הדפסה

בית משפט השלום באשדוד תא"מ 58658-02-16

בפני
כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד

התובעת:
אלדן תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אילנית אדרי

נגד

הנתבע:
אברהם כחלון

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 07.07.2014 ואשר הועמדו בכתב התביעה על הסך הכולל של 6,450 ₪.

הנתבע אינו מכחיש כי פגע ברכב התובעת מאחור והמחלוקת בין הצדדים היא ביחס לנזק שנגרם כתוצאה מפגיעה זו.

רקע וטענות הצדדים:

1. ביום 07.07.2014 נהג ברכב התובעת, אלדן תחבורה בע"מ (להלן:"התובעת"), מר ערן שטראוס (להלן:"נהג התובעת").

בשעה שנהג התובעת עצר לפני מעבר חציה ביציאה מכיכר באשקלון, פגע בו הנתבע, מר אברהם כחלון (להלן:"הנתבע") מאחור.

2. נהג התובעת מסר הודעה לתובעת בדבר נסיבות התאונה ביום 28.07.2014 (נספח א' לכתב התביעה). הרכב נבדק על ידי שמאי ביום 28.10.2014. בחוות דעת השמאי הועמד הנזק על הסך הכולל של 4,718 ₪ (מתוכם עלות תיקון בסך של 3,780 ₪ וירידת ערך בסך של 938 ₪ - ולא כאמור בכתב התביעה ), וזאת בגין פגיעת מעיכה בפגוש האחורי.

3. הנתבע מאשר כי פגע ברכב התובעת מאחור אלא שלטענתו הפגיעה היתה מזערית והתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי אינן משקפות את הנזק כתוצאה מן הפגיעה.

דיון והכרעה:

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי את העדים והצדדים מצאתי לקבל את התביעה ביחס לנזקים המוכחים בהתאם לחוות דעת השמאי ונספחי כתב התביעה.

בהתאם להוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין להלן באופן תמציתי.

5. מאחר שהאחריות לתאונה אינה מוכחשת, יש להכריע בשאלה אחת והיא האם התובעת הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת כי פגיעת המעיכה בפגוש האחורי ברכב התובעת (להלן:"המעיכה") כפי שצולמה על ידי השמאי (ת/1) נגרמה כתוצאה מפגיעתו של הנתבע.

בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובעת לפיה המעיכה היא תוצאה של התאונה מושא התובענה וזאת מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

6. נהג התובעת העיד כי כאשר קיבל לידיו את רכב התובעת הוא היה ללא פגיעות וכי למיטב זכרונו התמונות שצילם השמאי מייצגות את הפגיעה כתוצאה מן התאונה מושא התובענה (ס' 7-8 לתצהיר מיום 28.07.2016).

בעדותו בחקירה נגדית העיד נהג התובעת כי הוא אינו יודע לומר אחרי שנתיים מה עוצמת המכה אך הוא הרגיש חבטה. נהג התובעת הצהיר "חד משמעית" כי המעיכה נגרמה כתוצאה מן התאונה ופגיעת הנתבע (עמ' 1 ש' 24-28 לפרוטוקול הדיון מיום 06.10.2016).

בכל הנוגע למועד מסירת ההודעה לתובעת העיד נהג התובעת כי שוחח עם קצין הבטיחות של מעסיקתו שאמר לו שכל עוד הפגיעה אינה מפריעה לנסיעה אין צורך להודיע מיידית (שם ש' 28-30).

עדותו של נהג התובעת היתה ישירה וברורה ועלתה בקנה אחד עם תצהירו ועם תמונות הנזק.
כמו כן עדותו של נהג התובעת נתמכה בהודעתו לתובעת נספח א' לכתב התביעה, שנמסרה כשלושה שבועות לאחר התאונה, שם צויין במפורש כי הפגיעה היא בפגוש האחורי וכי הפגיעה היא מסוג מעיכה.

7. הנתבע טען כאמור כי הפגיעה היתה מזערית, אולם לא עלה בידו להצביע בתמונות (ת/1) על הפגיעה שלטענתו נגרמה בתאונה וזאת בהעדר פגיעה נחזית אחרת בפגוש האחורי של רכב התובעת בתמונות אלו.

כאשר נשאל על כך הנתבע השיב הוא שבארבעה חודשים ניתן לסדר את הרכב ארבע פעמים (עמ' 3 ש' 15-16 לפרוטוקול הדיון מיום 06.10.2016), וזאת בהתייחס לפרק הזמן שחלף ממועד התאונה ועד למועד בדיקת השמאי וצילום התמונות. טענה זו הועלתה באופן סתמי וכללי ואף לא נטענה במסגרת כתב ההגנה שהגיש הנתבע ומשכך לא מצאתי מקום לקבלה.

הנתבע העיד בחקירתו כי הפגיעה היתה "שריטה קטנה" (שם עמ' 4 ש' 19). לעומת זאת בכתב ההגנה הגדיר את פגיעה ברכב התובעת כ"פגיעה מזערית" מבלי שציין כי מדובר בשריטה בלבד.

במסגרת חוות דעת השמאי שלא נסתרה צויין כי ירידת הערך נובעת בחלקה מפגיעה קלה בפח האחורי (עמ' 4 לחוות הדעת), וזו, כמו גם יתר רכיבי הנזק, עולה בקנה אחד עם אופן תיאור עוצמת המכה ומיקומה על ידי נהג התובעת וגם עם טענת הנתבע בדבר עוצמתה הקלה של הפגיעה.

בנוסף, על אף שבעדותו בחקירה נגדית טען הנתבע כי לא צילם את הרכב לאחר התאונה אלא כי נהג התובעת צילם את הרכב (שם עמ' 3 ש' 28) הרי שבסיכומיו חזר בו מן הטענה וטען כי צילם את הרכב אולם בשל תקלה במכשיר הטלפון שלו נמחקו התמונות (שם עמ' 5 ש' 23-26). בפועל, הנתבע לא הציג תמונות של רכבו על מנת להראות את היקף הפגיעה ברכב שלו לשם השוואה עם הפגיעה ברכב התובעת. יש לזקוף השינויים בגרסת הנתבע וכן אי הצגת התמונות לחובת הנתבע.

כאן המקום לציין כי אין חולק כי התאונה אירעה בימי מבצע צוק איתן וכי בתקופה זו היה קושי לשהות פרק זמן ארוך ברחוב (ראה עדות הנתבע עמ' 3 ש' 23-24 לפרוטוקול הדיון מיום 06.10.2016) . לאור זאת קשה להניח כי עלה בידי הצדדים לעמוד באופן מדוקדק על אופי הפגיעה והיקפה במקום התאונה ועל כן, ובהעדר כל ראיה לתיעוד הפגיעה על ידי הנתבע בסמוך למועד התאונה, סבורני כי יש מקום ליתן משקל של ממש להודעה שמסר נהג התובעת לתובעת כשלושה שבועות לאחר התאונה.

8. בשים לב לאמור ולמפורט לעיל ומאחר שעדותו של נהג התובעת בדבר אופי הנזק ברכב התובעת נתמכה בהודעה שנמסרה על ידו כשלושה שבועות לאחר התאונה ובתמונות הנזק, מצאתי להעדיף את גרסת נהג התובעת ביחס לנזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מן הפגיעה של הנתבע.

9. אשר למועד עריכת חוות דעת השמאי, אין חולק כי זו נערכה כארבעה חודשים לאחר התאונה, שהוא פרק זמן אשר לכל הפחות מציב סימני שאלה בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין הנזקים המפורטים בחוות הדעת לבין התאונה מושא התובענה. עם זאת בנסיבות העניין, נוכח העובדה שאין חולק שלא היה בפגיעה כדי להפריע להמשך השימוש והנסיעה ברכב התובעת, לאור העובדה שפרטי הפגיעה הועלו כאמור על הכתב כשלושה שבועות לאחר התאונה וכן בהתחשב במצב הביטחוני כמפורט לעיל לא מצאתי כי יש בפרק זמן זה כדי ניתוק הקשר הסיבתי .

10. מכל המקובץ לעיל אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח במידה הנדרשת כי הנזקים לרכב התובעת המפורטים בחוות דעת השמאי שלא נסתרה נגרמו כתוצאה מפגיעת הנתבע ברכב התובעת.

עם זאת, כאמור, במסגרת חוות הדעת הועמדה עלות התיקונים על הסך של 3,780 ₪ ושווי ירידת הערך הועמד על הסך של 938.06 ₪. משכך הנזק הכולל לרכב התובעת עומד על הסך של 4,718 ₪ בלבד ולא כאמור בכתב התביעה.

כמו כן ומאחר שאין חולק כי הפגיעה לא הגבילה את הנסיעה ברכב לא מצאתי לאשר את עלות הגרר הכלולה בסכום התביעה.

משכך, עלה בידי התובעת להוכיח את הנזק לרכב בסך של 3,780 ₪, ירידת ערך בשווי 938 ₪, ועלות עריכת חוות הדעת בסך של 400 ₪ ובסה" כ 5,118 ₪ מיום התאונה (07.07.2014).

11. על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם  לתובעת סך של 5,118 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום 07.07.2014 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת המשפט בסך של 375 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה 28.02.2016 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות העד בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 800 ₪,  בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ההוצאות ושכר הטרחה נפסקו ב ין היתר בשים לב לסכום התביעה ואי ההתאמה בינה לבין הנזקים כמפורט בחוות דעת השמאי.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.