הדפסה

בית משפט השלום באשדוד ת"א 35029-12-17

בפני
כבוד ה שופטת רוני סלע

התובעת
(המשיבה)

נציגות הבית המשותף מרח' שילה 1 אשקלון
ע"י ב"כ עוה"ד יפעת בן אבי בראון

נגד

הנתבעת
(המבקשת)
י.י.פ. ים אחזקות וניהול בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ויקי חיים שמעוני

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקשת – היא הנתבעת (להלן: "המבקשת"), לחייב את המשיבה -התובעת (להלן: "המשיבה"), בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאותיה המשפטיות, מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
רקע כללי

עסקינן בתביעה שהגישה המשיבה, נציגות הבית המשותף מרח' שילה 1 אשקלון (להלן: "הבניין") כנגד המבקשת בעילה חוזית-נזיקית ע"ס 385,880 ₪, במסגרתה נטען כי המבקשת – חברה לאחזקה וניהול מבנים, הפרה את הסכם אחזקת הבית המשותף שנחתם בין הצדדים ביום 29.11.13 (להלן: "ההסכם"); כן נטען כי חרף הודעת ראש הוועד מיום 18.11.14 אשר הודיעה על אי חידוש ההסכם לשנה נוספת, המבקשת פעלה באופן פסול ובניגוד לסעיף 20 להסכם, התערבה ברצון הדיירים, הסיטה אותם נגד ראש הוועד וכינסה אסיפת דיירים.

עוד טענה המשיבה בכתב תביעתה כי בשל לחץ שהפעילה עליה המבקשת, חתמה עם המבקשת על הסכם אחזקה נוסף ביום 1.12.14 שחל עד יום 31.12.16, ונקבע בו כי יוארך בתום התקופה לשנה נוספת. לטענת המשיבה, לאחר חתימת הסכם זה המבקשת לא סיפקה שירות לשביעות רצונה והתרשלה בתחזוקת הבניין; לא דאגה לניקיון הבניין, להסרת מפגעים תברואתיים, לתיקון נזקים ולשמירת רמת החיים. כתוצאה מכך, הוזנחה תחזוקת המערכות השונות בבניין, נגרם נזק חמור למעליות ונפגמה תקינותן, המעליות הושבתו לתקופה ממושכת והופסק ו שירותיה של חברת המעליות שתחזקה אותן. לטענת המשיבה, המבקשת הציגה מצג שווא לפיו יש לה הידע והניסיון בתחזוקת מעליות. עקב המוניטין הרעוע שנוצר לבניין בשל התנהלות המבקשת, ערך מחירי הדירות בבניין ירד ונגרמו בעיות אל מול שוכרים קיימים שרצו לעזוב. על אף פניות רבות, המבקשת לא עשתה דבר על מנת לתקן את הנזקים. כתוצאה מהפרה יסודית של ההסכם טענה המשיבה כי היא זכאית לביטול ההסכם ועל כן, בימים 2.7.17 ו-21.7.17 שלחה המשיבה למבקשת מכתב המודיע על ביטול ההסכם. לנוכח כל אלה תבעה המשיבה כי בית המשפט יורה על בטלות ההסכם בין הצדדים ולחייב את המבקשת בהשבת הכספים אותם שילמו דיירי הבניין מיום חתימת ההסכם ועד ליום 1.7.17 בסך של 237,280 ₪. כן עתרה לחייב את המבקשת בתשלום הנזק שנגרם למעליות ובעלות תיקונם בסך 148,600 ₪ וכן בנזק שאינו ממוני.

המבקשת טענה בכתב הגנתה כי לנוכח החלטת המשיבה להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, חבה המשיבה בתשלום סך של 6,600 ₪ עבור שלושה חודשי מתן שירות למעליות לפי ההסכם כהודעה מוקדמת, וכן סך של 96,250 ₪ דמי ניהול עד לתום תקופת ההסכם. עוד טענה המבקשת כי בניגוד לטענות המשיבה, לא התערבה בהחלטות הדיירים, וכי המשיבה בחרה להמשיך ולהתקשר עמה מספר שנים ללא טענות. כן טענה המבקשת כי סיפקה שירות מקצועי ובהתאם להסכם, וככל שהיה ממש בטענות המשיבה לא הייתה חותמת על חידושו בהסכם נוסף.

לטענת המבקשת, התקלות המרובות במעליות נעוצות בעובדה כי מדובר בדגם מעליות ישן, ודרך ההתקנה אף נעשתה בצורה רשלנית. עוד טענה המבקשת כי המשיבה הציגה מצג שווא של תקלות שלא היו, תוך הקלטת השיחות בחוסר תום לב אשר נועדו להכשיר את כוונת המשיבה לביטול ההסכם ולהחלפת חברת האחזקה. לטענת המבקשת, לא גרמה נזק כלשהו למעליות ואינה חבה בתשלום נזקים, ככל וקיימים.

טיעוני הצדדים בבקשה

לטענת המבקשת בבקשתה, לפי הפסיקה דינה של נציגות בית משותף כדין חברה לעניין הפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות. לפיכך, ברירת המחדל היא שיש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. המבקשת הפנתה לת"א 59258-02-15 שינדלר נחושתן מעליות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (פורסם בנבו, 7.5.17) (להלן: " עניין שינדלר"), שם חייב בית המשפט בהפקדת ערובה נציגות בית משותף לפי ס' 353א' לחוק החברות.

עוד טענה המבקשת כי מדובר בתביעה חסרת בסיס ובעל סיכויים קלושים אשר גורמת לה לנזקים כספיים; כי המשיבה העמידה סכום תביעתה על סך 385,880 ₪ אשר מורכב מסך של 148,600 ₪ בגין נזקים לכאוריים שנגרמו למעליות, כאשר המשיבה לא תמכה טענה זו בחוות דעת מומחה כנדרש. כמו כן, הסכום של 237,280 ₪ נדרש עבור כל התשלומים אשר שילמה המשיבה למבקשת במסגרת ההסכם, וסיכויי דרישה זו להתקבל קלושים. ועוד טענה , כי התמונות אשר צורפו לתצהירי המשיבה אינן רלוונטיות לנזקים הנטענים על ידה.

לעניין יכולת הפירעון של המשיבה, טענה המבקשת כי למשיבה ולגופים כדוגמתה אין מקורות כספיים או נכסים ברי מימוש שיהיה ניתן להיפרע מהם ככל והתביעה תידחה. התנהלותם הכספית של נציגויות בית משותף תלויה בתשלומי הדיירים, ובאופן בו כלל התשלומים מיועדים לאחזקת הבניין. כן נטען כי על אף הזדמנויות רבות שניתנו למשיבה, לא צירפה האחרונה חוות דעת מומחה מטעמה אשר תתמוך ותצדיק את סכומי התביעה המופרזים. המשך ניהול ההליך יגרור את המבקשת להוצאות בלתי מבוטלות.

למען הזהירות, טענה המבקשת כי אף אם נתייחס אל המשיבה כאל תובע פרטי, עדיין יחולו הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). לנוכח איזון האינטרסים בתקנה זו, טענה המבקשת כי יש לה טענות כבדות משקל כנגד תביעת המשיבה ועל פניו ניתן להיווכח כי סיכויי התביעה נמוכים, זאת בייחוד לנוכח העובדה כי המשיבה לא תמכה תביעתה בחוות דעת מומחה. על כן, עתרה לחייבה בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מסך של 30,000 ₪.

בתגובתה, טענה המשיבה כי הפסיקה אליה הפנתה המבקשת אשר החילה את סעיף 353א' לחוק החברות היא פסיקת בית משפט שלום שאינה מחייבת, ואין לקבוע כי על המשיבה חל סעיף זה.

לחילופין, טענה המשיבה כי אומנם היא נציגות בית משותף ולא חברה כפי שהחוק מגדיר, ועל כן אין לה היכולת להמציא דוחות או אישורים כחברה, אולם החזקה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות נסתרת בענייננו, שכן המשיבה בעלת יכולת לגייס כספים בעת הצורך וראיה לכך היא שחוב המעליות אשר עמד על 147,000 ₪ נאסף מכלל דיירי הבניין ושולם. כן המשיבה משלמת לחברת אחזקה חדשה החל מאוגוסט 2017, והדבר מעיד על כך שלמשיבה יש היכולת לגייס כספים בעת הצורך.

עוד טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב וללא כל הוכחה לכך שהמשיבה נעדרת יכולת כלכלית או כי סיכויי תביעתה קלושים. במכתב מטעם סמנכ"ל תפעול חברת האחזקה שצורף לתגובה, מצוין כי מעבר לתשלום החודשי לטובת חברת אחזקה, ועד הבניין ממשיך לגייס מכל בעל דירה תוספת תשלום לצורך תיקונים, תחזוקה שוטפת והוצאות לא צפויות, ובמצב דברים זה, ברי כי למשיבה ישנה יכולת לעמוד בהוצאות לא צפויות.
לתגובת המשיבה צורף תצהירו של מר שמעון זיו אברג'יל, אחד המייצגים של המשיבה כתמיכה לטענות שבתגובה.

דיון והכרעה

סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף 353 א' מגדיר אפוא את התנאים בהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:
מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.
הדבר יעשה לבקשת הנתבע.
אלא אם כן,
סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה.
או,
אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.
(רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.09), (להלן: "עניין הנדסה ממוחשבת")).

בענייננו, מדובר במשיבה שהיא איננה "תובעת פרטית" אלא נציגות בית משותף. על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קיימת חובת הקמה של נציגות בית משותף, והיא זו שמגדירה את סמכויותיה (סעיפים 65 ו-69 לחוק המקרקעין). נציגות הבית המשותף הינה ‏אישיות משפטית נפרדת העומדת בפני עצמה, ומורשית מטעם בעלי הדירות בבית המשותף להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי בשם בעלי הדירות (ע"א 98/80  נציגות הבית המשותף רח' רבי עקיבא 77 לוד נ' קידמת לוד בע"מ,  פ"ד לו' (2), 21 (1981); רע"א 1025/17 נאות מזרחי בע"מ נ' נציגות הבית המשותף מנדל זינגר 23 חיפה (פורסם בנבו, 27.6.17); ע"א 32586-01-13 מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, "בת גלים", אשקלון (פורסם בנבו, 11.9.13).

יש לבחון, אפוא, האם יש להתייחס אל המשיבה לעניין זה כחברה בע"מ, כך שניתן יהיה להחיל עליה את סעיף 353א' לחוק החברות.

המבקשת הפנתה לפסיקה אשר החילה את סעיף 353א' לחוק החברות גם על נציגות בית משותף, וזאת מכוח כללי הפרשנות המשפטית והרציונלים העומדים בבסיס חקיקת סעיף 353א' לחוק החברות. בעניין שינדלר , סבר בית המשפט כי יש לבחון את ההיגיון העומד מאחורי הוראות סעיף 353א' לחוק החברות והתאמתו לנציגות בית משותף. בית המשפט התייחס בהחלטתו לרע"א 10905/07 נאות אואזיס בע"מ נ. מרדכי (מוטי) זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08 ( (להלן: " עניין נאות אואזיס"), שם נדון הרציונל שבסעיף 353א' לחוק החברות, ו הוטעם כי החזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת בהפקדת ערובה להוצאות, ה ינה מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים ( שם). בית המשפט בעניין שינדלר סבר כי הרציונל האמור עולה גם בקנה אחד גם כאשר עסקינן בנציגות בית משותף, שכן דיירי הבניין עשויים להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של הנציגות , במצב דברים בו תנהל בשמם הליך משפטי ותחויב בהוצאות, והצד השני ימצא חסר שלא כדין.

החלטות נוספות אשר קבעו כי אין לראות בנציגות בית משותף כאדם פרטי לעניין כללי החיוב בערובה ויש להתייחס אליה כאל "יצור כלאיים", ניתנו בת"א 1226-01-15 אורן מעליות ושובל מבנים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף-הרב יאנה 6 נתניה (פורסם בנבו, 18.3.2016) וכן בת"א 66249-05-18 אוסטיס בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (פורסם בנבו, 27.1.19).

גם לשיטתי אין לראות בנציגות בית משותף כתובע פרטי. אומנם המחוקק לא קבע מפורשות שדינה של נציגות בית משותף כדין תאגיד, ואולם ברי כי יש לראות בה ככזה לאור נוסחו של סעיף 69 לחוק המקרקעין (ע"א 293-75  נציגות הבית המשותף ברחוב אחד העם 5, אשדוד נ' ארוין איינהורן, פ"מ תשל"ז(2) 369 (פורסם בנבו, 23.1.77). כפי שפורט לעיל, הרציונלים אשר עומדים בבסיס ההוראה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות, ובכלל זה החשש מהסתתרות מאחורי אישיות משפטית שאינה בשר ודם, וחוסר יכולת אפקטיבית לגבות את הוצאות המשפט היה ואלו ייפסקו לחובתה, מתיישבים עם הפרשנות התכליתית של החלת החזקה הקבועה בסעיף 353א' על נציגות בית משותף.

יש לבחון אפוא, האם התקיימו התנאים לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה על פי סעיף 353א' לחוק החברות.

במסגרת סעיף 353א' לחוק החברות הוגמשה מעט החזקה הניתנת לסתירה בדבר חובת הפקדת ערובה על ידי חברה בע"מ, כפי שהיה עובר לחיקוקו על פי סעיף 232 לפקודת החברות והפסיקה. כתוצאה מכך קיימות על פי סעיף 353א' שתי חלופות, בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה:
אם החברה הוכיחה כי יהא לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.
אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. במסגרת זו על ביהמ"ש ליתן את הדעת בין היתר, לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע.
(ראו: עניין הנדסה ממוחשבת, בפסקה 12; עניין נאות אואזיס).

על פי הפסיקה, הגם שסעיף 353א' אינו מתייחס לשאלת סיכויי ההליך – עניין הנבחן בעת הפעלת תקנה 519 לתקנות, חלים גם בעניין סעיף זה השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיוב התובע בהפקדת ערובה, ובכלל זה האיזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו, כשבין המטרות העיקריות לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, נמנית מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, כך שבעיקרון אף סיכויי התביעה רלוונטיים (ענין הנדסה ממוחשבת בפסקה 12; א' גורן סדר הדין האזרחי (מהדורה 12, 2015), בעמ' 681).

בפסיקה נקבעו שלבי הבדיקה של בית המשפט אשר בוחן בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כדלקמן:
בשלב הראשון, בהתאם ללשון סעיף החוק, על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של התובעת.
אם קבע כי התובעת לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך לשלב השני ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב התובעת בהפקדת ערובה, אם לאו. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון בין היתר:
(1) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים;
(2) את ההנחה שחיוב התובעת להפקיד ערובה במקרה כזה, מבטא את הכלל והפטור
הוא החריג;
(3) שאלת סיכויי ההליך כאמור יכולה אף היא להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינת הנסיבות לסתירת ההנחה כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה. כך, אם סיכויי ההליך גבוהים, יתכן שיהיה די בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק יהיה שלא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה. במסגרת זו, הנטל להראות מהן אותן נסיבות שבעטיין לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה, חל על התובעת. כמו כן, במסגרת זו, בדרך כלל, לא ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.

אם הסתיים שלב זה במסקנה שעל התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, יש לעבור לשלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת כך שתהיה מידתית ותאזן את שלל השיקולים הרלבנטיים.

בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע, ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עניין הנדסה ממוחשבת; ת"א (מחוזי ת"א) 52905-05-14 רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ נ' K-SWISS INC (פורסם בנבו, 30.11.2014), להלן: "עניין רנואר").

הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה (רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ (פורסם בנבו, 14.2.19)), וכך גם באשר לנטל הוכחת היכולת הכלכלית, שכן בידי התובעת המידע הנדרש (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (פורסם בנבו, 23.5.2011); ת"א (מחוזי מרכז) ת"א 1593-09 GEFEG-NEKAR נ' מיטרוניקס בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.10) (להלן: " עניין מיטרוניקס"); 8607-06-11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (פורסם בנבו, 27.11.2011)).

על פי המתווה שנקבע בפסיקה, יש לבחון תחילה האם המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי היא בעלת איתנות כלכלית או כי קיימות נסיבות המצדיקות אי חיובה בהפקדת ערובה. אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית.

ההלכה קובעת כי יכולת כלכלית נלמדת, בין היתר, ממאזני החברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים מיד עם עצם הצגת דרישת התשלום (עניין מיטרוניקס, בעמ' 7 והאסמכתאות שם). בהקשר זה נקבע, כי על מנת לעמוד בנטל המוטל עליה, על התובעת "לצרף דוחות כספיים או אסמכתה אחרת, אשר תתמוך בטענת התובעת לעניין איתנותה הכלכלית, כמו חוות דעת רואה חשבון המטפל בענייניה והמפרטת את רווחיה על סמך הדיווחים לרשויות המס והדוחות הכספיים המבוקרים של החברה; שווי הציוד והמלאי, התייחסות לשעבודים או עיקולים המוטלים על נכסיה בספריה וברשם החברות ואף התייחסות הבנק בו מצוי חשבונה להתנהלותה במסגרת ניהול החשבון ומידת כיבוד התחייבויותיה" ( עניין רנואר, בעמ' 5-4, והאסמכתאות שם).

בענייננו, המשיבה טענה כי משום שאינה מוגדרת כחברה על פי החוק, אין לה יכולת להמציא מאזנים או אישורים מהסוג שחברה אחרת יכולה להמציא. במכתב האמור שצורף לתגובת המשיבה וסומן כנספח 1, סמנכ"ל תפעול חברת האחזקה הנוכחית של המשיבה ציין כי למשיבה ישנה היכולת לגייס כספים בעת הצורך; המשיבה הצליחה לגייס מעל לסכום של 150,000 ₪, אשר שמתוכם 117,000 ש"ח שולמו לתיקון המעליות. עוד צוין כי מעבר לתשלום החודשי על סך 210 ₪ עבור חברת האחזקה אותו משלמים דיירי הבניין, נכון לעת כתיבת המכתב המשיבה ממשיכה לגייס מכל בעל דירה 90 ₪ נוספים לצורך תיקונים, תחזוקה שוטפת ולצורך הוצאות לא צפויות.

אינני סבורה כי יש במכתב זה ובתצהירו של מר אברג'יל אשר צורף לתגובת המשיבה וחזר על האמור בה, על מנת להרים את הנטל בדבר יכולת פירעונה של המשיבה לשלם את הוצאות המבקשת, ככל ו תידחה התביעה. מכתב סמנכ"ל תפעול חברת האחזקה שאינו בגדר תצהיר, לא גובה במסמכים ובדו"חות המאששים את הנאמר בו, על אף שניתן היה לעשות זאת בנקל. במצב דברים זה, לא ניתן ללמוד על התחייבויותיה וחובותיה של המשיבה, וכנ"ל לגבי הרכוש העומד לה וזכויותיה. אף לא צורפו דפי חשבון המלמדים על יתרות הכספים העומדים לרשות המשיבה, אלו אשר לטענתה היא גובה לצורך הוצאות בלתי צפויות. אינני סבורה גם כי ניתן להקיש מיכולת גביית כספים מדיירים לשם תיקון המעליות בבניין, פעולה המיטיבה ומשפרת את איכות חייהם של הדיירים, שמטבע הדברים לדיירים תמריץ לקחת בה חלק, על יכולת לגבות הוצאות המשפט, היה ואלו ייפסקו לחובת הנציגות.

משכך, המשיבה לא פעלה די על מנת לסתור את החזקה שבדין הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות, והימנעותה מלעשות כן פועלת לחובתה (ראו: בש"א 2219/07 סולל בונה בע"מ נ' גרנד פיניש בע"מ (25.02.07)). בנסיבות אלה, אני סבורה כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי יש לה יכולת כלכלית לפרוע את חיוביה, ככל ואלה יפסקו.

המשיבה גם לא עמדה בנטל להראות כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מהכלל בדבר חיובה בהפקדת ערובה. אף לא הוכח כי הפקדת הערובה תביא לפגיעה בזכות הגישה של המשיבה לערכאות, ומכל מקום יש לאזן בין זכות זו לזכות ה הקניינית של המבקש ת להיפרע מהמשיבה בגין הוצאותיה , ככל שתידחה התביעה.

לעניין סיכויי התביעה, המדובר בתביעה אשר הוגשה בדצמבר 2017, במסגרתה התקיימו שלושה דיוני קדם משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים והתיק קבוע לדיון הוכחות. בית המשפט הפנה את הצדדים לגישור אשר לא צלח, ו נראה כי ההליך ינוהל עד סופו. לפיכך, יש לקחת בחשבון את סכום ההוצאות הצפויות. בהחלטה שניתנה בדיון מיום 19.11.19 ניתנו למשיבה 30 יום להגיש חוות דעת מומחה מטעמה לעניין נזקי המעליות לאחר שיתבררו תוצאות הגישור, אולם המשיבה לא עשתה כן. בדיון שהתקיים ביום 3.3.21 הבהיר בית המשפט כי מבלי לקבוע מסמרות או קביעות ביחס לתוצאות ההליך, בהיעדר חוות דעת מטעם המשיבה שתבסס טענתה שלאור השירות שניתן על ידי המבקשת היה צורך בתיקונים שעלותם נתבעת, קיים סיכון לא מבוטל בניהול התביעה מבחינת המשיבה.

במצב דברים זה, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות שהגישו, את סכום התביעה העומד על כ- 386,000 ₪ , והצורך לאזן בין זכויות הצדדים, כאשר מחד, בשים לב גם להיותה של המשיבה נציגות בית משותף יש צורך בקביעת סכום שלא יהווה נטל שיכביד יתר על המידה על נציגויות בתים משותפים ועלול למנוע מהן את יומן בבית המשפט, ומאידך יבטיח באופן סביר את יכולת המבקשת להיפרע הוצאותיה, ככל שיפסקו לטובתה. בשקלול כל האמור, אני מורה כי סכום הערובה שיופקד יעמוד על סך של 19,000 ₪.

סוף דבר

המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט סך של 19,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות המבקשת, או לחילופין ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד ובלתי מוגבלת במועד פירעון בסכום זה, תוך 45 יום מהיום, וזאת כתנאי להמשך ההליך.
ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

המזכירות תודיע לצדדים ותוודא הפקדת הערובה בחלוף המועד.

ניתנה היום, כ"ג אב תשפ"א, 01 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.