הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 20551-11-15

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

התובעת
א. זוהדי- הנדסה ומדידות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר עטוה אלחג אבו ענזה
נ ג ד
הנתבעים

  1. נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ
  2. משה שלם
  3. נסיר תעשיות מתכת בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שלמה פיזנטי

פסק דין

מבוא

לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 119,125 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לטענת התובעת , ביום ה- 8.1.2014 למכשיר מדידה שבבעלותה, בשם "דיסומט, דגם S2 DR S3, תוצרת Trimble , מס' סידורי 91411057 (להלן: "מכשיר המדידה") ע"י רכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת מס' 1 ונהוג ע"י הנתבע מס' 2 .

זהות הצדדים

התובעת הינה חברה בע"מ אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה, ביצעה עבודות מדידה באזור מפעלי ים המלח, באמצעות מכשיר המדידה אשר היה בחזקתה ולטענתה אף בבעלותה.

הנתבעת 1 הינה חברה לביטוח אשר ביום ה- 8.1.2014 ביטחה את רכב מ"ר 11-022-70 , רכב טלסקופי מסוג "MANITOU" (להלן: "רכב הנתבעת") בפוליסת ביטוח.

הנתבע 2 הינו הנהג אשר נהג ברכב הנתבעת ביום 8.1.2014, וביצע עבודות במסגרתן העביר מוצרי בניה ממקום למקום ואילו הנתבעת 3 הינה חברה אשר הנתבע 2 ביצע את עבורה את העבודות ביום ה-8.1.2014 כמפורט לעיל.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, ביום ה- 8.1.14 בשעה 14:00 לערך בא זור מפעלי ים המלח, ביצעה התובעת עבודות מדידה, ולצורך כך הציבה היא את מכשיר המדידה במקום. לטענתה, רכב הנתבעת אשר היה נהוג ע"י הנתבע 2, העביר ציוד ממקום למקום, ועל אף שהוזהר מספר פעמים ע"י עובדי התובעת, לבל יפגע במכשיר המדידה, סטה רכב הנתבעת ממסלולו ופגע במכשיר המדידה והפיל אותו.

לטענת התובעת, כתוצאה מפגיעה זו, נגרמו למכשיר המדידה נזקים כבדים, כאשר מערכת הצירים של המכשיר התעקמה, בסיס המכשיר נפגע קשה, פאנל מעגלי המנועים והפוקוס נשברו, יחידת קריאת המרחק והזוויות הפסיקה להגיב, ולמעשה המכשיר יצא מכלל שימוש.

לטענת התובעת, נהג הנתבעות אחראי לתאונה, שכן נהג רכב הנתבעת סטה ממסלולו, על אף שהוזהר, והוא למעשה לא נהג כפי שנהג סביר, היה נוהג באותן נסיבות.

לכתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת שמאית מיום ה- 1.1.2015 מטעם עמית גלקין יועצים בע"מ , ממנה עולה כי הנזק שנגרם למכשיר המדידה הינו בבחינת נזק מוחלט. כמו כן כעולה מתוך חוות הדעת, מכשיר המדידה נרכש בחודש אוקטובר 2013, ועלות מכשיר זה באותה תקופה היתה כ-110,000 ₪, וכי עלותו של מכשיר זהה ללא אביזרים נלווים ע"פ הצעת מחיר עדכנית, עומדת על הסך של 92,000 ₪.

נוכח זאת, עתרה התובעת לתשלום סך של 92,000 ₪ , נזקי מכשיר המדידה ע"פ חוות הדעת השמאית, הוצאות משפט, שכ"ט שמאי ועורך דין - 15,125 ₪, והפסד ימי עבודה בסך כולל של 12,000 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה, והכחישו את טענות התובעת, וטענו כי התובעת כלל לא צירפה כל אישור המעיד כי מכשיר המדידה מושא התובענה הינו בבעלותה.

זאת ועוד, הנתבעים הפנו לכך, שבעוד שהאירוע מושא התובענה אירע ביום ה- 8.1.14 הרי שחוות הדעת השמאית אשר צורפה מטעם התובעת לכתב התביעה, הינה מיום ה- 1.1.15 ובשל כך, ניתק הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לנזקים הנטענים .
כמו כן טענו הנתבעים, כי רכב הנתבעת אכן היה במקום ביום ה- 8.1.14 כנטען ע"י התובעת, דא עקא שהנתבעים מכחישים מכל וכל כי רכב הנתבעת פגע במכשיר המדידה. לטענתם, מכשיר המדידה כלל לא ניזוק ע"י רכב הנתבעת, ורכב הנתבעת לא סטה כלל ממסלולו.

הנתבעים אף צירפו לתיק ביהמ"ש חוות דעת שמאית, מיום ה- 30.7.17, של א. קרן שמאים, ממנה עולה כי מכשיר המדידה משווק כיום בחו"ל בעלות של 63,000 ₪ ומחירו של מכשיר מדידה משומש הינו בסביבות ה- 33,000 ₪.

נוכח זאת עתרו הנתבעים לדחיית התביעה על הסף.

חוות דעת מומחה בית המשפט

נוכח הפערים בין חוות הדעת, הורה בית המשפט ביום ה- 29.11.17 על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, שמאי הרכוש, המומחה עמוס רגב.

ביום ה- 7.5.18 ניתנה חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, אשר קבעה כי מכשיר המדידה מושא התביעה אכן ניזוק באופן מוחלט, ללא יכולת שיקומו ו/או ה צלתו. כמו כן קבע הוא שהמדובר "במכשירים עדינים שכל פגיעה בהם מסבה נזקים קשים עד מוחלטים".

כמו כן נתן מומחה בית המשפט את חוות דעתו באשר לעלות מכשיר מדידה חדש ומשומש בשנים 2014 ו - 2018.

בסופה של חוות הדעת הגיע מומחה ביהמ"ש למסקנה "כי בגין מכשיר המדידה מושא התביעה, שילמה התובעת בסופו של יום סך של 19,499 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 22,814 ₪ נכון לסוף שנת 2017" וכי בסופו של יום שילמה התובעת את הסכום לעיל רק בסוף שנת 2017 ולא לפני כן. כמו כן הגיע המומחה למסקנה, כי המכשיר ניזוק באופן מוחלט, אולם הנזק שנגרם לטענתו לתובעת, הינו סך של 22,814 ₪ כולל מע"מ בלבד.

בכל הנוגע להפסד ימי עבודה, קבע המומחה כי אכן נגרם הפסד של 4 ימי עבודה, אולם לטענתו הפסד זה יכול להסתכם לכל היותר, בסך של 1,200 ₪, שכן התובעת יכלה לשכור מכשיר מדידה חלופי בעלות של 300 ₪ ליום.

לאחר הגשת חוות הדעת העבירו הצדדים למומחה שאלות הבהרה, וביום ה- 30.7.18 הוגשו תשובותיו המפורטות של מומחה בית המשפט הן לשאלות התובעת והן לשאלות הנתבעים.

למותר לציין, כי לדיון ההוכחות שנקבע ליום ה- 25.2.19, לא זומן מומחה ביהמ"ש לחקירה נגדית ע"י מי מהצדדים, ואף לא התייצבו מומחי הצדדים לחקירה נגדית ומשכך חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר כאמור חוזקה באופן משמעותי בתשובותיו לשאלות ההבהרה, עומדת בעינה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום ה- 8.1.14 ה עמידה התובעת את מכשיר המדידה באזור ים המלח, וזאת לצורך ביצוע עבודות מדידה.

כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום ה- 8.1.14 נהג הנתבע 2 ברכב הנתבעת, וזאת לצורך העברת ציוד ממקום למקום במסגרת עבודתו אצל הנתבעת מס' 3 או בעבורה.

בשים לב לחוות הדעת מטעם מומחה ביהמ"ש, והיות והצדדים לא חקרו את מומחה ביהמ"ש, אין מחלוקת בין הצדדים כי מכשיר המדידה מושא התביעה ניזוק באופן מוחלט.

המחלוקת בין הצדדים

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב אחריותם של הנתבעים לנזק לנגרם למכשיר המדידה. בעוד שהתובעת ט ענה שמכשיר המדידה ניזוק כתוצאה מסטיית רכב הנתבעת לכיוון מכשיר המדידה, טענו הנתבעים כי רכב הנתבעת כלל לא סטה ממסלולו ולא פגע במכשיר המדידה וככל שמכשיר המדידה ניזוק באותו ה יום, הרי שהנזק לא נגרם באחריותם ובשל נסיעתו של רכב הנתבעת במקום .
כמו כן חלוקים הצדדים באשר לבעלות התובעת במכשיר המדידה, בעוד שהתובעת טענה
לבעלותה על מכשיר המדידה כבר במועד הגשת כתב התביעה, טענו הנתבעים כי בעת הגשת כתב התביעה, וכל שכן ביום 8.1.14, מכשיר המדידה מושא התביעה לא היה בבעלותה של התובעת.

ככל שיקבע ע"י בית המשפט, כי רכב הנתבעת אכן הוא שפגע במכשיר המדידה, וכי פגיעה זו היא שהביאה לנזק המוחלט של מכשיר המדידה, יהיה על ביהמ"ש להידרש לשאלת גובה הנזק, וזאת בשים לב לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, תשובותיו לשאלות ההבהרה ואי הזמנתו לחקירתו הנגדית , ע"י מי מהצדדים.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הן העד מטעם התובעת אשר נכח במקום ביום
ה- 8.1.14, והן את הנתבע 2 אשר נהג ברכב הנתבעת באותו היום, ואף עיינתי בתצהירו של מר אבו גאמע עאמר, אשר תצהירו צורף לתיק, ובהסכמת הצדדים תצהירו נותר בתיק על אף שהוא לא התייצב לדיון ההוכחות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי , כי רכב הנתבעת באמצעות הנתבע 2, פגע במכשיר המדידה ביום ה- 8.1.14, ולהלן נימוקיי:

כאמור לעיל, לטענת התובעת, ביום ה- 8.1.14 פגע רכב הנתבעת באמצעות הגלגל הקדמי הימני, במכשיר המדידה בכך שסטה מהמסלול ופגע במכשיר. להוכחת טענה זו הגישה התובעת את תצהירו של מר אבו גאמע באסם ואת תצהירו של מר אבו גאמע עאמר.

ביום ה- 25.2.19 התקיים בפני דיון הוכחות, ומר אבו גאמע באסם נחקר על תצהירו. לצורך מתן הסבר באשר למיקום התאונה, והיחס בין מקום רכב הנתבעת ומיקום מכשיר המדידה באותה העת, שרטט העד מטעם התובעת תרשים מפורט, תרשים אשר צורף לתיק ביום 25.2.19 וסומן ת/1.

לטענתו של העד , מכשיר המדידה היה מונח באזור א' בתרשים , כאשר אזור א' הינו גבוה בכמטר וחצי מהשטח בו הוא ועוזרו היו מצויים, הוא שטח ב'. לטענתו:

"אני עצרתי אותו, הזהרתי אותו שיש מכשיר, בבקשה אל תעבור מפה, כי יש פה מכשיר שנמצא ליד הקיר על שטח א', אמרתי לו שימצא דרך חלופית, כי הוא מפריע לי בקשר עין ביני לבין המפעיל. אמר אל תדאג, אני אצמד לצד הרחוק, קרי לשטח ב'. עבר פעם ראשונה, כל פעם כשהוא עובר, אז אני מסמן לו בעין להיזהר והוא מסמן לי בראש בחיוב. עבר פעם פעמיים שלוש אני לא זוכר, ובפעם האחרונה בחזרה, הוא נסע מדרום לצפון, המכשיר שאני עובד איתו, נגיד יש דף ביני לבין המכשיר, הוא אומר לי שאין תקשורת, משהו מסתיר, שאין קליטה בין המכשיר למוט הפריזמה שנמצא אצלי. ישר עצרתי, הסתובבתי, הייתי עם הגב, כי רציתי לראות מה יש, המכשיר שהיה אצלי ביד אמר לי שאין לי קליטה למכשיר המדידה, אין טווח ראיה, ואז הסתובבתי, הייתי עם הגב והעוזר שלי היה עם הפנים אליי, הסתובבתי ככה, אני רואה את הכיוון נסיעה של הטלסקופ שהוא נוסע וסוטה לכיוון המכשיר, אפילו תפסתי את העוזר שלי ורץ לכיון המכשיר, המכשיר המכשיר תעצור, והוא נתן לו בעיטה. אני רואה מלמטה שהתהפך המכשיר, מתחת לכלי אני רואה שהמכשיר נפל ונתן לי התראה שמכשיר המדידה נכבה ואין תקשורת " (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 10 שורות 15-27).

צא ולמד, כי מעדותו של עד התובעת עלה כי בעת האירוע הנטען הוא היה מצוי בשטח ב', אשר נמוך באופן משמעותי מהמקום בו היה מצוי המכשיר, כאשר הוא עם הגב אל המכשיר. כמו כן עלה כי העד אשר כאמור היה עם הגב לרכב הנתבעת ולמכשיר המדידה בעת הפגיעה הנטענת, הבחין בתקלה ב מכשיר המדידה , היות ומוט הפריזמה שהיה בידו, סימן לו שאין תקשורת.

לדברי עד התובעת, בידיו היה מצוי מוט הפריזמה אשר קיבל תקשורת ממכשיר המדידה. משעה שהבחין העד כי מוט הפריזמה הפסיק לקבל אותות תקשורת ממכשיר המד ידה, רק אז ובשל כך , הסתובב לכיוון מכשיר המדידה והבחין שרכב הנתבעת נוסע וסוטה לכיוון המכשיר.

זאת ועוד, לתיק ביהמ"ש הוגשו תשובותיו של העד לשאלון שנשלח אליו ע"י הנתבעים (ר' ת/2), וכשנשאל בשאלה 9 האם ראה בעיניו את הפגיעה במכשיר, השיב הוא "אני כל הזמן בקשר עין עם המכשיר עד שקיבלתי שתי התראות אזהרה. הראשונה NO TARGET והשניה TOTAL STATION". קרי, העד לא הודה כי ראה את הפגיעה במו עיניו, אלא הבהיר כי הבחין בבעיה מעת שמוט הפריזמה אותת את שתי התראות האזהרה.

מתוך עדותו של עד התובעת ומת/2 עולה כי עד התובעת הודה כי לא ראה במו עיניו את הפגיעה של רכב הנתבעת במכשיר המדידה שכן הודה הוא שבתחילה היה עם הגב למכשיר המדידה, ורק לאחר שהבחין שאין קליטה במוט הפריזמה שהיה בידו, הסתובב לכיוון מכשיר המדידה והבחין כי רכב הנתבעת נוסע וסוטה לכיוון המכשיר.

מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר עאמר אבו גאמע, אשר ע"פ תצהירו שהוגש לתיק וע"פ עדות עד התובעת, היה במקום האירוע ביום ה- 8.1.14. אף לטענתו, הנתבע 2 הוזהר מספר פעמים, וכי הוא היה בקשר עין מתמיד עם מכשיר המדידה וכי "באחד הפעמים סטה נהג הרכב הטלסקופי ופגע במכשיר המדידה". עקב נסיבות אישיות, לא התייצב עד זה לחקירתו הנגדית, והנתבעת ויתרה על חקירתו מבלי שהיא מודה באמור בתצהירו.

לפניי הופיע הנתבע 2, אשר הכחיש מכל וכל את טענות התובעת באשר לאזהרות מטעם נציג התובעת בטרם האירוע, וטען הוא ש"לא קיבלתי שום אזהרה, אף אחד לא פנה אליי אישית ואמר לי תשמע אדוני תיזהר. לא אמר לי דבר כזה" (ראו בפרוטוקול, עמ' 15 שורה 5).

בכל הנוגע לסטיית רכב הנתבעת לכיוון מכשיר המדידה, הכחיש הנתבע מכל וכל טענה זו, וטען בתוקף שהוא לא פגע ולא נגע במכשיר המדידה באמצעות רכב הנתבעת. לטענתו:

"אני שמעתי צעקה אחת, עצרתי, בלמתי את המלגזה והרמתי אמברקס, הייתי המום, לא ידעתי מאיפה הם באו, הוא בא, קפץ אליי, אמר לי אתה פגעת לי, אמרתי לו לא פגעתי במכשיר... לגבי המכשיר ראיתי את המכשיר בצד לגמרי, בגלגל האחורי בצד, ראיתי אותו שוכב ככה, אמרתי לו שאני לא פגעתי לך ולא נגעתי לך במכשיר. לשאלת ביהמ"ש מה היה המרחק בין המכשיר לבין הגלגל של כלי הרכב שלי, אני משיב שמרחק של כמטר לצד. אם הייתי עולה על המכשיר הייתי מרסק אותו חד משמעית, זה שאני במרחק מטר ממנו איפה זה קיים? המכשיר היה עומד על חצובה, זה מכשיר מדידה. לשאלת ביהמ"ש כשראיתי את המכשיר מטר ממני, באיזה מצב הוא היה, אני משיב ששוכב על הרצפה. לא ראיתי כלום, ראיתי שהוא שלם, איך שהוא, המכשיר נפל ולא נגעתי ולא פגעתי. אמרתי את זה לעד שנמצא פה וגם לאחד אחר, אמרתי להם שלא פגעתי במכשיר" (ראו פרוטוקול הדיון , עמ' 15 שורה 33, עמ' 16 שורה 1-5).

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתצהיר עד התובעת ובשים לב כי עדי התובעת הודו כי לא ראו את הפגיעה במכשיר המדי דה באמצעות הגלגל הקדמי הימני (ראו תשובה 10 לשאלון ת/3 , וכן בפרוטוקול עמ' 11 שורה 13 , וכן תצהירו של עד התובעת עאמר אבו גאמע, על אף שטען שהיה בקשר עין מתמיד עם מכשיר המדידה, טען ללא מתן פירוט, כי באחד הפעמים סטה נהג הרכב הטלסקופי ופגע במכשיר המדידה) אלא רק את סטיית רכב הנתבעת לכיוון מכשיר המדידה, ובשים לב לתצהירו של הנתבע מס' 2, הרי שמדובר בגרסה מול גרסה: דהיינו, בעוד שעדי התובעת טענו כי רכב הנתבעת סטה לכיוון מכשיר המדידה, טען הנתבע 2 כי לא סטה לכיוון מכשיר המדידה, וכי נסיעתו היתה ישרה ללא כל סטיות.

ויודגש- עד התובעת הינו אחיו של בעלי התובעת ואילו העד הנוסף מטעם התובעת, הינו ק רוב משפחתם. בשים לב למערכת קשרים זו, סבורתני כי על אף שמטעם התובעת העידו 2 עדים ומטעם הנתבעים, העיד הנתבע מס' 2 בלבד, לא ראיתי לנכון, בנסיבות הענין ולאור הקשר המשפחתי בין התובעת לעדים, ליתן לעדותם משקל רב יותר.

משמדובר בגרסה מול גרסה, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת. ככל שהמצב הראייתי נותר עומד בעינו והמדובר בגרסה מול גרסה, דין התביעה להידחות שכן על התובעת להוכיח את תביעתה ברמת הסתברות של 51%.

במקרה דנן סבורתני כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי גרסתה הגיונית ומסתברת יותר מגרסת התובעת וזאת בשים לב לכך כי גרסת הנתבע 2 היתה מהימנה בעיני יותר , ובשים לב לתמונות שהוצגו לי ו להתאמתן לגרסת הנתבע מס' 2 .

ויודגש- הנתבע 2 הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, וביהמ"ש התרשם כי התנהלות נציגי התובעת במקום באותו יום, הותירה בו את רישומ יה.

זאת ועוד, טענת הנתבע 2 כי מצבו של מכשיר המדידה לאחר נפ ילתו לא תואם פגיעה של רכב כדוגמת רכב הנתבעת הגיונית ומסתברת בעיניי. הנתבע 2 טען כי ראה הוא את מכשיר המדידה במקום בו הונח, וכי רכבו לא סטה כלל וכלל מנסיעתו, וככל שאכן גלגל רכב הנתבעת היה פוגע במכשיר המדידה, הרי שמכשיר המדידה היה מתרסק ולא נותר שלם, דבר שכאמור לא קרה בפועל, כפי שניתן להבחין בתמונות שצורפו ע"י התובעת.

עיון בתמונות שצורפו ע"י התובעת לכתב התביעה ואשר צול מו מייד לאחר עצירת רכב הנתבעת והפסקת התקשורת בין מוט הפריזמה למכשיר המדידה, מעלות כי אין המדובר בריסוק של מכשיר המדידה או חלקו , וכי מתוך התמונות עולה כי מכשיר המדידה נותר שלם, אולם שוכב על האדמה.

טענת הנתבע 2 שככל שרכב הנתבעת היה סוטה מכיוון הנסיעה, ופוגע במכשיר המדידה באמצעות אחד מגלגלי הרכב, אזי מכשיר המדידה היה מתרסק, מתקבלת עליי והיא סבירה עד מאוד לאור גודלו ומשקלו של רכב הנתבעת בהתאם לתמונות שהובאו לעיוני .

כמו כן, עיון בתמונות שהובאו לעיוני וצולמו מיידית לאחר הפסקת התקשורת בין מוט הפריזמה למכשיר המדידה ועצירת רכב הנתבעת , מעלות כי גלגלי רכב הנתבעת הותירו על האדמה באותו היום סימני צמיגים.

עיון בכלל התמונות שהובאו לעיוני מעלה כי רכב הנתבעת הותיר סימני צמיגים על האדמה וכי סימנים אלו מעלים כי רכב הנתבעת נסע ישר, וככלל לא סטה מנסיעתו. ראו לעני ין זה אף את הודאתו של עד התובעת בדיון בפניי , בעמוד 11 , שורות 30-31 לפרוטוקול. את טענתו של עד התובעת כי המדובר בדרך אספלט ולא אדמה (ראו פרוטוקול הדיון, עמוד 12, שורות 7-17), אני דוחה מכל וכל.

עיון בתמונות שצולמו ע"י עד התובעת מ יד עם עצירת רכב הנתבעת, מעלה כי האדמה היתה בוצית ונסיעת רכב הנתבעת הותירה סימנים על האדמה. עיון בתמונות אף מעלה כי התובעת לא השכילה להוכיח כי רכב הנתבעת סטה ממסלולו. ההיפך הוא הנכון, התמונות שצולמו ע"י התובעת (ת/5 ושאר התמונות במוצג ת/7) מעלות כי רכב הנתבעת נסע ישר.

וכך, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שמצאתי את עדותו של הנתבע 2 מהימנה, קוהרנטית, ותואמת את התמונות שצורפו ע"י התובעת לכתב התביעה בכל הנוגע לסימני הגלגלים על האדמה ו מצבו של המכשיר, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי רכב הנתבעת סטה לכיוון מכשיר המדידה.

כמו כן אני קובעת, לאחר ששמעתי את הנתבע 2, שכאמור עדותו היתה מהימנה עליי והותירה רושם אמין על ביהמ"ש, כי רכב הנתבעת לא סטה לכיוון מכשיר המדידה וכי אף אחד מעדי התובעת לא ראה את הפגיעה במכשיר המדידה, ולמעשה רק לאחר שמוט הפריזמה שידר שתי אזהרות, שיכולות היו להתקבל אף מנפילת המכשיר נוכח אי הצבתו באופן יציב, הבחינו עדי התובעת בנפילת המכשיר.

אני דוחה מכל וכל את טענת התובעת, כי רכב הנתבעת סטה לכיוון מכשיר המדידה.

צא ולמד כי על הצד עליו רובץ נטל השכנוע לשכנע את בית המשפט באמינות טענתו ( דנ"א 1516/95 מרום נ' הי"מ, פ"ד נב(2) 813 (1998)). בענייננו, אמנם מדובר בגרסה מול גרסה, ואולם כפי שהראיתי לעיל, אין עסקינן במצב בו הראיות מצד שני הצדדים שקולות, אלא הראיות שהוצגו מטעם הנתבעים חזקות ומהימנות מאלו שהוצגו על ידי התובעת, ועלה בידי הנתבעים לשכנע את בית המשפט, כי גרסתם הגיונית ומסתברת יותר מגרסת הנתבעת, ומשכך דין התביעה להידחות.

למותר לציין, כי מתוך חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש עולה, כי המדובר במכשיר עדין שכל פגיעה בו מסבה נזק קשה עד מוחלט. התובעת לא השכילה להפריך את גרסת הנתבעת כי הנזק שנגרם למכשיר המדידה נגרם בשל נפילתו, ולא בשל סטיית רכב הנתבעת לכיוונו, נזק אשר יכול היה להיגרם לאור חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש אף מנפילת המכשיר , בשל אי הצבתו באופן יציב.

אשר על כן, אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שמכשיר המדידה נפגע על ידי רכב הנתבעת באופן שמטיל את האחריות לקרות הנזקים למכשיר המדידה על הנתבעים.

משדחיתי את טענת התובעת בדבר אחריות הנתבעים לנזק שנגרם למכשיר המדידה, לא ראיתי לנכון לדון בשאלת הנזק ובחוות דעת של מומחה ביהמ"ש.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, ובנסיבות העניין, הנני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט, הכוללות עלות חוות דעת של א. קרן שמאים, עלות מ ומחה ביהמ"ש, עלות שאלות ההבהרה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ , אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, 06 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.