הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 14037-12-16

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעים

  1. עליזה נחמן
  2. עופר נחמן

ע"י ב"כ עו"ד דבורה דיין

נגד

נתבעים

  1. אחים אום שותפות רשומה
  2. אברהם סויסה - נמחק
  3. משה סויסה - נמחק

ע"י ב"כ עו"ד עמיחי אזולאי

פסק דין

לפניי תביעה בגין ליקויי בניה ובגין איחור במסירת דירה, על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן: " חוק המכר דירות").

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
התובעים 1-2, הגב' עליזה נחמן ומר עופר נחמן (להלן: " התובעת 1" ו/או "התובע 2", בהתאמה, וביחד- "התובעים"), הינם בני זוג, בעלי זכויות בבית צמוד קרקע, חד משפחתי בפרויקט UNIQUE ברחוב אברהם יפה 64, בשכונת רמות בבאר שבע (להלן: " הבית").
הנתבעת 1, "אחים אום שותפות רשומה" (להלן: " הנתבעת"), נתה את ביתם של התובעים, ומכרה להם אותו, על פי הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 18.04.13 ( נספחים א1-א4 לכתב התביעה) (להלן: "הסכם המכר").
בהסכם המכר נקבע כי הבית יימסר לידי התובעים לא יאוחר מיום 20.03.15 (להלן: "מועד המסירה החוזי").
הנתבעים 2-3, ה"ה אברהם סויסה ומשה סויסה (להלן: "הנתבעים 2-3"), הינם בעלים ו/או שותפים בנתבעת.
במהלך ההליך הודיעו התובעים כי מבקשים למחוק את הנתבעים 2-3 מכתב התביעה, ולפיכך התביעה עומדת כיום כנגד הנתבעת בלבד.
עם הולדת בנם של התובעים, נסעו התובעים עם בנם התינוק לניתוח דחוף בחו"ל, לתקופה של כחודשיים.
אין מחלוקת כי מסירת הבית התעכבה, והתובעים ביקשו להיכנס לבית.
עם שובם של התובעים מחו"ל, קיבלו התובעים, ביום 08.04.15, את החזקה בבית, עוד בטרם ניתן לגביו אישור אכלוס, טופס 4.
עובר לכניסת התובעים לבית, נחתם בין הנתבעת לבין התובעת 1 הסכם שכותרו - "הסכם רמות יוניק", אשר הינו הסכם המסדיר את תנאי המסירה המוקדמת של הבית, עוד לפני קבלת טופס 4 (נספח א' לראיות הנתבעת) (להלן: "הסכם מסירה מוקדמת").
כמו כן, במועד מסירת הבית לתובעים, מולא ונחתם פרוטוקול מסירת הבית, ושם פורטו הליקויים, החוסרים ואי ההתאמות שאותרו בבית באותו מוע ד (נספח י"ג לראיות הנתבעת) (להלן: " פרוטוקול המסירה").
לטענת התובעים, הם קיבלו את הבית כשהוא אינו ראוי למגורים עם חוסרים רבים. כן טוענים התובעים כי עם קבלת הבית, התגלו בו ליקויים רבים ואי התאמות.
לאחר מסירת החזקה בבית, החלה הנתבעת בהשלמת החוסרים ו אי ההתאמות, ובתיקון הליקויים בבית, אולם לטענת התובעים , הנתבעת לא השלימה את כל התיקונים הדרושים עד היום.
עם כניסת התובעים לבית, ומאחר שטרם התקבל טופס 4, התובעים חוברו בחיבור זמני לתשתיות מים וחשמל, באמצעות הנתבעת ועל שמה .
בחודש יוני 2015 פרץ סכסוך בין הצדדים בנוגע להתקנת דשא סינטטי על ידי התובעים בחצר הבית, כאשר לטענת הנתבעת, היא אסרה על התובעים להניח דשא סינטטי טרם קבלת טופס 4, ולטענת התובעים הם קיבלו על כך אישור מעובד הנתבעת, מר אבשלום.
ביום חמישי ה - 18.06.15 ניתקה הנתבעת את אספקת המים לבית התובעים, בטענה כי התובעים סירבו להסיר את הדשא הסינטטי וכן ריהוט גן שהתקינו בחצר, כאשר הדבר עיכב לטענתה קבלת טופס 4.
לאחר פניה של התובעים אל הנתבעת, חוברה אספקת המים ביום שישי ה - 19.06.15. לטענת התובעים, הם הסירו באותו היום את הדשא הסינטטי לבקשת הנתבעת.
ביום ראשון ה - 21.06.15 ניתקה הנתבעת שוב את אספקת המים לבית התובעים, כאשר לטענת הנתבעת, במועד זה התובעים טרם הסירו את הדשא הסינטטי.
בו ביום הגישו התובעים לבית משפט השלום בבאר שבע, בקשה למתן צו עשה כנגד הנתבעת, לחיבור ביתם למים לאלתר (ת"א 45055-06-15).
באותו היום, נתן כב' השופט רוזין צו ארעי , כמבוקש בבקשה (נספח ג' לראיות התובעים) (להלן: "הליך צו עשה לחיבור המים").
בהמשך לאמור, הדיון ב תיק הועבר לח"מ, ונקבע מועד לדיון במעמד שני הצדדים.
הצדדים חלוקים לגבי מועד חיבור המים בפועל, כאשר לטענת הנתבעת המים חוברו על פי צו בית משפט עוד באותו היום, ואילו לטענת התובעים המים חוברו רק ביום למחרת.
ביום 25.06.15, הגישו הצדדים לבית המשפט, במסגרת הליך צו עשה, הודעה מוסכמת, לפיה: התובעים ימנעו מהוצאת דשא סינטטי וריהוט גן, וכן ימנעו מכל פעולה שיש בה כדי לעכב מתן טופס 4; הנתבעת תימנע מניתוק התובעים ממים; בית המשפט יבטל את הצו הארעי ויסגור את התיק; תושב לתובעים אגרת בית משפט וכן העירבון שהופקד על ידם. באותו היום, ניתן על ידי הח"מ תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים.
ביום 10.09.15 קיבלה הנתבעת טופס 4 בגין הבית (נספח א' לכתב ההגנה).
גם לאחר קבלת טופס 4 בגין הבית, המשיכה הנתבעת להגיע לבית מפעם לפעם ולבצע תיקונים והשלמות, אולם לטענת התובעים, הנתבעת לא השלימה את כל החוסרים והתיקונים הנדרשים, וחלק מהתיקונים , בוצעו באופן רשלני וחזרו על עצמם בהמשך.
הצדדים חלוקים באשר למועדים בהם ביצעה הנתבעת תיקונים בבית.
אין מחלוקת כי הנתבעת התחייבה להתקין בחצר הבית שער כניסה ושער חניה, פרגולה וכן לבטל מחסן שנבנה בחצר, כעולה מהסכם המכר ומהנספחים להסכם, אך לא עשתה כן.
התובעים פנו לשמאי המקרקעין, מר גיא עוז, להערכת נזקיהם בגין אי התקנת שערים, פרגולות, ולהערכת ירידת ערך בגין אי ביטול המחסן. השמאי גיא עוז העריך בחוו"ד מיום 25.05.16, את ירידת הערך בגין אי ביטול המחסן בשווי 60,000 ₪. כן העריך את אומדן עלות התקנת פרגולה בחניה בסך 24,000 ₪ כולל מע"מ, ואומדן עלות התקנת שערים בסך 13,000 ₪ כולל מע"מ ( נספח ד' לכתב התביעה) (להלן: "חוות דעת השמאי גיא עוז"). בשלב כלשהו התובעים התקינו בעצמם שערים בעלות 13,000 ₪ (ראה חשבונית, נספח ו' לכ"ת).
בין הצדדים התנהלו תכתובות לגבי ביצוע תיקונים כאשר בחודש 06/16 ואילך התנהלה בין הצדדים תכתובות באמצעות עורכי דין (וראה פירוט בעניין זה בהמשך).
התובעים פנו לחברת "ארד בדק בית", למתן חוות דעת הנדסית, ומהנדס מטעמה, מר מרק גורדון, הוציא חוות דעתו מיום 11.10.16. על פי חוות הדעת, אותרו ליקויי איטום ורטיבות, שלד ובניה, טיח וצבע, חיפוי חוץ, ריצוף וחיפויים, דלתות, חלונות ותריסים, אינסטלציה וניקוז, חשמל, ממ"ד, גג, מדרגות, מעקות, וליקויים נוספים. עלות תיקון הליקויים הנ"ל הוערכה בסך 160,750 ₪, בתוספת 5% עבודות בלתי צפויות, 10% פיקוח הנדסי, ובתוספת מע"מ, ובסה"כ – 216,289 ₪ (נספח י"א לכ "ת) (להלן: " חוות דעת גורדון").
התובעים פנו אל הנתבעת במכתב מיום 12.10.16, אליו צירפו את חוות דעת גורדון מטעמם, וביקשו מהנתבעת לתאם עמם הגעה לביצוע תיקונים תוך זמן סביר, וככל שמדובר בליקויים מהותיים, בטיחותיים או מסכני חיים, התבקשה הנתבעת לתקנם באופן מידי. (נספחים י"ב – י"ג לכתב התביעה).
נציג מטעם הנתבעת ביקר בבית ביום 20.11.16, לבחינת הליקויים הנטענים.
לטענת התובעים, נציג הנתבעת היה אמור לחזור לבדיקה חוזרת בבית אך לא חזר, והם לא שמעו דבר מהנתבעת, ולפיכך הגישו את התביעה דנן (ראה דיון בעניין זה בהמשך).

מהלך ההליך
ביום 07.12.16 הגישו התובעים את התביעה דנן. התובעים העמידו תביעתם על סך 388,943 ₪, וזאת בגין אי ביטול המחסן, אי התקנת פרגולה ושערים, עלות תיקו ן הליקויים, החוסרים ואי ההתאמות, עוגמת נפש, הוצאות ההליך דנן והוצאות הליך צו עשה.
ביום 30.01.17 הגישה הנתבעת כתב הגנה אליו צרפה חוות דעת נגדית מטעמה, ערוכה על ידי המהנדס, מר עמית דוידוביץ', אשר העריך את עלות הליקויים בסך 13,120 ₪, בתוספת פיקוח הנדס י (10%) ומע"מ, ובסה"כ 16,873 ₪ (להלן: " חוות דעת דוידוביץ'").
בשל הפערים בין חוות הדעת התבקשו הצדדים להודיע עמדתם לעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט. לאחר קבלת עמדת הצדדים החלטתי למנות כמומחה מטעם בית המשפט את
המהנדס צבי רון (להלן: "מומחה בית המשפט" ו/או "המומחה").
ביום 27.05.18 הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט לתיק, ובה פורטו הליקויים ואי ההתאמות שנמצאו בבית , כדלקמן:
ליקויי איטום ורטיבות – רטיבות במרזב, לגביה המליץ המומחה על תיקוני טיח וצביעה וכן ביצוע בדיקת "עמוד מים" על ידי מכון מוסמך (סעיף 2.1) , וכן איטום לקוי בין האמבטיה לבין הקיר, אותו המליץ המומחה לתקן (סעיף 2.2) . כמו כן אותרו סימנים של רטיבות ישנה, בתקרת הכניסה ליחידת הדיור, באזור הקולט במטבח, ובאזור קולטן במקלחת הורים, לגביהם הומלץ על תיקוני טיח וצבע ומעקב לאחר מכן אחר רטיבות פעילה (סעיף 2.3) .
טיח שפכטל וצבע – נמצאו בין היתר סימני שיתוך על גבי הפינות החרושתיות החשופות בגג, בכניסה לבית, חלון קיר מערבי וקיר מערבי (סעיף 4.3 א).
מדרגות – רום – גובה, ושלח – רוחב בגרם מדרגות פנימי, שלא על פי תקנות התכנון והבניה. המומחה הציע תיקון באמצעות ליטוש המדרגות והתאמתם לגובה המקסימאלי של 17.5 ס"מ (סעיף 13.2).
כן אותרו ליקויים בשלד ובבניה, חיפויי חוץ, ריצוף וחיפויים, אינסטלציה וניקוז, חשמל, ממ"ד, גג, מעקות ושונות. כן נדרשה הנתבעת להמציא אישורים / סימונים לגבי דלת הכניסה וזגוגית במקלחת, בנוגע לעמידתן בתקנים.
המומחה העריך את עלות תיקון כלל הליקויים בבית בסך כולל של 42,100 ₪, וככל שבית המשפט יאשר את התיקונים שהושארו לשיקול דעתו, יתווסף לסך הנ"ל, 3,500 ₪.
המומחה ציין כי את הסכומים הנ"ל יש להצמיד למדד תשומות בניה 03/2018, ולהוסיף להם 10% פיקוח הנדסי ומע"מ). כן ציין המומחה כי ככל שהתיקונים יבוצעו על ידי התובעים ולא על ידי הנתבעת, יתווסף לסכום הנ"ל 30% רווח קבלן מזדמן.
המומחה העריך כי משך התיקון הצפוי הינו 6 ימים.
מומחה בית המשפט חיווה דעתו גם בעניין טענות התובעים בנוגע לירידת ערך, כדלקמן:
פרגולה – הנתבעת התחייבה בהסכם המכר להתקין פרגולה, אך עד למועד ביקור המומחה לא פעלה כאמור. המומחה העריך עלות התקנה של פרגולה, לרבות הגשת בקשה להיתר בניה לוועדת התכנון המקומית בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ.
שער כניסה ושער חניה – הנתבעת התחייבה בהסכם המכר להתקין שער כניסה ושער חניה, אך לא פעלה כאמור והתובעים התקינו שערים באופן עצמאי. המומחה העריך עלות התקנת השערים בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ביטול מחסן – הנתבעת התחייבה לביטול המחסן בנספח השינויים להסכם המכר. אין כל מניעה לביטול המחסן בהתאם להנחיות התב"ע. עלות ביטול המחסן הוערכה על ידי המומחה בסך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ.
לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, שלחו שני הצדדים שאלות הבהרה למומחה והלה השיב על השאלות. בין היתר נשאל המומחה ע"י התובעים לגבי הליקוי המנוי בסעיף 4.3.א לחוות דעתו – סימני חלודה בזוויות הקירות וסביב הפתחים , ובנוגע לליקוי המנוי בסעיף 13.2 - רום מדרגות לא תקני, כאשר התובעים חלקו על אופן התיקון המוצע ע"י המומחה. לאחר קבלת תשובות המומחה, הגישו התובעים בקשה לעריכת בדיקה ע"י מכון התקנים, בעניין אותם ליקויים. לאחר קבלת עמדת הנתבעת, אפשרתי לתובעים בהחלטה מיום 02.04.19, לבצע את הבדיקות, כאשר הוריתי כי התובעים יישאו בשלב זה בעלויות.
ביום 30.04.19 הוגשו לתיק תוצאות בדיקות מכון התקנים, ערוכות על ידי המהנדס יוסף קובטי (להלן: "תוצאות מכון התקנים"). ממצאי בדיקת מכון התקנים הועברו לעיון מומחה בית המשפט, וביום 25.06.19 הוגשה חוות דעתו המשלימה של המומחה, ולאחר מכן נשלחו אליו שאלות נוספות.
בנוסף, במסגרת שאלות ההבהרה טענו התובעים כי הרטיבות מעל הכניסה ליחידת הדיור חזרה לאחר החורף האחרון וצרפו תמונות וכן סרטון בעניין זה (דיון בתשובות לשאלות ההבהרה, ראו בהמשך פסק הדין, במסגרת דיון בליקויים הספציפיים בעניינם נשאלו השאלות).

לאחר סיום שלב שאלות ההבהרה הגישו הצדדים תצהירים, כאשר התובעים הגישו תצהירים מטעמם והנתבעת 1 הגישה תצהירים של ד"ר אליהו סויסה (להלן: "ד"ר סויסה"), ושל מר שי סויסה (להלן: " מר שי"), מנהל בנתבעת.
שני הצדדים הודיעו כי מוותרים על חקירת מומחה בית המשפט.
בתיק התקיימה ישיבת הוכחות ונקבע מועד נוסף להוכחות אשר נדחה בהמשך בשל כך שד"ר סויסה חלה בקורונה. בבוקר יום ישיבת ההוכחות ה נוספת שנקבעה, הוגשה ע"י ב"כ הנתבעת בקשה לדחיית הדיון בשל כניסתו של העד, מר שי, לבידוד.
לאחר קבלת תגובת התובעים לבקשת הדחייה, ובהתייחס לבקשתם לחיוב הנתבעת בהוצאות, דחיתי את ישיבת ההוכחות ת וך חיוב הנתבעת בהוצאות התובעים בגין בזבוז זמנם בהכנת התיק לקראת ישיבת ההוכחות, כאשר סברתי כי היה על ב"כ הנתבעת להודיע לב"כ התובעים קודם לכן, על הצורך בדחיית הדיון (ראו החלטה מפורטת מיום 29.11.20).
מאוחר יותר התברר כי התובע הגיע למקום מגוריו של מר שי , על מנת לוודא כי הוא אכן שוהה בבידוד. מר שי הגיש נגד התובע בעקבות כך, תביעת הטרדה מאיימת בהליך ה"ט 60146-11-20, אשר נדון בפני כב' השופט איתי ברסלר – גונן.
כב' השופט ברסלר - גונן הוציא צו הגנה, כמבוקש, במעמד צד אחד, כאשר בין היתר נאסר על התובע, אשר הינו איש צבא, להחזיק בנשק . מאוחר יותר, בדיון שהתקיים באותו הליך במעמד שני הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע יורחק מקרבתו של מר שי סויסה, למשך שלושה חודשים, כאשר האיסור על נשיאת נשק בוטל, בהתחשב בהיות התובע איש צבא (להלן: " הליך הטרדה מאיימת").
לאחר מכן, התקיימה ישיבת הוכחות שניה כאשר בסיומה הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים. סיכומי הצדדים הוגשו והם מונחים לפני.

טענות הצדדים
טענות התובעים בתמצית
הנתבעת הבטיחה לתובעים שיקבלו את הבית בשובם מחוץ לארץ, כשהוא מושלם וראוי למגורים. התובעים אשר נכנסו לבית לאחר שחזרו משהות של חודשיים בחו"ל, בשל טיפול רפואי לבנם התינוק, גילו כי הבית לא היה ראוי למגורים.
התובעים אשר הסתמכו על הבטחות הנתבעת, פינו את הבית בו התגוררו קודם לכן, יחד עם ארבעת ילדיהם, ביניהם תינוק בן 3 חודשים, לאחר ניתוח קשה שעבר בחו"ל, וכן עם ריהוט וציוד, נוכחו לגלות כי אין להם בית ראוי למגורים, אולם בלית ברירה נאלצו להיכנס לבית, תוך הבטחות מצד הנתבעת כי הליקויים והחוסרים יטופלו באופן מיידי.
הנחת הדשא הסינטטי על ידי התובעים, נעשתה על דעתו ואישורו של מנהל העבודה בשטח. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, בבריונות, ובניגוד לחוק, תוך פגיעה אכזרית בתובעים ובילדיהם וניתקה להם את המים כאשר היו בתקופה קשה של טיפול בבנם התינוק לאחר שעבר ניתוח קשה בחו"ל, ואשר היה ונותר בדרגת נכות של 100%.
התובעים פנו שוב ושוב אל הנתבעת, בין השנים 2015-2016, בעניין אי ההתאמות והליקויים בבית, כאשר הנתבעת הגיעה מספר פעמים על מנת לבצע חלק מהתיקונים וההשלמות, תוך גרימת אי נוחות לתובעים ומניעת שימוש סביר בבית. אולם, חרף מספר ניסיונות תיקון, לא ניתן על ידי הנתבעת מענה לכלל הליקויים ואי ההתאמות, וחלק מהתיקונים שבוצעו על ידה לא צלחו.
הנתבעת טענה בחוסר תום לב, כי התובעים לא שיתפו פעולה עם הנתבעת בעניין ביצוע התיקונים בדירה, אולם, התכתובות בין הצדדים, מעידות כי התובעים אכן שיתפו פעולה עם הנתבעת, והתובע אף לקח לשם כך ימי חופשה מהעבודה.
הנתבעת מיצתה את זכות התיקון. חלק מהליקויים שנותרו בבית הינם ליקויים מהותיים, אשר מהווים מפגע בטיחותי מסכן חיים. לפיכך הנתבעת מיצתה את זכות התיקון.
כמו כן אין לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בדירה וזאת בשל התנהלותה הכוחנית, הבריונית, חסרת תום הלב של הנתבעת, מול התובעים, בכל הנוגע להתנהלותה בעניין ניתוק המים, וכן התנהלותה בהגשת הבקשה לצו הטרדה מאיימת כנגד התובע, תוך פגיעה קשה בתובעים ובילדיהם, ופגיעה בשמם הטוב. התנהלות זו של הנתבעת יצרה עוינות קשה בין הצדדים, אשר אינה ניתנת לאיחוי.
התובעים זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה על פי חוק המכר דירות . על פי הסכם המכר היה על הנתבעת למסור לתובעים את החזקה בדירה עד ליום 20.03.15, אולם רק ביום 20.09.15 קיבלה הנתבעת טופס 4. התובעים אמנם נכנסו לבית ביום 08.04.15, אך זאת ללא טופס 4 לבית, וכאשר הבית כלל לא היה ראוי למגורים, ולפיכך אין מדובר במסירה חזקה כדין. לתובעים לא הייתה ברירה אלא להיכנס לבית כמו שהוא, שכן לא היה להם מקום מגורים אחר.
אין לקבל את טענות הנתבעת הנוגעות ל"הסכם רמות יוניק", שכן התובע 2 וכן הנתבעת 1 כלל אינם חתומים על ההסכם, וכמו כן מדובר בהסכם בלתי חוקי, שכן חל איסור על הנתבעת לאכלס בית לפני קבלת טופס 4.
יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך הבית בשל אי ביטול המחסן, חרף התחייבות הנתבעת בעניין זה. הנתבעת הודתה כי פנתה לעירייה וכי נמסר לה שלא ניתן לבטל את המחסן. גם התובעים פנו לעירייה ונמסר להם שלא ניתן לבטל את המחסן. בעקבות אי ביטול המחסן נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה וכן הגבלה בשימוש בחצר הבית.
כמו כן, בשל הצמדת המחסן לבית השכן, בית התובעים אינו נחשב כבית חד משפחתי, כפי שסברו התובעים שרכשו, אלא כבית דו משפחתי. כמו כן, המחסן אינו רשום בלשכת רישום מקרקעין כמוצמד לבית. בשל האמור נגרמה לתובעים ירידת ערך, אותה העריך השמאי גיא עוז מטעמם בסך של 60,000 ₪.
יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין התקנת השערים באופן עצמאי ובגין אי התקנת פרגולה כמתחייב מהסכם המכר, וזאת על פי שומת מומחה בית המשפט. התובעים פנו אל הנתבעת בעניין זה פעמים רבות, אך ללא הועיל, כאשר החניה והכניסה לבית נותרו פרוצים, ולפיכך התובעים התקינו שערים באופן עצמאי, וסירבו בהמשך לפיצוי על פי מחירון הנתבעת.
מומחה בית המשפט הותיר בחוות דעתו מספר ליקויים לשיקול דעת בית המשפט, אותם יש לקבל.
מומחה בית המשפט לא מונה בהסכמה, ולפיכך משקל חוות דעתו כמשקל חוות הדעת מטעם התובעים. לפיכך עומדת לתובעים הזכות לסתור את חוות דעת מומחה בית המשפט.
התובעים חולקים על מסקנות המומחה באשר לסימני חלודה ושיתוך וזוויות הקירות, ובאשר לליקוי ברום ושלח המדרגות. יש להוסיף לעלויות שקבע המומחה 5% בגין עבודות בלתי צפויות.
גרסאות עדי הנתבעת היו סותרות, והנתבע לא הביאה עדים רלוונטיים אחרים מטעמה, כגון, את מר אבשלום, מנהל העבודה מטעמה, אשר הוא שהיה בקשר עם התובעים בעניין הליקויים בבית.
לתובעים ולילדיהם נגרמו עוגמת נפש, סבל רב, טרחה ואי נוחות מיום מסירת הדירה ועד היום כתוצאה מהליקויים הרבים והחוסרים בבית, וכתוצאה מהתנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת. התובע 2 הפסיד ימי עבודה רבים, ויש לפצותו בגין הפסד ימי עבודה.
התובעים עותרים להחזר הוצאותיהם בגין ניהול ההליך.

טענות הנתבעת בתמצית
הנתבעת באה לקראת התובעים ומסרה להם את הבית לפני מועד המסירה הנקוב בהסכם ולפני קבלת טופס 4, וזאת לבקשת התובעים, בשל נסיבות אישיות שלהם.
אין להכשיר תוצאה לפיה מעשה טוב ואנושי שעשתה הנתבעת לפנים משורת הדין ולבקשת התובעים, יעמוד לה לרועץ.
במסגרת הסכם מסירה מוקדמת, עליו חתמה התובעת ביום 07.04.15, הצהירו התובעים כי הם מסכימים לקבל את הבית לפני קבלת טופס 4, וכן הצהירו כי מסמך זה מהווה אישור מסירה מוחלטת של הבית ולא תהינה להם טענות נוספות בגין תשלום פיצוי שכר דירה. כמו כן, התובעים הצהירו כי הבית ראוי למגורים, כאשר באותו מעמד הם ראו וידעו מה מצב הדירה, וכאשר כל החוסרים צוינו על גבי פרוטוקול המסירה ב אותו היום.
התובעים מעולם לא טענו בפני הנתבעת כי הבית לא ראוי למגורים. טענה זו הועלתה לראשונה על ידי התובעים במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמם, ולפיכך מהווה הרחבה חזית אסורה.
התובעים גם לא פנו אל הנתבעת לפני הגשת התביעה דנן, בבקשה לקבל פיצוי בגין איחור במסירה הדירה.
אמנם התובע לא חתום על הסכם המסירה המוקדמת, ואף נטען כי הוא סירב לחתום עליו, אולם התובע הסכים למסירה המוקדמת בהתנהגותו, בכך שנכנס להתגורר בבית, ואף חתם על פרוטוקול המסירה.
גם אם התובעים היו נכנסים לבית לאחר קבלת טופס 4, לא היו זכאים לפיצוי בגין עיכוב במסירה, שכן מדובר בעיכוב שלא היה בשליטת הנתבעת.
בניגוד להתחייבות התובעים, בהסכם למסירה מוקדמת של הבית, שלא לבצע שינויים בפנים הבית ומחוצה לו עד לקבלת טופס 4, התובעים פרסו בחצר דשא סינתטי והעמידו ריהוט גן. בניגוד לטענת התובעים, הם לא קיבלו כל הרשאה לכך מטעם הנתבעת. לאחר ביקור מפקח במקום, לפני קבלת טופס 4, נדרשו התובעים להסיר את הדשא ואת הריהוט, אולם על אף שהובהר להם שהדבר יעכב קבלת טופס 4, סירבו לעשות זאת. לפיכך, נאלצה הנתבעת לנתק לתובעים את המים.
הסכמות הצדדים בהליך צו עשה, לא כללו תשלום הוצאות שכ"ט ב"כ התובעים באותו הליך, ולפיכך חל בעניין זה מעשה בית דין מסוג השתק עילה, והתובעים אינם יכולים לתבוע בגין רכיב זה במסגרת ההליך דנן.
התובעים התחייבו בהסכם המסירה המוקדמת, לשאת בהוצאות החשמל והמים ממועד כניסתם לבית ועד מועד קבלת טופס 4, אך הפרו התחייבותם זו ולא החזירו לנתבעת את התשלומים ששולמו על ידה לרשויות.
הנתבעת תיקנה את הליקויים והשלימה את החוסרים בבית זמן קצר לאחר כניסת התובעים לבית, ובתוך שנת הבדק. התיקונים שביצעה הנתבעת בבית, היו תיקונים ראויים וטובים.
התיקונים בוצעו במשך שבוע בחודש 01/2016 ועוד יום תיקונים בחודש 03/2016. התובעים ציינו מועדי תיקון נוספים, שכלל לא התקיימו, בניסיון ליצור תמונה של תיקונים רבים שלא צלחו.
התובעים סירבו לאפשר לנתבעת לבצע חלק מהתיקונים, ולפיכך הנתבעת לא השלימה את כלל התיקונים.
התובעים שלחו אל הנתבעת חוות דעת גורדון מטעמם, טרם הגשת התביעה, אולם, לא חיכו למענה מהנתבעת ולחוות דעת נגדית מטעמה ומיהרו להגיש את התביעה דנן.
לפיכך, הנתבעת זכאית לביצוע תיקונים על ידה, על פי חוות דעת ממחה בית המשפט.
ככל שבית המשפט לא יאות לביצוע תיקונים בבית על ידי הנתבעת, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הליקויים בבית, על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, ללא תוספת 30% עבור רווח קבלן מזדמן.
התובעים אכן היו זכאים להתקנת שערים ופרגולות על פי הסכם המכר, אולם אספקתם התעכבה בעקבות לחץ במסירת הבתים בפרויקט. התובעים תבעו פיצוי בגין החוסרים הנ"ל בהסתמך על הצעות מחיר של דגמים יקרים, ותוך התעלמו בפניות הנתבעת אליהם להגיע אליה ולקבל זיכוי בגין, על פי מחירון הנתבעת.
הנתבעת אכן התחייבה לבטל את המחסן, אולם נוכח עמדת עיריית באר שבע, לא ניתן היה לבטלו. הנתבעת לא התעלמה מפניות התובעים בעניין המחסן והציעה הצעות חלופיות, כגון, הקטנת המחסן ו/או יצירת דלת מעבר, אולם התובעים התעלמו מהצעות אלו.
מומחה בית המשפט חיווה דעתו כי אין מניעה לבטל את המחסן והעריך את עלות הביטול בסך 9,000 ₪. יש לאמץ את קביעת המומחה בעניין זה.
התובעים טוענים כי ליקוי הנזילה בחדר המדרגות (סעיף 2.3 לחוות הדעת), חזר, אולם לא הוכיחו טענותיהם בעניין זה, כאשר היה על התובעים לזמן את המומחה לבדיקה פיזית בבית ולא להסתפק במשלוח תמונות וסרטונים, שמועד צילומם אינו ידוע .
טענות התובעים כאילו בבית ישנם ליקויים בטיחותיים ומסכני חיים, כלל לא נטענו בכתב התביעה, ולפיכך מהוות הרחבת חזית אסורה. כמו כן, הדבר כלל לא עולה מחוות דעת מומחה בית המשפט.
באשר לליקוי הרטיבות מהגג לתקרת חדר הרחצה (סעיף 2.1 לחוות דעת מומחה בית המשפט), התובעים מעולם לא ביקשו מהנתבעת לתקן ליקוי זה, ולפיכך הנתבעת זכאית לתיקון הליקוי על ידה.
באשר לחלודה בסרגלי הקירות (סעיף 4.3 לחוות דעת מומחה בית המשפט), וכן באשר לרום ושלח המדרגות (סעיף 13 לחוות דעת מומחה בית המשפט), יש לקבל את ממצאיו וקביעותיו של המומחה בחוות דעתו המשלימה.
יש לדחות את דרישת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש.
התובעים לא הוכיחו תביעתם לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה .
התובעים טענו כי התנהלו מול מנהל העבודה לשעבר בנתבעת, מר אבשלום, הן בנוגע לתיקונים בבית, ולטענתם הוא שאישר להם הנחת הדשא הסינטטי, אולם התובעים נמנעו מלהביא אותו לעדות מטעמם, והדבר מלמד כי עדותו הייתה עומדת לחובתם.
התובע בלש והטריד את מנהל הנתבעת שנאלץ להוציא נגדו צו הטרדה מאיימת.
יש לדחות את דרישת התובעים להחזר הוצאות בגין ניהול ההליך, ולחייבם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בהם נשאה הנתבעת.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיותיהם ובעדותם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, והכל כפי שיפורט וינומק להלן.

דיון בטענות התובעים בעניין תוקפו של הסכם המסירה המוקדמת
התובעים טענו בעדותם ובסיכומיהם כי הסכם המסירה המוקדמת אינו תקף שכן נעדר חתימה של התובע ושל הנתבעת. ואולם, מצאתי לדחות טענה זו.
התובעת הודתה בתצהיר עדות ראשית מטעמה , כי חתמה על ההסכם הנ"ל, והעידה על נסיבות החתימה: "בעקבות עיכובים במועד מסירת הנכס, שלפי הוראות ההסכם אמור היה לחול ביום 20.03.15, נאלצתי לחתום למנהל עבודה של הנתבעת ביום 07.04.15 על מסמך כתנאי למסירת החזקה בדירה." (סעיף 3 לתצהיר התובעת) .
גם התובע הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי התובעת נאלצה לחתום על המסמך הנ"ל כתנאי למסירת הבית (סעיף 3 לתצהיר התובע). התובע לא טען בשום שלב, כי חתימת התובעת על ההסכם הייתה ללא ידיעתו ו/או ללא אישורו.
וראו גם עדותה של התובעת בעניין זה: "ההסכם הזה נחתם בביתי. הסתכלתי עליו ולא ממש קראתי. היינו במצב של לחץ. התחילה המריבה...בעלי לא הסכים להסכם הזה. לשאלת בית המשפט הוא לא הסכים אבל אני חתמתי. לא היתה לי ברירה...ילדתי ילד נכה עיוור. נסענו לחו"ל לעשות לו ניתוחים וזה היה בסמיכות לחזרתנו." (פרו' עמ' 6 ש' 15-20).
התובע העיד באשר לסירובו לחתום על ההסכם, כדלקמן: "ש. למה אתה לא חתמת?
ת. ההסכם לא היה מובהר...ש. היכן ההסכם הזה נחתם? ת. אצלי בבית. הטופס הזה בעת המסירה ביום המסירה שעשינו הסכם מסירה, אז באו אלי ואני סירבתי..." (פרו' עמ' 22 ש' 32-35, עמ' 23 ש' 1-3)
אני סבורה כי העובדה שהתובע אינו חתום על הסכם, אינה מאיינת את תוקפו, ומספיק כי התובעת, כבעלת זכויות בבית, חתמה עליו, וכי התובע היה מודע לקיומו ולחתימת התובעת עליו.
כמו כן, ניתן ללמוד על הסכמתו ו/או השלמתו של התובע עם ההסכם, בהתנהגותו. היינו, אם התובע היה מודע להסכם ולחתימת אשתו על ההסכם, והסכים להיכנס לבית תחת מודעות זו, אזי שבהתנהגותו זו, קיבל עליו את ההסכם.
בנוסף, לא מצאתי כי בשלב כלשהו, אם טרם הגשת התביעה ואם במהלך הליך זה, ביקשו התובעים לבטל את ההסכם ו/ או לשנותו, ו/או עמדו על היעדר תוקפו.
ניתן דווקא לראות כי בהליך צו עשה להשבת אספקת המים, שאת מסמכיו צירפו התובעים לתצהיריה ם (נספח ג' לתצהיר התובעת), השתמשו התובעים בהסכם המסירה המוקדמת לתועלתם לצורך אותו הליך, וטענו כי ההסכם הנ"ל מעיד , כי הבית נמסר לחזקת התובעים, ואלו הדברים שנרשמו בבקשה לצו עשה : "בעקבות עיכובים במועד מסירת הנכס...נחתם בין הצדדים במעמד מסירת הדירה וכתנאי למסירתה מסמך משלים להסכם הנושא את הכותרת "הסכם רמות יוניק" מסמך זה מסדיר קבלת הנכס לחזקת המבקשים ." (סעיף 4 לבקשה שם) (ההדגשה במקור).
אמנם נטען בהמשך הבקשה כי ההסכם נוסח על ידי הנתבעת בלי שנתנה לתובעים ההזדמנות לעיין בו , אולם המסמך לא הוכחש, ואף נעשה בו שימוש לתועלתם באותו הליך, על מנת להראות כי הבית נמסר לחזקתם וכי יש להם הזכות לקבל אספקת מים.
טענת התובעים בסיכומיהם, לאי חוקיות ההסכם בשל היותו נוגד את הוראות חוק התכנון והבניה, בכל הנוגע לאיסור לאכלס מבנה טרם קבלת טופס 4, אין לה מק ום, הן מאחר שלא נטענה בכתב התביעה ולפיכך מהווה הרחבת חזית , והן משום שהתובעים בעצמם ידעו כי נכנסים לבית ללא טופס 4, והם שביקשו זאת והסכימו לכך, ולפיכך אין מקום לאפשר להם בדיעבד לבוא בטענות בעניין זה כנגד הנתבעת.
כך גם היעדר חתימת הנתבעת על ההסכם, אינה מאיי נת את תוקפו, כפי שטענו התובעים, שכן ההסכם ממוען לנתבעת, וברי כי הנתבעת היא שערכה את ההסכם והיא שהחתימה את התובעת עליו.
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הסכם המסירה המוקדמת הינו תקף, וראו דיון בהמשך בנוגע למה שנרשם באותו הסכם.

דיון בטענת התובעים למסירת הבית ללא טופס 4
אין מחלוקת כי התובעים ידעו כי לא התקבל טופס 4 לבית , כך עולה בין היתר מהסכם המסירה המוקדמת, בו נרשם: "הרינו מצהירים ומתחייבים בזאת כי הובהר לנו כי טרם ניתן אישור אכלוס (טופס 4) לפרויקט, על כל המשתמע מכך..." (סעיף 1 להסכם).
מתצהיר עדות ראשית של ד"ר סויסה עולה כי התובעים הם אלו שפנו אל הנתבעת בבקשה לקבל את ביתם טרם קבלת טופס 4, וזאת מסיבות אישיות של התובעים, והנתבעת נאותה לבקשתם בהתחשב בנסיבותיהם האישיות (ראה סעיפים 61-62 לתצהיר).
התובעים לא הכחישו טענה זו של הנתבעת (ר' עדות התובעת בפרו' עמ' 5 ש' 22-25).
סעיף 5א(א) לחוק המכר דירות קובע, כי הקונים זכאים לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה, אם הדירה טרם נמסרה להם בחלוף 60 ימים ממועד המסירה החוזי (להלן: "תקופת הגרייס").
במועד כניסת התובעים לבית, היינו ביום 08.04.15, טרם חלפו 60 ימים ממועד המסירה החו זי, היינו מיום 20.03.15. לפיכך באותו מועד, תקופת הגרייס לנתבעת טרם חלפה.
וראו בהמשך פסק הדין, דיון בשאלה האם לתובעים מגיע פיצוי בגין איחור במסירה, בשל כניסתם לבית טרם קבלת טופס 4, על אף שקיבלו חזקה בדירה בתוך תקופת הגרייס.

דיון בטענת התובעים כי קיבלו בית שאינו ראוי למגורים, חרף הבטחות הנתבעת
אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה, טענת התובעים כי קיבלו בית שאינו ראוי למגורים, מהוו ה הרחבת חזית אסורה. התובעים טענו כבר בפתח כתב התביעה, כי: "הנתבעים מסרו לתובעים דירה חדשה עם ליקויים חוסרים ואי התאמות מהותיים באופן שמונע שימוש סביר בדירה." (סעיף 1 לכתב התביעה).
כמו כן, התובעים צירפו לכתב התביעה את פרוטוקול מסירת הדירה מיום 08.04.15 , המונה שורה של ליקויים וחוסרים על פני 3 עמודים, בו פורטו החוסרים, אי ההתאמות והליקויים בבית, וביניהם גם: "כלים סניטרים", "דלתות פנים", "תיקוני טיח", ועוד.
התובעים העידו כי אותם כלים סניטרים המופיעים בפרוטוקול לא סופקו על ידי הנתבעת במועד המסירה וכך גם הדלתות.
הנתבעת טענה כי דובר רק על השלמות ו/או ליקויים בכלים הסניטריים והדלתות. הנתבעת אולם לא הביאה לעדות את מי שנכח מטעמה בעת רישום פרוטוקול המסירה, על מנת שיסתור את עדות התובעים לפיה, הפריטים הנ"ל המאוזכרים בפרוטוקול המכירה כלל לא סופקו לתובעים. אי הבאת עד רלוונטי מטעם הנתבעת פועל לחובתה.
בעניין זה יש לציין כי בפרוטוקול המסירה המצולם נרשם "כלים סניטרים (לחצנים)", ואילו בהעתק בצבע וורוד שקיבלו התובעים במועד המסירה והוגש על ידם לתיק, נרשם רק – "כלים סניטריים" ללא המילה "לחצנים" ליד (בעניין השינויים בין הפרוטוקול שצורף בתיק לבין הפרוטוקול המקורי "הוורוד" שהוגש במהלך דיון ההוכחות, ראה פרו' עמ' 38 שורות 16 – 28).
לכך יש להוסיף כי התכתבות התובעת עם אבשלום בזמן אמת, מעידה כי אכן במועד כניסתם לבית, טרם הותקנו דלתות וכלים סניטרים.
וראה תכתובת מיום 16.04.15: "אבשלום תחזור אלי המתקנים לא מתקינים את הדלתות דבר איתם". וראה גם תכתובת מיום 04.05.15: "אבשלום מתי האינסטלטור נכנס...שיתחיל להרכיב את השירותים תעשה טובה ואחר כך יעבור לברזים" (נספח ט' לתצהיר התובעים). וראו גם עדותו של ד"ר סויסה לפיה הוא אינו חייב להתקין דלתות פנים לפני שיש טופס 4 (פרו' עמ' 43 למטה).
התובעים אמנם ידעו כי אין לבית טופס 4 ובכל זאת ביקשו והסכימו להתגורר ב בית, אולם לטענתם, הדבר נעשה תוך תיאום מועד המסירה מראש עם הנתבעת, ותוך הבטחה מצד הנתבעת כי במועד המסירה שנקבע בין הצדדים, היינו ביום 08.04.15, הבית יהיה מוכן ו ראוי למגורים. וראו האמור בתצהיר התובעים בעניין זה: "...עם קבלת הבית התברר שבבית ישנם חוסרים, אי התאמות וליקויים רבים. קיבלנו את הבית אחרי שחזרנו משהות בחו"ל של חודשיים לצורך טיפול רפואי לבני התינוק (ניתוח מורכב) . בבית לא היו דלתות, לא משקופים, ללא אסלות בחלק מהשירותים, וללא לחצנים לאסלות. הבית היה מחובר לשתי נקודות חשמל בלבד." (סעיף 4 לתצהיר התובעים). כן הצהירו התובעים: "הנתבעת נהגה בחוסר תום לב. בטרם נסיעתנו לניתוח קשה של בננו התינוק, אמרה לנו הנתבעת כי כשנשוב נוכל לקבל את הדירה כשהיא מושלמת וראויה למגורים. לפני הנסיעה לחו"ל נציגי הנתבעת שי סויסה ומנהל עבודה מטעמה, ביצעו אתנו תיאום ציפיות, הכולל סיור בדירה והובטח לנו כי כשנחזור מחו"ל הדירה תהיה ראויה למגורים ונוכל לקבלה." (סעיף 5 לתצהיר התובעים).
כן הצהירו התובעים כי לאחר שחזרו מחו"ל, ובהסתמך על הבטחת הנתבעת, פינו את דירתם הקודמת, על כל תכולתה, ולפיכך נותרו ללא מקום מגורים, עם ארבעה ילדים, ביניהם תינוק לאחר ניתוח קשה, ועם ציוד שאין לו מקום אחסון, ולפיכך גם לא הייתה לתובעים ברירה אלא להיכנס לגור בבית, חרף מצבו הנטען, ותוך הבטחה מצד הנתבעת כי הליקויים והחוסרים יטופלו באופן מידי עם כניסתם לבית (סעיפים 6-7 לתצהיר התובעים).
התובעים עמדו גם בחקירתם הנגדית על הטענה כי הבית לא היה ראוי למגורים, חרף הבטחות הנתבעת. וראו עדות התובעת בעניין מצב הבית : "ש. את הדירה קיבלתם ביום 06.04 כשעדיין לא עברו ה- 60 יום? ת. דירה עם חוסרים. דירה ללא אסלות לא ראויה למגורים. ללא דלתות. מפנה לפרוטוקול המסירה." (פרו' עמ' 6 ש' 35, עמ' 7 ש' 1-2).
ובהמשך: "ש. לפני שנכנסתם התחשבו בכם? ת. התחשבתם במה? בזה שנתתם לנו לי את הבית שלי בזמן? אם היו רוצים להתחשב ביום מתן הבית הוא היה צריך להיות מוכן. כשהייתי בחו"ל דיברתי אתם טלפונית והם אמרו שהבית מוכן. והבית לא היה מוכן ולא ניתן היה לגור בו." (פרוק עמ' 7 ש' 14-17).
בהמשך לאמור העידה התובעת כי החוסרים הנ"ל, לא הושלמו מיד על ידי הנתבעת , ואלו הדברים: "הכלים הסניטריים הורכבו חודש לאחר הפרוטוקול הראשון." (פרו' עמ' 9 ש' 5).
אמיתות טענת התובעים עולה מתכתובת בין התובעת לבין מר אבשלום בהודעת וואטסאפ מיום 04.05.15 (כחודש לאחר כניסת התובעים לבית), כפי שהובאה בסעיף 80 לעיל.
בהמשך העידה התובעת: "אני דורשת שכ"ד כיוון שעד נובמבר לא היו לי אסלות. הבית לא היה ראוי למגורים. כשקיבלתי את הבית אמרו לי שבתוך שבועות הכל יעשה...כל יום מישהו אחר היה מגיע אלינו לעשות עוד משהו. עוד השלמה, כה זה היה במשך חצי שנה" (טעויות במקור – הח"מ) (פרו' עמ' 11 ש' 13-17).
ראו גם עדות התובע בעניין מצב הבית עם כניסתם אליו: "... אני לא מצליח להבין, אני לא לקחתי את האח ים אום בכוח. אנחנו פנינו, אשתי פנתה בשל המצב...והם נתנו לנו את האות להזדכות על השכר דירה שלנו...אבל שהגענו חשכו עיני, ראיתי בית בלי אסלות בלי דלתות, טיח, תסתכל על דו"ח המסירה, זה לא בית שראוי למגורים. לאור זה שאין לי משהו אחר, היו לי הזמנות שאמרו לי שאפשר להכניס את הציוד, בוא תגיד לי אתה מה לעשות עם שלושה משאיות שמחכות עם הציוד...אם אשתי לא הייתה מזילה דמעות שמה שהיה אכפת לי זה אשתי והילד... את האחים אום לא עניין להגיד שהבית יהיה מוכן. כל הזמן שהיינו בחו"ל חודש וחצי, פעם אחת לא אמרו שיש בעיית מי שבע, שיש בעיה, אז הייתי חושב על אלטרנטיבה אחרת. הבאת אותי לגיהינום אין לי אמירה אחרת ." (פרו' עמ' 23 ש' 21-31).
בהמשך הוסיף התובע: "אני צריך לחזור, ילדה בת 12 אין לי היכן להתלבש, דלתות, משקופים, איך חשבו בכלל לא ליידע אותי... לא הייתי נכנס. אנסו אותי לקחו אותי, אנסו אותי ולא היה לי שום אלטרנטיבה אחרת ." (פרו' עמ' 24 ש' 14-17).
הנתבעת לא הכחישה כי נערך עם התובעים סיור בבית טרם כניסתם, וכי הבטיחה לתובעים בית מוכן וראוי למגורים, אולם עמדה על הטענה כי הבית נמסר לתובעים כשהוא מוכן וראוי למגורים ( ר' סעיפים 62ב – 62ד לתצהיר ד"ר סויסה). שי שהיה בסיור הגיע לעדות, אולם העובד הנוסף של הנתבעת שהיה בסיור, לא הגיע לעדות מטעם הנתבעת.
מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת הסכימה למסור לתובעים את הבית ביום 04.08.15, וכי הסכמה זו נתנה על ידה מבעוד מועד, תוך עריכת סיור בבית בנוכחות התובעים, ותוך הבטחה מצד הנתבעת שהבית יהיה מוכן במועד המסירה המוסכם, וכן ראוי למגורים.
אולם, כפי שהתרשמתי מהעדויות ומהראיות שלפניי, בבית היו חסרים דברים בסיסיים ואלמנטריים כגון – דלתות פנים וכלים סניטריים , כגון אסלות, וזאת בין יתר החוסרים והליקויים שפורטו בפרוטוקול המסירה. כמו כן לא מצאתי כי הנתבעת התרתה בפני התובעים בשלב כלשהו, טרם כניסתם לבית, כי הבית אינו מוכן, אלא להיפך, כעולה מעדות התובעים, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת, בשיחה שקיימו התובעים עם הנתבעת מחו"ל , הנתבעת ציינה כי הבית מוכן.
כמו כן התרשמתי מעדות התובעים, כי לאחר ששהו עם בנם התינוק בחו"ל כחודש וחצי, לצורך טיפול רפואי, ולאחר שכבר מסרו את דירתם הקודמת, ארזו רכושם והזמינו רכוש למועד המוסכם, בהסתמך על הבטחת הנתבעת, אכן לא עמדה בפניהם ברירה, אלא להיכנס לבית במצבו כאמור.
לפיכך, אני קובעת, כי הנתבעת מסרה את הבית לתובעים, כשהוא אינו ראוי למגורים, וזאת בניגוד להסכמות ביניהם. בגין כך, וראו פירוט להלן, יפסק לתובעים פיצוי, ברכיב עוגמת הנפש.

האם מגיע לתובעים פיצוי בגין איחור במסירת הבית
לטענת התובעים, העובדה כי הבית נמסר להם ללא טופס 4 וכשהוא אינו ראוי למגורים וכולל ליקויים וחוסרים, מזכה אותם בפיצוי בגין איחור במסירת הבית , בסך 36,000 ₪, וזאת בגין 4 חודשי איחור, מה – 20.05.15 ועד 20.09.15.
בנסיבות המקרה דנן, אני דוחה את עתירת התובעים לפיצוי מוסכם בגין איחור במסירת הבית, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
אני מקבלת, את טענת הנתבעת לפיה, בנסיבות המקרה דנן, מרגע שהתובעים הם שביקשו והסכימו להיכנס לבית ללא טופס 4, הרי שוויתרו בכך על זכותם לסרב לקבלת הבית ללא טופס 4, ובכך גם ויתרו על זכותם לקבל פיצוי בגין איחור במסירת הבית.
התובעת אף חתמה על הסכם מסירה מוקדמת ובו הביעה הסכמה להיכנס לבית ללא טופס 4, ותוך ידיעה כי הדירה אינה גמורה וללא חיבור מסודר למים ולחשמל (סעיף 1 להסכם). כמו כן התחייבה התובעת בהסכם מסירה מוקדמת, כדלקמן: "הרינו מצהירים ומתחייבים בזאת כי מכתבנו זה מהווה אישור על מסירת הדירה כמסירה מוחלטת לחזקתנו וכי לא תהיינה לנו טענות נוספות בגין תשלום עבור פיצוי שכ"ד." (סעיף 4 להסכם). כמו כן, התובעת הצהירה בהסכם מסירה מוקדמת, כי ידוע לה על בעיה במערכת הביוב, וכי רק לאחר פתרון הבעיה, ניתן יהיה לחבר את הבית למים ולחשמל, זאת כאשר לא הוגדר בהסכם מסירה מוקדמת מועד ו/או צפי לפתרון הבעיה במערכת הביוב (ראו סעיפים 5.ב., 8, 9).
אמנם במספר פסקי דין של הערכאות הדיוניות נפסק, כי גם אם נמסרה החזקה הפיזית לקונה בדירה בטרם קבלת טופס 4 הרי שאין בכך כדי מסירת חזקה כדין (ראו לעניין זה למשל תא"מ 27475-08-16 עזרא זליכה נ' י. כוכב בוניו בניה בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים )). אולם, בפסקי דין אחרים נ פסק, כי במקרים בהם הייתה הסכמה קונקרטית ומודעת של הצדדים לקבלת הבית לפני שניתן טופס 4, אין התובעים זכאים לפיצוי המוסכם בגין כך שטופס 4 התקבל לאחר מועד המסירה החוזי, ודאי כאשר התובעים הם אלו שביקשו ופנו לנתבעת להיכנס לבית טרם מתן טופס 4.
בת"א 53805-05-12 ניסן נמני נ' גאון - חברה לבנין והשקעות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), נקבע: "אינני מקבל את טענת התובעים לפיה יש לחשב את האיחור עד למועד קבלת טופס 4. התובעים הם שבחרו להיכנס לדירה בטרם התקבל טופס 4 ובכך ויתרו למעשה על זכותם לקבלת פיצוי מעבר למועד המסירה." (על פס"ד זה הוגש ערעור ע"י הנתבעת, אשר נדון בע"א 24543-03-14, שם הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנתבעת תוסיף לסכום שקבע בית המשפט קמא, סכום נוסף, ולא שונו הכרעות בית המשפט קמא בכל הנוגע לאיחור במסירה ).
זאת ועוד, בת"א 41834-05-1 5 דוד קדוש נ' דודו אואט (פורסם במאגרים משפטיים), נקבע: " בענייננו, עולה מהראיות כי במועד החתימה על ההסכם עם משפחת קדוש, היה ידוע לקונים כי אין בנמצא טופס 4...המסקנה המסתברת מכל המקובץ לעיל, הינה, כי לפי אומד הדעת המשותף של הצדדים בהסכם דנן, מועד המסירה של הדירה כפי שהוגדר בהסכם, לא היה כרוך במתן טופס 4. בנסיבות קונקרטיות אלה אין לפרש את ההסכמה בין הצדדים באשר למועד המסירה של הדירה כנסבה על מועד מתן טופס 4, להבדיל ממסירה בפועל."
וראו גם ת"א 67622-09-16 שי ואפרת שרעבי נ' חורשת האקליפטוס יזמות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...מן הכלל אל הפרט: אני מסכים לחלוטין עם הקביעות של בתי המשפט המחוזיים בפרשת טללי נתניה וששון לוי (בפרשת רמי ולבנה מילון דובר באחסון חפצים כאמור), אשר ביססו את המסקנה בדבר זכאות הדיירים שם לפיצוי מוסכם בגין איחור במסירה, חרף המגורים בפועל בדירה, על שני נימוקים, המקובלים עליי. הנימוק האחד, כי מדיניות משפטית לא מאפשרת להכיר במסירת דירה למגורים לפני טופס 4, היינו בניגוד לחוק קוגנטי, ככזה הפוטר את הקבלן מתשלום פיצוי בגין איחור במסירה, שאחרת יינתן תמריץ לקבלנים למסור דירות לפני טופס 4, דבר שנוגד את החוק ומסכן את חיי הדיירים. הנימוק השני - כי כאשר עסקינן בפיצוי מוסכם - קרי ללא הוכחת נזק - בגין הפרת התחייבות למסור דירה, מגורים בפועל אינם רלוונטיים, שכן עניין זה מתייחס לנזק ואינו משפיע על עילה שמושתתת על פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק ואשר העניין היחיד הרלוונטי לגביו הנו שאלת ההפרה וכי כאשר דירה נמסרת ללא טופס 4, אין מדובר במסירה כדין ועל כן מסירה כאמור לאו מסירה היא ואינה יכולה לאיין קבלת פיצוי מוסכם לתקופה שעד לקבלת טופס 4. דא עקא, סבורני כי יש מקום לאבחן את המקרה של התובעים בתיק דנא מהמקרים שנזכרים בפסקי הדין הנ"ל. בפסקי הדין הנ"ל, לא דובר במקרה שבו הדייר מבקש מיוזמתו מהקבלן ואף לוחץ עליו לקבל את הדירה למגורים לפני טופס 4 והקבלן מסרב לכך פעמיים ורק אז אמנם נכנע ללחצים. סבור אני כי במקרה כזה, כפי שהיה בתיק דנא, בו התובע ולא הנתבעת, לא רק ביקש, אלא הפעיל על הנתבעת מכבש של לחצים, כדי לקבל את הדירה למגורים לפני טופס 4, והנתבעת סירבה לכך בתוקף פעמיים, ורק לאחר מכן אמנם נכנעה ללחצי התובע, רק בשל תחנוניו, התוצאה המשפטית של נסיבות שכאלה, לא יכולה להיות זהה לזו אשר נקבעה בפסקי הדין המדוברים, במקרים שבהם הקבלן הציע לדיירים מיוזמתו את קבלת הדירה לפני טופס 4 והם אך נענו להצעה. לדידי, בנסיבות המיוחדות שהוכחו בתיק דנא, יש לראות את התובעים כמי שמנועים ומושתקים, מכוח דיני תם הלב ודיני עילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, מלדרוש פיצוי בגין איחור במסירה לתקופת המגורים בפועל בדירה ללא טופס 4..." (הדגשה שלי – הח"מ).
התובעת טענה בחקירתה הנגדית, לראשונה , כי נאמר לה שהעיכוב בקבלת טופס 4 הינו של מספר שבועות בלבד, ולפיכך הסכימה לחתום על הסכם מסירה מוקדמת ולהיכנס לבית במצבו . כאשר נשאלה התובעת, מדוע לא צוין בהסכם מסירה מוקדמת מהו הצפי לקבלת טופס 4 , היא השיבה, כפי שהובא לעיל, כי היא לא ממש הסתכלה על ההסכם ומיהרה לחתום עליו (ראו עדותה בפרו' עמ' 5 ש' 24-25, ש' 29-33, עמ' 6 ש' 12-16). אם כן, אין לתובעת להלין אלא על עצמה. אין לקבל טענה זו, שכן חזקה על אדם שידע על מה הוא חותם.
יש לציין, כי עובר להגשת התביעה דנן, התובעים לא טענו בפני הנתבעת כל טענה בדבר איחור במסירת הבית, ו/או איחור בקבלת טופס, וכן לא דרשו ממנה, במסגרת פניותיהם דמי שכירות בגין האיחור הנטען. אמנם אין בדבר כדי למנוע מהתובעים לטעון בעניין זה כעת, אולם הדבר אומר דרשני. וראו עדות התובעת בעניין זה: "ש. מסכימה איתי שבאף שלב לפני התביעה לא ביקשת דמי שכירות? ת. נכון. הם היו צריכים למסור לי בית ראוי למגורים ולא בית שחצי שנה אחפש איפה להיות. לשאלה למה לא דרשתי את זה קודם אלה רק בתביעה אני אומרת שכל הזמן אמרנו להם שזה לא מסירה. נכנסתי לבית ונתתי להם הזדמנות אבל הם לא סיימו. בכלל לא רציתי להגיע למצב הזה שאנו בו היום".
התובעים לא טענו בשום שלב כי נאלצו לעזוב את הבית לתקופה מסוימת, בשל ביצוע התיקונים וההשלמות. כמו כן, לא הוצגו אסמכתאות בגין נזקים ממוניים, כגון, הוצאות מעבר ודיור חלופי.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את עתירת התובעים לפיצוי מוסכם בגין איחור במסירת הדירה כדין, בשל איחור בקבלת טופס 4.
למען הזהירות אציין כי לאור הכרעתי לעיל, לא מצאתי כל טעם לדון במחלוקת בין הצדדים, מי מהם נשא בתשלומי המים והחשמל, ממועד המסירה ועד לקבלת טופס 4.
לצד טענות הנתבעת לפיהן, היא שנשא בתשלומים השוטפים הנ"ל , לא התבקש על ידה כל סעד להשבת הכספים ששולמו על ידה, לכאורה.
כמו כן, ובשל הכרעתי לעיל, לא מצאתי טעם לדון בהרחבה בטענות הנתבעת באשר לגורמים שהביאו אותה לעיכוב בקבלת טופס 4, כגון, מבצע צוק איתן, כשל במערכת הביוב, והנחת הדשא הסינטטי על ידי התובעים.

דיון בסוגית ניתוק המים בבית התובעים
לאחר שעיינתי בטענות, בראיות, ובעדויות הצדדים בעניין סוגית ניתוק המים בבית התובעים, אני קובעת כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, בכוחניות ושלא כדין, בכל הנוגע לניתוק המים על ידה.
התובעים הצהירו בתצהיר עדות ראשית מטעמם, כי הנחת הדשא הסינטטי בחצר, נעשה על דעתו ואישורו של מנהל העבודה אבשלום, ואף בסיועו. אולם לטענתם מר שי סויסה לא האמין לכך, ואף סירב לבקשת התובעת להיפגש עמו בעניין זה, כאשר הוא מאיים שאם לא יוסר הדשא הוא ינתק את המים, וכך עשה באותו היום (ראו סעיפים 9-10 לתצהירי התובעים).
לתצהירי התובעים צורפו תכתובות של התובעת עם מר שי לפני הניתוק, מהן אכן עולה התנהלות כוחנית מצד מר שי.
ראו הודעה ששלח מר שי לתובע: "...אני לא עובד אצלך אם תקרא את ההודעות בנייד של אשתך כתבתי שאני אשמח לפגישה רק תתאמו מול המנהל עבודה שלי...בכל מקרה אתה איש בוגר תעשה מה שאתה חושב רק תיקח בחשבון שלך יש עורך לי יש סוללה של עורכי דין ואנחנו נלך עד לאן שצריך בכל הכוח". התובע: "תודה על האיום אני פונה למשטרה". מר שי סויסה: "תבדוק את החוזה שלך אסור לך להתחבר למים אז גם ככה האסלות לא אמורות לעבוד אנחנו מנתקים את המים". התובע: "אני יפנה למשטרה כי יש לי הודעה מוקלטת שמנהל העבודה חיבר...הבית הוא שלי קבלת חתימה על המסירה וקיים צילום של החיבור ע"י העובדים שלך עם תיגע בחיבור של הבית אתה עובר על חוק..." (הטעויות במקור – הערת הח"מ). מר שי סויסה: " את מוזמנת לעשות מה שאת מחליטה אני נתתי לך לאכסן דברים את התחברת תקראי את החוזה יום טוב תפני למשטרה ..." התובע: " 5 מפתחות זה לא לאכסון". מר שי סויסה: " אל תטריד אותי יותר תפנה למשטרה ותאגיד מי שבע אינו צד בעניין לאחר שיחה עם נציגים בכירים במי שבע הובהר לנו שמותר לנו לנתק את ההתחברות כי אתה מחובר על חשבוני כרגע וזו התשובה שתקבל מהם יום טוב ".
ראו גם תכתובת בין התובעת לבין מר שי סויסה מיום ניתוק המים הראשון, היינו מיום 19.06.15: התובעת: "שי אתה רוצה להיפגש בפעם האחרונה זה כבר לא גאווה לא שלך ולא של אף אחד יש פה תינוק בן חצי שנה בלי מים גם לך אהיו ילדים". מר שי סויסה: "הלכתם עם עורך דין תמשיכו". התובעת: "עדיין לא הלכנו אתה רוצה להיפגש היום..." (הטעויות במקור – הערת הח"מ ). לא הובאה תשובתו של מר שי.
באשר לסירובו של שי להיפגש עם התובעים, ראה גם עדות התובעת: "הוא לא רצה להיפגש...הוא ניתק לבעלי את הטלפון...התחננתי לפגוש אותו" (פרו' עמ' 18 ש' 32-33).
מהדברים הנ"ל עולה, כי התובעים ביקשו להיפגש עם שי אם בנוגע לדשא הסינטטי ואם בנוגע ליתר טענותיהם בעניין הבית, אולם דומה כי שי התנהל מולם בצורה כוחנית ובלתי ראויה, כמתבקש מחברת בניה שאמורה לתת שירות ראוי ללקוחותיה .
לא ברור מדוע שי לא קבע עם התובעים פגישה לבקשתם, ומדוע התעקש להפנותם למנהל העבודה אבשלום, שי עמד על כך גם כאשר התובעת ציינה בפניו בתכתובת כי היא אינה מעוניינת לדבר עם אבשלום, שכן לטענתה הוא שיקר בעניין אישורו להניח את הדשא הסינטטי.
דומה כי במקום לפתור את המחלוקת עם התובעים בצורה עניינית, שירותית וראויה, בחר שי להתנגח עם התובעים.
כן אציין, כי טענת מר שי בתכתובות, לפיה התובעים קיבלו את הבית לצורך אכסון בלבד, היינו, לא לצורך מגורים, הינה חסרת תום לב, וסותרת את הסכם המסירה המוקדמת.
מעדויות התובעים עולה , כי הם שמו את הדשא הסינטטי בתום לב ובאישור מנהל העבודה אבשלום, כאשר טענות אלו של התובעים לא נסתרו על ידי הנתבעת.
ראו עדות התובעת באשר לנסיבות הנחת הדשא ולאישור להניחו: "זה שטיח של דשא שמורכב ומגולגל וניתן להסירו. זה נעשה באישורם של מנהל העבודה. לא עשיתי דבר על דעת עצמי. היה שם קטע חול. אסור שלבני יהיה חול בסביבה. כל הזמן שאלתי אפשר אם אפשר ורק כשאישר שמנו. בפעם הראשונה התקשר וביקש להוריד והורדנו באותו יום. זה היה שי שהתקשר. לא היה שום ויכוח ונגמר. לאחר כחודש וחצי שאלתי אם אפשר כי החול פוגע בבני בעיניים אמר עכשיו אפשר. מנהל העבודה עזר לנו להרכיב את הדשא הביא טרקטור עם חצץ להרכיב את הדשא. שי שוב התעצבן התחיל לצרוח ועם מסכת האיומים שינתק לנו את המים. התחילו ויכוחים בינו לבין בעלי. הדשא הוסר לאחר יומיים לאחר ויכוחים לא נעימים. זה היה ביום שישי. שי ניתק לנו את המים ביום חמישי לראשונה. התחננתי שיחזיר...אמרתי שיום שישי. הוא החזיר את המים בכניסת השבת ואמר שביום ראשון המים ינותקו בשנית וכך היה...נאלצנו לפנות לצו עשה (העדה בוכה)." (פרו' עמ' 18 ש' 10-20) (הדגשה שלי - הח"מ).
כאשר התובעת נשאלה מדוע לא הסירו את הדשא לאחר שהתבקשו "אינספור פעמים" על ידי שי לעשות זאת, השיבה: "זה לא נכון. זה שקר. בפעם הראשונה ביקש פעם אחת והסרנו. בפעם השניה ביקש ובעלי אמר לו שהם עושים מאתנו צחוק והם אישרו לנו, והיתה מריבה קטנה, ורק למחר הסרנו. הוא אמר לו ביום חמישי להסיר את הדשא, ביום שישי הדשא הוסר." (פרו' עמ' 20 ש' 19-21).
גם התובע העיד כי הדשא הונח באישורו של אבשלום, וכי בפעם הראשונה ששי ביקש להוריד את הדשא, הוא הורד מיד, ולאחר מכן שוב התקבל אישור להניחו, ואילו בפעם השנייה שי פנה אליהם בגישה לא נאותה (ר' עדותו בפרו' עמ' 26 ש' 8-18).
הטענה לפיה הנחת הדשא אושרה על ידי מר אבשלום, נטענה על ידי התובעים מהיום הראשון (ראה סעיף 10 לתצהירו של התובע שצורף לבקשה למתן צו מניעה).
כאשר התובעת נשאלה מדוע לא פנתה לאבשלום לאחר ששי ביקש להסיר את הדשא, השיבה: "אני לא מדברת עם שקרנים. הוא העמיד אותו במצב שעמד לפנינו ואמר לא אישרתי. זה מקום עבודה שלו מה נעשה." (פרו' עמ' 20 ש' 8-9).
בהקשר זה, טען כל אחד מהצדדים כנגד הצד השני, כי היה עליו להביא את מר אבשלום לעדות. אני סבורה היה על הנתבעת להביא את מר אבשלום לעדות (ח רף הטענה כי אינו עובד אצלה עוד). הנתבעת הייתה מעסיקתו של מר אבשלום, אשר שימש באותה תקופה כמנהל עבודה של הפרויקט, ואשר כפי שציין מר שי בתכתובות, היה האחראי מטעמו בשטח. הנתבעת לא טענה כי ניסתה להשיג את מר אבשלום אך לא הצליחה, או משהו דומה. וראו עדותו של ד"ר סויסה בחקירתו הנגדית, לפיה פעם ראשונה שהוא שומע שאבשלום עזר עם הדשא ומדובר בטענה חדשה (פרו' עמ' 41 למטה), כאשר טענה זו, כאמור לעיל, נטענה על ידי התובעים בזמן אמת, במועד הגשת הבקשה לצו המניעה, ביום בו נותקו המים.
אם כן, למול עדות התובעים כי הדברים נעשו באישורו של מר אבשלום, הובאה עדות שמועה של מר שי אשר טען כי אבשלום לא אישר לתובעים להניח את הדשא, אך לא הביא לעדות את מר אבשלום שפעל נטעם הנתבעת בשטח מול התובעים.
בעניין ההקלטה שטענו התובעים כי הייתה בידם, דומה אכן כי טוב היה אם ההקלטה הייתה נשמרת בידם. אולם, אי הצגתה אינה מונעת מהם את האפשרות להוכיח את הדברים באמצעות עדותם בלבד.
בהמשך העידה התובעת, כי למרות שהדשא הוסר על ידם ביום שישי, לאחר ניתוק המים הראשון, שי שב וניתן את המים ללא כל סיבה גם ביום ראשון שלאחר מכן, וראו עדותה: "הורדתי ביום שישי, ביום ראשון למה אדון שי בא וניתק את המים, הדשא לא מורכב. למה? כדי לעשות לנו רע ולהוציא אותנו מהבית... לשאלת בית המשפט למה בחמישי בעצם לא הסרנו לפני הניתוק, אני אומרת שהוא ניתק לפני שהייתה לנו אפשרות להוריד את הדשא. בשעת 12:30 הייתה השיחה. בסיום השיחה הוא ניתק. בעלי אמר אתם אישרתם לנו בפעם השנייה. התחילה ביניהם מריבה, והשיחה לא נגמרה טוב ." (פרו' עמ' 21 ש' 19-24). ראו גם עדות התובע לפיה הדשא הוסר ביום שישי, וחרף זאת, בוצע ניתוק מים נוסף ביום ראשון (פרו' עמ' 27 ש' 15-19). עדויות התובעים בעניין זה לא נסתרו על ידי הנתבעת, אשר לא הביאה כל ראיה לכך, כי הדשא לא הוסר לאחר הניתוק הראשון.
כמו כן עולה, כי הנתבעת לא חיברה את התובעים למים לאלתר, מיד עם קבלת צו בית משפט, על אף שבצו קיבל בית המשפט את בקשת התובעים להורות על חיבור המים לאלתר (ראה הבקשה וההחלטה מיום 21.06.15). וראו עדות התובעת לפיה המים חוברו רק ביום שלמחרת הצו, בשל טענת הנתבעת כי לא היה מי שיחזיר את המים בערב מתן הצו (פרו' עמ' 18 ש' 27).
הצו ניתן ביום 21.06.15 בסביבות השעה 21:00 בערב. התובעת שלחה צילום של הצו בהודעת וואטסאפ, לב"כ הנתבעת, דאז, עו"ד ענבר בן סלומון, וביקשה לחבר את המים לאלתר. כעולה מהתכתובות, גם אז זכתה התובעת לחוסר התחשבות בנסיבות בהן בני המשפחה מצויים בבית ללא מים. עו"ד ענבר בחרה לעמוד על טענות פרוצדוראליות של המצאה כדין ואף ציינה בהודעה כלאחר יד, שאין לה מה לעשות ושהתובעים ימתינו לבוקר. ואלו הדברים: עו"ד ענבר: "שלחי את ההחלטה למשרד, לא שולחים בוואטסאפ". התובעת: "אני יודעת אבל החלטת בית המשפט זה חיבור מידי והמשרד סגור כרגע...אני מזכירה לך יש לי 4 ילדים ללא מים ואני מבקשת את עזרתך...מה אני אמורה לעשות בשעה כזאת אני צריכה מים לילדים יש לי תינוק בן חצי שנה". עו"ד ענבר: "אין לי מושג מה היה בינך ובין שי, ושוב, אני לא מקבלת ההחלטות. תצטרכי להמתין לבוקר".
לא הוכח על ידי הנתבעת אילו פעולות נקטה עו"ד ענבר, על מנת שנציגי הנתבעת יפעלו לחבר את התובעים למים באותו הערב, חרף הצו לחיבור המים לאלתר.
התובע גם העיד, באשר לעצם ניתוק המים: "בסוף המהות זה לא כן דשא, המהות זה הבריונות...אתה נתת לי את המים ואת החזקה, ואתה נכנס ומנתק לי את המים, לא כתוב בשום מקום, כי אם אתנהג לא יפה ינתקו לי את המים. אתה קבלן, יש לך כוח עלי, זו בריונות לשמה ." (פרו' עמ' 25 ש' 26-31).
לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת, כי מר שי פעל בניגוד לדין ולדרוש, בכל הנוגע לניתוק המים בבית התובעים, כפתרון מצדו למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעניין הדשא הסינטטי . מר שי יכול היה לפעול בדרכים של הידברות ישירות עם התובעים, אך לא עשה כן תוך טענה כי התובעים אינם מנהלים אותו, ועליהם לפנות אליו באמצעות אבשלום. כן בחר מר שי להלך אימים על לקוחותיו, כי אם הם יפנו לעו"ד מטעמם, אזי לו סוללה של ע ורכי דין אשר ילכו איתם עד לאן שצריך ובכל הכוח.
בסופו של דבר גם לתובעים היה אינטרס לקבל טופס 4, ודומה כי לא היה להם שום מניע לעכב או למנוע קבלתו.
זאת ועוד, הנתבעת לא הביאה כל תיעוד ו/או אסמכתא לפניות הרבות הנטענות מצד מר שי אל התובעים בבקשה להסיר את הדשא. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה כי אי הסרת הדשא אכן מנעה ו/או עיכבה קבלת טופס 4, כאשר התובעת מצידה הכחישה טענה זו בחקירתה (ראה עדותה בפרו' עמ' 20 ש' 14-15, וכן עמ' 21 ש' 8-9).
הנתבעת לא הביאה כל תיעוד בדבר ביקור אותו מפקח שעל פי הטענה ראה את הדשא הסינטטי וסירב ליתן טופס 4 בגין כך.
אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה, התובעים אינם יכולים לתבוע במסגרת הליך זה שכ"ט עו"ד בגין הליך צו עשה ו/או החזר אגרה נוסף על מה שהתקבל באותו פסק דין . הליך צו עשה נסגר לבקשת הצדדים, לאחר שהצדים הגיעו ביניהם להסכמות אשר קיבלו תוקף של פס"ד ע"י בית המשפט. הסכמות הצדדים לא כללו התייחסות לשכ"ט עו"ד, ומכאן כי התובעים ויתרו על עתירתם בעניין זה.
התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי ויתרה על רכיב ההוצאות בהליך שם, בהסכם בין הצדדים, וראו עדותה: "ש. במסגרת ההסכם לא דרשתם את הוצאות ההליך מסכימה?
ת. דרשנו אך הם סירבו אך בהסכם אישרנו שלא נקבל. רצינו לסיים עם זה. הם כמובן סירבו לשלם. אמרתי לעורך הדין שלי ואמר שמסרבים ואני ויתרתי" (פרו' עמ' 19 ש' 25-27). (הדגשה שלי – הח"מ). לפיכך חל בעניין זה השתק עילה, והתובעים מנועים מלתבוע רכיב הוצאות ושכ"ט בגין הליך צו עשה, במסגרת ההליך דנן.
יחד עם זאת, אני קובעת, כי הצדדים יכולים לתבוע במסגרת הליך זה פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם לטענתם בגין ניתוק המים. הליך צו עשה הוגש על ידי התובעים במטרה לקבל מבית המשפט צו להחזרת אספקת המים לבית, הא ותו לא. לא נתבע במסגרת ההליך שם סעד של פיצוי בגין עוגמת נפש, ולא הוזכר דבר בעניין זה במסגרת הסכמות הצדדים שם. לפיכך הצדדים אינם מנועים מלתבוע רכיב זה במסגרת ההליך דנן.
עוגמת הנפש בגין ניתוק המים תילקח בחשבון בהמשך פסק הדין, יחד עם יתר טענות התובעים לעוגמת נפש שנגרמה להם בגין התנהלות הנתבעת.

דיון בשאלת זכות התיקון של הנתבעת
אין מחלוקת כי עם כניסת התובעים לבית, נתגלו על ידם אי התאמות, ליקויים ודברים הדורשים השלמה , והם פנו בגינם לנתבעת בבקשה לתקנם ולהשלימם.
בעוד לטענת התובעים, הנתבעת לא ביצעה את כל ההשלמות והתיקונים הדרושים, ואף חלק מהליקויים שתוקנו על ידה חזרו בהמשך, לטענת הנתבעת היא ביצעה את כל ההשלמות והתיקונים הדרושים, תוך זמן קצר ממועד כניסת התובעים לבית, ובתוך שנת הבדק, והתיקונים שבוצעו על ידה הינם ראויים וטובים.
הליקויים והחוסרים אשר אותרו על ידי התובעים מיד עם כניסתם לבית, פורטו בפרוטוקול המסירה מיום 08.04.15 - תיקוני טייח, השלמת עבודות חוץ, לרבות ריצוף ומעקה גדר, התקנת שער כניסה + חניה ופרגולות, שליכט, התקנת קרמיקה בשירותי הורים, רשתות לחלונות, כיוון חלונות ודלתות כניסה, כלים סניטרים, דלתות פנים, השלמת רובה, החלפת אריח במרתף, ועוד.
לאחר כניסת התובעים לבית, ביצעה הנתבעת מספר השלמות ותיקונים (ראה בעניין זה תכתובות וואטסאפ בין התובעת לבין אבשלום בחודשים אפריל – יולי 2015).
כאשר בהמשך נמסר לתובעים על ידי מר אבשלום בהודעת וואטסאפ מיום 01.07.15, כי: "המשך תיקונים לאחר טופס 4" (ראו בעניין זה תכתובות וואטסאפ בין התובעת לבין מנהל העבודה של הנתבעת, מר אבשלום, נספח ט' לתצהירי התובעים).
אכן לאחר קבלת טופס 4 (ביום 10.09.15 כאמור לעיל) , חזרה התובעת ופנתה לנציגי הנתבעת, בעניין הליקויים והחוסרים בבית.
ראה בעניין זה תכתובות וואטסאפ בין התובעת לבין עו"ד ענבר מטעם הנתבעת, מיום 08.10.15, שם ציינה התובעת, בין היתר, כי ישנם דברים שלא סובלים דיחוי, כגון שערים והחלפת הניאגרות. כן צוין על ידי התובעת כי ישנן שתי אסלות שלא בשימוש, וכי יש בעיה עם הלחצנים של האסלות, וכי האסלות והקרמיקה הורכבו באופן עקום. כמו כן צוין, כי מאחת האסלות ישנה נזילה ליחידת הדיור. התובעת ציינה גם את עניין פירוק המחסן וכי ישנם עוד כמה תיקונים קטנים בתוך הבית (נספח י' לתצהירי התובעים).
עו"ד ענבר השיבה לתובעת כי הנתבעת לא מתנערת מההשלמות והתיקונים הנדרשים, אולם ישנו עומס לאור מסירת הבתים ליתר דיירי הפרויקט.
בהמשך, מחודש נובמבר 2015 ואילך, פנתה התובעת במיילים לגב' בשם חלי מטעם הנתבעת בעניין ההשלמות והתיקונים הדרושים בבית (ראו נספח ג' לכתב התביעה ובהשלמה, נספח י"ב לתצהירי התובעים).
במייל מיום 19.11.15 רשמה התובעת: "בהמשך לשיחתנו היום להלן הליקויים הדחופים בדירה: "הנאגרות הסמויות של כל הבית ללא קרמיקה ברובם ולחצנים להורדת המים, קרמיקה עקומה מאוד...אסלות נמוכות...סיום מחיצת הזכוכית בחדר הורים. מקלחת הורים חסר שקע + הכנה לתנור חימום. הרובה במקלחות ובריצוף הבית ירד לגמרי. סיום עבודות הטיח סביב השקעים בבית והדלתות. נזילה ממקלחת מרכזית לקומת המרתף. חסרים רשתות בכמה חלונות הבית, חלונות הבית לא ננעלים. אינטרקום כניסה חסר. מקלחת מרכזית לא ניתן להדליק את האור...חסר שער כניסה ושער חניה ופרגולה בחניה...גדר בחצר אחורי עומד ליפול על מישהו מסוכן מאוד. החלפת רצפות שבורות וניקוי הריצוף בחוץ הכל חלודה. פירוק המחסן ואישור על כך..."
בהמשך פנתה התובעת במיילים חוזרים אל הגב' חלי, בבקשה לתאם עמה מועד לתיקונים, תוך שציינה כי ישנם השלמות ותיקונים שאינם סובלים דיחוי מצידה (ראו מיילים מיום 23.11.15 ועד 14.12.15).
בהמשך לאמור הגב' חלי תיאמה עם התובעת תיקונים בבית ליום 15.01.16, ותואם גם ביקור בבית ליום 28.12.15, טרם ביצוע התיקונים, לבחינת החוסרים והליקויים.
במקביל ציינה התובעת בפני הגב' חלי, כי מאחר וטרם קיבלה מענה בעניין השערים, התקינה שערים באופן פרטי, ואלו הדברים: "לגבי שער הכניסה ושער חניה הזמנתי כבר כי פרצו לנו את הבית וגנבו לי ציוד מהגינה הייתם צריכים להרכיב מחודש 9...אז עכשיו תזכו אותי כספית כי לא עמדתם בזמני החוזה שערים זה כמו דלת כניסה אי אפשר לחכות הרבה זמן." כן חזרה התובעת על דרישתה בעניין הפרגולה ופירוק המחסן (ר' מייל מיום 16.12.15).
מאז, ביקשה התובעת במיילים נוספים, לקבל תשובות בנוגע לזיכוי בגין השערים וכן בנוגע לפרגולה ולמחסן, אולם נמסר לה כי הנושא בבדיקה.
לאחר ביקור מטעם הנתבעת בבית, מיום 28.12.15, לצורך בחינת הליקויים, שלחה התובעת מייל לגב' חלי, ובו פירטה שוב את הליקויים והחוסר שנמצאו בביקור, לגישתה: "חדרי שירותים לא תקינים עקומים צריך להחליף את הקרמיקה. בעיה בחלונות של הבית חלקם לא נסגרים. דלתות כניסה לא אטומים ולא מכוונים. שיש במדרגות ליחידת דיור חלקם סדוקים ושבורים. עבודות רובה בכל הבית. תיקוני צבע ושפכטל בבית. נזילות מים בחדר המדרגות. סיום עבודות הזכוכית בחדר הורים...ניקיון השיש הריצוף בחוץ. החלפת מרצפות שבורות. תיקון גדר בחוץ + חומות שבורות. זיכוי עבור שער חניה שער כניסה ואינטרקום. פרגולה בחניה. והדבר החשוב ביותר פירוק המחסן".
במייל מיום 04.01.16, ביקשה התובעת לוודא שהוזמן הציוד הדרוש לתיקונים, שכן ציינה כי התובע לוקח חופש בשל כך. כן ציינה התובעת באותו המייל : "יש נזילות מהגג לחדרי השירותים".
אין מחלוקת כי ביום 17.01.16 הגיעו נציגי הנתבעת לביצוע עבודות ותיקונים בבית התובעים וכי עבודות התיקון נמשכו מספר ימים (להלן: "התיקונים מחודש ינואר 2016").
וראו תצהירי התובעים באשר לתיקונים מ חודש ינואר 2016, לפיהם הנתבעת לא השלימה את כלל התיקונים הדרושים: "לאחר פניות חוזרות ונישנות הגיעו ביום 17.01.16 נציגי הנתבעת שוב לבצע עבודות תיקוני ליקויים בביתנו. פירקו שוב את האסלות וקרמיקות, ניסו לתקן נזילה למדרגות ללא הצלחה, החליפו מרצפות, פירקו את הגדר בחצר באופן חלקי ורשלני והשאירו חלק מהגדר תלוי באוויר באופן לא בטיחותי...עובדי הנתבעת עבדו באופן חלקי ורשלני בביתנו עד ליום 25.01.16, ועזבו את הבית כשהתיקונים לא הושלמו, אסלות לא הותקנו וגדר תלויה באוויר." (סעיף 38 לתצהירי התובעים).
ראו בעניין זה מיילים ששלחה התובעת לגב' חלי החל מיום 25.01.16, מהם עולה כי לא הושלמו עבודות התיקון, וכי התובעת ביקשה לתאם עמה מועד להמשך התיקונים בבית.
במייל מיום 11.02.16 ציינה התובעת: "חלי בוקר טוב בבקשה תבדקי מתי מסיימים לי התיקונים בבית, נמסר לי שהשבוע אבל לצערי השבוע נגמר הבית היה צריך להיות מוכן למסירה ב- 20.03.15 אנחנו אחרי שנה שלמה ועדיין הבית לא גמור...אציין שזאת פנייתי האחרונה אליכם".
כך גם במייל מיום 21.02.16 ציינה התובעת: "...אני מבינה שהחברה לא מעוניינת לכבד ולעשות את החוזה המוסכם והחתום איתנו. חבל שכך חברה כל כך גדולה מתנהלת".
בהמשך לאמור, הגב' חלי תיאמה עם התובעת המשך ביצוע תיקונים ליום 16.03.16. באותו המייל ביקשה התובעת: "אבל תבדקי בבקשה שכל הדברים שחסרים בבית כגון לחצנים לשירותים שנה שלמה אני מחכה ללחצנים תקינים קרמיקה שחסרה וכמובן בעיית הנזילות באים מטייחים צובעים והולכים הם חושבים שזה לא יחזור אז צריך לתקן מהיסוד למצוא את הבעיה ע"י מומחה. זה לגבי התיקונים ולגבי שאר הדברים מחכה לתשובה " (מייל מיום 02.03.16) (הדגשה שלי – הח"מ).
ביום שנקבע לביצוע התיקונים, היינו ביום 16.03.16, שלחה התובעת מייל לגב' חלי, בשעה 14:30, כדלקמן: "חלי תיאמנו להיום כדי שיסיימו לנו את הליקויים בבית עופר לקח חופש עלות שיום כזה עולה מעל 1000 ₪ והאנשים שלכן נכנסים לחצי שעה לשפשף ולצבוע ולא בדקו מהיסוד מאיפה הנזילה שכמובן חזרה לאחר 3 פעמים של תיקון שלכם. בחוץ ירד 2 טיפות גשם אז הם לא עובדים בכלל. לחצנים לשירותים שאני מחכה להם כבר שנה לא הביאו ולא הרכיבו אז למה אתם מתאמים עם לקוחות זה לא יפה ולא הוגן אתם לא יכולים לטפל בזה אין בעיה תגידו וזהו אתם לא יכולים להיכנס לפרטיות שלי יותר משלוש פעמים וגם לא לטפל בבעיות...תעבירי את זה הלאה ותחזירי לי תשובה בבקשה עופר סתם יושב בבית ומחכה ".
מאחר שהליקויים בבית התובעים לא תוקנו במלואם, ומאחר שלא בוצעו על ידי הנתבעת ההשלמות הנדרשות, נאלצו התובעים לשכור את שירותיה של באת כוחם, עו"ד דיין.
עו"ד דין דיין שלחה אל הנתבעת מכתב התראה מיום 06.06.16, לפני נקיטת הליכים משפטיים. במכתב, נדרשה הנתבעת לתקן את הליקויים בבית, לפצות את התובעים בגין אי התקנת השערים והפרגולה, ובגין אי ביטול המחסן ( נספח ז' לכתב התביעה).
ב"כ הנתבעת השיבה לב"כ התובעים במכתב מיום 05.07.16, כי הבית נמסר לתובעים כשהוא ראוי למגורים, וככל שקיימים בו ליקויים נוספים זה מאחר שהתובעים לא אפשרו לנתבעת לתקנם. כן ציינה ב"כ הנתבעת, כי נדרשת בדיקה פיזית בבית על מנת לבחון את הליקויים הנטענים, וככל שקיימים ליקויים, הם יתוקנו בתום שנת הבדק, למעט ליקויים שתיקונם דחוף. באשר לשערים ולפרגולה, התבקשו התובעים לפנות למשרדי הנתבעת ולקבל זיכוי בגינם, על פי מחירון החברה. באשר למחסן, צוין כי ביטולו מנוגד להוראות הרשות, וכי נבחנת אופציה להקטנת המחסן משני צדדיו, כך שלא יהיה חיבור עם הבית השכן, ויתאפשר מעבר מצד הבית בו ממוקם המחסן (נספח ח' לכתב התביעה).
ב"כ התובעים השיבה לנתבעת במכתב מיום 17.07.16, ודחתה טענותיה לאי שיתוף פעולה מצד התובעים, כאשר ציינה כי תכתובות המייל בין הצדדים וכן הביקורים מטעם הנתבעת בבית, מעידים כי התובעים אכן אפשרו ביצוע תיקונים בדירה.
עוד צוין, כי התובעים התקינו על חשבונם פרגולה ושערים, לאחר שפניותיהם אל הנתבעת בעניין זה לא נענו במשך חודשים רבים, ולפיכך על הנתבעת לשלם להם את מלוא עלות התקנתם. בעניין אי ביטול המחסן צוין, כי הנתבעת התחייבה לכך בהסכם המכר, כאשר הדבר לא הותנה בכל תנאי, ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובעים את מלוא ירידת הערך בגין אי ביטול המחסן. כן עמדו התובעים על פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם, לטענתם. (נספח ט' לכתב התביעה).
ב"כ הנתבעת השיבה לב"כ התובעים במכתב מיום 11.08.16, וחזרה על האמור במכתבה הקודם מיום 05.07.16 (נספח י' לכתב התביעה).
עולה מהתכתובות לעיל, כי הנתבעת לא נקטה פעולות ממשיות לביצוע התיקונים בבית התובעים, והסתפקה בטענה סתמית, ללא כל פירוט, כי התובעים לא אפשרו את ביצוע התיקונים, דבר אשר אינו עולה כלל וכלל מהראיות המונחות לפני. עולה גם, כי הנתבעת עמדה על כך שהחזר עלות התקנת השערים יעשה על פי המחירון שלה.
במכתב מיום 12.10.16, שלחו התובעים לנתבעת את חוו"ד גורדון, וביקשו מהנתבעת לתאם עמם הגעה לביצוע תיקונים תוך זמן סביר, למעט ליקויים מהותיים, בטיחותיים או מסכני חיים, אותם התבקשה הנתבעת לתקן באופן מידי (נספחים י"ב – י"ג לכתב התביעה).
אין מחלוקת כי נציג מטעם הנתבעת ביקר בבית ביום 20.11.16, לבחינת הליקויים הנטענים בחוות דעת גורדון . לטענת התובעים, נציג הנתבעת אמר להם שיידרש לחזור שוב להמשך בחינת הליקויים, אך משראו כי אינו חוזר, הגישו את התביעה דנן, ביום 07.12.16. הנתבעת לא הכחישה כי הנציג מטעמה ציין בפני התובעים כי "ייתכן וייאלץ לחזור שוב", אך לטענתה לבסוף לא נדרש לכך, שכן הוא קיבל את כל האינפורמציה הדרושה לו.
הנתבעת טענה בעניין זה, כי התובעים לא באמת התכוונו לאפשר לנתבעת להגיב לחוות דעת גורדון מטעמם, ולא באמת התכוונו לאפשר לה את ביצוע התיקונים, שכן כתב התביעה מטעמם כבר היה מוכן, ומכאן כי לא נתנו לה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים.
אני דוחה טענה זו שכן מהחומר המצוי לפני עולה כי הנתבעת לא הודיעה לתובעים, לאחר ביקור הנציג מטעמה, היכן עומדים הדברים, ומה בכוונתה לעשות, ואף לא נתנה כל התייחסות באשר לליקויים הדחופים והבטיחותיים, שנטענו על ידי התובעים, כגון נזילות ועוד.
לאור כל המקובץ לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעת, כי לא נתנה לה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים בבית. אין מחלוקת כי עוד טרם עריכת חוות דעת גורדון, פנתה התובעת אל הנתבעת שוב ושוב בעניין תיקון הליקויים, השלמת החוסרים, ו/או מתן מענה בנוגע לפיצוי התובעים בגין אותם חוסרים ואי התאמות. מתכתובות המייל הנ"ל עולה כי התובעת היא שיזמה ביצוע ביקורים ותיקונים בבית על ידי הנתבעת, ואפשרה כל אימת שהתבקשה, כניסה לביתה לצורך התיקונים. כך גם עולה מהמיילים כי לצורך התיקונים נדרש התובע להיעדר מעבודתו. טענת הנתבעת לפיה התובעים לא אפשרו לנציגים מטעמה לבצע תיקונים, נטענה ללא כל בסיס, או פירוט, ולא גובתה באסמכתאות.
התובעים אינם חייבים כלל וכלל לשלוח אל הנתבעת חוות דעת הנדסית מטעמם, ומספיק כי פנו אל הנתבעת בדרישה לתיקון הליקויים שאיתרו בעצמם בביתם. ברי כי בחוות דעת הנדסית, שנערכת על ידי מהנדס מומחה, יאותרו ויפורטו ליקויים נוספים, על אלו אשר אותרו על ידי התובעים, בעין בלתי מקצועית. ואולם, אם התיקונים ואי ההתאמות שצוינו על ידי התובעים, במשך למעלה משנה, לא תוקנו והושלמו על ידי הנתבעת, ולא ניתן לגביהם מענה הולם, אזי מדוע חשוב היה לנתבעת להשיב לחוות הדעת מטעמם. הנתבעת, כמי שבנתה את הבית וכנותנת שירות, היא זו שהייתה צריכה לערוך בדיקה הנדסית הולמת לגבי טענות התובעים , ולתן להם מענה ראוי במועדי התיקונים שנקבעו עמם.
זאת ועוד, עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי ליקויים וחוסרים שהתובעים ביקשו לתקנם בפניותיהם הרבות אל הנתבעת, קיימים עד היום. כך למשל: ליקויי רטיבות ואיטום (סעיף 2 לח ו"ד המומחה); ליקויי טיח וצבע (סעיף 4 לחו"ד המומחה); ליקויים באריחים (סעיף 6 לחו"ד המומחה) ; ליקויים בפסיפס בחדר הרחצה (סעיף 6.8א לחו"ד המו מחה), ליקוי בגדר החיצונית (סעיף 14.4 לחו"ד המומחה), ועוד.
כמו כן כאמור, לא ניתן מענה ראוי לאי ההתאמות והחוסרים בבית, כגון – אי התקנת שערים ו פרגולה, ואי ביטול המחסן, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעים.
עוד הוכח כי הנתבעת ביצעה תיקונים שלא צלחו:
באשר לליקוי הרטיבות מהשירותים לתקרת הכניסה ליחידת דיור – התובעים התרו אודות ליקוי זה כבר בהודעת וואטסאפ מיום 08.10.15, ולאחר מכן גם בתכתובות מיילים של התובעת מול הגב' חלי. אין מחלוקת כי ביום 17.01.16 החלה הנתבעת בביצוע תיקונים בבית, שנמשכו מספר ימים, כאשר כפי העולה ממייל ששלחה התובעת לגב' חלי מיום 25.01.16, לא בוצעו כלל התיקונים הדרושים. התובעים הצהירו באשר לאותם תיקונים, כי בין היתר בוצע ניסיון לתקן את הרטיבות הנ"ל, תוך פירוק האסלה והקרמיקה, אך התיקון לא צלח (ר' סעיף 38 לתצהירי התובעים, וכן תמונות 11,13,18 המצורפות לתצהירים).
אין מחלוקת כי גם ביום 16.03.16 בוצעו מספר תיקונים בבית, כאשר במייל ששלחה התובעת לגב' חלי באותו היום, ציינה התובעת כי שוב בוצע תיקון של שפשוף וצביעה, כאשר מקור הנזילה לא נבדק לעומק (ראו גם הצהרת התובעים בעניין זה, סעיף 40 לתצהיריהם).
לטענת התובעים, בסוף שנת 2015 היו עוד שתי ניסיונות נוספים לתקן את הנזילה הנ"ל, אך ללא הועיל.
אציין כי הנתבעת לא הציגה כל דוח ו/או אסמכתא המעידים על תיקונים שבוצעו על ידה, ו כן על תאריכי התיקונים. כשנשאל ב"כ הנתבעת ע"י בית המשפט בדיון מיום 16.07.20 האם יש מסמך או סעיף בתצהיר המ פרט בצורה מסודרת את התיקונים ומועדם, השיב שלא (פרו' עמ' 30 ש' 28-31).
דומה כי יש מקום שהנתבעת הייתה מציגה תיעוד ו/או רישום של התיקונים שבוצעו בדירת התובעים ומועדם של תיקונים אלו ו/או הייתה מביאה לעדות עד מטעמה שיש לו ידיעה אודות התיקונים שבוצעו בכל אחת מהפעמים. בשעה שהנתבעת לא פעלה כאמור, הרי שלא נסתרה עדות התובעים בעניין זה (עדות שאף נתמכת בנקודות רבות בתכתובות מזמן אמת).
הנתבעת מוצאת שלל רב בכך שהתובעים טעו בנוגע לתאריך של אחת התמונות שצולמו על ידם. אני לא מצאתי בכך שלל רב, כאשר התובעים הסבירו שחלה בעניין זה טעות.
מומחה בית המשפט קבע בסעיף 2.3 לחוות דעתו, כי אכן קיימים בתקרת הכניסה ליחידת הדיור סימני רטיבות ישנים, קילופי צבע ונפיחויות צבע, וציין כי מקור הליקוי הינו מחדר הרחצה בקומה שמעל. המומחה המליץ על תיקוני טיח וצביעה, אך ציין כי יש לבצע מעקב שהנזילה לא חוזרת.
בשאלות הבהרה מטעם התובעים מיום 11.07.19, הודיעו התובעים לבית המשפט ולמומחה כי לאחר החורף האחרון חזרה הרטיבות, ולפיכך התבקש המומחה להשלים חוות דעתו בעניין זה. להודעה זו צורפו תמונות וסרטון.
בתשובות הבהרה של המומחה מיום 18.08.19, השיב המומחה בעניין זה: "בהנחת עבודה נטענת כי הרטיבות הינה בחורף, יש לבצע תיקוני איטום בגג המבנה, לרבות בדיקת קולטנים ותיקוני טיח וצבע באומדן של 2,200 ₪" (סעיף 3 לתשובות ).
הנתבעת טענה כי ליקוי זה לא הוכח על ידי התובעים, כי נדרש היה ביקור נוסף של המומחה בבית, בכדי לאמת טענותיהם. ואולם, הנתבעת לא עתרה בזמן אמת נגד טענות התובעים בעניין זה, לא ביקרה בעצמה בבית על מנת לבחון את הדברים, לא דרשה ביקור חוזר של המומחה בבית, ואף לא זימנה את המומחה לחקירה בעניין זה.
יש להוסיף, כי גם מומחה בית המשפט הסתפק בתמונות ובסרטון ששלחו לו התובעים, ולא ציין כי לשם קביעת עמדתו בעניין זה נדרש ביקור חוזר.
לפיכך אני מקבלת את טענת התובעים כי ישנה רטיבות פעילה מתחת לחדר האמבטיה בכניסה ליחידת הדיור, ואת המלצת המומחה בעניין התיקון הנדרש, בסך 2,200 ₪ (בתוספת מע"מ) .
ומכאן גם המסקנה, כי לא בוצע תיקון ראוי על ידי התובעת, של הרטיבות הנ"ל.
באשר לליקוי הרטיבות בחדר האמבטיה– במייל מיום 04.01.16 כתבה התובעת לגב' חלי כי ישנה נזילה מהגג לתקרת חדר האמבטיה. התובעים הצהירו בתצהירי עדות ראשית מטעמם, כי הנתבעת ביצעה תיקון לא מקצועי של צביעת התקרה בלבד מבלי לטפל במקור הרטיבות , כאשר כיום התקרה מלאה ברטיבות עובש (סעיף 42 לתצהירי התובעים).
טענות התובעים בעניין זה לא נסתרו על ידי הנתבעת, אשר כאמור לא הציגה כל אסמכתא לתיקונים שבוצעו על ידה בבית.
על פי סעיף 2.1 לחוות דעת מומחה בית המשפט, אותרה במועד ביקורו בבית, רטיבות בקיר בחדר הרחצה.
מכאן כי תיקון הרטיבות שביצעה הנתבעת בחדר האמבטיה, לא צלח.
באשר לליקוי בגדר החיצונית בחצר – הליקוי הנ"ל צוין כבר בפרוטוקול המסירה מיום 08.04.15. ראו בעניין זה גם מייל ששלחה התובעת לגב' חלי מיום 28.12.15.
התובעים הצהירו בתצהיר עדות ראשית מטעמם, כי במסגרת התיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת ב – 01/2016, בוצע גם ניסיון לתקן את הגדר הנ"ל, אולם לטענת התובעים בוצע תיקון חלקי ורשלני והגדר נותרה תלויה באוויר באופן מסוכן (סעיף 38 לתצהירי התובעים) עוד הצהירו התובעים כי במסגרת התיקונים בחודש 03/2016, בוצע ניסיון חוזר לתקן את הגדר, אך ללא הצלחה, והיא נותרה שבורה ותלויה באוויר באופן לא בטיחותי (סעיף 40 לתצהירי התובעים).
גם בעניין תיקוני הגדר הנתבעת לא סתרה את טענות התובעים.
על פי סעיף 14.4 לחוות דעת מומחה בית המשפט, נמצא אכן כי עיגון הגדר בחצר האחורית בוצע באופן לקוי, וכי יש להרכיב עמודים לעיגון הגדר.
מכאן כי תיקוני הגדר בוצעו באופן לקוי על ידי הנתבעת.
כמו כן עולה כי התובעים התריעו אודות ליקויים ברובה, מרצפות שבורות, ליקויים בצבע, טיח ושפכטל, בפסיפס במקלחות, כאשר מומחה בית המשפט אכן איתר ליקויים אלו בחוות דעתו.
בנוסף לאי מתן מענה הולם לכלל הליקויים והחוסרים על ידי הנתבעת, ובנוסף לכך שחלק מהתיקונים שביצעה הנתבעת לא צלחו, ולמעלה מהצורך, א ציין כי יחסי האמון בין הצדדים נפגע, לאור ניתוק המים לתובעים, ובהמשך, לאור מעקב של התובע אחר מר שי, והליך ההטרדה שננקט בעקבות כך, ולפיכך אין מקום לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים נוספים בבית.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון, ואין לחייב את התובעים עוד לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים והשלמות בבית. בנסיבות אלו זכאים התובעים לפיצוי שקבע המומחה, לפי עלויות קבלן מזדמן, ולא לפי עלויות לנתבעת.

דיון בעניין אי ההתאמות והליקויים בבית התובעים, ובממצאי חוות דעת מומחה בית המשפט אשר שנויים במחלוקת
לטענת התובעים, מאחר שהם סירבו למינוי מומחה מטעם בית המשפט, יש להם הזכות לערער על ממצאיו ולהסתמך על חוות הדעת מטעמם.
זכות זו אכן עומדת לתובעים, ואולם יש לזכור כי בפסיקה נקבע שכאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, יאמץ בית המשפט את ממצאיו של המומחה, אלא אם קיימת סיבה ממשית שלא לעשות כן.
כעת אבחן אחת לאחת את טענות התובעים בעניין סטייה מחוות דעת מומחה בית המשפט.

ירידת ערך הבית בגין אי ביטול המחסן
התובעים טענו והצהירו כי רכשו את הבית בהסתמך על התחייבות הנתבעת לביטול המחסן. על פי הצהרת התובעים, במסגרת ניהול מו"מ לרכישת הבית, הוצג להם תשריט של הבית ולפיו המחסן ממוקם בחלקו האחורי של הבית ואינו מפריע למעבר סביבו ואינו צמוד לבית אחר. ביום החתימה על הסכם המכר, גילו התובעים כי מיקום המחסן שונה והוא הוצמד לבית השכן. על פי הצהרת התובעים, לא הסכימו לרכוש את הבית במצב זה, אולם הנתבעת התחייבה בפניהם לבטל את המחסן, והדבר נרשם בסעיף 4.19 לפרוטוקול השינויים אשר צורף להסכם המכר (ר' נספח א2 לכתב התביעה). עוד הצהירו התובעים, כי אלמלא התחייבות זאת של הנתבעת, לא היו רוכשים את הבית (ראה סעיפים 51-53 לתצהירי התובעים).
הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לביטול המחסן, בטענה כי הדבר נוגד את הוראות הרשות המקומית. הנתבעת ציינה בכתב ההגנה מטעמה כי פנתה למחלקת ההנדסה בעיריית באר שבע וכי נמסר לה שלא ניתן לבטל את המחסן (סעיף 44 לכתב ההגנה). גם התובעים הצהירו כי פנו לעיריית באר שבע וקיבלו את אותה תשובה (סעיף 55 לתצהיר י התובעים).
כעולה מתכתובות המייל, הנתבעת תחילה לא סיפקה תשובות בעניין, אולם בהמשך הציעה חלופות כגון הקטנת המחסן, תוך יצירת מרווח למעבר סביב הבית וכן מרווח בין המחסן לבין הבית השכן (ראו מכתב הנתבעת מיום 05.07.16). התובעים לא הסכימו לחלופות אלו זו ועמדו על ביטול המחסן או לחילופין על פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין ירידת ערך לבית, על פי חוות השמאי גיא עוז מטעמם.
מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו בעניין זה, כי אין מניעה לביטול המחסן בהתאם להנחיות התב"ע, ואמד את עלות התיקון בסך של 9,000 ₪ (עמ' 34-35 לחו"ד).
בחו"ד מומחה בית המשפט לא נקבעה שומת ירידת ערך. במסגרת שאלות הבהרה מטעם התובעים, התבקש המומחה לקבוע שומת ירידת ערך בגין היעדר אפשרות לביטול המחסן , ובתשובות הבהרה מיום 17.02.19, קבע המומחה שומת ירידת ערך בסך של 30,000 ₪ (1.5% משווי הבית, שהוערך על ידו בסך של 2,000,000 ₪).
לטענת הנתבעת בסיכומיה , יש לאמץ את חוות דעת של מומחה בית המשפט לפיה המחסן ניתן לביטול בעלות של 9,000 ₪.
לאחר שעיינתי בטענות ובעדויות הצדדים אני קובעת כי אכן מגיע לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך, בשל אי ביטול המחסן, וזאת על פי אומדן מומחה בית המשפט, בסך 30,000 ₪.
אין מחלוקת כי המחסן מפריע למעבר מצדו של הבית וכי הינו צמוד לבית השכן.
אין מחלוקת כי הנתבעת התחייבה לבטל את המחסן אולם התברר כי הרשות המקומית אינה מתירה לבטלו. לפיכך, מגיע לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך הבית בשל אי ביטול המחסן. לא ברור כיצד טוענת הנתבעת בסיכומים כי יש לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט, כאשר היא יודעת שלא ניתן לבטל את המחסן.
אני מאמצת את אומדן ירידת הערך שקבע מומחה בית המשפט בתשובות לשאלות ההבהרה, סך 30,000 ₪, על פי מקדם של 1.5% מערך הבית. התובעים והנתבעת לא סתרו קביעה זו של המומחה, ולא הוכיחו כל טעות ו/או אי סבירות בקביעה זו.
לפיכך הנתבעת תשלם פיצוי בגין ירידת ערך, בשל אי ביטול המחסן, בסך של 30,000 ₪.

פיצוי בגין אי התקנת שערים ואי התקנת פרגולה בחניה
על פי סעיפים 4.16 ו- 4.17 לנספח השינויים להסכם המכר, התחייבה הנתבעת להתקין פרגולה בחניה וכן שער חניה ושער כניסה, אולם לא עמדה בהתחייבותה.
מצאתי כי התובעים פנו אל הנתבעת בעניין זה פעמים רבות, אם טרם קבלת טופס 4, ואם לאחר קבלת טופס 4, כאשר כל העת מציינים כי התקנת השערים הינה חשובה להם, שכן במצב זה הבית פרוץ, ונלקח ים להם חפצים מהחצר, כן ציינו כי במצב זה אינם יכולים להשאיר את הילדים לשחק בחצר (ראה מיילים מיום 19.11.15, 08.12.15, 16.12.15).
משפניות התובעים אל הנתבעת לא נענו, ערכו התובעים חוות דעת שמאית בעניין החוסרים הנ"ל, והתקינו שערים באופן עצמאי, בעלות של 13,000 ₪ כול מע"מ (ראה קבלה בגין התקנת השערים נספח ו' לכתב התביעה).
פרגולה לא הותקנה על ידי התובעים, ועד למועד זה גם לא הותקנה על ידי הנתבעת, כאשר השמאי גיא עוז העריך עלות התקנת פרגולה בסך 24,000 ₪ כולל מע"מ.
בתכתובות בין ב"כ התובעים לבין הנתבעת, לפני הגשת התביעה, ציינה הנתבעת כי מוכן לזכות את התובעים בגין החוסרים הנ"ל, על פי מחירון הנתבעת. התובעים סרבו להצעה זו וטענו כי מגיע להם פיצוי בגין העלות לתובעים.
יש לציין, כי מחירון הנתבעת לא פורט, לא במסגרת התכתובות הנ"ל ולא במסגרת ההליך דנן, כאשר גם בחוות הדעת מטעם הנתבעת, לא הייתה התייחסות לעלות החוסרים הנ"ל.
מומחה בית המשפט אמד בחוות דעתו את עלות התקנת הפרגולה בחניה בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואת עלות התקנת השערים בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
אני סבורה כי לאחר שהתובעים התרו בפני הנתבעת שוב ושוב בעניין החוסרים הנ"ל, ולאחר שנתנו לה זמן סביר להשלימם, לאחר קבלת טופס 4, מגיע לתובעים פיצוי בגין התקנת השערים באופן עצמאי, וכן פיצוי בגין אי התקנת הפרגולה, על פי עלות לתובעים ולא על פי מחירון הנתבעת, וזאת על פי חוות דעת מומחה בית המשפט. העלות לנתבעת אינה העלות לתובעים, בהתקשרות פרטית.
לפיכך אני קובעת כי הנתבעת תשלם בגין אי התקנת פרגולה ושערים סך 32,760 ₪ כולל מע"מ.

סימני חלודה בזויות הקירות והפתחים – סעיף 4.3 לחו"ד מומחה בית המשפט
המומחה מצא סימני שיתוך על גבי הפינוי החרושתיות החשופות, בגג, בכניסה לבית, בחלון קיר מערבי ובקיר המערבי. התובעים בשאלות הבהרה ששלחו למומחה עמדו על טענתם כי הליקוי מעיד על אי עמידה בתקן לגבי כלל זוויות הקירות והפתחים וכי יש להחליף את כולם.
התובעים פנו למומחה בשאלות הבהרה בעניין זה והוא ציין כי הפגמים שאותרו ב- 5 מזוויות הבית אינה מעידה על כלל הזוויות בבית, וכי לצורך בדיקת התאמת כלל הזוויות לת"י 1920, יש לבצע בדיקה של מכון התקנים. עוד ציין המומחה כי היה ותימצא אי התאמה בכל זוויות הקירות, עלות התיקון הינה 20,000 ₪.
בדיקת מכון התקנים בוצעה העלתה כי ישנו ליקוי גורף בזויות קירות החוץ והפתחים.
ממצאי הבדיקה נשלחו למומחה בית המשפט והוא קבע בחוות דעתו המשלימה מיום 24.06.19, כי לאור בדיקת מכון התקנים, יש לבצע החלפות של זוויות הקירות בדירה ולאחר מכן יש לבצע תיקונים מקומיים וצביעה. עלות התיקונים הוערכה על ידי בסך של 10,000 ₪, במקום 1,700 ₪ בחוות דעתו המקורית .
מומחה בית המשפט התבקש על ידי התובעים בשאלות הבהרה מיום 11.07.19, להסביר את אי העקביות באמדן עלות התיקון. כמו כן התבקש המומחה לערוך חישוב של עלות התיקון על פי מחירון דקל. המומחה השיב ביום 18.08.19, כי עלות תיקון של 20,000 ₪ התייחסה הן לכל זוויות הבית – חוץ ופנים, ואילו עלות תיקון של 10,000 ₪ מתייחסת לזוויות קירות החוץ בלבד, שהן אלו שנמצאו לקויות בבדיקת מכון התקנים.
המומחה לא ביצע חישוב על פי מחירון דקל בתשובות הבהרה מטעמו, אלא ציין שהעלות של 10,000 ₪ הינה בהנחת עבודה שהנתבעת תבצע את התיקון. היינו, ככל שהתיקון לא יבוצע על ידי הנתבעת, יש להוסיף לעלות התיקון 30% רווח קבלן מזדמן.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מאמצת את עלות התיקון שקבע מומחה בית המשפט, שכן לא הוכח לפניי כי נפלה טעות באמדן המומחה. מומחה בית משפט אינו מחויב לחישוב עלויות על פי מחירון דקל בלבד, ויש לו שיקול דעת לחישוב אומדן עלויות, בהתבסס על כלים אחרים, וביניהם גם ניסיונו המקצועי והכרתו את עלויות השוק.
התובעים ויתרו על חקירת המומחה על חוות דעתו, ולפיכך חוות דעת המומחה באשר לעלות התיקון לא נסתרה על ידי התובעים.
אשר על כן אני מאמצת את אומדן העלויות שקבע המומחה בגין תיק ון זוויות קירות החוץ, בסך 10,000 ₪ (בתוספת מע"מ). סכום זה יתווסף לאומדן העלויות הכולל לסעיף 4 לחוות דעת מומחה בית המשפט, תוך הפחתת סך של 1,700 ₪, אשר הינו הסכום המקורי שקבע המומחה בגין תיקון הליקוי הנ"ל.

רום מדרגות פנימיות - סעיף 13.2 לחו"ד מומחה בית המשפט
אין מחלוקת כי מידות רום המדרגות הפנימיות אינן על פי התקנות, כך עולה מחוות דעת מומחה בית המשפט, ומבדיקת מכון התקנים.
אולם, בעוד מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו, ועמד על כך במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה , כי תיקון הליקוי צריך להתבצע באמצעות ליטוש ושיוף, ומגיע לתובעים ירידת ערך בגין כך בסך של 2,000 ₪, טוענים התובעים כי לא ניתן לתקן את הליקוי באמצעות ליטוש ושיוף ויש לפרק את המדרגות ולתכנן ולבצען מחדש.
התובעים מסתמכים בעניין זה על חוות דעת המומחה מטעמם וכן על בדיקת מכון התקנים, שמצאה אכן אף היא קיומו של ליקוי, וכי לא ניתן לתקן את הליקוי באמצעות שיוף המדרגות. וראו מה נכתב שם: "...נדרש שעובי השלח לא יפחת מ- 28 מ"מ בתוך יחידת דיור (טבלה 2). עובי שלחי המדרגות שבוצעו הינם כ- 30 מ"מ, ולכן הפתרון של שיוף המדרגות לצורך התאמת הגובה אינו ישים. לצורך תיקון הליקוי, יהיה צורך בפירוק 2 מהלכי המדרגות שבוצעו תכנונם וביצועם מחדש כנדרש בתקנות המפורטות לעיל....".
המומחה נדרש להתייחס לתוצאות בדיקת מכון התקנים והוא עמד על דעתו בעניין זה, בחוות דעתו המשלימה, מיום 25.06.19, כי ניתן לבצע את התיקון באמצעות שיוף.
בהמשך ביקשו התובעים ממומחה בית המשפט שיאמוד את עלות פירוק והרכבת המדרגות, חרף סברתו כי תיקון כנ"ל אינו נדרש, ובתשובות הבהרה מיום 18.08.19, העריך המומחה עלות של פירוק והרכבת מדרגות בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. כן ציין כי זמן התיקון המוערך הינו 14 ימי עבודה.
פנית התובעים למכון התקנים נעשתה לאחר שנתגלעה מחלוקת בעניין זה בין מומחה התובעים לבין מומחה בית המשפט, ובאישור בית המשפט. מסקנות מכון התקנים תאמו את עמדת המומחה מטעם התובעים. מכון התקנים אף הוא גורם אובייקטיבי, כמו מומחה בית המשפט.
לאחר שבחנתי את טענות כל המומחים, ומאחר ומכון התקנים צידד בתיקון שהציע מומחה התובעים ולאחר שבחנתי את עמדות כל המומחים, מצאתי כי דין טענות התובעים באשר לאופן התיקון, להתקבל.
אציין בהקשר זה כי עמדת מומחה בית המשפט, בתשובות הבהרה מיום 24.06.19, לפיה "מעבדת מכון התקנים איננה אמונה על בדיקת התאמה לתקנות התכנון והבניה", הועברה על ידי התובעים ליועץ המשפטי של מכון התקנים, וזה השיב כי מכון התקנים מוסמך לבצע בדיקות הן ע"פ תקנים ישראליים והן ע"פ תקנות, לרבות תקנות התכנון והבניה (ראה נספח כ"א לתצהירי התובעים) .
לפיכך אני מאמצת בעניין הליקוי ברום המדרגות, את ממצאי מומחה התובעים ואת ממצאי מכון התקנים, ואת אופן התיקון המוצע על ידם, בעלות של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, כפי שקבע אותה מומחה בית המשפט.
בהמשך לאמור אציין, כי מומחה בית המשפט תמחר בחוות דעתו את כל הליקויים המפורטים בסעיף 13 לחוות דעתו, בסך של 4,000 ₪, כאשר מלבד הליקוי ברום מדרגות הפנים (סעיף 13.2), אותר גם ליקוי במדרגות החוץ (סעיף 13.3).
מאחר ועלות תיקון המדרגות, באמצעות פירוק ובניה מחדש, אומצה על ידי כאמור, יש להפחית את עלות התיקון המקורית, אותה קבע המומחה בחוות דעתו (בגין שיוף המדרגות), מסך העלות הכוללת לסעיף 13, כאמור. מאחר והליקוי הנ"ל לא תומחר בסעיף 13 בנפרד, אניח כי המומחה תמחר כל ליקוי בנפרד בסך 2,000 ₪. לפיכך יש להפחית מעלות התיקון לסעיף 13 סך של 2,000 ₪, ולהוסיף סך של 7,500 ₪ (בתוספת מע"מ).

דיון בליקויים אותם הותיר מומחה בית המשפט בחוות דעתו, לשיקול דעת בית המשפט ו/או למעקב
דלת כניסה ראשית – סעיף 7.1 לחוות דעת מומחה בית משפט – מומחה בית משפט קבע כי לאור העובדה כי בדלת הכניסה לא מופיע סימון כי הדלת עומדת בדרישות בידוד אקוסטי ת"י 1004 חלק 2, על הנתבעת להמציא אישור התאמה ספציפי לבידוד אקוסטי דרגה מס' 3, ובמידה והנתבעת לא תמצאי אישור זה, אמדן עלות תיקון לשיקול דעת בית המשפט 2,500 ₪.
הנתבעת צירפה לתצהיר עדות ראשית מטעמה "אישור אקוסטיקה – דלת כניסה" . המדובר בהיתר כללי שניתן על ידי מכון התקנים, לחברת רב בריח, בשנת 2018, להשתמש במוצרים המפורטים בהיתר ולסמן אותם בתו תקן, לפי דרישות תקן ת"י 5044 חלק 1 (נספח י"ב לתצהיר הנתבעת).
לא הוכח על ידי הנתבעת כי האישור הנ"ל מתייחס ספציפית לדלת בבית התובעים.
כמו כן האישור הנ"ל ניתן על ידי מכון התקנים בשנת 2018, כאשר הבית נמסר לתובעים, עם הדלת, בשנת 2015. לכך אוסיף כי המסמך לא הועבר על ידי הנתבעת לעיון מומחה בית המשפט, ולמתן עמדתו בעניין מסמך זה.
כאשר ד"ר סויסה נשאל בחקירתו הנגדית, איך ניתן לדעת שהאישור מתייחס לדלת הספציפי ת של התובעים , השיב: "אני אומר לך שכן. זו דלת מהסדרה שקיבלו התובעים." (פרו' עמ' 46 ש' 4-5). עם כל הכבוד, לא ניתן להסתפק בתשובה זו, והיה על הנתבעת לפנות בשאלת הבהרה למומחה בית המשפט בעניין זה.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כי דלת הכניסה עומדת בדרישות תקן בידוד אקוסטי, וכי עליה לשלם לתובעים בגין ליקוי זה סך של 2,500 ₪ (בתוספת מע"מ), על פי חוות דעת מומחה בית המשפט.
זגוגית בחדר רחצה – סעיף 8.1 לחו"ד מומחה בית משפט – מומחה בית המשפט קבע כי על הנתבעת להמציא אישור להתאמת זגוגית בטיחותית בעמדת מקלחון מסוג C, ובמידה והנתבעת לא תמציא אישור נדרש, יש להחליף הזיגוג, בעלות של 1,000 ₪, לשיקול דעת בית המשפט.
עד למועד זה, הנתבעת לא המציאה כל אישור בעניין התאמת הזגוגית.
כאשר ד"ר סויסה נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא הביאו אישור כנדרש, השיב: "כתוב שצריך להביא אישור. לא יודע למה לא הבאנו צריך לבדוק זאת." (פרו' עמ' 45 ש' 10-11).
אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים בגין ליקוי זה, סך של 1,000 ₪ (בתוספת מע"מ), על פי חוות דעת מומחה בית המשפט.

סיכום פיצוי התובעים בגין הליקויים, אי ההתאמות והחוסרים בבית
מאחר שנקבע כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון, אני קובעת כי לעלויות התיקון על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, ועל פי הכרעותיי לעיל, יתווספו עלויות בשיעור 30% בגין רווח קבלן מזדמן.
עלות התיקונים בבית על פי חוות דעת מומחה בית משפט, לרבות התיקונים שאישרתי לעיל, הינה בסך 61,600 ₪, סכום זה בתוספת 30% הינה – 80,080 ₪. סכום זה בתוספת 10% פיקוח הנדסי, הינה בסך של 88,088 ₪. בגין אי התקנת שערים ופרגולות, אושר סך של 28,000 ₪, היינו סה"כ סך של 116,088 ₪. סכום זה בתוספת מע"מ הינו בסך של 135,822 ₪. סכום זה יש להצמיד למדד תשומת הבנייה החל מחודש 03/18 (ראה סעיף 1 לחוות דעת המומחה, בעמ' בו יש ריכוז אומדן עלות תיקונים).
שומת ירידת ערך בגין אי ביטול המחסן, הינה בסך של 30,000 ₪.
ויובהר, אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה באה לקראת התובעים וניסתה לסייע להם, ושמעתי את עדויות נציגי הנתבעת בדבר תחושתם כי תביעה זו מהווה כפיות טובה מצד התובעים. יחד עם זאת, יש לציין כי אותה התנהלות ראויה של הנתבעת בבחירתה לסייע לתובעים, אינה יכולה להצדיק הבטחות שלא קוימו בעניין מסירת בית ראוי למגורים, ואינה יכולה להצדיק ניתוק המים, בשל מחלוקת בין הצדדים, ואינה יכולה להצדיק אי תיקון ליקויים ואי השלמת חוסרים (וראה בעניין זה פירוט להלן).

פיצוי בגין הפסד ימי עבודה של התובע
התובעים טענו בסיכומים מטעמם, כי בשל ביצוע התיקונים בבית על ידי הנתבעת, נאלץ התובע לקחת לפחות 20 ימי חופשה מעבודתו, כאשר יום עבודה מוערך בסך של 1,000 ₪ ברוטו ליום. בסה"כ הוערך הפסד ימי עבודה בסך של 20,000 ₪.
יש לציין כי רכיב הפסד ימי עבודה לא נתבע כרכיב עצמאי ונפרד במסגרת כתב התביעה, אלא כחלק מהטענות לעוגמת נפש. כמו כן לא נתבע בכתב התביעה פיצוי עצמאי בגין רכיב זה (ראה סעיפים 44- 47 לכתב התביעה). כך גם בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, לא נתבע רכיב זה בנפרד.
אם כן, עתירת התובעים בסיכומים מטעמם לסך של 20,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה, מהווה הרחבה חזית אסורה.
מכל מקום, לא מצאתי כי רכיב זה הוכח על ידי התובעים. התובעים צירפו לתצהיר עדות ראשית מטעמם טפסי 106 של התובע, לשנים 2015-2016 (נספח י"א לתצהירים). אולם במסמך זה אין כל אינדיקציה לימי חופשה בפועל שנלקחו על ידי התובע, אלא, אינדיקציה, לכאורה, לשכרו של התובע.
מהתכתובות בין הצדדים עולה , כי בחודשים 01/2016 ו- 03/2016 בהם בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת, התובע אכן נאלץ להיות נוכח בבית, כפי שציינה התובעת בפניותיה אל הנתבעת, אולם אין כל אינדיקציה למספר ימי החופשה שנלקחו על ידי התובע, ו/או האם נאלץ להפסיד יום עבודה מלא, בשל אותם ביקורים ותיקונים של הנתבעת.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה, וזאת בהיעדר הוכחה לכך.
יחד עם זאת, אכן עולה מהתכתובות בין הצדדים, כי התובע נאלץ להיות נוכח בעת הביקורים והתיקונים בבית, כאשר גם עולה כי התובעת לא סיימה את התיקונים במקבץ ימים אחד, כפי שהתבקשה, ומכאן כי נגרמה לתובעים בשל כך טרדה והפסד זמן יקר, והדבר יילקח בחשבון במסגרת הדיון ברכיב עוגמת הנפש.

עוגמת נפש
התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ₪, הנתבעת טוען כי לא מגיע פיצוי ברכיב זה.
לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ובהמשך להכרעותיי לעיל, אני קובעת כי אכן נגרמה לתובעים עוגמת נפש, אי נוחות וטרחה משמעותית, בשל הליקויים והחוסרים בביתם, ובשל התנהלות הנתבעת, ממועד מסירת הבית ועד מועד הגשת התביעה.
הוכח כי חרף הבטחות הנתבעת לתובעים, התובעים קיבלו את הבית כשהוא אינו ראוי למגורים, כאשר היו חסרים דברים אלמנטריים ובסיסיים למגורים, כגון כלים סניטריים ודלתות, כאשר כפי שהוכח לעיל, החוסרים הנ"ל לא תוקנו על ידי הנתבעת באופן מיידי.
יצוין כי התובעים עזבו דירתם הקודמת ונכנסו לבית לאחר שהות בת חודש וחצי בחו"ל, לצורך ניתוח שעבר בנם התינוק. התובעים הסתמכו על הבטחות הנתבעת, כי הבית יהיה מושלם למגורים, אך התאכזבו לגלות שלא.
כך גם בהמשך, וכפי שעולה מתכתובות הוואטסאפ ותכתובות המייל הרבות, כפי שהובאו לעיל, נאלצו התובעים "לרדוף" אחר הנתבעת בעניין ליקויים וחוסרים בבית.
כן עולה, כי הנתבעת נכנסה לבית התובעים מספר לא מבוטל של פעמים, אם על מנת לבחון טענותיהם בעניין הליקויים, ואם על מנת לבצע תיקונים, כאשר הוכח כי לא כל הליקויים תוקנו על ידה, וכי חלק מהתיקונים שביצעה לא צלחו.
בעקבות כך, נגרמה לתובעים טרדה ואי נוחות בזמן ביצוע התיקונים, כאשר הוכח גם כי התובע נאלץ להיע דר לא אחת מעבודתו.
עיון בתמונות צבע ובסרטונים שהוגשו ועיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי הליקויים שנמצאו גורמים לאובדן הנאה מהדירה – ראה למשל ליקויי רטיבות, העדר שערים פרק זמן ממושך, העדר לחצנים לאסלות זמן ממושך, ועוד.
אין ספק כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה, בשל התנהלות מר שי מולם, ובשל ניתוק המים בביתם.
כמו כן יש לקחת בחשבון, כי תיגרם לתובעים טרדה ואי נוחות גם בעת ביצוע התיקונים העתידיים בביתם, ולמשך תקופה של 20 יום כפי שהעריך מומחה בית המשפט (6 ימים בגין התיקונים שפורטו בחוות דעתו + 14 יום נוספים בגין תיקון הליקוי במדרגות הפנים (לפי תשובות הבהרה מיום 18.08.19)).
הדעת נותנת כי במועדי ביצוע התיקונים אחד מבני הזוג היה צריך להישאר בבית לצורך פתיחת הדלת לעובדים ולצורך השגחה עליהם.
בשל כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעים בגין עוגמת הנפש, הטרחה ואי הנוחות שנגרמה ותיגרם להם, בסך של 20,000 ₪.

הוצאות
מאחר שתביעת התובעים התקבלה, אני קובעת כי הנתבעת תישא בהחזר הוצאות ההליך, בהן נשאו התובעים, כדלקמן: שכ"ט בגין חוות דעת הנדסית ובגין חוות דעת שמאית מטעם התובעים, בסך 3,404 ₪ (נספחים י"ד – ט"ו לכתב התביעה) ; שכ"ט למומחה התובעים בגין ניסוח שאלות הבהרה בסך 1,638 ₪ (ראה בעניין זה שאלות הבהרה מטעם התובעים, וכן נספח י"ח לתצהירי התובעים) ; שכ"ט בגין בדיקות מכון התקנים, בסך 2,632 ₪ (נספח י"ט לתצהירי התובעים); חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט בסך 4,680 ₪ , וכן סך של 2,223 ₪ , תשלום למומחה בגין מענה לשאלות הבהרה מטעם התובעים (ר' נספחים כ"ה – כ"ו לתצהירי התובעים) ; אגרות בית משפט, בסך 9,758 ₪.

סוף דבר
התביעה התקבלה.
הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 יום ממועד קבלת דרישת התובעים לפי פסק דין זה -
סך של 135,822 ₪, כאשר סכום זה יש להצמיד למדד תשומת הבנייה החל מחודש 03/18 (ראה סעיף 1 לחוות דעת המומחה, בעמ' בו יש ריכוז אומדן עלות תיקונים).
בגין ירידת ערך בשל המחסן, סך של 30,000 ₪.
בגין עוגמת נפש סך של 20,000 ₪.
בגין הוצאות ההליך סך של 24,335 ₪.
בגין שכ"ט עו"ד סך של 18,720 ₪. התיק נוהל עד תומו כאשר התקיימו שני דיוני הוכחות, הוגשו תצהירים, הוגשו סיכומים, נשלחו שאלות הבהרה למומחה ועוד.
לצדדים זכות ערעור על פי דין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.