הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 13041-05-10

בפני
כבוד ה שופטת עירית קויפמן
התובעים

  1. אלפונס מכלוף
  2. שולמית מכלוף

ב"כ עוה"ד גיל זילברברג
נ ג ד
הנתבעים
1. רמזי זרייק (שולח הודעה לצד ג')
ע"י ב"כ עוה"ד אלעד כהן
2. ישראל בוקובזה
3. אדר י.מ. הנדסה בע"מ
הנתבעים 2 ו- 3 ע"י ב"כ עו"ד יובל אליהו
4. מבני תעשיה בע"מ
5. מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום
הנתבעים 4 ו- 5 ע"י ב"כ עו"ד שי כהן
נ ג ד
צדדי ג'

  1. ישראל בוקובזה
  2. אדר י.מ. הנדסה בע"מ

שניהם ע"י ב"כ עו"ד יובל אליהו

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה כספית על סך 1,310,720 ₪ כנגד הנתבעים, לפיצוי בגין ליקויי בניה שהתגלו בביתם.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1, אדריכל, איתו התקשרו התובעים לצורך ביצוע תכנון אדריכלי והנדסי למבנה; כנגד הנתבע 2, מהנדס בניין אשר ביצע בפועל את תכנון שלד המבנה; כנגד הנתבעת 3 חברה בע"מ בבעלותו של הנתבע 2, העוסקת בין היתר, במתן ייעוץ הנדסי; כנגד הנתבעת 4, חברה ציבורית העוסקת בפיתוח תשתיות ומקרקעין; וכנגד הנתבע 5, הבעלים והמשווק של המקרקעין עליהם נבנה המבנה.

לטענת התובעים, הבניה החלה בשנת 1999, ובמהלך שנת 2004 הושלמה הבניה. במהלך שנת 2007 החלו להתגלות במבנה ליקויים רבים, לרבות סדקים בקירות ובתקרת המבנה. במהלך שנת 2009 לאור המלצת הנתבע 2, יצקו התובעים חגורת חיזוק מבטון לאורך קיר סלון המבנה, וביצעו חיזוקים נוספים ע"י מוטות פלדה וחישוקי פלדה, בהמלצת וליווי הנתבע 2, וזאת בעלות של כ-80,000 ₪, אולם ללא הועיל.

התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת הנדסית של המהנדס גיל שמגר, וכן חוות דעת שמאית שעניינה ירידת ערך של מר מנחם רונן. ע"פ חוות דעתו של המהנדס גיל שמגר, נאמד הנזק לתיקון בסך של 704,700 ₪, וע"פ חוות דעתו של המהנדס והשמאי מנחם רונן, נקבעה ירידת ערך בסך של 375,000 ₪.

2. הנתבע 1 טוען להעדר עילה ויריבות, שכן לטענתו, הוא לא ביצע את התכנון ההנדסי של בית התובעים, ונשכר לשם ביצוע שירותים אדריכליים בלבד. הנתבע 1 מציין, כי במהלך הפגישות שקדמו לעריכת הסכם ההתקשרות בין הצדדים, ביקשו ממנו התובעים לאתר עבורם קונסטרוקטור לשם ביצוע התכנון ההנדסי, והצדדים סיכמו כי התמורה לקונסטרוקטור תשולם באמצעות הנתבע 1 . לעניין זה נטען, כי העובדה ששכרו של הקונסטרוקטור שולם באמצעותו, אינה הופכת אותו למתכנן ההנדסי של הבית או לצד להסכם התכנון ההנדסי.

3. הנתבעים 2 ו-3 טוענים בין היתר, כי התובעים או מי מטעמם לא פעלו בהתאם לתוכנית שהכין הנתבע 2 ובהתאם להוראות ולהנחיות שניתנו על ידו, בכל הנוגע לביצוע כלונסאות בכלל ולעומק חפירת הכלונסאות בפרט. לעניין הנתבעת 3 נטען, כי אין בינה לבין התובעים כל יריבות, שכן היא נוסדה בשנת 2007.

מטעם הנתבעים 2 ו-3 הוגשה חוות דעתו של המהנדס יוסי כהן, שהתייחסה לשאלת החבות בלבד.

4. הנתבעים 4 ו-5 טוענים, בין היתר, כי כל אחריותם התמצתה בעבודות פיתוח ותשתית, ואין לה ם כל קשר או אחריות לתכנון וביצוע הכלונסאות.

מטעם הנתבעים 4 ו-5 הוגשו חוות דעת של פרופ' עמוס קומורניק מהנדס אזרחי, חוות דעת של המהנדס גבריאל טרכטנברג, וכן חוות דעת של דוד דלבר, שמאי מקרקעין. חוות דעת המהנדסים התייחסו לסיבות לנזקים ולשאלת החבות, בעוד שחוות דעת השמאי קבעה את ירידת הערך בסך של 132,000 ₪.

בהערת אגב יוער, כי תחילה הוגשו כתבי הגנה נפרדים לנתבעים 4 ו-5, והם יוצגו ב נפרד, אולם לאחר מכן, אוחד ייצוגם.

5. הנתבע 1 שלח הודעת צד שלישי כנגד הנתבעים 2 ו-3, וזאת בטענה, כי מי שביצע את התכנון ההנדסי של הבית הם צדדי ג' או מי מהם, והם מי שפיקחו על ביצוע עבודות הקונסטרוקציה של בית התובעים.

6. בשים לב למחלוקות בין הצדדים, מונה המהנדס והשמאי מר צבי רון, כמומחה מטעם ביהמ"ש.

מר צבי רון הודיע, כי יש צורך במינוי יועץ קרקע, ומשכך מונה יועץ הקרקע, מר אברהם שני, כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום זה.

7. מומחה ביהמ"ש, המהנדס אברהם שני, קבע בחוות דעתו בין היתר, כי הכלונסאות נקדחו לעומק של עד 10 מטר לכל היותר, כך שברור שהן לא חדרו לשכבת קרקע שיכולה להוות תשתית ביסוס יציבה, וזאת בשים לב לקיומה של אדמת מילוי בעובי של כ – 10 מטר .

מומחה ביהמ"ש, המהנדס והשמאי צבי רון, קבע בחוות דעתו בין היתר, כי ניתן להבחין בסימני סדיקה מרובים במעטפת המבנה, כי ניכרים סימני סדיקה בעובי משתנה בתקרות ובקירות ברחבי הדירה, אשר חלקה סדיקה אלכסונית, וכי בחדר רחצה כללי ובחדר רחצה הורים קיימים אריחים סדוקים, שבורים ומראה שבורה. כן נקבע, כי בחיפוי קירות חוץ ניכרות סדיקות מקומיות, כי ניכרים קשיים בפתיחת חלונות ודלתות, ושקיעות חריגות בריצוף פיתוח. על כן קבע המומחה רון, כי תוואי הסדיקות הינו בסבירות גבוהה פועל יוצא משקיעות דיפרנציאליות של יסודות המבנה, בשילוב אפשרות של התמוטטות הקדח בעת יציקת הכלונסאות, וכי השקיעות נובעות מביסוס המבנה בעומק לא מתאים. לעניין זה נקבע, כי הכשל היה מתהווה גם אילו כל הכלונסאות היו שלמים ללא כשל של התמוטטות הקדח בעת היציקה. המומחה קבע עוד, כי הכלונסאות לא חדרו לתוך שכבת הקרקע הטבעית, וכי עומקי הכלונסאות שבוצעו בפועל, הינם בגבולות 10 מטר במקום מינימום של כ-16 מטר (נוכח קיומה של אדמת מילוי ועמקה של זו), בניגוד להנחיית הנתבע 2 בתוכנית העבודה, ולפיה עומק הכלונסאות יהיה 8 מטר בקרקע טבעית.

לעניין הנתבע 1, קבע המומחה בחוות דעתו, כי אחריותו אינה אחריות הנדסית אלא אחריות חוזית, ובהיותו אחראי על התכנון והפיקוח העליון, האדריכלי וההנדסי, בהתאם להסכם שנערך בין התובע לבינו.

לעניין אחריות הנתבע 2 קבע המומחה, כי מחובתו כמתכנן השלד, לוודא ביצוע סקר וחקירת שכבת הקרקע, ובמיוחד נוכח קיומה של מפה טופוגרפית, המעידה על קיום מילוי חריג, וכי ביצוע סקר קרקע תקין, היה מביא את הנתבע 2 למסקנה, שנדרשים כלונסאות עמוקים יותר. כן נקבע, כי אם נתבע 2 היה באתר במהלך ביצוע הכלונסאות כמפקח עליון או מוודא כי קיים מהנדס ביצוע מטעם הקבלן או מפקח צמוד מטעם התובעים, היה נמנע הכשל בכלונסאות.
בעדותו ציין המומחה צבי רון, כי לא נפל פגם בתכנון והכשל היה בפיקוח בלבד (עמ' 58 שורה 18 ועמ' 61 שורות 3 – 4 לפרוטוקול).

לעניין אחריות התובעים קבע המומחה, כי התובעים כיזמים וקבלנים ראשיים, לא שכרו את שירותיו של מפקח צמוד ויועץ קרקע, וכי אם היו עושים כן, מרבית הכשלים היו נמנעים עוד בשלב המקדמי. המומחה התייחס גם לכשל ביצועי של הקבלן המבצע, שזהותו לא ידוע ה והוא נשכר ע"י התובעים.

לעניין אחריות הנתבעים 4 ו-5 קבע המומחה, כי לא מצא אחריות שלהם.

המומחה לא התייחס לשיעור תרומתו היחסי של כל אחד מהצדדים לנזק.

לעניין הנזק, העריך המומחה את תיקונו בסך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לעניין ירידת הערך קבע המומחה, כי מדובר ב-65,000 ₪, וזאת בגין ירידת ערך פסיכולוגית, לאחר תיקון הליקויים, העלולה להתבטא בדחיה של מספר חודשים במימוש מכירה.

8. במהלך הדיונים בתיק העידו בפניי התובע, הנתבע 1, הנתבע 2, וכן מר אלי מימון ומר איציק ישראלי מטעם הנתבעים 4 ו-5. בנוסף נחקרו המומחים מטעם ביהמ"ש, מר אברהם שני ומר צבי רון.

דיון והכרעה

9. חוות דעת המומחים מטעם בית משפט, בנוגע לגורם לליקויים בבית התובעים, לא נסתרו .

כאמור, קבעו מומחי בית המשפט, כי הכשל נוצר כתוצאה מכך שהכלונסאות לא נוצקו בעומק של 8 מטר אל תוך הקרקע הטבעית.

בשים לב לקיומה של אדמת מילוי בעובי של כ – 10 מ', שאינה מהווה תשתית ביסוס יציבה, יציקת הכלונסאות בעומק של 10 מ' לכל היותר (כפי שנלמד מחוות דעתו של המומחה אברהם שני) הביאה לכך שהמבנה לא בוסס כראוי, שכן הכלונסאות לא חדרו לקרקע טבעית כנדרש.

הצדדים לא כפרו בקביעה זו, והוכח כי אכן הכלונסאות לא נוצקו לעומק המתוכנן – 8 מטר בקרקע טבעית, מה שהוביל לשקיעות הדיפרנציאליות שגרמו לנזקים במבנה.

כן קבע מומחה בית המשפט כי לא נפל פגם בתכנון, והכשל היה בביצוע ובפיקוח בלבד (עמ' 58 שורה 18 ועמ' 61 שורות 3 – 4 לפרוטוקול). גם קביעה זו לא נסתרה ואני מאמצת את קביעת המומחה בעניין זה.

חבות הנתבע 1 – האדריכל

10. לטענת התובעים, הנתבע 1 לקח על עצמו למסור לתובעים שירות כולל לבניית ביתם, הכולל תכנון אדריכלי, הנדסי ופיקוח עליון.

אין חולק, כי תכנון הקונסטרוקציה הועבר לנתבע 2, אולם התובעים טוענים כי הנתבע 1 התחייב לחבילת שירותי תכנון כולל.

התובעים טוענים עוד, כי הנתבע 1 חתם על הבקשה להיתר, מונה במסגרתה כאחראי ראשי לביקורת, ואף רשם את שמו של הנתבע 2 כ"מתכנן שלד המבנה", ו"אחראי לביקורת השלד".

על כן נטען, כי קיבל על עצמו גם את התכנון ההנדסי, וכי העסקת הנתבע 2 כקבלן משנה מטעמו, אינה משחררת אותו מאחריותו בנזיקין – אחריות אישית ושילוחית.

כן נטען, כי לאור חוזה בין הצדדים, הפר הנתבע 1 את החוזה עם התובעים.

11. מנגד, טוען הנתבע 1, כי הכשל לא נבע מתכנון, אלא מהביצוע, לרבות כשל בפיקוח עליון מצד הקונסטרוקטור (הנתבע 2). כן נטען, כי אין משמעות לכך שלא הוזמן סקר קרקע בשלב התכנון, שכן הנתבע 2 נתן הוראה מחמירה וכי קבלן השלד והקודח, אשר לא הובאו לעדות ע"י התובעים, כשלו בביצוע.

הנתבע 1 טען עוד, כי פיקוח עליון אינו פיקוח צמוד, כי התובעים לא שכרו קבלן רשום, וכי אין בכך שהתובעים לא דאגו למפקח צמוד, כדי להגדיל את אחריות הקונסטרוקטור.

הנתבע 1 טוען, כי אחריותו הינה מכח ההתקשרות החוזית של התובעים עמו, ואין מדובר באחריות חוקית או מקצועית. לעניין ההסכם נטען, כי במסגרתו הסכים לאתר קונסטרוקטור עבור התובעים, וכי התמורה תשולם באמצעותו, אולם בכך שימש רק כצינור להעברת הכספים, ולא התחייב לקחת אחריות.

12. ראשית, המומחה צבי רון לא מצא כשל בתכנון אלא בביצוע ובפיקוח בלבד.
בדרך כלל אין אדריכל אחראי לליקויים הנובעים מביצוע לקוי, בהבדל מתכנון לקוי, אלא אם כן חלה עליו חובת פיקוח (א.נ. ורדי, דיני מכר דירות, [מהדורה שניה תשס"א, 2001] עמ' 61).
על כן, יש לבחון את חבותו של הנתבע 1 בהתייחס לביצוע ולפיקוח על ביצוע הכלונסאות.
אין חולק כי הפיקוח של הנתבע 1 הינו פיקוח עליון.
מהות הפיקוח העליון כפי שעולה מתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבנייה) התשנ"ב – 1992, אינה פיקוח צמוד על הבנייה, כי אם פיקוח שתכליתו התאמה בין הבנייה בפועל לבין היתר הבנייה ולתוכניות האדריכליות.
אין מדובר בפיקוח שמטרתו לגלות טעויות בשלב הביצוע של התוכנית הקונסטרוקטיבית בעניין ביסוס המבנה. (ר' ע"א 7298/00 בסט נ' חממי (פורסם בנבו – 4.9.07).
יוער כי בניגוד למצב העובדתי בת"א (נצ') 3188/04 עמרני נ' קרן צור, אשר נזכר בסיכומי התובעים, בענייננו האדריכל לא התחייב לבצע בעצמו פיקוח על ביצוע המבנה, ומכאן שאין ללמוד מהמקרה האמור לענייננו.

על כן לא מצאתי כי קיימת אחריות של הנתבע 1 כאדריכל מכח חובתו לפיקוח עליון.

13. שונים הם פני הדברים ככל שמדובר בחבות החוזית. בהסכם בין התובעים לנתבע 1, הוסכם כי התמורה המשולמת לנתבע 1 כוללת גם תשלום עבור מהנדס ואין חולק כי הנתבע 1 הוא אשר התקשר עם הנתבע 2 לצורך תכנון שלד הבניין.
התובעים טוענים כי התקשרו עם הנתבע 1 לביצוע כל עבודות התכנון האדריכלי וההנדסי של המבנה ופיקוח עליון (סעיף 10 לתצהיר התובע) וכן "אנו התקשרנו עם הנתבע 1 לביצוע כל עבודות אלו הואיל ולא היה לנו כל ניסיון בבנייה ולכן התקשרנו עם גורם אחד שיהיה אחראי על כל עבודות התכנון" (סעיף 11 לתצהיר התובע).
גם בעדותו העיד התובע בהתייחס לנתבע 1:"הוא אחראי שהביא את המהנדס, החתים אותו על התוכניות וקיבל ממנו את ההגשה לעירייה..." (עמ' 25 שורות 5 -6 לפרוטוקול מיום 21.6.15). כן העיד התובע כי הנתבע 1 טיפל לו בהכל וכי ההסכם שלו עימו הוא הכל (עמ' 25 שורה 9 ושורה 17 , עמ' 26 שורה 17 ושורה 19 לפרוטוקול מיום 21.6.15 ).
בנוסף, העיד התובע "יש לי הסכם עם רמזי שהוא מינה את המהנדס. הוא אדריכל שהוא גם קבלן אז הוא אחראי. אם אתה ממנה אדם, אתה אחראי שהוא יעשה את העבודה כמו שצריך" (עמ' 27 שורות 4 – 6 לפרוטוקול מיום 21.6.15).
גם הנתבע 2 מאשר בתצהירו כי "נעניתי לבקשתו של הנתבע 1 לשמש מתכנן שלד הבניין, לרבות פיקוח עליון במסגרת תפקידי דנן, עפ"י חוק" (סעיף 6 לתצהיר).
בעדותו ציין הנתבע 2 כי הגיע לשטח גם בעקבות פנייה של הנתבע 1 אליו (עמ' 28 שורות 23 עד 29 לפרוטוקול מיום 14.7.15).

הנתבע 1 מאשר כי הסכים לאתר עבור התובעים קונסטרוקטור וסוכם בין הצדדים שהתמורה לקונסטרוקטור תשולם באמצעותו, ואולם, לטענתו, העובדה שהתובעים שילמו את שכרו של הקונסטרוקטור באמצעותו, אינה הופכת אותו למתכנן ה הנדסי של הבית או לצד להסכם התכנון (סעיף 11 לתצהירו).

כאמור, התובעים ראו את הנתבע 1 כאחראי לכל שירותי התכנון ואני סבורה כי זו אכן היתה התחייבותו החוזית כפי שיפורט להלן.

14. מההסכם שנערך בין התובעים לנתבע 1, נושא כותרת "הסכם שירותי תכנון", עולה כי ההסכם מתייחס לביצוע שירותים אדריכליים. עם זאת, צוין כי התמורה למתכנן תעמוד על סך של "5,500$ כולל מהנדס ומע"מ". גם בחלוקת תשלום התמורה, צוינו שלבי תשלום הכוללים בין היתר גמר תוכניות קונסטרוקציה ובניית רצפה.

אין חולק כי הנתבע 1 הוא שבחר את הנתבע 2 והתקשר עימו, בהתאם להתחייבותו כלפי התובעים ולתובעים לא היתה כל נגיעה לכך. למעשה, לתובעים לא היה כל קשר עם הנתבע 2 לפחות עד מועד ביצוע היציקות, וכל התנהלותם היתה אל מול הנתבע 1 בלבד.
התובעים התקשרו עם הנתבע 1 בלבד בהסכם למתן שירותי תכנון הכוללים גם את שירותי המהנדס. אינני מקבלת את טענת הנתבע 1 לפיה היה רק צינור להעברת כספים שכן תפקידו לא התמצה בכך אלא הוא זה שבחר את הנתבע 2 והתקשר עימו במסגרת התחייבותו כלפי התובעים למתן שירותי תכנון ובכלל זה שירותי מהנדס.

על כן, הנתבע 1 מחוייב, על פי ההסכם עם התובעים לכל שירותי התכנון לרבות שירותי המהנדס.

15. אין מחלוקת כי שירותי מהנדס כוללים את התכנון הקונסטרוקטיבי, כפי שאכן נעשה בפועל על ידי הנתבע 2.

אין לקבל את טענת הנתבע 1 לפיה לכל היותר האחריות החוזית של הנתבע 1 חלה על התכנון בלבד ולא על הפיקוח. על פי ההסכם סכום התשלום "כולל מהנדס" וזאת יש לפרש ככולל את כל תפקידי המהנדס לרבות תכנון ולרבות פיקוח עליון. ממילא הבחנה כאמור הינה הבחנה מלאכותית שכן התכנון כולל בתוכו גם חובת פיקוח עליון (ר' סעיף 6 לתצהיר הנתבע 2).

על כן, בפן החוזי, נוכח קיומו של חוזה בין הצדדים לפיו על הנתבע 1 לספק לתובעים שירותי תכנון הכוללים גם שירותי המהנדס, הרי שככל שיקבע כי אלו לא בוצעו כנדרש וגרמו לנזק, יש בכך משום הפרת ההסכם על ידי הנתבע 1, המזכה את התובעים בפיצוי.

16. ב"כ הנתבע 1 בתמצית סיכומיו (סעיפים 28 – 30) ציין כי ככל שתוטל אחריות על הנתבע 1, הרי שזו תוטל מתוקף הסכם ההתקש רות בין התובעים לבין הנתבע 1 וכ י מדובר באחריות שילוחית. על כן, משקבעתי כי ההסכם עם התובעים מקים חבות של הנתבע 1, הרי שמדובר באחריות שילוחית למחדלי הנתבע 2, כפי שמאשר ב"כ הנתבע 1 בתמצית סיכומיו.

סעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי "...המעסיק שלוח, שאינו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יה א חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם" .

בענייננו, ההסכם בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2 הינו הסכם בעל פה ועל פיו נשכר הנתבע 2 לבצע תכנון הנדסי על פי התחייבותו של הנתבע 1 בהסכם אל מול התובעים. שכרו של הנתבע 2 אמור היה להיות משולם על ידי הנתבע 1 ולא היתה התקשרות ישירה בין הנתבע 2 לבין התובעים. הנתבע 1 כעורך הבקשה להיתר הוא שרשם את שמו של הנתבע 2 על גבי הבקשה כ"מתכנן שלד המבנה" כ"אחראי לביצוע שלד המבנה" וכ"אחראי לביקורת השלד", אך לא פעל להחתימו.
גם מבחינת התובעים אשר התקשרו אך ורק עם הנתבע 1, לא בחרו את הנתבע 2 ולא התקשרו עימו, מהווה הנתבע 1 האחראי לפעולות הנתבע 2. כאשר התחייבות הנתבע 1 היתה לספק שירותי תכנון, לרבות תכנון הנדסי, כפי שהוסכם בין הצדדים, הרי שיש לראות את פעולתו של הנתבע 2, כחלק פנימי ואינטגרלי מפעולתו העסקית של הנתבע 1 במסגרת ההסכם שלו עם התובעים.
על כן, קמה אחריות שילוחית של הנתבע 1 למעשי הנתבע 2 ובנסיבות אלה, חב הנתבע 1 בגין פעולות הנתבע 2 כשלוחו.

17. אשר על כן, ככל שיקבע כי הנתבע 2 התרשל, הרי שהנתבע 1 חב באחריות לנזקי התובעים בשל הפרת ההסכם עימם נוכח מחדלי הנתבע 2 ומכוח חבותו בנזיקין כשולחו של הנתבע 2.

חבות הנתבעים 2 ו-3 – מתכנן השלד

18. לטענת התובעים, הנתבע 2 נשכר ע"י הנתבע 1 כמתכנן שלד הבניין, האחראי לביצוע שלד הבניין, האחראי לביקורת, ומפקח בפיקוח עליון.

כן נטען, כי ע"פ תקנות התכנון והבניה, על מתכנן השלד חלה חובת פיקוח עליון, ובין היתר מוודא התאמת ביצוע הבניה לתוכניות וכיוצא בזה. לעניין זה נטען, כי הנתבע 2 לא הציג כל אסמכתא לנוכחותו בעת יציקת הכלונסאות, ולכך שביקש להעמיקם, וככל שנכונה טענתו, כי נכח בעת יציקת הכלונסאות וביקש להעמיקם, הרי שהיה עליו להורות על עצירת העבודה, ולוודא הזמנת כלונסאות באורך המתאים. לטענת התובעים, הנתבע 2 לא היה במקום במועד חפירת הכלונסאות, אלא ביקש טלפונית מהקודח להעמיקם. עוד נטען, כי מהנדס סביר לא היה נמנע מקבלת סקר קרקע כמתחייב, ולכל הפחות, נוכח המפה הטופוגרפית שהיתה בידו, אין הוא יכול לפטור את עצמו במתן הוראה כללית כפי שעשה.

באשר לטענתו של הנתבע 2 להעדר חתימה על הבקשה להיתר, נטען שהדבר אינו משנה, שכן בתצהירו הוא הודה שהסכים לשמש כמתכנן שלד הבניין, לרבות פיקוח עליון, וכן הוא לא הודיע לועדה המקומית לתכנון ובניה, שאינו אחראי בהתאם לאמור בהיתר, ולא דאג כי קונסטרוקטור אחר יחתום במקומו.

19. הנתבעים 2 ו-3 טוענים כאמור, כי דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות, וזאת מאחר שהיא נוסדה רק לאחר ביצוע עבודות התכנון והבניה נשוא התביעה.

בעניין הנתבע 2 נטען, כי הוא אינו אחראי ביקורת ואינו אחראי לביצוע שלד, כאשר פרטיו נרשמו בבקשה להיתר ע"י אחר, ואין את חתימתו על גבי הבקשה להיתר.

עוד נטען, כי מומחה ביהמ"ש קבע, שהתכנון שביצע הנתבע 2 הינו תכנון טוב. עוד טוען הנתבע 2, כי תכנון ללא סקר קרקע לא יעמוד לו לרועץ, שכן הוא הלך לצד המחמיר כקביעת המומחה. עוד נטען, שהנתבע 2 היה בשטח והורה להעמיק את הכלונסאות.

לעניין האשם אשר יוחס לו בפיקוח עליון, כמי שאחראי לביצוע השלד, וזאת מאחר שלא קיים מהנדס ביצוע או מפקח צמוד, טוען הנתבע 2, כי הדבר אינו הגיוני.

20. באשר לנתבעת 3, הואיל והוכח כי הנתבעת 3 נוסדה בשנת 2007 (סעיף 3 לתצהירו של הנתבע 2) וטענה זו לא נסתרה, הרי שמדובר במועד המאוחר לאירועים נשוא תיק זה, ומכאן שאין כל יריבות בין התובעים לבין הנתבעת 3, ודין התביעה נגדה להידחות.

21. הנתבע 2 טוען כאמור כי תפקידו התמצה בתכנון שלד המבנה ופיקוח עליון וכי הוא לא נשכר לבצע את העבודה של המהנדס האחראי לביצוע השלד ועל כן אין להטיל עליו אחריות.
הנתבע 2 אינו חולק על חובתו לבצע פיקוח עליון.
תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970 קובעות כדלקמן:
"מתכנן שלד הבניין – מי שהורשה להגיש חישובים סטטיים לרשות מוסמכת על פי תקנות המהנדסים, ושחתם על הבקשה להיתר ועל נספחיה כאחראי לתכנון שלד הבניין נושא הבקשה ולביצוע פיקוח עליון על הקמתו".
סעיף 2 לתקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבנייה), תשנ"ב – 1992 (להלן: "תקנות הפיקוח") קובע חובת קיום פיקוח עליון כדלקמן:
"(א) מורשה להיתר, מתכנן שלד הבניין או מומחה לדבר בתחום שהוא תכנן, חייבים בקיום פיקוח עליון, כל אחד בתחומו, לפי סעיף 158 כז' לחוק, וכן חייבים בפיקוח עליון כל אחד מהמנויים לעיל ועורכי בקשה להיתר, לגבי הבניה כפי שפורטה במסמכי הבקשה להיתר, אף אם היתר לבניה ניתן שלא לפי פרק ה' 3 לחוק".
סעיף 4 לתקנות הפיקוח מפרט את הפעולות אשר יכלול הפיקוח העליון כדלקמן:
"הפיקוח העליון יכלול פעולות אלה:
(1) בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבנייה באתר למסמכי ההיתר על נספחיו, ובכללה התאמה לתוכניות הקונסטרוקציה ולתכנית הסידורים הסניטריים;
(2) הדרכה ומתן הנחיות לאחראי על הביקורת בתחום שעליו הוא אחראי, לאחראי לביצוע השלד, לקבלן הראשי, למנהל העבודה או למנהלי העבודה בכל הנוגע לאמור בפסקה (1);
(3) מעקב אחר בדיקות מעבדה מאושרת הנדרשות לפי כל דין שיועברו אליו בידי הקבלן הראשי או בהוראתו;
(4) אישור גמר חלקי או מלא של עבודות הבנייה לצורך בקשה לחיבור לרשתות החשמל, המים והטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר; האמור בפסקה זו יחול לגבי עורך בקשה ראשי ומתכנן שלד הבניין, ואולם רשאי עורך הבקשה הראשי להתנות מתן אישורו בחתימת עורכי בקשה אחרים לגבי ביצוע הפיקוח העליון, כל אחד בתחומו".

בנוסף נקבעו הוראות מיוחדות בהתייחס לפיקוח עליון על שלד הבניין וזאת במסגרת תקנה 5 לתקנות הפיקוח:

"הפיקוח העליון על בניית שלד הבניין יכלול פעולות אלה:
(1) הפעולות המפורטות בתקנה 4 ככל שהן נוגעות לבניית שלד הבניין;
(2) בקורת של אופן ביצוע האלמנטים הראשיים של שלד המבנה בכל קומה מקומותיו, לרבות הרכבתם ומתן אישור ליציקת התקרות או הרכבתן בכל קומה בנפרד; לעניין זה, "אלמנט ראשי" – כפי שהוגדר בידי מתכנן שלד הבני ין בתכנית הקונסטרוקציה;
(3) עדכון תכנית הקונסטרוקציה והחישובים הסטטיים, במידת הצורך, על פי שינויים, במידה שישנם, בזמן ביצוע בניית השלד בהתאם לאמור בתקנות התכנון;
(4) מעקב אחר בדיקות חוזק חומרים, הנדרשות על פי כל דין שיועברו אליו בידי הקבלן הראשי או בהוראתו ומתן הנחיות למפורטים בתקנה 4(2), במידת הצורך, בקשר לכך".

ב"הצהרת המהנדס, מתכנן שלד הבניין" (מוצג נ/1) החתום על ידי הנתבע 2, התחייב הנתבע 2 כדלקמן:
"אני מתחייב להכין תכנית פיקוח עליון על ביצוע השלד, לבצע את הפיקוח העליון ולדווח עליו... התכנית תכלול לפחות בדיקה של היסודות... וכן אלמנטים אחרים אשר לדעתי כמהנדס מתכנן שלד הבניין יש חשיבות לבקרם בעת הביצוע"

מהאמור נלמדת חובתו של הנתבע 2, כמתכנן השלד, לבצע פיקוח עליון הכולל פיקוח על ביצוע אלמנטים ראשיים בשלד בכלל ויסודות המבנה בפרט. גם הנתבע 2 מאשר כי נדרש לבצע פיקוח עליון בנוגע לבניית השלד ולטענתו אף נכח בעת יציקת הכלונסאות.

22. קיימת, כאמור, מחלוקת עובדתית בשאלה האם הנתבע 2 אכן נכח בשטח בעת יציקת הכלונסאות, כאשר לטענתו הוא אכן נכח בשטח, בעוד שהתובע טוען בעדותו כי הנתבע 2 לא נכח בשטח (עמ' 29 שורות 18 – 32 לפרוטוקול מיום 21 יוני 2015).

אין צורך להכריע במחלוקת זו שכן אם לא נכח הנתבע 2 בשטח, הרי שבכך הפר את חובת הפיקוח העליון המוטלת עליו ואם נכח בשטח הרי שכפי שיפורט להלן, מסקנתי היא כי הוא לא ביצע את חובת הפיקוח כפי שנדרש ממנו.

עם זאת, על מנת שלא ימצא הנייר חסר, הואיל וחובה על הנתבע 2 להימצא בשטח בעת יציקת הכלונסאות, ועל כך אין מחלוקת, ובשים לב לכשלים שהתגלו בעומק הכלונסאות, הנטל להוכיח כי נכח בשטח בעת יציקת הכלונסאות מוטל על הנתבע 2. עדותו בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין וכאשר קיימת עדות סותרת של התובע, לא מצאתי לקבלה. על כן, הנתבע 2 לא הוכיח נוכחותו במקום בעת היציקה.

23. גם אם הייתה מתקבלת טענת הנתבע 2 לפיה היה בשטח, הרי שמדובר בביקור אחד, גם לגרסתו, ואין די בכך כדי לקיים את חובת הפיקוח המוטלת עליו.
כך, המומחה מטעם בית המשפט, מר צבי רון, העיד כי:
"מתכנן מר בוכובזה צריך לבקר בזמן הקידוח ולוודא שהמקדחה חדרה לקרקע טבעית לעומק הנדרש וזאת לא פעם אחת, אלא 30 פעם לכל כלונס וזה יכול להימשך יום יומיים או שלושה. אם היה מנהל עבודה מטעמו או מהנדס ביצוע מטעמו, ברגע שהיה מנהל עבודה מטעם המזמין שהיה נמצא בשטח היה מעביר לו נתונים, יומני עבודה, דיווח לגבי הקידוח הוא יכול היה להגיע פעם אחת מבחינת הדרישות ושאר הדיווח היה מועבר אליו ע"י אחראי ביקורת" (עמ' 57 שורות 16 – 21 לפרוטוקול).
בענייננו, הנתבע 2 לא קיבל כל דיווח או יומני עבודה מגורם כלשהו כפי שעולה מסעיף 16 לתצהירו.

24. יתירה מזו, גם אם תתקבל גרסתו של הנתבע 2 בדבר נוכחותו בשטח, הרי שהוא כשל בביצוע חובתו לבצע פיקוח עליון.
כאמור, הנתבע 2 מאשר כי נדרש לבצע פיקוח עליון בנוגע לבניית השלד ולטענתו אף נכח בעת יציקת הכלונסאות כדלקמן:
"... ביום חפירת ויציקת הכלונסאות הגעתי לאתר הבניה מס' פעמים ובין היתר חזרתי על ההנחיה ולפיה עומק הכלונסאות יהיה 8 מ' מקרקע טבעית.
התובע ומבצעי העבודות אישרו בפני כי יפעלו עפ"י הוראותי..." (סעיף 15 לתצהירו).
הנתבע 2 אף מציין כי :"בניגוד להנחיותיי, המפקח / המזמין לא ניהל יומן מפורט של כל שלבי הביצוע, עם לוחות זמנים מפורטים ועם רשימת עומק וקוטר לכל כלונס.
בגמר יציקת הכלונסאות המזמין – התובע לא העביר לי צילום תעודות ומשלוח של אספקת הבטון מהם יכולתי לדעת עומק הכלונסאות שנוצקו בפועל". (סעיף 16 לתצהירו).
הנתבע 2 אף מציין בתצהירו כי ביצע את הפיקוח העליון הנדרש "הרבה מעבר לצורך ולמקובל וזאת עקב החלפת מס' רב של קבלני בניין לא רשומים ולא מקצועיים דבר שהצריך מעורבות רבה" (סעיף 17 לתצהירו).
אם כך הדבר, הרי שלפי סעיף 5(2) לתקנות הפיקוח, היה על הנתבע 2 לבצע ביקורת של אופן ביצוע האלמנ טים הראשיים כאשר בכלל זה באים גם כלונסאות.
טענת הנתבע 2 כי דרש להעמיק את הכלונסאות, גם אם תתקבל, אינה מספקת כדי לעמוד בחובת הפיקוח האמורה.
היה על הנתבע 2 לוודא כי אכן הכלונסאות הועמקו כפי שביקש ובוודאי שהיה עליו לעשות כן כאשר התברר לו כי מלכתחילה לא נוצקו הכלונסאות לעומק שקבע, כפי שעולה מעדותו כדלקמן:
"ש. אתה טוען שביום חפירת הכלונסאות נכחת במקום ?
ת. כן.
ש. וראית שהכל בסדר ?
ת. ממש לא. דרשתי להעמיק את הכלונסאות והם העמיקו".
(עמ' 23 שורות 6 – 9 לפרוטוקול מיום 14.7.15).
הנתבע 2 חזר על הדברים גם בהמשך, כדלקמן:
"נתתי הנחיות כיצד לפעול ועובדה שהם העמיקו...הייתי באותו יום ונתתי הנחייה מפורשת להעמיק 8 מטר בקרקע טבעית. ראיתי בחלק העליון שמדובר בקרקע מילוי ולכן ביקשתי להעמיק". (עמ' 24 שורות 4 – 7 לפרוטוקול מיום 14.7.15).
מכאן, שהנתבע 2 ידע כי היתה בעיה בעומק הכלונסאות ולמרות זאת הסתפק במתן הנחייה ולא דאג לוודא כי הביצוע נעשה בהתאם להנחיותיו וזאת בניגוד לתקנה 5 (2) לתקנות הפיקוח.

25. אין חולק בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית של הנתבע 2 כלפי התובעים והצדדים לא טענו אחרת. נוכח האמור, מסקנתי היא כי הנתבע 2 התרשל בכך שלא פיקח כיאות על ביצוע יציקת הכל ונסאות כפי שמתחייב מחובת הפיקוח העליון החלה עליו. כמו כן, בשים לב לחוות דעת המומחים, כי הגורם לנזק הוא עומק לא מספק של הכלונסאות בקרקע טבעית, הרי שמתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין ההתרשלות לנזק.

26. אין חולק כי התובעים לא דאגו לקיומו של פיקוח צמוד. עם זאת, אין בכך כדי לאיין את חבותו של הנתבע 2. בעניין זה אציין כי דעתי כדעת מומחה בית המשפט, וכך גם נקבע בפסיקה, שכאשר אין פיקוח צמוד חלה אחריות מוגברת על מבצע הפיקוח העליון. לכל הפחות חלה עליו חובה להפנות את תשומת ליבו של המזמין לצורך בפיקוח צמוד, דבר שלא נעשה ולא נטען כי נעשה (ר' ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (פורסם בנבו – 4.1.09).

27. מקבלת אני את טענת הנתבע 2 כי אין לראותו כ"אחראי לביצוע שלד".
"אחראי לביצוע שלד" מוגדר בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל – 1970 כ " מי שנתמנה בידי הקבלן הראשי כאחראי לביצוע השלד" (סעיף 1 לתקנות).
לא נטען וממילא לא הוכח כי נתבע 2 אכן מונה כאחראי לביצוע השלד וגם חתימתו אינה מופיעה על גבי הבקשה להיתר כאחראי לביצוע שלד.
יצוין לעניין זה כי שמו אכן מופיע על גבי הבקשה להיתר כאחראי לביצוע שלד אולם לא נסתרה טענתו כי לא הוא רשם את שמו וממילא כאמור, חתימתו אינה מופיעה.
ואולם, חובת הפיקוח העליון כפי שפורטה לעיל, מוטלת על הנתבע 2 כמתכנן שלד הבניין גם אם אין לראותו כאחראי לביצוע השלד, ומכאן קמה חבותו כפי שנקבע לעיל.

28. אשר על כן, הנתבע 2 חב באחריות לנזקי התובעים מכח עוולת הרשלנות בגין התרשלותו באי קיום פיקוח עליון כנדרש.

חבות הנתבעים 4 ו-5

29. התובעים טוענים, כי חבותם של הנתבעים 4 ו-5 הינה אחריות חוזית בגין אי גילוי עובדות מהותיות, בכך שהנתבעים הפרו חובת גילוי ולא הודיעו על ביצוע מילוי של 8 עד 10 מטר, ולא ציינו במסמכים את המילוי החריג.

30. הנתבעים 4 ו-5 טענו מנגד כי אין כל יריבות בין התובעים לבין הנתבעים 4 ו-5, שכן רוכש המגרש בשנת 1998, מר מלכה נגב , הוא שחתם על החוזה עם הנתבעת 4 ונמסרו לו תוכנית למשתכן ומפה טופוגרפית המשקפת מצב קיים ומספקת מידע מלא ביחס לקיום שכבת מילוי. לעניין זה נטען, כי התובעים רכשו את הקרקע ממר מלכה אולם לא דאגו להביאו לעדות.

עוד טוענים הנתבעים 4 ו-5, כי המפה הטופוגרפית היתה בידי התובעים והיא אף הועברה על ידם לנתבע 1. כן נטען כ י אין בתצהיר התובע כל רמז לטענה שלא הוצג לתובעים מידע וגם בחוות הדעת מטעם התובעים, אין כל התייחסות לכשל בעבודות מילוי והידוק.

31. עיון בחוות הדעת מטעם התובעים מעלה, כי לא נטענה כל טענה בנוגע לשאלת הידוק המילוי, וממילא לאור התכנון הקובע כי הכלונסאות יחדרו לעומק של 8 מטר בקרקע טבעית, אין כל חשיבות לשאלת הידוק שכבת המילוי. יוער, כי התובעים אף לא חזרו על טענתם זו במסגרת סיכומיהם.

כל שנטען ע"י התובעים נוגע לחובת הגילוי הנטענת של הנתבעים 4 ו-5.

דא עקא, שהתובעים לא הם שרכשו את המגרש מהנתבעים 4 ו-5 או מי מהם, ולכן אין הם יכולים להעיד על מה נמסר בעניין זה לרוכש המגרש.
רוכש המגרש, מר נגב מלכה, לא הובא לעדות על אף שמדובר בגיסו של התובע עימו הוא מצוי ביחסים טובים (עמ' 33 שורות 26 – 29 לפרוטוקול).

יתרה מזו, אין מחלוקת כי בידי התובעים היתה מפה טופוגרפית שיש בה כדי ללמד על קיומה של שכבת מילוי, ולכן משעה שהתובעים קיבלו את המפה הטופוגרפית, ממילא אין לייחס לנתבעים 4 ו5 אחריות לנזקים שנגרמו מכך שהכלונסאות לא חדרו לעומק הנדרש בקרקע הטבעית.

לאור כל האמור, דין התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5 – להידחו ת.

חבות התובעים

32. אין חולק שהתובעים מוגדרים כיזמים של בניית ביתם וכי הם אלה שהיו אחראים להתקשרות עם קבלן הביצוע ויתר בעלי המקצוע שעסקו בבניית ביתם.
בנוסף, אחראים התובעים בין היתר משום שבחרו לצורך בניית השלד, לרבות יציקת הכלונסאות, קבלן שאינו רשום (ר' עדות התובע בעמ' 27 שורות 9 - 14 ) בניגוד להוראות חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט – 1969 והוראות תקנה 2 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית) תשמ"ד – 1984 ולפיו " עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד אף אם אין היקפן הכספי חורג מן האמור בתקנה 1".
אילו בוצעה העבודה ע"י קבלן רשום בעל הכשרה דרושה וידע מקצועי הנחוץ לביצוע עבודות ביסוס השלד, יש להניח שהיה מבצע את הוראות הנתבע 2 לצקת את הכלונסאות לעומק של 8 מ' בקרקע טבעית.
בנוסף, אחראים התובעים בין היתר משום שלא דאגו לפיקוח צמוד על ביצוע העבודה, דבר אשר היה עשוי למנוע את הביצוע הלקוי והסטייה מהוראות התכנון של הנתבע 2.
כך, המומחה מר אברהם שני ציין בעדותו כי "הבעלים שימשו למעשה כקבלן ראשי. אין להם הכשרה של קבלן ראשי ולכן ברור שניהול הבניה היה חובבני כי הם לא יודעים איך לנהל בניה" (עמ' 66 שורות 11 – 12 לפרוטוקול).
המומחה מר צבי רון ציין בחוות דעתו כי אין באחריות הנתבע 2 כמתכנן הבניין כדי לפטור או למעט מאחריות החלה על התובעים כקבלן ראשי ולהיפך (סעיף 8.1) לחוות הדעת).
הדבר עולה גם מסעיף 16.08 לתוספת השניה בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970 ולפיו: " אין באחריות עורכי הבקשה להיתר או באחריות מתכנן שלד הבנין או באחריות האחראי לביצוע או האחראי לביקורת הבניה, לפי חלק זה, כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבניה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע, לפי כל דין"
על כן לתובעים כיזמים, כקבלן ראשי, כמי שלא דאגו לפיקוח צמוד או לביצוע השלד על ידי קבלן רשום, תרומה משמעותית לנזק אשר נגרם לביתם.

33. טוענים הנתבעים כי יש באחריותם של התובעים לנזק, בגין מחדליהם כאמור, כדי לאיין את חבות הנתבעים. אינני מקבלת טענה זו. כאמור, המומחה מר צבי רון, ציין כי אין באחריות הנתבע 2 כמתכנן הבניין כדי לפטור או למעט מאחריות החלה על התובעים כקבלן ראשי ולהיפך (סעיף 8.1 לחוות הדעת). למעשה, כל אחד מן הגורמים – התובעים והנתבע 2, במחדליהם, אחראים לנזק ואין בפעולת האחד כדי לאיין את אחריות האחר.

ההודעה לצדדים שלישיים

34. כאמור, הנתבע 1 הגיש הודעת צד שלישי כנגד הנתבעים 2 ו- 3.
ההודעה לצד שלישי מס' 2 נדחית בהיעדר יריבות שכן החברה – צד שלישי מס' 2, טרם נוסדה במועדים הרלבנ טיים לתביעה (ר' לעיל).

35. ההודעה לצד שלישי מס' 1 מתקבלת וזאת מהטעמים שיפורטו.
ראשית, הצד השלישי בכתב הגנתו להודעה לצדדים שלישיים, בתצהירו ובסיכומיו, לא טען כל טענה כנגד ההודעה לצד שלישי שהופנתה נגדו.
שנית, חבותו של הנתבע 1 (שולח ההודעה) קמה כתוצאה ממחדלו של הנתבע 2 – צד שלישי מס' 1, כפי שפורט בהרחבה לעיל, ולמעשה בהתנהלותו זו, הפר הצד שלישי מס' 1 את התחייבותו החוזית כלפי שולח ההוד עה, הנתבע 1.
על כן, קמה לנתבע 1 (שולח ההודעה) זכות לשיפוי מאת הצד השלישי מס 1.

חלוקת האחריות

36. לאור כל האמור לעיל, בשים לב לתרומתם המשמעותית של התובעים לנזק, כיזמים, כקבלן ראשי, כמי שלא דאגו לפיקוח צמוד או לביצוע השלד על ידי קבלן רשום, אני מעמידה את תרומתם היחסית לנזק בשיעור של 50%.

על כן, הנתבעים 1 ו- 2 חבים יחד ולחוד ב – 50% מהנזק , הנתבע 2 נוכח התרשלותו בפיקוח העליון והנתבע 1 מכוח אחריותו החוזית והשילוחית.

הנתבע 2 חב בשיפוי הנתבע 1 באופן מלא נוכח קבלת ההודעה לצד שלישי כשנגדו.

הנזק

37. מומחה בית המשפט קבע את עלות התיקון בסך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ, קרי, 526,500 ₪.

הצדדים לא חלקו על קביעה זו של המו מחה, המומחה לא נחקר על כך, ומכאן שחוות דעתו לעניין זה, לא נסתרה.

לעניין ירידת הערך קבע המומחה, כי מדובר ב-65,000 ₪, וזאת בגין ירידת ערך פסיכולוגית, לאחר תיקון הליקויים, העלולה להתבטא בדחיה של מספר חודשים במימוש מכירה.

התובעים טענו כנגד קביעת המומחה בעניין זה, וטענו, כי יקשה עליהם לקבל במכירת ביתם את מחיר השוק, ואין די בפיצוי של דחיית מכירה למשך חצי שנה, לרפא את ירידת הערך.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט ואולם נקודת המוצא היא כי יש לתת משקל רב לחוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט. "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ.רבין).

כאשר נשאל המומחה מר צבי רון לעניין זה, השיב כדלקמן:
"אני הסברתי שהמבנה במצבו היום בר תיקון באופן מוחלט וסופי והוא השאיר אי וודאות. אני יצאתי מתוך הנחה שמה שנותר זה המום הפסיכולוגי שהתובעים יהיו חייבים לחשוף בפני רוכש פוטנציאלי את עברו של הבית. אני התייחסתי לחשיפת יתר של הבית עד לאותו מימוש פוטנציאלי בשישה חודשים מעבר לחשיפה הרגילה" (עמ' 47 ש ורות 16 - 19 לפרו טוקול).

בנוסף ציין המומחה בעדותו, כאשר נשאל האם נלקחו בחשבון הליקויים של אותו איזור, השיב כי שווי הנכס שנקבע על ידו, כבר מגלם את תנאי השוק באיזור (עמ' 47 שורות 24 – 26 לפרו טוקול).

על כן, חוות דעתו המנומקת והמפורטת של המומחה לא נסתרה, ואני מאמצת את מסקנותיו בהתייחס לנזקים הנטענים, לרבות קביעתו באשר לירידת הערך.

על כן סכום הנזק עומד על סך של 591,500 ₪ נכון ליום מתן חוות דעת המומחה (26.4.15).

38. באשר לטענת התובעים להשקעה של 80,000 ₪ בתיקון ליקויים במבנה, הרי שהטענה נטענה בעלמא, ללא כל אסמכתאות ואני מורה על דחייתה.

39. באשר לעגמת נפש, הטענה נטענה ללא פירוט אולם אין חולק כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש כתוצאה ממחדלי הנתבעים 1 ו- 2. על כן אני מעמידה הפיצוי ברכיב זה על סך של 20,000 ₪.

40. נוכח האמור סכום הנזק הכללי עומד על סך של 611,500 ₪.

41. בניכוי חלקם של התובעים באחריות לנזק בשיעור של 50% - עומד סכום הנזק בו חבים הנתבעים 1 ו- 2 על סך של 305,750 ₪.

סיכום

42. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעים, יחד ולחוד, את הסך של 305,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.4.15 ועד התשלום בפועל.
כן אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ (בשים לב לאגרה היחסית לסכום שנפסק ולשכ"ט המומחים) ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ (בשים לב לסכום שנפסק ולמספר הדיוני ם בתיק) .

43. התביעה כנגד הנתבעים 3, 4 ו- 5 נדחית.
הואיל והנתבעים 2 ו- 3 יוצגו במאוחד, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בעניינה של הנתבעת 3.
באשר לנתבעים 4 ו- 5, ישאו התובעים בהוצאותיהם בסך של 5,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.

44. ההודעה כנגד צד שלישי מס' 1 מתקבלת כך שצד שלישי מס' 1 מחוייב במלוא התשלום החל על שולח ההודעה הנתבע 1.
כמו כן אני מחייבת את הצד השלישי מס' 1 בהוצאות שולח ההודעה בסך של 1 2,000 ₪, ובשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.
ההודעה כנגד הצד השלישי מס' 2 נדחית.
לא מצאתי כי יש לפסוק הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת הצד השלישי מס' 2 שכן הצדדים השלישיים יוצגו במאוחד.
יוער כי בפסיקת ההוצאות התחשבתי, בין היתר, בסכומים השונים ששילמו הצדדים בגין שכר טרחת המומחים לרבות עבור עדותם בבית המשפט.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ו, 1 8 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

עירית קויפמן , שופטת