הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 17237-03-17

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעים
1.יוסף דיין ת.ז. XXXXXX602
2.שושנה דיין ת.ז. XXXXXX771
ע"י עו"ד דבורה דיין

נגד

נתבעים
1.אחים אוזן חברה לבניה בע"מ ח.פ. 511517237
2.סימון אוזן – התביעה נדחתה בהסכמה
ע"י עו"ד ליהיא כהן

פסק דין
התביעה שלפניי הינה תביעת ליקויי בנייה.

מר דיין יוסף וגב' דיין שושנה (להלן: "התובעים") הינם בעלים של בית צמוד קרקע ברח' שאול המלך 165 באופקים (להלן: "הבית").
אחים אוזן חברה לבניה בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה יזמית, קבלנית, אשר בנתה את הבית
נשוא התביעה. קבלן המשנה הינו חיים ביתן. כאשר בנו, מקסים ביתן, העיד מטעם הנתבעת בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה.
ביום 25.06.12 רכשו התובעים מהנתבעת את הבית, וביום 04.04.13 קיבלו את החזקה בו.
המדובר בקוטג' בן 5 חדרים (בית אחד משני בתים דו משפחתיים), שבו 2 קומות – קומת כניסה וקומת ראשונה. כבר כעת יצוין, והדבר רלוונטי להמשך, כי חדרי השינה של דיירי הבית, מצויים בקומה הראשונה.

השתלשלות עניינים טרם הגשת התביעה - עובדות שאינן שנויות במחלוקת
להלן אפרט את השתלשלות האירועים כפי שהיא עולה מהמסמכים שהגישו שני הצדדים בתיק זה:
בסמוך למועד החזקה בבית נערך פרוטוקול מסירה ובו פורטו מספר ליקויים . (הפרוטוקול צורף לכתב ההגנה).
לאחר עונת הגשמים הראשונה, החלה תזוזה ושקיעה של הגדרות בחצר הבית. הנתבעת ניסתה לתקן את הליקוי, אך כעבור זמן מה התגלו סדקים בגדרות.
ביום 23.12.13, כ – 8 חודשים לאחר שהתובעים קיבלו את החזקה בדירה - ערך מו מחה מטעם התובעים, אינג' סבוטין ולדיסלב, חוות דעת בדבר הליקויים ואי ההתאמות בבית, והעריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 66,165 ₪ ( כאשר צוין כי לסכום זה יש להוסיף 10% בגין פיקוח הנדסי וכן יש להוסיף מע"מ ) (להלן: "חוות הדעת הראשונה מטעם התובעים") (חוות הדעת צורפה לכתב התביעה).
ביום 25.12.13 שלחו התובעים את חוות הדעת הראשונה מטעמם לנתבעת ודרשו תגובתה.
בחודש 01/2015 שלחה הנתבעת נציג / מהנדס מטעמה לבדיקת הליקויים בדירה.
הנתבעת ערכה רשימת ליקויים בבית (הרשימה צורפה כנספח כ"ג לכתב התביעה).
הנתבעת ביצעה תיקונים בבית ובין היתר ביצעה תיקוני איטום בחלונות.
ביום 26.01.16 שלחו התובעים הודעת ווטסאפ למר אבי אסרף, מנהל ה פרויקט מטעם הנתבעת. להודעה צורפה תמונה בנוגע לתיקון שביצעה הנתבעת לאיטום שני חלונות, המעידה לכאורה כי התיקון לא צלח (העתק ההודעה צורפ ה לתצהירי התובעים).
ביום 15.12.16 קרס הטיח בתקרת חדר השינה של הבת, הנמצא בקומה ה ראשונה של הבית. התובעים העידו כי הבת שמעה רעשים וברחה מהחדר ואז קרס הטיח (צורפו תמונות צבע של החדר לאחר קריסת הטיח). התובעים הודיעו על כך מיד לנתבעת. הנתבעת שלחה את קבלן המשנה – מר מקסים ביתן – אשר הציע לתובעים לבצע תיקונים בבית. התובעים סירבו שיבוצעו תיקונים, ודרשו כי תחילה תיערך בדיקה של מכון התקנים ושל מהנדס מטעם הנתבעת, ורק לאחר מכן יבוצעו התיקונים.
הנתבעת הזמינה לפיכך את מכון התקנים לבצע בדיקות בבית.
ביום 18.12.16 הגיע נציג מכון התקנים לבצע הבדיקה. לאחר שהתבצעה הבדיקה , הוצא דו"ח על ידי מכון התקנים. הדו"ח נשלח על ידי מכון התקנים לנתבעת שכן היא הזמינה ממנו את הבדיקה. הדו"ח לא נשלח לתובעים.
הדו"ח צורף על ידי הנתבעת לכתבי בית הדין מטעמה בהליך זה. בדו"ח נקבע כי המדגם שנבדק יצא לא תקין, באשר להתאמה לדרישות התקן בנוגע להידבקות מערכת הטיח , בקומה א'.
התובעים פנו לעיריית אופקים בבקשה כי מהנדס העיר יגיע לבדיקה בבית התובעים, אך מהעירייה נמסר כי זה מחוץ לתחום פועלם.
[הערת ביהמ"ש – כל המכתבים המפורטים מכאן ולהלן צורפו לכתבי הטענות של הצדדים].
ביום 27.12.16 פנו התובעים באמצעות עו"ד מטעמם לנתבעת בדרישה לביצוע תיקונים באופן דחוף בהתאם לדוח מכון התקנים, כאשר טענו כי נשקפת להם ולילדיהם סכנה בטיחותית חמורה.
ביום 28.12.16 הגישו התובעים תלונה כנגד הנתבעת לרשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון.
ביום 28.12.16 שלחה הנתבעת מכתב תשובה לב"כ התובעים ובו נרשם כי הנתבעת מוכנה לתקן את כל הליקויים בבית לרבות את שכבת הטיח וזאת בהתאם לבדיקת מכון התקנים , ולממן לתובעים שהות במלון וזאת באופן מידי.
בסיום אותו מכתב התבקשו התובעים לאשר טלפונית ובכתב את ביצוע העבודות.
ביום 29.12.16 שוב פנו התובעים לעיריית אופקים בבקשה לשלוח מהנדס לבדיקת הבית. בקשתם נענתה ולבית התובעים הגיעו מהנדסת העיר אופקים, יחד עם בעלי מקצוע נוספים מטעם העירייה לבדוק את הבית.
ביום 04.01.17 קיבלו התובעים מעיריית אופקים "הודעה על מבנה מסוכן". בהודעה נרשם כי הועברו אליהם תוצאות הדגימות של מכון התקנים, כאשר בהיבט של חוזק ההידבקות של הטיח , נמצא כי תוצאות הבדיקה בקומה העליונה אינן תקינות. תוצאות הבדיקה ביחס לקומת הכניסה נמצאו תקינות.
כן נרשם כי על סמך חוות דעת של מהנדסת העיר, ועל סמך תוצאות הבדיקה של מכון התקנים - הקומה העליונה אינה ראויה למגורים/לשימוש.
עוד נרשם כי על התובעים לבצע בדיקה הנדסית מקיפה, ולקבל הנחיות מקצועיות לתיקון הכשל והנזקים בנכס. רק לאחר ביצוע התיקון הנדרש, והצגת אישור ממכון מוסמך כי התיקון בוצע באופן מקצועי ותיקני, יכול ויינתן אישור לשימוש ב נכס.
לאחר קבלת אותה הודעה פנו התובעים לקבל חוות דעת עדכנית לגבי מצב הליקויים בבית, ובאשר לאופן ועלות תיקונם. בחוות דעת המהנדס יהונתן זנגנפור מיום 12.01.17, הוערכה עלות תיקון הליקויים בבית בסך של 169,050 ₪ (כאשר נרשם שלסכום זה יש להוסיף 10% פיקוח הנדסי, וכן יש להוסיף מע"מ, ובסה"כ העלות הכוללת הינה 216,625 ש"ח) (להלן: " חוות הדעת השנייה מטעם התובעים") (חוות הדעת צורפה לכתב התביעה).
ביום 08.01.17 שלחה הנתבעת מכתב למהנדסת העיר אופקים בו טענה כי מיד עם הודעת התובעים על נפילת הטיח בבית, הגיע לבית נציג מטעמה כדי לבדוק את טענות התובעים . בדיקת מכון התקנים העלתה כי מדובר בבעיה בקומה הראשונה בלבד. הקבלן הציע לטפל בבעיה אך התובעים לא שיתפו עימם פעולה והעדיפו לפנות לעורך דין. הנתבעת הסכימה לבצע את התיקון הדרוש באופן מידי, אך התובעים לא שיתפו פעולה , והעדיפו לערב גורמים אחרים , כגון את מהנדסת העיר אופקים.
ביום 19.01.17 נשלחה לנתבעת חוות הדעת השנייה מטעם התובעים, בצירוף מכתב דרישה מטעם התובעים, ולפיו נדרשה הנתבעת לתקן הליקויים ולטפל באי ההתאמות כמפורט בהודעה על מבנה מסוכן מטעם עיריית אופקים, וכמפורט בדו"ח המהנדס מטעם התובעים . במכתב נטען כי מאז כניסת התובעים לדירה הם סובלים מליקויים שטרם תוקנו.
כן דרשו התובעים כי תבוצע בדיקה חוזרת של מכון התקנים לאחר ביצוע התיקונים. כן התבקשה הנתבעת להעביר לעיון התובעים את תוצאות בדיקת מכון התקנים ולהשלים את הבדיקה של מכון התקנים בחדרים בקומה הראשונה אשר לא נבדקו. כן התבקשה הנתבעת לבצע בדיקה הנדסית מקיפה, ולקבל חוות דעת של מהנדס בנין עם הנחיות ברורות ומקצועיות לטיפול בליקויים בבית. לאחר ביצוע התיקונים יש להמציא אישור ממכון מוסמך וממהנדס , כי התיקונים בוצעו באופן מקצועי ותקני.
ביום 25.01.17 החזירה הנתבעת מכתב תשובה לתובעים, ולפיו היא מסכימה לכל הדרישות שעלו במכתבי התובעים, לרבות לדרישה בדבר דיור חלופי ובדיקה הנדסית מקיפה. כמו כן, ביקשה לתאם מועד לביצוע התיקונים. כן ציינה הנתבעת כי כבר בעבר הסכימה לטפל בכל הדרוש טיפול, אך נתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצד התובעים. הנתבעת ציינה במכתב כי היא מסכימה למסירת תוצאות בדיקת מכון התקנים, אולם על אף האמור לא צירפה את דו"ח הבדיקה למכתבה.
ביום 29.01.17 שלחו התובעים מכתב תשובה לנתבעת, ובו ציינו כי בדיעבד מתברר שבצדק סירבו לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים מבלי שבוצעה בדיקת מכון התקנים ובדיקת מהנדס , שכן מבדיקת מכון התקנים התברר כי הקומה העליונה אינה ראויה למגורים, ומהווה סכנה של ממש למתגוררים בה. התובעים חזרו על בקשתם להעביר אליהם תחילה את דו"ח מכון התקנים ולבצע בדיקה משלימה של מכון התקנים בקומה הראשונה, בחדרים בהם לא בוצעה בדיקה. כן דרשו לבצע בדיקת מהנדס בניין בבית, אשר ייתן הוראות בדבר אופן ביצוע התיקונים. התובעים חזרו גם על דרישתם לפיה יש למצוא להם דיור חלופי, ולשאת בעלויות הכרוכות בפינוי הדירה והובלת ציוד לדירה החלופית . כאשר לאחר ביצוע כל אלה, ניתן י היה לתאם מועד לביצוע תיקון הליקויים המפורטים בדו"ח המומחה מטעם התובעים (ראו סעיף 6(ז) למכתב).
ביום 01.02.17 שוב הודיעה הנתבעת לתובעים כי היא נכונה להיענות לכל דרישותיהם, לרבות שליחת מהנדס וקונסטרוקטור והמצאת תוצאות בדיקת מכון התקנים, ומימון דיור חלופי. הנתבעת ביקשה במכתב לקבל אישור שניתן לתאם עם התובעים את ביצוע התיקונים.
על אף שהנתבעת ציינה שמסכימה לכל דרישות התובעים, לרבות העברת דו"ח בדיקת מכון התקנים – שוב לא צורף הדו"ח למכתב הנתבעת.
במכתב מיום 02.02.17, שוב הבהירו התובעים לנתבעת כי יתואם מועד לביצוע התיקונים לאחר שתקיים את יתר התנאים שפורטו, וכי בינתיים יש לתאם עם התובעים מועד לבדיקת מכון התקנים, באותם חדרים בקומה הראשונה שטרם נבדקו, כן יש לתאם בדיקת מהנדס וקונסטרוקטור. וכן חזרו על בקשתם להעברת דו "ח מכון התקנים. בסעיף 4 למכתב זה נכתב כדלקמן: "כמו כן אבקש שוב, בפעם השלישית, לקבל לאלתר את דו"חות מכון התקנים, לא ברור לי מדוע הינכם נמנעים מלהעבירם אליי".
ביום 06.02.17 הגיעו לד ירת התובעים מהנדס וקונסטרוקטור מטעם הנתבעת לבדיקת הבית. המהנדס היה מר קוזלוב רוסלן.
לאחר הביקור לא הועבר לתובעים כל מסמך/דו"ח של הנ"ל.
רק במהלך הליך זה , ביום 20.11.17, הוגשה חוות דעתו של המהנדס קוזלוב רוסלן לבית המשפט (הנ"ל ערך ביקור נוסף בבית בחודש 10/17 טרם הוציא את חוות דעתו).
רק במהלך הליך זה, ביום 23.12.18, שלחה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעים מסמך שנערך על ידי חברת א.ד. כהן בע"מ (לא נרשם מתי נערך), ב ו נרשם על ידי אותה חברה , כי מהנדס מטעמם הגיע לבית ביום 06.02.17, ולאחר שבחן הבית ניתן לומר שהליקויים הקיימים בבית אינם ליקויים קונסטרוקטיביים, ואינם עלולים לג רום לקריסה או לפגוע ביציבות המבנה, אלא קשורים בעיקר לעבודות גמר – שלב הטיוח (המסמך של חברת א.ד. כהן בע"מ, וההתכתבות בין באי כוח הצדדים בעניין העברת מסמך זה, צורפו לתצהירי התובעים).
ביום 07.02.17 שלחה הנתבעת מכתב לתובעים, ובו ציינה כי על פי ממצאיהם הראשונים של מהנדס הבניין והקונסטרוקטור, עולה כי המלצת מהנדסת העיר לביצוע תיקון שכבת הטיח בקומה העליונה אכן נדרשת, ועל כן מעוניינת לבצע התיקון ביום 12.02.17. כן ציינה כי העבודות צפויות להימשך בין 2-4 ימי עבודה, ולתובעים עומדות שתי חלופות לבחירת מקום מגורים חלופי- צימר במושב ברוש או בית מלון בבאר שבע. לגבי יתר הליקויים הנטענים, ציינה הנתבעת כי מהנדס הנתבעת יערוך חוות דעת מסודרת אשר תקבע אופן הטיפול בכל ליקוי, ובסיום יתואם סבב טיפולים נוסף. בנוסף צוין - לראשונה יש לאמר - כי התובעים מוזמנים לעיין בדו"ח מכון התקנים במשרדי הנתבעת (להבדיל ממכתבים קודמים, בהם נרשם כי הנתבעת מסכימה לשלוח לתובעים את דו"ח מכון התקנים).
בסיום המכתב ביקשה הנתבעת את אישור התובעים בכתב להתחיל בתיקון עבודות הטיח.
ביום 09.02.17 החזירו התובעים מכתב תשובה לנתבעת, ובו ציינו כי הנתבעת ממשיכה להתחמק מאחריותה, שכן על פי הנחיית מהנדסת העיר יש לבצע התיקון בתקרת הקומה העליונה, על פי הוראות ברורות של מהנדס באשר לאופן התיקון . על אף האמור לא הומצא דו"ח מהנדס שביקר בבית מטעם הנתבעת באשר לאופן ביצוע התיקון. בנוסף טענו התובעים כי יש לערוך חוות דעת כוללת של הליקויים בבית, ולבצע את כל התיקונים בפעם אחת, ולא לפצלם לסבבים. פיצול לסבבים יגרום לתובעים עוגמת נפש.
כן ציינו , כי לא נשמע סביר ומקצועי כי התיקון יערך במשך כיומיים, והדבר מעלה ספקות באשר למקצועיות בעלי המקצוע מטעם הנתבעת. בנוסף, לאור העובדה כי התובעים העריכו כי משך התיקונים הצפוי הינו ארוך משהעריכה הנתבעת, התבקשה הנתבעת לספק דיור חלופי בעיר אופקים בלבד, שכן שם לומדים ילדיהם ושם מקום עבודתם. כמו כן נדרש מימון של הנתבעת לפינוי הציוד והריהוט מהדירה.
עוד במכתב הנ"ל, הביעו התובעים תרעומת על אי העברת דו"ח מכון התקנים לידיהם ועל כך שהנתבעת הסכימה ליתן להם זכות עיון בלבד בדו"ח, על אף התחייבותה הקודמת להעביר הדו"ח לידי הם. התובעים חזרו וציינו שרק לאחר קבלת דו"ח מכון התקנים , ודו"ח המהנדס ניתן יהיה לבצע את התיקונים.
התובעים ציינו כי מדובר בחזרה של הנתבעת מהסכמות שכבר ניתנו על ידה, וכי מדובר לפיכך בהתנהגות חסרת תום לב.
בסוף המכתב חזרו התובעים על כל דרישותיהם שהובעו לכל אורך הדרך במכתבים הקודמים, באשר לתנאים שצריכים להתקיים טרם תחילת ביצוע התיקונים.
ביום 09.02.17 שלחה הנתבעת תגובה מטעמה לרכזת תלונות בקריית הממשלה. הנתבעת טענה במכתב כי לכל אורך הדרך הסכימה לבצע את כל הדרוש תיקון אך נתקלה בחוסר שיתוף פעולה של התובעים.
ביום 12.02.17 השיבה הנתבעת לתובעים כי על אף נכונותה להיענות לדרישותיהם, אזי הם מנסים לסכל את ביצוע התיקונים על ידה באופן מכוון , ואינם משתפים פעולה. יחד עם זאת, ציינה הנתבע ת כי אינה מתנגד ת כי הטיפול בליקויים ירוכז ויטופל בפעם אחת, וגם מסכימה כי הדיור החלופי יהיה בעיר אופקים לפי בחירת התובעים. התובעים הוזמנו להציע מקום מגורים. כן ציינה הנתבעת, כי בכל הנוגע לדוח מכון התקנים, וחוות דעת המהנדס והקונסטרוקטור (לכשתהיה מוכנה), הרי שמדובר במסמכים פנימיים של הנתבעת, והרשאתה לעיון בהם הינה לפנים משורת הדין, והיא תעשה במשרדי הנתבעת. לבסוף ציינה הנתבעת, כי התובעים יכולים לבצע בדיקת מכון התקנים מטעמם, באשר לחדרים שלא נבדקו בבדיקה הקודמת. בסיום המכתב ביקשה הנתבעת את עמדתם הסופית של התובעים באשר להצעות שהועלו על ידה.
ביום 15.02.17 שלחו התובעים מכתב לנתבעת, ובו דחו טענות הנתבעת לפיהם הם אינם משתפים פעולה. וטענו כי מי שאינה משתפת פעולה היא הנתבעת. התובעים חזרו על דרישתם, כי רק לאחר קבלת דו"ח מכון התקנים וכן דו"ח מהנדס הכולל התייחסות לכלל הליקויים, ובחינתם על ידי התובעים, ניתן יהיה לבצע את התיקונים בבית. כן ציינו התובעים במכתב, כי בהתאם לדרישת הנתבעת, בדקו אופציות לדיור חלופי וכן אופציות לפינוי ואחסון של הציוד והריהוט, והעלו על הכתב את הצעות המחיר שקבלו. לבסוף, ביקשו התובעים מהנתבעת לפעול בהתאם לדרישותיהם.
ביום 19.02.17 הודיעה הנתבעת לתובעים, כי היא מוכנה לשאת בעלויות הדיור החלופי, דמי השכירות ופינוי הבית, וזאת בסך סופי ומוחלט של 13,500 ₪ כולל מע"מ (סכום התואם את הצעות המחיר ששלחו התובעים לנתבעת עבור שכירת דירה לחודש, הובלה ואריזה וכן דמי מתווך), זאת בתנאי שהתובעים יחתמו על הסכם ויתור וסילוק .
באשר לדו"ח מכון התקנים וחוות דעת המהנדס והקונסטרוקטור, ציינה שוב שניתן לעיין בהם במשרדי החברה בכל עת ובתיאום מראש. עוד צוין במכתב כי הנתבעת מוכנה לבצע את התיקון הליקויים בדירה כפי שנמצאו בחוות דעת הנתבעת ובהתאם להמלצת מהנדסת העיר.
ביום 22.02.17 ערכו התובעים בדיקת מכון התקנים מטעמם, בחדרים בקומה הראשונה, שלא נבדקו בבדיקה הקודמת שהזמינה הנתבעת ממכון התקנים .
על פי בדיקה זו המדגם שנבדק נמצא לא מתאים לדרישות התקן הישראלי באשר להידבקות מערכת הטיח (להלן: "בדיקת מכון התקנים המשלימה") (דו"ח הבדיקה צורף לכתבי הטענות בתיק זה).
ביום 08.03.17 משלא הושגו הסכמות בין הצדדים בנוגע לביצוע התיקונים בבית על ידי הנתבעת – הוגשה התביעה דנן.

השתלשלות עניינים לאחר הגשת התביעה
בכתב התביעה עתרו התובעים לפיצוי בגין עלות התיקונים כפי שנקבעה בחוות הדעת מטעמם. התובעים טענו כי איבדו את אמונם בנתבעת לאור התנהלותה עד לאותה עת. התובעים העמידו את התביעה על סך כולל של 387,479 ₪ בגין: עלות שכירת דירה חלופית לשנה - 54,000 ₪; הוצאות מעבר דירה - 10,000 ₪ ; תיקון ליקויים ע"פ חוות הדעת השנייה מטעם התובעים – 216,625 ₪ ; שכ"ט מומחים מטעם התובעים – 3,849 ₪ ; בדיקת מכון התקנים - 3,005 ₪; טרחה אובדן זמן ועוגמת נפש - 100,000 ₪.
התביעה הוגשה נגד הנתבעת ונגד אחד מבעליה הרשומים של הנתבעת, מר שמעון אוזן, בטענה כי הנ"ל חייבים ביחד ולחוד לשפות ולפצות התובעים, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מליקויי הבניה בדירה.
במהלך ניהול ההליך הגיש מר אוזן, בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף בטענה להיעדר יריבות, התובעים התנגדו לבקשה.
בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכמה בדבר דחיית התביעה כנגד מר אוזן ללא חיוב בהוצאות
בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגישו התובעים בקשה דחופה במעמד צד אחד, לסעד זמני כספי למימון דיור חלופי לפחות לשנה ו/או לתקופה הנדרשת עד שתתברר התביעה. הסך שהתבקש הוא 4,500 ₪ לחודש. כן עתרו התובעים למימון הוצאות מעבר דירה בסך של 10,000 ₪. התובעים טענו כי הבקשה מוגשת לאור מצוקתם הכלכלית, הפיזית והנפשית והנזק שעשוי להיגרם להם ולילדיהם אם יישארו לגור בבית, אשר רווי בליקויי בניה ואף הוכרז כמבנה מסוכן ושאינו ראוי לשימוש.
הבקשה לסעד זמני נדונה בפני כב' השופטת מיכל וולפסון ( כאשר ההליך העיקרי נדון בפני הח"מ) השופטת וולפסון דחתה את הבקשה ליתן הצו במעמד צד אחד, הורתה על הגשת תגובת הנתבעת לבקשה, וקבעה דיון בבקשה במעמד שני הצדדים.
בתשובתה לבקשה לסעד זמני, טענה הנתבעת כי בקשת התובעים אינה מתיישבת עם הסעד אותו תבעו בכתב התביעה. כן טענה כי לא התנערה מאחריותה באשר לליקוי הטיח בתקרת הקומה הראשונה, והתובעים הם אלה שסיכלו את ביצוע התיקונים על יד ה. הנתבעת הכחישה את יתר הליקויים המופיעים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, ועתרה לדחיית הבקשה לסעד זמני.
ביום 27.03.17 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני, בפני כב' השופטת וולפסון.
במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: "הגענו להסכמה לפיה המשיבה תישא בעלות שכר דירה חודשית על סך 4,500 ₪ וכן דמי פינוי והובלה בסך 7,000 ₪. המבקשים יתקשרו ישירות לגבי שכירת הדירה וכן, לגבי פינוי הדירה.
במהלך החודש של השכירות והפינוי תיכנס המשיבה ותבצע תיקון של שכבת הטיח בקומה העליונה, וכן תתקן את בעיות הרטיבות בחלונות. בתום התיקונים תתבצע בדיקה של מכון התקנים שתאשר שתיקון הטיח צלח ומיד לאחר מכן, תתבצע בדיקה על ידי מהנדסת העיר אופקים שתאשר גם היא שהתיקון מאפשר את השימוש בקומה העליונה בבית. יתר הליקויים ידונו במסגרת התיק העיקרי, כפי שיורה על כך השופט שידון בתיק העיקרי" (הדגשה שלי - הח"מ).
במהלך הדיון בבקשה טענו התובעים כי אין בידוד בגג הבית וביקשו שהנתבעת תתקן הליקוי במסגרת התיקונים הדחופים, אולם הנתבעת סירבה לכך ונציגיה טענו שאין ליקוי בגג. ראו טענות ב"כ התובעים בעניין זה : "...גבירתי, יש קושי להגיע להסכמה בעניין של גם האיטום והבידוד. הם לא... לפי מה שאני הבנתי הם לא מוכנים לזה...".
עו"ד נדב שלוש: "...המומחה מטעמם אמר מבלי לבדוק...הוא קבע מבלי לבדוק שום קביעה, בלי בדיקה מדעית..". (פרו' עמ' 17 שורות 15 – 17).
ראו גם דבריו של מר סימון אוזן בעניין זה: "....כי אני אומר, בגג יש בידוד, את אומרת שאין בידוד ואני אומר שיש" וראו בהמשך: "נכון, אבל אני אומר שיש והיא אומרת שאין" (פרו' עמ' 21 שורה 9, שורה 14). וראו גם בהמשך את דבריה של עו"ד דבורה דיין: "... השאלה היא, אנחנו שוב נכנסים, כי אנחנו ממילא הסכמנו שהלא – דחופים ידחו להמשך הדיון. אבל השאלה היא אם העניין התרמי הוא באמת דחוף או לא דחוף. אנחנו את זה צריכים עכשיו.... זה גורם סבל.." (פרו' עמ' 22 שורה 20 – 24) (הדגשה שלי – הח"מ).
בהמשך להסכמות הצדדים הודיעו התובעים לנתבעת במכתב מיום 28.03.17 כי מצאו דירה לשכירות בעלות של 4,500 ₪ לחודש, ללא עמלת תיווך. יחד עם עלות הפינוי של הדירה בסך של 7,000 ₪ ובתוספת מע"מ, ביקשו התובעים מהנתבעת להעביר אליהם סך של 12,690 ₪.
הנתבעת העבירה לידי התובעים את הסכום הנ"ל.
ביום 31.03.17 יצאו התובעים מה בית, וביום 03.04.17 החלה הנתבעת בביצוע תיקון שכבת הטיח בקומה הראשונה, ו כן באיטום חלונות הבית, כפי שסוכם בין הצדדים.
ביום 05.04.17 הגישה הנתבעת כתב הגנה.
ביום 21.05.17, הוגשה מטעם הנתבעת הודעה דחופה ל ביהמ"ש, ולפיה הסתיימו עבודות התיקון בבית התובעים, כפי שהוסכם בדיון בסעד הזמני, ונותרו עוד כ- 10 ימים עד לתום תקופת השכירות בדירה החלופית בה שוהים התובעים מזה כחודשיים. עוד הוסיפה הנתבעת כי בנסיבות אלו ביקשה מהתובעים לבצע תיקון של כל הליקויים הנטענים על ידם, כל עוד הבית ריק, אך התובעים סירבו לביצוע התיקונים ועמדו על קבלת פיצוי כספי מהנתבעת.
בתגובתם להודעה זו של הנתבעת, ציינו התובעים כי תיקוני הטיח ותיקון הרטיבות מהחלונות אכן הסתיימו . ואולם, מבדיקה ראשונית של מכון התקנים לגבי תקינות הטיח, התוצאות לא היו תקינות. בדיקה נוספת שבוצעה בהמשך הייתה תקינה.
בעקבות הבדיקה התקינה התקבל ביום 17.05.17 אישור ממהנדסת העיר לשימוש בבית. התיקון ומתן האישורים לקחו חודשיים ולא 2 – 4 ימים כפי שהעריכה הנתבעת בתחילה.
עוד ציינו התובעים בתגובתם כי ביום 22.05.17 ערך המהנדס מטעמם, יהונתן זנגנפור, בדיקה נוספת בבית לב חינת תיקון הליקויים, וערך חוות דעת מתוקנת (להלן: "חוות הדעת השלישית מטעם התובעים") ( חוות הדעת צורפה לכתבי בית הדין). בחוות דעת זו ציין המומחה כי איטום החלונות לא תוקן כנדרש ולא בוצעה בדיקת המטרה, ולמעשה נותר ליקוי באיטום החלונות (ר' עמ' 13 סעיף 1.1.1 לחו"ד השלישית מטעם התובעים). כמו כן, נמצא על ידי המומחה מטעם התובעים, כי גם תיקון הטיח, שפכטל וצבע בקומה העליונה, בוצע באופן לא מקצועי ולא כנדרש (ר' עמ' 20 סעיף 2 לחו"ד השלישית מטעם התובעים). סך הליקויים בחוות הדעת השלישית עמד על אותו סך כמו בחוות הדעת השנייה.
עוד טענו התובעים בתגובתם כי בכתב ההגנה וכן בתגובה לסעד הזמני הכחישה הנתבעת את יתר הליקויים אשר פורטו בחוות הדעת השנייה מטעם התובעים. כן טענו כי במהלך הדיון בסעד הזמני, דחתה הנתבעת את בקשתם לבצע גם איטום בגג הבית במסגרת התיקונים הדחופים. כל זאת מצטרף להתנהגותה חסרת תום הלב של הנתבעת טרם הגשת התביעה. לפיכך ציינו התובעים כי איבדו אמונם בנתבעת, ואינם מוכנים לאשר לנתבעת לבצע תיקונים נוספים.
עוד הודיעו התובעים בתגובתם, כי לאור התיקונים שביצעה הנתבעת ולאור העובדה שהנתבעת מימנה לתובעים דיור חלופי והוצאות פינוי, הרי שיש להפחית מכתב התביעה את הסכומים כדלקמן: סך של 54,000 ₪ בגין שכירת דירה חלופית, סך של 10,000 ₪ עלות הוצאות מעבר דירה. כמו כן הורד סך של 12,000 ₪ מפרק 2 בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, לאור התיקון שבוצע בטיח הקומה הראשונה. מאידך התווסף סך של 8,000 ₪ בגין אי ביצוע קופינג בגג (ס' 3.3 לחוות הדעת השלישית) , ו סך של 4,000 ₪ בגין החלפת דלת רב בריח (סעיף 5.3 לחוות הדעת השלישית), ולפיכך עלות התיקונים הנקובה ב כתב התביעה לא השתנתה. בנוסף, ביקשו התובעים להוסיף לתביעה סך של 1,287 ₪ בגין בדיקתו החוזרת של המומחה מטעמם.
לאור הודעת התובעים בדבר שינוי ותיקון של סכומי התביעה הוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן, הכולל את סכומי התביעה המעודכנים. כמו כן, באותו היום, נתנה החלטתי בעניין בקשת הנתבעת לבצע את יתר התיקונים בבית, במהלך שהות התובעים בדירה החלופית כדלקמן: "לאחר שהתקבלה עמדת התובעים ומאחר ולא ניתן להכריע בשלב זה האם הנתבעת איבדה/ לא איבדה את זכות התיקון, לא מצאתי לנכון לחייב התובעים לאפשר ביצוע תיקונים נוספים בדירה בשלב זה".
עוד באותו יום נקצב לנתבעת מועד להגשת חוות דעת נגדית מטעמה.
ביום 04.06.17 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן מטעמם, ובו הועמד סכום התביעה על סך 324,766 ₪ (במקום 387,479 ₪ בכתב התביעה המקורי).
בהמשך הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן.
ביום 20.11.17 הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, ערוכה על ידי המהנדס קוזלוב רוסלן אשר ביקר בבית ביום 06.02.17 וביום 30.10.17 .
חוות הדעת מטעם הנתבעת התייחסה לחוות הדעת השלישית מטעם התובעים. בחוות הדעת מטעם הנתבעת הוערכה עלות תיקון הליקויים בבית בסך של 10,400 ₪, ללא מע"מ.
ביום 11.12.17 הוריתי לצדדים להודיע עמדתם בעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת הודיעה כי אינה מתנגדת למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואילו התובעים הודיעו כי עומדים על חוות הדעת מטעמם, ומתנגדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאור הפערים הגדולים בין חוות דעת הצדדים, הוריתי ביום 19.12.17, על מינויו של המהנדס יצחק חייט, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: " מומחה בית משפט").
ביום 18.03.18 הוגשה חוות דעת מומחה בית משפט, לאחר ביקור שערך בדירה ביום 06.03.18. חוות דעת מומחה בית משפט בחנה את הליקויים הנטענים בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים.
מומחה בית משפט העריך את עלות תיקון הליקויים שמצא בבית בסך של 23,425 ₪ (בתוספת מע"מ).
הן התובעים והן הנתבעת שלחו למומחה בית משפט שאלות הבהרה, כפי שיפורט בהמשך. כמו כן הופנו למומחה שאלות הבהרה על ידי בית המשפט, בעקבות טענות שהעלו התובעים.
לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט הגישו התובעים בקשה להורות למומחה להשלים את חוות דעתו באשר לטענות מומחה התובעים בעניין הניקוז. לאחר קבלת עמדת המומחה וכן עמדת הנתבעת לבקשת התובעים, קבעתי ביום 20.03.16 כי דין הבקשה להידחות, שכן מומחה בית המשפט סבר שהסדקים שישנם במבנה לא נגרמו בשל בעיית ניקוז, אלא מסיבה אחרת.
ביום 04.06.18 התקיים דיון קדם משפט. ב"כ התובעים טענה כי התובעים לא מקבלים את חוות דעת מומחה בית משפט, שכן לטענתם ישנם ליקויים שאפילו המומחה מטעם הנתבעת אישר, ואילו מומחה בית משפט שלל אותם, וכן ישנם ליקויים שעלות תיקונם הוערכה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בחסר (ר' עמ' 3 ש' 10-23, וכן עמ' 4 ש' 1-17 לפרוטוקול).
מנגד, טענה ב"כ הנתבעת, כי הנתבעת מקבלת את חוות דעת מומחה בית משפט, ואולם ציינה כי אם בית המשפט יחליט להורות על תיקון הליקויים על ידי הנתבעת, תתקן הנתבעת גם ליקויים שהופיעו בחוות הדעת מטעמה, על אף שמומחה בית משפט לא אישר קיומם (ר' עמ' 4 ש' 31-35, עמ' 5 ש' 5,10,13-14 לפרוטוקול). התובעים הודיעו מנגד כי הם מסרבים לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים לאור ההיסטוריה של התיק (עמ' 5 ש' 24 לפרוטוקול).
במהלך הדיון הודיעו התובעים שלא יחקרו את מומחה בית משפט, אלא יטענו טענות משפטיות בלבד באשר לחוות דעתו.
בשלב מסוים של הדיון הודיעו שני הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה יוגשו על ידם תצהירים מבלי שהמצהירים יחקרו, אולם מאחר והתיק כלל גם מחלוקות עובדתיות, סברתי שיש מקום להורות על חקירת המצהירים – ולפיכך קבעתי את התיק להוכחות.
בהמשך ניתנה על ידי החלטה נוספת לפיה הצדדים מוזמנים לצרף לתיק תמונות צבעוניות ו/או סרטונים בדבר הליקויים הנטענים/ המוכחשים.
בסיום הדיון, בעקבות טענות הצדדים, הוריתי לנתבעת להפנות שאלת הבהרה למומחה בית משפט, בנוגע לעלויות התיקון שנקבעו על ידו - האם מדובר בעלויות לקבלן מזדמן או בעלויות לנתבעת.
לאחר הדיון הגישה הנתבעת עותק משאלת ההבהרה ששלחה למומחה, וכן את תשובתו מיום 06.06.18 לפיה: "העלויות שקבעתי בטבלה שבסעיף מס' 77 (עמ' מס' 43) בחוות דעתי מיום 12.03.18, מוערכות על ידי כשווי השוק לביצוע העבודות המפורטות בטבלה.
דעתי המקצועית הינה כי העלות לנתבעת תהא תמיד גבוהה יותר מן העלות למה שמכונה "קבלן מזדמן", וזאת בשל תקורות הנתבעת..." (הדגשה שלי – הח"מ).
כמו כן הוריתי לתובעים להעלות על הכתב את הליקויים שנדחו על ידי מומחה בית המשפט ואושרו על ידי מומחה הנתבעת. התובעים התבקשו גם לפרט הליקויים ש נדחו על ידי מומחה בית המשפט, על אף שמדובר לטענתם בליקויים בגינם יש מחלוקת משפטית ולא מחלוקת מקצועית.
לאחר הדיון הגישו התובעים רשימת ליקויים בהתאם להחלטתי (ליקויים שמומחה הנתבעת אישר אך מומחה בית המשפט דחה, וכן ליקויים שעניינם משפטי ולא מקצועי).
הנתבעת הגיבה לרשימה זו של התובעים, כאשר טענה כי גישת התובעים לפיה היה על המומחה מטעם בית המשפט, לאשר ליקויים בהם הודה המומחה מטעם הנתבעת - מוטעית ביסודה, שכן למומחה בית משפט שיקול דעת עצמאי ואינו צריך להיצמד לחוות הדעת של מי מהצדדים. העובדה כי התובעים אינם מרוצים מקביעות המומחה, אינה מהווה עילה לסטייה מממצאיו. כמו כן באשר לליקויים שבחוות דעת מומחה בית משפט, אשר לגביהם טענו התובעים לקיומה של - "מחלוקת משפטית", טענה הנתבעת כי אין מדובר במחלוקת משפטית אלא במחלוקת מקצועית.
ביום 07.10.18 ניתנה החלטתי בנוגע לרשימת הליקויים שבמחלוקת. בהחלטה נקבע כעקרון כי טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם לשלב הסיכומים.
יחד עם זאת, על מנת שבפני בית המשפט תהא מונחת עלות תיקון הליקויים שבמחלוקת - ככל שבסופו של יום תתקבל עמדת התובעים – פניתי אל מומחה בית המשפט בשאלות הבהרה, על מנת שיעריך את עלות התיקון של אותם ליקויים ש נדחו על ידו, על אף שמומחה הנתבעת אישר קיומם/אחריות הנתבעת בגינן.
כמו כן אפשרתי לתובעים לשלוח שאלות הבהרה נוספות למומחה בעניינים מסוימים שפורטו בהחלטתי, ככל ויחפצו לעשות כן.
בנוסף קבעתי שככל שהתובעים עומדים על טענתם כי עדיין קיימים ליקויי רטיבות מהחלונות, על התובעים לערוך בדיקת המטרה על ידי "מעבדה מאושרת", במימון שני הצדדים. החלטה זו הסתמכה על כך שמומחה בית המשפט בתשובתו מיום 30.04.18 לשאלות הבהרה ששלחו התובעים ציין שככל והתובעים עומדים על הטענה בדבר קיומו של הליקוי, עליהם לבצע בדיקת המטרה על ידי מעבדה מאושרת.
ביום 23.10.18, בוצעה בדיקת המטרה בבית התובעים על ידי מכון התקנים בנוכחות שני הצדדים ובמימון משותף.
לפי מסקנות הבדיקה: "חלק המבנה הנבדק לא עמד בבדיקה". הבדיקה בוצעה בחדר שינה ילדים ובחדר שינה הורים.
ביום 13.11.18 הוריתי על העברת תוצאות בדיקת ההמטרה למומחה בית המשפט, לצורך השלמת חוות דעתו בעניין ליקויי הרטיבות והאיטום בחלונות.
המומחה התייחס לבדיקה בתשובתו מיום 26.11.18 כאשר ציין כי יש לבצע תיקון לחלונות וככל שהתיקון לא יצלח יש להחליף את שני החלונות שאטימתם נמצאה לקויה בעלות של 2,500 ₪ ליחידה ובסה"כ בעלות של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.
בשלב זה לאחר שמוצה שלב שאלות ההבהרה, והתקבלו תשובות המומחה לכל השאלות שנשלחו אליו, ניתנה החלטתי על הגשת תצהירי הצדדים.
כמו כן הוריתי לצדדים שככל שחל שינוי בעמדתם בנוגע לחקירת המומחה, עקב תשובותיו לשאלות ההבהרה – עליהם להודיע על כך לבית המשפט.
בהתאם להחלטה בדבר הגשת תצהירים, הגישו התובעים 2 תצהירים חתומים על ידם. כן הגישו תמונות צבע ממוספרות 1-68, ושני דיסקים עם סרטונים שצולמו בבית התובעים.
הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנהל הפרויקט, מר אבי אסרף, וכן תצהיר עדות ראשית של קבלן המשנה בפרויקט, מר מקסים ביתן.
בתיק התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו כל העדים על תצהיריהם.
בסיום דיון ההוכחות הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.
בהתאם להוראה זו הוגשו סיכומי הצדדים והם מונחים לפני.

טענות הצדדים

טענות התובעים
התובעים הודיעו לנתבעת על החוסרים הליקויים ואי ההתאמות ונתנו לה הזדמנות נאותה לתקן אותם. חרף זאת, הנתבעת לא נצלה את ההזדמנויות שנתנו לה כבר משנת 2013, עת קיבלה את חוות הדעת הראשונה מטעם התובעים , אז ביצעה תיקונים חלקיים בלבד אשר כשלו.
הנתבעת ביצעה תיקון של תזוזה ושקיעה חריגה של גדרות חצר הבית, אך תיקון זה לא צלח ומומחה בית משפט קבע כי יש לבצע תיקונים המבטלים למעשה את התיקון שערכה הנתבעת בגדרות .
עוד ליקויים שתוקנו חזרו על עצמם, וחלק גדול מהליקויים לא תוקן.
בחורף 2015-2016 ערכה הנתבעת תיקון רטיבות בשני חדרי שינה, בעקבות פניות התובעים, תיקון אשר לא צלח, והרטיבות חזרה. במסגרת הדיון בסעד הזמני, הסכימו הצדדים לתיקון נוסף של הרטיבות בחדרי השינה, ובאפריל-מאי 2017 בוצע התיקון הנוסף על ידי הנתבעת. ואולם, על פי בדיקת המטרה שבוצעה, גם התיקון הנוסף לא צלח ונמצא כי עודנה קיימת רטיבות.
אף תיקון שערכה הנתבעת במרפסת לא צלח, ועדיין קיים שיפוע לא תקני ברצפת המרפסת.
אם כן, במשך כשלוש שנים לא ניתן מענה מלא מצד הנתבעת לחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים.
בהמשך קרס הטיח בקומה העליונה. התובעים וילדיהם נאלצו להתגורר בבית שנאסר לשימוש והוכרז כמבנה מסוכן, בחוסר נוחות גדול, כאשר הם משתמשים בקומה התחתונה של הבית בלבד. כל אותו זמן ניהלה עימם הנתבעת מו"מ חסר תום לב לביצוע התיקונים.
בתחילה טענה הנתבעת כי היא מקבלת את כל דרישות התובעים, לרבות חוות הדעת מטעמם ומסכימה להעביר להם את דו"ח מכון התקנים ודו"ח המהנדס והקונסטרוקטור , ואולם בפועל, הנתבעת לא עשתה דבר, שכן לא העבירה לתובעים את תוצאות בדיקת מכון התקנים שערכה בביתם , ואת בדיקת המהנדס והקונסטרוקטור מטעמה, על אף בקשותיהם הרבות של התובעים והסכמתה לכך . כך גם לבסוף שינתה הנתבעת עמדתה והודיעה כי מוכנה לבצע התיקונים על פי חוות דעת המהנדס והקונסטרוקטור מטעמה, ולא על פי חוות דעת התובעים, וזאת על אף כי חוות דעת מטעם הנתבעת מעולם לא נמסרה לתובעים, כך שלא ידעו מה מתכוונת הנתבעת לתקן ומה לא. כך גם ביקשה הנתבעת מהתובעים, במכתבה האחרון, לחתום על כתב ויתור על כל טענה או דרישה בעניין הדיור הח לופי ופינוי התובעים מביתם, בעוד התכוונה לספק לתובעים דיור חלופי למס' ימים בודדים, כאשר בפועל תיקון הטיח והרטיבות, לרבות הבדיקות שנדרשו לאחר מכן, ערכו כחודשיים. לפיכך, בצדק סירבו אז התובעים לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת.
חוות דעת מומחה בית משפט, לרבות בדיקת ההמטרה, מלמדים כי קיימים בבית ליקויים עוד משנת 2013 אשר טרם טופלו על ידי הנתבעת, ו/או אשר תוקנו על ידה, אך התיקון לא צלח.
התובעים איבדו אמונם בנתבעת, זאת לאור הפרת הסכת המכר על ידה, בנית בית שלא בהתאם לתקנים, תוך סיכון חייה התובעים וילדיהם, אי תיקון ליקויים משנת 2013 ועד היום, ו/או עריכת תיקונים חלקיים אשר לא צלחו, ולאור הנזקים, ההוצאות ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים לאורך השנים. כמו כן קיימת אווירת עוינות בין עובדי הנתבעת לבין התובעים. התובעים לפיכך אינם מסכימים לתיקון יתר הליקויים על ידי הנתבעת.
חוות דעתו של מומחה בית משפט אינה יסודית אינה מקצועית ואינה עקבית בחלקים רבים שבה. חוות הדעת אינה ניטראלית ונוטה באופן מובהק לטובת הנתבעת. מומחה בית משפט לא מונה בהסכמה, שכן התובעים התנגדו למינויו, ולפיכך עומדת לתובעים הזכות לחלוק ולסתור את חוות דעתו, שכן משקלו כמשקל חוות דעת הצדדים.
מומחה בית משפט ערך חוות דעתו בתוך 6 ימים, כאשר בחוות דעתו לא התייחס לליקויים אשר הצביעו עליהם התובעים והמומחה מטעמם בביקורו, וכן קבע כי 19 מהליקויים אינם קיימים ו/או לא הוצגו בפניו, על אף שגם המומחה מטעם הנתבעת אישר קיומם. כמו כן, קבע המומחה עלויות תיקון נמוכות מאוד ביחד למחירי השוק.
מומחה בית משפט חרג מסמכותו והביע עמדה שיפוטית המוטה לטובת הנתבעת. כמו כן, התייחס המומחה לפגמים אסתטיים כזוטי דברים, על אף שיש לפצות התובעים בגינם.
על פי הצעת מחיר שקיבלו התובעים מחברת א. ס. בנייה ושיפוצים, קבלנים לעבודות גמר, התיקון של ליקויים שונים בבית, צפוי לעלות הרבה יותר מהסכומים שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט (הצעת המחיר צורפה לתצהירי התובעים).
לתובעים ולילדיהם נגרמו נזקים, עוגמת נפש רבה ומשמעותית, סבל רב, טרחה ואי נוחות מיום כניסתם לדירה ועד היום, כתוצאה מהתנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת. התובעים וילדיהם מתגוררים באי נוחות בבית שבו ליקויים רבים.
באופן חוזר ונשנה בוצעו תיקונים רשלניים כך שנמנע מהתובעים ניהול אורח חיים סביר בבית בו השקיעו מהונם. התובעים הפסידו זמן וימי עבודה.
מאז קריסת טיח התקרה בקומה העליונה ובמשך כשלושה חודשים, בהם נאסר השימוש בקומה העליונה על ידי מהנדסת העיר, חיו התובעים וילידים בקומת הקרקע בלבד, בחוסר נוחות ובלי מקלחת, כך שהיו מתקלחים אצל ביתם, ישנים על מזרנים. לאחר מכן, נאלצו התובעים להתפנות מהבית וכן לפנות החפצים ולחיות במשך כחודשיים "על ארגזים" בדירה חלופית בסמוך לחג הפסח, ואף לחגוג את החג בבית שאינו שלהם.
האירועים המתוארים פגעו במצבם הבריאות והנפשי של התובעים וילדיהם. התובעת 2 הינה חולת לב, וחוסר הנוחות והלחץ הנפשי שנגרמו לה מידי יום הריעו את מצבה הבריאותי. כך גם הוחמר מצבה של ביתם של התובעים, אשר שהתה בחדר בו קרס טיח התקרה והספיקה לצאת ממנו טרם הקריסה, כאשר היא סובלת מאסטמה ומחרדות קשות. החמרת מצבה אירעה בשל ליקויי הרטיבות, הלחות, ריח הטחב והעובש בבית , ו בשל הצפיפות בה חיה המשפחה בסלון הבית.
התובעים סובלים עד היום מקור קיצוני בחורף ומחום קיצוני בקיץ, שכן הנתבעת לא ביצעה בידוד תרמי לגג הרעפים, ולא ביצעה איטום ובידוד תרמי בארגז החלונות בבית.
אשר על כן, עותרים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 100,000 ₪.
יש לדחות כל טענה של הנתבעת כנגד התובעים בגין אי הקטנת הנזק, שכן הנתבעת ניהלה עימם מו"מ בחוסר תום לב. לתובעים לא הייתה יכולת כלכלית לביצוע התיקונים באופן עצמאי, שכן כל חסכונותיהם הושקעו ב בית וכן הם משלמים משכנתא בכל חודש, כך שנמצאים ביתרת חוב קבועה בחשבון הבנק שלהם.
העד המרכזי מטעם הנתבעת, מר מקסים ביטן , היה בלתי מהימן. בחקירתו בדיון ההוכחות ענה לרוב השאלות , כי אינו יודע, או לא זוכר, או לא היה מעורב, וכן מסר גרסאות סותרות.
סך עלויות הליקויים שבחוות דעת מומחה בית משפט אשר אינם שנויים במחלוקת הינם בסך של 32,725 (ללא מע"מ), כאשר לכך יש להוסיף רווח קבלני, פיקוח הנדסי, ותוספת עבודות בלתי צפויות.
עלות הליקויים השנויים במחלוקת הינם בסך של 143,000 ₪ (ללא מע"מ), כאשר לסכום זה יש ל הוסיף רווח קבלני, פיקוח הנדסי, ותוספת עבודות בלתי צפויות.
לתובעים מגיע גם החזר הוצאות משפט בסך כולל של 29,157 ₪, בגין עלות חוות דעת ועלות בדיקות שביצעו וכן מגיע להם שכ"ט עו"ד.

טענות הנתבעת
בין התובעת לבין התובעים נערך פרוטוקול מסירה של הבית, בו צוינו ליקויים מינוריים שאותרו בבית, אשר תוקנו כולם לשביעות רצונם של התובעים, וכראייה, חתם התובע על פרוטוקול המסירה, ולפיו הבית נמסר לו כשהוא נקי מכל פגם, ליקוי ואי התאמה.
התובעים אכן פנו לנתבעת בשנת 2013 בגין ליקויים שנתגלו בביתם, והיא תיקנה את כל הדרוש תיקון לשביעות רצונם, וכראייה לכך ניתן להבחין "בשקט התעשייתי" מצד התובעים עד לשנת 2016. אלמלא נפילת טיח התקרה, התובעים לא היו פונים לנתבעת בגין התיקונים שביצעה.
בשנת 2016, מיד כאשר הודיע התובע למר מקסים ביטן מטעם הנתבעת, כי חלק משכבת הטיח באחד החדרים התנתק ונשר, התייצבו עובדי הנתבעת לבדיקת הטענות, וכן ביקשו לתקן הליקוי, אך התובעים סירבו לתיקון , תוך דרישה כי תיערך בדיקה של מכון התקנים.
בהתאם לדרישת התובעים ערכה הנתבעת בדיקה של מכון התקנים, אשר ממצאיה היו כי קיים כשל בהידבקות מערכת הטיח בקומה העליונה. בהמשך לאמור, הציעה הנתבעת שתי אופציות של תיקון - האחת - פירוק והרכבה של שכבת הטיח, השנייה – ביצוע תקרת גבס. אך התובעים לא הסכימו לקבל אף אחת מהחלופות. בהמשך, לבקשת התובעים נערכה גם בדיקת מהנדס וקונסטרוקטור מטעם הנתבעת. באותו הזמן החלו תכתובות בין הצדדים, במסגרתן הנתבעת נענתה לכל דרישות התובעים בחיוב, אך התובעים סירבו לביצוע התיקונים, הגישו תלונה כנגד הנתבעת לרשם הקבלנים, פנו למהנדסת העיר בעיריית באר שבע ובכל פעם הוסיפו עוד דרישות, אשר גם להן נענתה הנתבעת, עד שעקבותיהם של התובעים נעלמו והוגשה התביעה דנן.
בעוד הנתבעת עשתה כל שביכולתה כדי לטפל בכל דרישות התובעים, אלה מצדם שקדו על הכנת כתב התביעה כנגד הנתבעת, כשכל מטרתם הייתה התעשרות על חשבונה. ניסיונות התובעים לצייר עצמם כמי שגרים בבית מט לנפול, הינם לא יותר מגיבובי שקרים. התובעים לא נתנו לנתבעת ולו בדל של הזדמנות לתקן את הליקויים, ולא ברור לנתבעת על שום מה איבדו התובעים אמונם בנתבעת, בעוד הנתבעת הביעה נכונותה הכנה והאמיתית לביצוע התיקונים. לפיכך עומדת לנתבעת זכות התיקון.
השתלשלות האירועים מוכיחה את חוסר תום ליבם המשווע של התובעים באומרם כי נתנה הזדמנות נאותה לנתבעת לתיקון הליקויים, שעה שניתן להבחין בבירור בחוסר שיתוף פעולה מצד התובעים ליישוב הסכסוך. בכל פעם שהנתבעת הסכימה לדרישותיהם של התובעים, הוסיפו התובעים להערים דרישות מוגזמות והקשו על הנתבעת. שלל התכתובות בין הצדדים, מוכיחות כי הנתבעת הייתה מוכנה להיענות לכל דרישות התובעים, בעוד התובעים סיכלו בכל פעם את ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת.
אם כן, אין לתובעים אלא להלין על עצמם שכן בהתנהגותם ובמחדלם מנעו מהנתבעת לתקן את הליקויים בדירה ובכך הגדילו את נזקיהם.
חוות דעת מומחה בית משפט מלמדת על חוסר תום ליבם של התובעים ועל רצונם לנפח את כתב התביעה וליצור ליקויים יש מאין.
יש לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט וזאת בשל מעמדו על פי ההלכה הנוהגת. לא רק שהתובעים לא הצביעו על כל נימוק שיש בו כדי לסטות מחוות דעת מומחה בית משפט, אלא אף לא הוכיחו מרבית הליקויים שבחוות הדעת מטעמם.
הנתבעת מבקשת לתקן בעצמה את הליקויים שאיתר מומחה בית משפט, או לחילופין, ככל שבית משפט לא ימצא לנכון לאפשר לנתבעת את תיקון הליקויים, יש לפסוק לתובעים פיצוי כספי מופחת, לאור העובדה כי התובעת לא איבדה את זכות התיקון, וכן לאור העובדה כי בחלוף הזמן נגרם לנתבעת נזק ראייתי להוכיח את הגורמים להיווצרות הליקויים.
התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום מופרז של 100,000 ₪, ובכך יש כדי להוכיח את התנהגותם הסחטנית, כפי שנהגו עד כה. התנהגות התובעים מלמדת כי אינם זכאים לכל פיצוי בין ממוני ובין שאינו ממוני.
בנסיבות העניין אין להטיל את הוצאות ההליך על הנתבעת, שכן אילו היו התובעים מאפשרים לנתבעת לתקן את הליקויים בבית, לא היו נדרשים לכל ההוצאות שהוציאו, שכן, הם אלו שגררו את הנתבעת לערכאות משפטיות שלא לצורך. כמו כן, הפערים בין חוות דעת התובעים לחוות דעת מומחה בית משפט, מקימים לנתבעת זכות שיפוי בגין ניהול התביעה למעלה מן הצורך.
אשר על כן יש לדחות את התביעה בהיעדר הוכחה כנדרש, או לחילופין לקבוע כי זכות התיקון של הנתבעת לא מוצתה ובעינה עומדת, או לחילופין לקבוע פיצוי כספי מופחת באופן משמעותי. כמו כן, יש לדחות בקשתם המופרזת של התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש.

דיון והכרעה
הצדדים חלוקים בשני עניינים עיקריים והם: מסקנות מומחה בית המשפט בחוות דעתו, לרבות, קיומם/העדרם של הליקויים, עלות תיקונם ואחריות הנתבעת בגינם. כן חלוקים הצדדים בשאלה האם הנתבעת איבדה /לא איבדה את זכות התיקון. בעניין זה הם חלוקים באשר לשאלה האם הנתבעת תיקנה/ לא תיקנה ליקויים קודמים והאם הנתבעת התנהגה בחוסר תום לב, או שהתנהגה כדין, והתובעים היו אלו שסיכלו את תיקון הליקויים , והם אלו שאחראים לכך שהסכסוך הגיע לערכאות משפטיות.
באשר לטענת הנתבעת לפיה מאחר שהתובעים חתמו על פרוטוקול מסירה של הבית ובו אישרו כי הבית נקי מליקויים ונמסר להם לשביעות רצונם - אין לה ם אפשרות להלין כיום על ליקויים בבית – הרי שאין לטענה זו על מה לסמוך והיא נוגדת את הדין הקיים.
על פי חוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973, יש לרוכשי דירה את הזכות לפנות למוכרת בדרישה לתיקון ליקויים שהתגלו על ידם, תוך זמן סביר ממועד קבלת החזקה בדירה, והכל כמפורט בחוק. התובעים כאן אכן פנו לנתבעת בדרישה לתיקון הליקויים תוך זמן סביר.

מומחה בית משפט- מעמדו וחוות דעתו
הנתבעת מבקשת כי בית משפט יאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט. התובעים מנגד משיגים על חלק גדול מחוות דעת מומחה בית משפט, ומבקשים להוכיח טענותיהם, באמצעות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה. כן מבקשים התובעים להסתמך על ראיות המצויות בתיק זה , הסותרות לדעת ם קביעות מס וימות של המומחה בחוות דעתו.
באשר למעמדה של חוות דעת מומחה בית המשפט אציין כי במקרה דנן, הנתבעת הסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אך התובעים התנגדו למינויו, תוך שביקשו לאמץ את חוות הדעת השלישית מטעמם.
בנסיבות אלו טוענים התובעים כי אין מקום לאיין את חוות הדעת שהגישו הצדדים, וכי לחוות דעת הצדדים יש משקל זהה לחוות דעת מומחה בית משפט.
החלק הראשון בטיעון התובעים לעיל בדין יסודו, אולם החלק השני בטיעון חסר כל אחיזה בדין.
מקום בו לא הייתה הסכמת הצדדים למינוי מומחה מטעם בית משפט, חוות הדעת מטעם הצדדים, עומדות בעינן כראיות בתיק. ואולם, על פי ההלכה הפסוקה, משמינה בית המשפט מומחה , על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך ההכרעה בדי ן, על בית המשפט לאמץ את ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת .
גם בנסיבות בהן לא ניתנה הסכמת שני הצדדים למנוי מומחה מטעם ביהמ"ש, מוחזק מומחה בית המשפט כגורם ניטראלי ואובייקטיבי המשמש זרועו הארוכה של בית המשפט. הוא ממונה על מנת לסייע לבית המשפט בידע מקצועי, שאיננו בידיעת בית המשפט, ולתת לו כלים אובייקטיבים להכריע בסכסוך שבין הצדדים. פסיקת בתי המשפט ייחסה לחוות דעת המומחה מטעם בית משפט מעמד מיוחד, בין אם מונה בהסכמת הצדדים ובין אם לאו, ובהיעדר סיבה מוצדקת, סביר שבית המשפט יאמץ את חוות דעתו. עם זאת, כמובן, אין בהסתמכות על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, כדי להגביל את סמכותו של בית המשפט להכריע במחלוקת שבין הצדדים לפי שיקול דעתו .
עוד טענו התובעים כי מומחה בית משפט דחה כ- 19 ליקויים שפורטו בחוות הדעת השלישית מטעמם, על אף שמומחה הנתבעת הודה בקיומם, ומשכך יש לאמץ את חוות דעת מומחה התובעים, באשר לליקויים אלו. כן טענו שמומחה בית המשפט הכריע בעניינים שהינם משפטיים ולא מקצועיים.
טענות הצדדים בנוגע לליקויים השנויים במחלוקת ידונו להלן.

עלות תיקון הליקויים ודיון בטענות הצדדים בנוגע לליקויים השנויים במחלוקת:
מומחה בית המשפט קבע ליקויים בסך של 23,425 ש"ח (בתוספת מע"מ). דרך החישוב של אותו הסך של 23,425 ₪ מפורטת בעמ' 43 לחוות דעתו.
מומחה בית המשפט הוציא מכתב ביום 26.11.18 לאחר ביצוע בדיקת המטרה, באשר לליקויי רטיבות בחדר שינה הורים וחדר שינה ילדים וכעת אדון בליקוי נטען זה:
ליקויי רטיבות בבית בחדר שינה הורים וחדר שינה ילדים
לטענת התובעים, בחדרי השינה בסמוך לחלונות, קיימת רטיבות עוצמתית מתמשכת משנת 2013 ועד היום, ועל כך הודיעו התובעים לנתבעת כבר בשנת 2013 במסגרת חוות הדעת הראשונה מטעמם.
אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה תיקון של הרטיבות לראשונה בין השנים 2015-2016.
ביום 26.01.16 שלח התובע הודעה למר אבי אסרף, נציג הנתבעת, אליה צירף התובע תמונה בה ניתן לראות כי קיימת רטיבות על אף התיקון שביצעה הנתבעת. ולהלן עדותו של מר אבי אסרף בעניין זה:
"ש. אתה זוכר שבין דצמבר לינואר 2016 ביצעתם לו תיקונים של חלונות?
ת. אני זוכר שעשינו לו תיקונים....
ש. מציגה נספחים ג'1 ו – ג2 לתצהיר עדות ראשית של התובעים ואני מראה שזה הטלפון שלך?
ת. נכון
ש. זה התכתבות איתך?
ת. נכון
ש. ב - 26.1 אחרי שביצעתם תיקון שולח לך יוסי (התובע – הערה שלי – הח"מ), עם הודעה בווטסאפ עם תיקון ואומר שלא תוקן?
ת. אוקיי. יוסי פנה אלי מספר פעמים בנושא זה ואני עונה לו כמו לכל הדיירים ואני גם מכיר אותו מזמן, והסברתי לו במעמד אחד הבעלים במשרד, שאני רוצה לעזור לו ומה שאני יכול לעזור לו זה לא להתקשקש ויש משרד וכתובת. העזרה שלי זה להפנות אותו ישירות למשרדים בבאר שבע ולמחלקה שמטפלת בזה כי אני לא מטפל בזה.
ש. ראית את התמונות האלה?
ת. אם שלח כנראה שכן. (עמ' 26 ש' 4-21 לפרוטוקול).
אין מחלוקת כי בהתאם להסכמות הצדדים בדיון בבקשה לסעד הזמני, ביצעה הנתבעת תיקון נוסף של הרטיבות הנ"ל בחודשים אפריל- מאי 2017.
התובעים העידו אולם כי בחורף 2017-2018 חזרה הרטיבות.
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, שנערכה לאחר התיקון האמור, צוין הליקוי ופורט אופן תיקון הליקוי ועלות התיקון בסך 4,000 ₪ (סעיף 1.1 עמ' 15 לחוות דעת התובעים). אף בחוות הדעת מטעם הנתבעת נמצא כי האיטום לקוי והומלץ לתקנו בעלות של 200 ₪ (סעיף 1 בעמ' 4 לחוות דעת הנתבעת).
מומחה בית משפט ערך בדיקתו בבית התובעים ביום 06.03.18, וציין בחוות דעתו באשר לליקוי הרטיבות, כי בוצע תיקון על ידי הנתבעת בחדר ההורים ובחדר שינה שליד חדר ההורים, וכי עודנה קיימת רטיבות סביב החלונות. ואולם, המשיך וציין כי בשל העובדה כי לא נצפתה קריאה גבוהה במד לחות (נצפתה קריאה של 19.2%), הרי שמדובר ברטיבות שנותרה מאותו מקור שנחסם ועתידה להתייבש עם הזמן. המלצתו של המומחה הייתה צביעה בלבד באזור החלון בסך של 100 ₪ (בכל חדר) (ר' סעיפים 8-9 בעמ' 9-10 לחוות דעת מומחה בית משפט).
מומחה בית משפט נשאל על ידי התובעים בעניין זה בתשובות הבהרה מיום 30.04.18, השיב כדלקמן: "להערכתי, התיקון שנעשה פתר את בעיית חדירת המים שהייתה בהיקפי החלונות. ככל שהתובעים סבורים או סברו שלא כך הדבר, היה עליהם לבצע בדיקת המטרה על ידי "מעבדה מאושרת" ... מובן מאילו שאינני יכול לקבע (ולדעתי איש אינ ו יכול) בבדיקה חזותית מן הסוג שהתבקשתי לערוך בדירת התובעים, אם תיקון האיטום צלח או אם לא צלח. יכול אני להעריך שהתיקון הינו סביר ויש סיכוי רב שצלח " (הדגשה שלי – הח"מ) (ראה סעיף 4 לתשובות ההבהרה).
בהמשך לאמור, בוצעה ביום 23.10.18, בדיקת המטרה על ידי מכון התקנים, אותה הזמינו התובעים. במסקנות הבדיקה שהוגשו לתיק בית המשפט נרשם: "חלק המבנה הנבדק לא עמד בבדיקה".
תוצאות בדיקת ההמטרה הועברו אל מומחה בית משפט, ובמכתבו מיום 26.11.18, התייחס לתוצאות וציין כי בהסתמך על הוראות ת"י מס' 1476.2: "....יש לאפשר לנתבעת לבצע תיקון של אטימות החלונות שנבדקו ואשר לא עמדו בבדיקה... ולאחר מכן, יהיה על הנתבעת להזמין ניסוי המטרה שני על שני החלונות...אם גם ניסוי המטרה השני לא יצלח, יש לאפשר לנתבעת ביצוע ניסיון תיקון נוסף וניסוי המטרה שלישי". בהמשך הסביר המומחה כיצד יש לבצע את התיקון. כמו כן ציין, כי היה ולאחר כל הניסיונות הנ"ל לא יעלה בידי הנתבעת לתקן את הליקוי, אזי יידרש להחליף את שני החלונות שאטימתם נמצאה לקויה (לא כולל התריסים), בעלות של 2,500 ₪ לכל חלון, וביחד 5,000 ₪.
כפי שיפורט להלן, אני סבורה שהנתבעת מיצתה את זכות התיקון, ולפיכך על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ליקויי הרטיבות בחדרים הנ"ל בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ , בגין החלפת החלונות (ללא התריסים) כפי שקבע מומחה בית משפט.
כעת אדון בליקוי אשר המומחה הכיר בו בחוות דעתו וציין עלות תיקונו, אולם התובעים טוענים כי מדובר בהערכה בחסר:
שקיעה וסדקים בגדרות חצר התובעים
אין חולק כי הליקוי הנ"ל אותר על ידי התובעים כבר בשנת 2013 (ר' בעמ' 32 לחוות דעת הראשונה מטעם התובעים משנת 2013), וכי בוצע ניסיון תיקון על ידי הנתבעת בסמוך לגילוי הליקוי, זאת בהכוונת מהנדס הנתבעת מר יוסי כהן (ר' הודאתו של מר מקסים ביתן בעדותו לפני, פרו' עמ' 20 ש' 4-10).
ואולם, הן בחוות הדעת המאוחרות מטעם התובעים, הן בחוות דעת הנתבעת, והן בחוות דעת מומחה בית משפט, אותרה שקיעה וסדיקה של גדרות החצר (ס' 3.2 בעמ' 27-29 לחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, ס' 3.2 בעמ' 8 לחוות דעת הנתבעת, ס' 28-30 לחוות דעת מומחה בית משפט).
לטענת התובעים, הסדיקה נגרמה בעקבות התיקון שביצעה הנתבעת בכדי לטפל בשקיעת הגדרות, על ידי עיגונם. כן טענו התובעים, כי מומחה בית משפט נתן פתרון רק לבעיית הסדיקה ולא לבעיית השקיעה, ולפיכך פנו לקבלן שיפוצים מטעמם וביקשו לקבל הצעת מחיר בגין התיקון, והנ"ל העריך את עלות התיקון, הכולל הריסת הגדרות ובנייתם מחדש, בסך של כ- 60,000 ₪ (הצעת המחיר צורפה כנספח א' לתצהיר עדות ראשית של התובעים).
התובעים ביקשו לפסוק להם פיצוי בגין תיקון יסודי הפותר גם את בעיית השקיעה, כפי שצוין בהצעת המחיר כאמור.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לאמץ את עמדת מומחה בית משפט, משזו הינה עקבית, מנומקת ולא נסתרה על ידי התובעים.
בחוות דעת מומחה בית משפט התייחס המומחה לכל הסדקים שאותרו על ידו , בגדר שמסביב לבית, כפי שפורט בסעיפים 28-30 לחוות דעתו. באשר לכלל הסדיקות ציין המומחה כי נגרמו בשל עיגון הקירות בצורה לא נכונה. כך לטענתו: " ....בשל העובדה שקיר הפיתוח זז בשונה מן הבניין כולו, נוצרו ביניהם שקיעות הבדליות שתוצאתן – הסדיקה הנ"ל." כן ציין המומחה כי: "על מנת לבטל את הסדיקה, נדרש מן הנתבעת לנסר את הקיר ולבטל את החיבור בינו לבין עמוד הקומה. לאחר מכן, נדרש לתקן את הסדיקה שנוצרה ולעבד תפר מבני על פי פרט מקובל מתאים בין קטע קיר הגדר לבין העמוד." מומחה בית משפט העריך את עלות התיקון הכוללת בסך של 3,000 ₪ (בתוספת מע"מ).
בעניין זה הפנו התובעים שאלות הבהרה למומחה בית משפט במסגרתם טענו כי לא מצאו בעל מקצוע, שיהיה מוכן לבצע התיקון המוצע על ידו בעלות שקבע וגם לא במחיר כפול. לכך השיב המומחה בתשובות הבהרה מיום 22.11.18, כי בעל המקצוע ממנו קיבלו התובעים את הצעת המחיר, המליץ להם על הריסת הגדרות ובנייתם מחדש, ואילו הוא המליץ להם על פעולת ניסור פשוטה. כן השיב, כי אילו יפעלו התובעים כעצתו - ייווכחו כי המחיר הנכון לניסור הינו כפי שהעריך. עוד הוסיף המומחה כי: " ...התובעים סבורים שמטרתי הינה למנוע שקיעה של הגדרות; או של המבנה ולא כך הדבר. לא ניתן למנוע שקיעות של הגדרות אלא שריתומן אל המבנה העיקרי (הבית של התובעים) חושף את השקיעות ההבדליות שמתקיימות בכל מצב, בין הבית לבין הגדרות (ובין הגדרות לבין עצמן). הייתה זו טעות ואי הבנה של כללים בסיסיים מלכתחילה, מצד הנתבעת- טעות שהתבררה לי מן האופן שבו בנתה הנתבעת את הגדרות ע"י ריתומן אל המבנה העיקרי וע"י ריתו מן האחת לשניה – פעולה שאסור היה לה לעשות " (סעיף 2.9.4 ואיל ך).
כן נשאל מומחה בית משפט על ידי התובעים, האם נכון כי לצורך מניעת שקיעה חוזרת של הגדרות, בנוסף לסדיקה, נדרש לבצע הפעולות אותן קבע בעל המקצוע מטעמם? והאם נכון כי פעולות התיקון אותן קבע מומחה בית משפט, יחזירו את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני התיקון שביצעה הנתבעת, כלומר- יביאו לשקיעה חוזרת של הגדרות?
מומחה בית משפט השיב לשאלות הנ"ל בשלילה וציין: "...יש רק להפריד בין הגדרות לבין הבניין. הא ותו לא. אם יופרדו הגדרות מן הבניין ע"י ניסור החיבור ביניהם ויצירת "תפר" מבני, תוסתרנה עד למינימום התזוזות ההבדליות..." (סעיף 2.9.7.2 ואילך).
כן ביקשו התובעים כי מומחה בית משפט יפנה אותם לבעל מקצוע שיסכים לבצע העבודה במחיר שקבע ושיתחייב להם לאי שקיעת הגדר באמצעות התיקון. ולכך השיב המומחה, כי נדרש לקבל הצעה לניסור ולא להריסה ובנייה מחד. כן ציין כי אף בעל מקצוע לא יוכל להתחייב לאי שקיעה של הגדרות, מאחר שאין בכוחם לבטלן, וכל הבטחה שכזו הינה הבטחת סרק שאין להסתמך עליה.
בנוסף נשאל מומחה בית משפט האם בנוגע לשקיעה של הגדר יש לקבל פרט טכני מקונסטרוקטור שעלותו הינה לפחות כ- 5,000 ₪. לכך השיב המומחה, כי תמיד טוב לקבל חוות דעת של קונסטרוקטור, כאשר יש צורך בכך, ואין ספק כי עלות חוות דעת שכזו אינה מבוטלת. לסיום ציין כי : "לדעתי המקצועית, די בביצוע הפעולות שהצעתי בחוות דעתי ולא נדרש יעוץ נוסף" (סעיף 2.9.10.4).
אם כן, מומחה בית משפט עמד על עמדתו כי הפתרון לליקויי השקיעה והסדיקה בגדרות הינו כמוצע על ידו, ועמדתו זו לא נסתרה. אין בהצעת המחיר שקיבלו התובעים מבעל מקצוע, אשר לא ברורה מקצועיותו, השכלתו וניסיונו, כדי להתעלות על חוות דעת מומחה בית משפט. לכך אוסיף כי בעל המקצוע מטעם התובעים לא הובא להעיד ולפיכך לא ניתן לקבל את הצעת המחיר כעדות לאמיתות התוכן שלה.
לאור האמור אני מאשרת עלות התיקון בסך של 3,000 ₪ (בתוספת מע"מ), כפי שקבע מומחה ב ית משפט בס' 28-30 לחוות דעתו. (סכום זה כלול כאמור בסיכום חוות הדעת של המומחה).
כעת אדון בליקויים אותם ציין המומחה בחוות דעתו אולם הותיר אותם להכרעת בית המשפט, כאשר בחוות דעתו ציין עלות תיקון הליקוי וציין גם כי מדובר בסכום "לא לסיכום":
שריטה ופגם בזיגוג חלון אלומיניום בממ"ד
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי זכוכית חלון הממ"ד שבורה וכי נדרש להחליפה (ס' 5.2 בעמ' 46 לחוות דעת התובעים).
מומחה הנתבעת מצא כי הפגם אכן קיים, אך ציין כי על פי פרוטוקול המסירה החלונות נמסרו לתובעים במצב תקין, ולכן הפגם לא באחריות הנתבעת (ס' 5.2 בעמ' 14 לחוות דעת הנתבעת).
מומחה בית משפט מצא כי קיימת שריטה באורך של כ- 10 ס"מ בזיגוג חלון האלומיניום האטום שבממ"ד. כן, קבע המומחה כי על התובעים להראות כי המדובר בשריטה שנגרמה לפני שקיבלו את הבית, ואם כן, עלות התיקון הינה 300 ₪, לא לסיכום (ס' 54.2 לחוות הדעת).
מעיון בפרוטוקול מסירת הדירה, לא מצאתי הערה על הליקוי הנ"ל, כך גם בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, משנת 2013, לא נמצא ליקוי זה, אלא נמצא לראשונה בחוות הדעת השנייה מטעם התובעים משנת 2017. על פי חוק המכר, תקופת הבדק בגין מוצרי נגרות ואלומיניום הינה שנתיים. משחלפו שנתיים ולא הוכיחו התובעים כי הליקוי נגרם על ידי הנתבעת, אני קובעת כי הנתבעת אינה אחראית לליקוי זה.
כתמי עננות על כנף דלת כניסה ראשית
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי יש לחזק את ידית דלת הכניסה וכן כי ישנם כתמים על כנף הדלת (ס' 7.3 בעמ' 53 לחוות הדעת).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת אכן נמצאו הליקויים הנ"ל אך נטען כי לפי פרוטוקול המסירה, דלת הכניסה נמסרה במצב תקין ולפיכך הליקויים הנ"ל אינם באחריות הנתבעת (ס' 7.3 בעמ' 17 לחוות הדעת הנתבעת).
בחוות דעת מומחה בית משפט נמצא כי ידית הדלת אינה מחוברת משני עברי הדלת. וכי על הנתבעת לתקן בעלות של 100 ₪ (ראה סעיף 62.3). לעניין הכתמים הנטענים נמצאו כתמי "עננות" על פני הציפוי של האגן הפונה החוצה. כן ציין מומחה בית משפט, כי ככל שיימצא כי כתמים אלו אכן נגרמו על ידי הנתבעת, אזי עלות התיקון שהוערכה על ידי מומחה התובעים בסך 900 ₪ הינה סבירה (ראה סעיף 62.6).
התובעים הצהירו בתצהירי עדות ראשית מטעם כי הכתמים על הדלת הינם כתוצאה מתיקונים שביצעה הנתבעת בבית (ס' 54 לתצהירי התובעים). הנתבעת לא סתרה הטענה הנ"ל. בפרוטוקול המסירה של הבית נרשם " דלת כניסה ניקיון צבע + החלפת גומיה". כמו כן, בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, משנת 2013, נרשם: "אותרו פגמים (כתמים וצבע) בציפוי הדלת החיצונית" (ס' 4 בעמ' 16 לחוות הדעת הראשונה). אם כן, די בכך שהליקוי נמצא בסמוך למועד קבלת החזקה בבית, כדי לקבוע את אחריות הנתבעת בגין הליקוי הנ"ל. אשר על כן, אני מאשרת כי הנתבעת אחראית לתיקון הליקוי הנ"ל וכי עלות התיקון הינה 900 ₪ (בתוספת מע"מ).
שברים בלוחות זיגוג במעקה מרפסת בקומה עליונה
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי במעקה מרפסת החדר בקומה הראשונה ישנן שריטות בזכוכית, ועלות התיקון הוערכה בסך 1,400 ₪ (ס' 11 בעמ' 72-73 לחוות דעת התובעים). בחוות דעת הנתבעת, אותרו שריטות כנטען, אך נטען כי הליקוי הנ"ל אינו באחריות הנתבעת, שכן בפרוטוקול מסירת הדירה צוין כי הזיגוג בדירה נמסר לתובעים במצב תקין (ס' 11 בעמ' 19 לחוות דעת הנתבעת).
מומחה בית משפט ציין בחוות דעתו כי אותרו שברים קטנים, וככל שהנתבעת היא האחראית להם, יהיה עליה להחליף את לוח הזיגוג שבמרפסת הנ"ל, בעלות של 500 ₪ (סעיף 72 לחוות הדעת).
כפי שצוין בחוות הדעת מטעם הנתבעת, אכן הליקוי הנ"ל לא נרשם בפרוטוקול המסירה וכן אושר בפרוטוקול כי כל הזגוגיות והתריסים בבית נמצאו תקינים, ואולם, לטענת התובעים הליקוי הנ"ל הופיע כבר בחוות הדעת הראשונה מטעמם משנת 2013. אכן, מעיון בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, עולה כי נמצאה: "שמשה פגומה במרפסת" וכי יש לתקן בעלות של 1,800 ₪ (ראה עמ' 13 לחוות הדעת) . על אף כי לא נרשם בחוות הדעת הראשונה באיזו מרפסת נמצאה השמשה הפגומה ובאיזה פגם מדובר, הרי שלאור הצהרת התובעים בתצהיר עדות ראשית מטעמם - כי קיבלו את הבית עם ליקוי זה - הצהרה אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת, הריני מאשרת הליקוי הנ"ל וקובעת כי הינו באחריות הנתבעת. כמו כן, אני מאשרת את עלות התיקון שקבע מומחה בית משפט בחוות דעתו בסך 500 ₪.

כעת אדון בליקויים אשר המומחה בחוות דעתו לא נתן בגינם פיצוי מסיבות שונות, בין אם לא מצא קיומו של ליקוי, בין אם חשב שמדובר בליקוי זניח וכיוצ"ב:
אי ביצוע איטום בחיבור קופסאות אינסטלציה
המומחה מטעם התובעים קבע בסעיף 1.2 לחוות הדעת השלישית, כי לא בוצע איטום בחיבור קופסאות האינסטלציה וציין עלות תיקון של 200 ₪.
המומחה מטעם הנתבעת אישר בחוות דעתו את הליקוי וקבע כי "אותר חוסר איטום בין קופסת ביקורת וריצוף", וכן העריך את עלות תיקון הליקוי בסך 50 ₪.
מומחה בית משפט קבע בסעיף 10 בעמ' 12 לחוות דעתו כי הפגם הנטען אינו קיים. וכך נימק את קביעתו הנ"ל: "המומחה מטעם התובעים הצביע בפני על קופסת ביקורת ברצפת חדר האמבטיה ופתח אתה כדי להראות לי שיש מרווח בין שולי הריצוף לבין דופן הקופסה. יצויין שבניגוד לטענתו של מומחה התובעים, הרי שלדעתי אין שום אפשרות ל מנוע חלחול מים אל מתחת לפני הריצוף בחדרי רחצה רטובים...משכך, לא ניתן למנות חדירת רטיבות בהיקף קופסאות ביקורת וממילא אין שום צורך לבצע איטום כדרישת מומחה התובעים."
במסגרת שאלות הבהרה ששלח בית המשפט למומחה בעניין זה, התבקש המומחה להעריך את עלות תיקון הליקוי ככל שיתקבל, ובתשובות הבהרה מיום 22.11.18, השיב כי למרות שלדעתו אין שום צורך לבצע התיקון המבוקש, מעריך את עלות התיקון בסך של 50 ₪ (בתוספת מע"מ).
בעניין זה, אני מאמצת את המלצתו המנומקת של מומחה בית משפט בחוות דעתו, כי לא קיים ליקוי המצריך תיקון כמבוקש על ידי התובעים, שכן ניכר כי הליקוי הוצג בפני המומחה בביקורו ונבחן על ידו בזמן אמת. חוות דעתו של מומחה בית משפט הינה ניטראלית, תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי, ולא נמצא טעם המצדיק סטייה מהמלצתו בעניין זה, על אף שמומחה הנתבעת אישר קיומו של הליקוי וקבע כי יש לתקנו.
ליקוי העובש בחדר השינה
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים אותר כתם רטיבות בקיר חדר ההורים בפינה ונקבע כי יש לאתר את מקור הרטיבות, לתקן בצורה מקצועית ולחדש צביעה וזאת בעלות של 3,200 ₪ (ס' 1.6 בעמ' 17-19 לחוות דעת התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת נטען כי לא אותרו כתמי רטיבות בקיר הנ"ל ואין צורך בטיפול (ס' 1.6 בעמ' 5 לחוות דעת הנתבעת).
בחוות דעת מומחה בית משפט, נמצא כי בקיר המערבי של חדר שינה הורים, נצפו סימני עובש שחור. לאמור צורפו שתי תמונות. בהמשך לכך, קבע מומחה בית משפט כי: "אין ספק שבמקום הנ"ל אין חדירה של רטיבות מן החוץ פנימה. מוצע לתובעים לטפל בעובש הנראה בתמונות ...לעיל ע"י אוורור של חדר השינה וע"י צביעה בחומר דוחה פטריות." (ס' 14 בעמ' 13-14 לחוות הדעת).
בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 25.04.18, ציין המומחה כי: "...בעיית העובש הוצגה ע"י המומחה מטעם התובעים כבעיית איטום, אך בפועל אין שם כלל בעיית איטום. יש שם בעיית עובש והמומחה מטעם התובעים לא הוכיח כי בעיה זו נוצרה באחריות הנתבעת..." (סעיף 3 לתשובות הבהרה מיום 25.04.18).
בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, השיב המומחה לשאלת התובעים- מהו מקור הרטיבות והעובש, והאם יתכן כי חודרים מים מן המרזב בקומה העליונה- כדלקמן: " במקום הנ"ל נצפו על ידי סימני עובש שחור ולא סימני רטיבות. עובש אינו נגרם כתוצאה מחדירת מים מן החוץ דווקא; גם לא נראו על ידי סימני חדירת רטיבות מן החוץ. אילו דלפו מים מן המרזב (אם אכן עובר מרזב בפינה הדרום-מערבית של חדר השינה הראשי), הייתי מבחין בסימנים כאלה. מעיון ב תמונות...אין סימני חדירה של מים מן החוץ פנימה, או מן המרזב אל תוך הדירה. לא יתכן כי גורם הרטיבות הוא המרזב או נזילה מהמרזב..." (סעיף 2.1.1).
בהמשך הסביר המומחה את אופן היווצרות העובש כדלקמן: "ברטיבות שמתפתחת בפני הקיר ואשר בעטיה מתפתחים נבגי פטריית העובש על פניו, נגרמת מעיבוי של הלחות שמוכלת כאדים בתוך האטמוספירה שבתוך חדר השינה. בשל הטמפרטורה של הקיר שיורדת מתחת ל"נקודת הטל", מתעבים המים הנ"ל על פניו; ועוברים ממצב צבירה של אדים למצב צבירה נוזלי...המים הנ"ל שמצטברים על פני הקירות...מאפשרים לנבגי העובש להתפתח ולכסות את פני הקיר. ברור שהתובעים אינם אחראים לתופעת העיבוי, כשם שהנתבעת אינה אחראית לתופעה זו. זוהי תופעה פיסיקאלית, טבעית שאין אפשרות למנוע . על מנת לצמצם את התופעה עד למינימום, תוקנה תקנה מס' 5.39(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), כתוב שם: "בידודם התרמי של אלמנטי המעטפת של בניני מגורים יתוכנן ויבוצע בהתאם לתקן ישראלי, ת"י 1045- חלק 1..." (סעיף 2.1.2).
מומחה בית משפט העריך את עלות הפעולות לצמצום תופעת העובש, כפי שהמליץ בחוות דעתו, בסך של 100 ₪ (בתוספת מע"מ), עבור חומר דוחה פטריות (ס' 2 בעמ' 5-6 לתשובות הבהרה מיום 22.11.18).
לטענת התובעים, יש לדחות עמדתו של מומחה בית משפט, שכן אינה הגיונית אינה מקצועית ולא מתיישבת עם השכל הישר, שאם כך הדבר הכיצד העובש נמצא רק בקיר הצמוד למרזב ולא בכל החדר. מה גם כי הנתבעת הודתה ברשימת ליקויים משנת 2015 כי ישנה נזילה מהמרזב במרפסת העליונה שיש לתקנה. כמו כן, טענו התובעים כי מדובר בפגם אסתטי בולט לעין, שלא ברור מה מקורו ושגורם לריחות לא נעימים, והחובה לתקנו חלה על הנתבעת. לפיכך מבקשים התובעים לאמץ את חוות הדעת מטעמם.
לאחר שעיינתי בטעות הצדדים ובראיות שלפניי, מצאתי כי יש לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט בעניין זה. חוות דעתו של מומחה בית משפט לפיה המדובר בעובש הנוצר כתוצאה מלחות המוכלת מאדים בתוך החדר וכי התופעה הינה פיסיקאלית וטבעית, וכי אין מדובר ברטיבות מן החוץ פנימה, לא נסתרה על ידי התובעים. כמו כן, ככל שסברו התובעים כי המדובר ברטיבות כתוצאה מחדירת מים, היה עליהם לבצע בדיקה לאיתור מקור הרטיבות ובכך להוכיח דבריהם.
צביעה לקויה לאחר ביצוע תיקוני טיח
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, ציין המומחה מטעמם כי אחרי תיקון הטיח בתקרה בקומה הראשונה, לא בוצעה צביעה כנדרש (ר' סעיף 2 בעמ' 20 לחוות הדעת). כך גם בחוות הדעת מטעם הנתבעת צוין כי אותרו מספר נקודות בתקרה עם כיסוי צבע לא מושלם, במקומות שבוצעה בהם בדיקת טיח ע"י מכון התקנים וכי יש לתקן (ר' סעיף 2 בעמ' 6 לחוות דעת הנתבעת). ואולם, מומחה בית משפט מצא כי הפגם הנטען אינו קיים (ר' סעיף 23 בעמ' 17 לחוות הדעת).
בהחלטת בית המשפט מיום 07.10.18, הופנו למומחה שאלות הבהרה מטעם בית משפט, ובין היתר התבקש המומחה להעריך את עלות התיקון. וזוהי תשובת המומחה במכתבו מיום 22.11.18: " בחוות דעתי כתבתי שהפגם הנטען בסעיף זה אינו קיים; המומחה מטעם התובעים לא הצביע בפני על הליקוי במהלך ביקורי בדירת התובעים, מאחר שבעצמו לא מצא את הליקוי...אין ציון של שטח התקרה בקומה הראשונה שבה "לא בוצע צביעה כנדרש (צביעה לקויה). אין ציון של עלות התיקון שנקבע על ידי המומחה מטעם התובעים. ממילא אינ ני יכול לקבוע את עלות תיקון הליקוי שלא מצאתי, שהמומחה מטעם התובעים לא מצא ולא ידע להצביע עליו ואשר לא כתב בעצמו את עלות תיקונו." (ר' סעיף 1.2).
לטענת התובעים אכן הצביעו על הליקוי בפני מומחה בית משפט בעת ביקורו, אך הנ"ל לא התייחס לליקוי זה בחוות דעתו (ר' סעיף 75 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).
לאור העובדה כי מומחה בית משפט ציין כי המומחה מטעם התובעים לא מצא בעצמו את הליקוי בעת הביקור לא מצאתי ליתן פיצוי בגין הליקוי הנטען.
עובי אבני קופינג במעקה חדר מדרגות משתנה ואבנים באבני קופינג בגוונים שונים
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, קבע המומחה מטעם כי עובי אבני הקופינג במעקה חדר מדרגות פנימי משתנה ולא מתאים ויש להחליף. כן מצא המומחה כי האבנים כאמור הינם בגוונים שונים, דבר המהווה פגם אסתטי אותו יש לתקן (ר' סעיף 3.2 בעמ' 27 לחוות דעת התובעים). מומחה התובעים העריך את עלות תיקון זה יחד עם תיקונים נוספים שנמצאו בפרק 3, בסך כולל של 4,000 ש"ח.
בחוות הדעת מטעם הנתבעת צוין כי טענות מומחה התובעים הינן נכונות וכי יש להחליף בעלות של 500 ש"ח (ר' סעיף 3.2 בעמ' 9 לחוות דעת הנתבעת).   
מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו, באשר לעובי אבני הקופינג, כי אכן בין שניים מאבני הקופינג קיים הבדל עובי מזערי של כ- 2 מ"מ, אך הפגם הנ"ל מהווה זוטי דברים שאין צורך הנדסי או אסתטי לתקנו. באשר לשוני בגוון האבנים קבע שאין פגם בגיוון שקיים בין האבנים וכי יש שיאמרו שהדבר מוסיף חן ונופך למראה הבית, אשר על כן אין מדובר בפגם ו/או אי התאמה בעבודה (סע' 31-32 בעמ' 22-23 לחוות דעת מומחה בית משפט).
בסעיף 1.4 לתשובות הבהרה מטעם מומחה בית משפט מיום 22.11.18, העריך המומחה כי שווי החלפה של אבן אחת הינו 500 ₪, וכן ציין כי יש להחליף אבן אחת (שכן מדובר באותה אבן שהגוון שלה שונה ועוביה שונה) (ראה סעיפים 1.3 וכן 1.4).
לטענת התובעים מדובר בפגם אסתטי הבולט לעין ואין מדובר בזוטי דברים. כן טענו, כי הפגם נוגד את את דרישות ת"י 2378 חלק 1 (לאבן טבעית) סעיף 3.2.1 ולפיו, האבן לחיפוי צריכה להיות שלמה בת קיימא ללא סדקים או פגמים אחרים העלולים להשפיע על הקיים, על החוזק ועל המראה שלה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מאמצת את עמדת מומחה בית משפט בעניין זה. עמדת המומחה כי אין מדובר בפגם ו/או אי התאמה לא נסתרה על ידי התובעים, ולא מצאתי כי העבודה מנוגדת לת"י 2378 חלק 1 אשר צוטט על ידם. נדמה כי התקן הנ"ל מתייחס לטיב האבן עצמה ולא לאסתטיות בינה לבין שאר האבנים. כמו כן אף אני לא התרשמתי מעיון בתמונות שצירפו התובעים לתיק , כי מדובר בפגם אסתטי בולט לעין המצדיק תיקון ו/או פיצוי בגינו.
אי ביצוע קופינג במעקה גג עליון
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נטען כי לא בוצע קופינג בגג, ולפיכך יש לספק ולהתקין קופינג בגג כ- 38 מ"א (ס' 3.3 בעמ' 29 לחוות הדעת).
נדמה כי מומחה הנתבעת לא התייחס לטענה זאת בחוות דעתו (ר' בס' 3.3 בעמ' 9 לחוות הדעת).
מומחה בית משפט בחוות דעתו, ציטט את סעיף 2.6.1 למפרט הטכני כדלקמן: "חיפוי על ידי טייח...אחר שליכט צבעוני. סף מעקה בגג עליון יהיה משיש מסביב כל הבניין (לפי פרט). החיפוי משולב (צי ון החומרים) טיח וצבע" (הדגשה שלי – הח"מ).
מומחה בית משפט חיווה דעתו בעניין זה כדלקמן: " לא הוצג לי פרט שלפיו אדני האבן יהיו משיש או מאבן. היה על המומחה מטעם התובעים לדאוג להראות פרט כזה... להערכתי התעלם המומחה מטעם התובעים לחלוטין מן הכתוב בסיפא של סעיף מס' 2.6.1 הנ"ל של המפרט הטכני, לאמור כי החיפוי יהי משולב, טיח וצבע. אין חובה על פי תקן או תקנה כי חיפוי נדבכי הראש של מעקות הגג יהיה דווקא מאדני שיש ואפשר לפי התקנות הרלוונטיות שנדבך הראש של מעקות הגג יהיו מחומר קשיח (טיח ושליכטה) ומאחר שההוראה במפרט עליה מסתמך המומחה מטעם התובעים בתביעתו בסעיף זה ה ינה מותנית בפרט מתאים, נראה לי שאין אי התאמה בעובדה שנדבכי הראש חופו בטיח ובשליכטה צבעונית." (ס' 34 בעמ' 24 לחוות הדעת).
בתשובות ההבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, ציין המומחה כי ככל שתתקבל טענת התובעים, עלות התקנת אדנים כנ"ל הינה 3,800 ₪ (בתוספת מע"מ) וזאת בגין אורך מעקות של כ- 19.0 מ"א בהתאם לתכנית המכר של הגג. כן ציין המומחה בתשובתו: "אני חוזר בזה על דעתי שאין צורך הנדסי או אחר בביצוע העבודה הנ"ל. כלומר, העובדה שגימורי נדבכי הראש נעשו מטיח מצופה בשליכטה צבעונית אינה מרעה את מצב התובעים לעומת מצבם שהיה אילו נדבך הראש של מעקה הגג של ביתם, היה מחופה באדני אבן " (ס' 2.2).
לטענת התובעים, הסייפא של סעיף 2.6.1 למפרט מתייחס לחיפוי קירות החוץ וקובע חיפוי משולב של טיח וצבע, אך לגבי המעקה יש ציון מפורש כי סף המעקה בגג עליון יהיה משיש מסביב לכל הבניין, ומאחר שמדובר באי התאמה למפרט הטכני ולהתחייבות החוזית של הנתבעת, הרי שיש לאמץ את עמדת מומחה התובעים ולחייב את הנתבעת בגין אי התאמה זו בסך של 11,300 ₪ עבור 38 מ"א ולא 19 מ"א כפי שקבע מומחה משפט.
טרם אכריע בעניין זה לגופו, מן הראוי להזכיר תחילה כי הליקוי הנ"ל לא הוזכר בחוות הדעת הראשונה והשנייה מטעם התובעים, אלא הוזכר לראשונה בחוות הדעת השלישית מיום 22.05.17. הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן מטעמה, כי המדובר בליקוי אשר ניתן היה להבחין בו מלכתחילה , אך לא נזכר בחוות הדעת הקודמות מטעם התובעים. כמו כן טענה כי לא ברור על מה נסמך מו מחה התובעים בקבעו כי על הנתבעת היה לבצע קופינג בגג הבית, כאשר גם על פי התקן אליו הפנה מומחה התובעים, עניין זה נתון להחלטתו של הקבלן. כן טענה הנתבעת, כי משחלפה תקופה הבדק והאחריות, אינה אחראית עוד לליקוי הנ"ל (ר' ס' 85-85 לכתב ההגנה המתוקן). הנתבעת לא חזרה על הטענה בסיכומיה, אך למען הזהירות אציין שככל והדבר אכן עולה מהמפרט אזי מדובר על חובת הנתבעת בגין הפרת הסכם המכר ואי התאמה לפרט הטכני של הבית, טענות שנטענו בכתב התביעה, בגינו ניתן לחייב הנתבעת בפיצוי התובעים אף אם חלפה תקופת הבדק והאחריות, וכל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות במועד הגשת התביעה. ברי שככל שמתגלה אי התאמה בין המפרט לבין מה שבוצע בפועל, מדובר בהתרשלות הנתבעת במקור ואין מדובר בליקוי שנוצר עקב חלוף הזמן ו/או בליקוי שהינו באחריות התובעים. בנסיבות אלו גם אין בעובדה שהליקוי נטען רק בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים ולא קודם לכן כדי להעלות או להוריד.
לגופו של עניין, נראה כי עיקר המחלוקת הינה בשאלה האם התחייבה הנתבעת לבצע קופינג במעקה הגג או לא. אני סבורה כי התשובה לכך נטועה באופן פרשנות הוראת סעיף 2.6.1 למפרט הטכני. לאחר שקראתי ההוראה, מצאתי כי הנתבעת אכן התחייבה לבצע קופינג משיש במעקה הגג העליון מסביב לבית. אילו לא התכוונה הנתבעת לספק את האמור, וודאי הייתה מוחקת זאת מהמפרט, כפי שעשתה זאת לגבי התחייבויות אחרות באותו הסעיף- באמצעות מחיקה בקו מעל הדברים. אני סבורה כי אין בעובדה כי התובעים לא הציגו פרט של העבודה, כדי לאיין את התחייבות הנתבעת לבצע זאת, שכן כל שנכתב בסעיף הוא כי העבודה תבוצע לפי פרט ולא כי היא מותנית בפרט. על פי סעיף 2 לחוק המכר, חובה לצרף לחוזה המכר את מפרט הבית, וככל שישנו שינוי מהמפרט, נדרשת חתימת שני הצדדים על כך. כך גם על פי סעיף 4(א)(1) לחוק המכר, המוכר לא קיים חיובו כלפי הקונה, אם הדירה או כל דבר שבה שונים מן המפרט. במקרה דנן לא מצאתי כל אינדיקציה לשינוי מהוראת המפרט, וכל עוד הנתבעת לא ביצעה את העבודה כפי שהתחייבה במפרט הטכני, הרי שבכך הפרה התחייבותה.
כך גם כאשר נשאל נציג הנתבעת, מר אבי אסרף, בדיון ההוכחות אודות אי ההתאמה, נראה כי לא הכחיש אחריות הנתבעת והשיב כדלקמן:
"ש. מדוע לא ביצעתם קופינג משיש במעקה הגג העליון המצוין בסעיף 261 (צ"ל – 2.6.1 – הערה שלי – הח"מ), למפרט הטכני? אני מראה לך את המפרט הטכני.
ת. אם כתוב אז כתוב." (עמ' 26 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון)
לפיכך אני קובעת את אחריות הנתבעת לאי ההתאמה כאמור ומאשרת את עלות התיקון שקבע מומחה בית משפט בסך 3,800 (בתוספת מע"מ) בגין 19.0 מ"א, שכן, מומחה בית משפט הסתמך על האורך שצוין בתכנית המכר של הגג- ועמדתו בעניי ן זה לא נסתרה על ידי התובעים.
מרצפות שבורות
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נטען כי אריחי קרמיקה במרפסת הסלון שבורים עקב שקיעה וכי יש להחליפם (ס' 4.1 בעמ' 33 לחוות דעת התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת, נמצא אריח שבור עקב נפילת חפץ כבד, אך לטענת מומחה הנתבעת עיון בפרוטוקול המסירה של הבית מעלה כי הריצוף והחיפוי נמסר לדייר במצב תקין, ולפיכך הליקוי הנ"ל אינו באחריות הנתבעת (ס' 4.1 בעמ' 10 לחוות דעת הנתבעת).
לטענת מומחה בית משפט בחוות דעתו, מומחה התובעים הצביע על אריח שבור אחד בחצר המזרחית המרוצפת. כן ציין כי ניכר באופי השבר שהאריח נשבר כתוצאה מחבטה/מכה שניחתה עליו, וכי לא הוכח לפניו כי השבר נגרם באחריות הנתבעת (ראה סעיף 38 לחוות דעתו)
מעיון בפרוטוקול המסירה, לא מצאתי כי הייתה התייחסות למרצפות שבורות במרפסת הסלון. ואולם, בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, משנת 2013, נרשם: "באריחים אותרו פגמים באזור החצר המרוצפת ומתחת למדרגות. בעת העבודות נדרש היה לאתר ולפסול אריחים אלו. הפגם נוגד לת"י 155 חלק 3, סעיף 5.1.4.4". ההוראה הנ"ל מדברת על שלמות האריחים, וקובעת כי ככל שנתגלו אריחים פגומים או שנפגמו במהלך העבודה, הנ"ל יוסרו ויוחלפו (ס' 1 בעמ' 6 לחוות הדעת הראשונה).
לפי התיאור שבחוות הדעת הראשונה, נראה כי מדובר באותו המקום ובאותו סוג של פגם. מאחר שהפגם אותר כבר בתקופת שנת הבדק, כ- 8 חודשים לאחר שהתובעים קיבלו החזקה בדירה, הרי שהפגם באחריות הנתבעת, כל עוד לא עלה בידה להוכיח כי נגרם באחריות התובעים (לפי ס' 4(2) לחוק המכר). התובעים הצהירו בסעיף 51 לתצהיר עדות ראשית מטעמם כי קיבלו את הדירה עם הפגם הנ"ל. ואילו הנתבעת לא הביאה כל ראיה הסותרת הטענה הנ"ל ואף לא עימתה את התובעים בעניין זה בחקירתם בדיון ההוכחות.
אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת אחראית בגין הליקוי. מומחה בית המשפט העריך החלפת אריח אחר בסך של 250 ₪ (ראה תשובה 1.5.2 לתשובות לשאלות הבהרה מיום 22.11.18), אני מעריכה עלות החלפת האריח בסך הנ"ל של 250 ₪ (בתוספת מע"מ).
מרצפות פגומות- בממ"ד- חיתוך אריח קרמיקה לא מתאים
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי חיתוך אריח קרמיקה לא מתאים וכי יש להחליף. עלות החלפת האריח הנ"ל הוערכה יחד עם עלות החלפת של אריחים נוספים ברחבי הבית בסך של 2,400 ₪ (סעיף 4.1 בעמ' 33-35 לחוות דעת התובעים).
מומחה הנתבעת אף הוא איתר חיתוך לקוי של הקרמיקה בשני מקומות בצדי דלת הממ"ד והעריך את עלות התיקון בסך של 150 ₪ (סעיף 2 עמ' 19-20 לחוות דעת הנתבעת).
מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו, כי אין פגם ואין אי התאמה (סע' 40 עמ' 29 לחוות הדעת). בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, העריך המומחה לבקשת בית המשפט את עלות החלפת האריח בסך של 250 ₪.
לטענת התובעים מששני הצדדים קבעו שיש פגם אותו צריך לתקן, יש לקבל עמדתם ולקבוע עלות תיקון כפי שקבע מומחה בית משפט בסך של 250 ₪.
בעניין זה מצאתי לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט, כי אין בחיתוך האריחים בממ"ד משום פגם ו/או אי התאמה. חוות דעת מומחה בית משפט לא נסתרה, ולא מצאתי כי יש לסטות ממנה.
ליקויים במישקים בין האריחים
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי בסלון בוצע רובה בגוונים שונים, וכי רובה נסדקת ומתפוררת בחיפוי חדרים רטובים וזאת בניגוד לת"י 1555 חלק 3 סעיף 3.1, ולפיו מילוי המישקים יהיה אחיד וללא חללים. כן נמצא כי באזורים הרטובים לא בוצע מישק הפרדה גמיש בקו התפר בין ריצוף לחיפוי (סעיף 4.2 בעמ' 35-37 לחוות דעת התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת נמצאה כנכונה הטענה בעניין רובה בגוונים שונים בסלון וכן נמצא כי רובה נסדקת ומתפוררת בחיפוי חדרים רטובים ונקבעה עלות תיקון כוללת בסך 500 ₪ (סעיף 4.2 בעמ' 11 לחוות דעת הנתבעת).
לעומת זאת, מומחה בית משפט מצא כי לא קיים הליקוי הנטען, וכך ציין: "לא מצאתי שום שחיקה ברובה. לא נמצאה רובה בגוונים, לכל היותר יש רובה שהשחירה כתוצאה כתוצאה מחדירת לכלוך אל בינות לאריחים; לא מצאתי שרובה מתפוררת או נסדקת בחדרים רטובים כנטען ." גם באשר למישק הפרדה בין אלמנטים בחדרים רטובים קבע מומחה בית משפט, כי אין פגם ואין אי התאמה (סע' 41-42 בעמ' 29 לחוות הדעת).
בתשובה לשאלות הבהרה מיום 22.11.18, חזר מומחה בית משפט על עמדתו לפיה לא מצא פגם בעיבודי הרובה, מלבד השחרה שנגרמת מתחזוקה לקויה, ולא מצא התפוררות ושחיקה של הרובה. כמו כן, השיב המומחה לשאלת בית משפט, כי משמומחה התובעים לא ציין מהם שטחי הריצוף בבית שבהם יש פגם ברובה, נקבע סך של 10 ₪/ מ"א מישק ועלות זו יש להכפיל בשטחי הריצוף הפגומים לכשיתברר הדבר (סעיף 1.6).
לטענת התובעים, הליקויים הנ"ל אותרו כבר בחוות הדעת הראשונה מטעמם משנת 2013 (סעיף 2 בעמ' 6 וכן בעמ' 8 לחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים). וכן אותרו על ידי הנתבעת ברשימת ליקויים שערכה בחודש 01/2015 (ר' נספח כ"ג לכתב התביעה). לפיכך, לטענת התובעים אין זה הגיוני כי 3 מומחים איתרו ליקוי ברובה, ואילו מומחה בית משפט לא איתר אותו.
עיינתי בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, משנת 2013, ולא מצאתי כי אז נתגלו ליקויי רובה בבית, אלא הטענה הייתה כי לא בוצע מישק הפרדה גמיש בין ריצוף לבין תחתית קירות בחדרים רטובים וכי "צפויות התקלפויות של רובה ואף פגמים והתנתקות של אריחים בעתיד." (סעיף 2 בעמ' 20 לחוות הדעת), כן נטען כי יש ישנם אריחים שלא הודבקו כראוי וכי "מצב כאמור גורם להתרוממות, סדקים ושקיעה של האריחים, קילופי רובה וכו'." (עמ' 8 לחוות הדעת הראשונה).
אם כן, לא מצאתי כפי שטוענים התובעים, כי כבר בשנת 2013 אותרו ליקויי רובה בבית, אלא נתגלו ליקויים אחרים בריצוף ונמצא כי אלו עלולים לגרום לקילופי רובה. לא הוכח גם כי ישנו קשר סיבתי בין אי ביצוע מישק הפרדה גמיש בין ריצוף לבין תחתית קירות בחדרים רטובים לבין ליקויי הרובה. כמו כן, המדובר בממצא פוזיטיבי של המומחה מביקורו בבית והתרשמותו המקצועית, ולא מצאתי כי ישנה טעות בממצא המצדיקה סטייה מחוות דעתו בעניין זה. אין בעובדה כי הליקוי אותר בחוות הדעת של שני הצדדים כדי לשלול ממצאיו של מומחה בית משפט. לפיכך, אני מאמצת את חוות דעת מומחה בית משפט כי אין ליקוי בעניין זה.

שיפוע לא תקני במרפסת חדר השינה
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי במרפסת חדר השינה בוצע שיפוע לא תקני, כאשר על פי ת"י 1555 חלק 3 סעיף 3.2 השיפוע המינימאלי יהיה 1% (על פי תמונה שצורפה לחוות הדעת נמצא שיפוע של 0.85%). כן נטען, כי הפגם מונע ניקוז תקין וגורם להצטברות שלוליות מים, ולפיכך נדרש לפרק הריצוף ולרצף מחדש כיאות, בעלות כוללת של 7,200 ₪ (סעיף 4.6 בעמ' 42-43 לחוות דעת התובעים). הליקוי הופיע גם בחוות דעת הראשונה מטעם התובעים (ראה סעיף 6 לחוות הדעת).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת נמצא כי הטענה נכונה (על פי תמונה בחוות הדעת נמצא שיפוע של 0.66%) וכי יש לבצע ריצוף במרפסת עם שיפוע תקני בעלות של 2,500 ₪ (עמ' 12 לחוות דעת הנתבעת).
מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו, כי אכן השיפוע נע בין 0.75%- 0.86%, ואולם קבע כי "...אין באי ההתאמה הנ"ל של השיפוע בפועל כדי להוות עילה או סיבה לפירוק ריצוף המרפסת כדי להתאים את שיפועיה לדרישות המינימום..." כן ציין המומחה את הטעמים לכך: "לדעתי המקצועית עדיפים שיפועים מתונים בריצוף מרפסות, מאחר שמספר הימים הגשומים בארצנו הינו קטן יחסית ושיפועים חדים בריצוף מונעים הצבה של שולחנות וכיסאות... ובכל מקרה, השיפוע שנמדד קרוב מאוד לשיפוע המינימאלי הנדרש ואין הצדקה כלכלית לפרק את ריצוף המרפסת רק כדי להתאים התאמה דווקנית את השיפוע ברצפת המרפסת להוראות התקן .." (סעיף 47 בעמ' 30-31 לחוות הדעת).
לטענת התובעים, עמדת המומחה מהווה עמדה שיפוטית המוטה לטובת הנתבעת.
בתשובות הבהרה של המומחה מיום 22.11.18, חזר המומחה על עמדתו בעניין זה והעריך כי עלות התיקון, הכוללת החלפת המרצפות במרפסת שגודלה 60 מ"ר, הינה 2,100 ₪ (בתוספת מע"מ). לטענת התובעים יש לאמץ את עמדת המומחה מטעמם הן באשר לקיומו של הליקוי והן באשר לעלות התיקון שהוערכה על ידו בסך 7,200 ₪, בטענה כי זוהי העלות הסבירה על פי מחירי השוק.
לאחר שעיינתי במכלול הדברים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאמץ את עמדת התובעים באשר לקיומו של הליקוי מאחר וב רשימת ליקויים מחודש 01/2015 נרשם כי "מרפסת יש להחליף ריצוף הנוגד לתקן" ואף אין מחלוקת שבוצע ניסיון על ידי הנתבעת לתקן הליקוי, ומכאן נובע שהכירה בליקוי ובאחריותה לתקנו.
לגבי עלות תיקון הליקוי - מצאתי לאמץ את עמדת מומחה בית משפט בעניין עלות התיקון שכן זו לא נסתרה על ידי התובעים, מלבד טענה בעלמא, כי הינה נמוכה ביחס למחירי השוק. לפיכך אני מאשרת קיומו של הליקוי בשיפוע הריצוף במרפסת חדר ההורים וקובעת כי עלות התיקון הינה 2,100 ₪ (בתוספת מע"מ).

ליקויים בדלת ויטרינה בסלון
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים מצא המומחה מטעמם, ליקויים בדלת ויטרינה בסלון, כגון: ויטרינה בסלון אינה מפולסת, לא נסגרת כנדרש- לכוון, גומי לא מורכב כנדרש, שריטה על פרופיל ויטרינה-להחליף. המומחה ציין כי עלות התיקון הינה בסך של 1,800 ₪ (בתוספת מע"מ) (ס' 5.1 בעמ' 45 לחוות דעת התובעים).
בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, נקבע כי הטענה כי דלת הוויטרינה אינה מפולסת נכונה, ויש לתקן בעלות של 200 ₪. ואולם מומחה הנתבעת לא מצא את יתר הטענות כנכונות ו/או כי הינן באחריות הנתבעת (ס' 5.1 בעמ' 13 לחוות דעת הנתבעת).
בחוות דעת מומחה בית משפט, נקבע כי כנפי דלת הוויטרינה מפולסות והדלת נסגרת היטב, ולפיכך אין פגם ואין אי התאמה (ס' 49 בעמ' 31 לחוות הדעת).
באשר לליקוי הנטען בגומי בחלון, טען המומחה כי מומחה התובעים הצביע בפניו בעת הביקור על מיקום הליקוי הנטען, ואולם, המדובר בהיצרות קלה בפינה העליונה של אטם הזיגוג אשר אינו מהווה פגם או אי התאמה. המומחה אף צירף תמונות (ס' 50 בעמ' 31 לחוות הדעת). באשר לשריטה הנטענת, טען המומחה כי מומחה התובעים לא ידע להצביע בפניו על הליקוי, ולפיכך אין פגם ואין אי התאמה (סעיף 51 בעמ' 33 לחוות הדעת).
בתשובות מומחה בית משפט לשאלות הבהרה מיום 22.11.18, חזר הנ"ל על עמדתו באשר לאי קיומם של ליקויים, וטען כי משלא מצא ליקויים בדלת הוויטרינה, הרי שאינו יכול "לנחש" את עלות התיקונים הדרושים (ס' 1.8 בעמ' 3 לתשובות הבהרה מיום 22.11.18).
לטענת התובעים, מששני המומחים מטעם הצדדים מצאו כי הוויטרינה אינה מפולסת וכי נדרש לתקן, ומאחר שברשימת ליקויים שערכה הנתבעת בחודש 01/12015 (ר' נספח כ"ג לכתב התביעה) מצאה כי לא קיים בידוד בוויטרינה, אך לא תיקנה האמור, הרי שיש לאשר קיומו של הליקוי.
לאחר שעיינתי בטענות, אני קובעת כי יש לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט בעניין זה. רשימת ליקויים שערכה הנתבעת בשנת 2015 כאמור, התייחסה לליקוי בבידוד בוויטרינה. ולא ברור הקשר בין ליקוי זה לבין הטענה כי הוויטרינה אינה מפולסת .
התרשמתי כי מומחה בית משפט אכן בדק קיומם של כל הליקויים בזמן אמת בעת ביקורו בבית ולא מצא כי ישנו פגם או אי התאמה. לא מצאתי שישנה סיבה המצדיקה סטייה מחוות דעת מומחה בית משפט בעניין ליקויים אלו.
דלת בסלון ביציאה למרפסת אינה דלת ביטחון
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נטען, כי ישנם פגמים על משקוף הדלת הנ"ל וכי הדלת לא מתאימה- מחדירה אור וחול אל תוך הבית ודרוש להחליפה בעלות של 4,000 ₪ (ס' 5.3 בעמ' 47-48 לחוות דעת התובעים).
תחילה אציין כי גם ליקוי זה הוזכר לראשונה בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים מיום 22.05.17. גם באשר לליקוי זה טענה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן מטעמה, כי משחלפה תקופה הבדק והאחריות, אין היא עוד אחראית לאי התאמה שככל שתמצא בעניין זה. בעניין זה ראו הכרעתי בעניין זה בסעיף שלעיל, אשר תקפה גם במקרה דנן, זאת לאור מהות אי ההתאמה במקרה דנן, שעניינה- אי התאמה של סוג הדלת שהותקנה לתקן הקיים בעניין זה. משטרם חלפה תקופה התיישנות של 7 שנים מיום מסירת הדירה ועד להגשת התביעה, הרי ככל שתמצא אי התאמה התובעים זכאים לתבוע בגין ליקוי זה.
בחוות הדעת מטעם הנתבעת חיווה הנ"ל את דעתו כדלקמן: "לפי תכנון המקורי ותכניות מכר בדירה תוכנן מחסן עם דלת פח. נכון להיום, המחסן בוטל ע"י הדייר ושטחו נצמד לשטח הסלון. לפיכך נוצר מצב שמהסלון לכיוון יציאה לגינה קיימים שתי דלתות- דלת וויטרינה ודלת פח. הדלת פח לא מתוכננת לתפקד כדלת כניסה. המצב נוצר עקב השינוי שבוצע ע"י הדייר ולא באחריות החברה." (ס' 5.3 בעמ' 14 לחוות דעת הנתבעת).
בחוות דעת מומחה בית משפט, ציין המומחה, כי: "...הדלת שמדרום לדלת הויטרינה שמעבר מן הסלון אל החצר המזרחית, הינה דלת המחסן הדירתי שקירותיו בוטלו ע"י התובעים ואשר שטחו צורף לשטח הסלון. בהתאם למפרט המכר, הדלת המגיעה לתובעים במקום הנ"ל הינה דלת פח שמתאימה למחסן ואיננה דלת ביטחון. אשר על כן ולמרות אי ההתאמה (בכך שבכניסה לדירה מותקנת דלת שאיננה מתאימה לנדרש עפ"י תקנה מס' 2.92) אין הנתבעת מחויבת לשנות את סוג הדלת שהותקנה והמתאימה כדלת מחסן דירתי ." (ס' 55 בעמ' 33 לחוות הדעת) (הדגשה שלי – הח"מ).
בשאלות הבהרה ששלחו התובעים למומחה בית משפט מיום 25.04.18, נשאל המומחה על מה הסתמך בקבעו כי התובעים הסירו את קירות המחסן? שכן לטענת התובעים הדירה נמסרה להם ללא מחסן, כמו גם לרוב הדירות בפרויקט. כן התבקש להבהיר, אם בהנחה כי אכן הדירה נמסרה ללא מחסן, היה על הנתבעת להתקין דלת ביטחון.
בתשובות מומחה בית משפט מיום 30.04.18 לשאלות הבהרה, השיב המומחה: "אינני קובע שהתובעים הם אלה שפירקו את קירות המחסן, אך הנחתי כי כך היה...מאחר שלא ראיתי שום מחאה או הסתייגות של התובעים בכתבי טענותיהם ובנספחים להם, בדבר ביטול המחסן, ברור לי שאפילו הם לא פירקו פיזית בעצמם את הקירות האלה, הרי שהסכימו לכך בשתיקה...מאחר שהאבזור המגיע לתובעים בדירתם מפורט במפרט המכר... ברור שלא ניתן לזכות את התובעים אלא בדלת שפורטה אשר מתאימה למחסן. המוזר בהתנהלותם של התובעים בעניין דלת המחסן הוא, שמחד גיסא הם מסכימים ליהנות מתוספת שטח עיקרי לדירתם (באופן בלתי חוקי) ומנגד הם מבקשים לקבל את הדלת שהייתה מגיעה להם על פי תקנות הבניה...מן הטעמים דלעיל דעתי המקצועית הינה, שלא יתכן לאשר לתובעים דלת יקרה משל היה סיפוח שטחי השירות "גלאט כושר". מה שמגיע להם הוא לכל היותר מה שהגיע להם במפרט המכר ויתכן שגם זה לא." (ס' 7 לתשובות).
בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18 חזר מומחה בית משפט על טענותיו וכן העריך את עלות החלפת הדלת בסך של כ- 3,000 ₪ (בתוספת מע"מ) (ראה סעיף 2.10).
לטענת התובעים, מומחה בית משפט חרג מסמכותו בכך שמניח הנחות וקובע עובדות שאינן בסמכותו, תוך הטיה מובהקת לטובת הנתבעת.
התובעים הצהירו בתצהיר עדות ראשית מטעמם כי קיבלו דירה ללא מחסן כמו גם מרבית השכנים בפרויקט שלהם וכי לא ביטלו מעולם את קירות המחסן (ס' 46 לתצהירי התובעים).
לכך אוסיף כי בפרוטוקול מסירת הדירה מיום 04.04.13 אשר צורף כנספח ה' לכתב ההגנה, נרשם בפרטי התיקונים: "תיקון או החלפת דלת מחסן".
בדיון ההוכחות, כאשר נשאל התובע על פרוטוקול המסירה, השיב התובע כדלקמן:
"ש. פה אתה לא מצביע על חוסר בהתאמה.
ת. יש פה ליקויי תיקוני צבע בכניסה לבית. באו לתקן כמה תיקונים סבבה. תיקון או החלפת דלת מחסן שעד היום לא הוחלפה ולא עשו לה דבר..." (עמ' 9 ש' 32-34 לפרוטוקול הדיון).
נדמה כי אף נציגי הנתבעת לא ידעו לספק תשובה הולמת וחד משמעית באשר למחסן, כאשר נשאלו בעניין זה בדיון ההוכחות. ואלו הדברים:
בחקירת מר מקסים ביתן-
ש. נכון עד היום לא החלפתם את הדלת ביציאה מהחלון, דלת מחסן?
ת. למה צריך?
ש. רשמתם את זה בפרוטוקול?
ת. תיקון. גם כתוב תיקון.
ש. לגבי מחסן?
ת. היה מחסן הם ביטלו את המחסן. שברו את הקיר ועשו פינת אוכל.
ש. הם טוענים שלא קיבלו מחסן?
ת. הם ביטלו את הקיר.
ש. אתה אומר שהם ביטלו, אתה ביום שנתת לו את הדירות אתה אומר שאתה צריך לתקן או להחליף את הדלת של המחסן?
ת. אולי יש דלת לא טובה.
ש. אתה יודע שלא נתת מחסן בכמה דירות?
ת. אם הדייר ביטל את המחסן.
ש. יש לך הוכחה שביטל, החתמת אותו?
ת. אני עובד לפי תוכניות מה שנותנים לו. אולי אבי מחתים.
ש. אתה נותן את הדירה, אתה יודע אם נתת את הדירה עם מחסן או לא מחסן?
ת. לא יודע. עבר 7, 8 שנים. הדירה בוצעה לפי מה שרצה. העובדה שזה מה שרצה. לא כתב בשום מקום שעשיתי משהו נגד הרצון שלו. אם המחסן בוטל אז בוטל מרצונו. יכול להיות שאנחנו ביטלנו ויכול להיות שהוא ביטל (עמ' 23 ש' 17-35 לפרוטוקול).
וראו גם חקירתו של מר אבי אסרף-
ש. מפנה לנספח ה' לכתב ההגנה נכון שאתה ערכת אותו?
ת. כן.
ש. נכון שהתובעים קיבלו את הדירה בלי מחסן?
ת. צריך לבדוק אם יש להם מחסן. אני לא זוכר.
ש. רשום שצריך לתקן ולהחליף את הדלת?
ת. רשום. (עמ' 26 ש' 22-27 לפרוטוקול).
יוער כי התובעים לא עותרים כנגד אי קבלת מחסן כמפורט במפרט הטכני, אלא אך מבקשים החלפת דלת היציאה למרפסת אשר אינה מתאימה לדרישות התקן, שכן נדרש במקום דלת ביטחון. טענת התובעים כי קירות המחסן לא בוטלו על ידם, לא נסתרה על ידי הנתבעת. לפיכך אני קובעת שהנתבעת תפצה את התובעים בסך של 3,000 ₪ (בתוספת מע"מ).
שיפוע במבואת כניסה
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, קבע המומחה, כי "במבואה כניסה לכיוון שירותים אורחים בקומת כניסה קיים שיפוע של כ- 0.24%. יש לפרק הריצוף ולבצע מחדש ללא שיפועים." לכך נקבע עלות תיקון בסך 4,200 ₪.
בחוות הדעת מטעם הנתבעת, נטען כי הטענה אינה נכונה וכי במקום הנ"ל בוצע ריצוף על פי התקן.
מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו כדלקמן: "מדדתי את שיפוע הריצוף ליד דלת חדר השירותים של האורחים, עם פלס באורך 230 ס"מ ועם פלס אנאלוגי. נמצא שהבועה הייתה בדיוק בין כתפי הפלס כלומר פני הריצוף היו מפולסים לחלוטין לאורך הסרגל...מצאתי שיש מרווח בין תחתית הסרגל לבין פני הריצוף של כ- 2.0 מ"מ- 3.0 מ"מ, לאורך של כ- 115 ס"מ. לדעתי המקצועית אין פגם ואין אי התאמה" (סעיף 48 לחוות הדעת).
בעניין זה שלחו התובעים שאלת הבהרה למומחה בית משפט, ובה נשאל האם ממצאיו מהווים פגם תפקודי ואסתטי? בתשובת הבהרה מיום 22.11.18, השיב המומחה, כדלקמן: "בהתאם לטבלה נספח ב' [סטיות של גימורים] שבתקן ת"י מס' 789 [סטיות בבניינים: סטיות מותרות בעבודות בנייה] מחודש ספטמבר 2013, הרי שמותרות סטיות מקומיות בגודל של 2 מ"מ + שהם 4 מ"מ בערכים מוחלטים . הסטייה מן המישוריות שאותרה על ידי הינה בגודל 2-3 מ"מ שהינו קטן מן הסיבולת. עקב כך תשובתי לשאלת דנן הינה: אין פגם תפקודי או אסתטי בהיות הסטייה קטנה מן הנסבל בהתאם לתקן" (סעיף 2.3).
כן השיב המומחה כי לאור העובדה כי לא מצא פגם, אזי אין צורך להעריך את עלות התיקון. כן ציין כי לצורך תיקון הסטייה נדרש פירוק המרצפות בעלות גבוהה במידה ניכרת מהנזק התפקודי ומהפגם האסתטי הנטען, אשר לא ניתן להבחין בו ללא הנחת סרגל על פני הריצוף.
לטענת התובעים, משהודה מומחה בית משפט כי אכן קיים שקע ומאחר שהרצפה אינה מתאימה למפלס הנדרש על פי תקן ת"י 1629- סעיף 3.2 (לפיו נדרש כי הרצפה תתאים למפלס הנדרש על פי התכנון), הרי שמדובר בפגם ויש לפסוק פיצוי כפי שקבע מומחה התובעים בסך 4,200 ₪.
לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, החלטתי לאמץ את עמדת מומחה בית משפט כי אין לחייב את הנתבעת בגין הליקוי, משזה מצא כי אמנם ישנה סטייה, אך מדובר בסטייה המותרת על פי תקן ת"י 789, ועמדתו זו לא נסתרה על ידי התובעים. כמו כן, לא הוכח לפניי כי הסטייה יוצרת פגם תפקודי ואסתטי במידה כזו המצדיקה פיצוי עבור תיקון הסטייה.
חסרים אטמים בחלונות
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, ציין כי חסרים אטמים בחלונות, וזאת בניגוד לת"י 1068 חלק 1 ות"י 4068 חלק 1 . מומחה התובעים העריך את עלות התיקון בסך 2,200 ₪ (בתוספת מע"מ) (ס' 6.2 בעמ' 49-50 לחוות דעת התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת, שהתייחסה לאמור בסעיף 6.2 לחוות דעת התובעים, נרשם כי נמצא כי "לא בוצעו מכסים כיסוי ברגים בדפנות החלונות", ונקבע כי "יש להשלים" בעלות תיקון בסך של 100 ₪ (ס' 6.2 בעמ' 16 לחוות דעת הנתבעת).
מומחה בית משפט ציין בחוות דעתו בעניין זה כי "הפגם הנטען אינו קיים" (ראה סעיף 58.1 לחוות דעתו).
בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, ציין הנ"ל את הדברים הבאים: "המכסים המדוברים אינם אטמים. הטענה שנטענה היתה בק"ע אטמים ולכן לא בדקתי אם חסרים "מכסים". למעשה ה"מכסים" המדוברים הינם אלמנטים מפלסטיק קשיח המכונים "מובילי אגפים". איני יודע אם כאלה הותקנו ואם לאו. אם ייקבע שלא הותקנו, הריני יכול להעריך שהעלות להתקנת מכסה כנ"ל בחלון הזזה אחד הינה כ- 10-15 ₪; בהתאם, העלות להתקנת "מובילי אגפים" בכל חלונות הבית איננה עולה על כ- 100 ₪. "
לטענת התובעים, מומחה בית משפט "תירץ" את אי בדיקתו בעניין סמנטי הגדרתי, כאשר טען כי מכסים אינם אטמים, ולפיכך לא בדק אם חסרים מכסים, כאשר אף בת"י 1068 מתייחסים לאטמים/מכסים כפקקים. לפיכך מבקשים לאמץ את חוות הדעת מטעמם, לרבות עלות התיקון, שכן העלות שהעריך מומחה בית המשפט אינה ריאלית.
על סמך החומר המונח לפני לא ניתן לדעת האם אטמים = מכסים, אם לאו, אולם מאחר ומומחה הנתבעת ציין כי חסרים מכסים, ואילו מומחה בית המשפט הודה כי לא בדק ליקוי זה- להבדיל מטענה שבדק ולא מצא הליקוי – אני מאשרת קיומו של הליקוי וקובעת כי על הנתבעת לפצות התובעים בסך של 100 ₪.
תריסי חלונות פגומים בוויטרינה של הסלון ובחדר
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים צוין כי תריסי החלונות בוויטרינה של הסלון ובחדר פגומים, וזאת בניגוד לת"י 4068 חלק 1 סעיף 4.1 האוסר פגיעות מכניות ופגיעות כימיות. לחוות הדעת צורפו תמונות. מומחה התובעים העריך עלות תיקון ליקוי זה בסך של 1,800 ₪ (ס' 6.3 בעמ' 50-52 לחוות דעת התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת אותרו 6 שלבים פגומים בחלק העליון של תריס הסלון, ונקבע כי יש להחליף בעלות של 300 ₪. (ס' 6.3 בעמ' 16 לחוות דעת הנתבעת) (צורפה גם תמונה)
בחוות דעת מומחה בית משפט נקבע כי "הוצג בפניי תריס הגלילה שבויטרינת המעבר בין הסלון לבין החצר המזרחית. נצפו פגמים בחלק קטן משלבי התריס, אך לא הוכח בפני שהפגמים נגרמו ממעשי הנתבעת או ממחדליה. נדחית בזה הטענה בסעיף זה." (ס' 59 בעמ' 36 לחוות הדעת).
בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, העריך כי עלות תיקון התריסים הפגומים הינה בסך 300 ₪ (בתוספת מע"מ) (סעיף 1.10 בעמ' 4 לתשובות הבהרה).
לטענת התובעים הליקוי הנ"ל אותר כבר בחוות הדעת הראשונה מטעמם משנת 2013, ובאותה שנה ביצעה הנתבעת תיקון של צביעה עם טלאי אשר לא צלח. כך גם הנתבעת הודתה בליקוי זה בדוח ליקויים שערכה בשנת 2015. לפיכך, לטענת התובעים, יש לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם ולקבוע עלות החלפה בסך של 1,800 ₪.
ראשית, הטענה הינה ליקוי בשלבי התריסים במרפסת ובחדר, ואולם הן בחוות דעת הנתבעת והן בחוות דעת מומחה בית משפט אותר פגם בשלבי התריס במרפסת בלבד.
שנית אציין כי מומחה בית משפט גם מצא שקיים פגם, ואולם לטענתו לא הוכח כי נגרם על ידי הנתבעת. משעיינתי בראיות המונחות לפני, מצאתי כי סביר יותר להניח כי הפגם בשלבי התריסים הינו במקור, שכן הליקוי אותר כבר בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, שהוצאה עוד בשנת 2013 (ראה עמ' 13 למעלה), דהיינו, כעבור 8 חודשים מיום שקיבלו התובעים החזקה בדירה.
בהתאם לסעיף 4(2) לחוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973, מוכר לא קיים חיוביו כלפי קונה אם בתוך תקופה הבדק התגלתה אי התאמה, והמוכר לא הוכיח שנגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה. על פי התוספת לחוק המכר, תקופת הבדק למוצרי מסגרות ואלומיניום הינה שנתיים. אם כן, התובעים הוכיחו כי הליקוי אותר בתוך תקופת הבדק והועבר לידיעת הנתבעת, ואילו הנתבעת לא הוכיחה כי הליקוי נגרם בעטיים של התובעים.
אם כן, דין טענת התובעים להתקבל. אני מאשרת פיצוי בגין סעיף זה בעלות שנקבעה על ידי מומחה בית משפט בסך של 300 ₪.
ליקוי בדלת כניסה
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, טען המומחה מטעמם, כי דלת הכניסה לא נסגרת כנדרש, דלת כניסה חורקת, וכי נדרש לכוון ולתקן כנדרש. כן קבע כי עלות התיקון הינה 300 ₪ (סעיף 7.2 בעמ' 53 לחוות דעת התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת נטען כי יש להחליף מברשת בתחתית דלת הכניסה בעלות של 100 ₪ (סעיף 7.2 בעמ' 17 לחוות דעת הנתבעת).
בחוות דעת מומחה בית משפט, נקבע, כי: "הדלת נסגרת ואינה חורקת. אין צורך בשום כיוון". כן נקבע: "בצד הדלת המנוגד למיקום הצירים, בתחתית הדלת, נראים חרכי אור לאורך כ- 30 ס"מ בעת שהדלת סגורה. יש בזה כדי להראות שמברשת האטימה שבתחתית הדלת נשחקה או שהיא התקצרה בצד הדלת. נדרש להחליף את המברשת. להערכתי, זהו עניין שקשור בתחזוקת הדלת ואיננו באחריות הנתבעת ." (סעיף 61 בעמ' 36 לחוות הדעת).
בתשובות לשאלות הבהרה מיום 22.11.18 חזר מומחה בית משפט על עמדתו, וכן העריך כי אם אכן ישנה חריקה או פגם בסגירת הדלת, ניתן לתקן באמצעות ריסוס הצירים בחומר נגד חלודה בעלות זניחה של 10 ₪. לגבי מברשת האטימה, העריך, כי ככל שאין מדובר בפגם תחזוקתי שבאחריות התובעים, עלות החלפתה הינה בסך 200 ₪.
על פי התוספת לחוק המכר, תקופת הבדק למוצרי נגרות ומסגרות הינה שנתיים מיום קבלת החזקה בבית. כאמור, התובעים קיבלו החזקה בדירה בחודש 04/2013. מעיון בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים משנת 2013 עולה, כי לא הוזכר בו ליקוי הנוגע לחריקות בדלת ו/או למברשת בדלת הכניסה, אלא הוזכר פגם בצביעת הדלת בלבד. ליקוי זה הוזכר לראשונה בחוות הדעת השנייה והשלישית מטעם התובעים משנת 2017, דהיינו, כעבור כ- 4 שנים ממועד קבלת החזקה בבית. טענת התובעים כי הנתבעת התייחסה לליקוי זה ברשימת ליקויים שערכה בחודש 01/2015, אינה מדויקת, שכן ברשימה האמורה נרשם "כיוונים בדלתות + מנעולים", כך שלא ברור באילו דלתות מדובר ואם אכן מדובר באותו פגם נטען.
לכך אוסיף בפרוטוקול המסירה מיום 04.04.13 שצורך כנספח ה' לכתב ההגנה נרשם: "דלת כניסה- ביצוע צבע +החלפת גומיה", כאשר לא ניתן לדעת האם גומיה = מברשת תחת הדלת.
על פי סעיף 4(3) לחוק המכר, משעברה תקופת הבדק, היה על התובעים להוכיח כי הפגם הינו במקור ונגרם בעטיה של הנתבעת, ואולם לא עלה בידיהם להוכיח זאת.
לאור האמור, אני מאמצת את עמדת מומחה בית משפט כי לא קיים פגם החריקות בדלת, ובאשר למברשת תחת דלת הכניסה, לא הוכח לפניי מדובר בפגם שאינו באחריות הנתבעת.
פגיעות מכניות במלבן הפח של דלת ההדף וטיב צביעתה של הדלת
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי מלבן דלת הממ"ד עם פגיעות וחורים ואינו צבוע היטב. נטען כי נדרש לתקן ולצבוע וככל שלא ניתן לתקן, להחליף את מלבן הדלת, בעלות של 500 ₪ (סעיף 8.1 בעמ' 54 לחוות דעת התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת, נמצא כי הטענה נכונה וכי יש לצבוע את המלבן בעלות של 150 ₪.
מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו, כי אכן נמצא פגיעות מכניות במלבן דלת הממ"ד משני צדדיו, ואולם לא ברור האם מדובר בליקוי שנוצר במקור, על ידי הנתבעת, או שמא על ידי התובעים בעקבות השימוש בבית. לגבי חידוש הצביעה של המלבן, ציין כי לא ניתן לחוות דעה בעניין טיב הצביעה כעבור 5 שנים מיום בו הוחל השימוש בבית, כאשר ממילא כעבור זמן זה יש לבצע תחזוקה של מוצרי מסגרות כגון צביעה (סעיף 63 בעמ' 37 לחוות הדעת).
בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, השיב המומחה באשר לעלות התיקון, כי לערכתו ככל שיתברר כי הליקוי באחריות הנתבעת, יש לפצות התובעים בגין הפגיעות המכניות בסך של 1,000 ₪ (בתוספת מע"מ) ובגין צביעת המשקופים בסך 300 ₪ (בתוספת מע"מ) (ס' 1.13 בעמ' 4 לתשובות הבהרה).
המדובר בליקוי מסגרות שתקופת הבדק שלו הינה שנתיים. מעיון בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, משנת 2013, לא מצאתי התייחסות לליקוי הנ"ל , אלא לראשונה נטען בחוות הדעת השנייה והשלישית מטעם התובעים, משנת 2017, וזאת בחלוף תקופת הבדק. משכך, על התובעים הנטל להוכיח כי הליקוי הינו במקור ובעטיה של הנתבעת, ואולם התובעים לא עמדו בנטל. כאמור, לא הוצג לפניי אם בחוות דעת מטעם התובעים, אם בדו"ח בדיקה של הנתבעת, אם בתמונות מתקופה הבדק, כי הפגמים כאמור אכן היו קיימים במקור ונתגלו בתקופת הבדק.
לפיכך אני קובעת כי הנתבעת אינה אחראית לליקוי הנ"ל.
טיב צביעת מלבן חלון ההדף
הן בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים (ס' 8.2 עמ' 55) והן בחוות דעת הנתבעת (ס' 8.2 בעמ' 17) נמצא כי מלבן חלון הממ"ד אינו צבוע כהלכה ועלות תיקון הצביעה הינה 100 ₪.
מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו, כי כעבור 5 שנים מיום בו הוחל השימוש בבית, לא ניתן לדעת אם מדובר בצביעה לקויה במקור, ומילא כעבור הזמן הנ"ל נדרשות עבודות תחזוקה בבית, כגון צביעה (ס' 64 בעמ' 37 לחוות הדעת).
בתשובות הבהרה מיום 22.11.18 העריך מומחה בית משפט את עלות צביעת מלבן החלון בסך של 250 ₪ (בתוספת מע"מ) (ס' 1.14 בעמ' 5 לתשובות הבהרה).
הליקוי הנטען הינו במוצרי מסגרות, לגביהם תקופת הבדק הינה שנתיים. בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים משנת 2013 לא הוזכר פגם בצביעת מלבן החלון בממ"ד, ואולם, מצאתי כי ברשימת ליקויים שערכה הנתבעת בחודש 01/2015, נרשם: "יש לבצע גימור יפה בחלון ממ"ד". אמנם לא פורט מהו הגימור הנדרש והאם מדובר בצביעת המלבן החלון, אך למען הסר ספק ולאור העלות הנמוכה של הצביעה, כפי שהעריך אותה מומחה בית משפט אני קובעת שעל הנתבעת לפצות את התובעים בגין ליקוי זה בעלות שקבע מומחה בית המשפט בסך של 250 ₪.
נקודות גופי תאורה הותקנו באופן רופף
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נטען כי נקודות גופי תאורה מותקנות באופן רופף ואינן מקובעות כיאות לתקרה, המדובר במפגע בטיחותי, ולפיכך יש לחזקן כיאות, בעלות של 200 ₪ (ס' 9.2 בעמ' 57 לחוות דעת התובעים).
בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, נמצאו ארבעה גופי תאורה רופפים ונקבע כי יש לחזק בעלות של 100 ₪ (ס' 9.2 בעמ' 18 לחוות דעת הנתבעת).
מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו כי: "אין מדובר כלל וכלל ב"גופי תאורה", כי אם בבתי מנורות "פנדל" והתקנתם הינה תקינה. הפגם הנטען אינו קיים." (ס' 67 לחוות הדעת).
בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, השיב המומחה כי אם יקבע שה"פנדלים" הותקנו באופן רופף, העלות לחיזוק ההתקנה של "פנדל" אחד הינה – 25 ₪ ועבור 4 "פנדלים" הינה 100 ₪ (בתוספת מע"מ) (ס' 1.15 בעמ' 5 לתשובות הבהרה).
מומחה בית משפט, בעת ביקורו בבית, כלל לא מצא הליקוי הנטען.
אף אם הליקוי אכן קיים, הרי שהתובעים לא הוכיחו כי הנתבעת התקינה את ה"פנדלים" באופן רופף. בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים משנת 2013 לא צוין ליקוי כנ"ל, אף בדו"ח ליקויים שערכה הנתבעת משנת 2015 אין התייחסות לליקוי שכזה. לראשונה נטען הליקוי בחוות הדעת מטעם התובעים משנת 2017.
מכאן, כי אף אם הליקוי הנטען אכן קיים, לא הוכחה לפניי אחריות הנתבעת בגינו.
נקודות גופי תאורה הותקנו באופן לא אחיד
בחוות הדעת השלישית מטעם התובעים נמצא כי נקודות חשמל סמוכות לא מורכבות בקו אחיד וכי יש לפרק ולבצע בקו אחיד בעלות של 300 ₪ (ס' 9.4 בעמ' 58 לחוות דעת התובעים) בחוות הדעת מטעם הנתבעת נמצאו 3 מקומות של אביזרי חשמל שלא בקו אחיד, ונקבעה עלות תיקון בסך 100 ₪ (ס' 9.4 בעמ' 18 לחוות דעת התובעים). מומחה בית משפט מצא בחוות דעתו 2 צמדים של אביזרי חשמל אשר אינם מיושרים, וציין כי על הנתבעת לתקנם בעלות של 100 ₪ (סעיף 69 לחוות דעת מומחה בית משפט). בתשובות הבהרה של מומחה בית משפט מיום 22.11.18, השיב המומחה לשאלת בית המשפט, כי עלות התיקון של צמד אחד הינה 100 ₪ ול- 3 צמדים הינה 300 ₪ (בתוספת מע"מ).
מאחר ובחוות דעת התובעים כלל לא פורט מהו מספר צמדי אביזרי החשמל אשר אינם מיושרים ומה מיקומם, אני מאמצת את עמדת מומחה בית משפט הן באשר לכמות אביזרי החשמל שאינם מיושרים והן באשר לעלות התיקון בסך 100 ₪ (סכום זה כבר נכלל בסיכום חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט).
ליקוי בדלת חדר הסמוך לחדר הורים
ליקוי זה צוין בסעיף 5.4 לחוות הדעת השלישית מטעם התובעים, כדלקמן: "חדר סמוך לחדר הורים טפט דלת עץ מתקלף להחליף". לטענת התובעים מומחה בית המשפט לא התייחס כלל לליקוי זה בחוות דעתו, על אף כי המומחה מטעם הנתבעת הכיר בליקוי בסעיף 5.4 בחוות דעתו וקבע כי הטענה נכונה וכי יש להחליף את הדלת בעלות של 800 ₪.
אכן מעיון בחוות דעת מומחה בית משפט, עולה כי מומחה בית משפט לא התייחס לליקוי זה בחוות דעתו. כמו כן, עיון בחוות דעת הנתבעת מעלה כי הוכר ליקוי זה והומלץ להחליף את הדלת.
במכתב מיום 07.11.18, הפנו התובעים למומחה שאלת הבהרה בעניין זה וכן ביקשו שיקבע את עלות החלפת הדלת. המומחה השיב לשאלה זו בסעיף 2.5 למכתבו מיום 22.11.18, כדלקמן: "במהלך ביקורי בדירת התובעים, התובעים והמומחה מטעמם לא ידעו להצביע בפני על הפגם הנטען על ידיהם. ממילא אין פגם בענין זה מאחר שלא הוכחה בפני טענת התובעים."
לטענת התובעים, אכן הצביעו בפני המומחה על הליקוי בזמן ביקורו בבית, וכן מדובר בליקוי אשר מופיע בחוות הדעת מטעמם, שם גם צורפה תמונה המעידה על הליקוי.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה, מצאתי כי יש לקבל טענת התובעים.
הן המומחה מטעם התובעים והן המומחה מטעם הנתבעת הבחינו בליקוי וקבעו כי יש להחליף את הדלת. כמו כן, לשתי חוות הדעת צורפה תמונה המעידה על הליקוי. לאור העובדה כי מומחה בית משפט לא התייחס לליקוי זה בזמן אמת בחוות דעתו, והשיב לשאלת הבהרה בעניין זה בדיעבד, תוך שאינו טוען חד משמעית כי אין מדובר בליקוי, או כי מדובר בבלאי סביר, אלא כי הליקוי לא הוצג, אזי הכף נוטה לאישור קיומו של ליקוי זה.
באשר לעלות תיקון הליקוי, מומחה בית משפט לא השיב בתשובתו לשאלת ההבהרה כאמור לעיל מהי עלות התיקון, על אף כי נשאל על כך. בסעיף 5.4 לחוות הדעת השלישית מטעם התובעים הוערכה עלות החלפה של שתי דלתות בסך של 2,600 ₪ (דלת חדר הרחצה ודלת החדר הסמוך לחדר הורים) , היינו עלות החלפת דלת בודדת הינה בסך של 1,300 ש"ח. בחוות דעת מומחה מטעם הנתבעת הוערכה עלות החלפה של הדלת בסך של 800 ₪.
בחוות דעת מומחה בית משפט הוערכה בסעיף 56.3 עלות החלפה של דלת הכניסה בחדר האמבטיה בסך של 2,000 ₪, ולפיכך ביקשו התובעים לקבוע גם את עלות תיקון הדלת שבנדון בסך 2,000 ₪. מצאתי כי יש לאמץ עלות זו, שכן הן בחוות דעת התובעים והן בחוות דעת הנתבעת - עלות החלפת דלת חדר הרחצה ודלת החדר הסמוך לחדר הורים, הינה זהה , ואשר על כן אני פוסקת בגין ליקוי זה סך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.
סדקים בקירות חיצוניים של הבית
מומחה בית משפט לא התייחס בחוות דעתו לליקוי זה, ובכך הודה בסעיף 2 לתשובותיו לשאלות הבהרה מטעם התובעים מיום 30.04.18, וקבע: "אכן במהלך ביקורי אותרה סדיקה נימית בפני המעטפת של הבנין באורך שהוערך על ידי בכ- 12 מטרים...גם כאן הסיבה לאי רישומו של הפגם הזה בחוות דעתי הינו היעדר מספור לסעיפי הטענות. נדרש מן הנתבעת לנסר את הסדקים הנימיים הנ"ל, לשטוף את הסדקים לאחר ניסורם משיירי אבק הניסור, למלא בחומר מסוג סיקפלקס 11fc ולתקן את שכבת השליכטה הדקורטיבית בגוון שמתאים לגוון הקיים...בהתאם, נראה לי שהמחיר הכולל לביצוע התיקון על ידי הנתבעת הינו: 2,000 ₪ בתוספת מע"מ " (ראה סעיף 2), כן ציין המומחה כי המחיר כולל פיגום קל שיידרש להציב לצורך ביצוע העבודה בהיקף המעטפת.
המומחה מטעם התובעים העריך את עלות התיקון של ליקוי זה בסך של 32,000 ₪ (ר' סעיף 10 בעמ' 59 לחוות הדעת השלישית מטעם התובעים).
בחוות הדעת מטעם הנתבעת לא אותר ליקוי בעניין זה.
לטענת התובעים, עלות התיקון שקבע המומחה, אינה הגיונית ואינה סבירה והתובעים לא מצאו שום בעל מקצוע לא יסכים לתקן ליקוי זה בעלות שנקבעה על ידי המומחה. התובעים קיבלו הצעת מחיר מבעל מקצוע לתיקון ליקוי וכן לתיקון הסדיקה בפנים הבית זה בסך של 16,000 ₪ (הצעת המחיר צורפה כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים).
התובעים שלחו למומחה שאלת הבהרה נוספת בעניין זה, מיום 07.11.18, והמומחה השיב לשאלה בסעיף 2.6 למכתבו מיום 22.11.18, כדלקמן: " ...ניתן להתאים את גוון התיקון, באופן שיתאים באופן מוחלט לגוון של כל שטחי המעטפת, ואני אומר זאת מניסיוני. יש אך למצוא צבע מומחה, שיודע להתאים גוונים. אין שום הצדקה לחדש את צביעת כל מעטפת הבניין, רק בשל שינויי גוון מינוריים לאורך תיקוני הסדקים (אם לא יימצא צבע מומחה כנ"ל)...מהתרשמותי בעת ביקורי בבית התובעים אני יכול להעיד שהפיגום הוא פיגום קל מתנייע או אפילו סולם. אין שום צורך בהצבת פיגום בעלות של 5,000 ₪ כפי שסבורים התובעים. המחיר שנקבתי 2,000 ₪ מתייחס לתיקון הסדיקה החיצונית ואיננה מתייחסת לתיקו ן הסדיקה הנימית בבית פנימה, שאותה אין צורך לתקן ."
מתשובת מומחה בית משפט עולה כי עומד על ממצאי חוות דעתו בעניין ליקוי זה. כמו כן המומחה מציין כי הצעת המחיר שקיבלו התובעים מתייחסת גם לתיקונים שלא אושרו על ידו ו/או שאינם נדרשים, כגון: תיקון סדקים בפנים הבית- שלא אושר על ידו, צביעה של כל מעטפת הבית- אשר אינה נדרשת, וכן הצבת פיגום בשווי גבוה- כאשר נדרש פיגום פשוט יותר בעלות פחותה.
אכן מצאתי כי הצעת המחיר שקיבלו התובעים כאמור לעיל, כוללת גם רכיבי תיקון שלא אושרו על ידי מומחה בית משפט ולא נכללו בהערכת עלות התיקון על ידו, ולפיכך לא מצאתי לנכון להסתמך על הצעת המחיר שקיבלו התובעים.
לא הוכח לפניי כי הערכת עלות התיקון על ידי מומחה בית משפט, הינה שגויה ו/או לא סבירה, וכך גם באשר לעמדתו המקצועית בעניין אופן תיקון ליקוי זה. לפיכך, אני מאמצת את עמדת המומחה וקובעת את עלות התיקון בגין ליקוי זה בסך של 2,000 ₪.
סדקים פנימיים בחדר שינה הורים
מומחה בית משפט אכן לא התייחס לליקוי זה בחוות דעתו, ואולם בתשובתו לשאלות הבהרה מטעם התובעים מיום 30.04.18, ציין: "בחדר השינה של ההורים מצאתי סדק נימי שעוביו קטן מ- 0.1 מ"מ. בהתאם לנספח א' לתקן, ת"י מס' 1 [תכן גיאוטכני: גיאוטכניקה וביסוס בהנדסה אזרחית] מחודש ינואר 2008, הרי שסדק כנ"ל מהווה פגם שאין חובה הנדסית לתקנו...בכל מקרה, אין בפגם הסדיקה הנ"ל משום פגם שנדרש מהנתבעת לתקן ."
בחוות הדעת מטעם הנתבעת נמצאה טענת התובעים לסדיקה בחדר שינה הורים כנכונה ונקבע כי יש לתקן הליקוי (ר' ס' 2 בעמ' 7 לחוות דעת הנתבעת).
לטענת התובעים, מדובר בפגם אסתטי המכער את חדר השינה שלהם וחובה היה על הנתבעת למסור להם הדירה ללא סדקים פנימיים. לטענת התובעים על הנתבעת לתקן גם פגמים שהינם אסתטיים.
לאחר שעיינתי בטענות התובעים ומומחה בית משפט בעניין זה, מצאתי כי יש מקום לקבל טענת התובעים, וזאת ולו בשל העובדה כי ליקוי זה הופיע כבר בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים משנת 2013 (ס' 2 בעמ' 12 לחוות הדעת הראשונה), וזאת כשמונה חודשים בלבד לאחר שקיבלו את החזקה בדירה לידיהם, בחודש 04/2013. כמו כן, לתצהירי התובעים צורפו תמונות צבעוניות, ובהם גם תמונות של הסדיקה בחדר ההורים (ר' תמונות 16-17) . יוער כי התמונות הנ"ל לא הוכחשו ולא נסתרו על ידי הנתבעת, ומהן התרשמתי כי אכן מדובר בפגם אסתט י שאינו פעוט.
מומחה בית משפט לא העריך את עלות תיקון הליקוי, וכן בחוות דעת השלישית מטעם התובעים לא תומחר ליקוי בנפרד אלא עם עוד ליקויים שנמצאו בפרק 2 "טיח שפכטל וצבע" (עמ' 19-26 לחוות הדעת השלישית) , כך גם בהצעת המחיר שקיבלה התובעת מקבלן חיצוני ואשר צורף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, אין תמחור פרטני לליקוי זה והליקוי תומחר יחד עם תיקוני הסדיקה מחוץ לבית. בחוות הדעת מטע ם הנתבעת תומחר ליקוי יחד עם עוד שני ליקויים שאותרו בפרק זה, בסך כולל של 500 ₪ (ר' עמ' 7 בחוות דעת הנתבעת) . בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים משנת 2013, תומחר תיקון ליקוי זה בסך 600 ₪ (ר' עמ' 12 בחוות הדעת הראשונה) .
לאור כל האמור, מצאתי לקבוע את עלות התיקון בסך של 400 ₪ (בתוספת מע"מ).
לאור האמור כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט, למעט בעניים שפורטו לעיל בגינם מצאתי לנכון לסטות ממנה ולפיכך יש לפצות התובעים בעלות התיקון אשר ציין המומחה בחוות דעתו בסך של 23,425 ₪ בתוספת הנ"ל:
5,000 ₪ (בגין ליקויי רטיבות בחלונות) + 900 ₪ (בגין שריטה ופגם בזיגוג בגין חלון אלומיניום בממ"ד) + 500 ₪ (בגין שברים בלוחות זיגוג במעקה מרפסת בקומה עליונה) + 3,800 (בגין אי ביצוע קופינג במעקה גג עליון) + 250 ₪ (בגין מרצפות שבורות) + 2,100 ₪ (בגין שיפוע לא תקני במרפסת) + 3,000 ₪ (בגין דלת בסלון ביציאה למרפסת אינה דלת ביטחון) + 100 ₪ (בגין חסר באטמים בחלונות) + 300 ₪ (בגין תריסי חלונות פגומים בוויטרינה של הסלון ובחדר) + 250 ₪ (בגין טיב צביעת מלבן חלון ההדף) + 2,000 ₪ (בגין ליקוי בדלת חדר הסמוך לחדר הורים) + 2,000 ₪ (סדקים בקירות חיצוניים של הבית) + 400 ₪ (בגין סדקים פנימיים בחדר שינה הורים) - ובסה"כ סך של 44,025 ₪, ובתוספת מע"מ – סך כולל של 51,509 ₪.
כן, אני מאשרת את קביעות המומחה כי לאור מהות התיקונים, יוכלו התובעים להמשיך ולהתגורר בבית בזמן התיקונים, ודוחה טענות התובעים לתוספת 10% פיקוח הנדסי ו-5% עבודות בלתי צפויות (ר' בס' 195 לסיכומי התובעים) , שכן מומחה בית משפט לא קבע את התוספות הנ"ל, והצדקתן לא הוכחה על ידי התובעים.

דיון בזכות התיקון
בפתח פסק הדין פורטה בהרחבה השתלשלות האירועים בין הצדדים, טרם הגשת התביעה, לרבות התכתובות שהוחלפה ביניהם, תיקונים שערכה הנתבעת ועוד, וכן פורטה בהרחבה השתלשלות הדברים מרגע הגשת כתב התביעה.
לאחר שעיינתי ב כל החומר בתיק ושמעתי את העדויות, אני קובעת כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון, ולהלן אנמק החלטתי.
על פי חוק המכר וכן על פי ההלכה הפסוקה, על התובעים לאפשר לנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה. עם זאת, על הנתבעת להודות בקיום הליקויים ולהראות נכונות ורצינות לתקנם. אם התובעים העמידו לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, טרם הגשת התביעה, אין לדרוש מהם מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. אם הנתבעת תיקנה את הליקויים באופן חלקי, או באיכות שאינה הולמת, אין מקום לכפות על התובעים להעמיד לה הזדמנות נוספת לבצע את התיקונים (ראו: ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (2005); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003); ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996); בר"ע (חי') 1942/07 סעדון נ' משהב חברה לבנין בע"מ (2008), כב' השופט עמית, ע"א 656/99‏ בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ).
מצאתי כי התובעים נתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לבצע תיקונים ב בית. התובעים שלחו אל הנתבעת את חוות הדעת הראשונה מטעמם בשנת 2013 ובה פורטו הליקויים בבית. בעקבות חוות הדעת הראשונה ביצעה הנתבעת מספר תיקונים בבית , אך לא התייחסה לכל הליקויים , זאת ניתן ללמוד מן העובדה כי ליקויים שהופיעו בחוות הדעת הראשונה- משנת 2013, הופיעו גם בחוות הדעת השנייה והשלישית מטעם התובעים- משנת 2017, וכן בחוות דעת מומחה בית משפט שהוצאה בשנת 2018.
כן, הוכח לפניי כי תיקונים מרכזיים שבוצעו על ידי הנתבעת לא צלחו והליקויים חזרו על עצמם. כך למשל- בשנת 2013 ביצעה הנתבעת תיקון של גדרות החצר ששקעו , בהכוונת מהנדס מטעמה, מר יוסי כהן (ר' הודאתו של מר מקסים ביתן בעדותו מיום 25.02.19, עמ' 20 ש' 4-10), ו אולם, על פי חוות דעת מומחה בית משפט משנת 2018 עדיין קיימות שקיעות הבדלות ואף נוצרו סדקים בעקבות פעולת תיקון שגויה של הנתבעת (ס' 28-30 לחוות דעת מומחה בית משפט, וכן תשובות הבהרה מיום 22.11.18).
בינואר 2015 ערכה הנתבעת רשימת ליקויים (ר' נספח כ"ג לכתב התביעה). ואולם רשימת הליקויים לא התייחס לכל הליקויים שפורטו בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים. לכך אוסיף כי אף הליקויים אשר פורטו באותה רשימה לא תוקנו במלואם, שכן חלקם אותרו גם בחוות דעת מומחה בית המשפט שנערכה בשנת 2018
תיקון נוסף שביצעה הנתבעת אך לא צלח, הינו תיקון הרטיבות מחלונות חדר שינה הורים וחדר שינה סמוך. הנתבעת ביצעה תיקון בשנת 2015-2016, אך בחורף שלאחר התיקון חזרה הרטיבות (ר' הודעת התובע למר אבי אסרף נציג הנתבעת נספחים ג1 וג2 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, וכן עדות מר אבי אסרף בעמ' 26 ש' 4-21 לפרוטוקול דיון מיום 25.02.19). בהמשך לדיון בסעד הזמני בהליך דנן, ביצעה הנתבעת תיקון נוסף של הרטיבות וזאת בחודשים 04-05/2017, בזמן שהתובעים שהו בדירה החלופית, ואולם, כפי שפורט כבר לעיל, בדיקת ההמטרה שבוצעה לאחר התיקון על ידי מכון התקנים, העלתה כי אף התיקון הנוסף לא צלח.
תיקון נוסף שביצעה הנתבעת הינו תיקון מרצפות במרפסת חדר השינה (ר' עדות מר אבי אסרף בעמ' 26 ש' 30-32 לפרוט וקול מיום 22.11.18), ואולם, על פי חוות דעת מומחה בית משפט נותר במרפסת שיפוע הנוגד את התקן הקיים בעניין זה, ומכאן כי התיקון שערכה הנתבעת כאמור לא פתר את הליקוי.
כאמור, בשנת 2016 קרס הטיח בתקרת חדר הילדים בקומה העליונה. אמנם, אכן כטענת הנתבעת, מיד עם הודעת התובעים על כך, התייצבו נציגים מטעמה בדירה, ואף ביקשה לבצע תיקון מידי של הטיח, אך התובעים דרשו כי תבוצע תחילה בדיקה על ידי מכון מוסמך. הנתבעת נענתה לדרישה זו, וערכה בדיקה על ידי מכון התקנים. ואולם, מכאן והלאה, וכפי שפירטתי בהרחבה בפתח פסק הדין, החלה התכתבות ענפה בין הצדדים, כאשר התובעים חזרו ודרשו, בין היתר, לקבל את דו"ח מכון התקנים, וכתבו שכל עוד אין בידיהם את הדו"ח לא ניתן יהיה להתחיל בתיקון. הנתבעת, בכל מכתבי התשובה מטעמה- חזרה על דבריה כי מקבלת את כל דרישות התובעים ולרבות המצאת דוח מכון התקנים, אך מעולם לא המציאה לתובעים את הדו"ח המבוקש (רק בהגשת כתב ההגנה מטעם- צירפה אליו את דוח מכון התקנים) .
לא ברור, מדוע חשבה הנתבעת כי היה על התובעים לאפשר לה לבצע תיקון של הטיח מבלי שקיבלו הדו"ח המעיד על מצב ביתם, ואני סבורה כי בצדק עמדו התובעים על דרישתם לקבל את הדו"ח. משלא קיבלו התובעים כל אסמכתא המעידה על מצב ביתם והתיקונים הדרושים, פנו למהנדסת העיר בבקשה כי תבדוק את הבית, וביום 04.01.17 קיבלו התובעים מעיריית אופקים הודעה על מבנה מסוכן, וכך נקבע כי הקומה העליונה אינה ראויה למגורים/לשימוש, ועל התובעים בשלב ראשון לבצע בדיקה הנדסית מקיפה, ולקבל הנחיות מקצועיות לתיקון הכשל והנזקים בנכס. רק אז עמדו התובעים על תוצאות בדיקת מכון התקנים ההודעה על מבנה מסוכן ציינה את תוצאות בדיקת מכון התקנים.
בעקבות הנחיות מהנדסת העיר, פנו התובעים לקבלת חוות דעת הנדסית עדכנית לגבי מצב הליקויים בדירה, ובאשר לאופן ועלות תיקונם. לאחר מכן, העבירו התובעים לנתבעת את מכתב מהנדסת העיר וחוות הדעת השנייה מטעמם, וביקשו כי הנתבעת תערוך אף היא בדיקה הנדסית מקיפה באשר לאופן תיקון הטיח, וכן באשר ליתר הליקויים. הנתבעת נענתה אף לבקשה זו, ושלחה מהנדס מטעמה לבדיקה בבית. לטענתה הוכנה חוות דעת מטעמה, אך על אף דרישות התובעים בפניותיהם הכתובות, ועל אף התחייבות הנתבעת לעשות כן, לא המציאה לתובעים את חוות הדעת ההנדסית מטעמה. בתכתובות האחרונות בין הנתבעת לתובעים, ציינה הנתבעת באשר לדוח מכון התקנים ובאשר לחוות דעת המהנדס מטעמה, כי המדובר במסמכים פנימיים וכי לפנים משורת הדין תאפשר לתובעים להגיע למשרדיה ולעיין בהם. לא ברור מדוע למרות שהנתבעת התחייבה במכתביה הראשונים להמציא לתובעים את המסמכים הנ"ל, התעקשה לבסוף על זכות עיון בלבד במשרדיה . המדובר בדו"ח בדיקה שביצע גורם מקצועי בקשר עם ביתם של התובעים, וזכותם של התובעים לקבל את ממצאיו. לכך אוסיף כי הנתבעת לא שלחה לתובעים דו"ח של המהנדס מטעמה שביקר בבית ולא שלחה להם דו"ח של הקונסטרוקטור מטעמה שביקר בבית (הנתבעת העבירה לתובעים מסמכים מהמומחים הנ"ל רק במהלך הליך המשפטי). הייתה זו זכותם של התובעים לקבל בדיקות אלו בסמוך למועד שהמהנדס והקונסטרוקטור ביקרו בבית כדי לדעת באילו ליקויים מודה הנתבעת ובאילו לא, ואילו תיקונים מתכוונת הנתבעת לבצע. על פי הוראת מהנדסת העיר, נדרש היה לבצע התיקונים על פי הוראות ברורות של מהנדס . אם כך, אני סבורה כי בצדק עמדו התובעים על כך כי רק לאחר קבלת המסמכים הנ"ל ובחינתם על ידי התובעים, ניתן יהיה לבצע את התיקונים בבית.
בנוסף, בתכתובות בין הצדדים טענה הנתבעת כי התיקון צפוי להיערך בין 2-4 ימים, ואילו התובעים טענו כי אין זה הגיוני, והתיקון צפוי להיערך זמן רק יותר, לרבות הבדיקות הנדרשות לאחר מכן. ואולם הנתבעת, במכתבה האחרון הודיע לתובעים כי תממן להם דיור חלופי וכן הוצאות מעבר ופינוי, אך התנתה את האמור בחתימת התובעים על כתב ויתור טענות, בכל הנוגע לדיור החלופי והוצאות הפינוי. הסכום שהסכימה הנתבעת לשלם מגלם הוצאות מעבר ופינוי וכן שכר דירה לחודש בלבד ועובדה שכל התהליך לרבות קבלת האישורים ערך חודשיים. כמו כן, בעוד במכתביה הראשונים, הודיעה הנתבעת כי מסכימה לכל דרישות התובעים ללא יוצא מן הכלל, ולרבות ביצוע התיקונים על פי חוות הדעת מטעמם, אולם במכתבה האחרון ששלחה לתובעים, טרם הגישו התובעים את התביעה דנן, הודיעה כי מוכנה לביצוע התיקונים כפי שפורטו מחוות דעת המהנדס מטעמה. לא זו אף זו, הנתבעת לא טרחה להמציא אז לתובעים את אותה חוות דעת מטעמה, על מנת שידעו מה היא בכלל מבקשת לתקן.
לאור האמור, החליטו התובעים, בצדק לטעמי, לעצור את מסכת ההתכתבות ולהגיש התביעה דנן.
אם כן, מצאתי כי הנתבעת היא אשר הערימה קשיים בדרך, שלא בצדק ושלא בתום לב, אם באי המצאת דוחות הבדיקה על ידה ועמידה, הלא ברורה, על עיון בהם במשרדיה, ואם בחזרתה מהסכמותיה הראשוניות וכן בהתנאת ביצוע התיקונים על ידי ומימון הוצאות הפינוי בחתימת התובעים על כתב ויתור טענות.
בתכתובות כאמור מביעה הנתבעת תמיהתה מהנהלות התובעים, כאשר הודיעה כי מוכנה לכל דרישותיהם, אך בדין ובצדק ביקשו התובעים את הבקשה הלגיטימית ביותר- לדעת מהו מצב ביתם, ומה בכוונת הנתבע ת לתקן וכיצד. כמו כן, ברורה הימנעותם של התובעים מלחתום על כתב ויתור הטענות.
גם בפרספקטיבה של זמן הסתבר כי התובעים צדקו שלא חתמו על כתב הוויתור שכן בסופו של דבר תיקון הטיח בדירה, לרבות הבדיקות והאישור על תקינות התיקון- נערך כחודשיים.
אף במסגרת ההליך דנן , התכחשה הנתבעת למרבית הליקויים שבחוות דעת התובעים. מלבד תיקוני הטיח והרטיבות מהחלונות כ פי שהוסכם בדיון בסעד הזמני. כך למשל, בתשובתה לבקשה לסעד זמני, ציינה הנתבעת: "ביחס לליקוי הראשון (הכוונה היא לנפילת הטיח בקומה העליונה- הערה שלי- הח"מ), הרי שהמשיבה 1 לא התנערה מאחריותה בשום שלב והייתה מוכנה לבצע את הדרוש תיקון. לעומת זאת, יתר הליקויים בחוות הדעת מטעם המבקשים מוכחשים על ידי המשיבה, שכן טרם הוכחו על ידה, והמשיבה 1 אף תעמוד על זכותה להמציא חוות דעת נגדית מטעמה." כך גם נטען על ידה בכתב ההגנה (ס' 98 לכתב התביעה המתוקן). כמו כן בדיון בסעד הזמני, ביקשו התובעים במסגרת התיקונים הדחופים וכל עוד לא יהיו בדירה, לתקן גם את הבידוד בגג הרעפים, אך הנתבעת סירבה בכל תוקף לביצוע התיקון בטענה כי אכן קיים בידוד בגג.
בסופו של יום, התברר, כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט, כי צדקו התובעים בטענתם לפיה לא הותקן בידוד תרמי בגג.
כן התרשמתי כי בין התובעים לבין נציגי הנתבעת קיימת עוינות, והיחסים בין הצדדים התדרדרו עד כדי כך שעלו טענות הדדיות לגידופים. התובעים העידו כי נציג הנתבעת, מר מקסים ביתן , אמר לתובעת ללכת "קיבינימט" . מר ביתן הכחיש את הדברים בדיון וטען שהתובעת היא זו אשר דיברה אליו בצורה לא יפה (ר' בעמ' 21 ש' 31-34 ועמ' 22 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 25.02.19).
לא נכונה טענת הנתבעת לפיה בדיון בסעד הזמני הוסכם על מה שהסכימה בכל מקרה. בדיון בסעד הזמני לא הוגבל הסכום שהנתבעת צריכה לשלם לתובעים עבור דיור חלופי והוסכם כי התובעים ישהו בדיור החלופי עד סיום התיקונים וסיום הבדיקות (ראה עמ' 2 לפרוטוקול הקצר, שורות 4 – 6). כמו כן סוכם שהנתבעת תבצע א ת תיקון בעיית הרטיבות בחלונות. כמו כן הנתבעת צירפה את דו"ח מכון התקנים לתגובה לסעד הזמני מטעמה, כאשר עד לאותה עת סירבה להעבירו לתובעים, והסכימה רק שהתובעים יעיינו בדו"ח זה במשרדה.
עדותו של מר מקסים לפני הייתה בעייתית ביותר. מעדותו עלה כי כלל אינו מכיר ואינו יודע אודות מסמכים ועניינים מהותיים בתיק.
בתצהירו ציין כי הנתבעת תיקנה את הליקויים לשביעות רצונם המלאה של התובעים (ראה סעיף 4 לתצהירו), כאשר בחקירתו התברר כי כלל אינו זוכר אם ראה את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (שכאמור קבעה קיומם של ליקויים שצוינו עוד בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים). כן התברר כי כלל לא ידה שבוצעה בדיקת המטרה, במהלך ההליך המשפטי, אשר מצאה כי ליקויי הרטיבות בחלונות לא תוקנו כמו שצריך. מר מקסים הודה שכלל לא ידע שבעיית הרטיבות שתוקנה על ידי הנתבעת חזרה על עצמו. כן התברר שמר מקסים כלל לא ראה את הדו"ח של מכון התקנים בעניין בדיקת ההמטרה. בתצהירו טען כי התובעים לא פנו לנתבעת לאחר שנת 2013 ועד לקריסת הטיח, אולם הדבר אינו נכון שכן בשנת 2015 בוצעה רשימת ליקויים על ידי הנתבעת וכן בוצע תיקון של איטום החלונות. מר מקסים לא ידע לומר מדוע הנתבעת לא שלחה לתובעים את דו"ח מכון התקנים. שנשאל מדוע לא הסכימה הנתבעת להעביר את הדו"ח של המהנדס והקונסטרוקטור מטעמה לתובעים ענה שאיננו יודע. כאשר נשאל מדוע לא בוצע בידוד תרמי לגג ענה: "למה לא?". כאשר נשאל מדוע סירב לתקן ליקוי זה בסעד הזמני, ענה: "לא סירבנו כלום...". תשובה החוטאת לאמת.
הנתבעות מצביעות על הפערים הגדולים בין הסכום שקבע בסופו של דבר מומחה בית המשפט לבין הסכום של חוות דעת התובעים. לכך אציין כי הפער בין הסכום שבסופו ש דבר פסקתי בגין הליקויים לבין חוות דעת השלישית מטעם התובעים הנ"ל נמוך יותר מהפער בין חוות דעת מומחה בית המשפט לבין חוות דעת הנתבעת.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעים בעלות תיקון הליקויים אשר אושרו על ידי, כמפורט לעיל, וזאת על פי עלות לקבלן מזדמן. בשאלות ההבהרה ששלחה הנתבעת למומחה בית משפט נשאל המומחה האם העליות שנקבעו בחוות דעתו הינן עלויות לקבלן מזדמן או לנתבעת, וזה השיב כי קבע עלויות על פי שווי השוק (ר' תשובות הבהרה מיום 06.06.18) , ואם כך, אני מסיקה כי אין המדובר בעלויות לנתבעת, אלא לקבלן מזדמן. לפיכך, אני מאשרת את העלויות אותן קבע מומחה בית משפט כפי שהן.
לסיום אציין כי לצערי חוויתי בזלזול הנתבעת בטענות התובעים במהלך ההליך עצמו כאשר נציג הנתבעת בדיון, מר מימון יאיר, תיאר את מה שארע לתובעים כ- "כקילוף של טיח" הא ותו לא. וראו דברי נציג הנתבעת בדיון מיום 04.06.19: "...עברתי פה למשל במסדרון ביהמ"ש גם פה מתקלף הטיח, זה קורה. הרי יש צילומים מהאירוע, קודם כל תיארה את הילדה כמומחית בת 18 שזיהתה רעשים. התקלף טיח זה מה שקרה. עכשיו לא נפלה והתמוטטה התקרה.." (פרו' עמ' 7 שורות 5 – 8). וראו גם בשורה 29 בעמ' 6: "אפשר לספר כל דבר כאירוע טרגי, קילוף של טיח עצרנו זאת בזמן..".
כאשר רואים את התמונות שצירפו התובעים רואים ששכבה גדולה מהתקרה התנתקה ונחתה על הרצפה ולתאר את הדברים כ: "התקלפות של טיח", כזו שיש גם במסדרון ביהמ"ש... זה תיאור שחוטא לאמת.
נציג הנתבעת מרשה לעצמו לפקפק גם בהכרזת העיריה על הבית כמבנה עירייה וציין בדיון "..כשאני הולך ללשכת ראש העיר ביום שישי ועושה סקנדל, אני אתן איזה אישור שהלקוח רוצה". (פרו' עמ' 7 שורה 8). כלומר, לשיטתו של נציג הנתבעת, העובדה שכל הטיח בקומה העליונה נמצא לא מתאים לתקן מבחינת חוזק ההידבקות, והעובדה שבמצבו יכול היה להתנתק על בני הבית, אינה הופכת את הבית מסוכן לשימוש, והאישור של העיריה שיש סכנה בשימוש בקומה השנייה ניתן לתובעים, רק בגלל ש"עשו סקנדל".

דיון בטענת הנתבעת בעניין הקטנת הנזק
לטענת הנתבעת, היה על התובעים להקטין את הנזק, לרבות את עוגמת הנפש שנגרמה להם, אם על ידי מתן אפשרות לנתבעת לתקן את הליקויים, כפי שביקשה לעשות, ו/או על ידי תיקון עצמאי של הליקויים, ובכך גם היו חוסכים את הטרחה, אי הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמה להם. התובעים טוענים שלא הפרו את חובתם להקטנת הנזק.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה החלטתי לדחות את טענת הנתבעת. כפי שפורט והוכרע לעיל, בדין סירבו התובעים שיבוצעו בבית תיקונים על ידי הנתבעת. לכך אוסיף כי
לא בנקל יכולה משפחה לממן בעצמה תיקונים בשווי של עשרות אלפי שקלים, יחד עם תשלום משכנתא ומימון עצמאי של דירה חלופית, ובעניין זה הוכיחו התובעים בעדותם את חוסר אפשרותם הכלכלית לבצע בעצמם תיקונים בבית.
עוגמת נפש
בקביעת שיעור הפיצוי על עוגמת נפש בגין ליקויי בניה, יש לקחת בחשבון, בין היתר, את טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעת על חיי היום יום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך ובמהלכו, וכן עלות תיקון הליקויים.
אני סבורה כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה, סבל רב, טרחה ואי נוחות מיום מסירת הדירה ועד היום, כתוצאה מהליקויים שנתגלו בדירה. בין הליקויים הבולטים מהם סבלו התובעים, נמנים ליקויי רטיבות משנת 2013 ועד היום, כאשר בוצעו שתי ניסיונות תיקון מצד הנתבעת אך ללא הועיל . ידוע כי ליקויי רטיבות הינם ליקויים משמעותיים אשר משפיעים רבות על השימוש והנוחות בבית. כך גם נפילת טיח התקרה בחדר ביתם של התובעים , כאשר כעולה מהתמונות שצירפו התובעים לתצהיר עדות ראשית מטעמם, חלקים גדולים מהתקרה קרסו לרצפה. בחדר לא ניתן היה לעשות שימוש, ואף נאסר השימוש על ידי מהנדסת העיר בכל הקומה העליונה בשל מסוכנותה. בנוסף אי התקנת בידוד בגג הרעפים, הביאו לכך כי בחורף סבלו התובעים לפי עדותם מקור עז ובקיץ מחום עז, דבר אשר השפיע מאוד על אי נוחות התובעים בדירה ועל השימוש בה, ובעניין זה העידו כי נדרשו להוציא עלויות רבות על חימום וקירור הבית (ראה סעיף 45 לתצהיר התובע) . כך גם יתר הליקויים אשר אושרו על ידי לעיל, וודאי כי יש בהם לתרום לעוגמת הנפש שחוו התובעים.
חרף ידיעתה של הנתבעת בדבר הליקויים המשמעותיים, השתהתה הנתבעת בתיקונם, תוך שהתעקשה באי צדק על זוטי דברים, כגון- אי המצאת דוח מכון התקנים וכן חוות דעת הנדסית מטעמה, חתימה על כתב ויתור טענות, תוך ששינתה גישתה באשר לאופן התיקון, כפי שפורט לעיל. כל זאת, אירע בעוד התובעים וילדיהם נאלצו להתגורר בקומה התחתונה של הבית במשך שלושה חודשים, מבלי יכולת לעלות לקומה העליונה, שם המקלחות וחדרי השינה ולפיכך נאלצו לישון על מזרנים ולהתקלח אצל ביתם, כעולה מעדויותיהם ומהתמונות שצורפו לתצהיריהם, אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת.
כך גם כתוצאה מהליקויים המשמעותיים ולצורך תיקונם על ידי הנתבעת, נאלצו התובעים לעזוב את ביתם למשך כחודשיים, יחד עם תחולת ביתם, כאשר הדבר כרוך היה, באריזת כל החפצים והרהיטים, העברתם לדירה החלופית, מחיה ארעית בדירה החלופית, יחד עם ארגזים עם הציוד, וחזרה לבית כעבור חודשיים והתקנת הרהיטים והחפצים במקומם. ברי, כי הדבר גרם לטרחה ומאמץ רב לתובעים, וכן מפח נפש ואי נוחות בשל הצורך לעבור לדירה חלופית, והכל בתקופת חגים, תקופת חג הפסח.
יש גם לקחת בחשבון את עדות התובעים לפיה הבת שהתה בחדר וברגע האחרון ברחה ממנו, כאשר החלה לשמוע רעשים מוזרים. התובעים ציינו כי אינם רוצים לחשוב מה היה קורה אם הנכד היה נמצא במקרה בחדר. מדובר אכן באירוע טראומטי. אני אכן אינני מקבלת את הטענה לנזקים רפואיים שנגרמו לתובעת או לביתה בעקבות האירועים נשוא התביעה, בהעדר חוות דעת כדין, אולם אני מקבלת עדותם לפיה מדובר באירוע מאוד מפחיד ולא נעים שגרם להם עוגמת נפש.
לגבי הטענה של הנתבעת כאילו חוות דעת מומחה בית משפט קבעה פיצוי בסכומים זניחים בגין ליקויים זניחים, אני סבורה כי ליקויים בסך של 51,509 ₪ כפי שנמצאו, אינם ליקויים בסכום זניח. לכך אוסיף כי התובעים שוכחים שיש לצרף "לסל" גם את הליקוי בגין טיח שתוקן בסופו של דבר, אולם זאת רק עקב פניית התובעים לבית המשפט , כמפורט לעיל. תיקון זה אינו מוצא ביטויו בסכום שקבע מומחה בית המשפט, שכן תוקן כאמור בהסכמה בין הצדדים טרם מינוי המומחה מטעם בית המשפט.
כמו כן כאמור לעיל , ליקוי של נפילת טיח שהביא להכרזה על הבית כמבנה מסוכן, אינו ליקוי זניח כלל ועיקר וליקויי רטיבות שנמצאו הם ליקויים שגורמים להפרעה זניחה מהמקרקעין.
בשל כל האמור לעיל מצאתי כי יהיה ראוי וצודק לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 22,000 ₪.

הוצאות ושכר טרחה
משהתקבלה התביעה במרביתה, אני קובעת כי הנתבעת תשלם את הוצאות ההליך של התובעים, כפי שיפורט להלן, משמצאתי כי ההוצאות היו נחוצות בנסיבות העניין, הינן סבירות, וכן הוכחו לפניי, והכל כמפורט להלן:
אגרות מחצית ראשונה ומחצית שניה בסך כולל של- 9,730 ₪.
שלוש חוות דעת מטעם התובעים בסך כולל של- 5,136 ₪ ( ר' אסמכתא בנספח ג5 לסיכומים).
בדיקת טיח על ידי מכון התקנים – 3,005 ₪ (ר' אסמכתא בנספח כ"ה לכתב התביעה).
בדיקת המטרה על ידי מכון התקנים- 877 ש"ח (ר' אסמכתא בנספח ג4 לסיכומים)
חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית משפט - 5,850 ₪ + עלות שאלות ההבהרה ששלחו התובעים למומחה- 4,282 ₪ (ר' נס פחים ג1-ג3 לסיכומים).
צילום תמונות שצורפו לתצהירי התובעים- 270 ₪ (אמנם לא מצאתי אסמכתא, אך ההוצאה אכן נראית סבירה והגיונית בעיניי).
סה"כ הוצאות בסך של 29,150 ₪.
כן אני קובעת שכ"ט עו"ד בתיק דנן בסך 15,210 ש"ח מצאתי כי נדרשה מב"כ התובעים עבודה יסודית ומאומצת באשר להוכחת הליקויים לפניי כפי שפורט לעיל . התקיים דיון ארוך וממושך בסעד זמני, התקיים קדם משפט, הוגשו תצהירים, התקיים דיון הוכחות ואף הוגשו סיכומים. בין לבין נשלחו שאלות הבהרה רבות.

סוף דבר
על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 51,509 ₪ בתוספת סך של 22,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסה"כ סך של 73,509 ₪.
כן תשלם הנתבעת את ההוצאות שהוציאו התובעים לצורך ההליך בסך 29,150 ₪. נכון שמדובר בהוצאות גבוהות ביחס לסכום שנפסק, אולם מצאתי כי דובר בהוצאות דרושות לצורך הוכחת חבותה של הנתבעת. ללא חוות דעת ובדיקות שבוצעו היה קושי רב לתובעים להוכיח את תביעתם.
כן תשלם הנתבעת לתובעים סל של 15,210 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
כל הסכומים הנ"ל ישולמו לידי בא כוחם של התובעים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת.

הודע לצדדים הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.