הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ה"ת 45681-04-19

בפני
כבוד ה שופט חיים פס

המבקש

עבד אג'באר מחאמיד
על-ידי בא-כוח עו"ד מוחמד סובחי ג'אברין

נגד

המשיבה
מדינת ישראל- המשטרה הירוקה
על-ידי בא-כוח עו"ד יוני שמיר

החלטה

1. בפניי בקשה להחזרת תפוסים לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה").

2. על פי הבקשה שהוגשה ביום 23.4.19, בחיפוש שערכה המשיבה בעסקו ובביתו של המשיב, בעקבות חשד לביצוע עברות סביבתיות חמורות, נתפסו:
א. 12 משאיות ו-11 נגררים וטכוגרפים של כלי רכב שונים שנתפסו על ידי המשטרה הירוקה;
ב. רכב פרטי בבעלות צד ג' מס' רישוי 17-586-30;
ג. חשבוניות, מסמכים וקלסרים השייכים לעסקו של המבקש;
ד. טלפון נייד השייך למבקש.

טענות המבקש בקליפת אגוז הן כי לא קיים יסוד סביר לחשד בעניינו, צווי החיפוש שהוצאו אינם ברורים ומשכך תוקפם מוטל בספק, ולחילופין וככל שטענות אלו תידחנה, הרי שניתן לשחרר התפוסים ובמיוחד המשאיות והנגררים שכן המשך החזקתם בידי המשיבה פוגע פגיעה אנושה בזכות הקניינית של המבקש ובזכותו להתפרנס מעסקו.

3. ביום 7.5.19, הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה.

המשיבה מתנגדת להשבת כלל התפוסים לידי המבקש.

על פי העולה מהתגובה – במהלך החודשים האחרונים, ניהלה המשיבה ביחד עם משטרת ישראל חקירה סמויה נגד מספר מעורבים בחשד לשינוע פסולת מעורבת מצפון הארץ וקבירתה באתרים לא חוקיים באזור הפזורה הבדואית.

ממצאי החקירה שהפכה לגלויה, אך טרם הסתיימה, מציירים תמונה קשה של רשת ארצית להובלת פסולת מצפון הארץ וסילוקה וקבירתה במספר אתרים לא חוקיים באזור הפזורה הבדואית, תוך פגיעה קשה בסביבה ובציבור וביצוע עבירות לפי החוק לשמירת הניקיון התשמ"ד – 1984, חוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968, חוק המים, התשי"ט – 1959, וחוק אוויר נקי התשס"ח – 2008 ועוד.

עוד מוסיפה המשיבה בתגובתה כי מדובר בפרשה מורכבת ומסועפת, הכוללת חשודים רבים, תפוסים רבים, וחומרי חקירה רבים.

באשר למבקש – טוענת המשיבה כי מדובר בבעלים של עסק לא חוקי שעניינו איסוף והובלת פסולת מעורבת הפועל משכונת עין איברהים באום אל פאחם.

מהראיות בתיק החקירה עולה, כי במהלך מספר חודשים ועד ליום התפיסה בפועל, המבקש אוסף ומוביל, ללא רישיון עסק, פסולת מעורבת מתחנות מעבר בצפון הארץ ומשנע אותה דרומה.

עוד עולה כי הפסולת האמורה שהובלה על ידי המשאיות שנתפסו, הושלכה והוטמנה בשטח פתוח ברשות הרבים, באתרי פסולת פירטיים, בסמוך לישוב אבו קרינאת וכן בשטח הישוב אבו קרינאת, דבר המהווה עבירות סביבתיות. המשיבה מדגישה כי לאתרים הפירטיים אין תשתיות הנדרשות מאתרי סילוק פסולת, לרבות תשתיות איטום למניעת זיהום קרקע ומי תהום, וכן אמצעים נוספים כנדרש בחוק.

כמו כן, השלכת הפסולת האמורה באתרים פירטיים מתבצעת תוך הימנעות מתשלום היטל הטמנה כנדרש לפי חוק שמירת הניקיון.

לדברי המשיבה, בימים 3-4.4.19 תפסה המשיבה, במסגרת חקירה זו, עשרות משאיות ונגררים, "שופלים" (טרקטורים בעלי כף נשיאה) ו מסמכים רבים, וזאת בהתאם לצו חיפוש שהוצא כדין ובהתאם לסמכותה לפי סעיף 6(2) לחוק הגנת הסביבה.

לדברי המשיבה, דין בקשתו של המבקש להחזרת התפוסים להידחות, שכן החקירה עדיין בעיצומה, הראיות בתיק מצביעות ברמה הנדרשת על מעורבותו העמוקה של המשיב בעבירות המיוחסות לו וכן מדובר במבקש אשר ביום 10.3.19 הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בבאר-שבע המייחס לו בין היתר עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים וניהול עסק ללא רישיון עסק שביצע כשנה קודם לכן (ת"פ 20057-03-19).

באשר לחוקיות פעולותיה ביחס להוצאת צווים – טענה המשיבה כי בתיק זה הוצאו שני צווים, שכן בשל אילוצי חקירה הוצא צו גם בבית משפט השלום בפתח תקווה וגם בבית משפט השלום בבאר-שבע.

לתמיכה בעמדתה שלא להשיב התפוסים למבקש בנסיבות המקרה דנן, ציינה המשיבה בתגובתה מספר החלטות מבתי המשפט השונים, ביחס לנסיבות דומות בהן בוצעו עבירות סביבתיות חמורות.

4. בדיון שנערך בפניי במעמד הצדדים ביום 12.5.19, מסר ב"כ המבקש בתחילה, כי לגבי הרכב הפרטי, תוגש בקשה נפרדת לשחרורו על ידי בעל הרכב עצמו.

באשר לשאר התפוסים – טען ב"כ המבקש כי לא מתקיימת עילה לתפיסת התפוסים וכי ההחזקה נעשית שלא כדין. עוד ה וסיף ב"כ המבקש כי הפגיעה במבקש הינה פגיעה חמורה אשר פוגעת בזכות הקניין שלו וכי בימים האחרונים ניתן למבקש רישיון עסק ביחס לעסק באום אל פאחם. עוד הוסיף ב"כ המבקש כי המבקש מוכן להצהיר ולהתחייב שאינו מתכוון לעסוק בפינוי פסולת יותר.

לדברי ב"כ המבקש, ניתן לערוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של המבקש ולשחרר התפוסים בתנאים כאלו ואחרים.

עוד הוסיף ב"כ המבקש כי באשר לתכליות המוזכרות בסעיף 34 לפסד"פ (מעצר וחיפוש), הרי שניתן להשיג תכליות אלו גם אם ישוחררו התפוסים.

5. במהלך הדיון, הוצג לפניי תיק החקירה במלואו ועיינתי בחומרים הקשורים למבקש ולעבירות המיוחסות לו (חלק מהחומרים סומנו על ידי מש/1-מש/8).

אומר כבר עתה, כי עיון בתיק מבסס חשד סביר ואף הרבה מעבר לכך ביחס למבקש וביחס לעבירות שבוצעו לכאורה, על ידי התפוסים ובהוראתו של המבקש.

עוד שוכנעתי מעיון בחומרים כי על אף שהחקירה הפכה גלויה, הרי שסיומה אינו נראה באופק , שכן מדובר בחקירה מסועפת אשר כאמור במסגרתה נתפסו עוד עשרות כלים ואף הובאו לחקירה מספר לא מבוטל של חשודים.

6. המדובר הוא כאמור בחשד לביצוע עבירות סביבה חמורות, אשר גורמות למפגע ונזק לכלל החברה, פיזור פסולות במקום שאינו מבוקר מביא לפגיעה קשה באיכות הסביבה, ב בעלי –חיים, במי תהום ובאיכות החיים.

לעניין זה אפנה לרע"פ 6990/10 דדון חזי וציון 1992 בע"מ נ' מדינת ישראל, כב' השופט א. רובינשטיין, אשר ציטט את דבריו של כב' הנשיא ברק:

"האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האוויר, הם היסודות לקיום האנושי. במסגרתם "מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם" (השופט אור בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(5) 49, 62). הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה - לכל פרט ופרט ולחברה ככלל - בשמירה על איכותה של הסביבה בה מתנהלים חיינו. "איננו מדברים עוד - כבעבר - אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (השופט מ' חשין בבג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נ(3) 441, 454). אכן, אחד האתגרים החשובים ביותר של ימינו (בעולם ובישראל) הוא זה של איכות הסביבה. יש בו ביטוי לצורך של "שמירת הטבע והנוף - מעשה בראשית - בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה" (השופט מ' חשין ב בג"ץ 2920/94 הנ"ל, בעמ' 455). אחד הערכים החברתיים הראויים להגנה הוא זה של שמירה על משאבי הטבע. כך במישור הבינלאומי...כך גם במישור הלאומי שלנו, שכן "המדינה עוברת תהליכי פיתוח אשר משנים בצורה מהותית את תבניות הנוף" (פיש, שם, עמ' 8). בעניין זה טרם פותחה דייה המודעות שלנו לצורך לשמר את סביבתנו. בצדק ציין השופט אנגלרד כי "לצערי, המודעות בחברה הישראלית לאיכות הסביבה ולשמירה על נכסי הטבע למען הכלל ולמען הדורות הבאים עדיין אינה מפותחת. אנו מפגרים בנושא איכות הסביבה פיגור רב אחר רוב המדינות המפותחות" (ע"א 8116/99 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, שומרון, פ"ד נה(5) 196, 209). עם זאת, לאחרונה התגברה מודעות בעניין זה..." ( בג"צ 4128/02 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3), 503 ,עמ' 513-512).

7. אשר לתכליות התפיסה הקבועות בפסד"פ, הרי שלטעמי בשלב זה של החקירה , שלושת התכליות, היינו, חילוט בסוף הליך, הצגה כראיה בבית משפט, ומניעת עבירות עתידיות באמצעות התפוסים, מתקיימות.

8. באשר לטענת ב"כ המשיב כי המבקש קיבל בימים האחרונים רישיון עסק לעסקו וכן מתחייב שלא לעסוק בפינוי פסולת, הרי שנתונים אלו אין בהם כשלעצמם, כדי להורות בשלב זה על החזרת התפוסים. גם אם קיים לעסק רישיון, הרי שכפי שקבעתי לעיל עיון בחומר החקירה מבסס חשד סביר, ואף מעבר לזה, לביצוע העבירות, כך שקיומו של רישיון עסק לא מעלה ולא מוריד לעניין זה מה גם שרישיון העסק הוצא לאחר ביצוע העבירות המיוחסות למבקש .

9. עניין מהותי נוסף המטה את הכף לכיוון דחיית הבקשה להחזרת התפוסים היא העובדה כי נגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום בעבירות דומות, שהוגש אך לאחרונה.

ב"כ המבקש ניסה לטעון בעניין זה, כי אמנם נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות דומות, אולם מרבית הכלים שנתפסו במסגרת החקירה דנן לא חשודים בביצוע העבירה.

עם כל הכבוד, טענה זו ראוי היה לה כי לא תועלה, שכן, לשמחתנו, טרם הגענו לעידן בו משאיות ונגררים קיבל ו חיים משל עצמם ומבצעים עבירות על דעת עצמם.

ברור כי המבקש שהוא בעל העסק והוא זה שנותן הנחיות לנהגים שעובדים בעסקו, אחראי לפעולות שנעשות בכלים, ובהינתן העובדה כי הוגש נגד המבקש כתב אישום דומה, היינו התביעה סבורה כי קיים רף ראייתי כנדרש להרשעתו של המבקש בעבירות דומות, הרי שהמבקש מעיד על עצמו כי, לכאורה, אין מורא החוק עליו והוא שב ומבצע לכאורה עבירות דומות בעוד תלוי ועומד נגדו כתב אישום.

לעניין זה ראו למשל ה"ת 48403-03-16 אבו סויס נ' המשרד לאיכות הסביבה, רע"פ 10301-07 עודה נ' מדינת ישראל, רע"פ 9747-08 סולטאן תחריר נ' מדינת ישראל.

10. גם באשר למוצגים האחרים שנתפסו, היינו, מסמכים, קלסרים שונים, פלאפון של המבקש, לא ראיתי לנכון להורות על החזרתם, וודאי שלא בשלב ראשוני זה של חקירה.

ברור, כי בשלב זה כאשר החקירה בעיצומה, הרי שעל המשיבה לערוך סינון קפדני במסמכים, להציגם בפני נחקרים אחרים , ובהמשך בפני בתי המשפט בהליכים שונים, ואין מקום להשבתם.

11. סוף דבר - באיזון בין תכלי ות התפיסה לבין הפגיעה בזכות הקניין של המבקש , אני סבור כי לא ניתן להחזיר את התפוסים למבקש , בוודאי שלא בשלב זה של החקירה, ו זאת לאור כל המפורט לעיל.

הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.