הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 14199-07-20

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

תובעת/המשיבה

שיראל פרויקטים בע"מ

נגד

נתבעת/המבקשת
קומבה בע"מ

החלטה

מבוא
בפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף ולהורות על דחיית התביעה מחמת חוסר סמכות מקומית של בית המשפט להידרש לתובענה.

עסקינן בתביעה כספית על הסך של 628,586 ₪ שהגישה התובעת שהינה חברה העוסקת בביצוע עבודות צנרת, כנגד הנתבעת שהינה חברה לעבודות בנייה ציבוריות . השתיים התקשרו ביניהן כך עולה, בעסקה לאספקת עבודות צנרת מים .

טיעוני הצדדים

לטענת הנתבעת היא המבקשת בבקשה שלפניי , יש לדחות את התובענה על הסף עקב חוסר סמכותו המקומית של בית המשפט שבכותרת להידרש לתובענה ולחילופין להורות על העברת התובענה לבית המשפט בחדרה, שבמחוז חיפה אשר לו הסמכות המקומית לדון בתביעה.

לטענת המבקשת , על פי ההסכם בין הצדדים שהוא מושא התביעה ואשר צורף לכתב התביעה, הוסכם בין הצדדים בסעיף 21 להסכם כי ככל שיתגלע ביניהם קונפליקט יתברר הוא במחוז חיפה ולטענת הנתבעת המדובר בתניית שיפוט ייחודית.

כמו כן, לטענתה, ולמעלה מן הצורך, מקום מושבה של הנתבעת הינו חדרה.
התובעת מאידך התנגדה לבקשה ולהעברת ההליך למחוז צפון שכן לטענתה, עסקינן בחוזה אחיד אשר הנתבעת אמונה עליו וכי עסקינן בתנאי מקפח בחוזה אחיד .

עוד לטענתה, מלשון התנייה בהסכם, לא ברור כי לבתי המשפט המחוז חיפה סמכות בלעדית אלא עסקנין בסמכות מקבילה.

לטענת המבקשת בתשובתה אין עסקינן בחוזה אחיד אשר התובעת לא יכלה לשנות סעיפים בו , ולא בכדי טיעוניה אלו אינם נתמכים בתצהיר. כמו כן, לטענתה, גם אם היה זה חוזה אחיד, הרי שאין עסקינן בתנאי מקפח כי אם בתניית שיפוט הגיונית ומתקבלת על הדעת, ומפנה לכך שהפסיקה קבעה כי תנאי מקפח הוא כזה רק אם הוא מרתיע צד בפני מימוש הזכויות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה, תגובת התובעת/המשיבה ותשובת המבקשת, הגעתי להכרעה כי דינה להתקבל.

תקנה 5 לתקנות סד"א, 1984, (להלן: התקנות) קובעת כלהלן:

"....היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4....".

כמו כן, כעולה מתקנה 101 לתקנות סד"א:

דחיה על הסף

101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: ...

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט...".

סעיף 21 להסכם בין הצדדים קובע כי במקרה של קונפליקט ביניהן, דינו להתברר בבתי המשפט במחוז חיפה , כלהלן: "שיפוט: בית המשפט המוסמך לדון בכל ענין הנובע מהסכם זה הינם בתי המשפט במחוז חיפה".

תניית שיפוט זו, אם כך, קיימת בין הצדדים, אין עליה חולק, והיא גוברת על זיקות אחרות, ככל שישנן כאלו, ואשר רלוונטיות למחוז דרום.

בניגוד לטענות התובעת, איני סבורה כי ניתן לקרוא את המשפט אחרת, באופן המקנה סמכות מקבילה למחוז חיפה, היות והמשפט אוזכר וצוין בהסכם כתניית שיפוט, ולא כעניין של מה בכך, וככל שלא היה בכך בכדי להקנות סמכות ייחודית למחוז חיפה, אלא סמכות מקבילה, הרי שלא היה כל טעם לציין סעיף זה בהסכם בין הצדדים, היות ולכאורה למשפט כזה לא היתה כל נפקות ומשמעות.

מתוך מילות הסעיף עולה כי הצדדים הסכימו כי "בכל ענין הנובע מהסכם זה " סמכות השיפוט נתונה ל"בתי המשפט במחוז חיפה". לא צויין כי הסמכות נתונה גם, לבית משפט במחוז חיפה, אלא צויין כי היא "נתונה" , קרי, המדובר בתניית שיפוט ייחודית.

כמו כן איני סבורה כי ניתן לטעון לחוזה אחיד, בנסיבות בהן עסקינן בשתי חברות אשר התקשרו ביניהן מתוך רצון חופשי , ויש לשער כי כחברות בע"מ יכלו שתיהן לקבל ייעוץ משפטי בעת ההתקשרות. התובעת כחברה אמורה להיות מנוסה בהתקשרויות מסוג זה, וחזקה עליה כי לא התקשרה בחוזה אחיד בעל כורחה מבלי יכולת לשנות סעיפים בו ומבלי ידע או ייעוץ משפטי.

כמו כן, המשיבה לא צירפה לתגובתה לבקשה, תצהיר של בעל תפקיד בתובעת, אשר יכול היה להעיד כי החוזה בין הצדדים הוכתב ל תובעת וכי לא היה ביכולתה לשנות חלק מהוראותיו. מדובר בטענה עובדתית אשר נטענה בעלמה, ללא כל תמיכה עובדתית לענין ובענין זה, טענות המבקשת בתשוב תה מקובלות עליי.

למותר לציין כי המבקשת הפנתה את בית המשפט, לנספח מחירי היחידה, אשר צורף ע"י התובעת לכתב התביעה וסומן שם נספח ד. לטענת הנתבעת, המדובר במסמך אשר נערך ע"י התובעת עצמה בכתב ידה ונחתם ע"י שני הצדדים. ראה לענין זה האמור בסעיף 6 לכתב התביעה, אשר מאשר למעשה את הטענה כי הצעת המחיר הוכנה ע"י התובעת והיא נחתמה ע"י שני הצדדים. ככל שזה המצב, הרי שנספח מחירי היחידה הינו חלק מההסכם , וממילא אין המדובר בהסכם שתנאיו נקבעו מראש בידי הנתבעת, שכן נספח מחירי היחידה נכתב ע"י התובעת עצמה.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף אם מסקנתי היתה אחרת והייתי קובעת כי עסקינן בחוזה אחיד, איני סבורה כי תניית שיפוט ייחודית הקובעת סמכות מקומית בחיפה, הינה תנאי מקפח, היוצר לתובעת הרתעה של ממש במימוש זכויותיה. מחוז חיפה מצוי במדינת ישראל והגעה למחוז זה אפשרית עבור הנתבעת לצורך מימוש זכויותיה וא ין לראות התדיינות במחוז חיפה כתנאי מקפח.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, הנני קובעת כי בהתאם לתניית השיפוט הייחודית שבין הצדדים, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה למחוז חיפה. בנסיבות העניין דין הבקשה להעברת התובענה לבית משפט השלום במחוז חיפה להתקבל.

אשר על כן, אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט השלום במחוז חיפה.

המזכירות תדאג להעברת התובענה לכבוד נשיא בית המשפט השלום בחיפה, השופט אינאס סלאמה לצורך ניתובו בתוך המחוז.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תידון עם תום ההליך.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשפ"א, 16 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.