הדפסה

בית משפט השלום באשקלון תא"מ 44454-02-18

בפני
כבוד ה שופט עידו כפכפי

תובע

שמואל טל
ע"י ב"כ עו"ד שלום מסיקה

נגד

נתבע
שמעון אייל אזולאי
ע"י ב"כ עו"ד גיל קונפינו

פסק דין

1. הנתבע ביצע עסקאות של גלגול שיקים עם צד ג', ושיקים נגדיים שקיבל מהצד השלישי חוללו. השיקים שמשך הנתבע הגיעו לידי התובע, אשר לטענתו ביצע בהן עסקאות ניכיון ונתן תמורה לצד ג'. השאלה היא האם הוכיח התובע מעמדו כאוחז כשורה, למרות שלא הוגשו קבלות ביחס לתמורה שקיבל צד ג'.

רקע וטענות הצדדים
2. ביום 21.12.17 הגיש התובע לביצוע בתיק הוצל"פ 523324-12-17, 16 שיקים בסכום קרן של 51,500 ₪, שמשך הנתבע משני חשבונות בנק של עסק בשם מסחרי "תפארת" (בבנק הפועלים ובנק לאומי) לפקודת סימן טוב בטאשוילי (להלן: סימן טוב, הוא החייב 2 בתיק ההוצל"פ) . סכום השיקים נע בין 2,000 ₪ ל- 5,000 ₪ ומועד פירעונם מיום 30.9.17 ועד ליום 3.12.17. השיקים הוסבו על החלק על ידי סימן טוב וכל השיקים חוללו מחמת הוראת ביטול שנתן הנתבע.

3. הנתבע הגיש התנגדות ובקשה לקבוע כי הוגשה במועד, ובהחלטה מיום 6.9.18 נקבע כי יש לקבל את ההתנגדות אשר הטענה העיקרית בה היא כי הנתבע ביצע עסקה של גלגול שיקים, וכאשר מבוטל שיק נגדי בעסקה מעין זו הדבר מהווה העדר תמורה ומקנה למושך השיק הזכות לבטלו. המבקש לא הסתפק בטענות אלה אלא צירף אישור של הנפרע, סימן טוב, מיום 27.6.17 בו מאשר הוא כי במידה ויחזור שיק שמסר רשאי הנתבע לבטל את כל השיקים שנתן לו. על בסיס הטענה כי שיקים נגדיים שקיבל הנתבע חוללו נקבע כי הנתבע הציג טענות הגנה טובות כנגד הצד הקרוב לשטר, אשר מספיקות כדי לתת רשות להתגונן מאחר ולא נבחן מעמדו של אוחז השטר כאוחז כשורה בשלב ההתנגדות.

עוד נטען בהתנגדות כנגד מעמדו של התובע כאוחז כשורה, הן ביחס להיעדר תום הלב שכן נטען כי התובע ידע, או היה עליו לדעת , על כ ישלון התמורה בין הנתבע לסימן טוב, או לכל הפחות היה צריך לפנות אליו לברר עניין זה. כמו כן נטען כי התובע לא הוכיח שנתן תמורה כנגד השיקים שהוגשו לביצוע ומתי קיבל אותם לידיו.

4. בתצהיר הנתבע שתמך בהתנגדות פירט את הקשר מול סימן טוב כך: כשנה בטרם הגשת ההתנגדות (קרי ראשית שנת 2017 לערך) פנה אל הנתבע סימן טוב וביקש עזרה כספית, כי הנתבע ימסור לו שיקים כדי שיעביר אותם לגמ"ח ומנגד יקבל הנתבע שיקים של בנו של סימן טוב. הנתבע מתאר כיצד הצליח סימן טוב לגרור אותו למסירת שיקים נוספים, תוך שנקלע לתהליך של מסירת שיקים לאור איומי סימן טוב כי אם לא ימשיך למסור שיקים , אזי שיקים שנמסרו לנתבע יחוללו. להתנגדות צורפן העתקי השיקים הנגדיים שנמשכו מבנו של סימן טוב לפקודת הנתבע, על שם עסקו של הנתבע "תפארת" , שמשוכים לתאריכים מיום 27.9.17 ועד ליום 20.11.17, לרבות אישורים על חילול השיקים.

עוד מוסיף הנתבע כי סימן טוב טען ש השיקים שמסר לו הנתבע הועברו לחלפן כספים בקרית מלאכי בשם מיכאל פוזילוב , שיפעל לגביית השיקים אם הנתבע יבטל אותם.

להתנגדות צורף מסמך שערך סימן טוב ביום 27.6.17 בו כתב: "...במידה וחלילה יחזור צ'ק רשאי לבטל את כל הצ'קים שהביא לי". נטען כי החל מיום 5.7.17 חוללו שיקים שנמסרו לנתבע מטעם סימן טוב ולאחר מכן פנה לנתבע פוזילוב שטען כי הוא מחזיק בשיקים שמסר הנתבע ואם לא יכובדו יפתח תיק הוצל"פ כנגד הנתבע. הנתבע צירף תכתובת עם סימן טוב מיום 24.9.17 אשר הבטיח כי הנתבע לא יינזק וביום 14.12.17 אף התלונן כנגד סימן טוב במשטרה על משיכת שיק ללא כיסוי.

הנתבע טען כי לו היה פונה אליו התובע בטרם הסכים לקבל את השיקים היה מזהיר אותו שלא לעשות כן.

דיון והכרעה
נטל ההוכחה וחזקת התמורה בשטרות
5. התובע "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותו החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) ל פקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) ל פקודת השטרות, אם הוכיח הנתבע שהקיבול או הוצאת השטרות הייתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, אז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השטרות בתום לב ובערך בעד השטרות. הפסיקה הרחיבה את הפגמים בשטר לכל פגם בזכות הקניין לרבות כישלון תמורה מלא ואי קיום תנאי. (ראה, ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304 (1979)).

"...הפירוש הנכון של הסעיף הוא, שאם הנתבע הביא עדות לכאורה בדבר רמאות, עוברת חובת הראיה לתובע, כלומר – מוטלת עתה חובת הביניים להמשיך מצידו בהבאת עדות על מתן תמורה בתום לב. אם אין הוא עושה כן, הוא צפוי לכך, שבית המשפט יפסוק נגדו על יסוד העדות לכאורה. אולם חובת ההוכחה העיקרית בדבר רמאות או פגם אחר בזכות הקניין מוטלת על הנתבע עד סוף המשפט... ואם ההוכחה מטעם הנתבע נמצאת בלתי מהימנה עדיין זוכה התובע האוחז בשטר, על סמך החזקות הנובעות מן השטר, אף אם הוא – התובע – לא הצליח להוכיח שנתן תמורה בתום לב. לכן לא בכדי מדבר סעיף 29(ב) על החלפת חובת הראיה דווקא". (ראה ע"א 160/63, טופרובר נ' סטולר, פ"ד יז' 2525, 2527-2528 (1967)).

הנפקות של היות אדם אוחז כשורה של שטר מצויה בסעיף 37(2) לפקודה הקובע, כי "היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם בזכות קניינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר", ובכך מקבל האוחז כשורה זכות שהיא טובה יותר מזו שה ייתה למי שהעביר לו את השטר. הנתבע חייב לפרט מה היא טענתו כלפי השטר, ומהו הפגם שבזכות הקניין שהוא טוען לו, ועליו החובה להוכיח טענותיו אלה. הוכיח הנתבע את טענותיו עובר הנטל אל התובע להוכיח כי לאחר שנפל אותו פגם בזכות הקניין הוא נתן בתום לב ערך בעד השטר. הוכיח התובע – זוכה הוא על אף שהוכח פגם בזכות הקניין (י' זוסמן דיני שטרות מהדורה שישית, תשמ"ג, בעמ' 262). כל עוד לא הוכיח הנתבע התרמית, התובע חוסה בצל החזקה שהוא אוחז כשורה, ואינו חייב להוכיח דבר.

6. התובע נסמך על הטענה כי הוא אוחז כשורה ובכך מתגבר על כל טענה שיש לנתבע כנגד הצד הקרוב לשטר. ב"כ התובע הפנה לדנ"א בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ, 11.9.17 שם אישר בית המשפט העליון את פסק הדין שביטל את הלכת גויסקי ונקבע כי רק אוחז כשורה מתגבר על פגמים בשטר ולא גם אוחז בעד ערך, תוך שחזרו על ההלכה לפיה תום ליבו של האוחז כשורה נבחן מבחינה סובייקטיבית, שם בפסקה 14 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות:
"לדברים אלה אין לי אלא להסכים. גם לגישתי אין מקום ליצירת סוג חדש של אוחז בשטר שאין לו זכר בפקודת השטרות והעומד למעשה בסתירה ללשון הפקודה הקובעת בהקשר זה " הסדר שלילי". כמו כן, דרישת תום הלב על פי ההגבלות המוצעות על ידי חברי השופט סולברג קובעת אמות מידה אובייקטיביות וסובייקטיביות לבחינת תום הלב ובכך היא סוטה מדרישת תום לב הקבועה בסעיף 91 לפקודה אשר פורשה עד כה כתום לב סובייקטיבי ( לרנר, בעמ' 234; צפוני ושנער בעמ' 20). היא אף סוטה מתכליתם של דיני השטרות עליה עמדנו לעיל, משום שהיא דורשת מהאוחז לערוך בדיקות וחקירות בטרם יסכים לקבל את השטר".

ברע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 24.11.15 שביטל את הלכת גויסקי ומסקנתו אומצה בדיון הנוסף הנ"ל, הבהיר כב' השופט הנדל (בפסקה 24) מדוע אין לקבל בחינה אוב ייקטיבית של תום הלב של אוחז השטר:
"שניים מן העקרונות החשובים ביותר בדיני השטרות הם עקרון ודאות הפירעון ועקרון קונקלוסיביות הפרטים בשטר. על פי שני עקרונות אלה, נוטל השטר צריך "לדעת, מתוך התבוננות בשטר בלבד, אם השטר ייפרע לידיו אם לאו... על השטר להכיל את כל הפרטים הקשורים בחבות לפרעו. אם תיכלל בו הפניה למסמכים חיצוניים לשטר או תידרש בדיקה וחקירה מחוץ למסמך... – לא יהא זה שטר" (אוטולנגי, עמודים 191-190). הוודאות הנדרשת ביחס לדיני השטרות היא רבה. השטר אמור לספר לאוחז בו מהן זכויותיו באופן מדויק. אוחז כשורה יכול לדעת על מעמדו זה על ידי בדיקה כי השטר נקי מפגמים. גם האוחז בשטר שסחרותו או עבירותו הוגבלו יודע בדיוק מהו מעמדו ומהן זכויות על ידי בחינת השטר – וההגבלה הכתובה על גביו – בלבד. הלכת גויסקי וההסדר שמציע חברי חורגים מכך. לפי גישתם, מבט על שטר פגום שסחרותו לא הוגבלה אינו מגלה לאוחז בו מהן זכויותיו. עליו לערוך בדיקות חיצוניות, או לקחת את הסיכון שהשטר יחולל על פי דין. הלכת גויסקי עצמה הובילה לכך, ובעקבותיה אכן נוצרו חוסר ודאות והתדיינויות רבות בבתי המשפט בשאלות עובדתיות הקשורות לנסיבות הסבת השטר: האם זו נעשתה עובר לכשלון התמורה או לאחריו, האם היה הנסב יכול לדעת כי כשלון התמורה צפוי וכיוצא באלה. שאלות עובדתיות אלו היו שנויות במחלוקת גם במקרה הנוכחי ונדונו בערכאות קמא. הצעתו של חברי אינה פותרת בעייתיות זו, ואולי אף מעצימה אותה. היא יוצרת שטר בעל מעמד ביניים, המצוי בין שטר ללא פגם הניתן לאחיזה כשורה לשטר שההגבלה מופיעה על פניו. מעמדו המדויק של השטר אינו ניתן לבירור מעיון בשטר עצמו, ללא פנייה לנסיבות החיצוניות".

על רקע הלכות אלו אבחן האם נכשלה התמורה מול הצד הקרוב לשטר והאם עלה בידי התובע להוכיח כי הוא אוחז כשורה.

עסקת היסוד – האם הוכח כישלון תמורה בעסקה בין הנתבע לסימן טוב
7. למעשה אין מחלוקת כי היה כישלון תמורה בין הנתבע לסימן טוב, שכן שיקים נגדיים שמסר סימן טוב לנתבע חוללו. בהליך זה, בשונה מחלק ניכר מההליכים בין צדדים רחוקים לשטר, העיד הצד הקרוב לעסקה, סימן טוב.

בתצהירו של סימן טוב תיאר את מערכת היחסים עם הנתבע כמערכת מתמשכת על מספר שנים בהן החליפו שיקים כאשר לנתבע נמסרו שיקים דחויים של בנו של סימן טוב וכנגדם מסר הנתבע שיקים מעותדים כאשר תאריך פירעונם מספר ימים לאחר השיק שקיבל. עוד נטען כי הנתבע סיפר כי ניכה את השיקים שקיבל בחשבון הבנק שלו ואילו סימן טוב ניכה את רוב השיקים שקיבל אצל התובע וחלק קטן מהם אצל ניסן. לגבי 16 השיקים מושא התביעה נטען כי סימן טוב חתם בגב השיקים ומסר אותם לתובע כנגד מזומן שניתן לסימן טוב, בניכוי עמלה לתובע.

ביחס לחילול השיקים שמסר סימן טוב הצהיר כי השיקים שקיבל היו למועד פירעון עתידי בין שלושה או ארבעה חודשים לאחר קבלתם. במועד קבלת השיקים ומסירתם לתובע המצב היה תקין, אולם לאחר מכן צמצם הבנק של בנו את מסגרת האשראי ולכן שיקים שנמסרו לנתבע לא כובדו על ידי הבנק.

עיון במועדי השיקים שהוגשו לביצוע אל מול השיקים שקיבל הנתבע מסימן טוב מחזקת גרסה זו של סימן טוב , המקובלת על הנתבע. עם זאת עיון מעמיק בשיקים שצירף הנתבע כשיקים שקיבל מסימן טוב מול השיקים שמסר הנתבע לסימן טוב ואשר הוסבו לתובע, מגלה כי אין התאמה מלאה של דחיית מועדי הפירעון במספר ימים וכן קיימת אי התאמה קלה בסכומים. עם זאת, מאחר והצדדים לא פירטו את טיבה של אי התאמה זו, לא נסתרה הטענה כי אכן נכשלה התמורה בין הצדדים הקרובים לשטר.

סימן טוב לא הכחיש כי כתב את המסמך שצירף הנתבע להתנגדותו, מסמך מיום 27.6.17 בו מאשר לנתבע לבטל שיקים שמסר אם השיקים שהעביר לו סימן טוב יחזרו. על כן עולה כי ביחסים בין הצדדים הקרובים לשיקים הוכח כישלון תמורה.

8. בחקירתו של סימן טוב אישר הוא את הטענה כי שיקים שמסר לנתבע חזרו (עמ' 57 לתמלול). עוד הוסיף כי הייתה תקופה ארוכה שפעל באופן דומה מול הנתבע, שעשה לו טובה הזו, ומעולם לא חזרו קודם שיקים.

סימן טוב לא נחקר ביחס לטענת הנתבע כי הוא "איים" עליו כי במידה ולא ימסור שיקים נוספים אזי יחזרו שיקים שהנתבע כבר מסר. תיאורו של הנתבע כאילו אולץ לבצע את עסקאות גלגול השיקים מול סימן טוב לא הוכח וחוטא למהותה האמיתית של התקשרות זו. גם אם תחילת ההתקשרות בטובה שעשה הנתבע לסימן טוב, גם לפי גרסתו מדובר בהתנהלות נמשכת של כשנה עד שחזרו השיקים. אין בסיס לטענת הכפייה וממילא גם לנתבע צמחה תועלת כלכלית מהצגת מחזור הכנסות בחשבון הבנק שלו, שכן בפועל מדובר בנוהג נפסד של "גלגול שיקים" בו השתתף מרצונו המלא הנתבע.

טיבה של עסקה מעין זו הובהרה בע"א (מח' חי') 37123-01-14 יקב טפרברג 1870 בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 25.1.15:
"עצם הקבלה של "שיקים נגדיים" מהווה תמורה, וזאת גם אם "השיקים הנגדיים" אינם נפרעים בסופו של יום. בע"א 523/64 רייף נ' בורשטיין, פ"ד יט(1) 603 (1965) שדן בשטרי טובה וגלגול שיקים, כתב בית המשפט כדלקמן על טענת המערער כי נתן למשיב שטרי טובה בתמורה לשטרי טובה נגדיים...
...
השופט זוסמן בע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או., פ"ד יד 2122 (1960) כתב לעניין זה, באותה רוח:
"השיקים מתוארים על ידי המערער כ'שיקים של גלגול', היינו, כשיקים שהיו מיועדים לנפח באופן מלאכותי את חשבונו של אדם בבנק שאליו הוכנסו, ולאפשר בדרך זו לבעל החשבון לקבל כסף מהבנק... כאשר בא עכשיו הבנק המשיב בתביעה על המערער, כמושך השיקים, טען המערער, כי לא קיבל תמורה בעד השיקים... אין צורך להאריך את הדיבור על כך ש'ערך' כמשמעותו בפקודת השטרות אינו כסף מזומן בלבד. למעשה, כאשר נתן מורגנבסר (אחת החוליות בשרשרת גלגול השיקים – ש.ש ( בעד השיקים האמורים שיקים אחרים, נתן ערך בעד השיקים. הייתה זו עסקת חליפין שעניינה מסמכים סחירים ובה ניתן שיק תמורת שיק אחר... אין ספק בכך, שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסחך סחיר אחר ) ההדגשה שלי – ש.ש"(".

עם זאת, במקרה הנדון התובע לא חולק כי חל כ ישלון תמורה בין הנתבע לסימן טוב, ולכן אין צורך להידרש לשאלה האם עצם מסירת השיקים הנגדיים הייתה התמורה (השווה רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345 (1998)). על כן כדי שהתובע יזכה בתביעתו עליו להוכיח כי הוא אוחז כשורה בשיקים.

מעמד התובע – האם אוחז כשורה
9. התנאים למעמד של אוחז כשורה קבועים בסעיף 28 (א) לפקודת השטרות:
(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

לנתבע אין טענות כי התובע נטל שטר שאינו שלם ותקין על פי מראהו ולכן יש לבחון את התקיימות יתר התנאים.

מתן הערך ומועד מתן התמורה
על מתן הערך לנפרע בשטר, הוא המסב והצד הקרוב לעסקה, למדים אנו בראש ובראשונה מעדותו של סימן טוב שאישר כי קיבל תמורה מהתובע בדרך של ביצוע עסקאות ניכיון בשיקים שקיבל מהנתבע, כפי שהנתבע עשה שימוש דומה בשיקים שנהג לקבל הוא מסימן טוב.

בחקירתו הנגדית של סימן טוב, למרות הניסיון להטיל דופי בעד ולהציגו כנוכל, לא נסתרה גרסתו הבסיסית כי עשה שימוש בשיקים שקיבל מהנתבע וביצע בהם עסקאות ניכיון אצל מספר חלפנים. בעדותו הבהיר כי עשה שימוש בשיקים שקיבל, ולמרות שלא ידע לפרט כמה שיקים קיבל הבהיר כי כ- 70 אחוז מההמחאות שקיבל העביר לתובע והיתר לחלפן בשם ניסן, אח של פוזילוב, ואדם נוסף. בעדותו חזר ואישר כי קיבל מזומן, לא ידע לפרט את הסכום הכולל שקיבל, וטען שלא ביקש קבלה אם כי היו מקרים שקיבל קבלה אולם הוא לא שמר העתקה. לשאלה מה עשה עם הכספים שקיבל טען כי עשה בהם שימוש וגם הפקיד בחשבון הבנק של בנו כדי שלא יחזרו שם שיקים.

למרות חקירתו הארוכה של העד, לא עלה ממנה אף לא ראשית ראיה לקשירת קשר בין סימן טוב לבין התובע כדי להונות את הנתבע. ממכלול הנסיבות עולה כי היה ברור לנתבע כי סימן טוב עושה שימוש בשיקים שנמסרו לו ונוהג לנכות אותם, כפי שהנתבע עשה שימוש בשיקים הנגדיים שקיבל.

לא בכדי נזעק הנתבע עת נודע לו שהשיקים הנגדיים שקיבל לא ייפרעו, מאחר וידע כי ככל הנראה הוסבו כבר לאוחזים אחרים, בוצעו בהם עסקאות ניכיון, וכי הנתבע צפוי להיתבע על ידי אותם מחזיקים. כך עולה מתכתובת שצירף הנתבע מול סימן טוב, מיום 24.9.17, ממנה עולה כי מבקש מ סימן טוב שיפעל כדי שניסן לא יגבה את השיקים שהועברו אליו.

10. כמפורט לעיל, כל שמוטל על התובע הוא חובת הביניים להמשיך מצדו בהבאת עדות על מתן תמורה בתום לב , אולם חובת ההוכחה העיקרית בדבר פגם אחר בזכות הקניין של התובע מוטלת על הנתבע. לכן, בהעדר טעמים שלא להאמין לעדות הצד הקרוב לשטר כי קיבל תמורה, די בעדותו כדי לעמוד בנטל הבאת הראיות מצד התובע להוכחת התמורה שנתן. מבחינת מכלול עדותו של סימן טוב, לא מצאתי כי נפל דופי בעדותו באופן המצדיק שלילת משקלה הראייתי. אמנם לכאורה זוכה הוא ביתרון כלכלי אם החוב ישולם על ידי הנתבע, אולם נמצא הוא בהליך פשיטת רגל ולכן סביר להניח כי יקבל הפטר מחוב זה, גם אם לא היה טוען כי קיבל תמורה.

התובע לא הסתפק בעדותו של סימן טוב, אלא טען בתצהירו כי במשך מספר חודשים ניכה שיקים של הנתבע שנמסרו לסימן טוב וזאת ללא כל מחאה מצד הנתבע. להוכחת טענה זו צירף התובע "דו"ח איתור שיקים" המפרט שיקים של הנתבע שהגיעו לידי התובע ונפרעו משני חשבונות הבנק מהם נמשכו השיקים מושא התביעה. עולה ממסמכים אלו כי מהחשבון בבנק הפועלים משך הנתבע כ- 36 שיקים שנמסרו לסימן טוב ונפרעו על ידי התובע, בין המועדים 10.12.14 ועד ליום 24.8.17, סמוך לפני חזרת השיק הראשון שהוגש לביצוע ביום 24.9.17. כן נמצאו 9 שיקים שנפרעו מהחשבון בבנק לאומי בין 1.5.16 עד ליום 24.8.17.

הנתבע לא טרח להביא ראיות נוספות מטעמו לאחר הגשת ראיות התובע, ונותר עם טענותיו הכלליות ממועד הגשת ההתנגדות. אין בראיות הנתבע כל טענה עובדתית ביחס לתמורה, אלא נותר הוא עם הכחשתו הכללית למתן התמורה. הנתבע לא נתן כל הסבר כיצד גלגל שיקים רבים כל כך מול סימן טוב, שנפרעו אצל התובע, ויכול היה לנסות להציג ראיות לסתור את פרטי השיקים המופיעים ברשימה של התובע. משלא עשה כן, די ברשימה כפי שהוגשה, גם ללא העתקי השיקים עצמם, כדי להוות הוכחה כי שיקים קודמים שמסר הנתבע באופן דומה לסימן טוב, כובדו על ידו.

11. מעדות הנתבע התרשמתי כי מבין היטב כי התובע נתן תמורה בגין השיקים, ובעדותו התחמק ממתן תשובות לשאלות, ענה לא לעניין שנשאל וענה בשאלה לשאלות שנשאל, והותיר רושם כללי לא אמין. הנתבע אישר כי הוא בעצמו ניכה מעת לעת שיקים אצל התובע, אם כי התחמק מלאשר כי שיקים קודמים שמסר לסימן טוב נוכו ונפרעו אצל התובע. אין בתשובות מתחמקות אלה כדי לסתור את עדות התובע הנסמכת על המסמכים שהציג. למרות ההתחמקות אישר בעדותו כי כאשר שיקים של סימן טוב עברו אז גם השיקים שמסר נפרעו (עמ' 73 לתמלול). אין רבותא בתשובותיו כי השיקים שמסר לסימן טוב נרשם שמו כנפרע, שכן אין מניעה לבצע עסקאות ניכיון בשיקים מעין אלו, כפי שבוצע בפועל.

הנתבע לא השיב מה עשה עם השיקים הקודמים שנמסרו לו וענה: "באותו זמן חלק הופקדו בבנק ויכול להיות לא יודע שווה לי לבדוק אני אומר לך לא יודע (עמ' 79, ש' 21 לתמלול). תשובה זו מעידה על טיב תשובותיו של הנתבע, למרות שבהמשך עדותו אישר כי הפקיד את השיקים הנגדיים שקיבל בבנק.

על ידיעת הנתבע בזמן אמת כי ניתנה תמורה ניתן ללמוד גם מההתכתבות בטלפון בינו לבין התובע ובתמלול השיחות שהוגשו. כך בתכתובת שהוגשה מתלונן התובע כי "החבר הטוב" של הנתבע, הכוונה לסימן טוב, גרם לתובע נזק כי התובע הוא זה שנתן את הכסף. מההתכתבות ברור כי הנתבע יודע כי ניתן כסף לסימן טוב ורק "מברך" את סימן טוב כי סיבך אותו. כאשר נשאל הנתבע על התכתבות זו התחמק ממתן תשובה עניינית, תוך שבא כוחו מפריע לחקירה ומסביר לעד כי אין לו ידיעה אישית אם אכן ניתן כסף (עמ' 83-85 לתמלול).

גם תמלול השיחות, שהוקלטו לאחר שהתובע הטיל עיקול בהוצל"פ, מלמד באופן ברור כי הנתבע מודע כי חייב לשלם לתובע את סכום השיקים שמחזיק, ומבטיח לשלם לו כל מה שמגיע לו. כל טענות הנתבע בשיחות נוגעות לעובדה כי הוטל עיקול ולא ניתן לו זמן לארגן את הכסף, וברור מהשיחות כי הנתבע מודע כי התובע נתן כסף לסימן טוב בגין השיקים שמסר הנתבע.

על כן עולה כי התובע הוכיח מתן תמורה לסימן טוב.

הסכמי הניכיון וסוגיית הקבלות
12. להוכחת התמורה שנתן, ומועד קבלת השיקים, צירף התובע שלושה הסכמים "לניכיון שקים מסחריים עפ"י הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות":
א. ההסכם הראשון מיום 28.5.17 מתייחס ל- 6 שיקים שהוגשו לביצוע שמועדי פירעונם בספטמבר – אוקטובר 2017 . ההסכם מציין את תקופת הניכיון, 4-5 חודשים, את סכום השיקים והסכום שישולם ללקוח, סימן טוב (העמלה של 205 ₪ על סכום שיקים של 17,500 ₪).
ב. ההסכם השני מיום 25.6.17 מתייחס ל- 5 שיקים נוספים שהוגשו לביצוע שמועדי פירעונם באוקטובר - נובמבר 2017. ההסכם מציין את סכום השיקים והסכום שישולם ללקוח, סימן טוב (העמלה של 211 ₪ על סכום שיקים של 18,000 ₪).
ג. ההסכם השלישי מיום 20.7.17 מתייחס ל- 5 שיקים נוספים שהוגשו לביצוע שמועדי פירעונם בנובמבר - דצמבר 2017. ההסכם מציין את סכום השיקים והסכום שישולם ללקוח, סימן טוב (העמלה של 188 ₪ על סכום שיקים של 16,000 ₪).

מהסכמים אלה ומעדות התובע וסימן טוב עולה כי השיקים נמסרו לתובע לפני מועד פירעונם וכפועל יוצא לפי שחולל השיק הראשון שמועד פירעונו ליום 24.9.17 ןחולל למחרת. מהימנות המסמכים, כהסכמים שנערכו בזמן אמת לא נסתרה, ואף לא נסתר כי הסכומים שנקבע בהם כי ישולמו לסימן טוב, אכן שולמו וזאת על בסיס הראיות שפורטו לעיל .

13. בהעדר ראיות מטעם הנתבע לסתור את עדות התובע וסימן טוב כי ניתנה תמורה כנגד השיקים, התמקדה חקירת התובע בשאלת הקבלות וטענות "אווירה" בדבר קשר בין התובע לפוזילוב, והגשת שיקים מאותה סדרה בהליך אחר. טענת הנתבע היא כי זה לא סביר כי אכן ניתנו לסימן טוב כספים בהיקף כה ניכר תוך זמן קצר יחסית.

בכל הנוגע להליך הנוסף, ת"א 19136-10-18 גלאט צ'יינג' נ' אזולאי (התלוי ועומד בבית משפט זה), לא מצאתי כל פסול בעובדה כי נפתחו שני הליכים שונים. ההליך הנדון הוגש להוצל"פ ביום 21.12.17 בתיק הוצל"פ 523324-12-17, 16 שיקים בסכום קרן של 51,500 ₪, המפורטים בשלושה הסכמי ניכיון שונים. ההליך הנוסף נסמך של 4 הסכמי ניכיון שונים, בין 9.7.17 ליום 30.8.17 ובגין שיקים שמועד פירעונם מיום 23.9.17 עד ליום 4.3.18. שם יש טענות אחרות של התובעת, חברה בשיתוף פעולה עסקי עם התובע כאן, אשר היא זו שטוענת כי נתנה תמורה. מדובר בשיקולים עסקיים של התובע ואין רבותא בטענה כי חלק מהשיקים שהוגשו לביצוע בתיק האחר חוללו בטרם נפתח תיק זה. כל הסכמי הניכיון בגינם נפתחו שני התיקים נערכו בטרם חולל השיק הראשון, ולכן לא מצאתי לתת כל משקל לטענות הנתבע כנגד נקיטה בשני הליכים נפרדים.

14. בכל הנוגע להנפקת חשבוניות או קבלות בגין הכסף ששולם לסימן טוב, התובע לא צירף מסמכים אלו לראיותיו. עם זאת, לא ניתן לקבל את הדרך הדיונית בה בחר ללכת ב"כ הנתבע אשר ניסה להוכיח אי התאמה ברצף הקבלות על ידי הגשת מסמכים חלקיים מההליך האחר (נ/1) ובקשת מסמכים מהתובע במהלך עדותו. אם בדעת הנתבע היה לעמת את התובע עם סוגיית הקבלות, היה עליו לדרוש את המסמכים בגילוי המסמכים ולאפשר לתובע להסביר את אי ההתאמה הנטענת במועדי החשבוניות.

בנסיבות העניין מקובלת עליי טענת ב"כ התובע כי גם אם יוכח כי אין רצף מספרי של החשבוניות שהפיק התובע, ביחס למועדי הסכמי הניכיון, אין הדבר סותר את העובדה כי הוכח כי סימן טוב קיבל תמורה בגין השיקים שהוגשו לביצוע בהליך זה.

גם הטענות כנגד הקבלה שהגיש התובע לאחר שמיעת הראיות לא משנות מסקנה זו. בעדות התובע חזר וטען כי הפיק חשבוניות והפנה לתוכנה במחשב שהביא עמו. במהלך הדיון נשאל בעניין זה והציג נתונים מהמחשב, אולם אלו לא הוגשו כראיה, ואף לא ניתן להגיש ראיות בדרך מעין זו. על כן אין כל דרך לקבוע כי הקבלה שהוגשה לאחר הדיון שונה מזו שהוצגה במחשב, וממילא אינה מתייחסת היא לשיקים הנדונים בהליך זה.

לא מצאתי כי הוכחה אי התאמה בין הקבלות לעסקאות הניכיון, ולא הוכחה הטענה החמורה המשתמעת מכך של העלמת הכנסות. לא נסתרה טענת התובע כי עבד עם רישיון לנותן שירותי מטבע ונדמה כי קשה להעלים הכנסות בגין שיקים שהוצגו לפירעון בבנק. כך או אחרת, גם אם התובע לוקה באי סדרים בהוצאת חשבוניות במועד, בבחינת מכלול נסיבות העניין אי בכך כדי לשלול יתר הראיות שהוצגו מהן עולה כי נתן הוא תמורה בעד השיקים.

לא ניתן להסיק מהראיות הדלות שהציג הנתבע, ברמת הטיית מאזן ההסתברויות, כי אין זה סביר כי סימן טוב קיבל כספים בשיעור שנתבע בשני התיקים.

מכל האמור לעיל עולה כי התובע נתן ערך בעד השיקים, לפני שעבר זמנם, ולכן לא הייתה לו ידיעה כי השטר חולל, שכן במועד בו קיבל חזקה בשיקים טרם הגיע מועד פירעונם ולא חוללו.

תום לב
15. תנאי נוסף בו על התובע לעמוד הוא כי נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. עמדתי לעיל כי דרישת תום הלב היא סובייקטיבית, השאלה היא מה ידע התובע בעת שקיבל את השיקים.

מהראיות עלה כי עד שחזר השיק הראשון, בוצעו עסקאות גלגול שיקים קודמות והתובע כבר ניכה לסימן טוב שיקים שקיבל הוא מהנתבע. על כן, השאלה אם התובע התקשר לנתבע בטרם הסכים לבצע עסקת ניכיון, אם לאו, אינה מעלה או מורידה לשאלת תום ליבו. התובע טוען כי התקשר, ונוטה אני לקבל עדותו, אולם לא ברור מתי בוצעה השיחה וביחס לאילו שיקים. על כן לא מצאתי כי ניתן לקבוע ממצא ברור ביחס לשאלת השיחה טרם ביצוע עסקאות הניכיון.

עצם העובדה כי העוסקים בניכיון שיקים נוהגים מבחינה מסחרית להתקשר למושך השיק כדי לוודא כי אין לו טענות כנגד הצד הקרוב לעסקה, אין משמעותה כי הימנעותם מלעשות כן מהווה חוסר תום לב. ההתקשרות נועדה לצרכי נותן שירותי המטבע, כדי שלא יאלץ להיגרר להליכים משפטיים, כפי שארע במקרה זה.

16. דוגמא לחוסר תום לב המונע אחיזה כשורה פורט בע"א 1925/95 רפאל נ' בנק הבנייה לישראל, 5.2.97 שם נקבע כי הבנק ידע כי מצבו הכלכלי של הלקוח שלו לא יאפשר לו לתת תמורה על שיקים שניתנו עבור שירותי בנייה. הרחבה זו של דרישת תום הלב היא מיוחדת לנסיבות המקרה שם ונבעה מהצורך להגן על צרכן שרכש דירה מקבלן, כפי שהובהרו הדברים בת"א (שלום י-ם) 16274/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הר זהב שירותי מזון בע"מ, 5.9.01, פסקה 7:
"טענת הנתבעת הינה כי לאור העובדה שהבנק היה מודע למצבה של חברת בן שושן, היה זה חוסר תום לב מצידו לקבל את השטרות ולזכות את חשבונה של החברה.
מרכיב תום הלב לצורך סעיף 28 ל פקודת השטרות פורש כדרישה סובייקטיבית. אומר לעניין זה ש' לרנר, דיני שטרות, בעמ' 270 את הדברים הבאים:
"קנה המידה הסובייקטיבי מרחיב את קשת המקרים בהם נסב יהיה אוחז כשורה. לפי המבחן הסובייקטיבי, די שהנסב יהא ישר לב, ואין עליו חובה להתאים את רמת התנהגותו לזו המקובלת במסחר באותו סוג של נכסים. ... למרות הקביעה המפורשת בפקודה כי תום הלב הוא סובייקטיבי, בתי המשפט עשויים למצוא סימוכין להחלת נורמות התנהגות אובייקטיביות, בדרישת הפקודה להעדר ידיעה על פגם קודם. ...
ניתן לומר, למשל, כי פלוני ייחשב כיודע עובדה מסוימת, אם ידע עליה בפועל בעת קבלתה שטר, אם קיבל הודעה קודמת על התרחשותה, או שהיה יכול ללמוד על קיומה ממידע שהיה ברשותו."

מתצהיר התובע עולה כי לא היה בידיו כל ידיעה על עסקת היסוד שבמסגרתה התקבלו השיקים.

בע"א 1925/95 רפאל נ' בנק הבניה בע"מ, דינים עליון נא, 334, קבע בית המשפט תוך אימוץ דעת המיעוט בערכאה הקודמת כי הבנק המשיב לא יוכל להנות ממעמד של אוחז כשורה וזאת מכיוון שלא קיבל את השטר בתום לב. וכך נאמר בפסק דינה של כב' השופטת שטרנברג אליעז, שכתבה את דעת המיעוט בבית משפט המחוזי ( ע"א (ת"א) 1652/92 בנק הבנייה נ' רפאל, דינים מחוזי כו(2) 836:

"מחומר הראיות עולה כי במועד הפרעון של השטרות נהנתה קלרין מחריגה מאושרת של אשראי בסך 1,000,000 שקלים ואולם חשבונה עמד ביתרות חובה שעלו פי כמה על סכום זה. המערער ידע כי השטרות נמסרו לקלרין במסגרת יחסי קונה-קבלן במהלך הבניה. בהתנהגות זו של הבנק, בקבלו את השטרות תוך ידיעה כי קיימת אפשרות סבירה שקלרין לא תעמוד בהתחייבויותיה, פעל הבנק שלא ביושר, דבר המעיד על חוסר תום לב (סעיף 91 ל פקודת השטרות). רק לאחר קריסתה, החל הבנק לפעול כנגד עושי השטרות והתעניין אצל המפרק האם נגועים השטרות, שהופקדו לבטחון, בכשלון תמורה מלא או חלקי (נ/3 מ-3.2.86). יסוד תום הלב אינו מתקיים בנסיבות אלה והבנק אינו אוחז כשורה. אי לכך לא יגבר על הפגמים שנפלו בשטרות ובדין נדחתה התביעה בבית משפט קמא.""

17. אין די בנסיבות העניין כי התובע ידע כי סימן טוב נמצא בקשיים כלכליים כדי לשלול את תום ליבו של התובע. מי שמצבו הכלכלי איתן אינו נדרש בדרך כלל למימון חוץ בנקאי של ניכיון שיקים ולא ניתן לראות כחוסר תום לב רק בעובדה כי ידוע על מצב כלכלי לא טוב של מבצע העסקה. שעה שבמועד קבלת השיקים ההתנהלות הקודמת הצביעה על כך כי השיקים של הנתבע ייפרעו, אין בעובדה כי התובע ביצע את עסקאות הניכיון משום חוסר תום לב. מקובלת עליי טענת התובע כי לא הייתה לו כל סיבה לתת לסימן טוב כסף לו היה עולה בליבו חשד כי לא יכובדו השיקים מחמת התנהגותו של סימן טוב. יוזכר כי השיקים שמסר סימן טוב היו של בנו, ולא נסתרה הטענה כי עקב הקטנת מסגרת האשראי של הבן החלו לחזור שיקים, עובדה שלא הייתה בידיעת התובע.

על כן עלה בידי התובע להוכיח מעמדו כאוחז כשורה.

סוף דבר
18. התובע הגיש לביצוע בתיק הוצל"פ 523324-12-17, 16 שיקים בסכום קרן של 51,500 ₪, שמשך הנתבע. הנתבע הוכיח כישלון תמורה מול הצד הקרוב לשטר, אולם שעה שהתובע הוא אוחז כשורה בשיקים, מתגבר הוא על טענות ההגנה.

על כן התביעה מתקבלת במלואה והתובע רשאי לגבות את מלוא סכום השיקים בלשכת ההוצאה לפועל.

לאור ההחלטה כי ההתנגדות הוגשה במועד, אני מורה על ביטול שכר טרחה ב' בהוצל"פ.

לאור אופן ניהול ההליך על ידי הנתבע, שעה שהאריך הדיון שלא לצורך למרות שאין לו טענות הגנה לגופן של עניין, יישא הנתבע בהוצאות התובע ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪.

במידה ולא ישולם מלוא החוב תוך 30 ימים רשאי התובע להמשיך גבייתו בתיק ההוצאה לפועל ועיכוב ההליכים שם יבוטל תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ח שבט תש"פ, 13 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.