הדפסה

בית משפט השלום באשקלון ת"א 31336-02-14

בפני
כבוד ה שופט עידו כפכפי

תובעת/נתבעת שכנגד
גלמיקו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יניב אלבז

נגד

נתבעים

  1. אקווא ליינס בע"מ (תובעת שכנגד)
  2. אורי משה סרור
  3. חנה סרור

ע"י ב"כ עו"ד אליהו בוסקילה

פסק דין

1. מחלוקת בין מזמין לקבלן בנוגע לעבודות בניה לנכס מסחרי בשטח של כ- 1,000 מ"ר. מתוך תמורה חוזית של 1,100,000 ₪ לפני מע"מ, שולמו מיליון שקלים. הקבלן טוען כי כמחצית מהסכום ששולם היה עבור עבודות נוספות ותובע את יתרת התמורה החוזית. המזמין טוען כי לא בוצעו עבודות נוספות, כי הקבלן לא השלים את העבודות והעבודה שבוצעה לקויה ונמסרה באיחור. הקבלן דורש 656,180 ₪ לפני מע"מ והמזמין טוען כי זכאי לפיצוי של כ- 1.5 מיליוני שקלים. עולה כי הפער בי ן הצדדים כמעט כפול ממלוא התמורה החוזית.

רקע וטענות הצדדים
2. התובעת היא חברה קבלנית בבעלותו ובניהולו של מיכאל גיל מיקו (להלן: מיקו) אשר התקשרה בהסכם מיום 30.5.13 לביצוע עבודות קבלניות עם הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת). מדובר בהסכם מודפס על ידי הנתבעת לביצוע עבודות המפורטות בהסכם ובתכניות תמורת מחיר כולל של 1,100,000 ₪ בצירוף מע"מ (המע"מ במועדים הרלוונטים עמד על סך של 18% והסכומים שיפורטו להלן אינם כוללים מע"מ, אלא אם יצוין אחרת).

התובעת ביצעה עבודות עפר, יציקת רצפת בטון בשטח של כ- 1,000 מ"ר, ביצוע יסודות, ועבודות בניה של משרדים ומרחב מוגן. העבודות נועדו להיות שלב מקדים לצורך בניית מפעל לטיפול במי ם עבור עסקה של הנתבעת ובוצעו עד לסוף נובמבר 2013 . השלב הבא היה הצבת עמודים טרומיים על בסיס היסודות שיצקה התובעת ובניית מעטפת וגג למפעל, על ידי קבלן אחר. מטעם הנתבעת ניהל את המגעים עם התובעת הנתבע 2 (להלן: סרור) שהינו מורשה חתימה ומי שחתם מטעמה על ההסכם. הנתבעת 3 לא נטלה חלק פעי ל בהתקשרות בין הצדדים, למרות שהיא בעלת המניות והדירקטור ית היחידה של הנתבעת.

3. התובעת נסמכת על ההסכם המודפס, הכולל הערות בכתב יד, וטוענת כי ביצעה את כל העבודות בהתאם להסכם ולתכניות. גם לשיטת התובעת מדובר בהסכם בו תמורה כוללת עבור ביצוע העבודות, הסכם פאושלי. הגרסה בכתב התביעה היא כי התשלום החוזי שולם על ידי ליווי בנקאי לנתבעת ועל חשבון התמורה החוזית שולם סך של 443,820 ₪ ויתר הסכום ששולם בסך 403,637 ₪ שולם עבור תוספות וחריגים שנדרשו עם ראשית העבודות (צירוף סכומים אלו בתוספת מע "מ מגיע לסך של מיליון שקלים ששולמו לתובעת).

התובעת מדגישה כי התוספות והחריגים שולמו במלואם, למעט תשלומים שונים שהיה על הנתבעת לשלם, אולם תבעה רק את ההפרש בין התמורה החוזית לבין הסכום הנ"ל, אותו זקפה על חשבון התמורה החוזית. נטען כי עם סיום העבודות בראשית דצמבר 2013 ביקשה התובעת לערוך חשבון סופי אולם הנתבעת נמנעה מלעשות כן וגרמה לחסרון כיס לתובעת. הצדדים החליפו מכתבים בינואר 2014 בהם טענה התובעת כי ביצעה עבודות נוספות בעלות של 505,791 ₪ ששולמו וביקשה יתרת תשלום בסך של 770,633 ₪. בתגובה דחתה הנתבעת את הטענה כי בוצעו עבודות נוספות ופירטה את הליקויים הנטענים בעבודת התובעת ודרשה לתקנם ולסי ים את העבודות שטרם בוצעו. סמוך לאחר מכן הוגשה התביעה.

התובעת טוענת בתביעתה כי השלימה את כל העבודות, תיקנה ליקויים עליהם הצביע המהנדס מטעם הנתבעת, ולנתבעת אין זכות לקזז מהתמורה בגין אי השלמת העבודה או ליקויים בה. ביחס לנתבעים 2-3 נטען לאחריות אישית שלהם על בסיס טענות כלליות בסעיף 25 לכתב התביעה. סכום התביעה הועמד על ההפרש הנ"ל בין התמורה החוזית לסכום שזקפה התובעת לטובת התמורה החוזית, בסך של 656,180 ₪. התובעת דורשת גם תשלום מע"מ על סכום זה למרות שלא הוסיפה את המע"מ לסכום התביעה ולא שילמה אגרה בגינו.

4. הנתבעים 2-3 טענו כי התביעה לא מגלה עילה כנגדם. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה העתקי הסכמים חתומים מיום 30.5.13 והדגישה כי ההסכם המודפס הוא הנוסח שהוסכם, וההסכם עליו נסמכת התובעת עם הערות בכתב יד הוא טיוטה או הערות שהוספו לאחר מעשה על ידי מיקו בלבד. נטען כי לא היה צורך בעבודות נוספות וכאלו לא הוזמנו ובוודאי לא אושרו לביצוע. הובהר כי עבודות שבוצעו בפועל, ומכונות על ידי התובעת עבודות נוספות , היו חלק מהעבודות הכלולות בהסכם. לשיטת הנתבעת, הסכום ששולם היה עבור העבודות הכלולות בהסכם ובפועל שולמה תמורה מעבר להיקף העבודה שבוצעה.

נטען לחוסר סבירות בגרסת התובעת לאור הסכום המבוקש על ידה ביחס להצעת המחיר. נטען כי העבודות בוצעו באופן חלקי ורשלני והושלמו באיחור ולכן אין הנתבעת חייבת דבר לתובעת ודין התביעה להידחות.

5. בתביעה שכנגד פירטה הנתבעת ראשי נזק בסכום מצטבר של 1,554,146 ₪, המרוכזים בסעיף 16 לכתב התביעה שכנגד. הרכיבים שנתבעו מתחלקים למספר סוגיות, שהעיקריות שבהן הן: טענה לגניבת חול מהאתר בשווי של 354,000 ₪ שלפי סעיף 2 להסכם שייך לתובעת, טענה לכשל ברצפת הבטון שנוצקה המחייב הריסתה ובנייתה מחדש בסכום שהוערך ב- 354,000 ₪ נוספים, אי השלמת עבודות הפיתוח חסר שהוערך ב- 127,000 ₪ ופיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות שהוערך בסך של 212,400 ₪. יתר ראשי הנזק עד לסכום התביעה שכנגד מתייחסים לליקויים בבנייה ואי התאמה לדרישות ההסכם והתכניות.

6. כתב ההגנה שכנגד מתייחס לליקויים שפורטו בדו"ח מיום 22.12.13 של המהנדס המפקח מטעם הנתבעת, בנו ברקוביץ (להלן: המהנדס בנו), ונטען כי דוח זה נערך באופן מגמתי לאחר שהתובעת דרשה שכרה. כך נטען גם ביחס לדוח נוסף של המהנדס בנו מיום 19.3.14. באשר להסכם חזרה התובעת על הטענה בדבר הנוסח הקובע עם ההערות בכתב יד והוסיפה כי בגב ההסכם נקבע לוח התשלומים של 6 תשלומים בחתימת סרור.

נטען כי הנתבעת מתחמקת באופן שיטתי מתשלום עבור עבודות באתר ואף סירבה לשלם לקבלן קודם שפינה עבורה פסולת בניין מהשטח. נטען כי הנתבעת שילמה תשלומים שונים בניגוד להסכם, בעוד מיקו ניהל רשימה מסודרת של התוספות והחריגים, לבקשת סרור. כתב ההגנה שכנגד חוזר על טענות התביעה ומכחיש את הטענות בתביעה שכנגד תוך שנטען כי עצם התשלומים וביצוע העבודות בפיקוח המהנדס בנו, שומט את הקרקע תחת הטענה לפגמים בהיקף הנטען.

דיון והכרעה
נוסח ההסכם המחייב, שאלת העבודות הנוספות וסבירות טענות הצדדים
7. בין הצדדים מחלוקת בדבר הנוסח המחייב של הסכם העבודה מיום 30.5.13. התובעת נסמכת על נוסח ההסכם שהודפס על ידי הנתבעת, אולם עם מספר הערות בכתב יד. כפי שיורחב להלן, מחלוקת זו אינה מרכזית כפי שטוענים הצדדים, אולם יש לה השלכה על מספר נושאים בהתחשבנות הכספית בין הצדדים.

אין מחלוקת כי ההסכם נחתם במשרדי התובעת, בפגישה שנמשכה מספר שעות, בה נכחו מטעם התובעת מיקו ויורם מכלוף, שהגיש תצהיר על נסיבות החתימה. עם זאת, מר מכלוף לא התייצב ולא זומן לדיון בו נשמעו עדי התובעת ובהחלטה מיום 23.4.18 נקבע כי תצהירו לא ישמש כראיה. באופן מפתיע התייצב העד לדיון ביום 2.10.18 אולם התובעת לא ביקשה כי יעיד (למרות זאת בסיכומי התובעת נטען כי דווקא הנתבעת נמנעה מלחקור עד זה) . על כן נשארה התובעת עם עדות יחידה של בעל הדין, מנהלה מיקו, שתצהירו לא מפרט דבר ביחס למעמד החתימה על ההסכם.

התובעת מבקשת להסתפק בטענה בתצהיר כי ביום 30.5.13 התקשרו הצדדים בהסכם שצורף לתיק המוצגים, הכולל הערות בכתב יד, רובן בכתב ידו של מיקו ועל קיומן של הערות בכתב יד בגב החוזה המתייחסות ללוח התשלומים. מעבר לטענה כללית זו נטען כי אין זה סביר כי הצדדים ערכו פגישה ממושכת ולא נערך כל שינוי בנוסח ההסכם שהביא עמו סרור לפגישה.

8. בחקירתו הנגדית של מיקו, טען לראשונה כי סרור לא חתם ליד התיקונים בכתב ידו של מיקו אלא ביקש כי יתחילו לעבוד והוא יערוך הסכם מסודר הכולל את התיקונים עליו יחתמו הצדדים . בהמשך אישר כי הוא חתום על שלושה העתקים של הסכמים מודפסים, ללא תוספות בכתב יד, אולם טען כי הסכמים אלה בטלים לאור ההסכם עם ההערות בכתב יד וההסכמות בכתב יד בגב ההסכם (עמ' 39-40). למרות העדר כל גרסה עובדתית נוספת, נטען בסיכומי התובעת כי החתימה על ההסכמים ללא ההערות הייתה לבקשת סרור , לאור לחץ זמ ן והצורך בהצגתם לבנק המלווה ורשות מקרקעי ישראל. לא ניתן להתייחס לטענה זו שנטענה לראשונה בסיכומים. יוער כי כל טענות התובעת הנשענות על עניין הליווי הבנקאי לא הוכחו כלל, ולא הובאה ראשית ראיה לאופי המימון מטעם הנתבעת והשפעתו על מועדי התשלומים בפועל.

9. לאחר בחינת גרסת התובעת עולה כי אין לה הסבר מניח את הדעת לעובדה כי חתמה על שלושה עותקים של ההסכם שאין בהם הערות בכתב יד, למעט תיקון בכתב יד בסעיף 7 להסכם המתייחס לשטח רצפת הבטון ולכך שהקבלן יאפשר להניח את הצנרת ולא יניח אותה בעצמו. אין די בהסקת מסקנה כי אין זה סביר כי התובעת לא הכניסה כל תיקון בנוסח ההסכם המודפס שהביא עמו סרור לפגישה. טענה זו מתעלמת מכך שלא היה מדובר בפגישה ראשונה בין הצדדים וקדמה לפגישה זו הצעת מחיר מטעם התובעת ועיון מטעמה בתכניות המבנה וחלופת הודעות בפקסימיליה, כפי שפורט בגרסת סרור. התובעת בחרה להתעלם מכל מה שקדם לפגישה זו ולכן אין לקבל מסקנתה כי אין זה סביר כי לא הכניסה כלל שינויים בנוסח ההסכם.

בחינת ההערות בכתב יד על גבי ההסכם, שנרשמו בעט כחול על ידי מיקו, מלמדת כי רובן לא מהותיות ולכן סביר בהחלט כי לצורך קבלת העבודה וויתרה התובעת על רצונה להכנסת שינויים קלים בהסכם. בסעיף 1 להסכם נקבע כי המבנה ייבנה לפי תכניות המהנדס בנו ותחת פיקוחו. על כן כל ההערות בגוף ההסכם שם נרשם: "כמצויין בתכנית" נעדרות נפקות ממשית. כפי שיובהר להלן, מקבל אני את העמדה כי במחלוקת בין הוראות התכנית להסכם, גוברות הוראות התכנית בקשר לפירוט הביצוע. הערות נוספות נוגעות לרכיבים בעבודה שמיקו ביקש כי יבוצעו על ידי המזמין. מדובר בהחלקת הבטון, פיגמנט וש כבה נגד שחיקה ומספר הערות דומות. לא ברור אם הערות אלו נרשמו בנוכחות סרור, אולם ביחס להיקף הכולל של העבודה אין זה בלתי סביר כי התובעת הייתה מוותרת על דרישות אלו כדי לזכות בעבודה. על כן, אין לקבל עמדת התובעת כי לא סביר שלאחר פגישה ממושכת חזרו הצדדים לנוסח שהוצע על ידי הנתבעת.

גם הישענות התובעת על לוח התשלומים בכתב יד בגב נוסח ההסכם שהציגה, בחתימת סרור, אינה משנה מסקנה זו. עצם העובדה כי ההסכם המודפס לא כולל לוח תשלומים אינה מעידה כי ההסכם עם ההערות בכתב יד הוא הנוסח המוסכם. בניגוד לטענת התובעת, ההערות בכתב יד, לרבות התשלומים מאחור, מנוסחות באופן שסביר יותר כי מדובר בטיוטה מאשר בנוסח מוסכם. כך גם לוח התשלומים, שהוא פשטני תשלום ראשון של 100,000 ₪ והיתרה בשישה תשלומים לפי התקדמות העבודות. התובעת לא הצליחה להציג קשר מובהק בין מועדי התשלומים בפועל ללוח תשלומים זה והסבריו של סרור בדבר התשלומים סבירים לא פחות.
10. בניגוד לתובעת, מטעם הנתבעת פורטה גרסה עובדתית מלאה בנוגע לנסיבות עריכת ההסכם. סרור הצהיר כי עוד ביום 20.12.12 הגישה התובעת הצעה לבניית כל המבנה, למעט הגג, תמורת 1,600,000 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת לאחר שקיבלה את כל התכניות ובדקה אותן, יוער כי היתר למבנה ניתן עוד ביום 20.9.12 (נספח 14 למוצגי התובעת). המשא ומתן התחדש כעבור מספר חודשים ו נחתם ההסכם ללא התוספות. לחיזוק טענה זו צורפו שני העתקים נוספים של ההסכם, ללא הערות בכתב יד, הנושאים את חתימות הצדדים, לרבות חותמת הנתבעת.

בחקירתו הנגדית עומת סרור עם ההסכם עם התיקונים והבהיר כי ההערות של מיקו לא התקבלו ולאחר שהתעקש, מיקו הסכים לחתום על הנוסח שהוצע על ידי הנתבעת, כפי שהעיד מיקו בעצמו כי כבר נמאס לו מסרור: "עד שאמרתי תצא לא רוצה לבנות לך.."(עמ' 39, ש' 10). מיקו טוען כי המשא ומתן נתקע וסרור לבסוף חזר מדרישותיו וסרור טוען הפוך, והסברו להסכמה זו של מיקו נשען על העובדה כי באותו זמן הייתה הצעה מתחרה של אמסלם מכלוף (נ/2, נ/3) בסכום נמוך יותר מהצעת התובעת (עמ' 106,ש' 29).

לשאלת בית המשפט כיצד הגיע למשא ומתן עם נוסח מוכן של הסכם, הבהיר את הרקע למעמד החתימה,
פירט אודות העברת התכניות לתובעת ופקסים הלוך ושוב במשך תקופה, ע ד למועד שתואם בו יגיע סרור עם ההסכם לצורך חתימה (עמ' 107, ש' 9). כאשר נשאל ביחס לתנאי התשלום בגב ההסכם ויתר ההערות, הבהיר כי מעיון בהערות עולה בבי רור כי מדובר בשרבוטים במהלך משא ומתן וביחס לתשלומים הבהיר כי הייתה לו נכונות לשלם בהתאם לטיוטה בגב ההסכם, אולם מיקו ביקש בסופו של דבר לא לציין מועדי תשלום בהסכם, משיקולי מיסוי.

לאחר בחינת עדותו של סרור ומהתרשמות מהעדים ונסיבות החתימה, מצאתי כי גרסתו של סרור עדיפה על פני העדר גרסה של מיקו, ונמצאה כמהימנה. מעיון בהסכם עם ההערות ניתן להתרשם כי לא מדובר בנוסח מוכן לחתימה אלא הרהורים של מיקו בדבר שינויים שמבקש להכניס, ככל שיש לקבל גרסתו כי כל ההערות נרשמו במעמד הצדדים. גם ההערה של סרור בסעיף 12 "לא כרגע המחיר העתידי בטון" – מלמדת על עניין שלא נכנס לחוזה, אם כי להערה זו משקל ביחס ל עבודות הפיתוח, ואדרש לה במקום המתאים.

כאמור לעיל, רובן של ההערות אינן מהותיות ולא משנות באופן ניכר את תמחור העבודה. סרור נתן הסברים מניחים את הדעת לסיבה בגינה הסכים מיקו לחתום על ההסכם בנוסח שהוצע על ידי הנתבעת, ולכן מצאתי כי יש להעדיף את עמדת הנתבעת לפיה ההסכם נחתם ללא התוספות בכתב יד עליהן נסמכת התובעת.

11. לחיזוק גרסתה העיד מטעם הנתבעת גם העובד אברהם קטלן. בתצהירו של קטלן ציין כי נכח במעמד חתימת ההסכם ומיקו רשם הערות שלא היו מקובלות על סרור ובסופו של יום נחתם הסכם ללא הערות בחתימה וחותמת הנתבעת. בעדותו תיאר כיצד נערכו כמה הערות על ההסכם המודפס, האדם הנוסף מטעם התובעת צילם, וראה שהעותקים החתומי ם הם ללא הערות. גרסתו של עד זה לא נסתרה בחקירה הנגדית ועדות ביחס לצילום ההסכם תואמת לעובדה כי בסעיף 7 לנוסח ההסכם עליו נסמכת הנתבעת יש שני תיקונים בכתב יד.

לאור האמור לעיל יש להעדיף את טענת הנתבעת כי נוסח ההסכם שצורף על ידה, ללא התיקונים בכתב ידו של מיקו, הוא הנוסח המחייב בהתקשרות בין הצדדים. כפי שהובהר לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, לעובדה כי טענה עיקרית של מיקו נדחתה, בצירוף העובדה כי מרבית גרסתו נשענת על טענה יחידה של בעל דין, משמעותה כי קשה לקבל אף את יתר טענותיו העובדתיות שלא ייתמכו בעדויות נוספות או ראיות (השווה ע"א 765/18 חיון נ' חיון, 1.5.19).

היקף העבודות הנוספות – האם ניתן לזקוף כמחצית מהתשלומים שבוצעו לטובת העבודות הנוספות
12. גרסת התובעת בתביעתה ובתצהירו של מיקו היא כי שולם סך של 403,637 ₪ עבור תוספות וחריגים, ואין עוד דרישה לתשלום בגין עבודות החורגות מהתמורה החוזית. כבר בשלב בחינת סבירותה של טענה זו קשה לקבלה. הנתבעת ניסחה את ההסכם בסיוע המהנדס בנו באופן המתאר את כל העבודות שצפתה כי נדרשות לביצוע בשלב הראשוני של הבניה. אין זה סביר כי לאחר שנערכו תכניות שהועברו לעיון התובעת יטעו הצדדים בהערכת עלות העבודות והיקפן בשיעור של כמחצית מהמחיר.

גם נוסח ההסכם בסעיפים 16 – 17 מעיד כי לצורך שינויים נדרשת הסכמ ה מפורשת ומראש מהיזם או המפקח והמהנדס מטעמו. העובדה כי לא נקבע בהסכם מנגנון ברור לתמחור עבודות נוספות, גם בנוסח של התובעת בו הוסיף מיקו בצד סעיף זה "דקל", מלמדת כי לא הייתה גמירות דעת לצורך בתוספות או לאופן התמחור שלה ן. על רקע ממצאים אלו יש לבחון בזהירות את גרסת התובעת אשר זקפה כמחצית מהתשלומים שקיבלה עבור תוספות וחריגים.

מבחינת אופן זקיפת התשלומים, עולה כי איש מהצדדים לא פעל בהתאם למנגנון בסעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי) ולא זקף באופן ברור תשלומים שבוצעו על חשבון החוזה או עבודות נוספות. התובעת ניסתה להסתמך על החשבוניות שהוציאה, אבל תומכות הן דווקא בגרסת הנתבעת. בשבע החשבוניות הראשונות מיום 1.7.13 ועד ליום 19.10.13 (נ/1) בסכום כולל של 800,000 ₪ (כולל המע"מ) נרשם "על חשבון ביצוע עבודות שלד". רק בחשבונית האחרונה, מיום 2.12.13, בסך של 200,000 ₪, רשם מיקו "עבור גמר חשבון תוספות". מיקו אישר בעדותו כי חשבונית זו הוצאה לאחר דרישה של הנתבעת ועולה כי נרשמה לאחר פרוץ הסכסוך ובניסיון לייחס, לאחר מעשה, תשלומים שבוצעו עבור רכיבים נטענים שמעבר לתמורה החוזית.

13. גם בתצהירו של מיקו אין תיאור מסודר של ההסכמות בנוגע לעבודות נוספות בהיקף כה ניכר, ורוב התצהיר עוסק בהתנצחות עם ממצאי המומחה מטעם בית המשפט. כל שנטען הוא כי ניהל רשימה מסודרת של העבודות, התוספות והחריגים, לפי רצונו של סרור, אולם לא צורף עותק מאותה רשימה. בעדותו לא ידע מיקו להסביר מה טיבה של אותה רשימה והפנה לפירוט העבודות הנוספות שתיאר בכתב התביעה בסיוע המהנדס ברגמן מטעמו. בעדותו טען כי הצורך בעבודות נוספות התגלה מיד עם ביצוע עבודות העפר, אולם אין לו הסבר מניח את הדעת מדוע לא נערכה הצעת מחיר מסודרת לביצוע אותן עבודות נוספות. בנסיבות העניין אין להסתפק בטענות כלליות להסכמה בעל פה כי תחילה יבוצעו עבודות נוספות, ולאחר מכן ייקבע המחיר. בנסיבות אלו בהם החוזה דורש אישור מראש לפני ביצוע העבודות, גם אם לא נכתב במפורש כי נדרש אישור בכתב, דרושות ראיות משמעותיות לצורך הוכחה כי עבודה מסוימת מהווה עבודה החורגת מההסכם.

על כן, לא ניתן להסתפק בעדותו של מיקו ולהלן תיבחן הדרישה הפרטנית לתוספות לאור חוות דעת המומחים.

בחינת החריגים והתוספות שנדרשו
14. כאמור לעיל, גרסת התובעת היא כי שולם סך של 403,637 ₪ עבור תוספות וחריגים ואין עוד חוב בגין עבודות מחוץ להסכם. גרסה זו לא תואמת ל טענה בכתב התביעה, הנשענת על כתב כמויות שנושא כותרת ,גלנועם בע"מ, אשר לא הוגש על ידי עורך המסמך. כתב כמויות זה מגיע לסך של 518,091 ₪, סכום שלא תואם לטענת התובעת ומחזק את המסקנה כי זקיפת התשלומים שבוצעו על חשבון התמורה החוזית לטובת עבודות נוספות, נעש תה לאחר מעשה ללא ביסוס.

בחוות דעת המהנדס ברגמן מטעם התובעת יש התייחסות לתוספות שנדרשו בהתאם לכתב הכמויות הנ"ל. למרות שהמומחה פסל דרישות בכתב הכמויות בגין פער בין שטח המגרש בתכניות ובהסכם, בסכום של מעל למאה אלף שקלים, הגיע למסקנה כי לתובעת מגיעה תמורה מעבר לחוזה בסכום של 534,612 ₪. גם סכום זה לא תואם לטענת התובעת כי כל העבודות הנוספות היו מוסכמות ושולמה מלוא התמורה בגין ביצוען. לתובעת גרסה שלישית המפורטת בנספח 13 למוצגיה, חוות דעת המהנדס גרוס, אשר לא הוגשה כחוות דעת לבית המשפט והמומחה לא התייצב לחקירה, למרות שהמומחה רון קיבל במסמכים גם את חוות דעת זו. לפי גרסה זו העבודות הנוספות הן בשיעור של 449,069 ₪, גם סכום זה לא תואם לטענות התובעת.

15. לבחינת המחלוקות ההנדסיות בין הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס צבי רון, אשר ערך חוות דעתו ביום 25.12.15 לאחר שערך שני ביקורים במקום וקיים פגישה נוספת עם הצדדים במשרדו.
בהתאם להלכה הפסוקה לפיה ככלל יאמץ בית המשפט את המסקנות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו, אלא אם יש סיבה מיוחדת שלא לעשות כן, אימץ ב"כ הנתבעים את עמדת המומחה מטעם בית המשפט במרבית ממצאיו. על כן מתייתר הצורך לבחון את מרבית ממצאיו של המומחה יוסי לזר מטעם הנתבעים. מנגד ב"כ התובעים טען כי לא ניתן כלל לסמוך על ממצאי המומחה ובמרבית טענותיו נשען על ממצאי המומחה ברגמן מטעמו והמהנדס גרוס .

המומחה רון ערך חוות דעת מפורטת, ענה לשאלות הבהרה ונחקר על חוות דעתו. בניגוד לטענות התובעת מצאתי כי המומחה ערך חוות דעת מעמיקה אשר התייחסה למלוא הטענות ההנדסיות שעמדו לפניו ולכן ככלל יש לאמץ את המסקנות המקצועיות שלו. ההלכה בדבר אימוץ ממצאי המומחה יפה בעיקר לקביעות שבליבת המומחיות, ובמקרה הנדון קביעות העוסקות בקריאת תכניות, בחינת ליקויים ואומדן עלות עבודות. ככל שקביעות המומחה עוסקות יותר בפרשנות חוזים וקביעת ממצאים עובדתיים, אין למומחה יתרון מיוחד בתחומים אלו, וככל והראיות מצביעות על פרשנות אחרת, אין מניעה להסיק מסקנות שונות מעמדת המומחה מטעם בית המשפט.

על רקע עקרונות אלו אבחן להלן את דרישות התובעת בגין תוספות לתמורה החוזית. למרות שלא נתבע סעד בגין תוספות אלו, יש צורך לבחון את הזכאות לתוספות לאור העובדה כי התובעת זקפה כמחצית מהתשלום שקיבלה עבור התוספות. במידה ופעלה בניגוד להסכם, הסכום שהייתה לה הזכות לזקוף עבור התוספות יקוזז מהתמורה ששולמה ותיבחן זכאות התובעת ליתרת התמורה החוזית.

עבודות העפר – פינוי וסילוק פסולת מהאתר ותוספת מצעים – האם עבודה נוספת
16. נושא עבודות העפר, קיומה של פסולת בניין בקרקע, והידוק המצעים, הם נושאים הקשורים זה בזה ומהווים גם חלק מהתביעה שכנגד. נקודת המוצא היא לשון ההסכם הקובעת בפשטות כי יש ליישר את השטח ולהתאים המפלסים לפי התכניות, להוציא פסולת ולהוציא חולות, שיהיו רכוש המזמין ויוחזרו לו או יימכרו והתמורה תועבר לתובעת. עוד נקבע כי יש לבצע מילוי מצעים בשלוש שכבות של 20 ס"מ כל אחת, ובנוסף על רצפת בטון להיות בעובי של 30 ס"מ. כאמור בסעיף 1.1 לחוות דעתו של המומחה רון , עומק החפירה הנדרש הוא 90 ס"מ ממפלס הרצפה. המומחה נסמך על מסמכים שעיין בהם, לרבות תשלום לקבלן העפר גדיאן, ומצא כי בוצעה חפירה כנדרש.

בפרק ג' לחוות דעתו בוחן המומחה רון את העבודות הנוספות, לפי מספרי הסעיפים בכתב הכמויות של גלנועם בע"מ. כתב כמויות זה אינו מתייחס לדרישה בסיכומי התובעת, על בסיס המומחה גרוס מטעמה, לתשלום עבור פינוי פסולת נוספת בעומק של 40 ס"מ, בנפח כולל של 700 מ"ק. לכן המומחה רון לא התייחס לדרישה זו אלא לדרישה לתוספת מצעים בעובי של 40 ס"מ. ביחס לדרישה זו סבר כי מדובר בחלק מהנדרש לפי התכניות ולכן אין זכאות לתוספת תשלום.

בחקירתו הנגדית (עמ' 22 – 23) הבהיר המומחה כי האופן בו נוסח ההסכם ופירוט עבודות העפר בתכניות הדורשות שתי שכבות חול מהוד ק ושכבה עליונה של 20 ס "מ מצע סוג א', משמעותם כי ממילא היה צריך לחפור לעומק של כמטר, ובמידה ועד לעומק זה היה צריך לפנות פסולת הטמונה באדמה, אזי עבודות אלו הן חלק מההסכם. עוד הבהיר כי לו רצו הצדדים להבהיר כי החול שיוצא מהמקום הוא החול בו מבוצע ההידוק, היו צריכים לציין במפורש כי יש לעשות שימוש ב"חול מקומי".

מסקנות אלו של המומחה מקובלת עליי והן תואמות ללשון ההסכם, להוראות התכניות ולהתנהגות הצדדים. הצורך בשלוש שכבות של ביסוס קרקע מהודקות מלמד כי ממילא היה צורך בחפירה עד לעומק של כמטר, בין אם ניתן היה לעשות שימוש חוזר בקרקע שהוצאה, ובין אם לאו.

מסקנה זו שומטת את הקרקע תחת מרבית טענות התובעת בדבר זכותה לתשלום נוסף עבור עבודת העפר ופינוי הפסולת. על בסיס קביעה עקרונית זו אבחן להלן את דרישות התובעת הנוגעות לעבודות העפר ויתר העבודות הנוספות, לפי סדר הטיעון בסיכומי התובעת.

פינוי פסולת או גניבת חול?
17. התובעת מפנה להמלצות יועץ הקרקע, אשר נרשמו כהערות על גבי התכניות, ואשר עורך דו"ח זה לא זומן לעדות להבהרת המלצותיו. נקבע שם כי בקידוחי הניסיון נמצא חתך הקרקע לא אחיד ובשכבת המילוי נמצא שכבה של 1-3 מ' חול נקי עם גושים של חול אך אין להוציא מכלל אפשרות כיסי פסולת. התובעת נסמכת על סעיף 2 להסכם המתייחס ליישור השטח והוצאת פסולת ומסיקה משם כי התחייבותה הייתה רק לפינוי פסולת עד לעומק 20 ס"מ. אין לקבל מסקנה זו שכן גם בסעיף 3 המעגן את מילוי המצעים יש התחייבות נוספת לפינוי פסולת.

לטענתו של מיקו, הצורך בעבודות נוספות של פינוי פסולת התגלה סמוך לתחילת ה עבודות, אולם לא סיכמו על מחיר לפני הביצוע. לטענתו קיבל אישור על הצורך בהוצאת הפסולת מהמהנדס בנו (עמ' 33) וסרור אמר לו קודם לבצע ואחר כך ידברו על המחיר. בחקירתו של בנו לא נשאל כלל על האישור הנטען להוצאת הפסולת והחלפתה במצע אחר וגם סרור לא עומת עם הכחשתו לאישור הנטען לעבודות נוספות. מעבר לעובדה כי טענת התובעת מנוגדות להוראות ההסכם בדבר הסכמה מפורשת ומראש של המזמין לעבודות נוספות, וקביעת מנגנון תשלום, מדובר בטענה לא סבירה. לשיטת התובעת יודעת מיד עם תחילת העבודה כי יש עבודה חריגה בעלות של כ- 100,000 ₪ מעבר לסכום החוזי, אולם לא מעלה ולו ברמז דרישה כספית נוספת, לא מסכמת על תמחור העבודה, והדרישה עולה רק עם סיום היחסים בין הצדדים. התנה לות זו תומכת במסקנה כי היה ברור גם לתובעת כי מדובר בעבודות שהן חלק בלתי נפרד מהעבודות הכלולות בהסכם.

בסיכומיה נסמכת התובעת על חישוב שערך המהנדס גרוס לפי נפח של 700 מ"ק, המגיע לסך של 68,355 ₪. המהנדס ברגמן העריך אותה עבודה, של פינוי בעזרת 63 משאיות, לסך של 94,500 ₪. אולם חישובו מבוסס על ההנחה כי הצורך להעמיק את החפירה בעוד 40 ס"מ היא עבודה חריגה. אין בידי לקבל הנחת עבודה זו.
בעדותו אישר ברגמן כי לפי יועץ הקרקע היו סימנים לפסולת באחד המדגמים. עוד הבהיר כי ברוב המקרים מפנים את החול מהאתר, ולטענתו היה מצפה כי המפקח מטעם המזמין היה מתעד את העובדה כי לא נעשה שימוש חוזר בחול שהוצא מהאתר.

מהעדויות עלה כי בפועל לא היה מפקח עבודה צמוד מטעם הנתבעת באתר. המהנדס בנו אשר היה המתכנן העיד כי העניק פיקוח עליון בלבד, ולפי עדותו היה באתר פעמים ספורות במהלך הבניה (פחות מעשר). גם אם עדות זו לא מדויקת, לא נסתרה טענתו כי לא ביצע פיקוח צמוד על העבודות. בהעדר מפקח צמוד מטעם הנתבעת, התברר כי התובעת לא הקפידה על ביצוע בהתאם לתכניות, ומנגד לא יכולה לסמוך רק על העדר מחאה מטעם המזמין.

בכל הנוגע לפינוי העפר מהאתר, העדים מטעם הנתבעת העידו כי הבחינו בפינוי העפר. לאור כמות העפר ומספר המשאיות שנדרשו לפינוי, מסתברת יותר המסקנה כי שני הצדדים פעלו בהסכמה בידיעה כי מדובר בעבודות שנכללות בהסכם וכי העפר שיוצא יוחלף במצע אחר, כפי שיפורט להלן.

18. בחינת העדים מטעם התובעת שנטען כי עסקו בעבודות העפר לא משנה מסקנה זו. העד שנטען כי הוא הראשון שעבד בשטח הוא מכלוף אמסלם שהגיש תצהיר מטעם התובעת. בתצהירו טען כי סרור פנה אליו בשנת 2013 לצורך פינוי פסולת מהמגרש עד לגובה הרצפה המתוכננת. לטענתו פינה מהמקום 12 משאיות והסביר לסרור כי יש במקום פסולת רבה. עוד טען כי סרור לא שילם לו את שכרו וטען כנגדו כי גנב חול מהמקום.

עד זה נועד להוכיח כי הנתבעת ידעה על כמות הפסולת באתר והסתירה זאת מהתובעת וכן ניסה הוא להשחיר את פניו של סרור כמי שאינו משלם באופן סדרתי לקבלנים ששוכר תוך העלאת טענות סרק לגניבה כנגדם. הניסיון להישען על עד זה התברר כמשענת קנה רצוץ, בעדותו התברר כי מדובר במי שנתן הצעת מחיר קודמת לכל העבודות ואף רצה להתקשר עם הנתבעת בהסכם דומה (נ/2, נ/3). בחקירתו לא ידע להסביר מדוע אין הצעת מחיר לעבודות העפר שטען כי ביצע, סטה מגרסתו בתצהיר בדבר המחיר שסוכם, ולא היה לו הסבר כיצד לא תבע את שכרו הנטען עד היום.

מנגד הכחיש סרור כי עד זה ביצע עבודה בשטח, ולאחר התרשמות מעד זה מצאתי כי לא ניתן לתת אמון בגרסתו כי עבד במקום כלל, קל וחומר שאין לקבל גרסתו בדבר היקף הפסולת באתר.

19. עד נוסף הוא אלי גדיאן, קבלן עבודות עפר שהעיד על שתי הזמנות עבודה וחשבונית בסך של 86,740 ₪ שהוציא לתובעת עבור עבודות עפר באתר (נספח 15 למוצגי התובעת) . מהזמנות העבודה עולה כי תחילה נרשמה ביום 1.6.13 הזמנה לעבודות חישוף והוצאת פסולת בשטח של 1750 מ"ר בעומק של 50-60 ס"מ, ולאחר מכן נרשמה תוספת להזמנה, ביום 5.6.13, עבור חפירה ופינוי פסולת נוספים בעומק של 40 ס"מ נוספים.

עצם עריכת שתי הזמנות עבודה בין שני קבלנים העובדים יחד שנים, הכוללת לכאורה גרסה מדויקת התומכת בדרישת התובעת לתוספת תשלום על חפירה לעומק של 40 ס"מ מעלה חשש לעריכת הזמנה לאחר מעשה כדי להתאימה לגרסת התובעת. לפי עדותו הוא זה שחפר לעומק ולאחר שהוריד 50 ס"מ לצורך מצע ויציקה, זומן שוב לחפור עוד עד לעומק של 80 ס"מ לערך. לטענתו העפר שהוצא מהאתר הועמס על ידו בעזרת שופל על משאיות של בדואים שהלך לצורך חומר מילוי לגריסה. בעדותו טען כי מרבית העפר שהוצא כלל פסולת עם אבנים, לשיטתו 80 אחוזי פסולת. עד זה טען כי המצע סופק על ידי קבלן אחר בשם גידי והכחיש כי מכר את העפר שהוציא מהמקום. כשהוצגה לו תמונה של שופל מעמיס עפר במקום לא זיהה אותו כשלו.

מבחינת עדותו עולה כי עד זה התאמץ לטעון כי העבודה בוצעה בשני שלבים וכי כל האתר היה מלא פסולת שלא ראויה לשימוש. בחינת עדותו תבוצע על רקע עדותו של קבלן העפר הנוסף, גידי כהן, שעדותו סתרה טענותיו של גדיאן.

20. גידי כהן מסר תצהיר עבור התובעת בו טען כי התובעת התקשרה איתו לעבודות הידוק קרקע ומילוי 20 ס"מ מצע מסוג א'. עוד טען כי לאחר שהביא את החומר לשטח הוחלט להעמיק חפירה וכי קבלן אחר פינה את הפסולת ואז גידי כהן ביצע הידוק מצעים של 60 ס"מ.

בעדותו התרחק העד מתצהירו והסביר כי הוא זה שביצע בפועל את עבודות החפירה עם שופל, אשר מתועד בתמונות הנתבעת (נ/4), והעמיס את העפר למשאיות שהביא גדיאן. עוד אישר כי ביצעו החלפת קרקע וחפירה לעומק, והסביר את הסתירה לתצהירו בכך שהתכוון שגדיאן פינה בעזרת משאיות. גם עד זה הכחיש כי עסק בקבלת תמורה מהחול שפונה מהאתר וציין כי החול כלל פסולת רבה.

מבין כל העדים הקשורים לפינוי העפר, גידי כהן הותיר רושם האמין והענייני ביותר ומצאתי כי יש להעדיף עדותו על פני האמור בתצהירו. בעדותו הסביר בפשטות כי נדרשו להחליף את כל העפר במקום, כי היה צורך במצעים למלוא העומק. עדות זו לא מפרידה בין שני שלבים ומהימה עליי עדותו כי הוא זה שחפר והעמיס את משאיות גדיאן.

מבחינת מכלול העדויות בעניין זה עולה כי מדובר פשוט בביצוע הוראות ההסכם, כפי שהבהיר המהנדס רון. גרסת התובעת המתארת קיומם של שני שלבים של הזמנת קבלני משנה אינה ברורה כלל ועיקר. ממילא היה נדרש מצע מהודק בעומק, אכן בתכניות ניתן היה להסתפק בחול. אולם לתובעת אין הסבר כיצד ניתן להדק את החול במצ ע התחתון מבלי לחפור ממילא עד אליו.

למרות שאין לקבל את גרסת עדי התובעת להפרדה המלאכותית בין השלבים, יש לקבל את התיאורים שלהם כי החול בשטח לא היה חול שניתן להדק אותו כמצע למבנה ולרצפה. אמנם לא ניתן לקבל את התיאורים המוגזמים של 80% פסולת, אולם לא נסתרה הטענה הבסיסית כי החול היה מעורב בפסולת בניין, באופן שהכריח להוציא את כל החול ולהביא מצעים חלופיים.
21. מסקנה זו אין משמעותה כי מדובר בעבודה נוספת, אלא מקבל אני את עמדת המהנדס רון כי מדובר באפשרות שנצפתה בהסכם והעבודות כלולות בתכניות ובהסכם. על כן התובעת לא זכאית לתוספת תשלום עבור פינוי פסולת.

מנגד, אין לקבל את טענתה של הנתבעת כי כל העפר שהיה במקום נגנב וכי על התובעת לשלם עבורו. הנתבעת לא הוכיחה כי בשטח היה חול נקי שניתן היה לעשות בו שימוש חוזר, והראיה היא כי הוצא חול לעומק והובאו מצעים סוג א', בשלוש שכבות. הטענה כי כל העפר שהוצא היה חול נקי נסמכת על מספר תמונות של ערימות חול על גבי השופל ובשטח, בטענה כי ניתן לראות שאין גושי פסולת. אין לקבל דרך הוכחה זו שלא סותרת את מכלול ראיות התובעת ואופן ביצוע המצעים בסופו של יום. בולטת בהעדרה עדות של המהנדס בנו בעניין זה, ואין הסבר מטעמו לעובדה כי בפועל בוצעו שלוש שכבות של מצע סוג א' ולא נעשה שימוש בחול המקומי. על כן עלה בידי התובעת להוכיח כי החול במקום כלל גם פסולת בניין, באופן שלא אפשר להשתמש בו למצעים, אולם לא זכאית היא לתמורה נוספת בגין עבודה זו.

צידה השני של מסקנה זו היא כי לא הוכח שנגנב מהאתר חול נקי שנעשה בו שימוש או רווח על ידי התובעת.

תוספת 40 ס"מ של מצע סוג א'
22. מעבר לדרישת תשלום עבור חפירה של 40 ס"מ ופינוי פסולת, דרישה שמצאתי כלא מבוססת, דורשת התובעת תשלום נוסף עבור ביצוע מצעים סוג א' בעומק זה, במקום חול מהודק. אין חולק כי התכניות קבעו כי נדרשות שתי שכבות של חול מהודק ומעליהן שכבת מצע סוג א'. בפועל בוצעו שלוש שכבות של מצע סוג א' לאחר שהחול שהוצא מהאתר לא התאים להידוק. המהנדס רון וגם המהנדס בנו אישרו כי בדיקות שבוצעו מאשרות כי המצע בוצע כנדרש בשכבות מסוג א'.

דרישת התובעת נסמכת על ההנחה כי זכאית לפיצוי על מלוא עלות מצעים אלו, ללא קיזוז עלות שכבת החול המהודק. הנחה זו חסרת בסיס לאור הממצאים לעיל, ובסיכומיה הוסיפה התובעת טענה עובדתית חדשה לאור תשובות המומחה בחקירתו, כי ההסכמה המקורית הייתה להדק שתי שכבות קיימות. אין לקבל טענה זו של התובעת והחסר בהסכמים ובתכניות עליו הצביע המומחה, מלמד כי הצדדים לא קבעו כי יש לעשות שימוש בחול מקומי, בייחוד שעה שהתייחסו לאפשרות של הוצאת החול מהאתר.

התובעת דורשת עבור עבודה זו 100,695 ₪ בהתאם למהנדס גרוס, לפי מחיר של 130 ₪ למ"ק מצע סוג א'. לתמחור דומה הגיע המהנדס ברגמן, אולם שני המהנדסים מתבססים על ההנחה השגויה כי מדובר בעבודה נוספת ואין לקזז את עלות החול המהודק שהיה ממילא צריך לבצע לפי התכניות. המהנדס רון הבהיר בעדותו כי ממילא לפי החוזה כל המצע אמור להיות מיובא ולא התבסס על חול מקומי ולכן הסביר כי אין תוספת לפער בין מצע סוג א' לחול שנדרש בהסכם, שכן להבנתו הקבלן ביצע שלושה מצעים סוג א' משיקולי נוחות (עמ' 22, ש' 17, 29-32).
שעה שהתובעת לא הוכיחה את הפרש המחיר בין רכישת חול מילוי להידוק לבין רכישת מצע סוג א', לא הוכיחה זכותה לתמורה נוספת עבור מצעים אלו. יוער כי בתשובות המומחה לשאלות הבהרה בנוגע לאופן תמחור החול שלטענת הנתבעת נגנב מהאתר הבהיר כי העלות של חול נקי למ"ק היא 100 ₪, סכום דומה לעלות מצע סוג א'.

על כן התובעת לא זכאית לתוספת תשלום עבור מצעים.

ביצוע חמש כוסות במרכז המבנה
23. למרות שאימצה הנתבעת את ממצאי המהנדס רון, טוענת כי התובעת לא זכאית כלל לתשלום בגין עבודות נוספות. אין לקבל טענה גורפת זו, ובמקום בו הוכח כי בוצעו עבודות החורגות מההסכם והתכניות, יש להניח כי לא בוצעו על דעת הקבלן אלא לבקשת המזמין ועל דעת המהנדס בנו מטעמו.

הכוסות הן חלק מהביסוס הנמצא מעל הכלונסאות הפנימיות. מדובר במעין גומחה שתוכננה להיבנות בצורת חרוט שמטרתה לקלוט עמודי בטון טרומיים שנשענים על היסודות, כחלק מבניית מעטפת המבנה. המומחה רון קבע כי למרות שהתכניות מדברות על בניית כלונסאות במרכז המבנה, אין אזכור לבניית כוסות במרכז ולכן קבע כי רכיב זה מהווה עבודה נוספת, שאת עלותה העריך בסך של 13,000 ₪. אין בסיס להתערב בממצא זה של המומחה. יוער כי העלות הנוספת לברזל נכללת באומדן זה.

בנוסף, בקשר לכוסות אלו ולעובדה כי הרצפה נוצקה בפועל בשני חלקים נפרדים, מצא המהנדס רון כי נדרשה עבודה נוספת של בניית קורה נוספת, עבודה שתומחרה בסך של 3,409 ₪. בסיכומי התובעת בחרה להסתמך על תחשיבים מטעמה ודורשת רק 3,010 ₪ ולכן יש לאמץ דרישה זו של התובעת.

בניית תעלת חלחול
24. המהנדס רון קבע כי קיימת תעלת ניקוז שלא כלולה בתכניות וחייבה עבודות נוספות של ביצוע קורות סף והתקנת זוויות פח, לרבות חפירת התעלה. המומחה העריך את עלות העבודה בסך של 17,000 ₪ והבהיר כי לא נערכו תכניות לתעלה זו לכן לא יכול לבדוק התאמת הביצוע לתכנון. במענה לשאלות הבהרה ובחקירה הנגדית עמד על דעתו כי מדובר בעבודה נוספת, וראה משטח בטון בתחתית התעלה בשיפוע, אם כי לא בחן את כולה שעה שהיה לכלוך (עמ' 18). למרות טענות הנתבעת כי בפועל לא בוצעה תעלה וכי אין לה רצפה מבטון, טענות אלו שקלות להוכחה לא הוכחו על ידה ולכן אין להתערב בממצאי המומחה. גם כאן נסמכת התובעת על תמחור מטעמה ולכן זכאית לתשלום על פיו בסך של 16,500 ₪.

לא מצאתי כי ניתן לקבל את הטענה בתצהירו של המהנדס בנו כי לא אישר את התעלה או אופן היציקה בפועל של הפרדה בין היציקות עם רווח ביניהן. מדובר במתכנן המבנה שלכל הפחות אישר כי נכח ואישר את יציקות הרצפה, ולכן אין זה סביר כי לא ראה בזמן אמת את היווצרות התעלה. מדובר במי שאחראי על ביצוע העבודות בהתאם לתכניות שעה שהוא גם עורך התכניות והמפקח העליון ושעה שאישר את המשך העבודות, למרות קיומה של תעלה במרכז המבנה, אין לקבל את הטענה כי הדבר לא נעשה על דעתו. יוער כי שני הצדדים לא סיפקו הסברים מספקים לכך כי חלק מהעבודות בוצעו לכאורה בסטייה מהיתר הבניה, ונסיבות העניין מלמדות כי מדובר בשינוי מוסכם על הצדדים, ללא קשר לצורך בהיתר לסטיות אלו.

עיבוי תקרת המשרדים מ- 20 ס"מ ל- 40 ס"מ
25. לפי ממצאיו של המהנדס רון (סעיף 3.2 בעמ' 14 לחוו"ד) עובי התקרה בחדרי המשרדים הינו 40 ס"מ במקום 20 ס"מ לפי תכניות העבודה. המומחה הסביר כי להבנתו הדבר לא מעיד על עדיפות ההסכם על התכניות, אלא על שיקולי ביצוע שאושרו על ידי המהנדס בנו, לצורך רציפות יציקת התקרות של המשרדים והממ"ד במקשה אחת.

קביעת המהנדס רון לעדיפות של התכניות בפרטי הביצוע מקובלת עליי לאור היותה נורמה הנדסית מקובלת ומאחר ועולה בקנה אחד עם לשון ההס כם. סעיף 1 להסכם קובע כי המבנה ייבנה על פי תכניות ההגשה ותכניות הביצוע של המהנדס בנו. לשון סעיף 10 עליו נסמכת הנתבעת מזכירה תקרה בעובי 40 ס"מ רק ביחס למרחב המוגן (ממ"מ) ואין בידי לקבל את הפרשנות כי ההסכם קובע עובי של 40 ס"מ לכל תקרות המבנה הפנימי שבנתה התובעת.

בבחינת הדרישה לתוספות התעלם המומחה רון מרכיב זה, לאור מסקנתו הנ"ל. בעדותו אישר המהנדס רון כי להבנתו המהנדס בנו אישר את הסט ייה מהתכנית לעובי של 40 ס"מ, משיקולי ביצוע, (עמ' 25, ש' 13). בעדותו של המהנדס בנו אישר כי הגדלת העובי דרשה עוד בטון ואישר כי הגדלת העובי נבעה מדרישה של היזם לאור המצב הביטחוני.

לאור מסקנתי כי ההסכם אינו תומך בפרשנות הנתבעת כי העובי המוגדל נקבע במפורש בהסכם, ולאור הקביעה ההנדסית כי מדובר בתוספת לתכניות, התובעת זכאית לתוספת תשלום עבור עבודה זו. בכתב הכמויות של גלנועם דרישה זו לא מופיעה, אולם מופיעה היא אצל המהנדס גרוס, בסך של 30,912 ₪ כפי שניתן להתרשם בכל הנוגע לאומדנים המומחה מטעם בית המשפט קבע ברכיבים אחרים סכומים דומים מאוד לקביעות המהנדס גרוס ולכן ניתן לאמץ הערכה ברכיב זה (יוער כי המהנדס ברגמן אמד דרישה זו בסך של כ- 72,000 ₪) .

כאמור לעיל, בחינת העבודות הנוספות נובעת מהכחשתה של הנתבעת כי שילמה תשלומים עבור עבודות נוספות, ולא מדרישת התובעת לתשלום בגין עבודות אלו. על כן למרות שרכיב זה לא נדרש במפורש על ידי התובעת בתביעתה, נבחן הוא לגופו של עניין במסמכים שהועברו למומחה, ואף זכה להתייחסות מטעמו. על כן גם אם מדובר בהרחבת חזית העובדה כי הצדדים התדיינו אצל המומחה סביב סוגיה זו מרפאת את הפגם. לכן זכאית התובעת לסך של 30,912 ש"ח כעבודה נוספת.

בניית שירותים, מטבח, מקלחות ופרוזדור ו"שתילת קוצים".
26. התובעת דורשת 106,000 ₪ בגין בניית מבנה לשירותים ומטבח בשטח של 53 מ"ר. בנוגע לדרישה זו קבע המהנדס רון כי מעיון בתכניות קומת הקרקע מיום 17.4.13 (לפני חתימת ההסכם) עולה כי מבנה השירותים נכלל במסגרת העבודות החוזיות.

מדובר במחלוקת פרשנית, והתובעת נסמכת על העובדה כי ההסכם לא מציין במפורש בניית מטבח ושירותים ורכיבים אלו אף לא מופיעים במלל היתר הבניה. אין בידי לקבל מסקנה זו. סעיף 10 להסכם מתאר את חובת הקבלן לבנות את כל המפרט הפנימי, כולל משרדים, חדר חשמל, וחדר טכני. לא הוכח כי מתחם השירותים והמטבח חורג בשטחו מהשטח שתוכנן מראש למשרדים ולא נסתרה קביעת המהנדס רון כי לפי התכניות שהיו ברשות התובעת טרם ההסכם ידעה כי עליה לבנות גם את המטבח והשירותים. בעדותו הבהיר כי עבודות אלו מפורטות בתכנית האדריכלית (עמ' 25, ש' 5).

טעם נוסף לדחיית דרישה זו נעוץ בהיקף הדרישה ובנוסח ההסכם המחייב אישור מפורש לתוספת ולדרך התמחור. לא מדובר ברכיבים בגינן אישרתי תוספת שניתן לגביהם לקבל את הטענה כי תוך כדי עבודה הוסכם על שינוי אופי הביצוע. כאן מדובר לשיטת התובעת בעבודות חדשות לגמרי, שמן הסתם נבנו על בסיס תכניות, ולא הוכח כי היה תהליך מסודר של אישורן טרם הביצוע. העדר תהליך מעין זה מוביל למסקנה כי היה ברור לצדדים כי מדובר בחלק מהעבודות הכלולות בהסכם. על כן, לא זכאית התובעת לתוספת תשלום בגין בניית שירותים, מטבח ומקלחות.

לא מצאתי לאשר את הדרישה לתוספת תשלום עבור ברזלים שבולטים מקומת המשרדים, כהכנה נטענת לקומה שניה. אמנם המומחה רון לא התייחס לדרישה זו, אולם היה על התובעת לבחון הנושא בשאלות הבהרה או בחקירתו הנגדית, ואין בהימנעות התובעת לעשות כן כדי להכשיר דרישתה. סבירה יותר טענת הנתבעת כי מדובר בברזל שנשאר מיציקות הקומה הראשונה, ולא בתוספת עבודה.

תוספת החלקה לבטון
27. התובעת דורשת סך של 94,987 ₪ בגין עבודת החלקת הליקופטר לבטון, הטמעת חומר נגד שחיקה ופיגמנט. המחלוקת ברכיב זה, מעבר למחלוקת האם בוצעה שכבה נגד שחיקה, גם היא פרשנית. המומחה רון השאיר רכיב זה לשיקול דעת בית המשפט, לפי נוסח ההסכם המחייב. לאור מסקנתי כי הנוסח ללא ההערות בכתב יד הוא המחייב, המשמעות היא כי עבודות אלו נכללות בתמורה החוזית. המהנדס רון הבהיר מדוע לא נכתב בתכניות עניין ההחלקה, מאחר שלא נהוג לכתוב את סוג הביצוע והוראות מעין אלו מופיעות בהסכם או במפרט. עצם העובדה כי המהנדס בנו לא כלל את רמת הגימור בתכניות, אינה שוללת את המסקנה כי רמת הגימור של הבטון הוסכמה בין הצדדים ב הסכם.

על כן לא זכאית התובעת לתוספת תשלום בגין החלקת הבטון.

תשלומים נוספים שדרשה התובעת
28. התובעת דורשת תשלום עבור התקנת שעון מים בסך 4,798 ₪ וכן 3,600 ₪ עבור בדיקות סוניות. בסיכומיה הסכימה הנתבעת לקזז מחוב התובעת כלפיה סך של 3,200 ₪ בגין מונה מים וסך של 3,000 ₪ בגין מדידות.

סעיף 11 להסכם קובע כי על הקבלן אחריות לדאוג לאספקת מים על חשבונו. גם ללא ההערות של מיקו על ההסכם, ניתן לפרש התחייבות זו רק ביחס לחשבונות המים השוטפים ולא להתקנה של שעון המים. אשר לסכום התקנת השעון, אמנם צירפה התובעת קבלה מתאגיד המים (נספח 25 למוצגיה) בסך של 4,798 ₪, אולם לא ניתן להבין ממסמך זה כי אינו כולל תשלום עבור צריכת מים שוטפת. לכן יש לאמץ את הערכת המומחה רון בסך 3,200 ₪.

אשר לבדיקות הסוניות, ההסכם שותק ביחס לכך והמהנדס רון הסביר כי מקובל כי הקבלן נושא בעלות בדיקות אלו להבטחת טיב הביצוע. לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו, ולזכות התובעת יש לזקוף רק את הסך של 3,000 ₪ בגין מדידות לו הסכימה הנתבעת בסיכומיה, (סכום זה נקבע על ידי המומחה רון לזכות התובעת בפרק העבודות שלא בוצעו).

סך הסכומים שיש לזקוף עבור תמורה מעבר למחיר החוזי
29. התובעת טוענת כי מתוך הסכום ששולם לה, סך של 403,637 ₪ שולם עבור תוספות וחריגים . מבחינת מכלול טענותיה עולה כי עומדים לזכותה הסכומים הבאים בלבד:
עבור כוסות במרכז המבנה סך של 13,000 ₪ ובגין תוספת קורה סך של 3,010 ₪ .
עבור תעלה במרכז המבנה סך של 16,500 ₪.
עבור הגדלת עובי תקרת מבנה המשרדים זכאית התובעת לסך של 30,912 ₪.
עבור התקנת שעון מים ומדידות, סך של 6,200 ₪.

סך התוספות והתשלומים השונים מגיעים לסך של 69,622 ₪, ובצירוף מע"מ בשיעור של 18% כשיעורו אז, 82,154 ₪. מאחר והתובעת זקפה שך של 476,292 ₪ על חשבון תוספות, עולה כי זקפה ביתר סך של 394,138 ₪.

היקף העבודות החוזיות שבוצעו – האם יש להפחית סכומים מהתמורה החוזית בגין עבודות שלא בוצעו או בוצעו באופן שונה מההסכם או התכניות
30. התביעה מבוססת על הטענה כי התובעת השלימה את כל העבודות החוזיות, ביצעה עבודות נוספות, ולכן זכאית ליתרת התמורה החוזית, עד לסכום התמורה במלואו. כאמור לעיל, התובעת זקפה ללא זכות סך של כ- 400,000 ₪ לטובת תוספות. מעבר לכך, למרות שגם לשיטתה לא השלימה את כל העבודות החוזיות, הגישה תביעתה על מלוא הסכום, ללא הסבר ובעדותו לא ידע מיקו להסביר התנהלות זו.

סעיף 16 להסכם קובע כי כל עבודה שלא תבוצע לא תשולם או תקוזז מהסכום הסופי. לפי המהנדס ברגמן מטעם התובעת, בגלל שמדובר בהסכם פאושלי התמורה קבועה, אלא אם סעיף מסוים בעבודות לא בוצע בשלמותו, מנגד ציין כי הקבלן לא יכול לדרוש תוספות אלא במקרים של שינוי מהותי באופי או בכמות העבודה עקב נתון סמוי. עמדה זו בנוגע לגריעה מהמחיר החוזי מקובלת עלי, אם כי ניתן באופן עקרוני, במקומות המתאימים, לאמץ את עמדת המומחה רון לפיה יש להפחית מהתמורה במקרים בהם בחר הקבלן לסטות מהתכניות ולבצע עבודה שונה שעלותה זולה יותר. לפי המהנדס ברגמן לא בוצעו עבודות בהיקף של 29,575 ₪ וכן מצא ליקויים של 10,500 ₪. למרות עמדה זו של מומחה מטעמה, הוגשה התביעה על מלוא יתרת התמורה החוזית. המהנדס גרוס מטעם התובעת סבר כי לא בוצעו עבודות בהיקף של 33,000 ₪, וגם סכום זה לא קוזז מהתביעה.

אל מול הטענות המוגזמות של התובעת, גם הנתבעת לא נמנעה מטיעון על דרך ההגזמה עת נשענה בכתב הגנתה והתביעה שכנגד על חוות דעתו של המהנדס לזר. לפי חוות דעת זו לא בוצעו עבודות חוזיות בהיקף של 497,800 ₪, וזאת מעבר לטענות לליקויים ואיחורים בגינם הוגשה התביעה שכנגד.

להלן תיבחן מידת הביצוע ביחס להסכם, לפי ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי סך שווי העבודות שלא בוצעו עומד על סך של 117,320 ₪. מאחר והנתבעת אימצה את מרבית ממצאי המומחה, ולאור מעמדה של חוות הדעת, אסקור בקצרה את ממצאיו רק במקום בו נדרשת התייחסות.

עבודות עפר ואופן ביצוע הכלונסאות
31. המומחה שלל את הטענה כנגד אי ביצוע חפירה או פגם במילוי שכבות המצע, כפי שפורט בהרחבה לעיל. אין להתערב בממצאיו ולכן אין להפחית מהתמורה החוזית ברכיבים אלו.

ביחס לכלונסאות, המחלוקת היא באשר לאופן הקידוח. יועץ הקרקע המליץ על שתי אפשרויות קידוח וההסכם בחר בקידוח C.F.A שהו א סוג הקידוח המומלץ יותר לאתר חולי, כפי שעולה מדוח יועץ הקרקע. המהנדס רון סבר כי מאחר ונבחרה שיטת ביצוע זולה יותר, למרות שהכלונסאות נבדקו ונמצאו תקינות, יש לקזז את הפער בין המחירים של קידוח זה לבין קידוח במקדח סגור שבוצע בפועל. הפער לפי המומחה עומד על סך של 37,520 ₪.

התובעת נסמכת על מסמך בו אישר המהנדס בנו להחליף את סוג הברזל (נכלל בין נספחי חוות דעת ברגמן, ת/1). מסמך זה מטרתו העיקרית נוגעת להחלפת סוג הזיון בכלונסאות והמהנדס בנו אישר כי נתן אישורו להחלפת סוג הברזל אולם הכחיש כי אישור זה מהווה הסכמה לשינוי סוג הקידוח (עמ' 86). למרות הכחשתו של המהנדס בנו, אין הסבר מניח את הדעת כיצד בוצעו קידוחים של כל ביסוס המבנה מבלי שהוא מודע לסוג הקידוח שמבוצע. אין זה סביר כי המהנדס האחראי על ביסוס השלד לא ידע בזמן אמת מה סוג הקידוח שמבוצע.

למרות טענת מיקו כי קידוח יבש נעשה למטרת יעילות העבודה וכי עלותו אף גבוהה מסוג הקידוח שבהסכם, לא עלה בידו לסתור קביעת המהנדס רון כי הקידוח שבוצע זול יותר מהאמור בהסכם. למרות זאת, לא מצאתי ביחס לקידוחים כי יש מקום להפחתה מהתמורה החוזית. התוצאה הסופית היא בור אליו נכנס הזיון ונוצקות הכלונסאות. טיבה של התוצאה הסופית לא הושפע מסוג הקידוח, לאור תוצאות הבדיקות הסוניות. לאור טיבו של ההסכם כהסכם פאושלי, לא ניתן לקבוע כי ביצוע זה הוא ביצוע חלקי או בעל איכות פחותה. מאחר ולא נבחן אופן התמחור של הקבלן לכל רכיב בעבודה, אין בסיס לקיזוז משכרו במקרה של ביצוע שווה ערך באיכותו ושנותן תוצאה סופית זהה. על כן לא מצאתי להפחית משכר התובעת בגין אופן הקידוחים, גם מהטעם כי סביר שקידוח זה אושר על ידי המהנדס בנו.

בקשר לזיון הכלונסאות סבר המהנדס רון כי אין מניעה לשינוי הקוטר ובלבד שיוספו כמות מוטות. עוד ציין כי אם שטח הזיון הכולל זהה, אין כל מפגע. בעדותו של המהנדס בנו אישר למעשה כי האישור שנתן הוא לברזל שווה ערך, ולכן אין לקזז את הסך של 5,400 ₪ שהותיר המהנדס רון לשיקול דעת בית המשפט.

עובי הקירות ובנייתם מבלוקים ולא מבטון
32. לטענת הנתבעת סעיף 10 להסכם קובע כי כל הקירות הפנימיים יהיו בעובי של 30 ס"מ וייבנו מבטון. די בעיון בלשון ההסכם כדי לדחות טענה זו שעה שלא ברור מספיק מההסכם אופן בניית הקירות והעובי מתייחס רק למרחב המוגן (המכונה בהסכם ממ"מ). כאמור לעיל, מקובלת עליי עמדת המהנדס רון כי יש לתת עדיפות לתכניות בנוגע לאופן הביצוע.

לאור עמדה זו בחן המהנדס רון את עובי הקירות ומצא כי בוצעו בהתאם לתכניות, למעט קיר מזרחי של ממ"ד שבוצע בעובי של 25 ס"מ במקום 30 ס"מ. כמו כן קבע המומחה כי בניית הקירות בוצעה בבלוקים בהתאם לתכניות ואין פגם באופן ביצוע זה. עמדה זו של המומחה מקובלת עליי ולכן יש לקבוע את הפיצוי בהתאם לחוות דעתו, ולא לפי החלופות התיאורטיות בתשובותיו לשאלות ההבהרה. אין לקבל את טענות התובעת כי לא נפל פגם בעובי החסר של הקיר שמצא המומחה, שעה שלא חזר בו מקביעה זו בחקירתו הנגדית.

על כן יש להפחית 2,000 ₪ מהתמורה החוזית.

עבודות המיוחסות לממ"מ
33. המומחה רון קבע כי לא מצא עדות לפגמים באיטום, ומחמת העדר ביצוע טיח בממ"מ ואי השלמת מסירתו להג"א, הפחית מהתמורה סך של 12,600 ₪. לא מצאתי כי הטענות הסותרות של הצדדים כנגד ממצאים אלו הוכחו ויש לאמץ גם מסקנה זו של המומחה. אשר לאיטום, אין לקבל את הטענה כי מומחה בית המשפט נדרש לבדיקות פולשניות שעה שצד שטוען לליקוי לא הציג ראשית ראיה לביסוס עמדתו לליקוי. על כן לא מצאתי להתערב בנושא זה, בייחוד לאור תשובת המהנדס בנו בחקירתו שלא שלל את הטענה כי בוצע איטום כנדרש. עצם העובדה כי ניתן אישור ליציקה ולא תועד ליקוי מצד המהנדס בנו בעת העבודות, מלמד כי אין לקבל טענה כנגד האיטום.

אשר לטיח הממ"ד, למרות קביעת המומחה רון כי מומחי שני הצדדים הסכימו על סכום לקיזוז, טוענת התובעת בסיכומיה כי מאחר ואסור לבצע טיח בממ"מ אין לקזז משכרה. אין לקבל טענה זו, ומדובר ברכיב שלא בוצע שאת תמורתו יש לקזז. יוער כי לא הוכחה הטענה כי יש איסור גורף לביצוע טיח בממ"מ.
על כן יש להפחית מהתמורה החוזית סך של 12,600 ₪.

תיחום האתר בגדר
34. סעיף 11 להסכם הטיל על הקבלן את האחריות לתחם את אתר העבודה על חשבונו. המומחה רון לא נדרש לשאלה מי פירק את הגדר שתחמה את האתר, אלא לאור העובדה שלא הייתה שנויה במחלוקת בפניו כי הנתבעת ביצעה את תיחום האתר על חשבונה, קיזז סך של 5,200 ₪, עלות הגדר להערכתו.
למרות שחוות דעת המומחה רון נערכה לפני שהוגשו תצהירי הצדדים, לא התייחסו ה ם לקביעתו כי הגדר הוקמה תחילה על ידי הנתבעת. על כן יש לקבוע כי עובדה זו מוסכמת על הצדדים. למרות העדר טענה מפורשת זו מטעם הנתבעת, לאור טענתה כי התובעת פירקה את הגדר, אין חולק כי בעת ביקור המומחה האתר לא תוחם כנדרש וגדר שהייתה בעבר לא קיימת עוד. שעה שהתובעת לא הוכיחה כי בנתה את הגדר המקורית לפי חובתה החוזית, יש לקזז עלות הקמתה מהתמורה, ללא קשר לזהות מפרק הגדר. אכן מהראיות שהובאו לא ניתן לקבוע כי התובעת פירקה ונטלה את הגדר, אולם אין בכך כדי לגרוע ממסקנת המומחה. אשר לעלות ההקמה של הגדר, אומדן עלויות מהווה רכיב בליבת המומחיות של מומחה שמונה מטעם בית המשפט וכדי לסתור ממצאיו יש לעמת אותו בחקירה עם נתונים אחרים. התובעת לא עימתה את המומחה עם הטענה כי העלות היא 869 ₪ ולכן לא נסתר האומדן מטעמו.

על כן יש להפחית מהתמורה החוזית סך של 5,200 ₪.
עבודות פיתוח
35. הרכיב העיקרי שלא בוצע הוא פיתוח בשטח החצר שנותר מעבר ליציקת הרצפה, בשטח של כ- 450 מ"ר, כמפורט בסעיף 12 להסכם המונה שלוש חלופות לפיתוח, אבן אקרשטיין, יציקת בטון או אספלט. אין חולק כי תכניות העבודה קבעו כי הפיתוח יבוצע באספלט.

התובעת שנסמכת על ההסכם עם ההערות בכתב יד, נסמכת על ההערה לצד סעיף זה "לא כרגע המחיר העתידי בטון" בכתב ידו של סרור ועל סימון X בצד ימין של הסעיף, וטוענת כי לא נדרשה כלל לבצע רכיב זה. אין בידי לקבל טענה זו לאור הקביעה כי ההסכם ללא ההערות הוא הקובע.

אשר להערה של סרור, תומכת היא במסקנה העולה גם מהתכניות, כי תמחור העבודה נעשה על בסיס פיתוח באספלט ולא בבטון. אמנם יש להעדיף את פרשנות הנתבעת כי משמעותן של חלופות בהסכם נועדה לאפשר למזמין לבחור את החלופה, אולם אין לקבל הטענה כי על הקבלן לספוג את פערי העלות. ההערה בכתב יד תומכת במסקנה זו כי הייתה אולי כוונה עתידית של הנתבעת לבקש בטון, אולם הדבר דרש תוספת תשלום והצדדים לא הגיעו להסכמה אחרת בעניין זה.

שעה שהתכניות היו קיימות בעת עריכת ההסכם ובהיתר נקבע כי הפיתוח יבוצע בסלילת אספלט, יש לקבל את עמדת המהנדס רון כי את חישוב העבודה שלא בוצעה יש לבצע לפי עבודת סלילת אספלט, ולא בטון. על כן אין בידי לקבל את טענות הנתבעת לחישוב ההפחתה על בסיס בטון.

36. אשר לשווי העבודות, המהנדס רון קבע כי העלות לקיזוז היא 63,000 ₪, לפי 140 ₪ למ"ר. בחקירתו הנגדית לא עומת עם קביעה זו, ולכן אין לקבל את טענות התובעת בדבר העלות לעבודה זו. יוער כי המהנדס בנו הצהיר כי העלות היא 240 ₪ למ"ר, לפי הצעות מחיר שקיבל.

התובעת נסמכת על המהנדס גרוס ועל מחירון דקל (עמ' רלוונטי צורף למסמכים ת/1) וטוענת כי החישוב צריך היה להיות לפי 68 ₪ למ"ר וסך הכל 30,600 ₪. טענות מעין אלה יש להטיח במומחה בשאלות הבהרה או בחקירתו, ולכן אין להעדיף את מומחי התובעת על פני אומדן מומחה בית משפט. לו היה ניתן לערוך רק תחשיב טכני לפי מחירון דקל לא היה צורך במומחה, שמבצע לפי ניסיונו ונתוני השטח, התאמות של המחירון לעבודה הנדרשת. על כן אין להתערב בהערכת המומחה רון. יוער כי אין בסיס לטענה בסיכומי התובעת כי הפחיתה מהחוב של הנתבעת סך של 30,600 ₪, אמנם המהנדס גרוס ציין סכום דומה לקיזוז, אולם לא הופחת הוא מכתב התביעה.

לצורך קיזוז התמורה אין זה משנה מדוע לא הושלמה העבודה וההסכם קובע כי עבודה שלא תבוצע תקוזז. התובעת לא דרשה פיצויי קיום ולא הוכיחה כי הייתה מוכנה להשלים את העבודות כפי שהתבקשה לעשות במכתב ב"כ הנתבעת, ולכן יש לקזז מהתמורה החוזית בגין אי ביצוע האספלט.

על כן יש להפחית מהתמורה החוזית סך של 63,000 ₪.

סך הסכומים להפחתה מהתמורה החוזית
סיכום ביניים לזכות התובעת לפני בחינת הטענות לליקויים ואיחור במסירה
37. מהאמור לעיל עולה כי יש להפחית מהתמורה החוזית סכום כולל של 82,800 ₪, ובצירוף מע"מ כשיעורו אז, 97,704 ₪.

כאמור לעיל, סך התוספות והתשלומים השונים המגיעים לתובעת מעבר לתמורה החוזית מסתכמים לסך של 69,622 ₪, ובצירוף מע"מ בשיעור של 18% כשיעורו אז, 82,154 ₪.

עולה כי בטרם בחינת יתר טענות הנתבעת לפיצוי בגין ליקויי בניה ואיחור במסירה, היה עליה לשלם סכום קרוב מאוד לתמורה החוזית המקורית.

הוספת והפחתת הסכומים לעיל למחיר החוזי תוך הפחתת הסך של מיליון שקלים ששולמו, מביא לכך כי חוב הנתבעת לתובעת, טרם בחינת יתר הטענות, מגיע לסך של 282,450 ₪. להלן ייבחנו יתר טענות הנתבעת, במסגרת הדיון בתביעה שכנגד, ובדיקת יתר טענות הקיזוז.

הטענות לחבות אישית של הנתבעים 2-3, סרור ומנהלת החברה
38. הטענות לחיוב אישי של סרור ובעלת המניות נטענו באופן כללי בסעיף 25 לכתב התביעה. לגבי סרור נטען כי הציג עצמו המנהל הנתבעת ובהתנהגותו סטה מחובתו הלגיטימית כבעל תפקיד בחברה. לגבי נתבעת 3 נטען כי חרגה מהתחייבותה ואחריותה כדירקטורית, בכך שהתנערה מהתשלום.

טענות סתמיות אלו של התובעת לא גובו כלל בתשתית עובדתית שעה שתצהירו של מיקו לא התייחס כלל לשאלת האחריות האישית של הנתבעים. די בטעם זה כדי לדחות את הטענות לאחריות אישית. למרות העדר תשתית עובדתית טענה התובעת בסיכומיה לאחריות אישית מכוח חתימת סרור על ההסכם ולנוכח העובדה כי הנתבעת 3 לא הייתה מעורה בביצוע ההסכם. אין די בטענות מעין אלה כדי ליצור אחריות אישית. לא נטען ולא הונחה תשתית להרמת מסך או לחיוב אישי של מנהל או בעל תפקיד בגין עוולה אישית שביצע.

אין די בטענה כי סרור היה המוציא והמביא מטעם החברה והמחליט הסופי מטעמה, כדי לחייבו באופן אישי לחובותיה. ב ע"א (מח' ת"א) 37076-11-13 משעל נ' סגל, 4.5.15, הוטלה אחריות אישית על בעלי תפקידים בחברה, אולם מחמת אחריות בנזיקין. בית המשפט הדגיש את הקושי בהטלת אחריות מכוח הרמת מסך, שם פסקה 17 . לא הוכח כי סרור נמנע מביצוע תשלומים בטענות סרק או נטל התחייבויות בשם החברה מתוך כוונה שלא תשלם עבור עבודה שבוצעה, ולכן לא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת הטלת אחריות אישית על יו.

בע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, 22.1.15, חזר והדגיש בית המשפט העליון את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ואף את הקושי בחיוב מכוח התחייבות חוזית נפרדת מהחברה, שם בסעיף 56 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר:
"... כידוע, לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הינו הבסיס לדיני החברות במשפט הישראלי ובכלל. בצידו של כלל זה קיים חריג – הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) – המאפשר במקרים מסוימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה, כיוון שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ושינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על ידי בית המשפט. קביעה זו קיבלה משנה תוקף לאחר שסעיף 6 לחוק החברות תוקן במסגרת תיקון מס' 3 ל חוק החברות משנת 2005, כשבמסגרת התיקון הצטמצמו במידה ניכרת המקרים שבהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה [להרחבה בנקודה זו ראו למשל: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי [פורסם בנבו] (1.8.2010) בפסקאות 84-74 לפסק דיני ובפסקה 8 לפסק דינו של השופט א' ריבלין והאסמכתאות המוזכרות שם (להלן: עניין נשאשיבי)].

ודוק, סעיף 6 לחוק החברות בנוסחו כיום קובע כי בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", רק " במקרים חריגים" שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (סעיף 6(א)(1) לחוק החברות). כמו כן, התווספה לסעיף 6 לאחר תיקון מס' 3 דרישה ליסוד נפשי של בעל המניות, לפיה נדרשת מודעותו לשימוש כאמור לעיל, ונקבע כי גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט אם מדובר ברשלנות בלבד, ייחשב כמודעות (סעיף 6(א)(2) לחוק החברות). ולבסוף ראוי להזכיר כי במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות בוטלה האפשרות שהייתה קבועה בסעיף 54(ב) לחוק קודם לתיקון להטלת אחריות אישית גם על נושאי משרה בחברה מקום שבו התקיימה עילה להרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה".

התובעת לא הניחה תשתית עובדתית למחדל אישי של בעלי התפקידים בנתבעת, או עוולה שביצעו במסגרת תפקידם, ולכן אין בסיס לחיוב אישי כנגדם, בין אם מכוח הרמת מסך ובין אם מחמת חבות אישית אחרת. על כן התביעה כנגד הנתבעים 2-3, נדחית.

התביעה שכנגד ויתר טענות הקיזוז
גניבת החולות
39. לטענת הנתבעת מגיע לה סך של 354,000 ₪ בגין חול שהוצא מהשטח ונמכר על ידי התובעת או מי מטעמה, תוך גריפת רווח על חשבונה. בסיכומיה הסתפקה באומדן המהנדס רון כי בהנחה והיה ניתן לעשות שימוש בחול שהוצא, שוויו 100,000 ₪, לפי הערכה של 1,000 מ"ק חול. דרישה כספית זו נשענת על סעיף 2 להסכם שם נקבע:
"הוצאת חולות – אשר יהיו רכוש אקוואליינס – ויוחזרו למזמין, או ימכרו והתמורה תועבר לאקוואליינס בע"מ"

שני הצדדים לא הניחו תשתית עובדתית לסיבה בגינה נכנס סעיף לא שגרתי זה לחוזה, ויש לקבל עדותו של סרור כי מדובר היה בהצעה של מיקו אשר סבר כי במקום יש חול שניתן לעשות בו שימוש.

אין חולק כי מהשטח הוצאה כמות חול גדולה, לאור שטח של 1,750 מ"ר שנחפר לפחות לעומק של כמטר. כמפורט לעיל בפרק הדן בדרישת התובעת לתשלום נוסף עבור עבודות פינוי פסולת ומצעים, שוכנעתי כי החול שהוצא כלל אחוז לא מבוטל של פסולת בניין. בנוסף נסיבות העניין מלמדות כי היה ברור שלא ניתן לעשות שימוש בחול זה שימוש חוזר ולכן הובאו מצעים אחרים. לאור הממצאים לעיל, לא שוכנעתי כי החול שפונה היה חול נקי שניתן לעשות בו שימוש. עצם העובדה כי לא הובאו ראיות מה נעשה בחול שהוצא, ונטען כי הועבר לבדואים לניפוי ואין תיעוד לפינוי למטמ נה מוסדרת, לא מעיד כי החול נמכר או שנעשה בו שימוש על ידי התובעת.

הנתבעת נסמכה על מספר תמונות של שופל מעמיס חול על משאית וביקשה ללמוד מתמונות אלו את עומק החפירה, את כמות החול שיצא, ואת העובדה כי מדובר בחול נקי. אין די בראיות אלו כדי להגיע למסקנה כי הוצא מהאתר חול נקי בכמות הנטענת.
מעבר לכך, כפי שגם המומחה רון הביע תמיהתו, אין זה סביר כי פעילות ענפה של הוצאת עשרות משאיות עם חול מהאתר, אשר לכאורה מפרה הסכמה כי החול שייך לנתבעת, הייתה עוברת ללא מחאה מצד סרור או המהנדס בנו. אין להסתפק בהסברו של סרור כי סבר כי ההתחשבנות תערך בהמשך.
טענות הנתבעת כלפי התובעת וקבלני המשנה הן למעשה טענות גניבה או מרמה, המחייבות כמות ראיות מעבר לרגיל להוכחתן, והטענה כי החול נמכר לא הוכחה. על כן לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה זכותה לקבלת פיצוי בגין שימוש או מכירת חול שהיה במגרש על ידי התובעת.

מעבר לדרוש מצאתי כי יש ממש בטענת התובעת לקושי בחוקיות סעיף זה, אם כי קושי זה חל על שני הצדדים. מדובר בטענה משפטית כי החול אינו רכוש הנתבעת, החוכרת את הקרקע מרשות מקרקעי ישראל. גם אם לא הובאו ראיות בקשר לטענה זו וטענה זו לא נטענה במפורש בכתבי הטענות , יש ממש בטענה כי לכל הפחות היה לקבל עמדת רשות מקרקעי ישראל בדבר הזכות לעשות שימוש בחול. בנסיבות אלו לכאורה שני הצדדים חטאו בהסכם לא חוקי, ואין מקום לאכפו. לא הוכח כי התובעת הרוויחה מהחול שהוצא ולכן אין מקום להורות על השבה.

מכל הטעמים האמורים הנתבעת לא זכאית לפיצוי בגין הוצאת החול מהאתר.

ליקויים בביצוע העבודה
40. הנתבעת טענה לליקויים מהותיים בעבודות, לכשלים בבניית הממ"מ ויציקת הרצפה שמחייבים הריסה ובניה מחדש. המהנדס לזר מטעמה אמד ליקויים אלה בסך של 438,805 ₪. בסיכומיה מסכימה הנתבעת לאמץ מסקנות המומחה רון לליקויים בסכום כולל של 115,600 ₪. ככלל, בבחינת ליקויים בעבודות בניה יש לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט. לאור העובדה כי הנתבעת לא ביקשה לסטות ממצאיו, אבחן להלן רק את הרכיבים בהם אישר המומחה כי קיים ליקוי המחייב תיקון או פיצוי.

יוער כי למרות חלקו המרכזי של המהנדס בנו בתכנון ופיקוח על הבניה, לא מסר הוא גרסה עובדתית מספקת לאופן הפיקוח שלו וכיצד לשיטתו נמשכה העבודה עד כמעט לסיומה, ללא שעצר את העבודות, למרות ליקויים מהותיים. עובדה זו מהווה טעם נוסף לאימוץ ממצאי המומחה מטעם בית המשפט.

ליקויים במפלס קורות ורצפה וסדקים בבטון ואי ביצוע שכבת שחיקה ופיגמנט(סעיפים 1,2,4 לחוות דעת מהנדס רון)
41. המהנדס רון ציין כי מעיון בתכנית הרצפה היה צורך בתפרי התפשטות ניצבים ותפר הפרדה בין יציקת הרצפה לקורות. בפועל מצא רק תפרי דמה אשר לפי חוות דעתו גרמו לסדקים שמצא ברצפה. עוד קבע כי לפי התרשמותו ועיון בתיעוד החומרים בהם נעשה שימוש, בוצע שימוש בחומר נגד שחיקה בבטון. המומחה אמד את עלות תיקון הסדקים בסך של 90,000 ₪ והניסיון בחקירה הנגדית ובחוות דעתו של ברגמן לטעון כי מקור הכשל בתכנון, לא שינה ממסקנותיו. המומחה רון שלל את התיאוריה כי היה מקום לעשות רצפה תלויה והסביר כי מצא ביצוע לקוי של התכניות ולכן קבע כי התיקון הוא בגין עבודה לקויה של הקבלן. לא מצא תי מקום להתערב בממצא זה, שאינו סותר את קביעת המומחה כי חוזק הרצפה תקין.
המומחה אישר בנוסף פיצוי בסך 8,400 ₪ בגין צורך בסיתות קורות היסוד, ממצא שהיה על דעת מומחי שני הצדדים.

על כן יש לקזז מהתמורה בגין ליקויים אלו סך של 98,400 ₪.

ליקויים בבניית הכוסות (סעיף 3 לחוות דעת המהנדס רון)
42. המומחה קבע כי אמנם הכוסות בוצעו בצורה אנכית ולא לפי התכניות, אולם הסיק מעיון בדו"ח הביניים של המהנדס בנו מיום 19.3.04, כי יש להניח שאופן ביצוע זה היה על דעתו. לכן העניק פיצוי רק בגין תיקון מפלס תחתית הכוסות, צורך שציין כי הוא על דעת מומחי שני הצדדים, אותו אמד בסך של 5,000 ₪ בלבד.

לא מצאתי מקום להתערב בהערכה זו, למרות שהנתבעת לא הוכיחה כי בפועל הצבת העמודים הטרומיים בתוך הכוסות חייבה עבודות בעלות זו. למרות שרק בעדותו טען סרור כי נדרשו עבודות נוספות מטעם קבלן העמודים , התובעת לא הוכיחה כי לא היה צורך בעבודות התאמה להצבת העמודים, ואין די בצילום העמודים בעת התקנתם להוכחת טענה זו.

על כן יש לקזז מהתמורה בגין ליקויים אלו סך של 5,000 ₪

ליקוי בחוזק הבטון בממ"ד וברצפה, חוסר בקורות מקשות וליקויים בעבודות הבטון (סעיפים 5 עד 8 לחוות דעת המהנדס רון)
43. כפי שפורט בפרק העבודות הנוספות ביחס לתעלה, המומחה מצא כי בוצעו קורות מקשרות בין הכוסות במרכז המבנה ואין ליקוי. ביחס לחוזק הבטון, המומחה סקר את תוצאות בדיקות הבטון ודוחות בזמן אמת של המהנדס בנו ומצא כי בבדיקות מאוחרות שבוצעו לבחינת חוזק הבטון עלה כי לא נפל פגם בחוזק הבטון. עם זאת מניתוח בדיקות המעבדה קבע כי הייתה אי התאמה באשר לסיווג הבטון, שאינו עומד באיכות שנדרשה, ולכן העריך פיצוי גלובלי של 10,000 ₪. בעדותו הסביר המומחה כי בפועל סופק מוצר נחות מזה שהוזמן ולו רצתה התובעת לסתור את ממצאי הבדיקות, שלטענתה היו שגויות, היה עליה לבצע בדיקה חוזרת תוך 90 ימים. את ההפחתה קבע על דרך ההיקש מהנהוג בהסכמים עם משרדי ממשלה והשאיר את שאלת הקיזוז לשיקול דעת בית המשפט.

מתשובות המומחה עולה כי בפועל אין ליקוי הנדסי ואי ההתאמה שהוסקה נובעת מכך כי לא נערכה בזמן בדיקה חוזרת לאיכות הבטון. שעה שמדובר בנזק שנקבע על דרך היקש לקיזוז בהסכמים ממשלתיים, לא ניתן לאשר פיצוי בגין אי ההתאמה, במיוחד שעה שטענת הנתבעת הייתה לבעיה בחוזק הבטון, טענה שנשללה על ידי המומחה.

בגין סגרגציה בבטון אישר המומחה תיקון בעלות של 1,200 ₪ וכן קבע כי יש לקזז 1,000 ₪ בגין אי ביצוע כיסויים לכוסות במרכז המבנה. אמנם לא מדובר בליקוי, שעה שבפועל אושרה עבודה נוספת בגין ביצוע כוסות אלו, אולם מדובר בעבודה שלא בוצעה. לא נסתרה טענת התובעת כי עם בניית הכוסות התבקשה לא לכסות אותן כי יועדו לצורך עמודים שיותקנו שם, אולם כפי שאושרה עבודה נוספת, יש לקזז רכיב זה שלא בוצע.

על כן יש לקזז מהתמורה בגין ליקויים אלו סך של 2,200 ₪

סיכום הליקויים בעבודות התובעת
44. עולה כי סך הליקויים שיש לקזז מהתמורה החוזית עומדים על סך של 105,600 ₪, ובצירוף מע"מ כשיעורו אז, 124,608 ₪.

הפחתת סכום זה מיתרת הזכות שעומדת לטובת התובעת, כפי שנקבעה לעיל, עולה כי נותרה גם לאחר הליקויים עדיין חייבת הנתבעת לתובעת תשלום בסך של 157,842 ₪, ולא עברה למאזן זכות המצדיק את התביעה שכנגד.

פיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות
45. הרכיב האחרון שבגינו נדרש קיזוז ותביעה שכנגד הוא רכיב האיחור הנטען בהשלמת העבודות, בגינו נתבעו 180,000 ₪, לפני מע"מ, לפי טענה לאיחור של 6 חודשים המוערך בסך של 30,000 ₪ לחודש. כדי להוכיח זכות לפיצוי בגין איחור במסירת העבודות, כאשר אין פיצוי מוסכם בהסכם, יש להוכיח כי האיחור נבע ממחדלי הקבלן , מה הנזק שנגרם וקשר סיבתי בין האיחור לנזק.

הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת נזק זה, באף אחד מרכיבים אלו. לא נסתרה טענת התובעת כי לא ביצעה עבודות פיתוח כי לא הונחה התשתית הנדרשת טרם ביצוע עבודות אלו, וסמוך לאחר סיום היציקה פרץ הסכסוך בין הצדדים. הנתבעת לא נתנה הסבר לפער הזמנים בין שלבי יציקת הרצפה ולא הציגה ולו פניה אחת בזמן אמת בה מלינה כלפי התובעת כי מפגרת בזמני העבודה.

ההסכם קובע בסעיף 14 כי משך העבודה הוא 3-4 חודשים, וכבר בניסוח זה ניתן ללמוד כי לא מדובר בהתחייבות למועד נוקשה. בפועל עבדה התובעת מראשית יוני 2013 עד לתחילת דצמבר לכל המאוחר, קרי סיימה את החלק הארי של העבודה, למעט פיתוח, תוך 6 חודשים, לכל היותר איחור של חודשיים.

לא הוכח כי איחור זה נבע ממחדלי התובעת ולא הוכח מה הנזק שנגרם בגינו, במיוחד לאור העובדה כי המשך הקמת המפעל התעכבה ועד היום טרם הושלמה בנייתו. עובדה זו מנתקת את הקשר הסיבתי בין האיחור הנטען לנזק שנתבע. כמו כן, אישור של עבודות נוספות, גם אם לא בהיקף ניכר, מאריך גם הוא את משך ביצוע העבודות.

על כן, לא זכאית הנתבעת לפיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות. עולה כי לא הוכחו קיזוזים ונזקים היוצרים יתרת זכות לנתבעת, ולכן התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר
46. הסכם לביצוע עבודת בניית מבנה מסחרי הוביל לתביעות הדדיות מוגזמות מטעם הקבלן והמזמין. התובעת ביצעה את מרבית העבודות בהתאם לחוזה ומעט עבודות מעבר לתמורה החוזית. בחינת מכלול העבודות שבוצעו בקיזוז הסכום ששולם מלמד כי הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 282,450 ₪.

מסכום זה יש לקזז את הליקויים בעבודת התובעת בסכום של 124,608 ₪, ונותרה יתרת חובה של הנתבעת בסך של 157,842 ₪. לסכום זה שלא שולם אז, יש להוסיף מע"מ כשיעורו היום, ולכן יתרת החוב הנומינלית היא 184,675 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד סיום העבודות, 1.12.2013.

עולה כי לא היה בסיס להגשת תביעה שכנגד וטוב הייתה עושה הנתבעת לו הייתה מסתפקת בטענות הקיזוז. בנוסף עלה כי לא היה יסוד לתביעה האישית כנגד מנהלי הנתבעת.

47. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 184,675 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.2013 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

אשר להוצאות ההליך, התובעת טענה טענות שהתבררו כלא נכונות והאריכה בכך את הדיון שלא לצורך. בנוסף תבעה ללא ביסוס עובדתי או משפטי את נציגי הנתבעת. מנגד הנתבעת הגישה תביעה שכנגד מוגזמת.

בנסיבות אלו, למרות חיוב הנתבעת לשלם לתובעת, לאור מכלול נסיבות העניין ואופן ניהול ההליכים על ידי התובעת, לרבות התנהגות הנציג מטעמה בדיוני ההוכחות, ואופן והיקף הטיעון בסיכומים, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.