הדפסה

בית משפט השלום באשקלון תא"מ 22656-05-16

לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן

תובעים

עמית גל

נגד

נתבעים

שרה זילברשטיין
ע"י ב"כ עוה"ד גלעד חיון

פסק דין

תביעת לשון הרע שעניינה תלונות שהגישה הנתבעת כנגד התובע במשטרת ישראל ובלשכת עורכי הדין בטענה לביצוע מעשים מגונים שביצע בה התובע. התלונות שתיהן נסגרו, האחת בחוסר אשמה (זו שהוגשה למשטרת ישראל) והשניה בשל חוסר ראיות.

רקע:
1. התובע הינו מי שהיה במועדים הרלוונטיים לתובענה זו מתמחה של עו"ד גלעד חיון, הוא ב"כ של הנתבעת בהליך שלפניי.
עם סיום התמחותו של התובע, התגלעו בינו ובי ן עו"ד חיון מחלוקות, כאשר תחילתן בדרישה ובהמשך בתביעה בבית הדין לעבודה של התובע מאת עו"ד חיון, לשלם לו כספים בגין תקופת ההתמחות.
מאז, בין התובע ובין עו"ד חיון מתנהלת "מלחמה", שטרם באה אל קיצה (ואף לאחר שמיעת הראיות בתיק ביקש עו"ד חיון לעדכן את בית המשפט בה כרעת דין בעניינו של התובע, שניתנה על ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בתלונה בעניין התבטאויות כלפי עו"ד חיון, הגם שאינה רלוונטית להליך כאן), כשמלחמה זו כוללת תלונות הדדיות ללשכת עורכי הדין ותביעות שהתנהלו בין הצדדים.

2. הדברים נאמרים, לכאורה, בתביעה שעניינה אחר, כיוון שנראה, כי תביעה זו שלפניי הולדתה בסכסוך שבין הצדדים, כאשר הנתבעת נקלעת לתוך אותה מחלוקת, שייתכן ולו היתה יודעת לאן תגיע, היתה נמנעת מלהכנס אליה, גם אם היא מאמינה בצדקת טענותיה ומהלכיה. וייתכן אף, לו לא היה עו"ד חיון ברקע, גם התובע היה נמנע מלהגיש תביעתו כנגד הנתבעת, לאור תוכנם של הדברים והעובדה שהתלונה נסגרה בלא הגשת כתב אישום.
אלא, שגם בהליכים שבין עו"ד חיון והתובע, עניינה של הנתבעת עלה פעם אחר פעם, כאשר מחד גיסא עו"ד חיון טוען, כי הוגשה כנגד הנתבע תלונה ואילו הנתבע טוען מאידך גיסא, כי מדובר בחלק ממסע ההכפשה של עו"ד חיון כלפיו. הנתבעת עצמה, כפי התרשמותי כלל אינה יודעת מה משמעותית היא באותו סכסוך.

3. אוסיף ואקדים, עוד בטרם תיפרס היריעה הרלוונטית, כי גם הליך זה נוהל על ידי הצדדים, כאילו הצדדים למחלוקת הם עו"ד חיון והתובע, כשכל אחד מהצדדים אינו שוכח להכפיש את שם חברו, גם אם אין בכך כל רלוונטיות להליך שלפניי והכל במסגרת אותו סכסוך שבין השניים, שלמרבה הצער, טרם בא אל קיצו.
דומה, כי הנתבעת נקלעה אל מסע ההכפשות האמור, אם כי לטענת התובע, "הרוויחה ביושר" את מעורבותה, לאחר שהיא הכפישה את שמו של התובע, כאשר התובע עצמו נוקב בלשון בלתי ראויה לטעמי בהתייחסו לנתבעת, כשבמספר הזדמנויות, בין בהליך שלפניי ובין במקומות שונים, שחלקם כלל אינו קשור לנתבעת, תיאר התובע את הנתבעת בתיאורים: "...כחלק מההתנהלות העבריינית שלה", "ארשה לעצמי לספר שיש לה עבר פסיכיאטרי לא מבוטל", "מדובר באשה שמעשי נוכלות ומרמה הם חלק משגרת היום יום שלה." "שרה זילברשטיין היא אישה שעליבות נפש מאפיינת אותה, בכל הזדמנות היא מציקה לאנשים", "בעלה דחה אותה ועד היום היא לא מסכימה לתת לו גט... ולמרות שברח מביתם בהזדמנות הראשונה", "...שלשרה זילברשטיין ישנן קבלות על התנהגות חולנית", "שרה זילברשיין היא בת 60 ונראית בת 80" "לאחר מה ששרה עוללה לבעלה...", "היא התעלקה עליי בצורה נוראית ואף איימה עליי מתוך התפרצויות חולניות", "יש לה עבר פלילי והיא אלימה וערמומית. יש לה גם עבר והווה פסיכיאטרי לא מבוטל" ועוד.

מכאן, לסכסוך דנן.
4. הנתבעת הינה מי שהיתה לקוחה של עו"ד חיון, לטענת התובע החל מחודש פברואר 2011, תקופה בה שימש התובע כמתמחה של עו"ד חיון. תקופ ת התמחותו של התובע הסתיימה בחודש יולי 2011, כאשר בפועל, בשים לב לחופשה שלה היה זכאי התובע, הפסיק התובע לעבוד במשרדו של עו"ד חיון כבר בחודש יוני 2011.
ביום 14.7.11, שלח התובע לעו"ד חיון מכתב דרישה שבו ביקש מעו"ד חיון לשלם לו שכר עבודה, שהיה חייב חיון לתובע.
ביום 28.7.11, לאחר שדרישה זו לא נענתה, הגיש התובע כנגד עו"ד חיון תביעה בבית הדין לעבודה (תביעה שבה הושגה בסופו של יום פשרה, על פיה שילם עו"ד חיון לתובע את הסכום של 60,000 ₪).
ביום בו הוגשה התביעה, לטענת התובע, הוא היום האחרון שהוקצב לעו"ד חיון להשיב למכתב הדרישה של התובע, הגישה הנתבעת כנגד התובע תלונה למשטרת ישראל, במסגרתה טענה הנתבעת, כי התובע הטריד אותה מינית.

5. הנתבעת הסבירה במשטרת ישראל את העיתוי להגשת התלונה:
"ש: למה לא התלוננת אחרי השיחה עם גלעד?
ת: אני לא רציתי להסתבך עם זה. לא היה לי אומץ.
ש: למה הגעת להתלונן היום, כמעט חודשיים אחרי התקשרות עם עו"ד גלעד חיון?
ת: היום גלעד התקשר אלי ואמר לי ללכת להגיש תלונה במשטרה.
ש: יש למך מושג למה גלעד ביקש ממך היום ללכת למשטרה ולהתלונן?
ת: באמת שלא."

דומה אם כן, כי הנתבעת הפכה לכלי ניגוח, בידי עו"ד חיון, במסגרת אותו סכסוך שבינו ובין התובע, כאשר כאמור, הנתבע עצמו לא נותר חייב.

6. בתלונתה טענה הנתבעת:
"עמית היה מתיישב לידי, מניח לי יד על החזה, מנסה לחבק אותי. אני הייתי מתחמקת כשאני הייתי מתנגדת, הוא היה אומר לי שאני אלך מהמשרד כי יש לו הרבה עבודה."

הנתבעת טענה, כי מדובר בשלושה או ארבעה מקרים, כאשר זכרה לתאר שניים מהמקרים- במקרה האחד:
"שהיה גשם בחוץ ואני אמרתי לו את זה ואז הוא אמר, שיש לו המון עבודה ושאני אעזוב את המשרד"

ובמקרה נוסף:
"עמית לקח אותי הביתה עם הרכב שלו. הוא נהג ואני ישבתי במושב קדמי ימני. בזמן הנסיעה הוא שם לי את היד על הבר ך אני אמרתי לו "מספיק! יבוא יום ואתה תסתבך!" הוא הוריד את היד ואמר לי: "שרה תראי אי ך לוקח אות ך הביתה!" אחרי זה במהלך הנסיעה הוא שם לי יד על החזה. אמרתי לו שהוא יסתבך הוא אמר לי "זה התודה של ך על זה שליוויתי לך כספים?" אמרתי לו שהוא קיבל את הכסף בחזרה. הוא שתק ואז כבר הגענו לבית שלי ואני יצאתי מהרכב שלו."

במסגרת עימות שנערך בין השניים בתחנת המשטרה טענה הנתבעת:
"ש: ועל מה התלוננת עליו?
ת: על מעשים מגונים שהוא עשה השליח ידים אני לא יודעת אם זה היה בכוונה או לא בכוונה בכל אופן לא יודעת אם זה היה בכוונה או לא בכוונה אם הייתי עומדת ליד מדפסת אז הוא היה עומד ומשליח ידיים.
ש: מה זה משליח ידיים?
ת: משליח ידיים לאזור החזה ואז היה חורף אז הוא היה דוחף את הידיים פנימה.
ש: דוחף את הידיים פנימה ואת לא יודעת אם זה בכוונה או לא
ת: לא כי למעשה הוא היה דוחף אותי כזה והייתי אומרת לו מספיק גם כשהיה חורף אז הוא אמר לי לעזוב את המשרד כשגשם בחוץ הוא אמר שאני מפריעה לו.
ש: אנחנו כאן על זה שטענת שהוא הטריד אותך מינית לא שהוא סילק אותך מהמשרד בגשם?
ת: מה הוא עשה אז חוץ משליחת ידיים בחלק העליון אז כשהוא היה לוקח אותי הביתה בהוראה של גלעד אז הוא היה דוחף יד למטה ואז שרה מה העניינים ואז אני אומרת לו עמית מספיק.
ש: מה זה דוחף יד למטה?
ת: כאילו הוא מעביר מהלכים ואז היד נוגעת ברגל שלי זה היה דרך קצרה מגלעד אלי הביתה ואז נתתי צעקה מספיק וראית שהוא נהיה סיד לבד על הפרצוף שלו..."

בהמשך, כשבועיים ימים לאחר הגשת התלונה, נשלח על ידי הנתבעת מכתב אשר מוען ללשכת עורכי הדין- האחראי על המתמחים, יו"ר ועדת האתיקה ויו"ר ועדת האתיקה מחוז דרום.
במכתב זה חזרה הנתבעת על תלונתה ובה ציינה:
"המתמחה בארבע פעמים שונות כאשר עו"ד חיון גלעד לא היה במשרד ניסה לגעת בי באזורים אינטימיים, המקרים ארעו במשרד וכן כאשר לקח אותי אל ביתי במכוניתו הפרטית, צעקתי עליו הוא כעס והחוויר."

7. התובע טוען, כי טענותיה של הנתבעת הינן חסרות כל בסיס והתלונות הוגשו אך ורק על מנת לפגוע בתובע, בין מתוך כוונה של הנתבעת לסייע לעו"ד חיון ובין משום שהנתבעת ביקשה לנקום בתובע על שבחר שלא להיות עם הנתבעת בקשר ולא השיב לפניות הנתבעת שניסתה ליצור עמו קשר מספר פעמים.

לטענת התובע, תלונותיה אלה של הנתבעת מהוות לשון הרע ולכן עותר התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק, אותו העמיד, על מנת להתאים ההליך לסדר דין מהיר על הסכום של 75,000 ₪.

8. הנתבעת טוענת, לבד מהעובדה שהמעשים אמנם בוצעו וכי התובע בחר מנגד להכפיש את שמה, כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע.

יצויין, כי בכתב הגנתה כרכה הנתבעת גם כתב תביעה שכנגד, שבגינו לא שולמה אגרה (הגם שניתנה לנתבעת הזדמנות לשלמה). שעה שלא שולמה האגרה, התעלם בית המשפט והתעלמו הצדדים בשעת דיון בתובענה מכתב התביעה שכנגד.

דיון:
9. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת להגנה שיש לנתבעת מפני תביעת התובע, בהתאם להוראת סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 (להלן:- "החוק"), המורה:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:...
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בע נין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;".

בענייננו, עצם דבר הגשת התלונות אינו שנוי במחלוקת, אלא שהצדדים חלוקים ביניהם בשאלת אמיתות תוכן התלונה ובשאלת תחולתה של הגנת תום הלב שיש לנתבעת.

10. ראשית, אציין, כי על פניו אין מחלוקת בין הצדדים, כי התלונות דנן הינן תלונות שיש בהן כדי לחסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15 (8), לו מתקיימים תנאי ההגנה.
שאלה בעניין זה יכולה לעלות באשר להגשת תלונה בלשכת עורכי הדין ולהגדרתה כ"רשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע".
בית המשפט הכריע בעניינים אחר ים אשר נדו נו בעניינו של התובע כאן (במחלוקת העולות מתוך תקופת התמחותו של התובע אצל הנתבע), כי מדובר בפרסום שיש בו כדי לחסות תחת ההגנה האמורה והנני סבורה, כי הדברים יפים גם למקרה דנן, כאשר מדובר בתלונה שבסמ כותה של לשכת עורכי הדין לדון בה.
ראה ת"ק (ראשל"צ) 33556-12-11 עמית גל נ. מטיס (ש ' ד"ר סורוקר, ניתן ביום 7.6.12 ) וכן ת.א. (ראשל"צ) 14678-09-13 עו"ד עמית גל נ. עו"ד גלעד חיון (ש ' בלכר, ניתן ביום 29.11.15) וראה גם ע"א 7426/14 פלונית נ. עו"ד אורי דניאל (ניתן ביום 14.6.16, פסקה 72 בעמ' 66 לפסק הדין).

11. בהתאם להוראות החוק ובהתאם לפסיקה, יחסה הפרסום תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, אם נעשה הפרסום בתום לב (ביחס לתוכן הפרסום) , גם אם מטרת הפרסום היתה נגועה בכוונת זדון (ביחס להשלכות הפרסום) .
בתי המשפט נטו לפרש את ההגנה הניתנת בהתאם להוראה זו באופן שבו רק במקרים בהם הוכח, כי אכן מדובר בתלונת שווא, מתוך מטרה להרע ולפגוע, ניתן יהיה לפסוק פיצויים בגין לשון הרע, כאשר המפרסם לא יוכל ליהנות מהגנת תום הלב.
כאשר מדובר בנפגעי עבירות מין, המקרה אף מורכב יותר, שכן מחד, עסקינן בעבירות שגם כך יש לנפגעות רבות קושי להתלונן בגינן. החשש מפני תביעה, אשר תוגש במקרה בו התלונה לא תבשיל לכדי כתב אישום או במקרה של זיכוי, יש בו כדי להגביר את החשש מפני הגשת התלונה אף יותר.
מנגד, מתן הגנה מוחלטת, יש בה כדי לפגוע בנילון, ששמו הטוב נפגע, כאשר אין ספק, כי עבירות מין הינן מסוג העבירות אשר יש בהן כדי לפגוע באופן חמור בשמו הטוב של אדם, עקב הסלידה ממעשים מסוג זה. לכן, יש להגן גם על הנפגע מעצם הגשת התלונה, על מנת למנוע ריבוי של תלונות שווא.
על בית המשפט לערוך לפיכך איזון בין מי שנפגע ממעשה עבירה ובין מי ששמו הטוב נפגע כשבמסגרת השיקולים, יש כאמור לקחת בחשבון גם את מטרת ההגנה שבסעיף 15 (8) שעניינה לאפשר הגשת תלונות ללא מורא (ראה דיון מעמיד בשיקולים בע"א 742614 הנ"ל).

12. במסגרת השיקולים שלפניי, יש לבחון אם כן את תום לבה של הנתבעת בעת הגשת התלונות.
כפי שכבר ציינתי מעלה, התרשמתי, כי התלונות למשטרה וללשכת עורכי הדין הוגשו בעידודו ובתמיכתו של עו"ד חיון, כשבהודעתה במשטרה ציינה הנתבעת בפה מלא, כי עו"ד חיון היה זה שבבוקר הגשת התלונה התקשר אליה ועודד אותה להגיש את התלונה.
אמנם, בהמשך, טענה הנתבעת, כי מדובר ביוזמה שלה, שהתעוררה לאחר שנודע לה שהתובע כבר אינו עובד כמתמחה במשרדו של עו"ד חיון וכי בכל מקרה היתה פונה להגיש את התלונה, אלא שהנני סבורה, כי דווקא הגרסה הראשונה שנמסרה על ידי הנתבעת היתה הגרסה המשקפת יותר את המציאות, שאז לא עמד איום התביעה הנזיקית לפני הנתבעת.

13. מנגד, איני יכולה לקבוע כממצא, כי הנתבעת הגישה תלונתה בחוסר תום לב, או מתוך כוונה להרע או לכזב במשטרה ובלשכת עורכי הדין רק על מנת לפגוע בתובע וספק בעיניי אם הנתבעת היתה מודעת לשיקוליו של עו"ד חיון בעת שהגישה את התלונה.
דווקא תיאור העובדות במשטרת ישראל מלמד, כי הנתבעת נזהרה בדבריה וידעה לומר, כי המעשים נתונים לפרשנות, הן באשר לדחיפתה בפלג הגוף העליון והן באשר לנגיעה בה ברכב, כאשר מעשים אלו אינם בהכרח בעלי פן מיני ועובדה היא, כי בסופו של דבר, גם משטרת ישראל וגם לשכת עורכי הדין בחרו שלא להגיש כתב אישום בגין אותם מעשים.
אמנם, במסגרת ההליך שלפניי, היתה הנת בעת יותר בטוחה בפרשנות יש ליתן למעשים, אלא שלא עדותה של הנתבעת באשר לפרשנות שיש ליתן למעשים עתה (בחלוף זמן ובשים לב להליך המשפטי המתנהל נגדה) היא זו שעומדת לבמחן , אלא יש לבחון את עצם הגשת התלונה ועדותה של הנתבעת אז .

14. איני סבורה גם כדעתו של התובע, כי יש לקבוע שעדותה של הנתבעת במשטרה היתה רצופת סתירות ושקרים, המלמדים באופן חד משמעי, כי תלונתה היא תלונת שווא.

הנתבעת ידעה לפרט רק שניים מהאירועים ולא טענה, כי האירועים האחרים חמורים יותר או שונים.
הנתבעת גם לא הסתירה את העובדה שלאחר אותם אירועים הוסיפה להיות בקשר עם התובע (בענייני עבודה) והתובע אף סייע לה, לבקשת עו"ד חיון, באופן אישי. עצם העובדה שהנתבעת לא ידעה לדייק במועדים או בפירוט האירועים, אין בה כדי ללמד, כי מדובר בתלונה שקרית.
ערה אני לכך שגם במסגרת חקירתה הנגדית לפניי לא ידעה הנתבעת לזכור את כל האירועים או ליתן התייחסותה לכלל הטענות, אך לאורך כל הדרך שמרה הנתבעת, גם במהלך החקירה הנגדית, על הגרסה הבסיסית, המפורטת בשני אירועים ולא מעבר לכך.

15. מסכימה אני עם דעתו של התובע, כי החלטת המשטרה ולשכת עורכי הדין לסגור את התיקים נראית על פניו החלטה נכונה, בפרט נוכח תוכן הדברים, העמימות שבהם והפרשנות האפשרית לדברים, אך החלטה זו בוודאי אין בה לקבוע, כי מדובר בתלונות שקריות.

16. גם העובדה שעו"ד חיון עודד את הנתבעת, אין בה , כאמור , כדי ללמד באשר לתוכן הדברים.
נראה, כי ככל שהדבר נוגע לפניה ללשכת עורכי הדין, בשונה מהתלונה במשטרה, שאז הנתבעת היתה זו שהיתה צריכה להגיש את התלונה באופן אישי, כי הנתבעת היתה מעורבת פחות.
דברים אלו נאמרים במלוא הזהירות, בשים לב לכך שעו"ד חיון לא העיד בהליך שלפניי, אלא שהנתבעת עצמה לא כל כך ידעה למסור מידע באשר לתלונה בלשכת עורכי הדין.
כך העידה הנתבעת בהקשר זה:
"ש: האם שלחת כנגדי מכתב ללשכת עורכי הדין?
ת: כן.
ש: האם שלחת כנגדי מכתב ללשכת עורכי הדין?
ת: לא, לא ממוש, רק למשטרה.
ש: לא הגשת כנגדי תלונה ללשכת עורכי הדין?
ת: תראה לי, אם כן, אז אני ביקשתי.
ש: הגשת כנגדי את התלונה הזו?
ת: הגשתי כנגדך הרבה תלונות. לא זוכרת, יכול להיות שכן, כי אני קיבלתי תשובה מלשכת עו"ד שאמשיך את הטיפול ואז הפסקתי עם זה. כי יש לי אובר, כי הוא אחרון שאני מתייחסת אליו, כי די." (עמ' 29 לפרוטוקול).

למען הסר ספק, הנתבעת היא זו שחתומה על התלונה ללשכת עורכי הדין, כך שאין מחלוקת כי הוגשה על ידה, אלא שלאור עדותה, לא ברור האם יש מי שמשך בחוטים מאחורי הקלעים, בוודאי בעיתוי הגשת התלונה, כשבועיים ימים לאחר הגשת התלונה במשטרה ובשעה שהתובע עומד לפני סיום התמחותו וקבלת רשיון עריכת הדין .

17. לא התרשמתי גם, כי הגם שעו"ד גלעד חיון הוא זה שמושך בחוטים, כי ניתן לקבוע שעו"ד חיון גרם לנתבעת להעיד דברים שאינם נכונים.
ויודגש, לא הוכח כמניע של הנתבעת להגשת תלונת שווא, כי הנתבעת עשתה זאת בשל רצונה לנקום בתובע. גם לשיטת התובע השניים לא היו בקשר והעובדה שהנתבע לא השיב לשיחות טלפון שהתקשרה אליו הנתבעת, לטענתו, לא נראה סביר כעילה להגשת התלונה. גם טענתו של התובע, כי הנתבעת לא אישרה אותו כחבר ב"פייסבוק", אינה סבירה כעילה להגשת התלונה, כאשר בקשת החברות בפייס בוק היתה בחודש אפריל ואילו התלונה הוגשה כשלושה חודשים לאחר מכן. בעניין הפייסבוק, נראית לי גרסתה של הנתבעת, כי מדובר היה בפרופיל בפייסבוק שהוקם על ידי הנתבע עצמו, לבקשת הנתבעת, כשהיא לא עשתה בו בפועל שימוש באותה תקופה ולא מן הנמנע, כי בשעת יצירת הפרופיל, בוצעה בקשת החברות מהתובע, כחלק מההדגמה, או כחלק מבדיקת התקינות, בקשה שהתובע לא אישר.

18. אשר לעו"ד חיון, הנתבעת מסרה במשטרה, כי הגם שסיפרה לעו"ד חיון על ההטרדה, התלונה הוגשה רק כעבור זמן, בהמלצת עו"ד חיון.
התובע צירף על גבי דיסק און קי הקלטה של שיחה טלפונית שבינו ובין פקידה של עו"ד חיון.
הנני סבורה כי דווקא צירופה של הקלטה זו מחזק את טענתה של הנתבעת, כי אין מדובר אך ורק בתלונה שהוגשה במסגרת רצון לנקום בתובע.

בשיחה המוקלטת עולה על ידי הפקידה ההטרדה שכביכול ה טריד התובע את הנתבעת. מהשיחה עולה, כי הנושא עלה במשרד והעובדים "צחקו" על אותה הטרדה. עצם העובדה שהעניין עלה במשרד, תומכת בטענה לפיה הנתבעת אמנם סיפרה במשרדו של עו"ד חיון על הטרדה שכביכול הטריד אותה התובע וכי לא מדובר באירועים פרי דמיונו של עו"ד חיון.

19. נושא נוסף שעלה באותה שיחה הוא הטרדה שכביכול הטריד התובע את אותה פקידה על פי טענתו של עו"ד חיון.
באותה שיחה, הכחישה הפקידה את הטענה, אלא שהתרשמותי היא, כי דברים ששמע עו"ד חיון ביחס לשיח שבין התובע ובין אותה פקידה, הם אלה שהביאו אותו לטעון להטרדה, גם אם בפועל הפקידה לא הרגישה מוטרדת.
ההקלטה הועבר ה לעיוני לאחר סיום שמיעת הראיות ולכן לא י כולתי לקבל התייחסותם של הצדדים לדברים שבהקלטה ואולם, לא אוכל להתעלם מהדברים, בפרט לאחר שהנושא עלה גם בדיון שהתקיים בין התובע ובין עו"ד חיון בעניין ת.א. (ראשל"צ) 14678-09-13.
שמיעת ההקלטה מעלה תמיהה קשה באשר לאופן שבו הוצג ה ה הקלטה לבית המשפט, כאשר דווקא בשני הקטעים שבהם מפרטת הפקידה מהי ההטרדה המיוחסת לתובע, הובאו הקטעים באופן בלתי ברור לחלוטין, כאשר לעומת זאת, כל מהלך השיחה ברור לחלוטין.
הקטע הראשון, בו מתארת הפקידה מסר שהועבר אליה על ידי התובע בנושא "חתולים", שבעקבותיו עלה נושא ההטרדה והקטע השני הוא הודעה ששלח לה התובע ושהיא מהווה לכאורה את ההטרדה, שביחס אליה, בהתאם לדברים שהקריא התובע בשיחה, מתוך דברים שכתב עו"ד חיון, הוזמנה על ידו הפקידה לים בביקיני (שני הקטעים בהפרש זמנים קטן ביניהם, החל מהדקה ה- 2:30 לערך ואילך) .
בקטע זה של השיחה הצלחתי להבין לפחות באופן חלקי את הדברים כשהתובע אומר: "וואלה עכשיו סיימתי, המשרד היה עמוס... רוצה לבוא לים בסוף שבו ע".
יצויין, כי ב ת.א. (ראשל"צ) 14678-09-13 ציין בית המשפט, כי הקטע הושמט מההקלטה שהובאה לבית המשפט. בהקלטה שהובאה לעיוני, כאמור, הקטע לא הושמט, אך הוא בלתי ברור.

מתוך אותם דברים אפשר להבין אם כן, בין אם התלוותה אליהם שיחה בין הפקידה ובין עו"ד חיון ובין אם מדובר בפרשנות של עו"ד חיון, כי עו"ד חיון ביסס טענתו על דברים אלו ואחרים ולא בדאם מליבו, כשהפקידה מאשרת בשיחה, כי הציגה לפני עו"ד חיון את תוכן ההודעות שנשלחו אליה על ידי התובע.
ייתכן ועו"ד חיון נתן לדברים פרשנות מרחיקת לכת, אך לא ניתן לומר כי הם חסרי בסיס (וראה אף הכרעת בית המשפט בעניין ת.א. (ראשל"צ) 14678-09-13). בוודאי הבאת קטע הקלטה, כאשר החלקים החשובים שבו אינם ברורים, פועלת לחובת מי שהביא את קטע השיחה באופן האמור ללא כל הסבר (קטע הקול צורף בהסכמה ולא צורף לו תצהירו של התובע באשר לתקינות ההקלטה המוגשת).
עצם העובדה שמדובר על דברים ששמע עו"ד חיון, מתיישבת עם העובדה שגם במקרה דנן עו"ד חיון שלח את הנתבעת להגיש תלונה בעקבות דברים ששמע, גם אם נתן להם פרשנות שלא היתה צריכה להינתן להם וגם אם עודד את הנתבעת לפרשנות זו או אחרת.
מכל מקום, בוודאי מתוך אותה הקלטה אין ללמוד, כי מדובר בתלונת שווא של הנתבעת ואף לא ניתן ללמוד, כי בעניינה של הפקידה בדה עו"ד חיון דברים מלבו, הגם שהפקידה הכחישה בכל תוקף את נושא ההטרדה.

20. כל המכלול מלמד, כי אין מקום לקבוע במקרה דנן באופן נחרץ , כי מדובר בתלונת שווא, שהוגשה בחוסר תום לב או כאשר הנתבעת אינה מאמינה בתוכנה ומשכך, אין מדובר במקרה בו יש לקבוע, כי לא קמה לנתבעת הגנת תום הלב שבסעיף 15(8) לחוק.
כשם שהתרשמתי מהנתבעת, כי היא מאמינה בגוון המיני של מעשיו של התובע, התרשמתי, כי התובע מאמין, כי אין במעשיו גוון מיני כלשהו, כאשר לגרסת התובע, לא נגע בנתבעת גם לא במגע שאין עמו גוון מיני.

בע"א 7426/14 ציין כב' השופט עמית, כי על תלונת השווא להימצא כמובהקת על מנת שיחוב בה אדם בלשון הרע וכלשונו:
"הנגע החברתי עימו אנו מתמודדים הוא עבירות מין, ובמישור המשפטי, התרופה לכך צריכה להיות חשיפת העבירות ומיצוי הדין עם העבריינים. יחד עם זאת, לאחר שהוכח כי תלונה מסויימת היא תולדה של עלילת שווא מובהקת, יש להתייחס אליה באופן שייתן ביטוי לסכנה הגלומה בכך עבור חירותו ושמו הטוב של החשוד שנאלץ להתמודד עם האשמות חסרות בסיס ( ראו, לדוגמה פסק דינה של השופטת אושרי פרוסט-פרנקל בת"א ( שלום ת"א) 23310/06 פדל נ' ירמיהו [פורסם בנבו] (13.1.2008)). (הדגשת המלה "מובהקת" במקור- ס.כ.).

אין בידי כדי לקבוע, כי זהו המצב, כפי שאין בידי, למען הסר ספק, לקבוע, כי התובע הטריד את הנתבעת בהטרדה מינית או בכל דרך אחרת.

פועל יוצא של מסקנתי, כי קמה לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק ומשכך דין התביעה להידחות.

21. אני מורה לפיכך על דחיית התביעה.
אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של 8,775 ₪.
ככל שלא יוגש ערעור על פסק הדין, יוכל התובע בחלוף 60 יום מהיום ולמשך חודש נוסף לגשת למזכירות ולקבל את ההקלטה שצורפה (או לקבלה בדואר בתיאום עם המזכירות). ככל שההקלטה לא תידרש- היא תושמד בחלוף 90 יום ממתן פסק הדין.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.