הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע בצה"מ 994-08-18

בפני
כבוד ה שופט חיים פס

המבקש

נצר אבו רביעה
על ידי בא כוח עורך הדין יונס אבו עג'אג'

נגד

המשיבה
ועדה מרחבית נגב מזרחי
על ידי בא כוח עורך דין שגב פלץ

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד ביצועו של צו הריסה מנהלי.

השתלשלות העניינים בקצרה

1. ביום 1.8.18 הוגשה על ידי המבקש בקשה לביטול צו הריסה מנהלי והתלייתו עד לבירור הבקשה. המבקש עתר לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 20.6.18 בגין בנייה של מבנה בשטח של 155 מ"ר מבלוקים, באזור נ"צ 205907/571080 דרומית לכביש 31, כסייפה (להלן: "המבנה").

2. לאחר שהוגשו בקשות ותגובות מספר הוצא, ביום 7.8.18, על ידי כבוד השופטת נועם חת-מקוב צו ארעי המעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי, וזאת בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה האמורה.

3. בהמשך, ולאור העובדה כי המבקש לא הגיב על טענות הסף שהועלו מטעם המשיבה, ניתנה ביום 3.10.18, החלטה על ידי כבוד השופט סולקין, כי " בהעדר הצבעה על זכות כלשהי במקרקעין הנידונים ולנוכח יתר המפורט בפרק המקדמי בתגובת המשיבה, מורה על מחיקת הבקשה. הצו הארעי מיום 7.8.18 בטל ".

4. ביום 14.12.18, 10 ימים לאחר תום המועד לביצוע צו ההריסה, הוגשה כאמור בקשה להארכת מועד ביצוע הצו על ידי המשיבה.

מנימוקי הבקשה עולה, כי בשל איתור עבירת הבנייה והטיפול בצו על ידי שני גופי אכיפה שונים, היחידה הארצית לתכנון ובנייה מחוז דרום והוועדה המקומית לתכנון ובנייה "נגב מזרחי", לא בוצע צו ההריסה בפועל בשל טעות של כל אחד מן הגופים האמורים אשר סבר כי הגוף השני ביצע את הצו.

בבקשה נטען, כי בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי ניתן להאריך את המועד לביצוע הצו לשם קיומו של הצו, וזאת כאשר קיימות נסיבות המצדיקות זאת.

עוד נטען בבקשה, כי קיים אינטרס ציבורי מוגבר בביצוע הצו ואין מחלוקת כי מדובר במבנה שנבנה ללא היתר ובניגוד לתכנית החלה.

המשיבה, בבקשתה האמורה, הפנתה לסעיף 224 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: " החוק"), לפיו רשאית הרשות המוסמכת לבקש אורכה לביצוע של צו ההריסה המנהלי ובית המשפט מוסמך ליתן ארכה כאמור, עד ל-6 חודשים.

לטענת המשיבה, מדובר באיחור קל של כ-10 ימים מהמועד שניתן היה לבצע את הצו, והמשיבה טוענת כי נקבע בשורה של פסקי דין כי בית המשפט מוסמך להאריך את תוקפו של הצו אף בחלוף מניין הימים לביצועו.

5. ביום 17.12.18, הועברה הבקשה לתגובת בא כוח המבקש וזאת עד ליום 31.12.18.

ביום 31.12.18, הוגשה על ידי בא כוח המבקש בקשה להארכת המועד לתגובה, וזו ניתנה עד ליום 14.1.19.

6. ביום 14.1.19 הגיש בא כוח המבקש תגובתו. בתגובה טען, כי עסקינן בצו מנהלי שתוקפו פקע, ועל כן, די בעובדה זו כדי לדחות בקשת המשיבה על הסף.

לדברי בא כוח המבקש, תוקף הצו לביצוע היה עד ליום 4.12.18, ובשל העובדה כי הבקשה להארכת המועד לביצוע הצו הוגשה 10 ימים לאחר המועד האמור, הרי שתוקפו פקע.

בהמשך תגובתו, טען בא כוח המבקש כנגד הצו עצמו, כאשר לדבריו ניתן להוציא היתר בנייה מכוח התכנית החלה על המקרקעין עליהם מצוי המבנה להריסה. עוד טען בא כוח המבקש כי המבקש מתנהל מול הרשות להסדרת התיישבות הבדואים וכי מקודמת תכנית מפורטת בשכונה, בה מצויים המקרקעין.

7. ביום 17.1.19, העברתי התגובה לתגובת המשיבה עד ליום 24.1.19.

ביום 25.1.19, הוגשה תגובת המשיבה. בתגובתה עמדה המשיבה על כך כי צו ההריסה הוצא כדין וחוקיותו אושררה בהחלטת בית המשפט, ולפיכך בא כוח המבקש אינו יכול לערער עוד על תקינות הצו וחוקיותו.

באשר ליכולתו של בית המשפט להאריך את הצו גם לאחר תום 60 הימים לביצועו, הפנה בא כוח המשיבה לסדרת החלטות בהן נקבע כי אכן ניתן להאריך הצו גם לאחר שפג תוקפו, במיוחד כאשר מדובר בנסיבות טכניות אשר מנעו את ביצועו בזמן.

המשיבה טוענת כי מדובר באיחור קל של 10 ימים, אשר נבע מטעות בין שני גופי אכיפה להם סמכויות מקבילות, אשר טיפלו בצו.

המשיבה מדגישה בתגובתה, כי יכולה הייתה להגיש בקשה לצו חדש, אולם לדידה, נכון היה להמשיך את ההליך הקיים כאשר קיימת פסיקה ענפה התומכת בבקשה כאמור.

עוד טוענת המשיבה, למעלה מן הצורך, כי עצם טענתו של בא כוח המבקש כי כעת מקודמת תכנית במקרקעין, מוכיחה את טענת המשיבה עצמה כי לא ניתן להוציא היתר למבנה מכוח התכנית החלה כיום על המקרקעין.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות שהוגשו על ידי הצדדים, נחה דעתי כי דין בקשת המשיבה להארכת תוקפו של צו ההריסה המנהלי להתקבל.

9. כאמור, ביום 3.10.18, אושרר צו ההריסה המנהלי על ידי בית המשפט (כבוד השופט סולקין), וזאת נוכח אי הגשת תגובה לטענות הסף שהועלו מטעם המשיבה וכן נוכח הדברים אשר פורטו בתגובת המשיבה.

על המשיבה היה לבצע את צו ההריסה המנהלי עד ליום 4.12.18.

כאמור, ביום 14.12.18 הוגשה על ידי המשיבה בקשה להארכת מועד ביצועו של צו ההריסה המנהלי למשך 30 יום מיום מתן ההחלטה בבקשה .

10. צודק בא כוח המשיבה כי במגוון החלטות של בתי המשפט, נקבע כי ניתן להאריך מועד ביצוע הצו לשם קיומו, כאשר קיימות נסיבות המצדיקות זאת, לרבות נסיבות טכניות כאלה ואחרות (ראו ע"פ 4130/09 מחפוז אבו חלף, ע"פ (מחוזי י-ם) 40278/07 אסקפי ואח' נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פסק-דין מיום 6.5.07).

11. בית המשפט אף מוסמך להאריך את תוקפו של הצו גם בחלוף מניין הימים לביצועו, וזאת כפי שנקבע בשורה של החלטות (ע"פ (ירושלים) 2576/08 עתיק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, ע"פ (מחוזי חיפה) 1180/00 דדו משה נ' עמרם מצנע).

12. כידוע, המלחמה בעבירות הבנייה, מלחמה קשה ועתיקת יומין היא.

האינטרס הציבורי הוא כי צווי הריסה שהוצאו כדין ואושררו אף על ידי בית המשפט, יבוצעו, וזאת על מנת להביא למיגורה של התופעה העבריינית המתקיימת במלוא עוזה של בנייה שלא כדין.

המבקש מבקש "ליהנות" משגגה טכנית-מנהלתית שנפלה אצל המשיבה. מדובר כאמור באיחור של 10 ימים בביצוע הצו.

נדמה כי באיזון בין האינטרס הציבורי בביצוע הצווים כאמור, לבין עניינו של המבקש, הכף נוטה לטובת האינטרס הציבורי.

13. יש לזכור כי מאז אישרר בית המשפט את ביצוע הצו מיום 3.10.18 ועד להגשת הבקשה להארכת המועד לביצוע הצו, לא הוגשה מטעם המבקש כל בקשה או ערעור הנוגעים לצו זה.

14. יש לציין, כי סעיף 224(א) לחוק, נותן סמכות בידי הרשות המוסמכת לביצוע הצו לבקש את הארכת הצו המנהלי כאשר סעיף 224(ב) לחוק מאפשר לבית המשפט ליתן ארכה כאמור, ובלבד שסך כל תקופות הארכה לא יעלו על 6 חודשים.

15. משאמרנו כי ניתן להאריך הצו גם לאחר תום התקופה לביצועו- הרי שניתן להיעתר לבקשת המשיבה, שכן, צו ההריסה אושרר בסופו של יום בתאריך 3.10.18, ועל פניו, בית המשפט יוכל להאריך ביצוע הצו מנימוקים שיירשמו עד ליום 3.4.19.

16. לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מועד ביצוע הצו ב-30 יום מהיום, וזאת עד ליום 5.3.19.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.