הדפסה

בית משפט השלום באשקלון ת"א 14913-03-14

לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן

תובעים

רונן לוק
ע"י ב"כ עוה"ד י. אוריין

נגד

נתבעים

1.לישע שרון קבלן בניין בע"מ
2.שרון לישע
ע"י ב"כ עוה"ד מ. מויאל

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן בעבודות בנייה לבניית מבנה תעשייה בשדרות. מזמין העבודה תובע את הקבלן בגין ליקויי בניה שהתגלו בבניית המבנה ומנגד תובע הקבלן את מזמין העבודה בגין תשלומים שטרם שולמו לו בגין עבודתו עבור תוספות בנייה שביצע.

רקע ועובדות:
1. הנתבעת היא חברה קבלנית , העוסקת בביצוע עבודות בניה והיא ביצעה עבור התובע עבודות לבניית מבנה תעשייה , בהתאם להצעת מחיר וכנגד תשלום כולל בסך של 850,000 ₪, בתוספת מע"מ.
הצעת המחיר ניתנה בהסתמך על תכניות ביצוע, אשר הוכנו על ידי המהנדס שמעון ד דון (א.ד. הנדסת בניין), אשר תכנן את המבנה, ערך את תכניות הביצוע ופיקח כקונסטרוקטור על בניית המבנה.

על פי הנטען, הנתבעת החלה את עבודות הבנייה בתאריך 1.6.12 ומסרה לתובע את המבנה עם סיומ ן, בהתאם ללוח הזמנים שנקבע לביצוע העבודות.

2. עבודות הבניה כללו, בין היתר , גם קיר תומך בגבול המגרש שבין מגרשו של התובע ובין המגרש הגובל אותו במערב, המצוי במפלס גבוה ממפלס מגרשו של התובע, בהפרש גבהים של כארבעה מטרים.
לטענת התובע, במהלך חודש דצמבר 2013 , לאחר סופת גשמים שהתחוללה, גילה נזילת מים בעקבות גשמים שירדו באזור הקיר המערבי של המבנה. לטענת התובע, עקב בעיה באיטום הקיר המערבי, היו במבנה קילוחי מים מהקיר, לכל אורכו ומים הצטברו על גג מבנה המשרדים שנבנה בתוך המבנה ומפלס המים ברצפת המבנה הגיע לגובה 30 סנטימטר ונשאר במ בנה כשבועיים לפחות עד לניקוז והתייבשות.
התובע הודיע לנתבע על הבעיה שגילה, הנתבע הגיע למבנה ואמר, כי מדובר בנזקים שוליים וחסרי משמעות. התובע פנה פעם נוספת ואף באמצעות בא כוחו, אלא שהנתבע התעלם מפניותיו.
בלית ברירה, פנה התובע למהנדס, אשר בדק את המבנה והעריך את הליקויים בו.
לטענת התובע, עבודת הנתבעת בוצעה באופן רשלני ובלתי מיומן ובניגוד לתקנים ולתכניות הביצוע וההיתר. בתביעתו, עותר התובע לפיצוי בגין ליקויי בניה ב מבנה, המוערכים על ידי מומחה מטעמו, המהנדס דוד דב, בסכום של 231,480 ₪ , מתוכם עלות תיקון ליקויי האיטום בקיר המערבי עומדים על הסכום של 113,000 ₪.
בתביעתו עותר התובע לחייב את הנתבעים בעלות תיקון הליקויים וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש ונזקים כלכליים, עקב העדר יכולת לעשות שימוש סביר במבנה, בשיעור השווה ל- 5% מעלות התיקונים.
סך הכל עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסכום של 246,680 ₪.

3. הגם שהצעת המחיר בדבר ביצוע העבודות ניתנה על ידי הנתבעת והיא היתה גם זו שהנפיקה חשבוניות בגין התשלום, תביעתו של התובע הוגשה גם כנגד הנתבע 2 (להלן:- "הנתבע") באופן אישי. הנתבע הוא, על פי הנטען , בעליה ומנהלה של הנתבעת 1 (להלן:- "הנתבעת"), הוא המוציא והמביא בנתבעת, הוא זה שהיה בשטח ופיקח על ביצוע העבודות ולפיכך אחראי באופן אישי לכל הליקויים בעבודה. לטענת התובע, ההתקשרות עם הנתבעת היתה רק בשל ההיכרות האישית עם הנתבע.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, בראש ובראשונה להעדר יריבות בין הנתבע ובין התובע. לטענת הנתבע, פעל כאורגן של הנתבעת ולא התחייב כלפי התובע באופן אישי במאום. לנתבע אין כל היכרות אישית עם התובע והנתבעת ה תקשרה עם התובעת לביצוע העבודות, לאחר שהתובע בחן מספר הצעות, מתוכן בחר בהצעת המחיר שניתנה על ידי הנתבעת, בשל המחיר שניתן ובשל המוניטין של הנתבעת.
לגופו של עניין טוענים הנתבעים, כי הנתבעת ביצעה עבודתה בהתאם לתכניות הביצוע, כפי שהוצגו לפניה וכי ביצעה עבודתה על הצד הטוב ביותר, כאשר נותרו פרטים זניחים לביצוע, אשר לא בוצעו בשל העובדה שלא שולם מלוא שכרה של הנתבעת.

לגוף הטענה הנוגעת לאיטום , טוענים הנתבע ים, כי במהלך העבודה הבחין הנתבע בכך שבתכנית הביצוע לא ני תנה התייחסות לעבודות האיטום ומשכך הן אינ ן כלול ות בתכנית העבודה בהתאם להצעת המחיר. הנתבע הודיע לתובע שבתכנית הביצוע חסרה התייחסות לעבודות האיטום ועל נחיצותן של עבודות אלו. התובע קיבל את דבריו של הנתבע בדבר נחיצותן של עבודות האיטום ושכר שירותיו של איש מקצוע לעבודות איטום, אשר ביצע את עבודות האיטום הנדרשות.
בעת שהתגלתה בעיית הרטיבות, הנתבע נענה לפנייתו של התובע והגיע למבנה בחודש דצמבר 2013 לבדוק את המקום. לאחר ביקרו במקום, הודיע הנתבע לתובע כי הנזילות הן תוצאה של ניקוז המים המצטברים בכמה גגות של שכניו בנקודות מסו ימות במבנה שלו וכי כמות המים וזרימתן חריגה. המבנה של התובע לא תוכנן כך שיוכל לקלוט זרימת מים בכמויות רבות וכי למעשה אין כל בעיה באיטום .

4. הנתבעים צרפו חוות דעת מומחה של המהנדס רפאל חמו (""הטכני" משרד לתכנון ולפקוח עבודות בנין ועבודות ציבוריות") . בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים ולטענתם, הליקויים שהתגלו אינם באחריות הנתבעת או מדובר בליקויים שמקורם בתכנון לקוי. עוד טוענים הנתבעים, כי באשר לחלק מהליקויים, שהם ליקויים זניחים, הרי שהנתבעת יכולה לתקנם, כל זאת בכפוף להסדרת תשלום יתרת התמורה החוזית, הן בגין ביצוע העבודה המקורית והין בגין בגין תוספות בניה שביצעה הנתבעת ושסוכם, כי התובע ישלם תמורתם.

5. הנתבעת טוענת, כי בהתאם למוסכם, ביצעה עבור התובע עבודות בניה נוספות, אשר לא נכללו בהצעת המחיר הראשונית ובסיכום הדברים. מדובר בעבודות שנבעו משינויים בתכנית, או מתוספות שהתבקשו, כאשר עבודות אלו כוללות, בין היתר, גם בניית חדר ממ"ד נוסף, שלא נכלל בתכנית המקורית, בעלות של 264,000 ₪.
סך שוויין של העבודות הנוספות, כפי שנטען על ידי הנתבעת, עומד על הסך של 420,000 ₪, בתוספת מע"מ.
כן טוענת הנתבעת, כי התובע שילם לה את התשלום האחרון בגין התמורה החוזית בשיק שחולל, לאחר שהתובע נתן לו הוראת ביטול.

6. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד כנגד התובע, במסגרתה עותרת הנתבעת לחייב את התובע לשלם לה את עלות העבודות הנוספות ויתרת התשלום בגין ההסכם, כשבסך הכל עותרת הנתבעת לחייב את התובע לשלם לה את הסכום של 585,850 ₪.
הנתבעת תמכה טענותיה באשר לעבודות הנוספות שבוצעו בחוות דעתו של המהנדס מטעמה, מר חמו. כן הגיש המהנדס חמו חוות דעת משלימה הנוגעת לעלות תיקון עבודות האיטום.

7. בתשובה לטענות הנתבעת, טוען התובע, כי כל אותן עבודות שיש להגדירן כעבודות נוספות הן עבודות שהוסכם עליהן, כי תעשינה ללא תמורה נוספת. כך למשל, בור השמנים בחצריו של שכנו של התובע הינו עבודה שבוצעה על פי הסכמה שבין הנתבע ובין שכנו של התובע, כפיצוי שנתן הנתבע לשכן עקב התמשכות העבודות.
באשר לעבודה העיקרית שנטען לגביה, בניית ממ"ד נוסף, תת קרקעי ומוסתר, שאינו מופיע בתכניות (להלן, בשים לב למחלוקת הנוגעת להגדרת אותה תוספת, ובשים לב לכך שהעבודה כללה מלכתחילה גם בניית ממ"ד כחוק, תכונה תוספת זו:- "המרתף"), מציין התובע, כי הוסכם שהוא ייבנה בתמורה לתמיכה שעשה התובע בעצמו בחצריו של השכן, שהיה צריך לבצע למבנה בחצר השכן, עקב הצורך לחפור בחצריו של השכן על מנת לבצע את הקיר התומך שבין שני החצרות.

ההליך:
8. בתאריך 9.11.15, לאור הפערים בין חוות דעת מומחי הצדדים, ולאור הסכמה דיונית מטעם הצדדים, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את מהנדס מרדכי בס כדי לבדוק את הליקויים ותוספות הבנייה בגינם הוגשו התביע ות.
בשים לב לכך שחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים הוגשה בסמוך לישיבת קדם המשפט שבמהלכה הוסכם על מינויו של מומחה והיות וחוות הדעת התייחסה גם לעלויות תוספות הבנייה, הוסכם בין הצדדים, כי מומחה בית המשפט יבדוק את הנכס לאחר שיתאפשר לתובעת להגיש חוות דעת משלימה מטעמה.
ביום 15.11.16 הגיש המומחה את חוות דעתו. המומחה שם בחוות דעתו את עלות ביצוע התיקונים ואת עלות תוספות הבניה (העיכוב בהגשת חוות הדעת נבע מפגישה שהתקיימה עם המומחה ושבמהלכה התגלעו חילוקי דיעות, שניתנה להם התייחסות בית המשפט ואינן רלוונטיות לצורך הכרעה בתובענה).

9. לאחר הגשת חוות הדעת, הוגשה מטעם התובע בקשה לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט, שהתייחס לעלות ביצוע התוספות, מבלי שהתבקש לכך.
בהחלטתי בעניין זה ציינתי, כי הגם שהדברים היו ברורים ובית המשפט עיכב את חוות דעתו של מומחה בית המשפט עד להגשת חוות דעת נגדית בסוגיית התוספות, הרי שלאור טעות של בית המשפט בהחלטת המינוי, שבשלה לא ציינתי, כי סמכותו של המומחה הינה גם בסוגיית התוספות, הרי שיש לאפשר לתובע להגיש חוות דעת משלימה לעניין זה ולאחר הגשתה, כאשר תעמודנה בפני מומחה בית המשפט גם טענות התובע לעניין, תינתן חוות דעת המומחה.
בסופו של יום, לאחר שהתובע התייעץ עם מומחה מטעמו, עמד התובע על הגשת חוות דעת משלימה מטעמו, התובע הגיש לפיכך חוות דעת משלימה לעניין שווי אותן עבודות ובהסכמת הצדדים, מומחה בית המשפט ביקר פעם נוספת בנכס והגיש חוות דעת משלימה.
בחוות דעתו זו, לאחר שנפתח פתח במרתף שנבנה ולאחר שהמומחה מדד את מידות המ רתף, העריך המומחה את עלות בנייתו של המרתף בסכום של כ- 114,000 ₪, לעומת 199,000 ₪ בחוות הדעת המקורית.

10. בד בבד, הודיע התובע על כוונתו לבקש לתקן את כתב התביעה עקב ליקויים חדשים שהתגלו במבנה. התובע ציין, כי יעורר בקשתו לאחר משלוח שאלות הבהרה למומחה.
בקשה לתיקון כתב התביעה לא הוגשה ולעניין זה אתייחס בסוגיית פיצול העדים.

11. ראיות הצדדים נשמעו. הצדדים העידו כל אחד לעצמו. מטעם התובע העידו בנוסף שכנו, בעל הנכס הגובל ממערב מר יצחק (מרצ'ל) וינטר (להלן:-"מרצ'ל"), שבחצריו בוצעו חלק מעבודות הבניה. כן העידו מר רונן אזרן ומר שמעון פרץ לעניין התביעה השטרית, אשר נמחקה בסופו של יום והעיד המהנדס שערך את תכניות הבניה עבור התובע, מר דדון שמעון. לאחר שמיעת הראיות ולבקשת התובע, העיד גם האיש שביצע את עבודות האיטום במבנה, מר שלום אלפסי.
מטעם הנתבע העיד הנתבע לעצמו.
העדים, לבד ממר דדון, שנחקר בנושאים המקצועיים ומר אלפסי שעדותו לא תוכננה מראש, הקדימו והגישו תצהיר עדות ראשית.
כן נחקר מומחה בית המשפט.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

12. מלכתחילה, התביעה דנן אוחדה יחד עם תביעה שטרית אותה הגישה הנתבעת כנגד התובע . התביעה השטרית (ת.א. 27370-11-14) עוסקת בשיק ע"ס 100,000 ₪ שמסר התובע לנתבעת ושביטל, לטענתו, לאחר שהבחין בכך שלא כל העבודות הושלמו. תביעה זו הינה אף חלק מהנטען בכתב התביעה שכנגד בהליך שלפניי , שבמסגרתה נתבעת יתרת החוב לתשלום עבור העבודה.
בעניינה של התביעה השטרית, טען התובע, כי התשלום שולם באמצעות צד שלישי שהיה חייב לתובע כספים.
הנתבע טען, כי אותם כספים ששולמו לו, שולמו במסגרת התחשבנות בינו ובין מי שנתן לו את אותם כספים וללא כל קשר לתובע.
לאחר שהחל בית המשפט לשמוע את הראיות והעידו אותם אנשים שמסרו את הכספים לנתבע (פרץ שמעון ורונן אזרן) , אישר הנתבע, כי לאחר שהתשלום הועבר לרשותו, נעתר לבקשת אותו אדם לזקוף את הכספים שהתקבלו על חשבון חובו של התובע כלפיו על פי השיק שחולל. לאור האמור, הוסכם, כי התביעה השטרית תידחה ותיק ההוצאה לפועל ייסגר, כך שנותרה במחלוקת התביעה בהליך דנן, במסגרת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, ללא התייחסות בתביעה שכנגד ליתרת התשלום שטרם שולמה על פי ההסכם המקורי.

דיון והכרעה:
13. הגם שהתביעה העיקרית הינה התביעה העוסקת בליקויי הבניה, הרי שסדר הדברים הנכון הוא להכריע תחילה בתביעה שכנגד, כשבית המשפט יכריע בשאלה מהן העבודות שבוצעו, האם מגיעה תמורה נוספת ורק לאחר מכן יש לבחון את השאלה האם יש בעבודות אלו משום ליקויי בניה, שביחס לחלקם טען הנתבע, כי לא תיקנם, בשל המחלוקת בסוגיית תמורת העבודות הנוספות.
תוכרע לפיכך תחילה התביעה שכנגד.

התביעה שכנגד- תוספות הבניה:
14. עובר להתקשרות בין הצדדים, נתן הנתבע לתובע הצעת מחיר, שעל בסיסה ההתקשרות בין הצדדים.
בהצעת המחיר מפורטות העבודות שעל הנתבעת לבצע, כאשר מדובר במסמך שהודפס ועליו תוספות בכתב ידו של הנתבע, תוספות המשקפות שינויים והבהרות באשר להיקף העבודה.
העבודה בוססה על תכניות ביצוע שהגיש המהנדס שמעון דדון. תכניות הביצוע הוכנו עובר לביצוע העבודה והיקפה של העבודה נלמד מתוך אותן תכניות.
בעדותו מפנה הנתבע לכך שעבודות מסויימות אינן מופיעות בתכנית הביצוע, או בהצעת המחיר ולכן יש לשלם לו תמורת אותן העבודות.
התובע טוען לעומת זאת, כי הנתבעת אינה זכאית לתמורה נוספת כלשהי, וראיה לכך, כי הנתבעת לא פנתה אל התובע בדרישה כספת כלשהי, עד לאחר פנייתו אליה בעניין ליקויי הבניה.
לכך השיב הנתבע, כי לאור האמון שבין הצדדים, ביצע את העבודות הנוספות, כאשר היה סמוך ובטוח, לאחר הבטחותיו של התובע, כי התמורה תשולם. תוך כדי עבודה יכולים להיות שינויים, הנתבע אינו נוהג להפסיק עבודה עקב אי תשלום עבור תוספות, בפרט כאשר התמורה ממשיכה להיות משולמת ולכן לא חשש באשר לתמורה המגיעה לו. לאחר סיום העבודות, פנה הנתבע אל התובע פעמים רבות על מנת שישלם את יתרת התמורה, עד אשר הגיעו מים עד נפש, כאשר ביקש התובע תיקון ליקויים, התנתה הנתבעת את התיקון בתשלום.

15. הכרעה בסוגיית התמורה בגין העבודות הנוספות תלויה במידה רבה בהיקפן של עבודות אלו. אין ספק, כי כאשר מדובר בעבודה שהיקפה משמעותי והיא כרוכה בעלויות נוספות, ההתייחסות אליה תהיה שונה מעבודה זניחה, שלגביה, עתים רבות, יסכים הקבלן המבצע לבצעה גם ללא תמורה נוספות, נוכח היקף העבודה.
התובע עצמו, אישר, כי למשל בניית המרתף תומחרה על ידי הצדדים, כאשר הוסכם, כי היא תיעשה בתמורה לעבודה שאמורה היתה הנתבעת לבצע והתובע ביצעה בעצמו, כך שהתובע היה מודע לכך שיש לשלם עבור עבודה נוספת.

16. כפי שהדבר עולה מתוך חוות דעתו של מומחה בית המשפט ומתוך הראיות, היקפן של העבודות הנוספות היה משמעותי במקרה דנן. הצדדים עמדו במהלך כתיבת הצעת המחיר על קוצו של יוד, כאשר התובע מציין, כי בעת המשא ומתן שאל לעניין פריטים מסויימים, כגון דלתות, ואלה הוספו לאחר שהוברר על ידי הנתבע מפורשות, כי העבודה כוללת גם את אותם פריטים.
התובע העיד:
את ההסכם שרון כתב ואני רק קראתי אותו. התוספת בכתב יד זה של שרון. ההסכם היה שאני מקבל מבנה גמור לחלוטין למעט חשמל ולמעט גג ודלתות, גדרות, פיתוח- אלה דברים שאני צריך לעשות." (עמ' 32 לפרוטוקול).

ובעניין השינויים :
"...זה לא בדיוק שינויים, זה יותר דקדוק של דברים שאמורים להיות, זה לא שינויים."

לטענת התובע, מדובר בעבודה שהמחיר שנקבע לגביה הוא פאושלי.
אמנם, נקבע מחיר פאושלי לכלל העבודה שפורטה בהצעת המחיר, מבלי לפרט את עלות כל אחד מרכיבי העבודה , אלא שהעבודה לא כללה את בניית המבנה כולו והמחלוקת אינה נוגעת לשאלה האם מדובר במחיר פאושלי, אם לאו, אלא מהו היקף העבודה שהוסכם עליה . במקביל לעבודת הנתבעת, בוצעה עבודה על ידי בעלי מקצוע נוספים. חלקי העבודה כאן פורטו, ההסכם שבין הצדדים לא קבע, כי על הנתבעת האחריות לשאת במלוא העלויות, למעט אותן עבודות שהתובע לקח על עצמו, אלא נקב באופן מפורש באותן עבודות שתעשינה על ידי הנתבעת ואלה פורטו בהצעת המחיר.
משכך, שעה שהיקף העבודה היה ידוע ובוצעו בה שינויים משמעותיים, הנני סבורה, כי יש לזכות את הנתבעת בגין אותם שינויים ואין כל הגיון כלכלי בטענה לפיה הנתבעת לקחה על עצמה ביצוע עבודות נוספות בהיקפים המהווים קרוב ל- 20% מעלות העבודה.

17. עוד יש להוסיף, כי תמורת העבודה על פי הצעת המחיר עמדה על הסכום של 850,000 ₪ בצירוף מע"מ.
תוספת המע"מ הביאה לסכום הנמוך ממליון ₪.
למרות זאת, מצא התובע להעביר לנתבעת תשלום של מיליון ₪.
עובדה זו תומכת בטענה, כי התובע שילם סכום נוסף, על חשבון אותן עבודות שהוא ממילא נדרש לשלם עבורן ולא סביר, כי התובע יטעה בחשבון וישלם תמורה מעבר למוסכם .
יש לדון לפיכך בהיקף העבודה הנוספת ובעלותה.

18. בניית המרתף:
בניית המרתף אינה מופיעה בתכניות הביצוע. מדובר במבנה אשר ככל הנראה אינו מצוי בשטחו של התובע ושתוך כדי ביצוע העבודות, כאשר הסתבר, כי ישנם שני קירות בנויים, שאפשר להשלימם לחדר, ביקש התובע מהנתבע כי יבצע את מבנה ה מרתף כתוספת. המבנה נבנה על ידי הנתבע ת ונאטם, כשבפוע ל לא נעשה בו שימוש כלשהו
בכתב התשובה לכתב ההגנה טען התובע, כי הוסכם על בניית שני קירות נוספים ותקרה, כשעלות העבודה תומחרה על ידי הצדדים בסכום של 50,000 ₪, כאשר הוסכם בהמשך, כי עבודה זו תתקזז מול עבודת תמיכת מבנה השכן, מרצ'ל, שאותה ביצע התובע. בהמשך טען התובע, כי בעת שבוצעה העבודה בחצריו של מרצ'ל, הציע הוא, כי יבצע את התמיכה והנתבעת תבצע בתמורה את עבודת בניית המרתף.

19. התובע טוען, כי אין מדובר במבנה העונה להגדרת ממ"ד ועל כ ך למעשה אין חולק. המבנה אינו כולל דלת וחלון ממ"ד, אלא שלטענת הנתבע, ככל שהבר נוגע לעבודת הבטון, הרי שמדובר בעבודת בטון שבוצעה כפי שמבצעים את העבודה בממ"ד ותמחור העבודה למעשה הינו כפי שמתומחרת בניית ממ"ד.
בכתב התביעה שכנגד, תמחרה הנתבעת את עלות בניית הממ"ד בסכום של 264,000 ₪ בתוספת מע"מ, בהתאם לחישוב של 5,500 ₪ למטר בנייה, כאשר מדובר בממ"ד בגודל של 4X12 מ', דהיינו 48 מ"ר, ובגובה 3 מ' נטו. מומחה הנתבעים תמחר עלות בניית הממ"ד בסכום של 226,000 ₪, כשעלות זו כוללת גם עלות בניית קיר נוסף, שהיווה חלק מהשינויים הנוספים שבוצעו .

בחוות הדעת של המומחה מטעם התובע, נאמדה עלות הבניה הסכום של 46,597 ₪. מומחה התובע מדד תחילה את שטח המבנה, כשלפי מדידתו מדובר ב- 40 מ"ר, בגובה של 3 מטרים. כמו כן, חישב המומחה בניית שני קירות בלבד, שכן שני קירות היו בנויים, או תומחרו בעבודה המקורית. כן חישב המומחה הפחתה של חפירה שממילא נדרשה לפי העבודה המקורית, כך שעלות בניית המרתף, לשיטתו , עומדת על הסכום של 36,997 ₪. מסכום זה הפחית מומחה התובע סכום של 20,000 ₪, עקב הצורך לתקן ליקויי איטום ורטיבות במבנה ה מרתף.

20. מומחה בית המשפט אשר נדרש לעלות בפעם השניה, לאחר שבפעם הראשונה העריך העלויות בהתאם לטענות הנתבעים בלבד ומבלי שעמדה לפניו חוות דעת התובע, המשיך בעריכת החישובים לפי העלויות בתחשיב המקורי, אלא שכיוון שמדד שטח מבנה קטן יותר, העריך את שווי העבודה בסכם של 114,574 ₪.
בהתאם לחוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט, יש לחשב את עובי הקירות כקירות בעובי של 30 ס"מ, כעובי הקיר שנפרץ לצורך ביצוע החישובים. המומחה הסיק, כי כלל הקירות הם באותו עובי.
מומחה בית המשפט נחקר על ידי הצדדים הן באשר למידות המ רתף, לרבות עובי הקירות והן באשר לצורך לבצע עבודות נוספות לצורך בניית המרתף, או הכללתן של עבודות אלו בעבודות שבוצעו ללא כל קשר לבניית המרתף.
בחקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט, ציין המומחה, כי העריך שבניית הקירות הינה בעובי של 30 ס"מ לכל הקירות, בהתאם לעובי הקיר שנפרץ.
המומחה אישר, כי באשר לקיר מקורי שהיה קיים, יש להפחית את עלות בנייתו בסכום של 12,251 ₪ וכן עלות כלונסאות בשווי של 6,560 ₪.
ככל שהדבר נוגע לכלונסאות, שאל הנתבע, האם ייתכן, כי לאור העובדה שההחלטה בדבר בניית המרתף התקבלה בשלב מאוחר יותר, לאחר בוצעה עבודה, בוצעו כלונסאות בנפרד עבור המרתף.
המומחה אישר את ההנחה האמורה, כאשר ציין, כי ראה בבניה שני עמודים בולטים ולכן הוא מניח, שאמנם נעשה ביסוס מחדש למרתף ובמקרה זה, אין להפחית עלות הכלונסאות.

לטענת המומחה, תמחר את העלויות בהנחה שמדובר בבנייה שוות ערך לבניית ממ"ד על כל המשתמע מכך באשר לכמויות הברזל שבבנייה. בהמשך ציין המומחה, כי גם לו היה מוגדר המבנה כמחסן, הרי שלאור מיקומו וכיסויו בעפר, היה מקום מלכתחילה לבצע תקרה בעובי של 40 ס"מ, כפי שתמחר וכן בקירות אין הבדל באשר לקונסטרוקציה . המומחה אף ציין, כי אם מדובר במרתף או במקלט השינויים הם מינויים.
כן צין המומחה, באשר לאופן ביצוע העבודה, כגון בנוגע לכלונסאות, כי לא יכל לבדוק זאת והניח, כי העבודה בוצעה באופן שבו מבצעים באופן הרגיל בניית ממ"ד .
עוד הפחית המומחה מהעלויות, עלויות חפירה שהיה צריך לבצע מלכתחילה בסכום של
3,072 ₪, אך בהמשך ציין, כי לשם מרווח לבניית המרתף היה צריך לחפור בנוסף ולכן, ציין, כי יש לבטל את ההפחתה של הסכום של 3,072 ₪, המתקזזים עם החפירה הנוספת.

בחקירתו לב"כ התובע, ציין המומחה, כי יש להוסיף לנתבעת עבור סיתות קיר שהיה קיים. הנתבע העיר לעניין זה, כי במקום קיר בטון היתה במקום פלטה. המומחה ציין בחקירתו הנגדית לנתבע, כי עלות פירוק הפלטה מגיעה לסכום של 1,000-1,500 ₪, שזוהי למעשה עלות יום עבודה של טרקטור.

21. אחר חקירת המומחה מצאתי מקום לקבוע את העובדות הבאות:
21.1 עבודת בניית המרתף נעשתה בהתאם לסטנדרטים המתקיימים בבניית ממ"ד.
המומחה נשאל על ידי הנתבעים האם ניתן היה לבצע את הקירות גם בבניה בבלוקים ואישר, כי אמנם ניתן היה לבצע בבלוקים. העובדה שהצדדים בחרו לבצע את העבודה בבטון מלמדת, כי התמחור שנעשה על ידי הנתבע, כבניית ממ"ד הוא תמחור נכון, בפרט כאשר המומחה אישר, כי להנחתו, אין פערים בעלויות הבניה אם היה מוגדר המבנה כמבנה ממ"ד או כמרתף.
איני סבורה, כי יש מקום לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שהיום לא ניתן לבדוק את עובי הקירות.
די בבדיקת שני קירות מהמבנה, על מנת להסיק, כי מדובר במבנה שכל קירותיו הם בעובי של 30 ס"מ ואין כל היגיון בכך שרק חלק מהקירות ייבנו בעובי כאמור.
21.2 יש להפחית עלות סכום של 12,251 ₪ מעלות העבודה, בשל קיר קיים.
21.3 אין להפחית כלונסאות, בשים לב לכך שממבנה המרתף ניתן להסיק, כי נקדחו כלונסאות חדשים עבור המבנה. (ראה גם התייחסותו של המומחה בעניין זה לתמונות שהוצגו לפניו מזמן ביצוע העבודה: "בתמונות שממוצגות לי עכשיו אני רואה שנכון טענת הנתבעת כי הממד לא נלקח בחשבון בזמן יציקת היסודות" (עמ' 83 לפרוטוקול שורות 20-21) כמו כו, אין להפחית עלויות חפירה, שנדרשו במיוחד עבור המקלט וקוזזו בעלויות אל מול חפירה שממילא בוצעה.
21.4 אשר לעלות טרקטור להסרת הפלטה, נראה, כי עבודה זו כלולה בשינויים הנוספים שנעשו, כפי שיפורט בסעיף 36 להלן ולכן אין מקום לפיצוי בגינה פעם נוספת כעת .

יש מקום להעריך לפיכך את שווי העבודה בגין בניית המקלט בסכום של 102,323 ₪. לעניין טענת התובע, כי עלות זו קוזזה אל מול עבודת שביצע, אתייחס בהמשך, תוך התייחסות לאותן עבודות.

22. אספקת חלון גזים והרכבתו.
הצעת המחיר אינה כוללת את אספקת חלון הגזים.
מומחה בית המשפט אישר עלות זאת.
מכאן אני מניחה, כי אם חלון הגזים אינו כלול בהצעת מחיר, יש לרכוש אותו בנפרד ואין מקום להסיק, כי מדובר בעלות הכלולה באופן ברור בהצעת המחיר הראשונית, שבה מצויין "חלון רסיסים, דלת לממ"ד וצינורות אוורור". מכאן, יש לחייב בעלות חלון הגזים בסכום של 2,640 ₪, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.
23. חיבור המבנה לבריכת קו הביוב העירוני, לרבות פתיחת כביש ציבורי וחפירה.
הנתבע העיד, כי כל העבודות שביצע הן עבודות הכלולות בשטח המגרש. גם המהנדס דדון ציין, כי הוא הכין תכנית עבור עבודה שבוצעה בשטח המגרש בלבד.
לשיטת מומחה בית המשפט, מדובר בעבודה הכלולה בהצעת המחיר .
בהצעת המחיר מצויין, כי "על המזמין לבדוק שקימת בריכת ביוב ציבורית מול המבנה החדש, ולא יש לדרוש מהעיריה."
על פניו, מנוסח זה, ניתן להסיק, את שהסיק מומחה בית המשפט, כי העבודה כולל גם חיבור לבריכה העירונית ולכן עבודה זו כלולה במחיר.

24. בניית רצפת בטון בשטח העסק השכן, לצורך בניית קיר על גבול המגרשים, בשינוי מהתכנית.
סוגיה זו נוגעת למעשה לחלק ניכר מטענות הצדדים, הן אלה הנוגעות לתוספות הבניה והן אלה הנוגעות לליקויי הבניה.
בהתאם לטענת הנתבע, כפי שאושרה והוסברה על ידי המהנדס דדון, מגרשו של התובע גובל בצד מערב עם מגרשו של השכן מרצ'ל, אשר ממוקם בגובה של כארבעה מטרים מעל מגרשו של התובע. לפיכך, לצורך ביצוע הפרדה בין המגרשים היה צורך לבצע חומה, כאשר מלכתחילה היה קיר תומך באופן זה או אחר בין המגרשים, כאשר רק המבנה של השכן היה בנוי.
בתכנית ההגשה, סימן המהנדס את החומה בין שני המגרשים, אך בתכנית הביצוע, על מנת שלא לבצע עבודת בנייה בתוך מגרשו של השכן, סימן המהנדס את החומה במרחק של כשלושה מטרים מקו הגבול שבין המגרשים. באופן זה, היה מתבצע קיר המשמש כחומה וכגדר למגרשו של התובע ומאחוריו היה קיר התמך שהיה קיים מלכתחילה.
בעת שבוצעו מדידות לצורך ביצוע העבודה, הבחין התובע בכך שעל פי תכנית הביצוע, החומה ממוקמת במרחק של שלושה מטרים מקו הגבול ובכך, הלכה למעשה, קטן שטח המגרש של התובע.
התובע ביקש לפיכך, כי החומה תיבנה על קו הגבול.
שינוי זה, הצריך תחילה הסכמתו של השכן, אך גם הצריך שינויים אלו ואחרים בעבודה, אשר נעשית בסמוך לקו הגבול ולמעשה יש צורך בקיר התומך בקו הגבול, עקב פערי הגבהים ולא רק בחומה המשמשת כגדר.
כך העיד מר דדון:
"היא לא ניתנת לביצוע עבודה עם קו אפס מבלי לברוח לשכן.
זו תכנית שאנחנו בורחים קדימה בלי התייחסות לשכן.
חשוב לי להסביר, יש נושא תכנית הגשה להיתרים, ורק אח"כ אנחנו מתחילים לעשות את התכנית.
בהיתר אתה קו אפס אבל זה לא ניתן היה לביצוע. הסברנו את זה לא פעם ולא פעמיים. בפועל זה ניתן לביצוע, כי ניתנה הסכמה של השכן להכנס אליו לשטח."

25. על פניו, התכנית שונתה לאחר שהנתבע נכנס לשטח וביקש להתחיל בביצוע העבודות, שאז, גילה התובע, כי תכנית הביצוע אינה תואמת את תכנית ההיתר.
הפער בין שתי אפשרויות הביצוע משנה למעשה את אופן הביצוע. בעוד שהמתכנן תכנן מלכתחילה את העבודה באופן שבו תתבצע באופן עצמאי מבלי להיכנס לתחום השכן, הרי שביצוע בקו אפס מחייב כניסה לחצריו של השכן.
מכאן, כל עבודה שבוצעה אצל השכן היא עבודה שלא תומחרה מלכתחילה והיא מהווה למעשה תוספת בנייה, אלא אם כן, העבודה המקורית הינה עבודה שוות ערך או שעלותה יקרה יותר.

26. זהו המקום להתייחס לטענת התובע, כי בניית המרתף תומחרה אל מול עבודה שהוא ביצע במקום הנתבעת.
התובע ציין, כי בעת ביצוע העבודות אצל השכן, הסכים הוא לבצע את עבודת התמיכה בסככה של מרצ'ל, שכן עבודות החפירה בחצריו של מרצ'ל עלולות היו להביא לקריסת הסככה, שיסודותיה היו בסמוך למקום החפירה.
התובע טען, כי כיוון שביצע עבודה זו בעצמו, הוסכם, כי עבודה זו תתקזז אל מול בניית המקלט ולמעשה הציע, כי בתמורה לכך שיבצע את עבודת תמיכת הסככה, תבנה הנתבעת את המקלט, כשמדובר בעלויות שוות ערך.
שעה שהוכח למעשה, כי העבודות בחצריו של מרצ'ל לא תומחרו מלכתחילה, איני יכולה לקבל טענתו זו של התובע. מדובר בעבודה נוספת, שהנתבע ממילא לא אמור היה לשאת בה מלכתחילה ואם כך הדבר, מדוע יסכים לבצע עבודה אחרת תמורת עבודה זו שלא בוצעה.
נראה סביר יותר בעיניי, כי בעת שהסתבר כי יש לבצע עבודה אצל מרצ'ל, לקח התובע על עצמו את עבודת החיזוק, על מנת להוזיל עלויות.

27. גם עניינית אין היגיון בטענת התובע. בהתאם לעדותו של מומחה בית המשפט, עלות החיזוק אצל מרצ'ל הינה כ- 5,000 ₪ (עמ' 83 לפרוטוקול שורה 23) או 10,000- 15,000 ₪ לפי השיטה המחמירה (עמ' 69 לפרוטוקול שרה 20) . התובע עצמו ציין, כי עבודת המקלט תומחרה ב- 50,000 ₪ ולכן גם אין כל היגיון בקיזוז הסכומים אלו מול אלו, גם לו הייתי מקבלת את גרסת התובע הן לעניין העלויות והן לעניין הקיזוז.

28. ומכאן נחזור לעבודות הזזת החומה.
בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, מקו החומה שתוכננה מלכתחילה ועד קו המגרש עם מרצ'ל, אמורה היתה הנתבעת לצקת רצפת בטון (בתוך שטח מגרשו של התובע) . חלף רצפה זו, עם הזזת קו החומה לקו הגבול, נוצקה למעשה הרצפה בשטחו של מרצ'ל ולפיכך, בשים לב לחיסכון שבאי יציקת הרצפה שעד לקו הגבול, אין מקום לאשר תשלום עבור תוספת הבניה.
המומחה דחה את טענת הנתבעת, כי לא ניתן מפרט באשר לאופן שבו בוצעה יציקת הרצפה. המהנדס דדון אישר אמנם, כי לא נתן הנחיות ביצוע באשר ליציקת הרצפה בשטחו של מרצ'ל וגם לא פיקח על עבודה זו, אלא שהיה מקום לבצע את היציקה בהתאם להוראות העבודה, כפי שניתנו באשר לשטח הבניה המקורי.

29. בעדותו בבית המשפט, לשאלת בית המשפט, הסכים המומחה, כי בשים לב לכך שהיתה רצפה יצוקה בחצריו של מרצ'ל, שאותה היה צורך להרוס, לצורך החפירה ובניית החומה בקו הגבול, הרי שלפחות בנוגע להריסת רצפת הבטון של מרצ'ל זכאית הנתבעת לתשלום (עמ' 84 לפרוטוקול).
לא ירדתי לסוף דעתו של המומחה בעניין עלות בניית הרצפה בפועל עד לשטחו של מרצ'ל ואין התייחסות מפורשת של הצדדים לעניין.
המומחה העיד לשאלת בית המשפט:
"ש: זה נכון שהוא צריך לקבל שכר עבור הריסת הרצפה שהיתה או לא היתה, אבל הבניה כן. אם הקיר מלכתחילה לא יועד להיות בקו הגבול.
ת: לפי התכניות הקיר בנסיגה ואז אין שם רצפת בון, אז הוא לא היה צריך להרוס אותה. הוא נכנס עם הקיר עד הקיר של מרצ'ל ולכן הוא היה צריך לסתת רצפת בטון, ולכן מגיע לו כסף על הסיתות והיציקה.
יכול להיות שהיה שם מדרון שהוא היה צריך לעדשות.
נדמה לי שהייתי אצל מרצ'ל והוא אמר לי שכן היתה רצפת בטון עד גבול המגרש."

מהתשובה לא ברור איזה היקף ריצוף יצקה בפועל הנתבעת בשטח של התובע, האם ממילא נוצקה מלוא הרצפה, זו שעד קו הגבול וגם זו מצדה האחר של החומה המקורית. בהעדר אפשרות לקבוע זאת, יש מקום לאשר לנתבעת את עלות הריסת הרצפה, אך לא את בנייתה מחדש. התייחסות לסוגיית ההריסה תינתן בפרק הליקויים, בשים לב לצורך הנוכחי להרוס את הרצפה פעם נוספת.

30. חפרת בור שומנים בחצרו של מרצ'ל.
הנתבעת חפרה בור שמנים בחצרו של מרצ'ל, הגם שעבודה זו אינה חלק מהעבודות שסוכם עליהן והיא עבודה שנעשתה לטובתו של מרצ'ל בלבד.
לטענת התובע, לא ביקש מהנתבע לבנות את בור השומנים. בור השומנים נבנה על ידי הנתבעת, ביוזמתה היא, על מנת לפצות את מרצ'ל על העיכוב בביצוע העבודות.
הנתבע טוען, כי אמנם בור השומנים נבנה על מנת לפצות את מרצ'ל, אך מדובר בפיצוי עקב חוסר הנוחות שנגרם לו כתוצאה מהעבודות בחצריו, הנתבעת עצמה אינה צריכה לפצות את מרצ'ל, שכן ביצעה את עבודתה, כפי שהתבקשה ומי שביקש לפצות את מרצ'ל היה התובע.
מרצ'ל העיד בעניין זה :
ש: אז שרון התחייב כלפיך ולא כלפיו,
ת: שניהם התחייבו כלפיי לעבודה.
ש: אז מה אתה רוצה משרון למה אתה לא בא בטענות לרונן אם שיניהם התחייבו.
ת: באתי לשניהם....
ש: למה ששרון יבנה לך קצפה של 84 מטר מבטון ויעשה לך בור שומנים בחינם, למה שהוא יעשה לך בחינם.
ת: הרצפה מה שהיתה קיימת הוא היה חייב להחזיר אותה כמו שהיתה. 3 מטר אורך לאורך כל המגרש. הבור זה נותן פיצוי על התקופה שהתעכב. אני לא יודע מה הסיכום בינים לגבי בור השמנים, אבל זה מה שסוכם.
ש: למה ששרון יעשה לך בחינם ולא רונן.
ת: רונן אמר סיכמתי עם שרון, הוא יעשה לך את הבור עבור כל התקופה של העיכוב. אני לא יודע מה הסיכום ביניהם מי נושא בתשלום. העיכוב היה של הקבלן לא של רונן. (עמ' 25 לפרוטוקול).

התובע העיד בעניין:
"ש: אם שרון לא התחייב במועד מסויים להשלים את הבניה, אז למה שהוא יתחייב כלפיו לעשות לו בור שומנים בסך של 17,000 ₪.
ת: הבטחנו למרצ'ל.
ש: מי זה הבטחנו.
ת: הוא הבטיח למרצ'ל. היינו שלושתנו, מרצ'ל היה כולו עצבני והוא פנה רק אליי. סוכם שאנחנו נפריע למרצ'ל נעבור דרכו ונחפור, הוא הבטיח לו מקסימום 3 חודשים וזה נמשך חצי שנה לפחות. ...
ש: אז למה הוא צריך לתת מתנות בשמך.
ת: תשאל אותו." (עמ' 39- 40 לפרוטוקול).
31. ככל שהדבר נוגע לעיכוב במסירת העבודה, העיד התובע, כי העבודה התבצעה בתוך לוח הזמנים המתוכנן, ללא כל עיכוב בעבודה וכי אין לו טענות בעניין. הן התובע והן מרצ'ל טוענים, כי העבודה אצל מרצ'ל התארכה מעבר לעבודה בחצריו של התובע. בחקירתו הנגדית ציין התובע, כי טעה כשציין בכתבי הטענות, כי העבודה היתה אמורה להסתיים בסוף שנת 2012 והיא נמשכה למעשה עד למחצית שנת 2013. מרצ'ל אף הוא העיד, כי העבודה בחצריו הסתיימה במחצית שנת 2013.
הנני סבורה, כי שעה שהנתבעת עמדה בלוח הזמנים לביצוע העבודה, לא סביר, כי הנתבעת תתנדב לפצות את השכן עקב חוסר הנוחות בביצוע העבודה בחצריו.
העבודה בחצריו של השכן הינה כורח בביצוע העבודה ואם יש צורך לפצות שכן עקב חוסר הנוחות, פיצוי זה מטבעו חל על בעל המקרקעין. לא התרשמתי, כי עסקינן בחריגה בלתי סבירה בלוח הזמנים, אשר תצדיק התנדבות של הקבלן המבצע לפצות את השכן , זאת כאשר התובע עצמו העיד, כי לא חלו עיכובים בעבודה ולכן סביר להניח, כי גם העבודה אצל מרצ'ל בוצעה בתוך לוח הזמנים הסביר לביצועה. קבלן מבצע יציע לפצות שכן, רק מקום בו הוא אינו עובד לפי לוח הזמנים.
שעה שהנתבעת עמדה בלוח הזמנים ואף בנתה תוספות בנייה, כמו המרתף, הרי שעיכוב שחל בהשלמת העבודה, הינו עיכוב בציפיה של מרצ'ל לסיום העבודה, אך לא איחור של הקבלן.

32. בהקשר זה חשוב להעיר, כי בהתאם לעדותו של מרצ'ל, סבר תחילה התובע, כי העבודה בחצריו של מרצ'ל תארך חודש ימים ורק לאחר שיח אל מול הנתבע, הסתבר, כי הצפי הוא לכשלושה חודשים.
לטענת מרצ'ל, העבודה התארכה אף מעבר לכך ובמשך מספר חודשים וייתכן, כי לאור דברי התובע, התפתחה אצל מרצ'ל ציפיה לסיום מהיר, שבגינה בא אל התובע בטענות, שעליהן פוצה בבור השמנים.
זאת ועוד, גם לשיטתו של מרצ'ל, מי שהבטיח לו את בור השמנים היה התובע, כאשר הוא אינו יודע האם התובע צריך לשאת בעלויות, אם לאו.

33. משכך, שעה שבוצעה עבודה ושעה שלא הוכח עיכוב בביצועה, הרי שמצאתי מקום לקבל את טענת הנתבעת, כי מדובר בתוספת לעבודה, על פי בקשתו של התובע, גם אם על מנת לפצות את השכן ועל התובע לשאת בעלות עבודה זו.
בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט והתיקון בעדותו, עלות התקנת בור השמנים עומדת על הסך של 16,800 ₪.

34. בניית קיר בטון בקו הגבול עם מרצ'ל, במקום קיר משולב בלוקים:
כפי שכבר הובהר מעלה, הצדדים ערכו שינוי בתכנית לעניין הקיר הגובל עם השכן מרצ'ל.
בהתאם לתכנית שהיתה בעת מתן הצעת המחיר, מדובר היה בקיר שחלקו התחתון בטון וחלקו העליון בלוקים. שינוי הקיר שנעשה לאחר הצעת המחיר, הינו גם שינוי באופן בניית הקיר.
בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, עלות ההפרש שבין בניית קיר הבלוקים ובין בניית קיר הבטון, עומדת על הסכום של 6,445 ₪.

35. שינוי בניית קיר בטון בקו הגבול עם השכן יהודאי במקום קיר משולב בלוקים.
גם בצד זה של המבנה נעשה שינוי. בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, חלק מהשינוי היטיב עם הנתבעת וחלקה האחר היטיב עם התובע. בסך הכל, בהתאם לחוות דעתו של המומחה, השינוי היטיב יותר עם הנתבעת מאשר עם התובע ויש לזכות את התובע בגין מכלול העבודה האמורה בסכום של 6,227 ₪.

אין בידי לקבוע, האם כגרסת התובע, הוסכם, כי הנתבעת תבצע את העבודות, למרות השינוי, בשים לב לכך שבגין חלקן יש תוספת תשלום ובגין חלקן יש עודף תשלום, כאשר בסך הכל, ככל שהדבר נוגע לשינויים המתוארים בחומות, אין פער משמעותי בין העבודה כפי שתוכננה ובין העבודה כפי שבוצעה בפועל. בשים לב לכך שבפועל יש לבצע התחשבנות בנושא שינויים, הרי שיש לבצע התחשבנות זו, גם אם היא לטובת התובע.

36. בניית קיר תומך נוסף מבטון :
בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אין מדובר בקיר המופיע בתכניות ולכן יש לחייב בגין השינוי בסכום של 6,451 ₪.
התובע העיד בעניין זה, כי מדובר בקיר שהנתבעת הרסה והיה מקום להשיבו לקדמותו.
מומחה בית המשפט לא התבקש בחקירתו להתייחס לבנייתו של קיר זה. התייחסותו של המומחה היתה, כי בעניינם של קירות שנהרסו, היה מקום לאשר תוספת, שהיתה יותר גדולה מהריסתם של קירות, שממילא נדרשה הריסתם לצורך ביצוע העבודה. מכל מקום, לא נסתרה טענת הנתבעת, כי מדובר בתוספת שלא הופיעה בתכניות ולכן היא זכאית לתשלום עבורה.
בעדותו התייחס מומחה בית המשפט לכך שלצורך בניית קיר זה ובניית המרתף היה צורך להסיר פלטה, שעלות הסרה 1,500 ₪ ויש להוסיף עלות זו לעלויות שאושרו על ידי מומחה בית המשפט.
יש מקום לאשר לפיכך סכום של 7,951 ₪.

37. ארון כיבוי אש:
התובע טוען, כי רכישת הארון הינה חלק מהעבודות. כן טוען התובע בתצהירו, כי ביצע את קו המים למתקן הכיבוי ואת החיבור ורכש את החומרים.
בעדותו טען התובע, כי הוא זה שרכש את ארון הכיבוי, באמצעות הנתבע, כאשר התובע שילם לנתבע עבור רכישה זו.
מכאן, ניתן להסיק כי התובע מאשר למעשה, כי מדובר ברכישה שאינה מהווה חלק מהעבודה.
גם מומחה בית המשפט אישר למעשה, כי מהזמנת העבודה לא ניתן ללמוד, כי הנתבעת התחייבה לבצע עבודה זו.
בניגוד לטענת התובע, אשר טען, כי העבודה כוללת את מכלול העבודות, הרי שדווקא עדותו בנוגע לארון הכיבוי, שם טען כי ביצע את קו המים, מלמדת, כי הנתבעת לא התחייבה למסור בניין מושלם וממילא עבודתה הינה אותה עבודה שפורטה בהצעת המחיר. אביזרים שאינם כלולים בהצעת המחיר וביניהם ארון כיבוי או אספקת חלון גזים אינם חלק אינטגראלי מהעבודה ולכן יש לשלם תמורתם בנפרד.

38. לא מצאתי מקום לקבל טענת התובע אשר נטענה לראשונה בעדותו, כי שילם לנתבע במזומן עבור הארון. מדובר בטענה חדשה, כשקודם לכן טען התובע, כי רכש את החומרים עבור התקנת מערכת כיבוי האש ו קו המים למתקן וממילא טענה זו הנוגעת לתשלום לא הוכחה.
ואולם, באשר לקו המים וכלל המערכת , לא הוצגה ראיה, כי הנתבע הוא זה שביצע את קו המים או את התקנת המערכת.
שעה שהנתבע כפר בטענת התובע לתוספת, הרי שהמינימום המתבקש מאת הנתבעת הוא להציג אסמכתאות לרכישת המערכת, על מנת שתתקבל טענתה. שעה שלא הוצגה כל ראיה בעניין, כי לקבל את טענת התובע, כי הרכישה היחידה היא זו של הארונות.
על התובע לשלם עבור רכישת ארון כיבוי אש. עלות רכישת הארון בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט דומה לעליות שננקבו על ידי התובע עצמו, אשר ציין, כי כל אחד מהארונות עלה כ- 1,500 ₪.
יש מקום לאשר לפיכך בהתאם לחוות דעתו של המומחה תשלום עבור שני ארונות בעלות של 1,492 ₪ לכל אחד ובסך הכל 2,984 ₪.

39. סך עלות תוספות הבניה-139,143 ₪ בתוספת מע"מ כשיעורו היום, בשים לב לכך שהסכום טרם ש ולם), שעל התובע לשלם לנתבעת עבור תוספות בנייה. מסכום זה יש לקזז את עלות בניית הקיר הגובל עם יהודאי בסכום של 6,227 ₪. סך הכל יש לשלם עבור תוספות הבניה את הסכום של 155,512 ₪.
כיוון שהתובע שילם על חשבון העבודות את הסכום של מיליון ₪, כשווי העבודות בהתאם להסכם המקורי 990,250 ₪ (בשים לב לשיעור המע"מ הרלוונטי), נותר התובע חייב סכום של 145,762 ₪ כולל מע"מ בגין יתרת התמורה, כולל התוספות.

ליקויי הבניה:
40. מכאן, יש לדון בתביעה העיקרית, שעניינה ליקויים בעבודת הנתבעת.
טענתו העיקרית של התובע לעניין ליקויי ה1בניה נוגעת לסוגיית האיטום, שעל האחריות לה חולקים הנתבעים. באשר ליתר הטענות הנוגעות לליקויי בניה, הנתבעים אינם מכחישים את מרביתם ומקבלים למעשה את מסקנות מומחה בית המשפט, כאשר טענתם היא, כי אלמלא המחלוקת הכספית באשר לתוספות הבניה, היו מבצעים את התיקונים ולכן יש להשית עליהם לכל היותר את העלות כפי שהיתה לו היתה הנתבעת מבצעת את העבודה, דהיינו הפחתה בשיעור של 15%-20% מהעלויות הנקובות בחוות דעת מומחה בית המשפט.

41. ליקויי איטום בקיר המערבי:
לטענת התובע, העלה את סוגיית האיטום לאחר שבחורף נוכח לראות, כי הרטיבות חודרת למבנה וממלאה אותו במים בהיקפים גדולים.
בהקשר זה, מצא מומחה בית המשפט כי יש צורך לתקן את האיטום, אך מצאתי מקום להעיר, כי על פניו, יש ממש בטענת הנתבעים, כי בעיית הרטיבות בחודש הראשון לא נבעה רק מבעיית האיטום הנדונה, אלא חלק מהבעיה נובע מעבודות שביצע התובע עצמו, אשר בנה את הגג בעצמו ולא באמצעות הנתבעת. מומחה בית המשפט עמד על בעיית רטיבות מהגג והגם התובע עצמו ציין בעדותו, כי פתר חלק מבעיית האיטום באמצעות ניקוז.
מכל מקום, סוגיית האיטום שנדונה לפניי מצריכה התייחסות, גם אם ישנה בעיית איטום נוספת שאינה באחריות הנתבעת.

42. בעיית האיטום שעליה ישנה מחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקר לקיר התומך בין התובע ובין שכנו מרצ'ל (הקיר המערבי).
אין מחלוקת, כי בעת שנבנה הקיר בוצע איטום על ידי איש איטום, מר שלום אלפסי, כאשר נטענת טענה, כי עבודתו של מר אלפסי היתה לקויה ויש לתקנה.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי אחראי לעבודתו של אלפסי. האם מדובר בתובע או האם מדובר בנתבעת.
אין גם חולק, כי בתכניות הביצוע שנערכו על ידי המהנדס דדון, לא מופיע פרט האיטום. פרט האיטום בנקודה זו לא היה רלוונטי ממילא, בשים לב לאופן שבו אמור היה להיבנות הקיר מלכתחילה, אלא שס וגיית האיטום לא מצאה התייחסות בתכנית הביצוע גם במקומות הנוספים שבהם נדרש איטום.

43. בהצעת העבודה של המהנדס דדון (נ/1) מצויין, כי העבודה אינה כוללת את רכיב האיטום ולשם ביצוע האיטום, יש להתייעץ ביועץ חיצוני.
לשיטת הנתבעת, כיוון שהתכניות לא כללו את פריט האיטום, הרי שהאיטום לא תומחר בהצעת המחיר. הנתבע אמנם דאג להביא איש איטום, את מר אפלסי, אלא שמדובר בקבלן ששירותיו נשכרו עבור התובע והתובע הוא זה שאחראי לעבודתו של מר אלפסי ולאיכות העבודה.
לשיטת התובע, ההתקשרות עם איש האיטום היתה של הנתבעת. עבודת האיטום כלולה בעבודת הקבלן המבצע ולתובע אין כל אחריות בעניין זה.

44. מומחה בית המשפט העיד וכתב בחוות דעתו באשר לפרקטיקה הנוהגת, כי כאשר בתכניות לא מופיע פרט האיטום, נקודת המוצא של הקבלן המבצע, היא כי מי שדואג לפרט זה הוא המזמין ועבודת האיטום אינה חלק מהעבודה המוטלת על הקבלן. כאשר הפרט מופיע בתכנית, נוטל על עצמו הקבלן המבצע את העבודה וגם מתמחר אותה.
בכל מקרה, בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, הקבלן אינו יכול להתנער מהחובה להסב תשומת לבו של המזמין באשר לצורך לבצע את האיטום וגם כאשר הפרט אינו מופיע, הוא אינו יכול להתקדם בעבודה, ללא ביצוע פרט זה, גם אם באמצעות גורמים חיצוניים.

45. במקרה שלפניי, העיד מר אלפסי איש האיטום והוגשה הקלטה שנערכה בינו ובין התובע, באשר לזהותו של מי ששכר את שירותיו של מר אלפסי.
מר אלפסי העיד באופן חד משמעי, כי ההתקשרות שלו היתה אל מול הנתבע וכי הוא ציפה שהנתבעת היא זו שתשלם לו את שכר עבודתו. בפועל, עד כה לא קיבל מר אלפסי שכר לא מהתובע ולא מהנתבעת.
עוד ציין מר אלפסי, כי אינו מכיר את התובע וכאמור, לא התקשר עמו באשר לביצוע עבודות האיטום.

דומה, כי הנתבע עצמו, אינו טוען אחרת ממה שטוען מר אלפסי. הנתבע טוען, כי הוא זה שהביא את מר אלפסי. הנתבע חולק על עצם הצורך לשלם למר אלפסי או לשאת באחריות לעבודתו של מר אלפסי, כיוון שלטענת הנתבע, פריט האיטום חל על התובע ולא תומחר בעבודתו וממילא, אם התובע הוא זה שצריך לשלם את שכרו של מר אלפסי, ממילא, אם יש פגם בעבודה זו, על התובע לשאת בנזקים שנגרמו בגין אותה עבודה או לתבוע אותם ישירות מאלפסי .

46. מצאתי מקום לקבוע, כי יש לקבל את גרסתו של הנתבע באשר לאופן ההתקשרות עם מר אלפסי. למען הסר ספק, שיקולי בקביעה זו אינם זהים לטענות הנתבעים, אשר ביקשו להטיל דופי בעדותו של מר אלפסי.
עדותו של האחרון היתה מהימנה, לא נראה, כי מר אלפסי היה מוטה כלפי התובע וגם לא נראה, כי ר אלפסי חשש מפני הטלת אחריות על כתפיו בנוגע לטיב העבודה. מר אלפסי העיד את שעל לבו, התייצב לדיון תוך התראה קצרה ולא נראה, כי גרסתו תואמה בדרך זו או אחרת אל מול התובע.

47. מלכתחילה, החומה כלל לא נתמכה במגרשו של מרצ'ל וממילא, אם היה צורך לבצע איטום, הוא בוודאי לא היה בהיקפים שנדרשו בעבודה שבוצעה בפועל, בשים לב לכך שמדובר כעת בקיר הבא במגע עם האדמה.
ואולם, כפי שציין המומחה, גם אם העבודה היתה מתוכננת מלכתחילה על קו הגבול, שעה שפריט האיטום אינו כלול בתכנית הביצוע, הרי שהאחריות לביצוע פרט זה, שעלותו אינה נמוכה, אינה חלה על הקבלן וממילא אינה מתומחרת בהצעת המחיר שניתנה על ידו.
אמנם, בפועל הנתבע הוא זה שיצר קשר עם מר אלפסי והוא זה שהיה איש הקשר מולו, לרבות לעניין התשלום. הנתבע היה הקבלן המבצע בשטח, הוא הצביע על הצורך באיטום, כפי שציין מומחה בית המשפט, כי נדרש מקבלן בשטח והוא גם זה שיצר קשר עם בעל מקצוע לצורך ביצוע העבודה, אך בפועל, מי שאמור לשאת בהוצאה האמורה הוא התובע ושכרו של איש האיטום אינו כלול בהצעת המחיר הראשונית ועצם העובדה שהשיח עם איש האיטום היה מולו, לרבות לעניין המחיר בגין העבודה, אין בה כדי להטיל עליו את האחריות לעבודה זו.
הנתבע אמנם לא שיתף את מר אלפסי בסוגיית זהות המשלם וייתכן שגם הנתבע לא ציפה כי תתעורר בעיה בעניין זה, אך אין בכך כדי לקבוע, כי במערכת היחסים שבין הנתבע ובין התובע, הנתבע הוא זה שאחראי לעבודת האיטום ולתשלום בגינה.

48. מכאן, יש להכריע בשאלה האם על הנתבעת לשאת בעלויות תיקון עבודתו של איש האיטום.
ככלל, שעה שעבודה מבוצעת על ידי קבלן עצמאי, שאין טענה לגביו, כי הוא לא איש מקצוע וכי בחירתו על ידי הנתבע היתה שגויה, הרי שאם יש טענה לרשלנות בביצוע עבודתו, על מזמין העבודה לשאת בעלויות הנובעות ממחדליו של איש האיטום, או מפגמים בעבודתו.

49. איש האיטום, מר אלפסי וכן מר מרצ'ל העידו באשר להתנהלות באשר לביצוע האיטום.
מרצ'ל העיד, כי ראה שהאיטום מבוצע רק באופן חלקי והעיר על כך לנתבע.
מר אלפסי העיד, כי אמנם, האיטום בוצע באופן חלקי, אך לא בשל העובדה שעבודתו לא היתה תקינה, או לא היתה כוונה להשלים את האיטום, אלא כיוון שנגמר החומר עבור האיטום והנתבע אמור היה לספק חומר נוסף, כאשר מר אלפסי מעיד, כי את החומרים סיפק הנתבע, כך שהיתה הפסקה בעבודה, עד לאספקת יתרת החומר.
לטענת מר אלפסי, החומר הנוסף שסופק על ידי הנתבע הינו חומר שלא היה תקין והיתה עמו בעיה.
כך העיד מר אלפסי:
"אני אסביר, כי בחלק התחתון הוא הזמין יריעות מחברה של משוב באשקלון. אנחנו עשינו לא היו לו עדו יריעות, אח"כ הוא אמר תביא יריעות מאצלי, הביא יריעות מהמחסן והניח אותם. אמרתי לו תראה איזה ישנות אלה, הוא אמר לי אל תדאג הפועלים שלי יעשו את זה, קמתי והלכתי." (עמ' 91 לפרוטוקול).
וכן:
"ש:מי שם את היריעות?
ת: חלק אני וחלק הפועלים.
ש: איך אתה נותן אחריות.
ת: אני לא נותן אחריות, פה נפרדו דרכנו.
כאשר מבצעים עבודה מא' ועד ת' נותנים אחריות. ושאר העבודה הוא אומר הכל בסדר ופתאום הפועלים ממשיכים." (עמ' 90-91).

50. למעשה, מעדותו של מר אלפסי ניתן ללמוד, כי הוא לא היה זה שביצע את כל עבודות האיטום, אלא חלקן בוצעו על ידי הנתבעת עצמה.
ממילא, אם הנתבעת ביצעה חלק מעבודות האיטום, האחריות לטיבן רובצת על הנתבעת.
אין בידי לחלק את האחריות בין הנתבעת ובין מר אלפסי ואף אין בידי כדי לקבוע, כי דבריו של מר אלפסי נכונים.
הנתבעת לא היתה זו שזימנה את מר אלפסי לעדות ומר אלפסי זומן למעשה באופן מפתיע עבור הנתבעת, בישיבה האחרונה, שהתקיימה, רק כיוון שמומחה בית המשפט לא יכול היה להתייצב לישיבה קודמת. מר אלפסי אף העיד ללא תצהיר והדברים נשמעו לפיכך מפיו לראשונה במהלך הדיון. הנתבעת לפיכך, לא נתנה התייחסותה העובדתית לטענותיו של מר אלפסי.

ואולם, שעה שקבעתי, כי הנתבעת היתה זו שדאגה לביצוע האיטום, גם אם באמצעות קבלן חלופי, וגם אם בתוספת תשלום הרי שכל עוד לא הוכח, כי אמנם נשכרו שירותיו של קבלן עצמאי ובפרט נוכח הטענה, כי חלק מעבודות האיטום בוצע על ידי הנתבעת עצמה, הרי שסבורתני, כי בנסיבות העניין, יש להטיל את האחריות לסוגיית האיטום על שכמה של הנתבעת , כמי שביצעה את עבודת האיטום כחלק מתוספות הבניה.
הנתבעת יכולה היתה להסביר לתובע באופן מפורש, כי לבד מהייעוץ שניתן על ידה בסוגיית האיטום, ניתן להזמין יועץ איטום חיצוני, שיפקח על עבודות האיטום, לבד מבעל המקצוע שנבחר, אם כי על פניו, אין טענה, כי אין די באותו בעל מקצוע ולכן, לו כל העבודה היתה מבוצעת על אלפסי, הרי שגם אם היה נופל בה פגם, לא היה מקום להטיל א חריות בעניין על הנתבעת. הנתבעת דאגה עבור התובע לביצוע העבודה ושעה שלא הוכח, כי העבודה במלואה אמנם בוצעה באמצעות אדם חיצוני, הרי שהאחריות לעבודות אלו, רובצת על הנתבעת, גם אם היא צריכה לקבל שכר עבור עבודות אלו.

51. לא נראה בלתי סביר בעיניי, כי לו היינו נדרשים אך ורק לתוספות הבניה, כי אז היתה הנתבעת מכלילה את עבודות האיטום במסגרת דרישתה לתוספות, זאת לאור קביעתי, כי עבודות האיטום הן עבודות נוספות והנתבעת ממילא התחייבה כלפי אלפסי לשכרו. לא שמעתי מפי הנתבע, כי פירט בפני התובע את השכר שיש לשלם לאלפסי, או כי דאג כאיש הקשר מול אל פסי שתשלום זה ישולם עם סיום העבודה על ידי מר אלפסי. ייתכן, שהנתבעת לא עשתה כן, לאור טענתו של אלפסי, כי לא ביצע את מלוא עבודות האיטום וממילא הנתבעת ביקשה להתחשבן בעניין זה ישירות אל מול התובע.
שעה שהסתיימו עבודות האיטום והסתבר, כי יש בהן בעיה, הרי שהנתבעת בחרה, כך נראה, משיקולים טקטיים, שלא לדרוש תוספת עבור עבודה זו, הגם שהיא זכאית לאותה תוספת.

52. מצאתי מקום לפיכך, שעה שלא ברור כיצד בוצעה העבודה, להטיל את האחריות בעניין זה על הנתבעת. למען הסר ספק, לנתבעת שמורות מלוא טענותיה כלפי מר אלפסי ואם אמנם הכשל הוא בעבודתו של מר אלפסי, אין כל מניעה לכך שהנתבעת תחזור בעניין זה אל מר אלפסי.

53. בשים לב לקביעתי זו, הנני סבורה, כי יש מקום לקזז מעלות העבודה את התשלום שהיה על התובע לשאת בו ממילא בגין עבודת האיטום הראשונית, בין אם ביצע אותה על ידי הנתבעת ובין אם ביצע אותה באמצעות קבלן מטעמו.
יש לקזז לפיכך את העלויות הנקובות בסעיפים ה' ו- ז' מתוך כלל העבודות המפורטות עמ' 9 לחוות הדעת, בסכום של 19,300 ₪, באופן שאלה לא תחוייבנה פעם נוספת, לאחר שלא שולמה תמורתן בפעם הראשונה.
סך עלות העבודות הנקובות בפרק זה, בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט -
59,226 ₪. עבודות אלו אינן כוללות גם עלות יציקת בטון, שאליה תינתן התייחסות נוספת ביחס לטענה בדבר שקיעת הרצפה.
משכך, בהפחתת הסכום של 19,300 ₪ עבור עלות האיטום, יש לאשר פיצוי עבור ליקויי האיטום בסכום של 39,926 ₪.

54. אציין בהקשר זה, כי מר אלפסי ביצע עבודות איטום נוספות.
כיוון שהן אינן כלולות בתביעת הנתבעת כעבודה נוספת, הרי שאין מקום לחייב את התובע בתשלום עבורן ומוצע, כפי שהתחייב התובע כלפי מר אלפסי, כי ישלם תמורתה של עבודה זו, לאחר שהסתבר, כי הנתבעת לא שילמה עבורה.
55. תפרי התפשטות בחומות.
לטענת התובע, עקב אי ביצוע תפרי התפשטות בחומות, נוצרה סדיקה בחומות.
הנתבעים טענו לעניין זה, כי בתכנית הביצוע של המהנדס לא ניתנה הנחיה לביצוע תפרי התפשטות, כאשר לא מן הנמנע שמהנדס יסבור, כי תפרי התפשטות אינם נחוצים.
המהנדס דדון העיד, כי כלל לא ערך תכנית ביצוע עבור החומות ולכן ממילא לא התייחס לסוגיית תפרי ההתפשטות.
מומחה בית המשפט העיד, כי שעה שאין תכנית ביצוע, על הקבלן לדעת, כי יש לבצע תפרי התפשטות ושעה שהנתבעת לא ביצעה אותם, עליה לשאת בעלות התיקון.
מצאתי מקום לאור עדותו של מר דדון ולא קביעת מומחה בית המשפט, להטיל את האחריות לתיקון הסדקים על הנתבעת בעלות של 3,888 ₪.

56. שקיעת הרצפה בחצריו של מרצ'ל:
בהתאם לעדות מומחה בית המשפט, העבודה בוצעה בניגוד לתכניות הביצוע ולכן האחריות לשקיעת הרצפה חלה על הנתבעת.
אמנם, מר דדון העיד, כי כלל לא ערך תכנית ביצוע עבור הריצוף אצל מרצ'ל, אלא שמצופה היה מהנתבעת לבצע את העבודה בהתאם לתכנית שניתנה ביחס לחומה המקורית, או לבקש תכנית חלופית לרצפה. יש לפיכך להטיל את האחריות לשקיעת הריצוף על הנתבעת.
עלויות בניית הרצפה, שהיה מקום להרוס אותה גם בשים לב לצורך לתקן את עבודת האיטום, פורטו בעמ' 9 לחוות דעתו שלמומחה בית המשפט, בסעיפים א, ב, ט, י, יא', בסכום כולל של 29,430 ₪ (יצויין, כי בטעות סכם המומחה את הסכומים האמורים בסכום שגוי בעמ' 12 לחוות הדעת) .
כפי שציינתי בסעיף 29 לעיל, אין לאשר את התשלום עבור הריסת הרצפה, בשים לב לכך שיש לזכות מנגד את הנתבעת עבור ההריסה כתוספת וזו מתקזזת אל מול זו. יש לקזז לפיכך את העלויות המפורטות בסעיפים א', ב' בסכום של 16,730 ₪ ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בעלות של 12,700 ₪.

57. רטיבות בקיר הדרומי:
מומחה בית המשפט חילק את סוגיית הרטיבות בקיר זה לשניים.
חלקו האחד נוגע לרטיבות המגיעה מהגג.
באשר לרטיבות זו, לאחר שהוברר, כי מי שביצע את עבודות הגג היה התובע, ציין המומחה בחוות דעתו וחזר על כך בעדותו, האחריות לרטיבות הינה באחריות התובע.

אשר ליתר העבודות, שהן עבודות שביצע על פי הנטען איש האיטום והתגלתה בהן בעיה דומה לזו שהתגלתה בקיר המערבי, הרי שיש להחיל על עבודות אלו את הדין שהוחל על הקיר המערבי (מדובר בקיר שהוא התחום של 1.5 מטר מעבר לדופן המערבית של המקלט ונראה, כי מדובר בדופן המהווה המשך של אותה דופן שהיתה בה בעיה בקיר המערבי.
בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המש פט, עלות התיקון 2,850 ₪.
מסכום זה יש להפחית סכום של 750 ₪ עבור העבודה המקורית, כך שיש לפצות בסכום של 2,100 ₪.

58. שימוש בפוליאוריתן מוקצף:
גם מומחה הנתבעים מסכים בעניינו של ליקוי זה, סך העלות 2,000 ₪.

59. סדיקה בריצוף:
הנתבעים טענו, כי סדקים אלו הינם תוצאה של ליקויי בתכנית.
בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, העבודה בוצעה שלא בדיוק לפי התכנית ולכן האחריות לליקוי חלה על הנתבעת.
סך העלות – 5,400 ₪.

60. השלמת דלתות שאינן גמורות:
הנתבעים מאשרים, כי העבודה לא הושלמה, לפחות לגבי חלק מהדלתות.
יש לאשר העלויות שבחוות דעת מומחה בית המשפט בסכום של 450 ₪.

61. בניית קירות ההפרדה מגבס ולא מבלוק שחור:
בהתאם להצעת המחיר, יש לבנות את הקירות מבלוק. בפועל בוצעה העבודה מגבס.
הנתבעים טוענים, כי מדובר בסיכום דברים אל מול התובע, אשר ביקש לשמר לעצמו את האפשרות לשינויים עתידיים ביתר קלות.

מומחה בית המשפט אישר בעדותו, כי ככל שהדבר נוגע לעלויות בניה, אין פער בין בניה מגבס ובין בניה מבלוק, אלא שכיוון שהוסכם על בניה בבלוק, אישר המומחה את הליקויי.

62. מצאתי מקום בעניין זה לקבל את גרסת הנתבעים לכך שסיכום הדברים היה, כי העבודה תבוצע בגבס.
כאמור, אין מדובר בעלויות זולות יותר בביצוע העבודה בגבס ולכן, על פניו, אין לנתבעת אינטרס לסטות מהוראות ההסכם.
התובע עצמו העיד, כי פנייתו אל הנתבעת היתה לאחר סיום העבודה לשביעות רצונו ורק עקב בעיית הרטיבות.
שינוי בעבודה בסוג החומר, גבס לעומת בלוק, הינו שינוי שניתן להיווכח בו תוך כדי ביצוע העבודה.
יש לציין, כי בהתאם לעדותו של מומחה בית המשפט, הרצפה במבנה בוצעה בדרך של בטון מוחלק, עוד טרם ביצוע המחיצות. משכך, ושעה שבנייה בבלוק נעשית לפני הריצוף, בוודאי ניתן היה להבחין בכך שלא בוצעו מחיצות בבלוק. על פניו, לו מדובר היה בשינוי שאינו על דעתו של התובע, היה התובע מעיר על כך תוך כדי ביצוע העבודה.
העובדה שהתובע לא הלין על כך תומכת בטענת הנתבעת, כי מדובר היה בשינוי בהסכמה ולכן לא מצאתי מקום לאשר פיצוי עבורו.

63. מטבחונים:
בהצעת המחיר דובר על מטבחון עתידי/ מטבחון נוסף.
הנתבעת טוענת, כי לא התחייבה לבצע את עבודות הקמת המטבחונים.
בשים לב לכך שגם לא בוצעה הכנה עבור אותם מטבחונים וזוהי המשמעות של מטבחונים עתידיים, הרי שיש מקום לאשר פיצוי עבור עבודות האינסטלציה בלבד בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט- 2,400 ₪.

64. חיפוי קרמי:
הנתבעת התחייבה לבצע חיפוי קראמי לחדרי השירותים.
בפועל, בוצע ריצוף בחדר שירותים אחד בלבד.
ייתכן והדבר נעשה בהסכמה, כיוון שרצפת המבנה נעשתה בדרך של בטון מוחלק, שטובה גם לחדר השירותים וממילא בוצעה גם בחדר השירותים.
אלא, ששעה שעסקינן בחישובים הכוללים גם תוספות בניה, הרי שיש לחשב מן הצד השני, גם את ההפחתות בגין עבודה שלא בוצעה.
יש מקום לאשר לפיכך סך של 2,160 ₪, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט

65. עבודות גמר:
יש לאשר העלויות המפורטות בעמד 22-23 לחוות דעת מומחה בית המשפט – 2 ,700 ₪.

66. סך עלות ליקויי הבניה: 73,724 ₪, בתוספת מע"מ ובסך הכל 86,257 ₪.

עלות התיקונים עבור הנתבעת:
67. הנתבעת טוענת, כי לא ביצעה את התיקונים בעצמה, כיוון שהתובע נותר חייב כלפיה חוב כספי וכי אלמלא אותו חוב כספי, היתה מבצעת את התיקונים בעצמה, במסגרת האחריות שניתנה על העבודה.
על פניו, יש ממש בטענות הנתבעת, כי טרם ביצוע תיקון ליקויים יש להסדיר את הנושאים הכספיים, שלא הוסדרו במשך חודשים ארוכים.
אלא, כיוון שהנתבעת כפרה באחריות באשר לחלק מהליקויים ובעיקר באשר לבעיית האיטום, שקבעתי לגביה אחריות לנתבעת ולא פטרה עצמה רק בטענה, כי לא ביצעה תיקון עקב אי תשלום, הנני סבורה, כי לא יהיה נכון בשלב זה לאפשר - גם תיאורתית ולצורך חישוב העלויות - תיקון ליקויים על ידי הנתבעת ויש מקום לערוך התחשבנות כספית כשעלות תיקון הליקויים הינה העלות עבור התובע וממילא יש להיצמד בעניין זה לעלויות הנקובות בחוות דעת מומחה בית המשפט.

התביעה האישית נגד הנתבע.
68. לאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה התובע הוא זה שנותר חייב כספים, הרי שאיני נדרשת להכרעה בסוגיה זו, אך למעלה מן הצורך מצאתי מקום להעיר, כי איני סבורה, כי התקיימו בהליך שלפניי נסיבות המצדיקות חיוב הנתבע באופן אישי כלפי התובע.
התובע התקשר בהסכם אל מול הנתבעת ומי שחב חובת זהירות כלפיו היא הנתבעת.
מובן, כי הנתבע, אף הוא יכול לחוב בחבות אישית על מעשה נזיקין שביצע, אלא ששעה שמדובר בפעולות שפעל הנתבע תוך כדי עבודתו אצל הנתבעת, שכלפיה, כמעסיקה, הוא חב בראש ובראשונה חובת זהירות ושעה שאין מדובר בפעולות רשלניות חמורות, אלא בהתרחשויות המתרחשות תוך כדי ביצוע עבודה וניתנות לתיקון בעלויות סבירות, כשבדרך כלל קבלן אף נוטל אחריות לביצוע התיקונים האפשריים בעבודתו, לא מצאתי מקום להטיל במקרה שלפניי אחריות אישית על הנתבע.
עיקר הרשלנות המיוחסת לנתבעת הינה רשלנות בביצוע עבודה. עבודה זו מבוצעת לעתים על ידי עובדים של הנתבעת, לאו דווקא על ידי הנתבע כאורגן של הנתבעת. אין מדובר במצגים שהציג הנתבע כלפי התובעת ואין מדובר בפעולות ישירות אל מול הנתבעת, למעט אולי בסוגיית האיטום, אלא בביצוע בפועל של עבודה שהתחייבה בה הנתבעת ובנסיבות אלו, שעה שלא ניתן להתרשם מרשלנות אישית של הנתבע, על פי חובת זהירות שהוא חב כלפי התובע, אין מקום להטיל עליו אחריות אישית.

פיצול סעדים:
69. בתביעתו עתר התובע לפיצול סעדים, לטענתו, יכול ויסתבר, כי הליקויים במבנה ימנעו ממנו השכרתו וכן יכול ויגרמו נזקים כתוצאה מביצוע עבודות אצל מרצ'ל והצורך לפצותו בשל כך.
במהלך עדותו העיד התובע על מניעה האפשרות להשכיר חלק מהמבנה למשך תקופה מסויימת.

לאחר שניתנה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, טען התובע, כי ישנו ליקוי נוסף בעבודת הנתבעת. לטענתו, קיר דקורטיבי שבוצע, בוצע ללא חגורות בטון. התובע ציין, כי פנה למכון התקנים על מנת לבחון נקודה זו. לטענתו, מומחה בית המשפט לא התייחס לליקוי, כיוון שאינו מופיע בחוות הדעת מטעם התובע וזאת הגם שהתובע הציג לפניו את הליקוי בעת ביקור המומחה.

כאשר ביקש התובע להעלות סוגיה זו, אפשרתי לו להגיש בקשה בעניין, תוך שציינתי, כי התיק קבוע לשמיעת הראיות לעוד כשלושה חודשים וחצי ויש לקחת זאת בחשבון.
חלף הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, הגיש התובע תביעה חדשה שבה שטח את טענותיו בנושא.
הנתבעים מתנגדים לפיצול סעדים, לטענתם, יכול היה התובע להעלות טענותיו בסוגיה עוד במהלך ניהול ההליך וכבר עם הגשת כתב התביעה.
טענות אלו נטענו גם בתביעה הנוספת שהוגשה על ידי התובע.

70. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לפיצול סעדים.
תביעתו של התובע הוגשה לאחר שניתנה חוות דעת מומחה מטעם התובע. אותו מומחה בדק את המבנה ונדרש לכל טענות התובע, כפי שנטענו על ידו.
התובע עצמו העיד, כי בעת ביקורו של מומחה בית המשפט, הוא זה שהסב את תשומת לב המומחה לליקוי הנטען, כאשר הסביר, כי חשד בדבר קיומו של ליקוי כבר קודם לכן. התובע העיד: "כשהמומחה אני כבר ידעתי והתרעתי בפניו אבל הוא לא התייחס לזה בחוות דעתו... היתה לי תחושה שבקירות הבלוקים אין חגורות שאלתי את שרון האם אתה עושה חגורות וקיבלתי תשובה והבנתי שמשהו פה לא..." (עמ' 45 לפרוקטוקול).
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 מאפשרות לבעל דין לתקן את כתב תביעתו לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית משפט, ללא נטילת רשות מבית המשפט, הזדמנות של א נוצלה. אף ניתנה לתובע הזדמנות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה (אם כי לא ברור מה היו סיכוייה, נוכח עיתוי הגשתה), גם הזדמנות זו לא נוצלה. הנני סבורה, לפיכך, כי אין מקום לאפשר לתובע להתדיין פעם נוספת באותו עניין.
בידי התובע היתה האפשרות לשטוח את מלוא טענותיו בפני המומחה מטעמו טרם הגשת התביעה. התובע בחר שלא לעשות כן משיקוליו הוא, וכאמור, הגם שה"חשד" בדבר ליקוי היה קיים עוד לפני ביקורו של מומחה בית המשפט, ולמעשה כבר בשלב הבנייה, לא עשה התובע דבר על מנת להביא סוגיה זו לכדי בירור.
ביסוד בקשתו של התובע לפיצול סעדים בכתב תביעתו, עמדו שיקולים שונים. אז סבר התובע, כי נזקיו כתוצאה מאותם ליקויים שפורטו בכתב התביעה יהיו גדולים יותר ולכן ביקש לשמר לעצמו את הזכות לעתור לפיצוי בגין אותם סעדים שטרם התבררו.
טעם זה יכול להוות טעם ראוי לפיצול סעדים, אך אין כל מקום להטריח בעל דין להתדיין בגין אותו עניין פעמיים, רק כיוון שלתובע לא אצה הדרך לברר את טענותיו במסגרת הליך אחד.
על פניו, מדובר בטרחה של הנתבעת, אשר תיזקק לחוות דעת נוספות, להתדיינות נוספות ואולי אף יידרש מינוי נוסף של מומחה מטעם בית המשפט.
טרחה זו אין לה כל מקום, שעה שהתובע יכל למצות את תביעתו בהליך כאן.

71. אוסיף ואציין, כי שעה שעומדת לפניי התביעה הנוספת, הנני סבורה, כי גם לגופו של עניין, במסגרת האיזונים בין הצדדים, אין מקום להעדיף את אינטרס התובע אל מול פני אינטרס הנתבע שלא להיות מוטרח פעמיים ודומה, כי התובע מסוגל לספוג את הנזק הנטען, גם ככל שהוא באחריות הנתבעת.
לאור האמור, לא מצאתי מקום להתיר פיצול סעדים בתביעה שלפניי ומשכך, על פניו, על התובע למחוק את התביעה הנוספת שהוגשה.

סוף דבר:
72. בתביעה העיקרית על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 86,257 ₪.
התביעה כנגד הנתבע נדחית.
בתביעה שכנגד על התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבעת (התובעת שכנגד) את הסכום של 145,762 ₪.
סך הכל, בקיזוז הסכומים זה מול זה, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת את הסכום של 59,487 ₪.
באשר להוצאות, בשים לב לכך שטענות הצדדים התקבלו באופן חלקי, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 1 0,000 ₪ וכן אני מחייבת אותו בשכ"ט עו"ד, הלוקח בחשבון ג ם דחיית התביעה כנגד הנתבע בסכום של 10,000 ₪.
הערבון שהופקד לשם הבטחת הוצאות התובע, יוחזר לנתבע.

ניתן היום, ד' כסלו תש"פ, 02 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.