הדפסה

בית משפט השלום באשדוד ת"א 39274-03-17

לפני
כבוד ה שופט יהודה ליבליין

התובעת
ע"י ב"כ עו"ד ת' קידר

ויויאן חי

נגד

הנתבע
ע"י ב"כ עו"ד ט' גיגי

סמי גל

החלטה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית, או לחלופין, להעביר את הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
1. לטענת הנתבע, תביעה זו נופלת בגדרי סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – " החוק"), והסמכות לדון בה נתונה לבית הדין לעבודה ולא לבית משפט השלום. הנתבע פירט את התנאים המצטברים הנדרשים לשם הקניית סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה: מבחן זהות הצדדים; מבחן העילה; ומבחן הקשר הסיבתי.
לטענת הנתבע, התביעה עומדת בשלושת התנאים: התובעת היא עובדת בחברה; התביעה הוגשה כנגד שותף, דירקטור בחברה, אשר אף היה מנהל בפועל בחברה בעת הרלוונטית לתביעה; עילת התביעה היא עוולה אזרחית מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק איסור לשון הרע") ; ועניינה היא דברים שנאמרו, לטענת התובעת, במהלך ישיבת בעלי מניות של החברה וקשורים לתפקידה בחברה.
נוכח האמור, טוען הנתבע, כי הסמכות העניינית הייחודית נתונה לבית הדין לעבודה בבאר שבע.
2. לטענת התובעת, תמוהה בקשתו נוכח הכחשתו בכתב ההגנה מטעמו את עובדת היותה של התובעת עובדת מן המניין בחברה. כן טוענת התובעת כי הנתבע לא תמך בתצהיר את תפקידו בחברה , ו כי אינו מהווה נושא משרה בחברה כהגדתו בחוק ובסעיף. כן טוענת התובעת כי הדיבר המהווה לשון הרע, עילת התביעה, קשורים בחברה שאינה קשורה כלל בנתבע, אלא ביחס לחברה אחרת, החברה העירונית. לדידה של התובעת, מן המקובץ עולה כי הרכיב הדומיננטי בתביעה אינו יחסי העבודה, ואין בידי בית הדין לעבודה כלים טובים יותר מאשר אלו של בית משפט השלום לדון ולהכריע בתובענה.
יחד עם זאת, התובעת הותירה את ההחלטה בדבר הסמכות העניינית לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך בקשה להורות על מחיקת סעיפים מכתב ההגנה, ככל שהבקשה תתקבל.
3. לפי סעיף 24(א)(1ד) לחוק, לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון:
"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"
4. לפי הפסיקה, סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה תיקבע לפי שלושה מבחנים, כאשר המרכזי ביניהם הוא שאלת עילת התביעה, האם נובעת מיחסי עבודה. שנית, תיקבע הסמכות על פי זהות הצדדים – היות הצדדים עובד ומעסיק בהווה או בעבר. שלישית, מבחן שלילי, לפיו עילת התביעה אינה מהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין.
עילה ביחסי עבודה הובנה בפסיקה כ"מכוונת למכלול העובדות המולידות זכות (או חובה) הנובעת מיחסי העבודה או זכות שמקורה במשפט העבודה...". ככל שמקור הזכות הוא ביחסי עבודה, אולם מהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין, תתברר התביעה בבתי המשפט האזרחיים. (רע"א 2407-14 מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.2015) , פסקה 30).
5. במקרה דנן, על אף האמור בכתב ההגנה ובתגובה לבקשה, ממקרא כתב התביעה נלמד כי במועד הרלוונטי למקרה התביעה הועסקה התובעת בחברה בה היה הנתבע נושא משרה, כהגדרת המושג בסעיף 24(א)(ד1) לחוק.
לעניין עילת התביעה, התביעה היא תביעה כספית, מכוח חוק איסור לשון הרע, אשר נולדה, לטענת התובעת, במהלך ישיבת בעלי מניות של החברה שהתקיימה ביום 25.12.2016, בה נאמרו דברים הקשורים לעיסוקה המקצועי של התובעת. מדובר בדברים שנאמרו, אם נאמרו, על רקע העסקתה של התובעת.
באשר למבחן השלישי, עילת התביעה מקורה בחוק איסור לשון הרע, כאשר הסעד המבוקש הוא פיצויים ללא הוכחת נזק.
דהיינו, לפי המבחנים המפורטים בפסיקה, הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין לענייני עבודה ולא לבית משפט זה.
מאחר שכפי שנקבע בפסיקה, אין לסלק תובענה על הסף, ככל שניתן להעביר את הדיו ן בה לפי כללי הסמכות, אני מורה על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
6. יצוין כי, התובעת הותירה את ההחלטה לעניין הסמכות העניינית לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך בקשה להורות על מחיקת סעיפים מכתב ההגנה. לא מצאתי לנכון לדון בסוגיית מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה, וכלל שהתובעת עומדת על עניין זה תגיש בקשה מתאימה למותב שיקבע.
המזכירות תעביר החלטה זו לנשיאת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לשם ניתובו.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

יהודה ליבליין, שופט