הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 25347-03-10

בעניין:
טימפרו בע"מ ח.פ. 512097668

ע"י ב"כ עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי
התובעת

נגד

  1. משה דהן ת.ז. XXXXXX503
  2. דהן משה אחזקות בע"מ ח"פ 514131846

ע"י ב"כ עו"ד נדב דלומי
הנתבעים

פסק דין

1. בפני שתי תביעות שאוחדו, של חברה כנגד בעל מניות לשעבר, והחברה שלו. כאשר התביעות מתחלקות לתביעה גדולה (ת.א. 25347-03-10) שעומדת כיום, לאחר תיקון, על סך של 2,089,000 ₪ (להלן: "התביעה הגדולה ") ותביעה נוספת רק נגד דהן על סך של 160,539 ₪ (ת.א. 36912-08-11) (להלן: " התביעה הקטנה"). התיקים אוחדו. התביעה הגדולה הוגשה כנגד משה דהן וגם כנגד חברת דהן משה אחזקות בע"מ בגרסתה האחרונה. המחלוקות בין הצדדים נבחנו במישרין ובעקיפין על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע , כהמרצות פתיחה, על ידי רו"ח גדעון מאס בהערכת שווי המניה של דהן, ע"י בית המשפט המחוזי ה"פ 6023/08, ה"פ 6039/08, כערעור על החלטה רו"ח מאס, ועל ידי בית המשפט העליון [ע"א 4341/11 מזרה נ' דהן וערעור נגדי (31.12.12)], בית המשפט המחוזי גם דן בסעדים לא כספיים, ובתיקים שבפני ובבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע בפני כ' השופט משה טוינה.
נדמה כי ישנו ניסיון למצות כל הליך אפשרי ולא אפשרי לגבי הסכסוך בין בעלי המניות. אני מצטרפת לפחות לתחושה העולה מפסק דינו של כב' השופט טוינה כי הגיע הזמן לסיים את הסכסוך. הדבר ניתן באופן חשבונאי. אך גם ניסיון בתיק זה של גישור לא צלח (בקשה 59 מיום 28/7/16 ). התיק התעכב עוד שנה בגלל שהשלמת סיכומים בתחשיב כספי מטעם התובעת ללא ראיות נוספות התעכב עד ה- 1/8/17 (בקשה 66). במשך כמעט עשור מתנהלים הליכים ולא נראה כי יש להם סוף.

התביעה הקטנה
2. עילתה ביחסי עובד ומעביד/ מחלוקת בין בעל מניות לחברה. רכיבים דומים כלולים בתביעה הגדולה בגרסה השנייה שלה שהוגשה ביום 29/3/11 הועברו לבית הדין לעבודה בהחלטה של ערכאה זו שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי [ רע"א 37593-06-12 טימפרו נ' דהן (החלטה של כב' הנשיא יוסף אלון מיום 29/10/12) (להלן: "החלטת הסמכות")]. ההחלטה מהווה השתק שיפוטי מפני טענה הפוכה גם לגבי התביעה הקטנה שכבר הוגשה למועד החלטה הסמכות ולפני הגשת ההליך בביה"ד לעבודה .

מטעמים מנהליים-תוכנת הנט, דהן הקדים את התובעת והיא הגישה תביעה שכנגד לתביעת דהן בבית הדין לעבודה ש הוגשה ביום 22/4/13. התביעה שכנגד לא כללה את רכיבי התביעה הקטנה . לכתב התביעה שכנגד צורפה התביעה הקטנה ונטען כי נדרשת החלטה להעביר את התיק לביה"ד לעבודה ולכן עד אז המחלוקות נשוא התביעה הקטנה אינם כלולות בתביעה שכנגד (סעיף 171 לתביעה שכנגד ). בשלב הגשת תצהיר העדות הראשית, הוכלל החוב בתביעה שכנגד (סעיף 199 לתצהיר יעקב מזרה ). די בכך כדי להוות אישור כי בפועל התביעה הקטנה הו כללה על ידי התובעת בחזית המחלוקת בבית הדין האזורי לעבודה.

בפסק דין מיום 22/8/17 דחה כב' השופט משה טוינה את התביעות בפניו לאחר שמיעת הראיות. כב' השופט טוינה מצא כי אין לו סמכות עניינית לדון במחלוקות שבפניו. על כך הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 45394-09-17 ). תוצאות פסק הדין אינן משנות את המצב המשפטי של התביעה הקטנה בתיק זה.

אך גם אלמלא סוגיית הסמכות העניינית האמורה לעיל, בהגשת התביעה הקטנה התעלמה התובעת מהוראות תקנה 45 לתקסד"א ללא רש ות בית המשפט. דהן העלה טענה זו כאחת מטענות ההגנה שלו בבקשה לרשות להגן (סעיפים 16-24 לבקשה מס' 1 בתביעה הקטנה). אני מקבלת את הטענה ככל שהיא מתייחסת להליכים בבית המשפט השלום. כי בחודש מרס 2011 תוקנה התביעה הגדולה בפעם הראשונה. יעקב מזרה הוחלף כתובע בחברה והחברה נמחקה כנתבעת . התביעה המתוקנת כללה עילה שתוכנה תביעת החברה נגד העובד דהן (סעיף 32 לכתב התביעה מיום 29/3/11 ). התביעה הקטנה הוגשה ביום 23/8/11 באותה עילה וסעדים אחרים ללא רשות. דהן העלה עוד טענות הגנה, אך די בטעם זה בפני עצמו למחוק את התביעה הקטנה בבית המשפט השלום.
על כן התביעה הקטנה נמחקת.

התביעה הגדולה
3. אקדים כי חלקים ניכרים של עילת התביעה הגדולה הוכללו בתביעה שכנגד בביה"ד לעבודה, אך הסעדים שנתבעו שם, שונים. העילה היא: הצהרתית, חוזית, נזיקית, כספית, ע שיית עושר ולא במשפט, ומתן חשבונות. בפועל נתבע פיצוי על הפסדי החברה כתוצאה ממעשים המיוחסים לנתבעים וכן תביעת פיצוי בגין "הפרת התקנון, פעולה בחוסר תום לב וגרימת נזקים". עילות אלו נכללו גם בתביעה לצו מניעה [ת"א (מחוזי ב"ש) 900-12-10, כב' השופטת רחל ברקאי (להלן: " צו המניעה")]. הנתבעים לא טענו בכתב ההגנה למיצוי העילה בהליך כאמור שנפתח לאחר הגשת התביעה בתיק הזה בגרסה המקורית .
נטען כי דהן פעל בניגוד לתקנון (סעיפים 6.13, 6.14, 9.1 ו- 9.2), כאשר הוא פתח חברה והחל להתחרות בתובעת בעת היותו בעל מניות וגם בתוך 12 חודשים לאחר שסיים את הקשר עם התובעת, בחודש יוני 2010 (ההחלטה בצו המניעה). כמו כן באמצעות חברתו המתחרה, הנתבעת מס' 2, הוא העסיק עובדי התובעת, במישרין או בעקיפין.

החברה טוענת לאבדן רווחים במספר פרויקטים. החברות המעורבות הן חברות אמן, שלד"ג מתכות ורותם אמפרט – חוזה אחזקת משאבות. הסכום שנתבע הוא: 414,000 ₪ הפסד ים בהתייחס לפרויקט עם חברת אמ"ן; סך של 750,000 ₪ בגין הפחתה של 13% ממחירי העבודה במכרזי חברת רותם; סך של 750,000 ₪ בגין רווחי שלד"ג ולחלופין: "הכנסות דהן משלדג בגין ההסכמים שקיבלה שלדג בזכות דהן (הסכום לא כומת-ולא שולמה אגרה ולא צוין גבול עליון לסכום שנתבע– מ'ו'). 75,000 ₪ אובדן רווחים מחוזי משאבות; 100,000 ₪ פיצוי "לפי שיקול דעת ביהמ"ש". לסכומים אלה יש להוסיף מע"מ כדין. כן התבקש סעד של פיצול סעדים. נטען שיש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד מפני שדהן מבצע את ההפרות "באמצעות הנתבעת 2 שהיא חברה שהוא הקים" (סעיף 74 לכתב התביעה). נטען כי כל מקום שנזכר דהן יש לכלול גם את החברה שלו.

להשלמה אציין, כי התביעה הוגשה מלכתחילה ע"י יעקב מזרה כנגד דהן והחברה כבקשה לאישור תביעה נגזרת. המשכה המרת מזרה בחברה ולאחר פיצול הסמכויות הוגשה התביעה הנוכחית, בפער של כ- 4 שנים. סכום התביעה גם השתנה. כתב התביעה האחרון הוגש אחרי העברת המחלוקות "יחסי עובד מעביד" לביה"ד האזורי לעבודה (ב"ש).

4. בכתב ההגנה תמהה ב"כ הנתבעים כיצד גדל סכום התביעה מהמקור שהיה 660,567 ₪ כולל העילות בסמכות ביה"ד לעבודה, לסכום שנתבע בפועל. כן הוא תמהה כיצד ה"חלק" של תביעת התובעת הפך בביה"ד לעבודה לתביעה שכנגד על סך העולה על מיליון ₪ ; וגם כיצד היתרה מסכום התביעה המקורי עולה על 2 מיליון ₪. כן נטען כי בית המשפט המחוזי כבר הכריע במחלוקות נשוא כתב התביעה המתוקן בצו המניעה.
התביעה בת.א 900-12-10 (צו המניעה) הוגשה על ידי מזרה והחברה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעתירות לפסק דין הצהרתי, צו מניעה קבוע וצו עשה נגד הנתבעים ואחרים, אחרי הגשת תביעה זו במקור. פסק דין ניתן ביום 6.10.11. החלטה בצו מניעה זמני ניתנה ביום 31.1.11, והבקשה לסעד זמני נדחתה. בפרוטוקול האחרון שהתקיים ביום 17.7.11 ניתנה ההחלטה הבאה: "בית המשפט סבור כי לאור ההחלטה שניתנה במסגרת צו המניעה הזמני, מן הראוי שהתובעים ישקלו תביעתם בשנית על דרך הסבתה לתובענה כספית". למועד זה כבר הוגשה התביעה בגרסתה השנייה אך הדבר לא גולה לבית המשפט המחוזי (פרוטוקול מיום 17/7/11 בתיק צו המניעה, עמ' 13). לאותו מועד כבר היו בתיק זה הגרסה השנייה של התביעה הכספית שהייתה של החברה וגם כתב ההגנה.

5. בפתח הדיון בצו המניעה הזמני, אמר עו"ד ערב מטעם הנתבעים, כי הוא מסכים: "כי בפרק זמן של שנה מאז מועד פרישתו של משה דהן את החברה [...] , חלות עליו שתי מגבלות, האחת חובת סודיות על פי תקנון החברה ואיסור בשימוש במידע פנים"(עמ' 2 לפרוטוקול). חברו, עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי, חלק על חברו לגבי המועד ממנו ימנו 12 החודשים שאז חלות ההגבלות. בית המשפט קבע כי המועד הוא 1.6.10. לפי נתונים אלה השנה הסתיימה ב- 31.5.11.בכך נתחמו עילות התביעה בסעדים הפרטניים.
בכתב ההגנה האחרון טען עו"ד נדב דלומי מטעם הנתבעים כי בהחלטה בצו המניעה הכריע ביהמ"ש המחוזי בטענות שנוספו לתביעה (לגבי התחרות והפרת הסודיות – מ'ו') (סעיף 63 לכתב ההגנה). אין חולק כי אחרי ההחלטה ופסק הדין בצו המניעה התובעת תיקנה את תביעתה הקיימת בתיק זה שקדמה לפתיחת התביעה לצו מניעה . בית המשפט המחוזי לא שמע בתיק ראיות .כן לא ניתן לטעון למיצוי עילה ( תקנה 45 לתקסד"א) כשהתביעה הנוכחית קדמה את התיק בצו המניעה.
כמו כן נטען, כי המחלוקת נשוא התביעה הוכרעה ע"י רו"ח מאס. לטענת ב"כ הנתבעים, בית המשפט קבע כי קביעות רו"ח מאס תקפות "למעט אלמנטים הנוגעים לזכויותיו של דהן "כעובד החברה". לגביהם המליץ ביהמ"ש כי הצדדים יבואו בדברים (המרצת הפתיחה) . רו"ח מאס מונה להסדיר את מערכת היחסים בין בעלי המניות, בינם לבין עצמם על ידי בדיקה חשבונאית. הוא גם קבע התייחסות לגבי החובות בין העובד לחברה וההיפך, בתחום "יחסי עובד ומעביד". ביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש העליון קבעו שהוא לא הוסמך לבחון את החובות והזכויות שבין החברה לעובד. בפסק הדין התייחס בית המשפט, כב' השופט דנציגר, גם לטענות מזרה אשר הועלו בתביעה הקטנה, כפי שהן הועלו גם בפני רו"ח מאס. בכללם השכר של דהן בתקופת הביניים, עד להכרעת רו"ח מאס, " וסוגיות בעלות אופי שולי כגון קו הטלפון הנייד שברשותו של דהן וציוד של החברה שהוחזק בידו". ביהמ"ש אומר: "סבורני כי בנסיבות אלה, לנוכח בחירתם של הצדדים שלא להתייחס לשאלת התמורה הפוטנציאלית שיהיה על דהן לשלם למזרה בגין שחרורו מהערבויות האישיות, מנוע מזרע מלטעון בדיעבד, כי מגיעה לו תמורה בהקשר זה". (עמ' 18 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר). כב' השופט דנציגר הדגיש, כי הנסיבות הן המישור ההסכמי ולכן גם אין מדובר ב"עשיית עושר ולא במשפט". כמו כן ביהמ"ש גם אישר את פסק הדין המחוזי לגבי ביטול הכרעת רו"ח מאס לגבי חובות החברה כלפי דהן כעובד כי אין הם בסמכותו.
בסעיף 64 לכתב ההגנה מצטט ב"כ הנתבעים קביעות של ביהמ"ש המחוזי בסעד זמני. קביעות אלה הם בהליך ביניים ולא מהוות השתק פלוגתא או השתק עילה. מסעיף 66 לכתב ההגנה עד סעיף 76 – הוכחשו העילות המסחריות מטעמים שבמחלוקת עובדתית. לגבי טענת סודיות – נטען כי אין סודיות במחירים שמוגשים במכרזים (סעיף 83 לכתב ההגנה). בהתייחס למידע שהגיע לשלדג – ציטט ב"כ הנתבעים מעדות מנהל שלדג (סעיף 85 לכתב ההגנה) גם נטען כנגד החישובים והטענות להפסדים. כאמור לעיל, עו"ד ערב הסכים בשם דהן לחובת הסודיות.

דיון והכרעה
6. דהן אינו חולק על תוכן התקנון והסעיפים אליהם הפנתה החברה. לטענת ב"כ הנתבעים, עו"ד דלומי, התובעת לא הוכיחה את תביעתה. אקד ים כי על אף ריבוי המלל לא הונחה בפני בית המשפט משנה סדורה של ראשי נזק וראיותיהם והאמור להלן הוא מה שניתן היה להבין מכלל הראיות.

הפסדים – חברת אמ"ן
אפתח בתביעה להפסד הכנסות מחברת אמ"ן. על פי התשתית הראייתית מדובר בהכנסות שנצברו כשנתיים עד שלוש אחרי עזיבת דהן. מזרה הודה בחקירה נגדית שהתביעה היא בגין השנים 2012 – 2013 (עמ' 35 לפרוטוקול, מול שורות 12 – 9). כמו כן לא ניתן לגזור הפסד עתידי מההכנסות מהשנים עד כולל 2007 עפ"י התיעוד של דהן, כפי שהתובעת מבקשת, מפני שמזרה ביטל את הקשר העסקי עם אמ"ן בשנת 2008 (מכתבו מיום 3.4.08). דהן מודה שהנתבעת מס' 2 עבדה עם אמ"ן לאור ביטול הקשר העסקי כאמור ויש בכך היבט תקנוני, אך אין בכך כדי להוכיח את ההפסד.
ב"כ הנתבעים, עו"ד דלומי, אינו חולק כי לנתבעים הייתה הכנסה מ- 8/08 מחברת אמ"ן לאחר שמזרה ביטל את הקשר העסקי עמה. לטענתו הוא לא הפר את התקנון בגלל שלא הייתה תחרות מעצם ביטול הקשר העסקי. כן נטען שממילא התביעה אינה על התקופה שבה דהן היה בעל מניות בחברה. בסוגיה זו הפנה עו"ד דלומי להחלטה של כב' השופטת ברקאי בצו המניעה - החלטה שעליה לא הוגש ערעור. סעיף 9.1 לתקנון רלבנטי לתקופה בה דהן היה עדיין בעל מניות. האיסור הוא תחרות עם החברה ו/או בעסקיה. הטענה היא שאין מדובר באיסור ערטילאי, אלא איסור כל עוד התובעת בעצמה מגישה הצעות במכרזים של אמ"ן. ניתן להעלות טענה זו לגבי סעיף 9.1 לתקנון. לעומת זאת, בסעיף 9.2 מהות התחרות מעוגנת באיסור מסירת מידע סודי שפוגע בחברה תוך כדי החזקת המניות ובמשך 12 חודשים נוספים. כב' השופטת ברקאי בחנה האם מדובר במידע הראוי לקבל הגנה של סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999. ביהמ"ש קבע בהליך שבפניו, כי לא הונחה בפניו תשתית ראייתית לכאורה כי מחירי החברה במרכזי חברת אמ"ן הם בבחינת סוד מסחרי. מעבר לנדרש היא מפנה לגבי המכרז בנחל צין לנתונים שהיה בהם כדי לאיין את הטענה לפגיעה עסקית. התובעת לא הניחה תשתית ראייתית לחישוב הפיצוי של ההפרה, גם על יסוד הפרשנות כי התקנון הופר בעין, גם אם התובעת חדלה מהקשר שלה עם חברת אמ"ן בשנת 2008.
לגבי ראש הנזק שנתבע בפועל, לא מצאתי תשתית ראייתית לשנים הרלבנטיות מיוני 2010 ועד יוני 2011 וגם לא מצאתי במוצג ת/1 להוות ראיה לחסר. ע"כ אני דוחה את הסעד של 414,000 ₪ אבדן הכנסות מחברת אמ"ן. ראש נזק זה יבחן בעתירה לפיצוי כללי.

מכרזי חברת רותם- ראשי הנזק
7. ראש נזק נוסף הוא בסך של 1,575,000 ₪ כולל . ראש הנזק הראשון הוא הפסד במכרזים כי דהן ידע את מחירי התובעת במכרז שהוא סיפק את הנתונים לשלד"ג וא פשר לה להתחרות בתובעת במכרז. ראש נזק נוסף הוא בגין הפחתה של 13% כתוצאה מהנחות שהתובעת נאלצה לתת במכרזי חברת רותם –בגלל ששלד"ג התחרתה בה במכרז בעזרת דהן. לכך אתייחס כראש נזק שני. ראש נזק שלישי הוא על אבדן רווח במכרז המשאבות . לגבי ראשי הנזק הראשון והשני נתבע סך של 750,000 ₪ לכל ראש נזק ולשלישי 75,000 ₪.
לגבי הפסד הרווח - החישוב של הנזק מתבסס על 2 חלופות אך בכל מקרה בסיס התביעה משתרע על השנים 2011 – 2014. עילת התביעה היא הפרת התקנון. התקנון חל על בעלי המניות וסעיפים 6.13, 6.14 ו- 9.2 לתקנון מוסיפים פרק זמן נוסף של 12 חודשים. המועד של סיום הקשר כבעל מניות ועובד בחברה הוא יוני 2010. לכן המחלוקת במקרה הטוב היא רק על מחצית שנת 2011.
לשיטת התובעת, ניתן לחשב את הרווח ב- 2 חלופות. שיטת המינימום: חישוב לפי רווח משוער מבוסס על ימי עבודה בשנה כפול תשלום מינימום לצוות ליום, כפול מספר הצוותים
המינימלי לצוות, עפ"י עדות דהן, היה 3,500 ₪ והועסקו שני צוותים. התחשיב של ימי העבודה בכל שנה לא מתבסס על תשתית ראייתית. התביעה היא ל- 10%, לפי אופן חישוב זה (סעיף 7 לתחשיב הכספי מטעם התובעת). לפי שיטה זו, ובשים לב לכך שמדובר ב- 6 חודשי עבודה בעיגול כלפי מעלה, אזי החישוב של ימי עבודה, צריך להיות לפי חלק יחסי של השנה: לצורך החישוב, 126.5 ימים. הסכום המשוער הוא 88,550 ₪ ולא הסכום שנתבע.
התחשיב החלופי היה לפי 10% שכרם של הנתבעים ממחזור שלהם. המחזור חושב לפי שווי החשבוניות שהוציאו הנתבעים לרותם בשנים 2014 – 2011. כאמור, בראש הנזק בעילת הפרת התקנון, מדובר רק עד 6/2011, שכאמור לעיל חושב על ידי לפי 6 חודשים. מוצג ת/2 מייצג תשלומים לנתבעת מס' 2 בשנים 2010 – 2012, הסכומים כוללים מע"מ. בשנים הרלבנטיות: 12,760 ₪ בשנת 2010 ו- 165,565 ₪ בשנת 2011. לפי אותה שיטת חישוב, שנת 2011 תחושב לפי 6 חודשים. דהיינו: 82,782 ₪. סך הכול: 95,542 ₪, כולל מע"מ (12,760 + 82,782).

לטענת התובעת, מה שקרה בפועל היה שהמכרז הזה הוגש ע"י התובעת כשדהן מילא בה את מחירי התובעת כמציעה. אח"כ המכרז בוטל מטעמים של המזמינה, חברת רותם, והוצא מחדש. נטען שבמועד שיצא המכרז החדש, דהן כבר הכין את ההצעה למכרז מטעם שלדג בידיעה מה הם המחירים שהתובעת מציעה.
בפועל התברר כי מי ששינה את התנאים העסקיים לא הייתה שלד"ג ולא דהן אלא חברת רותם.
אפתח בטענת מזרה כי דהן מילא את המחירים של טימפרו למכרז ואחר כך לשלד"ג וכך נוצר לשלד"ג רווח במכרז על חשבון טימפרו.
עובדתית יצא מכרז שדהן מילא לגביו את המחירים עבור התובעת. המכרז בוטל על ידי המזמינה ויצא מכרז שני שבוטל ויצא שלישי. המזמינה שינתה את נתוני המכרזים כאשר חילקה העבודות נשוא המכרז לחצי ובכל חצי נבחרו 2 קבלנים. בתום הסבבים התחלקו טימפרו ושלד"ג במחצית .

8. לגבי המחירים שמולאו במכרז הראשון -
בהחלטה בצו המניעה מציינת כב' השופטת ברקאי, כי מזרה העיד בפניה שבמכרז הראשון שאחר כך בוטל הוא שינה את המחירים של דהן ולא מסר אותם לידיעת דהן. לכן ההנחה של ראש הנזק, מתבססת על נתונים לא נכונים. גם בפני עומת מזרה עם נתונים אלה בחקירתו הנגדית, והוא חזר על האישור.
את הפסד ה- 13% הוא מסביר כי זו ההנחה במכרז השלישי שמסתבר שבוטל פעמיים (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 8.2.16 מול שורה 2) כי להבדיל מהעבר, המכרז פוצל ובכל חלק זכו 2 קבלנים, סה"כ 4 קבלנים. בחלק שזכתה התובעת, גם זכתה חברת שלדג שדהן עשה עבורה את התמחור (עמ' 39 לפרוטוקול).
מזרה נשאל על המכרז הקודם שאז רק קבלן אחד זכה (משנת 2005 - 2011). הוא נשאל האם רק התובעת זכתה במשך 6 השנים והוא השיב שהוא לא היה בפרונט, אך למיטב זיכרונו, שלדג כבר עבדה שם בשנת 2007 (עמ' 39 לפרוטוקול).
בהתייחס לסודיות המחירים המוצעים במכרזים מהסוג שבהם השתתפה התובעת, העיד מזרה, כי קל להשיג את המחירים של המתחרים ב"דרך המלך" (עמ' 40 לפרוטוקול מול שורות 14 – 19), כולל של התובעת. בהתייחס למכרז בשנת 2010, הוא אישר שהוא תיקן את המספרים בעמודה הימנית של נספח כ"ח לכתב התביעה (עמ' 41 לפרוטוקול, מול שורה 9). בהתייחס להפחתה של 13% - זו הנחה שניתנה ע"י התובעת, כי היה קבלן נוסף שהוריד מחירים – שלדג. אך בכל מקרה היה קבלן נוסף כי כאמור המכרז פוצל ע"י המזמינה – רותם (עמ' 42 לפרוטוקול). העולה מהראיות הוא כי אין מדובר בהפסד בגלל שדהן, לפי הנטען ובניגוד לראיות, מילא פעמיים את המכרז – פעם עבור התובעת ופעם עבור שלד"ג. כמו כן ההפסד, במובן ההנחה של 13%, הוכתב ע"י המזמינה והשאלה הפתוחה בפני המציע הייתה כמה יקבע הקבלן השני שיבחר. בנוסף, מזרה הסכים שהוא סיים את הקשר החוזי עם רותם מטעמים של העדר כדאיות בפברואר 2015. אוסיף כי בהתייחס לראש נזק כמפורט בסעיף 68 לתצהירו של מזרה, אישר העד כי מדובר ב- 5 שנים עד סוף פברואר 2015. על אף שהתקנון קובע חבות כלפי החברה, לכל היותר עד יוני 2011 ( עמ' 43 לפרוטוקול). בניסיון לברר מה נתבע, התברר שהתובעת דורשת את הרווח שהתובעת הפסידה באותו מכרז וכן את ההנחה שהיא נאלצה לתת כפול 5 שנים ( עמ' 45 – 46 לפרוטוקול). התביעה מתעלמת מכך שההפסד נבע מכך שהמזמינה בחרה במכרז, משנת 2011, לבחור 2 מציעים ולא מציע אחד, ללא כל קשר למחלוקת בין בעלי המניות לשעבר. על פי התשתית הראייתית לא השתכנעתי מעל 50%, כי גם לגבי 6 חודשים בשנה הראשונה של המכרז, עד תום "תקופת הצינון", הסיבה להפסד הייתה בגלל הנתבעים, על כן ראש הנזק הראשון נדחה. כך גם ראש הנזק השני של הפסד ה- 13% . לא הוכח כי ההנחה לא הייתה ניתנת גם אם המתחרה לא הייתה שלד"ג. עובדתית המזמינה אילצה את התובעת להתחרות עם עוד קבלן על ההנחה.

יתרת ראשי הנזק
9. ראש נזק רביעי הוא על סך של 75,000 ₪, אבדן חוזי המשאבות. ראש הנזק דומה עובדתית לסוגיה שנבחנה בהקשר לראש הנזק הראשון לגבי חברת אמ"ן, כי התובעת חדלה לתת שירותים לרותם אמפרט בתחום אחזקת המשאבות בסוף שנת 2008 (עמ' 35 לפרוטוקול מול שורות 20 – 28). מזרה גם אישר שבשנת 2008 הוא לא ביקש לחדש את ההסכם (עמ' 36 לפרוטוקול). בהתייחס לראש הנזק שנתבע – לא מצאתי תשתית ראייתית כפי שנתבע ואכלול זאת בהפרת התקנון.

פיצוי על הפרת התקנון
ראש הנזק האחרון הוא על סך של 100,000 ₪, פיצוי לפי שק"ד ביהמ"ש על הפרת התקנון, פעולה בחוסר תום לב, וגרימת נזקים ע"י דהן. הסיפא "גרימת נזקים" מתייחסת לסעדים שנותחו לעיל. לא נטען לנזקים נוספים. לרישא "הפרת התקנון" ו"פעולה בחוסר תום לב" הונחה תשתית ראייתית לגבי אמ"ן ורותם – חוזה אחזקת המשאבות. היחסים בחברה בת 2 בעלי מניות הם כיחסים בין 2 שותפים, כאשר "חוזה השותפות" הוא תקנון החברה שמעמדו חוזה בין בעלי המניות ובינם לבין החברה. על פי סעיף 29 לפקודת שותפויות, נ"ח, חב שותף לשותפו חובת נאמנות ויושר בניהול השותפות, אולם חובת כיבוד התקנון חלה גם כלפי החברה (החלטה בצו המניעה סעיף 11). מאחר והחברה היא התובעת בכל ראשי הנזק, היא אינה זכאית לכפל פיצוי על אותו נזק שתוכנו הפרת התקנון. בחישוב ראש נזק זה התייחסתי לתביעות לגבי חברת אמ"ן וחוזי אחזקת המשאבות. נכון כי החברה הפסיקה את הקשר העסקי אך הסכסוך בין בעלי המניות השליך על החלטה זו וגם החלטות של המזמינים. אני פוסקת בראש נזק זה סך של 50,000 ₪ נכון להיום כפיצוי כללי.

10. העולה מהמקובץ הוא כי התובעת הוכיחה כי דהן הפר את התקנון כאמור לעיל. התביעה בפני הוגשה על סכומים שמגיעים למעל פי 40 מהסכום שנפסק וזאת כיתרת תביעה שהחלה כתביעה על סך של 660,567 ₪. חלק התביעה שהועבר לביה"ד לעבודה צמח לסכום של כ- מליון ₪ ויותר. הסכום שנפסק הוא בסדר גודל של תביעה בסדר דין מהיר. התובעת גררה את הנתבעים ואת בית המשפט לתביעה רבת טיעונים , רבת תיעוד ללא תשתית ראייתית המוכיחה את הנזק. לא די בהנחות כדי להוכיח עילת תביעה של הפסדים כלכליים.
לא מצאתי כי קמה עילה לחיוב הנתבעת מס' 2 בראש הנזק שהתקבל. העילה מבוססת על הפרת התקנון על ידי דהן . הנתבעת מס' 2 לא הייתה בעלת מניות בחברה. העובדה שהכסף הגיע אליה אינו מקים עילה לתובעת כנגד החברה של דהן.

סוף דבר
11. התביעה בת.א. 25347-03-10 מתקבלת חלקית. הנתבע מס' 1 ישלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל . יתרת התביעה נדחית. הנתבע מס' 1 ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחית. התובעת תשלם לנתבעת מס' 2 שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
לאור התוצאה התובעת תישא באגרת בית המשפט מעבר לסכום המינימלי על פי התקנות לגבי הסכום של 50,000 ₪ שבו ישא הנתבע מס' 1 .
התביעה בת.א. 36912-08-11 נמחקת לאחר שמיעת ראיות. האגרה לא תושב לתובעת .

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים
ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.