הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 28308-10-18

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובע

מחמוד דראיעה (אבו ג'מעא)

נגד

נתבע
מוחמד חסין אלגרינאוי

החלטה

להלן הכרעתי בעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה.

רקע ותמצית טענות הצדדים

התביעה שלפניי עניינה לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"); רשלנות, תרמית, שקר מפגיע, לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"); פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: " חוק הגנת הפרטיות"), וכן ביצוע עוולה חוקתית לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והפרת חובה אתית ומקצועית של עובד ציבור.

לאחר שהוגשו כתבי טענות הצדדים, עורר בית המשפט מיוזמתו את סוגיית הסמכות העניינית, וביקש את עמדת הצדדים בעניין סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתביעה זו.
עמדת הצדדים אכן התקבלה והיא מונחת לפני.

התובע, תושב העיר רהט, הנו מי שמכהן בתפקיד ציבורי בכיר בעיריית רהט ומשמש כמנהל אגף שיפור פני העיר בעירייה מזה כ- 31 שנה.

הנתבע, אף הוא תושב העיר רהט ועובד בעיריית רהט, כמנהל מחלקת פיקוח עירוני מזה כ- 20 שנה. מחלקת פיקוח עירוני הינה אחת המחלקות המנוהלות על ידי התובע.

לטענת התובע, הנתבע הכפיש אותו ופרסם נגדו פרסומי כזב והסתה, ומטרתו הייתה פגיעה קשה בשמו הטוב של התובע, במעמדו, במשרתו ובמשלח ידו.

להלן הפרסומים הנטענים נשוא כתב התביעה:
פרסום ראשון מיום 17.07.18 - בזמן ישיבת עבודה שעסקה במבצע ניקיון העיר התפרץ הנתבע והטיח כלפיי התובע, בנוכחות עובדים בכירים בעירייה, גינויים והכפשות קשות, בזו הלשון: "שקרן, רמאי וחזיר" (להלן: "הפרסום הראשון").

פרסום שני מיום 26.07.18 - הנתבע פרסם בעמוד הפייסבוק שלו פרסום זדוני הכולל עלילות שווא, הכפשת שמו של התובע וקשירת שמו לשפיכות דמים.
הפרסום בפייסבוק היה בשפה הערבית, אך התובע תירגם פרסום זה בכתב התביעה, כדלקמן: "פרסום מתוך דפי הפייסבוק היא עדות ברורה וחד משמעית כי הכתיבה הזו הוכנה במקור למטרה זו מההתחלה. זוהי מלחמת בחירות שיזם אותה מי שמכנה את עצמו מנהל אגף לשיפור פני העיר רהט בזה שנתן כותרת למכתבו למר טלאל אלקרינאוי ומר עמאר אלהוזייל סגן ראש העיר אבל המסר האמיתי היה לאחרים.
המזימה הזו מתאימה – (ראויה) באיש החפרפרת הזה שהוא חבוי והוא שונא הוא אבוד והוא לא עצמו. הוא אחד מבכירי משפחתו ואשר יזם והזמין משפחתו והשכנים שלהם ללחימה עם שכניהם וגם לשפיכת דמים של חפי מפשע בכדי להשתיק את כעסו ולספק את רגשותיו. אבל האיש הזה שהיה בהבטחה שיקבל את המכתב הזה שהוא בעל תואר אקדמי אינו מבין דבר מהתואר. היה עליו להבין שמה שעשה מפרסום הינו אסור על פי החוק מבלי לקבל אישור מהיועץ המשפטי לממשלה. מלחמת המדיה גררה אותו שווא שבתוכה הגזענות השבטית הלא מובנת ואינה שווה וחסרת ערך אבל יותר כמו אדם תובע הדבק בחזקת הקש. מהמעמד הזה לא אענה ולא במילה אחת וממשיך ברכי לצדקת החוק נגד המתכננים והיוזמים ואני אפנה בתלונה לכולם ביניהם המשטרה ובית המשפט ..." (להלן: "הפרסום השני"), ( עמ' ס' 4.9 לכתב התביעה, הדגשות וטעויות אינן במקור- הערה שלי- הח"מ).
יוער, כי המדובר בתרגום של התובע לפרסום השני, ואילו הנתבע הציג תרגום מעט שונה, כך שאין לקבוע מסמרות בשלב זה באשר לתרגום המדויק של הפרסום השני, ואינני נדרשת לכך בשלב זה. די בכך, לצורך ענייננו, כי עיקר התרגום הינו זהה ומציג את אותו המסר שבפרסום, כך לכאורה.

פרסום שלישי מיום 27.08.18 - באמצעות שליחת מייל מכתובת מייל פרטית, ותוך התחזות של הנתבע לתושב המתלונן על תחום הפעילות המנוהל על ידי התובע , תוך ניסיון לגרום לו לנזקים מקצועיים. וזהו נוסח המייל : "...לאחרונה מזה שבועות לא רוקנו הפחים בכול הרחוב. דיברנו עם אבראהים אלגצאצי ואבו גאמע הרבה פעמים כמעט בכול יום והם לא מקיימים את ההבטחות והפחים נשארו ברחוב מפוצצים פסולת ביתית...אנחנו מתחילים לחשוד שאי ריקון פח האשפה הביתי נעשה במתכוון, אוי ואבוי לעיר שהעובד מתנכל לתושבים ולא עושה חשבון אפילו לאחראים עליו... תשקלו שמישהו אחר יטפל בפסולת ברחוב שלנו. " (להלן: " הפרסום השלישי"), (נספח ג' לכתב התביעה).

בפתח כתב התביעה תחת הכותרת "מהות התביעה", נרשם כדלקמן: "כספית, צו עשה, לשון הרע, נזיקית, הוצאת דיבה, פגיעה בשם הטוב".
בפרק הסעדים בגוף כתב התביעה, עתר התובע לקבלת הסעדים כדלקמן:
צו עשה המורה לנתבע או מי מטעמו למחוק הפרסומים מדף הפייסבוק שלו ולפרסם התנצלות פומבית, שתוכנה יתואם מראש עם התובע.
פיצוי כספי בסך 418,863 ₪ בגין כל הפרסומים, ללא הוכחת נזק, על פי חוק איסור לשון הרע.
פיצוי כספי בסך 180,000 ₪ בגין נזקי התובע בשל פגיעה במשלח ידו של התובע, עוגמת נפש, פיצוי בשל פגיעה במוניטין המקצועי והאישי של התובע.

בעניין הסמכות העניינית, טען התובע כי תביעתו כוללת גם עוולות לפי פקודת הנזיקין , ומשכך אין תובענה זו בסמכותו של בית הדין לעבודה. כן ציין התובע, כי אינו מעסיקו של הנתבע, אלא הממונה עליו במקום העבודה וכי חלק מהעוולות בוצעו לאחר שעות העבודה וכוללות אף פגיעות אישיות שאינן תולדה של יחסי עבודה בין הצדדים, אלא מסע נקמה אישי. לפיכך, טען הנתבע, כי הסמכות לדון בתובענה דנן, הינה של בית משפט זה.

הנתבע, הכחיש בכתב הגנתו את הטענה לפיה הפרסומים מהווים לשון הרע, וכן טען כי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.
כן טען כי התובענה הינה חלק מחתרנות התובע לרסק את חיי הנתבע, זאת בשותפות עם חברו הטוב של התובע- הפקח זאב ליברמן, אשר הינו כפוף לנתבע ולתובע במקום העבודה, ואשר פתח בהליך משפטי נוסף כנגד הנתבע, וכנגד ראש עיריית רהט, מר טלאל אלקרינאוי, בתיק המתנהל בבית הדין האזורי לעבודה – סע"ש 14593-03-18 - אשר אף הוא עוסק בלשון הרע, וברור כי מדובר בקונספירציה כנגד הנתבע (יובהר כי התביעה הנוספת הוגשה בתחילה לבית משפט השלום ובהמשך, בהסכמת שני הצדדים, הועברה לבית הדין לעבודה לאור העדר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה – הערה שלי – הח"מ).
הדברים שנאמרו על ידי הנתבע, הינם תגובה לעלילות שקריות שהפיץ נגדו התובע, ומהוות התגוננות מפני האשמות קשות ש"הלביש" התובע על הנתבע תוך ניצול המשאבים שהוענקו לו במסגרת תפקידו. כך גם חלק מהפרסומים מהווים פניות של הנתבע לגורמים מוסמכים בעירייה, כגון הממונים עליו, דבר אשר הינו לגיטימי.

כן טען הנתבע, כי במסגרת עבודתו עם התובע, התובע הוא "המלך" ואילו הוא "הנמלך", שכן התובע הינו מנהל אגף שיפור פני העיר והנתבע מנהל מחלקת פיקוח עירוני, ובמסגרת זו כפוף לתובע. כן, ציין כי התובע הינו בכיר בעירייה, בעל סמכויות רבות מכוח תפקידו ובעל השפעה על החלטות גורליות, כגון, קבלת עובדים, מכרזים וכו'.
המדובר במסע רדיפה של התובע כנגד הנתבע במסגרת עבודתם, כך שהתובע מנסה בכל דרך לעקוף סמכותו של הנתבע ,להמעיט מסמכותו ולנהל את מחלקתו.

לעניין הסמכות העניינית, השיב הנתבע, כי המחלוקת בין הצדדים הינה על רקע מילוי תפקידיהם ומעולם לא היו עניינים אחרים ביניהם. לדידו של הנתבע, המדובר בגזלת זמן שיפוטי יקר ומן הראוי הוא כי המחלוקת בין הצדדים תידון סביב שולחן הממונים בעירייה. לחילופין, הודיע הנתבע כי אינו מתנגד להעברת התביעה לבית הדין לעבודה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, ובטענות הצדדים בעניין הסמכות העניינית, אני סבורה כי הסמכות הייחודית לדון בתביעת לשון הרע הינה של בית הדין לעבודה.
לגבי יתר העילות שנרשמו בכתב התביעה יאמר כי ספק אם ניתן לתבוע הן בגין לשון הרע והן בגין העילות הנוספות (וראו בעניין זה פירוט בהמשך), אולם בכל מקרה, עילות אלו הינן בסמכות בית משפט זה. ככל והתובע יעמוד על עילות אלו – עליו לפעול לפיצול התביעות.

לטענת התובע, המסכת העובדתית אשר פורטה בכתב תביעתו מקימה לו מספר עילות תביעה ובכללן, בגין עוולה של לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע בגין עוולות הרשלנות, תרמית ושקר במפגיע, לפי פקודת הנזיקין. כן כוללת התביעה בתמצית, גם עוולה של פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, וכן עוולה חוקתית לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והפרת חובה אתית ומקצועית כעובד ציבור.

כעולה מהסיפא לכתב התביעה, הסעדים העיקריים להם עתר התובע בתביעתו הם סעדים לפי חוק איסור לשון הרע. כמו כן עתר התובע לקבלת סעדים בגין עוולת הרשלנות (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).

סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), קובע את העניינים שבסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, כדלקמן:
24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
...
(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים .." (הדגשה שלי – הח"מ).

מיום 5.8.1971
תיקון מס' 1
ס"ח תשל"א מס' 635 מיום 5.8.1971 עמ' 176 (ה"ח 920)
(1) בתובענות בין עובד למעביד עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944;

מיום 31.1.1996
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ו מס' 1559 מיום 31.1.1996 עמ' 52 (ה"ח 2435)
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 [נוסח חדש];

מיום 15.7.2014
תיקון מס' 46
ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 604 ( ה"ח 535)
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
בהתאם להוראות הסעיף, ובהתאם לפסיקה הדנה בסמכויות בית הדין לעבודה, ובפרט בעניין לשון הרע, נדרשים שלושה תנאים מצטברים, על מנת להחיל הסמכות הייחודית על בית הדין לעבודה, והם: מבחן זהות הצדדים - יחסי עובד מעביד וכיוצ"ב, מבחן העילה- שהינה לפי חוק איסור לשון הרע, וכן מבחן הקשר הסיבתי - האם עילת התביעה קשורה ביחסי עבודה (ראה למשל: [ת"א (מחוזי מרכז) 8370-02-10 קלמן חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) (להלן: "עניין חלמיש")].

באשר למבחן זהות הצדדים, הרי שמבחן זה מתקיים שכן התובע ממונה על הנתבע. כלומר מדובר בתביעה של "נושא משרה" (ראה ההגדרה לעיל לפיה נושא משרה הוא ממונה על העובד), כנגד עובד הכפוף לו.
כאמור, התובע הינו מנהל אגף שיפור פני העיר בעיריית רהט, ואילו הנתבע הינו מנהל מחלקת אגף הפיקוח בעירייה, כאשר מחלקה זו הינה תחת האגף אותו מנהל התובע ותחת סמכותו. בין הצדדים מתקיימים יחסי עבודה, כך שהנתבע כפוף לתובע ונתון למרותו. אף התובע ציין בתגובתו בעניין זה : "...והתובע אף אינו מעסיקו של הנתבע אלא הממונה עליו במקום העבודה ..." (ר' סעיף 4 לתגובתו).

באשר למבחן העילה, הרי שאחת מעילות התביעה העיקריות הינה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, אשר הינה בסמכות בית הדין לעבודה.

נותר אפוא לבחון את מבחן הקשר הסיבתי. מבחן זה מתמקד בשאלה - האם עילת התביעה הספציפית, קשורה מבחינה מהותית ליחסי העבודה שבין הצדדים הספציפיים בתובענה דנן.
בהקשר זה קבע בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 625/08 מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים), כדלקמן: " כאשר עילת התביעה עשויה להתפרש על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט, תקבע הסמכות העניינית על פי העילה ומסכת העובדות בכתב התביעה. בנסיבות ממין אלה "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות."
אם כן, המדובר במבחן המוכרע לגופו של עניין בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו המיוחדות, ומסור לשיקול דעתו של היושב לדין, כך שעליו לנתח היסודות השונים ולהכריע בנוגע למשקלם. כאשר המשקל הסגולי מצטרף לכדי מסה קריטית המצביעה על סכסוך שעילתו ביחסי עבודה כי אז רוכש בית הדין האזורי סמכות דיון עניינית ייחודית.

במקרה דנן, יש לבחון את המסגרת בה בוצעו הפרסומים המהווים, לכאורה, את עילת לשון הרע, וכן יש לבחון את תוכן הפרסומים עצמם, האם נוגעים לענייני עבודה.

באשר לפרסום הראשון, הרי שאירע במסגרת ישיבת עבודה, בה השתתפו הצדדים מתוקף תפקידם. כן הפרסום הראשון כולל אמירות שנאמרו בקשר להתנהלותו של התובע במקום העבודה ומתוקף תפקידו.

הפרסום השני אמנם בוצע בדף הפייסבוק הפרטי של הנתבע, אך תוכנו מופנה לתובע, כך לכאורה, מתוקף תפקידו, ואף מזכיר שני עובדים בכירים נוספים בעיריית רהט, שכן ברישא לדברים הכלולים בפרסום נאמר: "זוהי מלחמת בחירות שיזם אותה מי שמכנה את עצמו מנהל אגף לשיפור פני העיר רהט בזה שנתן כותרת למכתבו למר טלאל אלקרינאוי ומר עמא אלהוזייל סגן ראש העיר אבל המסר האמיתי היה לאחרים." בכתב ההגנה הסביר הנתבע כי הפרסום הנ"ל היווה תגובה לפרסום קודם של מכתבו של התובע כנגד הנתבע בעניין זיוף שעות עבודה נוספות. אם כן, אף הרקע הנטען לפרסום הנ"ל נוגע ליחסי עבודה בין הצדדים. לא נעלם מעייני כי הפרסום השני כולל גם אמירות שאינן נוגעות ליחסי העבודה שבין הצדדים, ואולם, התרשמתי כי הרקע לפרסום ותוכנו העיקרי, נוגע לדברים שאירעו במסגרת יחסי העבודה שבין הצדדים.

הפרסום השלישי, הינו מייל שהופנה על ידי הנתבע, כך לכאורה, אל מספר בכירים בעיריית רהט, ותוכנו הינו תלונה על תפקודו של התובע במסגרת תפקידו, כמי שאחראי על פינוי האשפה בעיר, ובוודאי שבכך נוגע אף הפרסום השלישי ליחסי העבודה שבין הצדדים.

לאור האמור לעיל, מש נמצא כי מתקיימים שלושת המבחנים הנדרשים על פי סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, אני קובעת כי עילת התביעה של לשון הרע בענייננו מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה .

ואולם, כאמור, התובענה כוללת גם עילות נזיקיות נוספות, שלגביהן לא חל סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, נוכח הסייג הקבוע בו, על פיו אין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות בין עובד למעסיק ביחסי עבודה, שעילתן בפקודת הנזיקין.
בע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, נקבע בעניין זה כי אין מנוס מפיצול עילות התביעה במקרה מסוג זה: "התשובה לשאלה אם יש מקום לפרשנות רחבה שתאפשר את ריכוז הדיון בתביעה הכוללת הן עילות שבסמכות ייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה הן עילות שאינן בסמכותו היא שלילית. אין להסיק לעניין זה מהמגמה בדיני מעשה-בית-דין: לרכז תביעות שממילא נמצאות בסמכותה של ערכאה משפטית אחת. אף אם נניח שאינטרס הציבור בריכוז תביעות גובר, לעניין אחד, על זכות התובע לתבוע בנפרד עילות שבסמכות ערכאה משפטית אחת, רב המרחק עד למסקנה שהאינטרס הציבורי האמור גובר על חלוקת סמכויות שקבע המחוקק."
ובהמשך פסק הדין נקבע: "אין מנוס אפוא מפיצול הדיון בתביעה הכוללת הן עילות שבסמכות הייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה הן עילות שאינן בסמכותו, אם כי ניתן לעתים למזער את התוצאות השליליות של הפיצול על-ידי העלאת טענת "ענין תלוי ועומד" (lis alibi pendens), שלפיה בית-המשפט יכול – בהתאם לכללים החלים על דוקטרינה זו – להעמיד אחד מהדיונים. יודגש כי הילכת "ענין תלוי ועומד" חלה אף במצב – כמו זה הנדון בפנינו – שבו ערכאה אחת אינה יכולה לדון בתביעה האחרת מפאת היעדר סמכות עניינית, כמו כן הלכה זו חלה לא רק כאשר ה"עילה" (כמשמעות המילה לפי הלכה זו) של שתי תביעות זהה, אלא גם נוכח עילות שונות בתכלית כאשר המשותף להן הוא שאלה מהותית שהכרעה בה תכריע את גורלה של העילות בשתי התביעות..".
לאור הדברים הנ"ל, דומה כי אין מנוס מפיצול הדיון בעילות התביעה , בין בית משפט זה לבין בית הדין לעבודה, כך שתביעת לשון הרע תידון בבית הדין לעבודה ואילו התביעה בגין יתר העילות, תידון בבית משפט זה.

בהשלמה לאמור אציין כי ספק בעיני אם יש מקום לתבוע בגין אותה מסכת עובדתית הן בגין עילת לשון הרע והן בגין עילות נזיקיות, שכן דומה לכאורה שאין מקום לפסוק כפל פיצוי. ובעניין זה ראה קביעת בית המשפט העליון בע"א 7426/14, בעניין עו"ד דניאל (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...בשונה מבית משפט קמא, אני סבור שניתן היה להסתפק בדיון בעוולת לשון הרע ולא היה צורך להיזקק לעוולת הרשלנות (השוו: ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp‏ נ' עזור, פסקה 5 (22.7.2015)... חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של האדם, ולאזן בין זכות זו לבין חופש הביטוי וערכים נוספים... פגיעה בשם הטוב גוררת עימה באופן כמעט אינהרנטי גם עוגמת נפש, אשר נמנית לפיכך על סוג הנזקים שהעוולה נועדה להגן מפניהם ולפצות עליהם... גם התנהגויותיהן העוולתיות של המערערות מתכנסות כולן אל תוך יסודות העוולה של לשון הרע, ואין כל צורך לפתוח "מסלול" תביעה נוסף לפי עוולת הרשלנות. פסיקת פיצויים בגין עוולות שונות באותו מקרה עשויה להידרש לעיתים, אך במקרים כאלה יש להיזהר מפני כפל פיצוי בגין נזק יחיד....." (הדגשה שלי – הח"מ).

כך או כך ככל והתובע יחליט לפצל את התביעות, דומה לכאורה כי מכוח הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד" בין שתי ערכאות, תהא הצדקה של ממש להמתין עם ההליך בבית המשפט דנן, עד לסיום ההכרעה בבית הדין לעבודה, אשר סביר להניח כי יכריע באשר למרבית המחלוקות העובדתיות, ועליהן ישען לאחר מכן, במידת הצורך, וככל שאכן מדובר באותה התשתית, בית משפט זה, בהכרעתו באשר ליתר העילות (ראו בעניין זה גם ת"א (נת') 5284-01-18 זאב אברהם סלאווין נ' שמואל אוחיון, ת"א 65077-03-18 שימרית סגיאן זוהר נ' אדם נאור, סע"ש 54596-12-16 מאזן חראנבה נ' המלון הסקוטי סנט אנדרוס גלילי בע"מ, וכן עניין חלמיש). הדברים בעניין זה נאמרים לכאורה ולמעלה מהצורך, והם עתידים להתברר בהמשך, ככל שאכן תוגשנה שתי תביעות לשני בתי משפט שונים.

הואיל ונדרשת היערכות מחודשת של התובע באשר לניסוח כתב התביעה אני מורה על מחיקת התביעה, כך שפתוחה הדרך לתובע להגיש תובענה/תובענות בעילות שיחפוץ, תוך פיצול העילות לערכאות המוסמכות, בהתאם לסמכות העניינית, כפי שנקבע בהחלטתי זו.

החלטתי לא לעשות צו להוצאות בשלב זה והוצאות הדיון בשאלת הסמכות העניינית תילקחנה בחשבון בסוף ההליך על ידי המותב שידון בהליך.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים וכן תפעל לסגירת התיק.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.