הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 21269-10-14

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

התובעת
בן עליזה ושות' - משרד עורכי דין
ע"י ב"כ עו"ד אביבית בוקובזה
נ ג ד
הנתבע
יצחק חורי
ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר

פסק דין

מבוא

לפניי תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 92,125 ₪, מכוח שני הסכמי שכר טרחה שנחתמו ביום 2.1.13 בין התובעת - משרד עורכי דין, לנתבע - הלקוח, לצורך קבלת שירותים משפטיים ואשר לטענת התובעת, ניתנו על ידה לנתבע והנתבע טרם שילם את שכר טרחתה, בהתאם להסכמים.

מיהות הצדדים

התובעת, בן עליזה ושות' משרד עורכי דין, הינה חברת עורכי דין, המספקת שירותים משפטיים, ואשר כתובתה הינה בעיר באר שבע (להלן: "התובעת").

הנתבע, יצחק חורי, יליד שנת 1974, תושב העיר דימונה, ואשר התקשר עם התובעת בשני הסכמי שכר טרחת עורך דין.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת התובעת, ביום 2/1/13 פנה הנתבע לתובעת בבקשה לקבלת שירותים משפטיים , ובכלל זה ביקש הנתבע מהתובע ת, כי תייצגו ותנקוט בהליכים משפטיים בשמו בגין פגיעתו מתאונת דרכים ביום 27/9/12.

לטענת התובעת, עוד באותו היום נחתמו שני הסכמי שכר טרחת עורך דין, הן עבור הטיפול המשפטי נגד חברת מנורה ( נספח 2) והן נגד המוסד לביטוח לאומי (נספח 3).

לטענת התובעת במסגרת הסכמי שכר טרחה אלו, נקבע מה גובה שכר הטרחה אותו ישלם הנתבע לתובעת בגין השירותים אותם הוא זכאי לקבל במסגרת ההסכמים.

לטענת התובעת היא פעלה כנדרש ממנה בהסכמים, הן מול חברת הביטוח "מנורה", והן מול המוסד לביטוח לאומי.

לטענתה, בעקבות פנייתה לחברת הביטוח, קיבל הנתבע 3 תשלומים תכופים בסך כולל של 17,500 ₪. התובעת הוסיפה וטענה כי על אף שבהתאם להסכם שכר הטרחה צריך היה הנתבע לשלם לה סך של 8% מסך כל התשלומים התכופים, פעל הנתבע לשלם סך כולל של 472 ₪ והוא נותר חייב לה סך של 1,180 ₪.

בכל הנוגע לטיפול מול המוסד לביטוח לאומי, טענה התובעת כי היא טיפלה טיפול יסודי מקצועי בכל העניינים הקשורים לתאונה למול המוסד לביטוח לאומי וכי לאחר מספר דיונים והחלטות הועמדה נכותו הרפואית של הנתבע על שיעור של 35% נכות צמיתה.

לטענת התובעת, עקב הפערים באחוזי הנכות שנקבעו לנתבע במהלך הועדות השונות, הציעה היא לנתבע לצרף לצוות המטפל את עו"ד יוסי בן חמו, על מנת שיוגש על ידם ערעור לבית הדין לעבודה.

התובעת טענה כי הגשת הערעור לבית הדין לעבודה על החלטת הועדה הרפואית האחרונה אשר העמידה את אחוזי נכותו של הנתבע על שיעור של 35% בלבד, לא נכללה במסגרת הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בין הצדדים , ולכן היה על הנתבע לשלם שכר טרחה נוסף מעבר למוסכם בהסכמים מיום 2/1/13 , על מנת שהתובעת תפעל להגשת הערעור בשמו לבית הדין לעבודה.

לטענת התובעת, הנתבע בחר להפסיק את הקשר עם התובעת ולמנות תחתיה את עו"ד פנר על מנת שהוא יגיש בשמו את הערעור לבית הדין לעבודה.

לטענת התובעת בעקבות טיפולה הישיר אל מול המוסד לביטוח לאומי, קיבל הנתבע גמלה חודשית ואף עתיד לקבל גמלה בעתיד מהמוסד לביטוח לאומי , ובהתאם להסכם שכר הטרחה זכאית התובעת לקבל מהנתבע סך כולל של 89,765 ₪ בגין הסכם שכר טרחה אל מול המוסד לביטוח לאומי.

הנתבע מאידך הכחיש זכאות התובעת לכספים הנתבעים וטען כי בתאריך 27/9/12 נפגע הוא בתאונת דרכים במהלך עבודתו מפגיעת מלגזה. בעקבות תאונה זו, פנה הוא למוסד לביטוח לאומי והנ"ל הכירו בתאונה כתאונת עבודה ואף שולמו לו דמי פגיעה למשך 90 יום. לטענתו' היות ומצבו לא השתפר, הגיש הוא באופן עצמאי תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

לטענתו, בעקבות המלצת בן משפחה, פנה הוא ביום 2/1/13 למשרדי התובעת ובפגישה עם עו "ד שירי ארדיטי נחום מטעם התובעת, שוכנע הוא לחתום על ייפוי כוח לתובעת ואף לחתום על שני הסכמי שכר טרחת עורך דין. לטענתו, ההסכם הראשון היה לקבלת ייצוג אל מול חברת מנורה ואילו ההסכם השני היה לקבלת שירות וייצוג משפטי אל מול המוסד לביטוח לאומי, כולל ייצוג בבית הדין לעבודה. לטענתו, בשום שלב במהלך הפגישה , לא נאמר לו ע"י עו"ד ארטידי נחום, כי יהי ה עליו לשלם שכר טרחה בשיעור של 15% מכל סכום שישולם לו כל החיים.

לטענת הנתבע את מרבית העבודה ומילוי הניירת אל מול המוסד לביטוח לאומי עשה הוא בכוחות עצמו ללא סיוע של התובעת , וגם כאשר הופיעו הם עימו ב וועדות הרי שהם כלל לא נטלו חלק פעיל ולמעשה רק ליוו אותו. לטענתו , לדיון החשוב ביותר שנקבע על ערעור שהוגש ע"י המוסד לביטוח לאומי על גובה אחוזי הנכות שנקבעו לו, איחר עורך דין חיים משה מטעם התובעת והוא נאלץ להיכנס לו ועדה בגפו, כאשר עו"ד חיים משה הגיע רק בסוף הדיון. לטענת הנתבע, הטיפול אותו קיבל מהתובעת היה טיפול רשלני ולא מ יטבי אשר גם לו נזק גדול.

לטענת הנתבע, כאשר הומלץ לו ע"י התובעת לפעול להגשת ערעור לבית הדין לעבודה, התברר לו כי התובעת מעוניינת שישכור א ת שירותיו של עורך דין נוסף אשר לטענתה הינו מומחה בתחום , וכי עבור שירותים אלו ייאלץ הוא לשלם שכר טרחה נוסף. לטענתו, התובעת הפרה את הסכם שכר הטרחה עימו, עת סירבה להגיש בשמו את הערעור לבית הדין לעבודה בטענה כי אינה יכולה לייצגו כדבעי.

נוכח כל האמור לעיל, טען הנתבע כי התובעת התרשלה בייצוגו מול המוסד לביטוח לאומי, גרמה לו נזק בכך, והפרה את הסכם שכר הטרחה עת טענה כי יש לשכור את שירותיו של עורך דין נוסף, וכי על הנתבע לשאת בעלות שכר טרחתו.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

עיון בתצהירי הצדדים מעלה כי הצדדים מסכימים שביום 2/1/ 13 פנה הנתבע לתובעת בבקשה לקבלת שירותים משפטיים על מנת שתייצגו ותנקוט בהליכים משפטיים למיצוי זכויותיו בגין פגיעתו בעבודה, כתו צאה מתאונת דרכים בעבודה ביום 27/9/12.

במהלך הפגישה שנערכה במשרדה של התובעת, בה נכחה עוה"ד שירי ארדיטי נחום מטעם התובעת, נחתמו שני הסכמי שכר טרחה בין התובעת לנתבע, ואשר צורפו כנספחים 2 ו-3 לתצהיר התובעת.

נספח 2 עניינו הסכם שכר הטרחה "ליתן טיפול משפטי ללקוח הכולל ייצוג מול חברת הביטוח בתאונת הדרכים שאירעה ללקוחה ביום 27.9.12 (שכר הטרחה לא כולל ייצוג מול ביטוח לאומי)" (להלן: "הסכם שכר הטרחה מול מנורה").

נספח 3 עניינו הסכם שכר הטרחה "לייצוג הנתבע בעניין תאונת עבודה מיום 27.9.12" (להלן: "הסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה").

עם חתימת ההסכמים, פעל הנתבע לתשלום סך של 1,230 ₪ , בגין קריאת התיק, פתיחתו והכנת החומר, מתוך 3,000 ₪ פלוס מע"מ , אותם התחייב לשלם ע"פ הסכם שכר הטרחה, בגין תאונת העבודה.

מתוך החומר שהוגש ע"י הצדדים עולה, כי לנתבע נקבעו נכויות על ידי המוסד לביטוח לאומי כלהלן:
א. בהחלטה מיום 28.12.12 נקבעה לנתבע 50% נכות זמנית, עד ליום 31.5.13.
ב. בהחלטה מיום 1.6.13 נקבעה לנתבע 100% נכות זמנית, עד ליום 6.8.13.
ג. בהחלטה מיום 7.8.13 נקבעה לנתבע 100% נכות זמנית, עד ליום 31.12.13.
ד. בהחלטה מיום 1.1.14 נקבעה לנתבע 50% נכות זמנית, עד ליום 5.2.14.
ה. בהחלטה מיום 24.3.14 נקבעה לנתבע 73% נכות צמיתה.
בתאריך 3/4/14 הגיש המוסד לביטוח לאומי כתב ערעור על החלטת הועדה הרפואית, וזאת בגין אחוזי הנכות הצמיתה שנקבעה לנתבע. דיון בוועדה הרפואית נקבע ליום 25/4/14, אליה זומנו הן הנתבע והן בא כוחו. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עוה"ד חיים משה מטעם התובעת, הודיע לנתבע באמצעות מסרון כי הוא מתעכב עקב דיון אחר, ומשכך, הורה לו, שלא להיכנס לו ועדה. מתוך עדותו של הנתבע, אשר כאמור לא הוכחשה ע"י התובעת, נאלץ הוא להיכנס לדיון, שכן נמסר לו שככל שלא יכנס, יבוטל הדיון ומשכך החל הדיון בערעור המוסד לביטוח לאומי, בנוכחות הנתבע בלבד, ורק בהמשכו של הדיון, הגיע עוה"ד חיים משה.

בהתאם להחלטת ועדת העררים מיום 25/5/14, הופחתו לנתבע אחוזי הנכות, ונקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור של 35%.

לאחר הפחתת אחוזי הנכות, הציעה התובעת לנתבע, לצרף את עוה"ד יוסי בן חמו , לצוות המשרד, על מנת לפעול להגשת כתב ערעור לבית הדין לעבודה , על החלטה זו של המוסד לביטוח לאומי להפחית לו את גובה אחוזי הנכות ולהעמידם על 35% בלבד .

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת דרשה שכר טרחה נוסף, בגין הגשת כתב הערעור לבית הדין לעבודה, ובגין צירופו של עו"ד בן חמו לצוות. כמו כן, אין מחלוקת, כי התובעת סברה, כי הסכם שכר הטרחה, אינו כולל בתוכו, את הגשת הערעור לבית הדין וייצוג הנתבע בית הדין לעבודה.

בסופו של יום, הגיש עו"ד גדעון פנר מטעם הנתבע ערעור לבית הדין לעבודה, אשר בסופו של הליך נקבע ע"י בית הדין כי הדיון יוחזר לוועדה הרפואית, אשר בהחלטתה מיום 6/1/15 קבעה, כי נכותו הצמיתה של התובע תעמוד על סך של 35% בלבד ( ראה נספח ה' לתצהיר הנתבע).

התובעת פעלה למשלוח פניות/מכתבים לחברת הביטוח "מנורה", וזאת במסגרת הסכם שכר הטרחה מול חברת מנורה, ובמסגרת טיפולה של התובעת אל מול חברת מנורה, קיבל הנתבע סך כולל של 17,500 ₪ בשלוש פעימות שונות כתשלום תכוף. על פי הסכם שכר הטרחה אל מול חברת מנורה (נספח 2), אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת זכאית לקבלת סך של 8% מהתשלומים הנ"ל. היות ואין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שילם לתובעת סך של 472 ₪ בלבד (8% מתוך התשלום האחרון על סך של 5,000 ₪ בלבד), הרי שהנתבע נותר חייב לתובעת בגין הסכם שכר טרחה מול חברת "מנורה" סך של 1,180 ₪ (ראה סעיפים 7-9 לתצהיר התובעת וסעיפים 34- 35 לתצהיר הנתבע ).

השאלות שבמחלוקת

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, מה כלל הסכם שכר הטרחה מיום 2.1.13, בכל הנוגע לטיפול בתאונת העבודה: האם הייצוג ו/או הטיפול אותו התחייבה התובעת ליתן לנתבע, כלל טיפול ו/או ייצוג מול המל"ל בלבד, כטענתה, או שמא הייצוג אותו התחייבה התובעת ליתן לנתבע, כלל אף הגשת ערעור לבית הדין לעבודה בטענת הנתבע.

האם התובעת עמדה בהתחייבויותיה ע"פ הסכם שכר הטרחה, בכל הנוגע לייצוג הנתבע בגין תאונת העבודה, עת דרשה ממנו לשלם שכר טרחה נוסף, על מנת להגיש את הערעור לבית הדין לעבודה.

האם התובעת מילאה את חלקה בהסכם שכר הטרחה, בכל הנוגע לייצוג הנתבע במל"ל, והאם ייצגה אותו כראוי וכנדרש, או שמא את מרבית הייצוג ביצע הנתבע בעצמו, ללא עזרת התובעת, והאם ייצוגו בערעור של המוסד לביטוח לאומי היה רשלני.

האם הוסבר לנתבע פשר הסכם שכר הטרחה, קרי האם התובעת באמצעות עוה"ד ארדיטי נחום הסבירה לנתבע, מהו גובה שכר הטרחה אותו עתיד הוא לשלם בגין ייצוגו בתאונת העבודה, ובין השאר האם ניתן לו הסבר באשר לטיבו של "היוון".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובנספחים להם, שמעתי את עדויות הצדדים בפניי ואף את סיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בכל הנוגע להסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה – דין התביעה להידחות ( נספח 3), ובכל הנוגע להסכם שכר הטרחה אל מול מנורה – דין התביעה להתקבל ( נספח 2) , ולהלן נימוקיי:

הסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה

עקב חשיבותו של הסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה , ואשר לגבי פרשנותו חלוקים הצדדים, להלן נוסחו המלא:

"הואיל והלקוח פנה לעוה"ד כדי שייצג אותו בתביעתו בעניין תאונת עבודה מיום 27.9.2012
והואיל ועו"ד הסכימו להעניק שירותיהם המשפטיים ללקוח והכול כמפורט להלן;

אי לכך הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

  1. הלקוח ישלם שכר טרחה בסך 3000₪ + מע"מ, וזאת בגין קריאת התיק ופתיחתו הכנת החומר ומשלוח החומר כנדרש לביטוח לאומי.
  2. עבור ניהול תיק לרבות ייצוג מול הביטוח הלאומי ישלם הלקוח מכל סכום שייפסק סכום של 15% + מע"מ.
  3. הסכום באחוזים ישלום מיד עם קבלת הכספים ו/או עם מתן פסק הדין בתביעה ו/או מיד עם החתימה על הסכם הפשרה ככל שהתיק ייסגר מחוץ לכותלי בית המשפט.
  4. הוצאות שיפסקו על ידי בית המשפט יועברו ללקוח, שכ"ט שיפסק יצורף לשכר הטרחה.
  5. הלקוח מתחייב שלא להגיע להסדרי פשרה עם הצד שכנגד ללא התייעצות מוקדמת עם עוה"ד והבטחת שכרם. היה ויחליט הלקוח לסיים התיק תוך כדי טיפול עוה"ד ישלם הלקוח שכ"ט בשיעור 33% מהשכ"ט שיתקבל ו/או צפוי להתקבל בתיק.
  6. בנוסף לשכ"ט עו"ד ישא הלקוח בכל ההוצאות הקשורות לטיפול בתובענה הנ"ל, לרבות אגרות ודו אר שליחים". ( הדגשות שלי , א.ל.)

כללי פרשנות של הסכמים

כפי שצויין לעיל, חלוקים הצדדים באשר לפרשנות ההסכם שכר הטרחה בגין תאונת העובדה והאם הסכם שכר הטרחה הנ"ל, כלל התחייבות של התובעת לייצג את הנתבע בבית הדין לעבודה כטענתו או שמא, רק אל מול המוסד לביטוח לאומי בוועדות השונות שם, כטענת התובעת.

הסכם שכר טרחה, הינו הסכם ויש לפרשו באמצעות הכללים המשפטיים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים כמשתמע מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות. ח זקה כי משמעותה הרגילה של הלשון שבה בחרו הצדדים בחוזה, באה לשקף את המוסכם ב יניהם, וכי הגשמת המוסכם ביניהם היא גם תכליתו של החוזה.

ואולם, לנוכח המאפיינים הייחודיים של הסכם שכר טרחת עורך דין, יש להחיל במקרה דנן, שני כללי פרשנות ספציפיים: האחד, ככלל יש לפרש את ה הסכם ע"פ המשמעות המיל ולית הרגילה וההגיונית של מילותיו. השני, במקרה של אי בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב יש לפרש את ההסכם כנגד המנסח, בייחוד כאשר עורך הדין הוא שניסח את הסכם שכר הטרחה.

בית המשפט יפעיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח כאשר קיימות שתי משמעויות סבירות באותה המידה מבחינה לשונית, אך לא כאשר אחת המשמעויות הינה המשמעות הרגילה והמקובלת ואילו השנייה הינה יוצאת דופן (ראו ע"א 453/11 ).

מכאן שתחילה יש לבחון את הפרשנות המילולית הרגילה וההגיונית של ההסכם וככל שישנה אי בהירות או ספק באשר לפרשנות הנכונה יש לפרש את ה הסכם כנגד המנסח, קרי כנגד התובעת/עורך הדין לטובת הנתבע/הלקוח, קרי "הפרשנות לרעת המנסח".

דהיינו, ככל שמי שניסח את החוזה ניסח אותו כך שניתן להבין ממנו שני דברים שונים אשר שניהם סבירים בעת ובעונה אחת, ושניהם מתקבלים על הדעת - או אז יאמץ בית המשפט את הפרשנות אשר מיטיבה עם הלקוח /הנתבע ומרעה עם המנסח, בענייננו - התובעת שהינה משרד עורך דין, מנסחת ההסכם.

כלל זה - הגיון רב בצדו - חזקה עליו על המנסח, שבבואו לנסח כתב התחייבות בסדר גודל שכזה כהסכם שכר טרחה, וקל וחומר חזקה על משרד עורך דין, אשר מצויד בעורכי דין מיומנים עד מאוד, כי ינסחו את הסכם שכר הטרחה באופן מיומן ביותר, ולא יותירו ולו דבר אחד בצורה בהירה או לא ברורה. ככל שעשו הם זאת, יש להניח כי היו הם מודעים לכך היטב וכי פעלו כך ממניעים מסוימים, ולפיכך ככל שניסחו הם מסמך משפטי, ממנו יכול היה הלקוח להבין באופן מתקבל על הדעת דבר מסוים - אף אם לא לכך היתה כוונתן המקורית - עליהם לשאת באחריות המלאה לכך, ככותבי ומנסחי המסמך.
כלל הפרשנות כנגד המנסח מושרש היטב בהלכה הפסוקה ומהווה כלי חשוב בידי בית המשפט בבואו להכריע בפרשנות הסכמים, אשר על פניו ניתנת לקריאה בכמה אופנים . ראו לענ יין זה האמור ב- ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד שקבע כלהלן:

"האחריות לעריכת הסכם טרחה, ובכלל זה לנסח את הסכם הטרחה באופן ברור גם במקרה בו יופסק השירות, מוטלת על עורך הדין"

משום כך, ועקב הסרבול והעמימות בניסוח, נקבע ,כאמור, בהלכה הפסוקה, כלל פרשנות לפיה "הפרשנות כנגד המנסח", שמשמעותו היא שכאשר יש שתי אפשרויות סבירות ומתקבלות על הדעת- נבחר לאמץ את זו המיטיבה יותר עם הלקוח, אשר לא ניסח את ההסכם.

מהכלל אל הפרט

כפי שצוין לעיל, טענה התובעת כי הסכם שכר טרחה זה, עניינו ייצוג הנתבע אל מול המוסד לביטוח לאומי בלבד. בתמיכה לטענה זו, צירפה התובעת תצהיר של הגברת הילה איפרגן, שהינה מנהלת המשרד. בעדותה בפניי ציינה כי טענתה זו, לפיה הסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה כלל רק ייצוג אל מול המוסד לביטוח לאומי ולא ייצוג בבית הדין לעבודה, נסמכת על הנוהל הקיים במשרדי התובעת, וכן הפנתה לכך כי הסכם שכר הטרחה מול חברת מנורה, סייג מפורשות את הייצוג מול הביטוח הלאומי.

"למה הכוונה בסעיף 2 להסכם השני, "עבור ניהול תיק לרבות ייצוג מול הביטוח הלאומי...", איזה סוג של ייצוג צריך שיהיה מול המל"ל?
ועדות רפואיות שמתנהלות במל"ל, עררים, התכתבויות, זה מה שאני מכירה בייצוג מול הביטוח הלאומי...בית הדין זה ברגע שצריך להגיש ערעור, וזה הליך נפרד. הערעור הוא כנגד המל"ל אבל זה הליך נפרד. ככה זה אצלנו במשרד, ערעורים זה הליך נפרד.
איפה זה כתוב בהסכם?
ככה אנחנו נוהגים, כתוב ייצוג מול הביטוח הלאומי.
באופן כללי, ללא סיג, ללא פירוט?
נכון. זה לא הסכם סטנדרטי של המשרד, זה הסכם של עוה"ד שירי ארדיטי".
(עמוד 8, שורות 9-24 לפרוטוקול )

הנתבע בתצהירו וכן בעדותו טען כי לא נאמר לו בעת שחתם הוא על ההסכם בכל הנוגע לתאונת העבודה , כי הייצוג המשפטי בכל הנוגע לתאונת העבודה אינו כולל ייצוג בפני ערכאות משפטיות, כולל ערעור לבית הדין לעבודה. בעוד שהנתבע הגיש תצהיר המפרט את מהלך הפגישה ונסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה, בחרה התובעת שלא להגיש תצהיר מטעמה בעניין, ולמעשה בהתנהלותה זו, הביעה התובעת את הסכמתה לכל טענות הנתבע בעניין.

ראו לעני ין זה אף את עדותה של גב' איפרגן , אשר הודתה בהגינותה כי לא נכחה במהלך הפגישה בה הוחת ם הנתבע על הסכם שכר הטרחה, ומכך טענה שאין היא יכולה לאשר כי נאמר לנתבע שההסכם אינו כולל ייצוג בבית הדין לעבודה:

" לשאלת ביהמ"ש האם אני יכולה להגיד האם הדברים נאמרו לנתבע בעת חתימת שכר הטרחה, אני משיבה שלא, כי לא הייתי נוכחת בחתימה" (עמוד 8 , שורות 22-23 לפרוט וקול).

יודגש, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת חתימת הסכם שכר הטרחה בעניין תאונת העבודה היתה נוכחת עוה"ד שירי ארדיטי נחום , מטעם התובעת. ככל שהתובעת מע וניינת היתה לסתור את טענת הנתבע בכל הנוגע להסברים שנמסרו לו בעת שחתם על ההסכם, מצופה היה ממנה לצרף תצהיר ו/או לזמנה לחקירה על מנת שתמסור את גרסתה. משהתובעת בחרה שלא לעשות כן, מונחת בפני ביהמ"ש ג רסתו היחידה של הנתבע, אשר כאמור לא הוכחשה.

החלטתה של התובעת שלא להעיד בפניי את עו"ד שירי ארטידי מעוררת תמיהה, וזאת חרף היותה נוכחת בפגישה בה נחתמו הסכמי שכר הטרחה, וכן אי העדת עו"ד אחר מטעמה של התובעת אשר ניהל מול הנתבע את המו" מ להוספת עו"ד בן חמו לצוות, מעוררת תמיהה.

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 760).

עוד נקבע כי "כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה" ( ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4) 595, עמ' 602-603).

במקרה דנן, לא פעלה התובעת כלל ליתן הס בר מדוע בחרה היא להעיד מזכירה, אשר כלל לא ניהלה את המו"מ מול הנתבע, ואף לא החתימה אותו על ההסכמים.

הימנעותה של התובעת מלהעיד את עורכי הדין אשר התנהלו מול הנתבע, מבלי שניתן לכך כל הסבר המניח את הדעת, פועלת לחובתה ומלמדת כי יתכן והיה בעדותם כדי לפעול כנגדה, ובשל כך נמנעה היא מהעדת ם.

אשר על כן, גרסתו של הנתבע כי לא נאמר לו, בשום שלב במהלך החתמתו על הסכם שכר הטרחה, כי ההסכם והתשלום במסגרתו, אינו כולל את ייצוגו בבית הדין לעבודה וכי נאמר לו מפורשות כי הייצוג כולל את כל ההליכים כולל הייצוג בבית הדין לעבודה, הינה גרסה אשר כאמור לא נסתרה ע"י התובעת, באמצעות ראיה ו/או עדות מטעמה ומשכך אני מקבלת את גרסת הנתבע וקובעת כי לנתבע נאמר ע"י עו"ד שירי ארדיטי נחום ממשרדה של התובעת, כי הסכם שכר הטרחה, כולל גם ייצוג משפטי בבית הדין לעבודה.

אף אם הנתבע, לא היה טוען כי נאמר לו מפורשות ע"י עו"ד שירי ארטידי נחום ממשרדה של התובעת כי הסכם שכר הטרחה כולל גם ייצוג בבית הדין, הרי שהוראות ההסכם עליו חתומים הצדדים, הן הוראות מחייבות ויש לתור אחר פרשנותן.

כפי שצוין לעיל, עסקינן בפרשנות הסכם שכר טרחה ומשכך יש לפרשו ע"פ המשמעות המילולית הרגילה וההגיונית של מילות ההסכם. עיון בהסכם שכר הטרחה מעלה כי הייצוג אותו התחייבה התובעת לספק לנתבע, הינו ייצוג "בעניין תאונת עבודה מיום 29.12". כמו כן סוכם, כי הלקוח ישלם שכר טרחה בגין קריאת התיק, פתיחתו, הכנת החומר ומשלוח החומר כנדרש לביטוח לאומי, סך של 3,000 ₪ פלוס מע"מ. כמו כן סוכם, כי עבור ניהול התיק, לרבות ייצוג מול המוסד לביטוח לאומי, ישלם הלקוח מכל סכום שיפסק, סכום של 15% פלוס מע"מ.

קריאה פשוטה של סעיף 2 להסכם שכר הטרחה מעלה, כי התובעת התחייבה כלפי הנתבע, לנהל את התיק עבורו, לרבות ייצוג מול המוסד לביטוח לאומי, אולם לא רק. ראו לעניין זה את עדותה של גב' איפרגן מטעם התובעת, לפיה בהגינותה ציינה, כי ה"לרבות" הכוונה כי הטיפול כולל עניינים נוספים לפני או אחרי הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי.

לאחר שעיינתי בסעיף 2 להסכם, סבורתני כי פרשנות סבירה נכונה והגיונית של סעיף זה הינה כי התובעת התחייבה כלפי הנתבע לנהל בעבורו את תביעתו בג ין תאונת העבודה, ולנהל עבורו תיק זה, לרבות הייצוג מול הביטוח הלאומי, אולם לא רק. קרי, התובעת התחייבה כלפי הנתבע לטפל בכל העניינים המשפטיים הנוגעים לתביעתו בגין תאונת העבודה, כולל ייצוג בפני הערכאות משפטיות.

למותר לציין, כי הערעור לבית הדין לעבודה שהוגש בסופו של יום ע"י הנתבע באמצעות משרד עורך דין פנר, הינו ערעור של הנתבע כנגד המוסד לביטוח לאומי. מכאן שייצוג הנתבע בהליך ערעור אל מול המוסד לביטוח לאומי, בבית הדין לעבודה, נכלל בביטוי "ייצוג מול הביטוח לאומ י", אף לשיטת התובעת עצמה ולא מצאתי בכל טענות התובעת בפניי כל הסבר מניח הדעת הסותר קביעה ו/או הנחה זו.

חיזוק לכך, שהתובעת התחייבה כלפי הנתבע לייצגו אף בהליך הערעור כנגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה, הינם סעיפים 3, 4, 5 ו-6 להסכם שכר הטרחה. סעיפים אלו עוסקים בשכר הטרחה לו תהיה זכאית התובעת, ככל ש יינתן "פסק דין בתביעה", ו/או ייחתם "הסכם פשרה... מחוץ לכותלי בית המשפט". כמו כן, קבע הסכם שכר הטרחה שככל שיפסקו "הוצאות על ידי בית המשפט", הם יועברו ללקוח ושכר הטרחה שיפסק יצורף לשכר הטרחה.

כמו כן סוכם בין הצדדים בסעיף 6 להסכם, שהלקוח, קרי הנתבע, יישא בכל ההוצאות הקשורות לטיפול בתובענה, לרבות אגרות. לא נטען בפניי, וכל שכן לא הוכח, כי בקשות שמוגשות למוסד לביטוח לאומי ו/או עררים, מחויבים באגרות. מאידך, הגשת תובענה, מחויבת היא באגרה.

עיון בהסכם שכר הטרחה בכל הנוגע לתאונת העבודה מעלה כי ההסכם צפה הליך משפטי וטענת התובעת כי הסכם שכר הטרחה לא כלל ייצוג בבית הדין לעבודה, אין בה ממש, ואני דוחה אותה מכל וכל.

למותר לציין, כי התובעת הינה משרד עורכי דין, האמון על עריכת הסכמים וכל שכן, אמון על עריכת הסכמי שכר טרחה, והיא זו שערכה וכתבה את הסכם שכר טרחה זה.

כלל ידוע הוא, כי כאשר ישנן שתי פרשנויות להסכם, יש לפרש את ההסכם לרעת המנסח, וכל שכן, הדבר נכון ביתר שאת כאשר המנסח הינו עורך דין. במקרה דנן סבורתני כי הפרשנות הסבירה והנכונה יותר היא הפרשנות של הנתבע, לפיה הסכם שכר הטרחה בכל הנוגע לתאונת העבודה כלל את ייצוגו בפני הערכאות השיפוטיות, כולל בית הדין לעבודה, ואילו פרשנות התובעת כי ההסכם כלל אך ורק את ייצוגו בפני ועדות שונות במוסד לביטוח לאומי, נדח ית על ידי, שכן אין להן כל אחיזה במילות ההסכם, בפרשנות הסבירה להן, והתובעת לא השכילה להוכיח באמצעות עדים מטעמה כי פרשנות זו הוסברה לנתבע בעת חתימת ההסכם.

את טענת התובעת בסיכומים בפני כי סעיפים 3-6 להסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה, הינם סעיפים סטנדרטיים ולכן אין לפרש את ההסכם לאור ם, ו/או ליתן להם כל משמעות, אני דוחה מכל וכל. בין אם המדובר בסעיפים סטנדרטיים ובין אם המדובר בסעיפים ספציפיים, אין מחלוקת כי התובעת היא שבחרה להוסיף סעיפים אלו לחוזה ולהחתים את הנתבע עליהם. משהתובעת בחרה להוסיף סעיפים אלו לחוזה, ובהינתן כי המדובר בתובעת אשר אמונה על עריכת הסכמים משפטיים כולל הסכמי שכר טרחה, אין ספק כי סעיפים אלו מחייבים ומלמדים, כי הסכם שכר הטרחה "צפה הליך משפטי" והוא אף כלל את התחייבות התובעת לייצג את הנתבע בהליך משפטי, כולל ערעור לבית הדין לעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי במועד חתימת הנתבע על הסכם שכר הטרחה , נאמר לו ע"י עורכת דין ממשרדה של התובעת כי הסכם שכר הטרחה בנוגע לתאונת העבודה כולל אף את ייצוגו בב ית הדין לעבודה וכי הוראות ההסכם קובעות אף הן כי הייצוג כולל ייצוג בבית הדין לעבודה ו/או ערכאה משפטית אחרת.

משאין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת סירבה לייצג את הנתבע בערעור בבית הדין לעבודה על החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 25/5/14 להפחית לו את אחוזי הנכות ללא קבלת תשלום נוסף, ובהמשך להחלטתי לפיה הסכם שכר הטרחה כלל התחייבות של התובעת לייצג את הנתבע גם בבית הדין לעבודה ולפעול להגשת ערעור לבית הדין לעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי, הרי פועל יוצא הוא, שהתובעת בסירובה לייצג את הנתבע ולהגיש בעבורו את הערעור לבית הדין לעבודה , על אף הוראות הסכם שכר הטרחה, הפרה את הסכם שכר הטרחה בין הצדדים בכל הנוגע לייצוג הנתבע בעניין תאונת העבודה.
משקבעתי שהתובעת היא שהפרה את הסכם שכר הטרחה בכל הנוגע לייצוג הנתבע, הרי שההסכם בוטל על ידי התובעת והתובעת אינה זכאית לקבלת שכר טרחה ו/או את יתרת אגרת פתיחת תיק מהנתבע.

למעלה מן הצורך אוסיף שאם מסקנתי היתה כי התובעת לא הפרה את הסכם שכר הטרחה, אלא הודיעה על הפסקת הייצוג, משיקוליה היא, וכי זכאית היא לקבלת "שכר ראוי" בגין עבודתה עד לרגע הפסקת הייצוג, או אז התובעת עדיין לא השכילה להגיש חוות דעת באשר לגובה השכר הראוי, ומשכך לא הרימה את נטל הראיה הנדרש להוכיח את גובה השכר הראוי.

לשאלה כיצד יש לקבוע מהו השכר הראוי, נקבע שככלל, במקום שבו לא נערך הסכם שכר טרחה, הנטל להוכחת שיעורו מוטל על התובע, בהיותו "המוציא מחברו", ולפיכך עליו הראיה. עוד נקבע, שקביעת שיעור שכר הטרחה הראוי של עורך-דין, אינה מצויה בגדרם של הדברים המצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ולפיכך הדבר טעון הוכחה. זאת בין השאר באמצעות מומחים שעל סמך ניסיונם המקצועי יוכלו לחוות את דעתם על הנוהג בעניין קביעת שכר הטרחה בתחום הרלוונטי ( ראו ע"א 136/92 בייניש עדיאל נגד דניה סיבוס פ"ד מז (5) 114, בפסקה 14). כך למשל, נקבע בעניין זה על-ידי כבוד השופט א' ריבלין בעניין יכין חקל (בפסקה 10) כלהלן:

"כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160, 165; פרשת ביניש-עדיאל הנ"ל). בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין ( ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו (4) 586, 593). כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון – במידה וקיימת שיטה כזו ( על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך-דין, ראו למשל ע"א 2871/00 מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 326)".

נוכח האמור לעיל, הרי שטענת התובעת בסיכומיה כי "השכר הראוי" נתון לשיקול דעת בית המשפט, נדחית על ידי מכל וכל.

בשולי הדברים אציין כי משהכרעתי באשר לפרשנות ההסכם, וכי נאמר לנתבע כי הייצוג כולל גם ערעור לבית הדין לעבודה, ואף קבעתי כי התובעת היא שהפרה את ההסכם עם הנתבע, איני מוצאת לנכון לדון בשאר טענותיו של הנתבע באשר לטיפול הרשלני אותו קיבל מהתובעת.

בהקשר זה יוער כי על אף טענות הנתבע בענ יין, בחרה התובעת שלא להעיד את עורכי הדין ו/או איש מקצוע מטעמה בכל הנוגע למקצועיות הטיפול אותו קיבל הנתבע, וזאת על מנת להכחיש את טענות הנתבע בעניין.

הסכם שכר טרחה אל מול חברת מנורה

בכל הנוגע להסכם שכר טרחה זה, אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם בין הצדדים חל ומחייב, וכי במסגרתו התחייב הנתבע לשלם לתובעת , סך של 8% מכל הכספים שיתקבלו.

כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים, כי במסגרת השירותים המשפטיים שניתנו לנתבע ע"י התובעת, הוא קיבל סך כולל של 17,500 ₪ מחברת מנורה. היות והנתבע אישר בפניי, כי שילם לתובעת 8% מהתשלום התכוף האחרון על סך של 5,000 ₪ הרי שנותר הוא חייב לתובעת סך של 8% מייתרת התשלומים התכופים העומדים על סך 12,500 ₪ .

נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,180 ₪ בגין הסכם שכר הטרחה מול חברת מנורה.

יצוין, כ י התרשמתי מעדותו של הנתבע בפני כי הוא היה נכון מראשית הדרך לשלם את חלקו בנוגע להסכם שכר טרחה זה, אולם משהצדדים היו חלוקים לגבי ההסכם בכל הנוגע לתאונת העבודה, לא הבשילה הסכמה זו לכדי תשלום.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי הסכם שכר הטרחה מול חברת מנורה שריר וקיים והתובעת זכאית לשכר טרחתה בגובה של 1,180 ₪.

כמו כן אני קובעת שהסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה כלל התחייבות של התובעת לייצג את הנתבע אף בערכאות משפטיות, כולל בית הדין לעבודה. משקבעתי כי התובעת סירבה ל הגיש את הערעור לבית הדין לעבודה בהסתמך על ההסכם הקיים וכי דרשה תוספת תשלום, הפרה התובעת את הסכם שכר הטרחה ומשכך היא אינה זכאית לכל תמורה ו/או תשלום בגין הסכם זה.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,180 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל , ובנסיבות העני ין, ובהינתן כי רכיב התביעה העיקרי נדחה על ידי, אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת הנתבע בסך כולל של 20,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום , ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.