש העיר ברשות המקומית, לאחר שלא אושר התקציב, ולאחר שנים כה רבות עם ראש עיר אחר, היוו ללא ספק מעין רעידת אדמה בעירייה, והחילופין לא היו פשוטים לחלק מהעובדים:

דא עקא, כי את טענת התובע כי הפסקת ההסכם ע"י רו"ח בר לב היתה בשל שיקולים זרים, ועל רקע התנכלות אישית לתובע, בגלל היכרות קודמת, אני דוחה מכל וכל. התובע טען בעניין בעלמה, ללא כל אסמכתא ותימוכין, והבאת עדים מטעמו, על מנת לנסות להשחיר את רו"ח בר לב, לא צלחו.

רו"ח בר לב, העיד בפני, והכחיש שהטעם לכך היה עניינים אישיים: "השיקולים שלי לסיים את עבודתו היו בגלל דו"ח הביקורת של משרד הפנים אשר ציין את זה בליקויים בשנים הקודמות וכתב במפורש את הערותיו לגבי ההתקשרות עם התובע... החוזה שנחתם איתו, היה חוזה שלא קיבל את האישורים כדין, לא אושר ע"י מועצת העיר ויתרה מזאת, לכל חוזה מהסוג הזה אמורה להיות מצורפת חוות דעת של היועצת המשפטית של העירייה דבר שלא בוצע בטענה של ניגוד עניינים בינה לבין התובע ולכן החוזה לא קיבל א ת הגושפנקה שהוא אמור היה לקבל...". ( עמוד 53 שורה 3 ואילך לפרוטוקול).
התרשמתי כי רו"ח בר לב, התמנה לתפקידו על מנת לעשות "סדר" בעירייה, ותפקידו, בין השאר היה להביא לאיזון תקציבי. שמעתי את עדותו של רו"ח בר לב, ושוכנעתי כי הוא מעולם לא ניפגש עם התובע בטרם הפסקת העסקתו וכי הפסקת ההסכם, לא היתה על רקע אישי אלא על רקע ענייני, ובשל פגמים שנפלו לדעתו בהסכם. עדותו של רו"ח בר לב היתה מהימנה עיניי, עקבית וקוהרנטית והתובע לא הצליח לקעקע ולו במעט את עדותו ואת האמור בתצהירו.

לסיכום, היות וההסכם מושא התביעה מיום 23/3/04 הסדיר מערכת יחסים שחרגה מהמותר בחוק העיריות, והעניק מעמד של יועץ משפטי לעו"ד חיצוני, הרי שרו"ח בר לב חייב היה לבטל את ההסכם, בשל היותו מנוגד לחוק.

יצויין כי לטענת הנתבעת ורו"ח בל לב, נפלו פגמים נוספים בעת חתימת ההסכם. הראשון: תקופת ההסכם, למשך 6 שנים , ללא נקודת יציאה. השני: שנחתם ע"י נציגי העירייה, ללא קבלת יעוץ משפטי.

הנתבעת הלינה בפני כי לא היה בהסכם מנגנון יציאה, וכי הוא נכרת לפרק זמן ממושך מדי בהתחשב בעובדה שבפוליטיקה מתחלפים ראשי העיר ודמויות המפתח. התובע, מאידך טען כי מנגנון היציאה הינו הפרת החוזה, בהתאם לחוק, וכי למעשה זו היתה דרכם להסדיר מערכת יחסים אשר הצדדים היו מרוצים ממנה:

"...לא היה אמור להיות פה מנגנון כזה, זו היתה הפואנטה בהסכם. העיריה רצתה את השירות שלי לאורך זמן. לשאלת ביהמ"ש האם חתמו על הסכם למתן שירות כשלא תהיה נקודת יציאה במהלך תקופת החוזה, אני משיב שכן. שני הצדדים זה מה שהם רצו. זה היה אינטרס מובהק של שני הצדדים...". ( עמוד 21 שורות 26 ואילך לפרוטוקול).

מתוך ראיות הנתבעת עולה כי בשנת 2005 - 2006 הוצא דו "ח ביקורת לעיריית ערד במסגרתו נמתחה ביקורת על הנתבעת בשל ההסכם מושא התביעה ושם נקבע כי תוקפו של ההסכם הוא לתקופה של 5 שנים ו-9 חודשים וכי ההסכם נחתם מבלי שהנתבעת קיבלה חוות דעת משפטית מיועצה המשפטי. כמו כן צויין בדו"ח כי לאור היחסים וקשרי העבודה בין עו"ד שטנדל לעו"ד מירון, ולאור התלות בין השניים, יש לפסול כל חוות דעת מטעם עו"ד מירון (ראה נספח ב' לכתב ההגנה).

לאור קביעותי לעיל, באשר למערכת היחסים בין התובע לעו"ד מירון, אין ספק שעורכת הדין מירון לא יכולה היתה ליתן חוות דעת לעירייה על ההסכם מושא התביעה ואכן בפועל, הנתבעת לא קיבלה כל חוות דעת בענין וחתמה על ההסכם מושא התביעה, בהתאם ל "יע וץ משפטי" של התובע עצמו, אשר שימש באותה העת היועץ המשפטי שלה ומצד שני אף היה צד להסכם .

כפי שצויין לעיל, ההסכם נערך, נכתב ונחתם ע"י התובע, ראש העיר , וגזבר העירייה באותה העת, ועל אף שעו"ד מירב מירון היתה שכירה של הערייה באותה עת, היא סברה שהיא בניגוד עניינים לעבור עליו ולהעיר/להאיר את עיני העירייה בעני ין ולמעשה החוזה נחתם, ללא קבלת חוות דעת משפטית מגורם כלשהוא מטעם העירייה, למעט התובע שהיה היועץ המשפטי של העיריה ואף צד לחוזה.

נוכח כל האמור לעיל, ועל אף כי ההסכם שיקף את אומד דעת הצדדים, סבורתני כי נפלו פגמים רבים בהסכם מושא התביעה, ובשל כך, רשאי ואף צריך היה רו"ח בר לב אשר נכנס לתפקידו בסוף שנת 2007 , לפעול להפסקתו כפי שאכן עשה בפועל.

הפסקת ההתקשרות בין הצדדים ביום 28/2/08

לאחר כניסתו של רו"ח בר לב לתפקידו , עולה כי התובע זומן לפגישה ליום 16/1/08 וכן עם מנכ"ל העיריה דאז, אריאל היכט לצורך דיון בהסכם מושא התביעה (ראה נ/1 למוצגי הנתבעת).

בפגישה נכחו רו"ח גדעון בל לב, אריאל היכט וכן התובע ונושא הפגישה הוגדר "יועץ משפטי". במהלך הפגישה העלה רו"ח בר לב את נושא ההתקשרות בין העירית לתובע והודיע כי ברצונו לשנות את ההתקשרות, ואילו התובע ביקש כי ההתקשרות לא תשונה אולם הסכים לשינוי נהלי העבודה. "סיכום הפגישה" הוגש וסומן נ/1 ומתוך העדוי ות עלה כי מרבית המלל המצויין בנ/1 נכתב במהלך הפגישה ואילו המלל המצויין באותיות הקטנות, ככל הנראה נכתב ע"י רו"ח בלב לב מאוחר יותר.

בסופו של יום, שלח רו"ח בר לב לתובע מכתב ביום 20/1/08 לפיו הודיע רו"ח בר לב לתובע על סיום ההתקשרות אשר תיכנס לתוקף ביום 29/2/08 ( נספח ג' לתצהיר הנתבעת).

לטענת התובע, המדובר היה בשימוע שנערך לו ביום 16/1/08 וכי נפלו פגמים רבים במהלך השימוע. לאחר ששקלתי את טענות התובע בעניין, סבורתני כי לא היה מדובר בשימוע אלא בפגישה בין הצדדים במהלכה מסר רו"ח בר לב לתובע את עמדתו בכל הנוגע להפסקת ההתקשרות בין הצדדים בשים לב למצב המשפטי. התובע לא היה עובד של הנתבעת ולא נדרש לבצע לו שימוע על פי חוק להפסקת עבודתו, כעובד. התובע היה יועץ חיצוני של הנתבעת על פי הסכם, ובשים לב לטענת הנתבעת לפיה נפלו פגמים רבים בהסכם ובחתימתו ובשל כך, לא ניתן היה לגשר על הפערים באותה עת והת ובע זומן למעשה לפגישה על מנת לשמוע ולתאם את הפסקת ההסכם בצורה מסודרת.

למותר לציין שהיות ולתובע היה משרד פרטי, אשר ככל הנראה גם נתן יעוץ משפטי ללקוחות אחרים, זולת הנתבעת, הרי שמעברו של התובע להיות יועץ משפטי של העירייה מכוח חוק וכעובד רשות מקומית, היה כפוף לחוק המכרזים וממילא לא ניגש התובע למכרז שהיה באותה העת ( אליו ניגש עו"ד שימן ואף זכה), ולכן את כל טענות התובע באשר לפגמים שנפלו ב"שימוע" מיום 16/1/08 אני דוחה, שכן לא היה מדובר ככל בשימוע אלא ב"פגישה" בין צדדים להסכם.

הסכם מיום 23/3/04 הסכם עורך דין לקוח. האומנם?

אמנם קבעתי לעיל כי ההסכם מיום 23/3/04 נגד את הוראות החוק ותקנת הציבור ולפיכך ניתן היה לבטלו ואולי אף היה הכרח לכך. לצד זאת ברצוני לבחון האם ניתן היה להפסיק את ההסכם אף מן הטעם כי מערכת יחסים בין עו"ד ללקוח הינה כזו שמבוססת על רצון הדדי שמתחדש מעת לעת ושכפוף לשינויים.

על פי ההלכה הפסוקה, עבודה מהסוג של מתן שירות אישי הינה דבר שלא ניתן לחייב צד לחוזה ליתן אותה. לסעיף זה ניתן להכניס את מקצוע עריכת הדין. האמנם עסקינן בהסכם אשר הינו הסכם בין עורך דין ולקוח המבוסס על אמון ואשר ניתן להפסיקו בכל עת, בטרם המועד האמור בחוזה? סבותרני כי התשובה לכך, היה חיובית.

בענייננו, אין חולק כי הצדדים התקשרו מרצונם, ולאורך שנים, וזאת על אף העובדה שהעירייה הינו גוף אשר בעיקרון תלוי בהרכבו בבחירות המתרחשות אחת ל- 4 שנים. על אף העובדה שבחירות התקיימו כסדרן, התובע והנתבעת הצליחו לנהל יחדיו מערכת יחסים ארוכת טווח למדי של כ- 15 שנה.

לא רק זאת אלא שלאורך מרבית השנים בהם היתה התקשרות בין הצדדים, היא היתה לפני התיקון לחוק, ואו אז היא היתה חוקית לחלוטין.

בנסיבות אלו יש לבחון האמנם הנתבעת יכלה לבטל את ההסכם לאחר הפסקת כהונתו של מר בריל כראש עיר וכניסתו של רו"ח בר לב לתפקידו.

סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), קובע כי אין לכפות עשייה או קבלה של עבודה אישית או שירות אישי:

"... הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
...
(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;.

סבורתני שההסכמים אשר נקשרו בין העירייה ובין התובע הם הסכמים מסוג חוזה יחס, דהיינו, חוזה אשר נועד להקיף מערכת יחסים נמשכת וארוכת טווח בין הצדדים לו. במודל חוזי כזה אין זה נדיר למצוא התקשרות שאיננה קצובה בזמן, ובאשר לחוזים שאינם קצובים בזמן הכלל הוא "שחוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד" (ראו ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות נ' פאנל חברות התעופה). גישה זו יפה במיוחד כאשר עניין לנו בחוזים המבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים (שם) דוגמת יחסי עורך דין – לקוח.

כאמור בפסיקה, בהסכמים מסוג זה יש חשיבות מכרעת להודעה המוקדמת ולפיצוי.

בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן וכן כי הפסקת ההסכם הינה בתום לב. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו (ראו ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ ).

מקום שבו עומדת בעינה החזקה הפרשנית האמורה ויש בידי מי מן הצדדים לחוזה שאינו תחום בזמן הזכות להביאו לכלל סיום באופן חד צדדי, עליו לעשות כן בתום לב ובדרך מקובלת והשאלה אם כך אכן נהג נגזרת בהכרח מנתוניו ומנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.

הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במתן הודעה על סיום היחסים החוזיים בין עורך דין ללקוחו, עשויה לגרור במקרים מתאימים חיוב בתשלום פיצויי ציפייה (ראו: ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין; ע"א 380/77 שלמה נ' יעקב, שלו, החלק הכללי, 127-126)).

ודוק – בענין קורפו קבע בית המשפט אמות מידה קפדניות שעל הלקוח לעמוד בהן לצורך קיום חובת תום הלב המוטלת עליו בסיימו הסכם ארוך טווח שנקשר בינו ובין עורך דינו.

כפי שכבר צוין, בהפעלת הזכות הנתונה לכל אחד מהצדדים לסיים באופן חד צדדי חוזים אשר לא נקצב מועד לסיומם, עליהם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ובעניין קורפו יצק בית משפט תוכן קונקרטי לעקרונות אלה וקבע כאמור אמות מידה קפדניות שעל הלקוח לעמוד בהן. בהקשר זה על מנת שייחשב כמי שנהג בהגינות, בתום לב ובדרך מקובלת בעת שסיים באופן חד צדדי את ההתקשרות עם עורך דינו. אחת פי כמה וכמה בעת אשר בחוזה כתוב מועד נקוב לסיום והלקוח מעוניין לסיים החוזה טרם הגיע המועד.

כמו כן דברים אלו נכונים ביתר שאת במערכת יחסים ממושכת.

יש להבחין בהקשר זה בין התנהלות של עורך דין המהווה הפרה של תנאי החוזה בינו ובין הלקוח והמקימה ללקוח עילה לביטול החוזה בשל הפרתו, ובין "סיבה מספקת" (ובכלל זה חוסר שביעות רצון מהטיפול המקצועי שאינו עולה כדי הפרת חוזה מצד עורך הדין), שקיומה נדרש על פי מבחנים של יושר והגינות, כדי שהלקוח יחשב כמי הביא את החוזה בינו ובין עורך דינו לכלל סיום בתום לב ובדרך מקובלת.

עוד יוער כי במצבים בהם הלקוח הינו רשות ציבורית, חלה על יחסי הצדדים ועל ההתקשרות ביניהם בנוסף לדיני החוזים גם מערכת כללים ועקרונות מן המשפט המנהלי (גבריאלה שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית 13, 44-42 (1999). מערכת כללים ועקרונות זו משמיעה לנו חובה מוגברת המוטלת על הרשות לנהוג ביושר, בהגינות ובסבירות בכל הליכותיה (ראו: עע"ם 8582/05 מועצה מקומית סאגור נ' המרכז לטניס בישראל; בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אהרון ברק שיקול דעת שיפוטי ; מנחם מאוטנר "תום לב ותנאים מכללא" דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג, (2003)).

העילה הרשמית לסיום התקשרות מטעם הנתבעת הינה כנטען בתצהירי הצדדים וכפי שעולה מעדות בר לב, העובדה כי ההסכם, אינו תואם את הוראות החוק בכל הנוגע למינוי יועץ משפטי, כי הוא נחתם מבלי לקבל חוות דעת של יועץ משפטי וכי הוא נחתם לתקופה ארוכה מאוד.

כמו כן אין חולק כי עבודה משפטית היא כזו שמבוססת על אמון אישי, ומהווה שירות אישי, התובע היה מזוהה עם ראש העיר הקודם על כל המשתמע מכך, ואין לכפות על מחליפו (רו"ח בר לב ) לקבל יעוץ משפטי חיצוני מעורך דין שהוא אינו מעונין בו.

משעסקינן בהסכם שכר טרחה בין עורך דין שטנדל ללקוחה שהיא עיריית ערד, הרי שלפי הפסיקה, רשאי הלקוח להפסיק את ההתקשרות כל עוד הפסקת ההתקשרות היא בתום לב.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, סבורתני כי הפסקת ההתקשרות מצד רו"ח בר לב, היתה גם על רקע דוח ביקורת משרד הפנים, על רקע רצונו לצמצם את ההוצאות של הלשכה המשפטית ובשל אמנותו כי ההסכם נוגד את הוראות חוק רשויות מקומיות – יעוץ משפטי ולכן הפסקת ההסכם, היתה בתום לב גמור מטעם הנתבעת והעומד בראשה.

כפי שציינתי לעיל, סבורתני כי אכן ההסכם מושא התביעה, נועד לעקוף את הוראות החוק במידה מסוימת , והוא עומד בסתירה לתכליתו של החוק ולכן חלה היתה על הנתבעת החובה לסיימו. דא עקא, אף אם מסקנתי היתה אחרת והייתי קובעת כי ההסכם אינו נוגד את הוראות החוק, הרי שראש העיר הנכנס לאחר סיום תפקידו של מר בריל, רשאי היה לסיים את ההתקשרות בין העירייה לבין התובע, בשל היות ההסכם "חוזה יחס" כאשר הלקוח רשאי להפסיקו בכל עת, ובתום לב. אין ספק, כי ראש עיר הנכ נס לתפקידו, ואין יועץ משפטי ק בוע לעירייה, אלא רק יועץ משפטי חיצוני, רשאי לבחור יועץ משפטי שיהיה לו בו אמון. בשים לב כי ראש העיר הנכנס, סבר כי התובע פעל בניגוד לחוק, ובשל כך נמתחה על הנתבעת ביקורת במסגרת דוח ביקורת הפנים לשנת 2005-2006, הוא רשאי היה לסיים את תפקידו של התובע .

לצד זאת, ולאור קביעת הפסיקה, ועל אף העובדה כי עסקינן בחוזה אשר קבעתי כי הינו נוגד את תקנת הציבור, ובשים לב כי אף הנתבעת עצמה סברה כי יש ליתן לתובע פיצוי בגין ימי הודעה מוקדמת, סבורה אני כי ניתן היה לצפות לימי הודעה מוקדמת מוגדלים יותר לתובע אשר העירייה היתה מטה לחמו הראשי והעיקרי, לפחות ב- 15 השנים האחרונות שקדמו לסיום ההעסקה ואשר הסתמך בתום לב על שנים נוספות בהן יעסוק כיועץ המשפטי שלה, באופן טבעי ביותר .

ויוזכר- בפועל ניתנו לתובע 40 ימי הודעה מוקדמת בלבד.

פיצוי התובע בגין ימי הודעה מוקדמת

כאמור לעיל, אין חולק כי התובע וה עירייה התקשרו ביניהם מרצון ולאורך מספר רב של שנים.

מערכת היחסים ביניהם היתה מבוססת על אמון רב, כך עולה, ורצון משותף להתקשר במערכת יחסים של עו"ד- לקוח, מערכת יחסים המבוססת על אמון רב מאוד בין הצדדים.

התובע טען בפני, וטענתו לא הופרכה, כי לאורך השנים הוא נתן קדימות רבה לעירייה על פני לקוחות אחרים שלו ולמעשה הרושם הינו שהעירייה היתה מטבע הדברים מטה לחמו העיקרי.

בעדותו בפני הסביר התובע עד כמה היה קשה לו לתבוע את העירייה ועד כמה ייחס לה חשיבות:

"...אתה לא תובע אהבה ראשונה. עירית ערד. באופן עקרוני, להיות במצב של תביעה כלפי עירית ערד, שהיא המקום שבו צמחתי וגדלתי, היה קשה מאוד. עשיתי כל מאמץ, פניתי לראשת העיר החדשה גב' לסקוב, וניסיתי להגיע איתה להסדר...". ( עמוד 20 שורות 16 ואילך לפרוטוקול).

חיזוק משמעותי לכך הינה העובדה כי התובע אכן נמלך בדעתו במשך שנים בטרם הבשיל לכדי תביעת הנתבעת ותבע אותה בסופו של יום רק בטרם תסתיים תקופת ההתיישנות . הרושם של מותב זה היה כי ההליך המשפטי דנא הינו בדמו, וכי הוא מעורב רגשית עד מאוד בתובענה דנא, כמו העבודה בעיריית ערד היתה עבורו מפעל חיים.

עוד יצויין כי על אף שההסכם שנכרת בין הצדדים נגד את תקנת הציבור, הרי שהתובעת, כרשות מינהלית היתה שותפה פעילה לו, היתה צד להסכם, ואף כעולה מההסכם יזמה אותו וראשיה, אנשים מלומדים המתורגלים בהסכמים, חשבו בעניין, העירו הערותיהם, וחתמו עליו.

אין חולק כי הנתבעת כצד לחוזה נהנתה ממנו לאורך השנים ולא הביעה רצון להפסיק את החוזה טרם הזמן, מכל סיבה שהיא, עד לחילופי ראשי העיר.

ויודגש- הנתבעת, כרשות מנהלית, מחוייבת לתום לב מוגבר, ולאמות מידה גבוהות, כפי שציטטתי בפסיקה שלעיל. כרשות מנהלית, אשר שיתפה פעולה עם קיומו של ההסכם, מצופה ממנה היה ליתן הודעה מוקדמת מספקת או לחילופין פיצוי בגין העדר הודעה מוקדמת.

בשים לב כי אף הנתבעת עצמה למעשה הודתה כי התובע זכאי לימי הודעה מוקדמת, סבורה אני כי היה על הנתבעת ליתן לתובע ימי הודעה מוקדמת נוספים, ואין די ב- 40 היום שניתנו לו.

מהרגע שהנתבעת הודיעה לתובע על סיום ההסכם, ובשים לב כי טענתו של התובע היתה כי עיקר עבודתו של התובע לאורך השני ומטה לחמו, היתה הנתבעת, יכול וצריך היה ליתן לו די והותר זמן להיערך, לשלם לצוות שלו, להיערך מבחינה כספית עם לקוחות אחרים, אולי אף לצמצם צוות וכיוב, על מנת להיערך כלכלית לסיום ההסכם.

בהקשר זה יודגש כי לא נטען בפני כי היו לו לתובע לקוחות משמעותיים אחרים, בנוסף לעירייה והרושם הינו כי העירייה היתה הלקוח המרכזי והעיקרי של התובע לאורך שנים ועל כך אין חולק. משהנתבעת הפסיקה את ההסכם, והסכימה כי התובע זכאי לימי הודעה מוקדמת, צריך היה התובע להיערך להפסקת ההסכם, הן מבחינת מציאת לקוחות חדשים ו/או צמצום כוח אדם, מציאת משרד אחר ועוד. סבורתני כי שהות של 40 יום, לתובע, בשים לב להיקף העבודה שנדרשה ממנו בטרם הפסקת ההתקשרות, אינה מספקת.

לאחר שקלתי את העניין, מבלי להקל ראש בטענות הנתבעת באשר לאי חוקיות ההסכם, אולם בשים לב כי הצדדים התנהלו כך באופן הדדי ויזום לאורך שנים רבות, ובשים לב כי הנתבעת הסכימה כי התובע זכאי לימי הודעה מוקדמת, סבורתני כי יש להעמיד את תקופת ההודעה המוקדמת על חודשיים נוספים , מעבר למה שניתן לו.

חובות נוספים אשר התובע כלל בתביעתו

התובע טען בתביעתו לחובות נוספים של העיריה כלפיו, אך לא השכיל להרים את הנטל לקיומם. כידוע "המוציא מחברו – עליו הראייה": התובע לא הביא כל ראיה לחובות כאלה ואחרים שלא שולמו לו ועדותו בעניין, היתה עדות יחידה של בעל דין שנטענה בעלמה.

ויודגש- אין חולק כי עיריית ערד היתה חשובה לו לתובע וכי אהב את עבודתו וייחס לה חשיבות עצומה. לצד זאת, הרושם כי לאורך שנות עבודתו בעירייה ידע התובע לדרוש את המגיע לו ולנהל את ענייניו הכספיים בתבונה. לפיכך אין זה סביר כי לא מיצה חובות אלו מלפני ולפנים.

התיישנות

לבסוף, אתייחס לטענת ההתיישנות אשר הנתבעת טענה לה. כאמור לעיל לטענת הנתבעת הינה כי מרבית מרכיבי התביעה התיישנו בשים לב לזמן הרב שעבר ממועד הפסקת ההסכם ועד להגשתה.

כפי שצויין לעיל, עיון בתיק מעלה כי סיום ההתקשרות נעשה בפגישה בין התובע לגדעון בר לב ביום ה- 16/1/08, ואילו התביעה הוגשה ביום ה- 14/1/15, ודי בכך בכדי לדחות את טענת ההתיישנות על הסף, שהרי לא ארעה בפועל.

אין ספק כי התביעה מבוססת על סיום ההתקשרות, סיום שבוצע הלכה למעשה ביום ה- 16/1/08, ונכנס לתוקף בפועל מאוחר יותר, ביום ה-29/2/08. יוצא שעל אף השנים הרבות שחלפו ממועד הפסקת ההסכם ועד להגשת התביעה, הרי התביעה הוגשה לפני תום ההתיישנות ולכן דין הטענה בכל הנוגע להתיישנות התביעה כולה להידחות.

אמנם- עסקינן בשיהוי ניכר, ואין חולק כי הדבר הקשה על הנתבעת בניהול הגנתה. אולם התרשמתי כי בסופו של יום ועל אף חלוף השנים, מצאה הנתבעת את המסמכים להם היא נדרשה, איתרה את העדים ופעלה להגשת הגנתה באופן מקצועי וללא רבב. יודגש כי חזקה על רשות מקומית שמסמכים משפטיים המצויים בלב עבודתה יישמרו ויהיה להם תעוד ואסמכתאות, כך שאין זה סביר שהגנתה תפגע בשל שיהוי, וכי לא יהיה לה תעוד למאורעות אשר אירעו קרוב ל-שבע שנים אחורה. החוק ברור ומדבר בעד עצמו, ולמעשה התובע אף יכול לטעון כי האקט בגינו הוא תובע, דהיינו פיטוריו וסיום החוזה, אירעו אף מאוחר יותר ממועד המפגש עם בר לב.

כך או כך התובענה בכל הנוגע להפסקת ההסכם מיום 23/3/04 הוגשה ללא עוררין לפני תום תקופת ההתיישנות ולכן כל רכיבי התביעה המ פורטים בסעיף 65 , רכיב ראשון, שלישי ורביעי לא התיישנו במועד הגשתם, אולם הם נ דחים לגופו של ענין, שכן הפסקת ההסכם היתה חוקית, סבירה ומתבקשת, הכל כפי שצויין לעיל.

בכל הנוגע לרכיב המפורט בסעיף 65 , הרי שדינו להידחות מחוסר ראיות וכן מחמת התיישנות. לטענת התובע במדובר בשכר עבודה אותה ביצע בטרם הפסקת ההסכם בין הצדדים. בשים לב כי מדובר בעבודה שבוצעה בטרם הפסקת ההתקשרות ובשים לב למועד הגשת התביעה, ימים ספורים בטרם חלוף שבע השנים, הרי שהתביעה ברכיב זה התיישנה לכל הדעות , שכן התובע לשיטתו ביצע את העבודה בטרם הפגישה בין הצדדים וממילא היה זכאי לשכר בטרם הפגישה. גם לגופו של ענין, מצאתי כי טענות התובע בענין, הינן סתמיות, כלליות ולא מגובות בראיות ממשיות וגם בשל כך, דין התביעה בגין הרכיב השני בסעיף 65 להידחות מחוסר ראיות.

כמו כן, דין התביעה בכל הנוגע לאמור בסעיף 66 לכתב התביעה העוסק ברכיב הפיצוי של שנה וחצי לאחר תום תקופת ההסכם ( 31/12/09 ) אין בה ממש וסבורתני כי אין צורך להכביר במילים ודין התביעה ברכיב זה הידחות מכל וכל.

סוף דבר

נוכח כל האמור ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי התובע והנתבעת בחרו להסדיר את מערכת היחסים המקצועית ביניהם במרבית השנ ים בע"פ, ובשלב מסוים בחוזה כתוב, וכי שררו ביניהם אמון רב ושביעות רצון ורצון להמשיך ולקיים את החוזה, ולחדשו מעת לעת ולאורך שנים.

כמו כן מצאתי לנכון לקבוע כי החוזה הכתוב בין הצדדים, נגד את הוראות ה תיקון לחוק , היות והתובע נותר חיצוני לעירייה ולא היה בפועל עובד רשות היושב בה וזאת למרות שהיה בפועל היועץ המשפטי של העירייה ללא עוררין.

נוכח זאת ובשים לב למסקנתי כי ההסכם נגד את התיקון לחוק, ניתן היה לבטלו אף בטרם המועד הנקוב בו ולמעשה על הנתבעת היתה מוטלת החובה לעשות כן.

למעלה מן הצורך אף קבעתי כי לאור ההלכה הפסוקה ולאור סוג החוזה ונסיבות העניין ועל אף העובדה כי עסקינן ביועץ משפטי חיצוני הרי שעדיין היה מדובר במערכת יחסים בין עו"ד ללקוח שהלקוח רשאי להפסיקה בכל עת. לצד זאת קבעתי כי סיום החוזה צריך שיהיה בתום לב ובשים לב כי הנתבעת הסכימה כי התובע זכאי לימי הודעה מוקדמת, לא מן הנמנע כי התובע זכאי לימי הודעה מוקדמת.

נוכח כל האמור לעיל, מרבית רכיבי התביעה נדחים על ידי, אולם הנני מקבלת את טענת התובע בדבר ימי הודעה מוקדמת וקובעת כי על הנתבעת היה ליתן לו ימי הודעה מוקדמת של חודשיים נוספים, מעבר לאלו שניתנו לו.

לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע את ימי הודעה מוקדמת של חודשיים נוספים, קרי הסכום המפורט בסעיף 3 להסכם - העלות החודשית, 37,000 ₪ כולל מע"מ ( צמוד למדד המחירים מיום 1/5/99) בקיזוז עלות המעביד והעסקה של עו"ד מירון ( כאמור בסעיף 2.3 להסכם) - בתוספת ריבית והצמדה מחודש 3/08 ועד התשלום בפועל . כל שאר רכיבי התביעה נדחים.

בנסיבות הענין ובשים לב כי התביעה הוגשה על סך של 2,344,841 ₪ ובסופו של יום נדחתה ברובה המכריע, אני מחייבת את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבעת בסך כולל של 30,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.