הדפסה

בית משפט השלום באשקלון ת"א 38120-05-16

לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן

תובעים

פלוני

נגד

נתבעים

1.כלל חברה לביטוח בע"מ
2.אבירם סלמי
ב"כ התובע עו"ד יאיר לחן
ב"כ הנתבעים עו"ד שי ישיר, אילן ירון

פסק דין

תביעה כספית, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב.

רקע ועובדות:
1. התובע, יליד 2.12.89, נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.5.09, בעת שהוסע ברכב מ.ר. 5206619, נהוג בידי תובע 2, אשר בוטח בביטוח חובה על פי פוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת מס' 1.
בתביעתו שלפניי, עותר התובע לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לסוגיית היקף הנזק בלבד.

2. כתוצאה מתאונת הדרכים נפגע התובע בחבלה רב מערכתית, כשהוא נפגע בין היתר בבית החזה, בבטן, בכליות, בכבד ובעמוד השדרה ונמצאו בנוסף סימני חבלה על גופו, לרבות בבטן, באגן, בחזה ובגפיים.
ממקום התאונה, הופנה התובע לבית החולים "קפלן" ברחובות.
בבדיקתו אובחנה חבלה רב מערכתית הכוללת: חבלת גב ושברים בזיזי החוליות באגן, חבלה לבית החזה, ריאה ימנית, המטומה וצבר דם גדול בחלל האחור צפקי, חבלה בכליה הימנית, חבלה בכבד ונזק לעורק הכליה השמאלית.
התובע הוכנס לחדר הניתוח לצנתור לפתיחת עורק הכליה והושם תומכן לשם הותרתו פתוח. התובע הועבר לטיפול נמרץ נשימתי.
ביום 28.5.09, לאחר שחש כאבי בטן, נראה נוזל חופשי בבטן והתובע הוכנס לחדר הניתוח. בחדר הניתוח נפתחה הבטן ונצפה דם כתוצאה מהתפוצצות או מקרע של ההמטומה האחור צפקית. הדם נשאב, הבטן נשטפה והמקום נסגר.
התובע שוחרר לביתו ביום 5.6.09, תוך הוראה ליטול תרופות שמטרתן מניעת היווצרות קרישי דם וחסימה של התומכן.
3. בשלב מסויים, כשנה לאחר אירוע התאונה, הפסיק התובע נטילת התרופות ומאז אינו נוטל תרופות.
לאחר אירוע התאונה, החל התובע להתלונן על חרדות ופחדים ופנה לטיפול פסיכיאטרי.
לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה ירד כ- 15 קילוגרם ממשקלו, כשעלה בהמשך רק שלושה או ארבעה קילוגרם והוא היום נמצא במשקל נמוך.
עוד טוען התובע, כי בבטנו נותרה צלקת באורך של כ- 17.5 ס"מ, אשר מציקה וגורמת לגרד ולבושה.
התובע, שהיה חיל בשירות קרבי בזמן אירוע התאונה (התאונה התרחשה במהלך חופשה מהצבא), שוחרר משירותו הצבאי לאחר שהשלים רק כשנה וארבעה חודשי שירות, מבלי להשלים את השירות הצבאי כולו.
לטענת התובע, מאז אירוע התאונה, לא שב לעצמו, הוא סובל מכאבי גב, מחרדות וקשיי הסתגלות, מגרד של הצלקת והוא מתקשה לתפקד בכל תחומי החיים. מאז התאונה, התובע לא הוציא רישיון נהיגה והוא חושש מפני נסיעה ברכב.

מומחי בית המשפט:
4. בית המשפט הורה על מינויים של שלושה מומחים רפואיים לבדיקת התובע בתחומים: האורתופדיה, הפסיכיאטריה והכירורגיה.

5. בתחום האורתופדי מונה ד"ר אברהם ששון, אשר נתן את חוות דעתו ביום 17.2.17.
ד"ר ששון עמד על פגיעתו של התובע בזיזי החוליות בעמוד השדרה המתני. ד"ר ששון לא מצא מגבלות תנועה אצל התובע, וציין בחוות דעתו, כי מאז אירוע התאונה אין תלונות של התובע על כאבים או מגבלות בעמוד השדרה.
המומחה העריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 100% למשך כחמישה שבועות ובשיעור של 50% למשך חודש נוסף.
המומחה העריך, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדי כתוצאה מאירוע התאונה.
המומחה הבחין בצלקת בבטנו של התובע, שאת הנכות בגינה העריך בשיעור של 5%.

6. בתחום הכירורגיה מונה פרופ' אריאל הלוי, אשר נתן את חוות דעתו ביום 27.11.17.
פרופ' הלוי בחן את פגיעותיו של התובע כתוצאה מאירוע התאונה:
הפגיעה בכבד- הפגיעה בכבד היתה בדרגה נמוכה. הכבד שיקם וריפא עצמו. בזמן התאונה, הראו הבדיקות הפרעה משמעותית בתפקודי כבד, אלא שהבדיקות השתפרו כבר בזמן אשפוזו של התובע. לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהפגיעה בכבד.
ההמטומה האחור צפקית- הטראומה אותה חווה התובע גרמה לדימום תוך בטני, אשר נבע גם מהקרע בכליה הימנית. התפוצצות ההמטומה הצריכה ניתוח בבטן, לצורך ניקוז הדם, המהווה סכנה.
כתוצאה מהניתוח נותרה לתובע נכות אך ורק כתוצאה מהצלקת הניתוחית, בשיעור של 10%.
הקרע בכליה- הקרע גרם לדמם, אך לא הותיר נזק וטבעו להשתקם. לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהקרע בכליה.
הנזק הריאתי- לחזה- הפגיעה לא הותירה נזק , אם כי עלול היה להיגרם נזק לטווח המיידי.
הנוזל באגן, בבטן וסביב המעי- מדובר בדם שנוקז ולא הותיר פגיעה.
הפגיעה בעורק הכליתי- חסימה של העורק עלולה להביא לנזק לטווח ארוך ולנזק בלתי הפיך, עקב העדר זרימת חמצן לכליה, דבר שעלול להביא לניוונה של הכליה, ליתר לחץ דם ולכריתת הכליה.
חלון הזמן לטיפול הוא קצר ובמקרה דנן, פעלו הרופאים באופן המקצועי ביותר, צנתרו את התובע, הרחיבו את העורק והכניסו את התומכן. בהמשך, על מנת למנוע קרישי דם סביב התומכן ועלייה בלחץ הדם, קיבל התובע טיפול תרופתי, אשר הופסק במועד שאינו ברור.
לאורך זמן לא נצפה אצל התובע יתר לחץ דם והתפקוד הכלייתי נשמר. התובע לא נמצא במעקב נפרולוגי.
כיוון שהתובע אינו סובל מיתר לחץ דם או מירידה בתפקוד הכליה, הרי שאין מקום לקבוע לתובע אחוזי נכות, כאשר התומכן לכשעצמו אינו מקנה אחוזי נכות.
לשיטת המומחה, אין די עבודות אשר יכולות להצביע על השפעות הכנסת התומכן לאורך זמן. ככל שבעתיד יתפתח יתר לחץ דם או תימצא ירידה בתפקוד הכליה, ניתן יהיה לשקול קביעת אחוזי נכות.
משקל ירוד- אין קשר בין הפגיעה ובין הירידה במשקל, מערכת העיכול של התובע לא נפגעה ולכן הירידה במשקל אינה תוצר של הפגיעה הפיזית בתובע.

המומחה קבע, כי יש להעריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 100% למשך שלושה חודשים וב- 50% נוספים למשך שלושה חודשים נוספים.
את נכותו הצמיתה של התובע, העריך כאמור, בשיעור של 10% בגין הצלקת הניתוחית.

7. בתחום הפסיכיאטרי מונה דר' איגור ברש, אשר נתן את חוות דעתו ביום 25.7.17.
מומחה בית המשפט סקר את עברו של התובע ואת תפקודו, כאשר העריך, כי לאחר שבמשך שש שנים התובע תפקד באופן שאינו מלא, לרבות בעבודה, בתפקוד החברתי והזוגי והימנעות מנהיגה, הרי שכיום אמנם נותרו סימפטומים שארייתיים של הפרעה חרדתית, אך אין פגיעה בכושר העבודה והתפקוד החברתי והזוגי הוא סביר ולכן יש לקבוע, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מאירוע התאונה.
המומחה העריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 20%, לתקופה בת חצי שנה לאחר התאונה ובשיעור של 10% לתקופה נוספת בת חמש שנים וחצי נוספות.
כן המליץ המומחה, כי התובע יעבור טיפול פסיכולוגי בעל אוריינטציה דינמית, הממוקד בדימוי הגוף ובתחושת הגבריות של התובע, כאשר הטיפול יכול לסייע לתובע להתחיל ללמוד נהיגה.

ההליך:
8. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ולכן נשמעו הראיות.
מטעם התובע העיד התובע לעצמו, לאחר שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
בהמשך, בפתח שמיעת הראיות ביקש התובע ולהעיד את אמו, אשר לא הקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית. בית המשפט לא אפשר העדתה של האם.
כמו כן זימן התובע לחקירה נגדית את המומחים בתחום הכירורגיה והפסיכיאטריה.
הנתבעת מצדה צירפה תיעוד רפואי ביחס לתובע וכן דו"ח רציפות בעבודה מאת המוסד לביטוח לאומי.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:
נכותו הרפואית של התובע:
9. התובע ביקש לזמן את המומחים מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה והפסיכיאטריה, כיוון שחלק על קביעותיהם באשר להעדר נכות.

10. המומחה בתחום הכירורגיה נחקר ארוכות בנוגע להשלכות הנחת התומכן בעורק הכליה של התובע.
בעניין זה, הסביר מומחה בית המשפט, כי מדובר בפעולה נדירה, ככל שמדובר באירועי טראומה. מהעבודות הקיימות, לא ניתן לדעת האם תהא השלכה עתידית של הכנסת התומכן על התובע. כרגע, התובע מתפקד באופן מלא, מבלי שיש בתומכן כדי להפריע לתובע באופן כלשהו. התובע לא הציג לפני המומחה תוצאות של בדיקות תפקודי הכליה, או בדיקות דימות כלשהן אשר יכולות להעיד על ירידה תפקודית של הכליה. המומחה אף ציין, כי התובע אינו סובל מיתר לחץ דם והתרופות שניתנו לו לשם מניעת היווצרות קרישים, הופסקו כשנה לאחר אירוע התאונה.
המומחה ציין, כי אם תיווצר היצרות נוספת של העורק, ניתן יהיה לה חליף את התומכן באחר. המומחה העריך, כי במקרה זה יוכל התובע להמשיך בחייו באופן רגיל.
באשר לנכותו העתידית של התובע, עמד המומחה על דעתו, כי לא ניתן להעריך באופן כלשהו האם יכולה להתפתח נכות עתידית, כאמור, בהעדר מחקר בסוגיה.

כך ציין המומחה בתשובה לשאלת ב"כ התובע:
"ש: הוא צריך יהיה לעבור ניתוח
ת: צינתור או הרחבה. לעניות דעתי עברו 10 שנים ולא קרה כלום, הסבירות שיקרה קטנה ביותר אם בכלל. אבל זו נבואה וזה לא מתבסס על שום דבר שאני יכול לצטט מהספרות. עברו 10 שנים." (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 6.2.20).

ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעים:
"ש: תסכים איתי שיש סיכוי שלמעלה מ- 51 אחוז לאור הנתונים שיש בידנו , סיכוי שיצטרך טיפול כזה או אחר נמוך מ- 51 אחוזים.
ת: אמרתי שאני לא יכול להביע דעתי על הפגיעה הכלייתית, אני לא יכול אין לי על מה להתבסס." (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 6.2.20).

11. בשים לב לקביעתו זו של המומחה, הגם שישנה אפשרות תיאורטית, כי תחול החמרה במצבו של התובע בעתיד, איני סבורה, כי ניתן לקבוע נכות עתידית בהסתמך על האפשרות לפיה מצבו של התובע יחמיר בעתיד. מדובר באפשרות ערטילאית, מבלי שיהיו מחקרים שיש בהם כדי להעיד על אפשרות כאמור, אם כי אין גם מחקרים המעידים ההיפך.
בהעדר אינדיקציה לכך והיות והתובע הגיב עד כה היטב לתומכן וכשישנה אפשרות להחליף את התומכן במידת הצורך, הרי שלא ניתן לקבוע אפשרות לנכות עתידית עקב חוסר הידיעה בנוגע למצבו של התובע בעתיד.

12. אשר לנכותו הפלסטית של התובע- מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה העריך נכות זו בשיעור של 5% ואילו מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה העריך נכות זו בשיעור של 10%.
בשים לב לכך שמדובר בנכות הנושקת לתחום הכירורגי, בשים לב למיקום הצלקת וטיב הניתוח שעבר התובע, מצאתי מקום להעדיף את קביעתו של המומחה בתחום הכירורגיה על פני קביעתו של המומחה בתחום האורתופדיה
התובע טען בנוסף, כי הצלקת גורמת מידי פעם לגרד ולעקצוץ בעיקר כאשר הוא נמתח אחורנית. כמו כן, לעתים, כאשר התובע עובד עם סינר, הצלקת מציקה לו ואף מסיבה זו סבורתני, כי יש מקום להעניק לתובע נכות בשיעור של 10%, בגין הצלקת בבטנו.

13. באשר לנכות הפסיכיאטרית, במהלך עדותו טען התובע, כי הוא אינו נוהג ללכת לרופאים או לדווח על בעיותיו והוא מטפל בעצמו בעיקר באופן עצמי, כאשר התובע ניסה לקבל טיפול פסיכולוגי, אך לא ראה, כי הוא מועיל לו.
התובע טוען, כי העדיף לפנות למאמן אישי, על מנת שיסייע לו בהתמודדות ויכולת צמיחה.
התובע הצביע על קשיים בהתנהלותו, בפן האישי, בקושי ליצור קשר עם בת זוג, בפן החברתי, בפן התעסוקתי, כאשר התובע החליף עבודות מידי פעם וכן בפן התפקודי כאשר התובע מתקשה לנסוע ברכב ולכן הוא מעדיף רכיבה על קורקינט או נסיעה ברכבת על פני נסיעה ברכב. לטענת התובע, כאשר הוא נוסע ברכב, הוא מפריע לנהג, שכן הוא נכנס לבהלה.
התובע העיד בנוסף, כי עד לאחרונה נמנע מלטוס, כאשר גם את חתונת אחותו החמיץ בשל פחד זה. לאחרונה, ניסה התובע להתגבר על הפחד והוא טס כשהוא נעזר בכדור להרגעה. התובע הצביע בנוסף על פחד מפני מעליות.
לטענת התובע, הוא אינו חושש מפני המוות, אלא חושש מפני פציעה, לאור פציעתו בתאונה.

14. שמעתי את דברי התובע והגם שלא נתמכו באסמכתאות כלשהן, מצאתי מקום ליתן אמון בדברי התובע. התובע, הגם שביום התאונה עבר שיעור נהיגה, לא הוציא רישיון נהיגה עד היום. התובע הסביר, הגם שהסבר זה נראה תמוה לאדם מן היישוב, כי הוא אינו נוסע בכלי רכב, אך אינו חש סכנה בנסיעה בקורקינט. לו היה מדובר בניסיון להאדיר את הנזק, נראה, כי התובע לא היה ממציא תירוץ שנשמע מוזר, שכן רוב האדם סבורים, כי נסיעה בקורקינט מסוכנת על פני נסיעה ברכב, שכן בזמן תאונה הרכב מגן על הנוסע באופן זה או אחר. גם מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה התקשה לקבל את ההסבר בעניין זה כדבריו:
"בוא נהיה הגיוניים, רמת החרדה קורקינט היא אמורה להיות יותר גבוהה מתחושת המוגנות ברכב." (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 6.2.20, שורה 31) .

בעיניי, דווקא בשל כך, מדובר בהסבר שיש בו כדי להעיד על אמינות.
התרשמתי עוד, כי התובע אמנם בחר במודע שלא לטפל בעצמו בדרך הקונבנציונלית, שכן סבר, כי יוכל לטפל בעצמו בכוחותיו הוא, כאשר אין בהעדר פנייה לטיפול על מנת להעיד, כי התובע לא התמודד עם קושי.

כך העיד התובע:
"עורך הדין פה לא אשם בכלום. אני עם חרדות ודיכאונות קשים, לא מצליח להגיע לא לבתי חולים, לא לבדיקות ועורך הדין שנים רודף אחרי. ייאמר לזכותו. הכל באחריותי. הוא מנסה ואני לא משתף פעולה. אחרי שיצאתי מהתאונה אמרתי שילך הכסף, לא רוצה לחזור לא לבימ"ש, לא לבית חולים ולא לבדיקות. מה שחוויתי היה לא נורמלי ואני חווה את זה כל יום. סליחה שאני נסער פשוט חושבים שאני משקר. מתוך 10 שנים, אם אני עם חברים ובני הזוג של חברים, אין לי אומץ להוריד חולצה. למה שאביך את עצמי אם אני יכול שלא, אלא אם יש סיטואציה שזה מביך שאתה עם חולצה ואז אני מקבל את זה כדי שלא יגידו שהוא מתבייש בעצמו ונשאר עם חולצה. גם כל החיים אני מעיד על עצמי כאילו בן אדם עם ביטחון, אבל אין לי ביטחון. פעם הייתי עם הרבה ביטחון, עם חברות יפהפיות. היום זה לא המציאות.
ש. חוות הדעת מאוד ברורות.
ת. בגלל זה ציינתי שלא שיתפתי פעולה. 1000 פעם התקשרות ל1000 מקומות, קבעתי תורים לבדיקות, זה פשוט דיכאון שאתה לא יכול לצאת מהבית. התורים נקבעו הרבה מאוד פעמים, נקבעו פגישות עם עורך הדין שלא הגעתי, עם אמא שלי לא הייתי כמה שנים בקשר בגלל דיכאונות וחרדות והאשמתי את כל העולם. הייתי טיפש אין לי מה להגיד.
ש. עשית מעקבים ב-3 השנים האחרונות?
ת. ניסיתי בשנה שנתיים האחרונות קצת להדביק את הקצב. מעקב זה משהו עקבי, אז לא. הלכתי והפסקתי כמו שאני עושה כל הזמן. הלכתי לבדיקות דם, בדיקה של הכליה. יש לי הפניות. לא הלכתי.
ש. היום אתה מרגיש טוב?
ת. כרגע אני לא מרגיש טוב אבל אני מרגיש טוב ביום יום, הולך לעבודה, חוזר." ( עמ' 9-10 לפרוטוקול מיום 17.11.19)

15. למרות קשייו אלה של התובע, הנני סבורה, כי בסופו של דבר, יש לאמץ את קביעתו של מומחה בית המשפט באשר ליכולתו התפקודית של התובע, ככל שזו נוגעת לכושרו של התובע לעבוד ומכאן קביעת נכותו הרפואית של התובע.
בסופו של יום, חרף קשייו, התובע מצליח לעבוד. התובע לא צירף תלושי שכר שיעידו על היקף עבודתו ורציפות העבודה, אך ניתן להתרשם, מתוך דבריו של התובע, כי הוא מסוגל לעבוד וכי אותן חרדות, אינן פוגעות בעבודתו ומכל מקום, הוא מצליח להתמודד עם הקשיים, באופן שאינו פוגע בעבודה.
למעשה, גם בעדותו לא קשר התובע את בעיותיו הנפשיות לתפקוד בעבודה, אלא בעיקר לתפקוד היומיומי, החברתי והאישי.
כאשר נשאל התובע באשר לתפקודו השיב:
"ש. איך היית מגדיר היום את הבעיות הרפואיות שלך? מה אתה לא יכול לעשות?
ת. יש לי גירודים בצלקת בבטן..
ש. שאלתי מה אתה לא יכול לעשות.
ת. אני מאמין שפיזית אני לא יכול לעשות דברים. נפשית אני לא יכול ללכת לים, אני מוריד את החולצה ואחרי כמה דקות הצלקת מגדרת לי. היא מפריעה לי כל יום. זה מגביל אותי ברמת החופש ביטוי שלי. אני הולך לים, משתדל כמה שפחות להיחשף, משתדל להיות בחופים כמה שפחות פתוחים. כמה שפחות עמוסים. אני גר בתל אביב ואני אלך לחוף הצפוני או הדרומי." (עמ' 8-9 לפרוטוקול מיום 17.11.19).

ובהמשך:
"לשאלת בימ"ש אם בעבודה אני עובד בלי בעיה, אני משיב שאני עובד עם סינר שיושב לי על הבטן, אני שף, זה לא נוח ולא נעים. כאבי הגב הרסו לי לא מעט עבודות. אני מתחיל לעבוד ואחרי חודש, מס' חודשים יש לי כאבי גב, אני מרותק למיטה. את השף זה לא מעניין בכלל." (שם, בעמ' 11).

כן העיד התובע באשר לניסיונותיו לסייע לעצמו, כי מדובר בעיקר בפן החברתי וככל שהדבר קשור לעבודה, הרי שמדובר בהעצמה של התובע כעובד, אך לא בחוסר תפקוד שאינו מאפשר לעבוד:
"ש. ע ד לפני שנתיים שלוש למה לא ניסית לטפל בעצמך, לא ניסית לקבל תרופות, לקבל רישיון נהיגה. אדם לא יכול לבכות על מר גורלו במשך 10 שנים. מה עשית בכל 10 השנים האלה או ב-5 השנים האחרונות? הלכת לקבל תרופות, טיפולים, ניסית להילחם בפחד?
ת. וואו. אני עם עבודה עצמית על עצמי 10 שנים זה אפס אנד דאון. הלכתי לעשות קורס של קאוצ'ינג. מישהו שיראה לך דרך יפה יותר לחיות. ניסיתי בחדר כושר לחזק את הגוף שלי הרבה מאוד שנים. הייתי מנוי לחדר כושר 7 שנים ברצף ולא הלכתי כי כן באיזשהו מקום האמנתי שאני יכול. אני לא עורך דין ולא מלומד ולא הבאתי טפסים. עשיתי עבודה על עצמי והלכתי לרופא הרבה מאוד פעמים. לא המשכתי. יש לי קבלות בטלפון. אני חובבן, לא עורך דין. אני טבח. יש לי קבלות בטלפון על קאוצ'ינג. 3000 ₪ על סדנה אחת.
ש. אז הלכת לסדנה של קאוצ'ינג ושילמת על זה 3,000 ש"ח? זה כל מה שעשית?
ת. זה עבודה עצמית? אתה קם בבוקר ורואה את הצלקת ורואה שאתה רזה וחלש ואתה לא רוצה לעשות שום דבר. בתור שף בן אדם שאמור להנהיג ולהוביל אנשים שעובדים מאוד קשה ואם אתה לא מנהיג לא ילכו אחריך. מאוד קשה לי להיות בביטחון מולם כשאתה רואה בן אדם שמגיע שהוא גדול וחזר, מי אני שאנהל אותו ככה? שף זה כח ואין לי את הכח הזה." (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 17.11.19).

מומחה בית המשפט העיד באשר לתפקוד התובע בעבודה:
"אם אני קורא בסעיף 2 הוא דורש הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה, ואת זה לא מצאתי. בנאדם שעובד משרה מלאה סיים לימודים. אם הייתי נותן לו נכות צמיתה בסיטואציה הזאת, הייתי חוטא לדרישות התקנות." (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 6.2.20).

16. יש לזכור בנוסף, כי התובע מתמודד עם קשיים נוספים, שיכולים להשפיע על התמדתו של התובע בעבודה והתמודדותו היומיומית. התובע העיד, כי אובחן בנעוריו, כמי שסובל מהפרעות קשב וריכוז והוא אף לא סיים את לימודיו בבית ספר רגיל, אלא בבית ספר אקסטרני, כך שאין ספק, כי יכולתו של התובע להתמיד בעבודה, מעידה על העדר הפרעה תפקודית, שיש בה כדי לפגוע בכושר עבודתו של התובע.

17. מומחה בית המשפט התרשם, כי התובע עודנו סובל מסימפטומים שארייתיים של הפרעה חרדתית. הנני סבורה, כי יש משמעות תפקודית לאותם קשיים מהם סובל התובע, גם אם אין מדובר בקשיים שיש בהם כדי להעניק נכות. קשייו של התובע לנסוע בכלי רכב בוודאי מקשים, אם כי בחיי היומיום, התובע מסתדר, כשאינו צריך לצאת מתוך העיר, כרבים אחרים, אשר נוהגים כמו התובע מבחירה.
אך מנגד, התובע העיד, כי כאשר עבד מחוץ לעירו, נתקל בקושי להגיע למקום העבודה.
קושי תפקודי זה יילקח בחשבון בפסיקת הנזק, הגם שאינו משקף נכות רפואית.

18. אשר לירידתו של התובע במשקל, כמו גם לצלקת הרי שגם אם יש בינם ובין מצבו הנפשי של התובע קשר כלשהו, הרי שהתובע נמצא לדבריו במשקל זה לאורך שנים, כשאין למשקלו השלכות תפקודיות, לבד מסוגיית הדימוי העצמי, בתחום החברתי, כאשר נראה, כי גם בעניין זה התובע משתדל להתגבר על הבושה ממראהו, כשהעיד לאחר שהוצגה לפניו תמונתו כשפלג גופו העליון חשוף, כי הוא משתדל לעשות זאת כדי להעלות את הדימוי העצמי.

ד"ר ברש העיד בעניין זה על משמעות ההפרעה החברתית:
"ש: אישרת שיש לו הפרעה חברתית
ת: הביטוי היחיד להפרעה חברתית שמצאתי בעת הבדיקה שהוא מתבייש להוריד את החולצה בפני חברים."

19. בתחום האורתופדי, לא מצאתי מקום לסטות מקביעתו של מומחה בית המשפט. הגם שהתובע העיד, כי הוא סובל מכאבי גב, הרי שבדיקתו של התובע בידי מומחה בית המשפט מלמדת, כי אין לתובע מגבלה בתנועה וכי בפועל גם לא התלונן התובע לאורך השנים בפני רופאיו על כאבי גב, שיש בהם כדי להגביל אותו, דבר שיש בו כדי ללמד, כי אין מדובר בכאבים משמעותיים, המצדיקים סטייה מקביעת מומחה בית המשפט.

הנזק:
20. מכאן, יש לשום את נזקיו של התובע.

21. הפסדי שכר לעבר:-
התובע שוחרר מהצבא כחודשיים לאחר התאונה, לאחר ששירת כלוחם קרבי למשך שנה וארבעה חודשים.
בתצהירו, לא נתן התובע מידע כלשהו באשר להכנסותיו מאז התאונה ועד היום, אם כי העיד, כי עבד.
המידע היחיד למעשה באשר לעברו התעסוקתי של התובע נלמד מתוך ראיות הנתבעים, אשר הגישו את דו"ח הרציפות בעבודה מהמוסד לביטוח לאומי ביחס לתובע, המשקף את הכנסותיו הכוללות ומקומות העבודה בהם עבד.

22. מתוך דו"ח הרציפות בעבודה, ניתן ללמוד, כי התובע החל לעבוד בחודש ינואר 2010, כאשר קודם לכן בחודש נובמבר 2009, עבד ככל הנראה באופן חלקי מאוד והשתכר בסכום של כ- 750 ₪ במהלך כל אותו חודש.
נתון זה, מתיישב עם קביעתם של מומחי בית המשפט באשר לנכותו הזמנית של התובע, כאשר לשיטת המומחה בתחום הפסיכיאטרי, יש לקבוע נכות זמנית למשך ששה חודשים בשיעור של 20% ואילו בתחום הכירורגי, עד תום ששה חודשים מהתאונה הוכר התובע כנכה בשיעור של לפחות 50%.
לאור האמור, בשים לב לכך שהתובע השתחרר מהצבא לקראת סוף חודש יולי למרות שאמור היה לסיים את שירותו הצבאי למעלה משנה וחצי לאחר מכן, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בשיעור השווה ל- 70% מהשכר הממוצע במשק לתקופה זו (ראה ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה (10.11.05, פורסם בנבו)).
שיעור של השכר הממוצע במשק לעת הרלוונטית עמד על סכום של כ- 7,850 ₪. סך הכל יש לפסוק לתובע פיצוי לתקופה בת ארבעה חודשים בשיעור של 21,980 ₪. סכום זה בצירוף ריבית עומד על הסך של 27,000 ₪.
כמו כן, ניתן לראות מתוך דו"ח הרציפות, כי בשלושת החודשים לאחר מכן, השתכר התובע בשכר נמוך(כ- 7,000 ₪ לשלושת החודשים האמורים).
על פניו, יש מקום להוסיף ולפצות את התובע בגין תקופה זה ומצאתי מקום לפצותו בסכום של 9,500 ₪, המהווה השלמה ל- 70% מהשכר הממוצע במשק. סכום זה בצירוף ריבית עומד על הסך של 11,700 ₪.

23. לאחר התקופה האמורה, המגבלה העיקרית של התובע היתה בתחום הנפשי, כפי שהדבר עולה מתוך חוות דעתו של ד"ר ברש.
התובע לא הצביע על נתונים מדוייקים מהם ניתן יהיה ללמוד מהי ההשפעה שהיתה לנכותו על כושר ההשתכרות, הגם שמדובר בנזק מיוחד, שעל התובע להוכיחו.
למרות האמור, ובשים לב לכך שממילא אין בפני בית המשפט נתונים מהתקופה עובר לתאונה שאליהם ניתן יהיה להשוות את שכרו של התובע, כך שעומדת טענת התובע, כי יכול היה להשתכר בשכר גבוה יותר, מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין תקופת העבר, בשים לב לנכותו בתחום הפסיכיאטרי, לתקופה בת חמש שנים וחצי בסכום של 20,000 ₪.
סך הפיצוי בגין תקופת העבר: 58,700 ₪.

24. אבדן כושר השתכרות:-
כאמור, מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה העריך, כי אין לתובע נכות, שיש בה כדי לפגוע בכושרו התעסוקתי של התובע. התובע עובד באופן מלא ואין לו מגבלה בעבודה.
התובע טוען, כי הצלקת גורמת לו למגבלה המפריעה לעבודתו. הגם שהצלקת מפריעה לתובע וגורמת לו מידי פעם לעקצוצים או לחוסר נוחות, איני סבורה, כי מדובר במגבלה תפקודית אשר מונעת מהתובע לעבוד. העובדה שאדם מרגיש מידי פעם חוסר נוחות בגופו אינה מעידה על מגבלה תפקודית, המונעת מאדם להמשיך ולעבוד. התובע יכול לגרד את הצלקת להימתח עוד קצת, ולהמשיך בעבודה. לכן, איני סבורה, כי יש בצלקת על מנת להשפיע על כושרו של התובע לעבוד ובפועל הוא ממשיך לעבוד. לאור האמור, לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר עתידי.

25. עזרה והוצאות:-
בעת התאונה היה התובע חייל בשירות סדיר. לפיכך, מרבית הוצאותיו הרפואיות כוסו על ידי הצבא.
התובע טוען, כי בסמוך לאחר התאונה סעדה אותו אמו ולכן יש לפצותה בגין כך.
אמו של התובע לא העידה, אך יש להניח, כי במהלך אשפוזו של התובע וגם לאחר מכן סעדה אותו.
איני סבורה, כי התובע נזקק לעזרה למשך תקופה ממושכת, בפרט כאשר מדובר באדם צעיר, אשר התגורר בעת הרלוונטית יחד עם אמו.
מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין העזרה וההוצאות מעבר לאלו שהוצאו על ידי הצבא בשיעור של 4,000 ₪.

26. לסכום זה מצאתי מקום להוסיף סכום נוסף של 7,000 ₪ עבור עזרה נפשית שלה יזקק התובע, אשר תוכל לסייע לתובע גם בהתמודדות עם העדר היכולת לנהוג, בהתאם להמלצתו של מומחה בית המשפט.
התובע ציין, כי הוא מעדיף שלא לקבל את הטיפול הקונבנציונלי וכן ציין המומחה, כי התובע יוכל לקבל טיפול ייעודי. בנסיבות אלו, הגם שהכיסוי הביטוחי בקופת החולים כולל גם טיפול פסיכולוגי, מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הטיפולים האמורים, שלא ברור האם הם כלולים בסל הבריאות.

27. כאב וסבל:-
התובע אושפז מיום התאונה ועד ליום 5.6.09, סך הכל 11 ימי אשפוז
בגין ימי אשפוז ו- 10% נכות זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 23,370 ₪.

28. ניידות:-
התובע ציין, כי הוא מתקשה לנסוע בכלי תחבורה רגילים וכי הוא מתנייד בדרך כלל בעזרת קורקינט חשמלי. השימוש בקורקינט חוסך לתובע כסף ואינו מהווה הוצאה עודפת.
ואולם, לצורך בנסיעות רחוקות יותר, נתקל התובע בקושי לנסוע ברכב או בתחבורה ציבורית. בפועל, אין מדובר בהוצאה משמעותית מעבר לנסיעה ברכב פרטי, שכן התובע נעזר בתחבורה ציבורית, או באחרים המסיעים אותו.
בגין העדר היכולת לנהוג והקושי הכרוך בכך, מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין ניידות בשיעור של 10,000 ₪.

29. סך הפיצוי המגיע לתובע 103,070 ₪.
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום זה וכן את הוצאות המשפט (הכוללות אגרות, שכר מומחים) , למעט ההוצאה עבור חקירת המומחה בתחום הכירורגי, אשר לא תרמה לשיעור הפיצוי, בעוד שחקירתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי גרמה להבנת התמונה הכוללת.
כן אני מחייבת את הנתבעים בשכ"ט ב"כ התובע בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק.

ניתנה היום, י"א אייר תש"פ, 05 מאי 2020, בהעדר הצדדים.