הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ה"פ 49632-03-18

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובע

עלי אבו קוש

נגד

נתבעים

  1. עמק שבע אחזקות ונדל"ן בע"מ
  2. סלע אספקת מוצרי בטון ואנרגיה בע"מ
  3. רון לביא כונס הנכסים
  4. משרד המשפטים רשם התאגידים-משיב פורמלי (פורמלי)
  5. משרד התחבורה/אגף הרישוי (פורמלי)

החלטה בעניין השתק

הצדדים בתיק שבנדון חלוקים בדבר בעלות במחפרון.
התובע טוען כי רכש את המחפרון מהנתבעת 1 וכי לפיכך יש להצהיר כי המחפרון בבעלותו. הנתבעת 2 מתנגדת למתן ההצהרה האמורה, וטוענת כי המחפרון שועבד לזכותה על ידי הנתבעת 1, טרם מכירתו הנטענת לתובע, ולפיכך יש לה זכות לממש השעבוד.

במסגרת דיון בסעד זמני שיזם התובע יחד עם הגשת התביעה, הוסכם כי המחפרון ימכר, כאשר לתובע תהא זכות לרכוש אותו בשקל אחד מעל ההצעה הגבוהה ביותר. כן הוסכם כי הכסף שיתקבל ממכירת המחפרון יוחזק בנאמנות, ויועבר בסופו של ההליך לצד שיזכה בדין.
התובע מימש את זכותו ורכש את המחפרון. לאחר סיום הליכי המכירה ביקשתי את עמדת הצדדים בנוגע לעדים שישמעו בהליך.
במענה להחלטה זו הודיע התובע כי בכוונתו להגיש חוות דעת גרפולוג של מומחה להשוואת כתב ובודק זיופים. כן הודיע כי לצורך הכנת אותה חוות דעת דרושים לו מסמכים המצוים אצל רשם החברות. התובע הודיע גם כי בכוונתו לחקור את מומחית בית המשפט שמונתה בהליך הקודם (בהמשך החלטתי יפורט אותו הליך קודם).
ב"כ הנתבעת 1 הודיע כי הנתבעת 1 מצטרפת לעמדת התובע לפיה הוא זכאי להגיש חוות דעת גרפולוגית בהליך דנן.
הנתבע 3 שהינו ב"כ הנתבעת 2 הודיע כי הנתבעים 2 ו – 3 מתנגדים לבקשת התובע להגיש חוות דעת מטעמו ולחקור את המומחית מטעם בית המשפט שמונתה בהליך הקודם . הנתבעים 2 ו – 3 טוענים כי בהליך הקודם, טענה הנתבעת 1 כי כל החתימות על גבי מסמכי השעבוד מזויפות. בית המשפט מינה שם בהסכמת הצדדים מומחית מטעם בית המשפט , אשר קבעה כי אין בסיס לטענות הזיוף עליה הלינה הנתבעת 1.
התובע היה צד להליך הקודם, וטען שם כי הוא "אדיש לתוצאות ההליך". בנסיבות אלה שעה שהתובע לא עמד על זכותו לחקור את המומחית מטעם בית המשפט בהליך הקודם, ה רי שהוא מושתק מלבצע בהליך זה חקירה של המומחית או להביע כל טרוניה לעניין השעבוד.
מאחר ומדובר בטענת השתק אותה העלו הנתבעים 3 ו – 4 , אפשרתי לב"כ התובע ולב"כ הנתבעת 1 להגיב לטענה זו (בהשלמה לאמור אציין כי טענת ההשתק עלתה עוד בכתב התשובה של הנתבעים 2 ו – 3 להמרצת הפתיחה. ראה סעיפים 14 – 17, ובפרט ראה סעיף 15, שם נטען כי דין כל הטענות בעניין הזיוף להידחות על הסף , לאור ההליך הקודם שנוהל בין הצדדים).
ב"כ התובע ציין בתגובתו כי ביקש להשתחרר מהדיונים בתיק הקודם בשל התחייבויות של משרדו. כן ציין כי התיק הקודם נסגר בהסכמת הצדדים ובית המשפט לא נתן שם פסק דין. חוות הדעת של הגרפולוגית בתיק הקודם הינה שגויה. על מנת שבית המשפט יתן הכרעה מושכלת באשר לזכויות במחפרון הוא צריך להכריע גם בטענת הזיוף.
ב"כ הנתבעת 1 ציין בתגובתו כי בהליך הקודם המומחית מונתה לזיוף חתימות ולא לזיוף מסמכים. לא הוסכם בהליך הקודם שחוות הדעת תהווה ראיה יחידה. בכל מקרה המומחית שם לא נחקרה על חוות דעתה. ההליך הקודם לא הסתיים בהכרעה. אין השתק פלוגתא בנסיבות אלו. כך או כך אין השתק פלוגתא בין אבו קוש לבין חברת סלע. חוות הדעת של מומחית בית המשפט סותרת את עצמה.

לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי בעניין טענת ההשתק.
החלטה זו ניתנת טרם קביעת התיק להוכחות, שכן יש לה השלכה על הראיות שניתן יהיה להביא בתיק זה.

ההליך הקודם
ביום 23.01.18 הגישה חברת עמק שבע אחזקות ונדל"ן בע"מ , הנתבעת 1 בהליך כאן (להלן: "חברת עמק שבע"), לבית משפט השלום בבאר שבע, תביעה לסעד הצהרתי, להצהיר כי אגרת החוב לשעבוד המחפרון, שהוצאה לטובת חברת סלע אספקת מוצרי בטון ואנרגיה בע"מ, הנתבעת 2 בהליך כאן (להלן: "חברת סלע") – מזויפת. כן התבקש בית המשפט להורות לרשם החברות למחוק את השעבוד. במסגרת ההליך טענה חברת עמק שבע הן לזיוף חתימות והן לזיוף מסמכים (ראה למשל הכותרת בראש עמ' 3 לתשובה לתגובה שהגישה חברת עמק שבע ביום 01.02.18 - "זיוף ופברוק מסמכים", וראה גם סעיפים 18 – 19 תחת אותה כותרת). (ה"פ 54293-01-18).
הנתבעים באותו הליך היו חברת סלע ומר אבו קוש, התובע בהליך דנן (להלן: "אבו קוש").
בתצהירו של אבו קוש אשר הוגש בתמיכה לתגובתו בהליך הקודם, התמקד אבו קוש בטענה כי רכש את המחפרון בתום לב ללא ידיעה על השעבוד. וכך נטען בתצהירו: "עפ"י יעוץ משפטי שקיבלתי, וללא כל קשר עם טענת "הזיוף" של המבקשת לעיל, זכויותיי הקנייניות במחפרון גוברות על זכויותיה של המשיבה, שכן, אני רכשתי את המחפרון בתום לב ובתמורה מלאה, על פי תקנת השוק, כאשר בזמן הרכישה לא ידעתי ולא יכולתי לדעת, בתור קונה סביר, שקיים שיעבוד, בהסתמכי על רישומי משרד הרישוי שאליהן פניתי.." (הדגשה שלי – הח"מ).
תשומת הלב כי טענת הזיוף הוגדרה על ידי אבו קוש בהליך הקודם כטענה של המבקש ת (חברת עמק שבע), תשומת הלב כי אבו קוש ציין שבפיו טענות נוספות שהינן ללא קשר עם טענת הזיוף של המבקשת .
עו"ד רון לביא, הנתבע 3 בהליך דנן, בא כוחה של חברת סלע ומי שמונה על ידי ההוצל"פ ככונס הנכסים על המחפרון, (להלן: "עו"ד לביא"), טען בשם חברת סלע, כי מסמכי השעבוד והחתימות עליהם אינם מזויפים ועתר לדחיית המרצת הפתיחה.
בתאריך 05.02.18 התקיים דיון ראשון בהמרצת הפתיחה. במהלך הדיון חקר בית המשפט את מר זיאד אבו ערר, המצהיר מטעם חברת עמק שבע, אשר טען שחתימתו על מסמכי השעבוד מזויפת , וכן חקר את מר מיכה חיימוביץ, המצהיר מטעם חברת סלע. בסיום דיון ארוך , הורה בית המשפט על התייצבותו של עו"ד עטון לחקירה, שכן חתימתו התנוססה על גבי מסמכי המריבה.
במהלך אותו דיון מיום 05.02.18 הודיע בא כוחו של אבו קוש כדלקמן : "..אנחנו אדישים למחלוקת בין המבקשת (חברת עמק שבע – הח"מ) והמשיבה 1 (חברת סלע – הח"מ)... אנחנו מציגים את העובדות. המשיב מס' 2 (אבו קוש – הח"מ), לא מבקש לשנות את המצב. אנחנו מחכים לראות מה תוצאות הדיון היום ואז נחליט איך לכלכל את צעדינו. יכול ונגיש בקשה לפס"ד הצהרתי שהמשיב מס' 2 הוא בעל המחפרון, או שנתבע את המבקשת (חברת עמק שבע – הח"מ), להחזרת כספים במידה וייקבע כי המחפרון משועבד ולא ניתן למכור אותו.." (פרו' עמ' 3 שורות 16 – 24) (הדגשות שלי – הח"מ).
בהמשך ביקש בא כוחו של אבו קוש, לפטור את אבו קוש מהתייצבות לדיון הבא . וראו דבריו: "..אני מבקש לשחרר אותי אם ייקבע דיון מחר. הסכסוך הוא בין המבקשת (חברת עמק שבע – הח"מ), למשיבה מס' (חברת סלע – הח"מ) . אנחנו רואים עצמנו כבעלי המחפרון שרכשנו אותו מהמבקשת..." (פרו' עמ' 4 שורות 13 – 14).
גם בהמשך: "אני מבקש לשחרר אותי מהדיון מאחר ומדובר במחלוקת שאני לא צד לה.." (פרו' עמ' 7 שורה 15 – 16).
הצדדים האחרים לא התנגדו לבקשת אבו קוש להשתחרר מהדיון, וראו החלטת בית המשפט בבקשה זו: "ביהמ"ש משאיר למשיב 2 (אבו קוש – הח"מ), או לבא כוחו את הזכות להחליט האם להתייצב או להמנע מהתייצבות. בכל מקרה, אם יחליטו שלא להתייצב – ביהמ"ש מודיע שלא יהיה מנוע מלקבל כל החלטה שנוגעת להליכים בתיק שלפניו.." (פרו' עמ' 7 למטה) (הדגשות שלי – הח"מ).
ביום 07.02.18 התקיים דיון נוסף בהמרצת הפתיחה. ב"כ אבו קוש נעדר מהדיון. במהלך אותו דיון נחקר עו"ד עטון חקירה ארוכה.
במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן תמונה מומחית מטעם בית המשפט על מנת ש תתן חוות דעתה לגבי המסמכים שבמחלוקת ו תקבע האם מר זיאד חתם על מסמכי השעבוד. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה (ראה פרו' עמ' 13 למטה). בסיום הדיון נקבע דיון נוסף , שאמור היה להתקיים לאחר קבלת חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט.
בתאריך 22.03.18, הגיש אבו קוש את המרצת הפתיחה נשוא החלטתי זו. חברת עמק שבע, המבקשת בהליך הקודם, הינה משיבה בתיק דנן. חברת סלע המשיבה בהליך הקודם הינה גם משיבה בהליך דנן. כמו כן לתיק דנן צורף כמשיב גם עו"ד לביא וצורף גם את משרד המשפטים (ראו בהמשך פירוט נוסף אודות ההליך דנן).
בתאריך 25.03.19 נערכה חוות דעתה של המומחית, גב' אדוה וינרמן , והוגשה לבית המשפט. בסוף פרק מסקנות חוות הדעת נרשם כי: "...על כן בסיכומו של דבר, זוהי למעשה התובנה שבשלה סבורה החתומה מטה שככל הנראה, התובע הוא זה שחתם את חתימותיו הוא (זיאד אבו עראר, הבעלים המנהל ומורשה החתימה של חברת עמק שבע – הח"מ) אלא אם כן הצד המעוניין השני הפגין כישרון חיקוי חתימות עילאי. אמירה זו נאמרת בהסתייגות משום הטיעונים וההסברים שלעיל..."
בתאריך 26.03.18 (4 ימים לאחר שהוגש ההליך דנן), התקיים דיון נוסף בהליך הקודם אליו התייצבו כל הצדדים. ב"כ אבו קוש הודיע לבית המשפט כי הגיש את ההליך דנן, וכן טען: "הטענה המרכזית שלנו בהליך שהגשנו בנפרד, היא ההסתמכות על משרד הרישוי..." (פרו' עמ' 18 למעלה). כלומר, ב"כ אבו קוש ציין כי הטענה המרכזית בהליך נשוא החלטתי זו הינה ההסתמכות על משרד הרישוי. ב"כ אבו קוש לא ציין בפני בית המשפט והצדדים כי הוא טוען בהליך דנן את טענותיה של חברת עמק שבע מול חברת סלע – הטענות לפיהן מסמכי השעבוד זויפו והחתימות זויפו – היינו את אותן טענות שציין שאינו צד להם והוא אדיש להכרעה בהן.
במהלך אותו דיון נרשם כי הצדדים הגיעו להסדר פשרה, בהמלצת בית המשפט לפיה התובענה תמחק, מבלי שתתאפשר הגשתה מחדש. כן נרשם ב פרוטוקול הדיון כי היה וחברת עמק שבע תגיש בכל אופן את התביעה מחדש בניגוד להתחייבויותיה – התנאי להגשת התביעה יהא תשלום של 15,000 ₪ בגין הוצאות ההליך.
כן נרשם באותו הסדר כי בכך מסתיימים ההליכים גם כנגד אבו קוש (המשיב 2 בהליך שם)
ב"כ חברת עמק שבע ציין בדיון : "הסכמתי למחיקת התביעה, בין היתר, בהתחשב בכך שהמשיב מס' 2 הגיש תביעה נוספת, אשר תלויה ועומדת בפני ביהמ"ש ואני מניח ששם תינתן הכרעה". ב"כ אבו קוש ציין: "אני נותן את הסכמתי להסדר" (ראו פרו' עמ' 18 למטה).

ההליך דנן
אבו קוש הגיש ביום 22.03.18, כאמור לעיל, בקשה להצהיר כי הוא הבעלים של המחפרון . אבו קוש טוען בהמרצת הפתיחה כי קנה את המחפרון כדין מחברת עמק שבע.
אבו קוש טען גם כי למד בדיעבד כי חברת סלע טוענת כי המחפרון שועבד לטובתה, טרם רכש את המחפרון מחברת עמק שבע.
וראו טענותיו: "התובע למד בהליך המתנהל בבית משפט השלום (ההליך הקודם – הח"מ), כי הנתבעת 1 טוענת כי רישום השעבוד ברשם החברות ע"י הנתבעת 2 נעשה שלא כדין תוך זיוף מסמכים, וזאת בנוסף לטענתה בדבר זיוף חתימות. מדובר בטענות חדשות שנחשפו מתוך המסמכים שעלו בתגובת הנתבעים וכן במהלך הדיונים בפני ביהמ"ש הנכבד. התובע יטען כי מאחר והרישום ברשם החברות כשיעבוד לטובת הנתבעת 2 הינו מזויף ו/או יש חשד לזיוף הרי זכותו במחפרון, בהסתמך על עסקת המכר שעשה עם הנתבעת 1 כאמור לעיל, גוברת על זכותם של הנתבעים 2 ו- 3.." (סעיפים 14 ו – 15) (הדגשה שלי – הח"מ). אבו קוש טוען בהמרצת הפתיחה, הן לזיוף מסמכים והן לזיוף חתימות, כמו שנטען בהליך הקודם (ראה סעיף 26 להמרצת הפתיחה בתיק דנן).
חברת עמק שבע הודיעה בתגובתה כי אינה מתנגדת לסעד ההצהרתי המבוקש בהליך זה (אין זה פלא, שכן עמק שבע יזמה את ההליך הקודם בגין אותה טענה...).
במרבית סעיפי התגובה טוענת חברת עמק שבע, בדיוק את אותן טענות שטענה בהליך הקודם וראו למשל הכותרת בעמ' 6 לתגובה: "עמק שבע דבקה בטענתה כי מסמכי השעבוד והחתימות על גביהם מזוייפים" (ההדגשה במקור). וראו סעיף 40 תחת אותה כותרת: "על אף חוות הדעת שהוגשה לביהמ"ש (כב' השופט עידו רוזין) במסגרת ה"פ 54293-01-18 חוות דעת מומחית ממכון שבע – ד"ר אדוה וינרמן....עומדים עמק שבע ובעליה מר אבו ערער זיאד על כך שחתימותיו זוייפו על גבי מסמכי השיעבוד וזאת ללא כל קשר לזיוף המסמכים שנעשה..".
חברת סלע ועו"ד לביא מתנגדים לסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה. לטענתם עושים אבו קוש וחברת עמק שבע יד אחת על מנת להבריח את המחפרון. המחפרון שועבד כדין לטובת חברת סלע להבטחת חובותיה של חברת עמק שבע ושל חברה נוספת שנכנסה להליכי חדלות פירעון. השעבוד נרשם כדין ברשם החברות עוד ביום 01.11.17.
כן נטען כי כל טענותיו של אבו קוש בעניין זיוף דינן דחייה על הסף בשל ההליך הקודם (ראו סעיפים 14 – 17 לתצהיר התשובה של עו"ד לביא).

מה עולה מהאמור לעיל?
חברת עמק שבע יזמה הליך בעניין המחפרון נגד סלע בו טענה כטענה מרכזית טענת זיוף מסמכים וזיוף חתימות.
אבו קוש שהיה משיב להליך הודיע מספר פעמים שהוא אדיש למחלוקת בין חברת עמק שבע לבין חברת סלע, אשר עסקה בטענת חברת עמק שבע לזיוף מסמכים וחתימות, וציין כי מדובר בסכסוך שאינו צד לו. עד כדי כך לא הייתה לו עמדה בסכסוך, עד כדי כך שבא כוחו ביקש בדיון הראשון להשתחרר מהדיונים בתיק, ואכן נעדר מאחד הדיונים בתיק (בפרוטוקול לא נרשם ש ב"כ אבו קוש מבקש להעדר בשל התחייבויות משרדו בתאריך שנקבע לדיון הבא. כן נרשם כי מבקש להעדר בשל כך שמדובר במחלוקת שאבו קוש אינו צד לה).
אמנם בתצהיר התשובה שהגיש להמרצת הפתיחה בהליך הקודם שמר לעצמו אבו קוש את הזכות לפתוח בהליכים הן נגד חברת עמק שבע והן נגד חברת סלע ולטעון טענות גם בנוגע לשיעבוד (ראה סעיף 16 לתצהיר התשובה מיום 30.01.16), אולם בפועל הציג בדיונים עמדה "אדישה" לסכסוך בין הצדדים.
במסגרת ההליך הקודם ביצע בית המשפט בירורים באשר לטענות הצדדים, חקר את המצהירים מטעם הצדדים, הזמין לעדות עורך דין אשר אימת חתימות על מסמכים שבמחלוקת, ואף מינה בהסכמת הצדדים מומחית מטעם בית המשפט - גרפולוגית, מומחית להשוואת כתב יד וחתימות, כאשר בסופו של יום, בעקבות המלצת בית המשפט נמחק ההליך הקודם כאשר נרשם כי המרצת הפתיחה נמחקת בלי יכולת להגישה מחדש, וכאשר תנאי להגשתה מחדש הינו תשלום של 15,000 ₪ הוצאות לטובת חברת סלע.
ההסכמה הייתה גם על דעתו של אבו קוש אשר נכח בדיון בו הושגה ההסכמה, כאשר בדיון דיווח לבית המשפט אודות ההליך הנוסף בו נקט, אולם עיון בפרוטוקול מעלה כי לא דיווח לבית המשפט כי במסגרת אותה המרצת פתיחה הוא מעלה בעצמו את טענת הזיוף.
כלומר, הדיווח שנמסר לבית המשפט באותו דיון היה לכאורה דיווח חסר בנקודה מהותית. (הדברים נאמרים בזהירות ולכאורה בלבד, וזאת מעיון בפרוטוקול הדיון, שכן מותב זה לא נכח בדיון), וראו מה דווח: "הטענה המרכזית שלנו בהליך שהגשנו בנפרד, היא ההסתמכות על משרד הרישוי..." (פרו' עמ' 18 למעלה).
התביעה דנן עוסקת גם עוסקת בדיוק באותן טענות זיוף שהעלתה חברת עמק שבע.
בעוד שבהליך הקודם טען אבו קוש שהוא אדיש למחלוקת בין הצדדים בעניין אותו זיוף, ושמדובר במחלוקת שהוא אינו צד לה, הרי שבהליך דנן הוא נוטל גם נוטל צד אקטיבי במחלוקת זו, כאשר הוא עצמו מעלה את הטענות שהעלתה חברת עמק שבע בהליך הקודם – הטענות בדבר זיוף מסמכים וזיוף חתימות במסמכי השיעבוד.
לא יתכן שבהליך אחד יטען בעל דין שהוא אינו צד לסכסוך בין שני צדדים, ושהוא אדיש להכרעה ביניהם, ובהליך אחר יהיה אותו בעל דין "שופרה" של טענת אחד הצדדים באותו סכסוך.
אבו קוש טוען בהליך דנן נגד חברת סלע, בדיוק את אותן טענות שטענה חברת עמק שבע נגד חברת סלע בהליך הקודם.
בעניין זה אציין כי בתום ההליך הקודם, ביקש ב"כ אבו קוש שהסעד הזמני שניתן שם לא יפקע מיד אלא בתוך 48 שעות. בא כוחה של חברת סלע התנגד לבקשה וטען שאבו קוש טען שאין לו נגיעה לעניין והתנער מהתיק. בית המשפט דחה את בקשתו של אבו קוש להותרת הסעד הזמני על כנו כאשר ציין בין היתר בנימוקיו לדחיית הבקשה, את העמדה שהציג אבו קוש במהלך ההליך, לפיה הוא אדיש למחלוקת בין הצדדים.
ההליך הקודם הסתיים במחיקה בהמלצת בית המשפט .
בית המשפט הציע מחיקת ההליך לאחר ששמע את הצדדים ושמע את עורך הדין ולאחר שהתקבלה חוות דעת המומחית. בית המשפט בעצם המליץ לחברת עמק שבע לוותר על הטענה לפיה השיעבוד לא תקף בשל זיופים. חברת עמק שבע קיבלה את המלצת בית המשפט.
אבו קוש לא ביקש בהליך הקודם להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו וגם לא ביקש לחקור את המומחית מטעם בית המשפט, והעדיף להציג עד הסוף עמדה של מי שאינו צד לסכסוך ואדיש לתוצאות ההליך, אולם כעת הוא מבקש להגיש חוות דעת של מומחית מטעמו ו אף מבקש לחקור את מומחית בית המשפט בהליך הקודם.
דומני שיש לפנינו מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
דומני שיש לפנינו גם מקרה של השתק שיפוטי. לא יתכן שבעל דין יציג עמדה אחת בתיק אחד ועמדה אחרת בתיק אחר , כאשר מדובר באותו עניין בדיוק.
ודוק, מאז ההליך הקודם ועד ההליך דנן לא חל שום שינוי בנסיבות, מלבד "הנסיבה" שהשופט בהליך הקודם, סבר שבטענות הזיוף אין ממש, והמליץ לחברת עמק שבע למחוק את המרצת הפתיחה...
באמצעות הגשת תביעה חדשה בטענה של זיוף, מצפה אבו קוש להתגבר על חוות הדעת של מומחית בית המשפט בהליך הקודם, אשר בה לכאורה לא אוששה טענת הזיוף.
חברת סלע, המשיבה, אשר ניהלה הליך קודם בטענת הזיוף, ואשר הסכימה למחיקת התביעה נגדה ולא ביקשה פסק דין מנומק, שצפוי שהיה מהווה השתק פלוגתא בהליך דנן, חשופה כעת לתביעה נוספת באותו עניין, והפעם מכיוונו של אבו קוש, היינו מכיוונו של מי שטען שבכלל אינו צד למחלוקת בעניין הזיוף, ואף ביקש להעדר מהדיונים, בשל כך שהמחלוקת איננה נוגעת אליו.
ככל ואאפשר דיון בטענות הזיוף יוצא שעמק שבע תקבל הזדמנות לנהל שוב את אותו הליך, אבל בלי לשלם את אותם 15,000 ₪, אותם פסק בית המשפט בהליך הקודם כתנאי להגשת התביעה מחדש.
לא פלא שחברת עמק שבע מצטרפת לסעד המבוקש על ידי אבו קוש בתביעה...
בעניין זה יצוין שלכל אורך ההליכים, הן בהליך הקודם והן בהליך זה, טוען עו"ד לביא כי עמק שבע וכן אבו קוש עושים יחד אחת.
הטקטיקה בה נקט אבו קוש מעלה לכאורה שטענות עו"ד לביא אינן טענות סרק.
בעניין האמור לעיל ראה מקרה דומה שהגיע להכרעת בית המשפט, שם בית המשפט לא אפשר את העלאת הטענות הסותרות - ת"א (ירושלים) 7758-04-13 - Lowell Investment Ltd נ' נאסר אבו דיאב (פורסם באגרים משפטיים), (הוגש ערעור – טרם נדון), בו נקבע כדלקמן: "בבקשה מושא החלטה זו עותרת התובעת למתן פסק דין חלקי, בהיסמך על פסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה (שערעור עליו נדחה ביום 1.2.18) ובטענה כי יצר מעשה בית דין. המדובר בהליך אותו יזמו אחיו של הנתבע (להלן: "האחים"), כנגד התובעת, הנתבע ואדם נוסף בשם חג'ו שהתגורר בנכס. האחים עתרו בהמרצת הפתיחה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות הסכם המכר, הסכם הפשרה ופסק הדין ולחלופין לקביעה כי אלה אינם מחייבים את האחים. התובעת הצביעה על כך שהנתבע כאן היה גם נתבע בהליך המרצת הפתיחה, אך לא הגיש כתב טענות מטעמו ולא התייצב לדיונים בבית המשפט. התובעת הוסיפה וטענה שבפסק הדין בהמרצת הפתיחה נדחו טענות האחים בדבר בטלות הסכם המכר, הסכם הפשרה ופסק הדין. לטענתה, דובר בטענות זהות לטענות שמעלה הנתבע בהליך זה ושעיקרן בפגמים בכריתת ההסכמים, ועל כן קיים מעשה בית דין בסוגיות אלה. זאת, הן כהשתק פלוגתא והן כהשתק עילה. התובעת עותרת למתן פסק דין חלקי שידחה טענות אלה של הנתבע, שהן עיקר טענות ההגנה מצדו.....
.....
לעיל ראינו את המשקל הנכבד שניתן לשאלה, האם ניתן לצד להליך יומו בבית המשפט. עניינו של הנתבע מראה לא רק כי ניתנה לו הזדמנות מלאה ושלמה להציג את טענותיו בהליך המרצת הפתיחה, אלא כי בחר להימנע מכך ולהתנהל בצורה שאינה הולמת את עקרון תום הלב.
....
שנית, היות שלא ניתן לקבל את טענתו המאוחרת כי לא ידע על הליך המרצת הפתיחה, אין בנמצא הסבר הולם של הנתבע מדוע נמנע הוא, שלפי תצהירו ידע על הליך המרצת הפתיחה, קיבל לידיו את כתבי הטענות ומידע על תכני הדיון, ואף זומן לדיון, מלהגיש כתב תשובה להמרצת הפתיחה, מלהתייצב לדיון שם ומלהציג את טענותיו.
כל זאת, כשבמקביל הציג את אותן טענות בהליך הנוכחי. לעניין זה יוזכר כי תצהירו בהליך
הנוכחי הוגש ביולי 2013, בעיצומו של הליך המרצת הפתיחה וכשלוש וחצי שנים לפני מתן פסק הדין באותו הליך. המסקנה היא כי הנתבע נמנע במכוון מלהציג את עמדתו בהליך המרצת הפתיחה.
שלישית, עולה כי הנתבע ידע אודות טיב טענות האחים בהמרצת הפתיחה בדבר תקפות הסכם המכר, הסכם הפשרה ופסק הדין, ובתצהירו בהליך זה בו הציג טענות מקבילות אף קשר בין טענותיו לבין טענות האחים כפי שהוצגו בהמרצת הפתיחה.
זאת, בניגוד לניסיונו הנוכחי להדגיש את ההבדלים בין טענות האחים ובין טענותיו, כדי לטעון כי טענותיו לא הוכרעו בהליך המרצת הפתיחה.
כפי שבואר לעיל, הקריטריון הדומיננטי שעוצב בפסיקה לבחינתו של השתק פלוגתא שם את הדגש על ההזדמנות שהייתה לצד להליך להציג את עמדתו. מהדברים שהובאו לעיל עולה כי לנתבע הייתה הזדמנות מלאה להציג עמדתו בהליך המרצת הפתיחה, והוא בחר להימנע מכך, במהלך שאינו הולם את חובת תום הלב. בהמשך הוסיף והעלה כזבים בנושא בהליך הנוכחי, בניסיון לא מוצלח לתרץ את התנהלותו זו.
....
כל אלה פועלים כנגד עמדת הנתבע. שהרי, אחת ממטרותיה של דוקטרינת ההשתק היא לחייב צדדים להליך להציג את עמדותיהם, ולמנוע ריבוי התדיינויות באותן סוגיות. הנתבע כאן פעל בניגוד לשאיפה זו: הוא ידע שאחיו העלו טענות מקבילות לשלו בהליך המרצת הפתיחה, וביכר להמתין לתוצאות ניסיונם להביא לבטלות הסכמי המכר והפשרה ופסק הדין, תוך שהוא עצמו "נעלם" מאותו הליך, ולשוב ולהעלות את הניסיון האמור בהליך הנוכחי, בלבוש דומה ותוך הצגת הסברים כוזבים להתנהלותו. בת"א (ת"א) 17803/04 אבניר נ' ברנה (1.5.06) חזר בית המשפט על הקביעה בדבר השלכות עקרון תום הלב על דוקטרינת המניעות: "הלכה היא, כי חובת תום הלב חלה גם על ההליכים שבהם נוקטים בעלי הדין בבית המשפט... לא מכבר הבהיר השופט טירקל ב ... כי: 'יש גם מקום לומר, כי התנהגות שלא בתום לב של בעל דין, עלולה לחסום אותו, על דרך של מניעות, מלהעלות טענה'".
לטעמי, התנהלותו של הנתבע בהליך המרצת הפתיחה מחייבת להחיל כלל זה, ולדחות את ניסיונו להעלות, כיום, את הטענות שיכול היה להעלות בזמן אמת, בניסיון להביא ל"סבב נוסף" ובלתי הכרחי של דיון בשאלת תקפות ההסכמים ופסק הדין..".
למרות שבפסק הדין הנ"ל דובר בהשתק פלוגתא שאינו מתקיים כאן, אני סבורה שבפסק הדין ישנן אמירות המתאימות לתיק דנן, בדבר "העלמותו" של צד להליך "והופעתו" לפתע בהליך אחר.
בענייננו מדובר בטקטיקה פסולה ובשימוש לרעה בהליכי משפט וניתן גם לומר כי מדובר בהשתק שיפוטי.
בעניין השתק שיפוטי נקבע בפסיקה כי הטענה יכולה להתעורר מקום בו בעל דין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים.
לטעון בתיק אחד כי אבו קוש אדיש לשאלה אם יקבע כי השיעבוד בטל בשל זיופים אם לאו, ואילו בתיק השני ל העלות מיוזמתו את הטענה כי השיעבוד בטל בשל זיופים - מהווה בעיני שתי טענות סותרות.
בפסיקה אכן צוין כי אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם, אולם כבר נקבע כי לא מדובר בדרישה שבכל מקרה ומקרה תהיה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי (ראה סעיף 10 לע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח').
וראו בעניין ההשתק השיפוטי גם ת"א (מחוזי באר שבע) 34576-07-18 אליס נסימפור נ' ארבן השקעות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...ודוק, גם אם אניח כפי שטענו התובעים בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, כי לא היה ניתן להכריע בבימ"ש השלום בפלוגתא הנוגעת לבעלות בגג ולכל היותר ההכרעה בה הייתה אגב אורחא ולכן אין בפנינו השתק פלוגתא, עדיין מתקיים בענייננו השתק שיפוטי, אשר מחייב דחיית התובענה כאן. זאת לאור דברי התובע 3 בבימ"ש קמא, בהם אישר כי הבעלות בגג היא של הנתבעים, ובשים לב לכך שפסק הדין שניתן בהליך בבית משפט השלום באשדוד התבסס אף על דברים אלו (אשר יש בהם אף משום הודאת בעל דין בטענת הנתבעים, כי הבעלות בגג היא שלהם).
כפי שציין בימ"ש קמא בפסק דינו התובע 3 (אשר כאמור הינו מיופה כוחן של התובעות 1 ו-2 וניהל את ההליך כמיופה כוחן) ציין בשלב הסיכומים כי: "בשלב זה אין מחלוקת שהוא בעל הגג" (פרו' הדיון מיום 25.04.18 עמ' 37 ש' 21-23). במצב דברים זה, קיים השתק שיפוטי והתובעים אינם יכולים בתביעה זו לטעון טענה הפוכה לפיה, הם חולקים על כך שהנתבעים הינם בעלי הגג, והם מבקשים להצהיר כי לא כך הוא. כל זאת כשהם הצהירו בהליך בבית משפט השלום באשדוד, כי אין מחלוקת על כך שהבעלות הינה של הנתבעים 2 ו-3.
ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, נקבע: "הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים. התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט. הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט, ולכן תחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למקרים שבהם מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה. כמו כן טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק"( ההדגשות אינן במקור).
.....
לאור זאת ומאחר שבהליך בבית משפט השלום באשדוד, התובעים הסכימו - טענו - שהאחר הינו הבעלים של הגג ועל יסוד האמור ניתן פסק הדין בהסכמה, הרי אותה טענה של התובעים שימשה יסוד לפסק הדין בבית משפט השלום באשדוד. לכן, אין בכוחם של התובעים להתכחש לאותה טענה, בהיות העניין בגדר השתק שיפוטי.
עוד יוער שבאותו פסק דין קבע כב' השופט רובינשטיין אף מעבר לאמור כי: "אף אני איני סבור - על פני הדברים - כי לשם השתק שיפוטי נחוץ בכל מקרה התנאי של הצלחה קודמת בטענה כחוסמת העלאתה שוב.... לדידי, באספקלריית תום-הלב - ובלשון פשוטה, הגינות - אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי-המשפט, יהיו לטוען בחינת "תכנית כבקשתך".
מכאן שאין צורך להוכיח שבעל הדין שנגדו הועלתה הטענה הצליח בהליך הראשון, ועל כן גם אם לא הצליח, נוצר השתק שיפוטי, מטעמים של תום לב והגינות. נוכח האמור, הרי בענייננו ולאחר שפסק הדין ניתן גם על יסוד הצהרת התובעים מפי התובע 3 מיופה כוחן של התובעות 1 ו-2, הרי אין כל מקום לאפשר עתה העלאת טענה נוגדת על ידי התובעים.
וראו בהמשך פסק הדין:
"יוצא אפוא שבהגשת התובענה דכאן על ידי התובעים יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט. הדבר אף ניכר מהגשת בקשה לעיכוב ביצוע של החיוב הכספי בפסק הדין של בית משפט קמא - בקשה שהוגשה במסגרת תובענה זו, מקום בו לא הוגש כלל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד..".
....
...גם בע"א 351/82 נעמי אילון ואח' נגד עו"ד מ. אסטרייכר ואח', פ"ד מא (2), 673, 678-679, נקבע: "העיקרון היסודי, שיהיו בתי המשפט פתוחים לרווחה ללא כל הגבלה לכל דורש, הוא המחייב שניצול זכות זו יעשה באופן חד - פעמי, ללא אפשרות של כפילות וחזרה וללא "הזדמנות שניה". כך יש גם לעשות זאת בצורה מלאה ושלמה ולא לחצאין או למקוטעין".
הנשיא שמגר קבע לעניין זה בע"א 734/83,פ"ד לח(1), 620:
"...לגבי דידי, חובה יתירה על מתדיינים להקפיד על מיצוי זכויותיהם בדרך יעילה ככל האפשר ולהימנע מתמרונים, היוצרים עומס יתר דיוני אשר אותו ניתן למנוע".
במקרה דנן דומה כי אבו קוש מבצע תמרון היוצר עומס דיוני.
במקרה דנן בחר אבו קוש "לשבת על הגדר" בהליך הקודם , וכאשר ראה שההליך שם הולך לכיוון לא רצוי - כיוון של דחיית טענ ות הזיוף, המשיך לשבת על הגדר בהליך הקודם, ויזם הליך זה בו העלה את אותן טענ ות ששתק לגביה ן קודם לכן.
לנוכח כל האמור אני קובעת כי אבו קוש מושתק מלטעון בהליך דנן הן טענת זיוף חתימות והן טענת זיוף מסמכים.

לסיכום
טענת זיוף החתימות וזיוף המסמכים אינן טענ ות שניתן להעלות בהליך דנן.
באשר ליתר הטענות אני קובעת את התיק להוכחות ליום 30.04.19 שעה 10:00.
הצדדים ידאגו להתייצבות כל העדים מטעמם.
ככל והצדדים יסברו שניתן להגיש סיכומים ואין צורך בחקירות נגדיות – יודיעו על כך לבית המשפט עד ליום 07.04.19.

הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בהמשך ההליכים בתיק זה.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' אדר א' תשע"ט, 07 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.