הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 23879-07-13

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

תובעים

  1. יואב אסולין 022352348
  2. אבנר אסולין

נגד

נתבעים

  1. יענק'לה נ' סחר בע"מ ח.פ 512246497
  2. אלעזר דוד פרברי

החלטה
מבוא

בפני הודעת התובעים מיום 19/9/16 על הגשת כתב תביעה מתוקן , המוגש מטעמם בעקבות הזכות הנתונה לה ם לעשות כן, כקבוע בתקנה 136 לתקנות סד"א, התשמ"ד 1984 (להלן: תקנות סד"א), בעקבות ממצאי חוות דעת מומחה בית המשפט, הכלכלן שרון אייזנבך, אשר הוגשה לתיק בפגרת הקיץ, ביום 9/8/16.

לבקשה זו מצרפים התובעים כתב תביעה מתוקן, אשר תוקן לטענתם בסעיפים 27-39, בעקבות האמור בחוות דעת מומחה בית המשפט.

כעולה מכתב התביעה המתוקן, סכום התביעה עומד בעינו על הסך של 1,768,944 ₪, כפי שעמד הוא אף בכתב התביעה המקורי.

המסגרת הנורמטיבית

לטענת התובעים זכותם להגשת כתב תביעה מתוקן מבוססת על האמור בתקנה 136 לתקנות סד"א, התשמ"ד 1984, הקובעת כלהלן:

"...בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום...".

רקע

עניינה של התביעה שלפני הינה תביעת התובעים, משפחת אסולין, לחייב את הנתבעים, פרברי ושות', לשלם להם סך של 1,768,944 ₪ בגין גניבת עין ושימוש בסימן המסחר ללא רשות ושלא כדין. לטענת משפחת אסולין בכתב תביעתם, היות ופרברי עשה שימוש בסימן המסחר שלהם, הרי שהוא התעשר על חשבונם, ובית המשפט מתבקש לחייבו בתשלום הסכום שלעיל מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט או כפיצוי בגין נזקיהם.

היות והצדדים הגישו חוות דעת סותרות באשר לרווחים הנטענים בגין השימוש בסימן המסחר ע"י פרברי, הוריתי ביום 30/12/15 על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, בשאלה הכלכלית נשוא התביעה שלפניי , ו במסגרתה התבקש המומחה לחוות את דעתו ביחס לבדיקת שווי הפעילות בשימוש בסימן מסחר.

חוות דעת מומחה בית המשפט

מחוות הדעת אשר הוגשה לתיק עולה כלהלן:

"... הגם שלעמדת הצדדים השאלה העיקרית שעל הפרק הינה מהו הרווח התפעולי שנמנע מהתובעים בתקופת התביעה... לטעמנו שאלה זו אינה רלוונטית... מבחינה כלכלית אין חולק כי הנתבע הפעיל בעצמו פעילות לממכר עיסת פלאפל וזכאי לרווחים הגנריים שאינם נובעים מסימן המסחר. הדבר נכון הן מבחינת התובעים אשר היה באפשרותם להפעיל ולהרוויח מעסק גנרי דומה למכירת עיסת פלאפל. הרווח אשר נמנע מהם הינו הרווח העודף- הרווח הנובע מסימן המסחר".

משכך, קובע המומחה כי "גובה הנזק שנגרם לתובעים אם בכלל כפוף להכרעה בסוגיית שוויו של סימן המסחר "פלאפל אסולין", בזמן פעילותם של הנתבעים לממכר והפצת פלאפל באמצעות חברת יענקלה, אשר נגזר כאמור מהרווחים העודפים הנובעים מסימן המסחר בלבד...".

יוצא כי לצורך הוכחת תביע תם, על התובעים יהיה להוכיח מהו הרווח העודף שאותו הרוויח הנתבע בשל השימוש בסימן המסחר נשוא התביעה. כמו כן קבע המומחה כי התובעים ללא הניחו כל תשתית עובדתית, המוכיחה כי היה לנתבע ים "רווח עודף" בכלל בגין שימוש זה.

כאמור לעיל, נוכח חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, הגישו התובעים ביום 19/9/16 הודעה כי בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, נתונה להם הזכות לתקן את תביעתם ואף צירפו להודעה זו, את כתב התביעה המתוקן אשר תוקן בסעיפים 27-39.

בתיקון אשר ביצעו טענו הם כי מומחה בית המשפט שגה באבחנתו, וכי אף הנתבע לא חלק על מה שטענו הם בתביעתם, וכמו כן טענו כי הם שומרים על זכותם להגשת חוות דעת כלכלית מתאימה , המוכיחה את מלוא נזקיהם כתוצאה מאובדן הרווח התפעולי.

בהחלטתי מיום 19/9/16 העברת י "ההודעה" לתגובת הנתבעים אשר טענו בתגובתם מיום 5/10/16 כי יש לדחות את הודעת התובעים שכן התיקון המבוקש, אינו עונה להוראת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מכוחה הוגשה ההודעה. לטענת הנתבעים, התיקון המבוקש ככל אינו מתייחס לממצא כלשהוא מתוך חוות הדעת של מומחה בית המשפט, ומהווה ניסיון של התובעים לתקוף את ממצאי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ולהרחיב את חזית המחלוקת באופן שתכלול אף את הזיכיונות. כמו כן טענו הנתבעים, כי לאמם, הגב' אסולין ניתנה הרשות לעשות שימוש בסמני המסחר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתב התביעה המתוקן ובתגובת הנתבעים מיום 5/10/16, הגעתי להחלטה כי אין בידי התובעים הזכות לתקנו על פי כתב התביעה המתוקן שהוגש לתיק בית המשפט , שכן אין התיקון המבוקש עונה לדרישת תקנה 136 לתקסד"א וכי עליהם לקבל את רשותו של בית המשפט לכך, ולהגיש בקשה בהתאם.

סעיף החוק הרלוונטי מתיר לתובעים לתקן את כתב תביעתם, לאחר קבלת חוות דעת המומחה, וללא הזדקקות לאישור בית המשפט, בכל הנוגע לסעד, שביקשו, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום. דה עקא, שבענייננו , הסעד הכספי נותר בעינו (סך של 1,768,944 ₪, בהסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעמם, הכלכלן דוד חימי, אשר העריך את נזקיהם בסך האמור ואשר צורף לכתב התביעה המקורי ), אולם כעת טוענים התובעים כי זכאים הם לקבלת הסעד בגין "גניבת העסק בכללותו", ולא בגין "גניבת סימן המסחר".

למעשה, השוני בכתב התביעה המתוקן הינו כלהלן:
התובעים מדגישים כי הנתבעים כלל לא חלק ו על כך שיש לחשב את הרווח התפעולי שנמנע מהתובעים, אלא שלטענתם הינה לגופו של עניין: כי רווח זה עומד על הסך של אפס היות והפעילות היתה הפסדית. יוצא, לשיטתם כי חוות דעת המומחה לטענתם, סטתה מהמחלוקת שבין הצדדים. הם עומדים על טענתם כי נזקם עומד על מלוא הרווח התפעולי, רווח אשר לטענת התובעים נמנע מהם.

על כן לטענתם יש לקבוע כי נזקם של התובעים הינו מלוא הרווח התפעולי בסך הנתבע במקור, והם שומרים לעצמם את הזכות להגשת חוות דעת כלכלית מתאימה, המוכיחה את מלוא נזקיהם כתוצאה מאובדן הרווח התפעולי.

בנסיבות אלו, ולאור האמור, סבורתני כי אין לתובעים זכות קנויה להגשת כתב תביעה מתוקן מטעמם, אלא עליהם לקבל לכך את אישור בית המשפט, שכן לאור תקנה 136, והיות ומדובר בתיקון כתב תביעה, רשאים התובעים לתקן את הסעד שביקשו, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום, אולם אין הם זכאים לשנות את עילת התביעה בגינם תובעים הם את אותו הסעד הכספי.

כאמור לעיל, לשון תקנה 136 לתקנות, כפי שהובאה אף בהודעת ב"כ התובעת, מורה כך:

"...בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום...".

כלומר, על פי לשון התקנה אין בעל דין יכול לתקן את כתב טענותיו בכל תיקון העולה על רוחו, אלא מדובר אך ורק בתיקון הנדרש "לאור האמור בחוות הדעת", ובכל הנוגע לתובע רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש בין להעלאה, הפחתה הרחבה או צמצום, ובמקרה דנן, התיקון המפורט בכתב התביעה המתוקן, אינו תיקון מסוג זה. בכתב התביעה המתוקן, הסעד נותר עומד בעינו, ואילו התיקונים מתכתבים עם חוות דעת מומחה בית המשפט, חולקים עליה, ולא מן הנמנע כי בעקבות השינוי, כך אף טוענים התובעים, הצדדים יזדקקו לחוות דעת מקצועית נוספת.

למותר לציין שככל שהתובעים חולקים על חוות הדעת של מומחה בית המשפט, רשאים הם לחוקרו בחקירה נגדית בשלב הראיות.

בבשא 8327/06‏ פישר לינצקי שני (קטינה) נ' שירותי בריאות כללית נקבע כלהלן:

"תקנה 136 אינה מאפשרת כל תיקון שהוא, אלא רק תיקון שהוא "לאור האמור בחוות הדעת". נוסחה של תקנה 136 שונה מנוסח התקנה הקודמת, אותה החליפה. התקנה הקודמת, תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג - 1963, לא קשרה את הזכות לתיקון לתוכנה של חוות הדעת, אלא סייגה את הגשתה במועד בלבד. ראו ע"א 644/71 שאבי נ' בן יצחק, פ"ד כו (2) 291 (1972). שם נקבע כי אילו רצה מתקין התקנות ליצור זיקה בין תוכן חוות הדעת ובין הזכות לתקן חזקה שהיה קובע זאת במפורש. עם שינוי התקנות נקבע מפורשות שהתיקון יהיה בזיקה לאמור בחוות הדעת. לא בכדי שונתה התקנה. תיקון כתב טענות ללא קבלת רשות הוא דבר חריג, ובפרט כאשר הוא מתבצע בשלב דיוני מתקדם".

מכאן, שלא ניתן לקבל את טענת התובעים על כך שאינ ם נדרש ים הם לבקש את רשות בית המשפט לשם תיקון כתב התביעה, משום שאין עסקינן בשינוי סעד, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום , כאמור בסעיף, אלא בשינוי עילה , תיקון אשר יצריך את הצדדים בהגשת חוות דעת חדשות ובקבלת חוות דעת נוספת של מומחה בית משפט, באשר לעילה החדשה, היא גניבת העסק בכללותו , בשונה מגניבת סימן המסחר.

למותר לציין כי אין כוונת תקנה 136 המאפשרת תיקון כתב התביעה, ללא נטילת רשות מבית המשפט, לתקן כל תיקון, אלא תיקון אשר לא יהיה בו כדי לפתוח חזית מחלוקת חדשה בין הצדדים וכל שכן לא יהיה תיקון אשר יצריך את בית המשפט, לקבל חוות דעת נוספת של מומחה בית המשפט.

לאור האמור לעיל, בשלב זה, אני מורה על מחיקת כתב התביעה המתוקן אשר הוגש לתיק ו אני קובעת כי התובעים אינם זכאים להגיש את כת ב התביעה המתוקן אשר צורף להודעתם, ללא נטילת רשות ואין הוא עונה לדרישת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי.
באם רצונם של התובע ים לתקן את כתב תביעת ם בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, יתכבדו התובעים ויגישו כתב תביעה מתאים, וככל שעומד ים הם על כתב התביעה מתוקן במתכונתו הנוכחי, יתכבדו ויגישו הם בקשה בעניין.

בנסיבות הענין, אני מחייבת את התובעים בהוצאות משפט, בגין בקשה זו, לטובת הנתבעים בסך כולל של 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.