הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 2392-01-17

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

תובעת/המשיבה

מדינת ישראל
ע"י עו"ד אלעמי

נגד

נתבעים/המבקשים

  1. אבנר טוניק
  2. חוה טוניק

ע"י עו"ד גלעד אבני
3. תפרח מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתישבות חקלאית שיתופית בעמ

החלטה

מבוא

בפני בקשה מטעם הנתבעים 1-2 להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בבקשה זו.

הנימוקים להגשת בקשה זו לטענת המבקשים הינם טעמים מיוחדים, טעות שבדין, ארכת חסד ו- "עקרון סופיות הדיון, הנסוג מפני הבקשה להארכת מועד", כך במקור.

זהות הצדדים

התובעת/המשיבה, רשות מקרקעי ישראל, הינה מי שמופקדת על ניהול קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל, וזאת מכוח חוק, ומופקדת בין השאר גם על המקרקעין מושא התביעה.

הנתבעים/המבקשים 1 ו-2 הינם בני זוג, המתגוררים במושב תפרח והינם ברי רשות במשק 26 במושב תפרח, המתגוררים ומחזיקים במשק זה בפועל.

הנתבעת מס' 3 הינה אגודה שיתופית תפרח, אשר התקשרה עם התובעת בחוזה המשבצת, ואשר בהם מצויים המקרקעין מושא התביעה.

רקע בתמצית

התביעה שבכותרת, עניינה תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין הידועים כמשק (נחלה) 26 במושב תפרח, הידוע כחלקה 3 בגוש ארעי 100243, מגרש 26 לפי תכנית 8-236-03-7 (להלן: "המשק" או " המקרקעין מושא התביעה") ולתשלום דמי שימוש בסך כולל של 796,134 ₪. לטענת התובעת, הקימו הנתבעים 1 ו-2 על המקרקעין 12 מבנים שונים ללא היתר, ומשתמשים במקרקעין לניהול ישיבה ופעילות חינוכית, וזאת ללא הרשאה ובניגוד לחוק.

ביום ה- 18/9/19 ניתן פסק דין ע"י בית משפט זה, אשר ניתן לאחר שהצדדים הופיעו וטענו בפני, הגישו חוות דעת, הוגשה חוות דעת מומחה ואף הוריתי על הגשת סיכומים, ואשר בו הוריתי כלהלן:

".... לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, בחוות דעת מומחה בית המשפט, ובשים לב לפסקי הדין בתיק העמ"ק (339/05) תיק התכנון והבניה (42581-03-11) והצהרת הנתבעים 1 ו-2 בדיון מיום 24.2.2019 לפיהם כל המבנים מושא התביעה, הינם חלק מפסק הדין לפינוי והריסה, דין התביעה בכל הנוגע להפסקת השימוש, פינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין מושא התביעה – להתקבל....".

כאן המקום להעיר כי לאור חוות הדעת הסותרות מטעם הצדדים מיניתי מטעמי מומחה מטעם בית המשפט, מר אליהו טלמון, אשר העריך את גובה דמי השימוש מושא התביעה עבור התקופה שמיום 1.12.2009 ועד סוף שנת 2016 בסך כולל של 429,255 ₪.

עוד יוער כי בדיון מיום 24.2.2019 הוצע לצדדים לקדם פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט, ולחילופין להגיש סיכומים בכתב באשר למחלוקות מושא התביעה. בתאריך 1.4.2019 הוגשה הודעת התובעת, לפיה הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר שיעור דמי השימוש, ומשכך הסכימה התובעת להצעת בית המשפט לפיה יוכרע הסכסוך בין הצדדים לאחר שהצדדים יגישו סיכומים, הן לעניין מועד הפינוי והן לעניין גובה דמי השימוש. הצדדים ולא רק באי כוחם נכחו בדיון זה.

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 18.4.2019 ו-2.5.2019, יש לראות את הנתבעים כמי שנתנו את הסכמתם לאמור בבקשת התובעת מיום 1.4.2019. נוכח זאת הורה בית המשפט לצדדים להגיש את סיכומיהם בסוגיית מועד הפינוי וגובה דמי השימוש.

התובעת הגישה את סיכומיה בהתאם להחלטה ביום 2.6.2019, ועל אף החלטת בית המשפט מיום 8.7.2019, לא פעלו הנתבעים להגשת סיכומיהם עד למועד הקובע, ומשכך, ביום 23.7.2019 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה פסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות המצויים בתיק, וכך היה.

טיעוני הצדדים בבקשה דנא

לטענת המבקשים בבקשה שבפני , הם שבים וטוענים כי הם בני זוג נשואים והורים ל- 12 ילדים המתגוררים במושב תפרח, המבקש 1 עומד בראש ישיבת "נחת רוח", המופעלת באמצעות עמותת "מצא חן במדבר", פעולותיו הינן התנדבותיות, כך לטענתו, הוא אינו מפיק מהם רווח, ולמעשה מצבו הכלכלי קשה והוא ומשפחתו חיים בדוחק.

לטענתם המבקש פועל לשיקום עבריינים ולקירוב לבבות, ולשם פעולותיו הוא הציב מבנים יבילים אשר בהם מתגוררים ולומדים תלמידי הישיבה.

עוד לטענתם, בא כוחם אשר ניהל את ההליך שבפני, עד למתן פסק הדין, לקה במחלה קש ה- טרשת נפוצה- לטענתו, והדבר פגע בתפקודו, ובין היתר בתפקודו הקוגנטיבי , כך לדבריו. כפועל יוצא סבורים הם כי הדבר פגע קשות בייצוגם .

עוד לטענתם, הם סברו כי החלטות בית המשפט אשר מאריכות את כניסת הצווים לתוקף מאריכה גם את תקופת השימוש בהם, בפרט לנוכח כך שהמשיבה לא שלחה למבקשים כל דרישת תשלום לדמי שימוש חורגים בגין שימוש במבנים.

המבקשים מפנים לטעמים מיוחדים, כאמור, לכך שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו ואף לא הוגשו לפתחו שאלות הבהרה או סיכומים, וכי מצבו הרפואי של בא כוחם היווה את הסיבה לכך.

עוד לטענתם, פסק הדין שניתן הינו מעוות, היות ומהמפורסמות שהמשיבה אינה גובה דמי שימוש בגין פעילות חינוכית או רוחנית, וככל שהיא עומדת על דעתה , ראוי לבחון את נתוני ההשוואה שבחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט – האם ההשוואה הינה למוסדות חינוכיים תורניים בסביבת מושב תפרח שלא למטרות רו וח כאשר לא גובים מהם דמי שימוש או למצער, תעריפים נמוכים.

עוד מפנים הם לכך שאי הגשת סיכומים ואי חקירת המומחה מצדיקים את ביטול פסק הדין, והפעלת שיקול דעת בית משפט בעניין.

לטענת המשיבה, מאידך, דין הבקשה להידחות על אתר: לטענתם, עסקינן בפסק דין אשר ניתן זה מכבר, למבקשים ניתן יומם בבית המשפט וכן ניתנה להם האפשרות לטעון וניתן להם יומם. עוד לטענתם, אין בטענותיהם בכדי להצדיק ולו בדוחק את מחדלם המתמשך של הנתבעים.

לטענתם אין להם כל נימוק הגנה אשר יש בכוחם לשנות את פסק הדין, ולפיכך גם אין תכלית בביטולו. דברים אלו נכונים בפרט ביחס לסעד הפינוי וההריסה אשר עליו אין חולק, ונוכח העובדה שעסקינן במבנים הפועלים שנים באופן לא חוקי ואין כל תכנית להסדרתם.

המשיבים טוענים כי אין כל הסבר סביר למחדלי הנתבעים, הנתבעים התעלמו כחצי שנה מהחלטות בית המשפט, ובדיון בו נכחו מיום ה- 24/2/19 נכח אף התובע וחתנו כך שהדבר היה אמור להיות בידיעתם.

זאת ועוד, החומר הרפואי שצורף בבקשה, ביחס למצב בא כוח הנתבעים, מיוחס לתקופה שאינה רלוונטית, ואין בו בכדי להצדיק את מחדלי הנתבעים. כעולה מטענות המבקשים נרמזת טענת רשלנות חמורה כלפי בא כוחם- שכביכול התעלם באופן מוחלט מהחלטות בית המשפט לזמן ממושך ביותר. העלאת טענה כזו כנגד עורך דין, מבלי לצרף עמדתו, מעלה ספק ביחס לאמינותה. זאת ועוד, אין עסקינן בהתמוטטות או הידרדרות רפואית דרסטית אשר תמנע מהעו"ד להעביר אינפורמציה, לעדכן, או לחלק סמכויות לאחרים.
לטענתם, הטענות כלפי בא כוחם, צריכות להיות מוצגות, אם בכלל, בהליך עצמאי ונפרד ואין כל סיבה שהצד שכנגד, יידרש להליך אזרחי נוסף. כמו כן הם מפנים להעדר נימוקי הגנה ביחס לפינוי, הריסה ודמי שימוש.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה , ובתגובה לה , אשר נימוקיה מקובלים עלי, הגעתי להכרעה כי דינה להידחות תוך חיוב המבקשים בהוצאות , ולהלן נימוקי:

תקנה 201 לתקנות סד"א קובעת כלהלן:

"...ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענ יינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם...". ( הדגשה שלי).

תקנה 528 לתקנות קובעת אף היא כלהלן:

"...מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו...". ( הדגשה שלי).

צא ולמד כי תקנה 201 לתקנות סד"א, קובעת שבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה תוגש בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לבעל הדין. מדובר במועד שנקבע בחיקוק ולפיכך על בית המשפט, בהתאם לתקנה 528 להראות "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד.

דהיינו, על מנת להצדיק הארכת מועד להגשת בקשה כגון דנא, יש צורך בנימוקים מיוחדים. ההלכה הפסוקה קבעה כי אין בנמצא רשימה סגורה של נסיבות המהוות טעם מיוחד להארכת מועד וכי יש לבחון כ ל מקרה לנסיבותיו, בהתאם למכלול השיקולים הרלוונטיים וביניהם סיכויי ההליך.

בענייננו, בחנתי את טענות המבקשים, ולא מצאתי כי קיים ולו טעם אחד כזה, אשר מצדיק העתרות לבקשה.

המבקשים הציגו נימוקים המתייחסים רובם ככולם למצבו הרפואי של בא כוחם: עיינתי במסמכים אשר צורפו לתיק ובנימוקי הבקשה, ואני מוצאת כי אלו אינם מצדיקים את הגשת הבקשה באיחור: בא כוחם של המבקשים לא לקה במחלה המשביתה באחת את יכולתו להגיב לתיק בית משפט, לשלוח הודעות, הבהרות ובקשות או לתקשר עם לקוחותיו, ולו באופן מינימלי. ככל שסבר שמצבו מונע ממנו באופן מוחלט הגשת מסמכים לתיק שהוא מנהל, יכול גם יכול היה לדרוש חילופי ייצוג בשל כך, להסתייע בקולגות או להנחות את הנתבעים בעניין . זאת ועוד, הנתבעים ידעו גם ידעו על קיומו של ההליך המשפטי נגדם ואף היו הם, או מי מטעמם , מעורבים בו, ונוכחים בדיון שהיה בפניי אשר במסגרתו העלה בית המשפט הצעה לקידום התיק. לא התרשמתי כי הנתבעים או בא כוחם לא היו מסוגלים, מסיבה כזו או אחרת, להגיש בקשה לביטול פסק הדין במועד.

בהערת אגב יוער כי אין עסקינן במחדל חד פעמי, אלא שלמשך תקופה ארוכה לא הגיבו הנתבעים להחלטות בית המשפט ובחרו ביודעין שלא להגיש סיכומים לתיק.

המבקשים מפנים לנימוקים מיוחדים אחרים כגון אי חקירת מומחה בית המשפט על ידם: אף טענה זו נדחית על ידי היות והיתה הזדמנות בפניהם במהלך ההליך אשר התנהל בפני לבקש זאת והם בחרו וביודעין להימנע מכך.

ויודגש- אין עסקינן בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, או שניתן עקב מחדל דיוני או פרוצדורלי, ואין עסקינן בפסק דין שניתן לאחר שלמי מהצדדים לא ניתן יומו.
בענייננו- התנהל הליך משפטי ארוך וממצה, החל מהשלב המקדמי, הגשת חוות דעת, סיום הליכים מקדמיים, המשך למינוי מומחה, הגשת חוות דעת מטעמו ושמיעת הצדדים, ועד ל מתן החלטה בדבר הגשת סיכומים בתיק.
בנסיבות אלו סבורה אני כי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין כמוה כניסיון למקצה שיפורים בפסק הדין שניתן, ניסיון למשיכת זמן, ו ניסיון לניהול אותו הליך שכבר נוהל בפני פעם נוספת, והלוא לשם כך , ככל שיש בכך צורך או הצדק, קיימת ערכאת הערעור.

יצויין כי המבקשים בחרו שלא לציין בבקשה ובתצהיר מטעמם, מה הוא המועד בו נודע להם על קיומו של פסק הדין ומה הוא המועד אותו הם מבקשים להאריך. המבקשים, אשר היו חלק פעיל בהליך, ונכחו בישיבת קדם המשפט, במסגרתה הועלתה הצעת בית המשפט, ידעו על קיומו של הדיון, על הצעת בית המשפט ועל כך שהם נדרשים להגיב להצעה. חזקה על הנתבעים כי ישבו עם ב"כ ודנו בהצעת בית המשפט. חזקה על הנתבעים כי הנחו את ב"כ להגיב להצעת בית המשפט . הנתבעים בחרו שלא לפרוס בפני בית המשפט את מלוא העובדות, הכוללות כאמור את התנהלותם מול ב"כ לאחר הדיון בו נכח הנתבע וחתנו ואף לא לפרט מה הוא המועד בו נודע להם על קיומו של פסק הדין.

אין מחלוקת כי לאחר הדיון בפניי התקיים דין ודברים בין התובעת לנתבעים, אשר בסופה הגיש ב"כ התובע הודעה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לדמי השימוש. חזקה כי ההתנהלות בכל הנוגע למגעים מול ב"כ התובעת היו בידיעתם של הנתבעים ובשים לב לאמור בפרוטוקול ידעו הם כי הם נדרשים ליתן את תגובתם להצעת בית המשפט להגשת סיכומים בכתב.

ויודגש- ממילא, סבורה אני כי סיכויי ההליך שהתנהל בפני הינם נמוכים ביותר, באשר אין חולק על מרבית עובדות כתב התביעה, ובא שר לקיומם של פסקי דין חלוטים בעניין המבנים הבלתי חוקיים מושא תביעת הפינוי שלפניי ו אשר טרם יושמו ע"י הנתבעים, על אף חלוף שנים מאז שניתנו.

למעלה מן הצורך, אף אם הייתי מקבלת את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין סבורה אני כי אף אם היתה ניצבת בפני לאחר מכן בקשה כזו, לביטול פסק הדין, הרי שגם היא, על פי החומר המצוי בתיק ועל פי ההלכה הקיימת, היתה נדחית:

הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה מתוך חובת הצדק:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה…רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הוא, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ראו לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי (טרם פורסם).

כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.

מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קיימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר .

בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח ).

בענייננו, כאמור לעיל, פסק הדין שניתן היה לאחר הליך משפטי ארוך ולא מבוטל, אשר נערך בעניינו דיון, מונה מומחה מטעם בית המשפט ואשר בו ניתנה גם ניתנה למבקשים זכותם לטעון בפני ולהוכיח טיעוניהם.

במהלך התנהלות ההליך בפני לא הציגו הנתבעים הגנה ראויה כלשהי ביחס לעילת הפינוי וההריסה, ולמעשה אף בבקשתם דנא לא הוצג נימוק של ממש המצדיק ניהול ההליך מחדש. אין מחלוקת כי כנגד הנתבעים תלויים ועומדים פסקי דין חלוטים לפינוי המבנים הבלתי חוקיים, שהינם המבנים מושא ההליך בפניי ואשר טרם פעלו הם לבצעם.

אין חולק ולא יכול להיות חולק כי המבנים מושא תביעת הפינוי שבכותרת, הינם אותם מבנים ואותם מקרקעין מושא תיקי העמ"ק אשר בעניינים ניתן מזה זמן פסק דין לפינוי והריסה ופסקי דין אלו סופיים וחלוטים. ראה לענין זה דבריו של ב"כ הנתבעים בדיון מיום 24/2/19 ( עמוד 1 שורה 14 לפרוטוקול). אשר על כן, אין חולק ואף לא יכול להיות חולק כי על הנתבעים לפנות את המקרקעין מושא התביעה כמבוקש ע"י התובעת , והמחלוקת היחידה אשר נותרה תלויה ועומדת לכאורה היתה ביחס לדמי השימוש.

ביחס לשאלת דמי השימוש מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר נתן עמדתו המלומדת, ביחס לדמי השימוש הראויים. הלכה היא כי לרוב בית המשפט מאמץ את חוות דעת המומחה וסוטה ממנה במקרים נדירים. מיותר לציין כי לא נטען טיעון מנומק של ממש ביחס לאי קבלת חוות דעת המומחה והנתבעים אף לא שלחו למומחה שאלות הבהרה או ביקשו במעמד הדיון בפניי, לזמנו לחקירה נגדית .

יוצא שאין כל נימוק של ממש לקבלת בקשה לביטול פסק דין, גם אם היתה ניתנת ארכה להגשת בקשה כזו, ומיותר לציין כי אף לא אחד מהנימוקים שציין המבקש הינו בעל משקל.

המבקש לא הפנה לסימוכין או לפסיקה מתאימה או להחלטות התובעת לביסוס טענותיו כי גופים מסוג זה אינם נדרשים לשלם דמי שימוש או לפנות בנייה לא חוקית. טענתם של המבקשים בעניין נטענה בעלמה וללא כל תימוכין.

ויודגש- טענותיהם של המבקשים ביחס למצבו הרפואי של בא כוחם הקודם, אינן מתק בלות על הדעת ואף אינן רלוונטיות: לא התרשמתי כי היה במצבו הרפואי של בא כוחם בכד י למנוע ממנו להעביר אינפורמציה, ולו באופן מינימלי, לייפות את כוחו של מישהו אחר או להבהיר ללקוחותיו שאינו יכול יותר לייצגם.

ב"כ המבקשים התייצב לדיון בפניי יחד עם המבקש עצמו ואף חתנו. לא התרשמתי כי ב"כ המבקשים לא היה מסוגל לייצג את המבקשים עקב מצב רפואי או כי המבקשים אינם מבינים את מהלך הדיון ואת הסעדים העומדים על הפרק.

המבקשים וב"כ בחרו שלא להגיב להחלטות בית המשפט, אשר ניתנו סמוך לדיון ולהמתין זמן רב כל כך, ולהגיש את הבקשה שלפניי.

המבקשים ידעו אף ידעו כי עליהם להגיש את עמדתם להצעת בית המשפט והודו כי כל מטרתם היא לדחות את מועד הפינוי על מנת להקים "קמפוס חדש". המבקשים הודו בפניי כי כנגד המבנים מושא התביעה שבכותרת ישנם צווי הריסה בתיקי העמ"ק, אשר נידחים מעת לעת.

ויודגש- המבקשים לא ציינו בתצהיר מטעמם אשר צורף לבקשה, מה המועד בו התברר להם כי ניתן פסק הדין וכיצד קיומו של פסק הדין נודע להם. מצופה היה מהמבקשים ליתן פירוט באשר להתנהלות מול ב"כ לאחר הדיון בפניי, וכן לפרט את מועד גילוי מתן פסק הדין.

הנתבעים ידעו שהליך משפטי תלוי ועומד כנגדם, וידעו כי התיק קבוע וכי עליהם להגיש את עמדתם באשר להצעת בית המשפט להגיש סיכומים באשר למועד הפינוי ושאלת דמי השימוש. טענותיהם בדבר אי כשירותו של בא כוחם אינן הגונות והינן בבחינת דחיית הקץ וחוסר תום לב. ככל שידעו או חשדו כי מצבו הר פואי אינו כשורה באופן אשר אינו כשיר לייצגם חזקה עליהם כי היו פונים לבית המשפט באופן בלתי אמצעי או מחליפים באופן מיידי את הייצוג.

טענות המשיבה בהקשר זה , הינן מקובלות עלי לחלוטין.

לאור כל האמור לא מצאתי כל נימוק מדוע על בית המשפט להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין .

סוף דבר

בקשתם של הנתבעים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין נדחית.

למעלה מן הצורך יצויין כי היות ולנתבעים ניתן זה מכבר יומם בבית המשפט, ולאור טענותיהם בפניי, לא היתה ממילא כל עילה מוצדקת ל היעתר לבקשתם לבטל את פסק הדין , ככל שהיו מגישים בקשה שכזו בהתאם למועדים הקבועים בחוק ובתקנות.

בנסיבות העניין אני משיתה הוצאות ושכר טרחת עורך דין לטובת התובעת/המשיבה בגין בקשה זו בסך כולל של 2500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.