הדפסה

בית משפט השלום באשדוד ת"ט 53335-06-18

בפני
כבוד ה שופט יהודה ליבליין

התובע/הזוכה
ע"י ב"כ עו"ד א' אריה

אוריאל שמן

נגד

הנתבע/החייב
ע"י ב"כ עו"ד ע' פלס
משה צבי הרץ

החלטה

1. בפניי בקשתו של מר אוריאל שמן (להלן- " התובע" או "הזוכה") לעיון חוזר בבקשה שניתנה ביום מיום 12.10.2018 בגדרה ניתנה לנתבע רשות להתנגד , לדחיית הבקשה למתן רשות להתנגד לביצוע שטר ולמתן הוראה על שפעול הליכי הוצל"פ כנגד מר משה צבי הרץ (להלן- " הנתבע" או "החייב").

מבוא
2. ביום 21.6.2018 הוגשה, על ידי החייב, התנגדות לביצוע שטר חוב בסך 560,000 ₪. במסגרת ההתנגדות נטען על ידי החייב, כי הזוכה הציע לו סיוע כספי בצורת הלוואות, וכי סוכם בין הצדדים שההלוואות תוחזר נה לעו"ד שמן (התובע) באמצעות כספים שיתקבלו ממכירת נכס שבבעלות החייב.

3. בתצהיר שצורף לבקשה אישר החייב, כי התובע אכן העביר ל ו סכום של כ-500,000 ₪, אלא שנטען, כי הסכום כולו נמוך מ הסכום שנרשם בשטר החוב שהוגש. צו יין, כי על אף בקשות חוזרות, התובע לא העביר לו פירוט כולל , של סך חובותיו , וכי הסך הנקוב בשטר החוב (560,000 ₪) גבוה משמעותית מכלל ההעברות.

4. עוד צו יין, כי החייב מצוי במו"מ למכירת הדירה , אך זו טרם נמכרה בפועל, כך שזמן פירעון ההלוואה טרם הגיע.

5. נוכח כל האמור לעיל, ביקש החייב כי תינתן לו רשות להתנגד לביצוע השטר.

6. ביום 12.10.2018 ניתנה החלטה, על יסוד הבקשה, בגדרה התרתי לחייב להתנגד לביצוע השטר , זאת בהתאם להלכה הפסוקה, ולפיה די ב"הגנה בדוחק", ונוכח טענותיו השונות של החייב, כי פרע ולו חלקית את ההלוואה שניתנה לו.
7. ביום 15.10.2018 הגיש התובע בקשת הבהרה, שהינה הלכה למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט לייתן רשות להתנגד .

8. בבקשה נטען, כי טענתו של החייב בדבר אי הוכחת גובה החוב הינה הגנת בדים . בתמיכה לטענה זו, הגיש התובע העתקים של שני הסכמי הלוואה חתומים על-ידי ה חייב, האחד בסך 70,000 ₪ והשני בסך 560,000 ₪. כמו כן, צורפו אסמכתאות בנקאיות המעידות על העברת מלו א הסכום הנקוב בשטר החוב .

נטען, כי בניגוד לטענות החייב, מועד פירעון ההלוואות נשוא שטר החוב , הינו בחלוף שישה חודשים ושלושה ימי עסקים מיום חתימת הסכם ההלוואה , וכי בפועל לא שילם החייב ולו שקל אחד על חשבון ההלוואה שניתנה לו. נוכח צירוף כל האסמכתאות בדבר גובה קרן החוב , נטען על ידי הזוכה, כי אין כל ספק שזכותו להיפרע בגין הסכום הנקוב בשטר החוב, קרי 560,000 ₪.

9. ביום 26.11.2018 הוגשה תגובה מטעם החייב, ובה נרשמו, בין היתר, הדברים הבאים:
"...במסגרת התגובה יובהר כי אין למשיב כל התנגדות לתשלום מיידי של הסכום הנטען בשטר החוב המקורי, ובלבד שהעיקול על הנכס, אשר הוטל בידי המבקש כחלק מההליך דנן-יוסר...
...עורך דין שמן גם יודע היטב שהמשיב מוכן ויכול לשלם לו את הסכום הנקוב בשטר החוב רק כנגד הסרת השעבוד הרובץ לטובת עורך דין שמן על הדירה, משום שמקור הכספים בכספי תמורת מכירת הדירה והקונה לא יסכים להעבירם ללא הסרת השעבוד.
...לסיכום: המשיב מסכים לאמור בבקשה התמוהה והמיותרת שהגיש עורך דין שמן והוא מוכן לדאוג מיידית להעברת הכספים נשואי שטר החוב מרוכש הדירה כנגד הסרת העיקול." (ההדגשות שלי – י.ל)

10. נוכח האמור בתגובת החייב, ממנה עולה הודאה בסכום החוב הנקוב בשטר החוב, אזי ביום 9.12.2018 ניתנה החלטה , המורה ל חייב לנמק מדוע לא תבוטל ההחלטה מיום 12.10.2018 , בגדרה ניתנה לו רשות להתנגד לשטר.

11. ביום 27.12.2018 הגיש החייב תשובה לבית המשפט ובגדרה נטען, כי החייב מסכים לבקשת התובע, ובלבד שהתובע יסיר את העיקול שהוטל על הדירה, באופן שיאפשר את מכירתה.

12. נוכח הודאתו של החייב בקיום החוב, ולאחר עיון בטענות הצדדים, נקבע דיון לבחינת ההחלטה המתירה רשות להתנגד.
13. בדיון שהתקיים ביום 20.1.2019 נמסר לצדדים כי על פני הדברים, יש מקום לבטל את ההחלטה מיום 12.10.2018, ובהתאם תדחה הבקשה למתן רשות להתנגד , וההליך יוח זר ללשכת ההוצאה לפועל.

בסופו של דבר, לאחר שמיעת טענות הצדדים, ביחס לבקשת ה תובע לעיון חוזר ב החלטת בית המשפט מיום 12.10.2018, ניתנה אפשרות לחייב להפק יד בקופת ביהמ"ש סך של 635,000 ₪, ובכפוף להפקדה זו יבוטל צו העיקול על הנכס.

14. בעקבות החלפת הייצוג של החייב, ובעקבות בקשות שונות שהוגשו , ובכלל זאת בקשה להוספת טיעון בכל הקשור לבקשה לעיון חוזר, הוריתי על קיום דיון נוסף בעניינה של בקשה זו.

15. במסגרת הדיון, ש התקיים ביום 16.4.2019 הגיעו הצדדים , בסיוע בית המשפט , להסכמות, שעיקרן , כי התובע יפקיד בבית המשפט את המסמכים הדרושים לסילוק המשכון שנרשם לטובתו ולסילוק העיקולים שנרשמו לטובתו, ומנגד ה חייב ידאג כי רוכש הדירה או מי מטעמו יפקיד בקופת בית המשפט, עד ליום 15.5.2019 סכום בסך 1,150,000 ₪ (ראו פרוטוקול מיום 16.4.2019).

הוסכם, כי ככל שהחייב לא יבצע את ההפקדה במועד האמור, תינתן החלטה בבקשה לעיון חוזר .

16. בהתאם, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, ונקבעה תזכורת לבחינת מימוש ההתחייבויות.

17. ביום 15.5.2019 הגיש החייב בקשה למתן ארכה קצרה לקיום פסק הדין, שנומקה בכך שהצדדים לא לקחו בחשבון את מיעוט ימי העבודה בשל חג הפסח, כך שה חייב או רוכש מטעמו יפקידו את הסכום בסך 1,150,000 ₪ עד ליום 30.5.2019.

18. ביום 16.5.2019 הוגשה על ידי התובע בקשה דחופה לביצוע פסק דין , ומתן החלטה בבקשה לעיון חוזר ולהורות על שפעול הליכי הוצל"פ כנגד החייב.

19. ביום 21.5.2019 הוגשה תגובה מטעם החייב, לפיה, יש לדחות את בקשת התובע, ולקבל את בקשת הארכה , על מנת להביא לפתרון מהיר ויעיל לצדדים, כך שלא ייגרם כל נזק לאף אחד מהצדדים.

20. ביום 22.5.2019 ניתנה החלטת בית המשפט, כדלקמן:
"פסק הדין ניתן על יסוד הסכמת הצדדים. לפיכך, הבקשה חותרת תחת יסוד סופיות ההליך וקיום הסכמים. היות שכך, לא ניתן לשנות את ההסכם ואת פסה"ד אלא בהסכמת הצדדים.
יחד עם זאת, הצדדים יבואו בדברים ביניהם כך שהתשלום יבוצע עד ליום 26.5.2019.
החייב ימסור הודעה על ביצוע ההפקדה במועד זה."

21. ביום 26.5.2019 הוגשה בקשה על ידי החייב, ולפיה הגיעו הצדדים להסכמה למתן ארכה בהפקדת התשלום עד ליום 2.6.2019.
הוסף כי הסכמת הזוכה ניתנה לשם ייתור המשך ההליכים , ובהסתמך על הסכמת ה חייב במפורש כי לא תינתן ארכה נוספת, מכל סיבה שהיא, לרבות ע"י בית המשפט, וכי ככל ולא יופקד הסכום בקופת בית המשפט בחלוף המועד המוסכם, יכריע בית המשפט בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין.

22. נוכח האמור לעיל, ביום 27.5.2019 ניתנה ארכה, כמוסכם על הצדדים, עד ליום 2.6.2019.

23. ביום 3.6.2019 הוגשה בקשה דחופה לביצוע פסק דין, ומתן החלטה בבקשה לעיון חוזר ולהורות על שפעול הליכי הוצל"פ כנגד החייב, נוכח העובדה כי החייב לא פעל בהתאם להסכמה האחרונה שקיבלה תוקף ביום 27.5.2019. נוסף על כך, ביקש הזוכה לשקול פסיקת הוצאות לדוגמא, נוכח האופן בו ניהל החייב את ההליך, כאשר כפר בחוב באופן שקרי ותעתע בבית המשפט ובזוכה.

דיון והכרעה
24. די בעיון בהשתלשלות ההליך כמפורט במבוא להחלטה זו, כדי להסיק כי החייב נוקט סחבת בכל הנוגע לניהול ההליך, על מנת להימנע ככל הניתן מפירעון ההלווא ות לידי הזוכה.

כאמור בתגובות השונות שהוגשו על-ידי החייב במסגרת הבקשה לעיון חוזר (ראו סעיפים 9 ו-11 לעיל ובפרוטוקול הדיון מיום 20.1.2019 ), החייב אינו מכחיש את החוב, אלא שבצד זאת העלה טענה אחת ויחידה, ולפיה הוסכם שיפרע את ההלוואות מכספי מכירת הדירה . כפי שתואר לעיל, לחייב ניתנו שתי הזדמנויות על ידי בית המשפט לפעול למכירת הדירה, ולהפקדת סכום החוב בידי התובע (הזוכה), אך החייב לא עשה זאת, על אף שנרשמו התחייבויות שלו בעניין זה.

25. כאמור לעיל, ביום 16.4.2019 הגיעו הצדדים לכדי הסכם, על יסוד הצהרת החייב, כי יש לו הסכם עם רוכש לדירה, כי התובע יפקיד בקופת בית המשפט את המסמכים הדרושים להסרת המשכון הרובץ על הדירה, וכי לאחר מכן יפקיד החייב בקופת בית המשפט את הסך של 1,150,000 ₪. משהפקיד התובע בבית המשפט את המסמך הדרוש להסרת המשכון, מצופה היה כי החייב יפקיד בקופת בית המשפט את התמורה שטען כי סוכם שיקבל ממכירת הדירה, אלא שהחייב נקט סחבת, ותחילה ביקש "ארכה" לצורך כך, ובפועל , אף לאחר הארכה שניתנה לו, נמנע החייב מלשלם את חובו לתובע.

מן האמור לעיל, עולה, כי גם אם היתה תניה שכזו בהסכמות בין הצדדים, וכפי שיובהר להלן, אין תנייה שכזו, הרי שהחייב הוכיח במעשיו (או יותר נכון לומר במחדליו), כי אין לו כוונה בתום לב למלא אחר התחייבותו, אף שזו נרשמה בהסכם בבית המשפט.

26. לגופו של עניין יש לומר, כי טענת החייב, ולפיה הוסכם בין הצדדים, כי יפרע את ההלוואות מכספי מכירת דירה, אין לה יסוד בהסכמי ההלוואות (ראו ההסכמים שצורפו לבקשה לעיון חוזר מיום 15.10.2018), אלא שנאמר בהסכם ההלוואה מיום 6.2.2017, כי למלווה (התובע) תעמוד הזכות, לדרוש את פרעון ההלוואה באמצעות רכישת הדירה בסכום המוסכם בין הצדדים.

27. עוד אוסיף כי טענת החייב, ולפיה החוב ישולם לאחר מכירת הנכס שבבעלותו, משוללת כל הגיון מסחרי/כלכלי, שהרי התובע (המלווה) אינו יכול להיות תלוי ברצונו הטוב של החייב. ברצותו ימכור את הדירה ויפרע את החוב, וברצותו ימנע מן המכירה וישלול את זכותו של המלווה לקבל בחזרה את כספו. התנהגותו של החייב בפועל, כפי שתואר לעיל, כמו מלמדת על עצמה, את חוסר הה יגיון וחוסר תום הלב בטענה, כי זהו הסיכום בין הצדדים.

28. מן האמור לעיל עולה, כי טענת החייב, שעל יסודה ניתנה לו הרשות להתנגד, ולפיה לא קיבל לידיו את הסכומים המפורטים בהסכמי ההלוואות, הינה טענת בדים, ש כן בהמשך ההליך הודה החייב בקיומו של החוב הנטען, ואף בסכום חוב גבוה יותר.

29. כך נותרה טענת ה"הגנה" היחידה, ולפיה הוסכם, כי יפרע את חובו ממכירת הדירה. כמפ ורט לעיל, טענה זו נעדרת כל אחיזה בהסכמי ההלוואות. אך מעבר לכך, החייב בהתנהגותו הוכיח, כי גם טענתו זו היא טענת בדים, שכן ניתנו לו על-ידי בית משפט זה שתי הזדמנויות לפעול למכירת הדירה, אך החייב הפר את התחייבויותיו ולא פעל למכירת הדירה.

30. מכאן יש ללמוד, כי לחייב אין כל הגנה, והוא מנצל הליך זה, בחוסר תום לב ,על מנת שלא לפרוע את חובו לתובע (הזוכה). מן המתואר לעיל, עולה שבהחלטה המעניקה רשות להתנגד נפלה טעות, שכן אין חולק שלחייב אין טענה ל" פירעון, ולו חלקי, של החוב הנטען". היות שכך, והיות ואין לחייב הגנה אחרת, ואין לו כוונת אמת לפרוע את חובו באמצעות מכירת הדירה, אזי יש לקבל את בקשת הזוכה, ולבטל את ההחלטה המורה על מתן רשות להתנגד, וכך אני מורה.

31. לסיכום, לאחר עיון נוסף, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתנגד, ומורה על החזרת ההליך ללשכת ההוצאה לפועל ושפעול הליך זה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בחלוף מועד זה.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

יהודה ליבליין, שופט