הדפסה

בית משפט השלום באשדוד ת"א 30738-12-15

בפני
כבוד ה שופטת רוני סלע

המבקשים
(הנתבעים)

  1. דוד בוטראשוילי
  2. יוליה סטוטלנד

ע"י ב"כ עוה"ד גלעד חיון

נגד

המשיבה
(התובעת)
שרית בניפלח
ע"י ב"כ עוה"ד יואב קומבליס

החלטה

בפניי בקשה שהגישו המבקשים - הנתבעים, לביטול פסק דין שניתן נגדם ביום 28.5.17, נוכח אי הגשת תצהירים על ידם והיעדר התייצבותם לדיון .

רקע

מדובר בתביעה כספית ע"ס 194,500 ₪ שהוגשה ביום 15.12.15, בגין עסקה לרכישת רכב מיום 1.12.10, במסגרתה התקשרה התובעת (להלן: "המשיבה") בהסכם עם הנתבע 1 (להלן: "המבקש"), לרכישת הרכב אשר היה רשום על שמה של הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת", ו"ההסכם").

לטענת המשיבה, המבקש אשר פעל כשלוחה של המבקשת, שהיתה בת זוגו, עפ"י ייפוי כוח חתום על ידה, הפר את ההסכם ו לא העביר את הבעלות ברכב. בשל מחדלו האמור, נגרם למשיבה נזק ונמנע ממנה למכור את הרכב במחיר הזדמנות. נוסף על כן, שיק ביטחון אשר ניתן למשיבה ע"ס 200,000 ₪ לשם הבטחת העברת הבעלות, הופקד וחולל בשל אי כיסוי מספיק . כמו כן, ביום 30.7.12, משכנו המבקשים את הרכב לטובת בנק הפועלים. בשל חובותיהם של ה מבקשים, הוצא לרכב צו תפיסה בי ום 9.6.15 ע"י לשכת ההוצאה לפועל והמשיבה נאלצה לשלם פיקדון בגובה 10,000 ₪ לשם עיכוב הליך המכירה של הרכב, וכן תשלום של 47,500 ₪ לידי כונס הנכסים עבור שחרורו לידיה. לטענת המשיבה, במחדליהם אלו של המבקשים נגרמו לה נזקים בסך כולל של 194,500 ₪.

במסגרת כתב הגנתו, לא הכחיש המבקש כי ערך את העסקה למכירת הרכב עם המשיבה וכי זו שילמה התמורה, אם כי לטענתו ייפוי הכוח בו השתמש בשמה של המבקשת לא היה חתום על ידה. כן הודה המבקש כי התחייב בכתב כלפי המשיבה להעביר את הרכב על שמה, אולם לא התחמק מחובתו זו. לטענת המבקש, הוסכם כי העברת הבעלות תושלם בתום שנה וחצי מיום הקנייה ובתום תקופת הגבלת המכס, דבר אשר היה בידיעת המשיבה, וזאת על מנת לחמוק מתשלום מיסים. המבקש הכחיש את כל נזקיה של המשיבה, למעט רכיב הנזק של תשלום 47,500 ₪ עבור החזרת הרכב שנתפס ע"י ההוצאה לפועל.

המבקשת טענה בכתב הגנתה שמעולם לא חתמה על ייפוי הכוח לטובת המבקש ולא יוצגה על ידו , ולא הייתה לה כל ידיעה באשר להסכם הנטען ע"י המשיבה. עוד טענה המבקשת כי משכון הרכב לטובת הבנק נעשה על ידה בתום לב, לאחר שבן זוגה נקלע לקשיים כלכליים.

ההליכים בתיק

ביום 12.1.17 התקיים דיון קדם משפט אליו התייצבו המשיבה ובא-כוחה , וכן ב"כ המבקש. בסיומו של הדיון ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית, וכן הודגש כי על הצדדים עצמם להתייצב לדיון קדם הוכחות שנקבע ליום 25.5.17. המשיבה הגישה תצהירי עדות ראשית, ואילו המבקשים לא הגישו תצהיריהם. יום עובר לדיון הקבוע, הגישו ב"כ המבקשים בקשות זהות לשחרור מייצוג, בנימוק שאבד הקשר עם המבקשים. הבקשות הועברו לתגובת המשיבה, תוך שנקבע כי בשלב זה וקודם למתן החלטה בבקשה, לא ניתן היתר לשחרור מהייצוג.

לדיון שהתקיים ביום 25.5.17 התייצבה המשיבה ובא-כוחה, וב"כ המבקש, שהופיע גם בשם ב"כ המבקשת. המבקשים עצמם לא התייצבו לדיון. ב"כ המבקשים הודיע כי המבקשים, שככל הנראה נמצאים בחו"ל, ניתקו קשר עם באי כוחם. המשיבה מצדה ביקשה כי יינתן פסק דין נוכח אי הגשת התצהירים מטעם המבקשים והעדר התייצבותם לדיון.

ביום 28.5.17 ניתן פסק דין על ידי כב' השופט גיל דניאל . בפסק הדין ציין כב' השופט דניאל כי בקשת באי כוח המבקשים לשחרור מייצוג נדחתה, נוכח העבודה שהמבקשים היו מודעים להליך המשפטי ושחרור באי כוחם מהייצוג באותו שלב של הדיון עלול לפגוע בהליך המשפטי ובזכויות המשיבה לניהול ההליך. עוד נקבע, כי באותו השלב, כאשר המבקשים מודעים לקיומו של ההליך המשפטי, אינם מתייצבים לדיונים ואינם מגישים ראיותיהם, יש לקבל את עתירתה של המשיבה ולהורות על קבלת התביעה על יסוד כתב התביעה ותצהיר המשיבה שלא נסתר (להלן: "פסק הדין").

הבקשה לביטול פסק הדין

ביום 17.4.20 - כשלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין – הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין. ה מבקשים טענו בבקשה כי בינם לבין אבי המשיבה ישנו הסכם העוסק בהחלפת רכבים , וכי בפועל הרכב נרשם על שמה של ה משיבה, אך הייבוא התבצע מול אביה, אשר הגיע להסכם עם המבקשים מחוץ לכותלי בית המשפט, שבכוחו לסלק את המחלוקת דנן.

המבקשים טענו כ י יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ונוכח סיכויי ההצלחה של ההגנה . לטענת המבקשים, הם העתיקו מגוריהם והשתקעו בארצות הברית, ו כי ההסכם עם המשיבה ואביה מסלקים את המחלוקת ומצדיקים ביטול פסק הדין.

בתגובתה טענה המשיבה כי הבקשה דנן הוגשה באיחור ניכר בניגוד לדין, ומשכך, דינה להידחות. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי בקשתם של המבקשים לא מספקת לו טעם אחד מדוע בחרו לצאת מהארץ ולזנוח את הגנתם, אף על פי שידעו אודות ההליך המשפטי המתנהל נגדם. כמו כן, טענה המשיבה כי גם לפי מבחני הפסיקה לביטול פסק דין, יש לדחות הבקשה.

לטענת המשיבה, ההסכם להחלפת רכבים לו טוענים המבקשים, הוא זיכרון דברים אשר נחתם על ידי אביה של המשיבה ולא על ידי המשיבה, וכי חתימתו עליו אינה מחייבת אותה. זיכרון הדברים אף נחתם בין אבי המשיבה ל בין אדם אחר – מר אדרי, אשר אינו קשור למבקשים. עוד טענה המשיבה, כי העסקה נשוא זיכרון הדברים מעולם לא יצאה לפועל, כך שממילא אין לו משמעות כלפי הצדדים בתיק דנן. זיכרון הדברים האמור נחתם בשנת 2020, לאחר כשלוש שנים מיום מתן פסק הדין, ולא כובד על ידי הצדדים לו.

הוסיפה המשיבה וטענה , כי עד למועד הגשת תגובתה, לא שולם לה הסכום אשר נפס ק לטובתה בפסק הדין. המבקשים, אשר בחרו לעזוב את הארץ ולהתחמק מחובם, כשלו מלהוכיח כי קיימת סיבה טובה לאי התייצבותם לדיון ולזניחת הגנתם. לנוכח האמור, לא נפל כל פגם בפסק הדין והמבקשים לא הראו בבקשתם כל סיכוי כי תוצאת פסק הדין תשתנה אילו יחודש ההליך.

לתגובתה צירפה המשיבה גם את תצהירו של אביה – מר שמעון וקנין , אשר הצהיר כי זכרון הדברים אותו הציגו המבקשים מעולם לא יצא אל הפועל ולא קוים. מר וקנין הצהיר כי בחודש פברואר, כפי הנראה עם שובו של המבקש ארצה, שמע כי המבקש פתח עסק לייבוא רכבים, ופנה אליו בשאלה כיצד בכוונתו לשלם החוב לבתו – המשיבה. לטענת מר וקנין, המבקש התנצל והציע לעזור לו לבצע עסקה של ייבוא רכב מרצדס במחיר עלות ובהנחה של 150,000-200,000 ₪ , וככל ויצליח, ייחשב החסכון על חשבון החוב כלפי המשיבה. מר וקנין הצהיר כי בשום שלב לא הסכים לבטל את פסק הדין בשם המשיבה , ואף לא מסמכותו לעשות כן , או לוותר על החוב. עוד פירט, כי לאחר מספר פגישות בינו ובין המבקש, נרקמה עסקה אחרת בינו לבין גורם שלישי – איציק אדרי, שאין לו כל קשר למבקש, וכי בכל מקרה אותה עסקה עם מר אדרי מעולם לא יצאה אל ה פועל.

המבקשים לא הגישו תשובתם לתגובת ה משיבה, אף על פי שניתנה להם הזכות לעשות כן, וההחלטה נצפתה על ידי בא-כוחם.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ו כל אשר הוגש לתיק, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. אפרט נימוקיי להלן.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), קובעת כי:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

על פי הפסיקה, יש להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי (ראו למשל: רע"א 4405/15 SHAHEEN LIL-MANTOGAL AL GHIZIEH נ' MARINA FOR GENERAL TRADING (פורסם בנבו ) (08.09.2015), בפסקה 6).

באשר לשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, נקבע ברע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – המנהל המיוחד של העמותה (פורסם בנבו) (22.4.15), מפי כב' השופטת (כתוארה אז) חיות, כדלקמן:

"כפי שנפסק לא אחת, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, אשר לגביו אין טענה לפגם המחייב ביטול מחובת הצדק, על בית המשפט לבחון שני שיקולים: השיקול הראשון הוא מהי הסיבה לאי התייצבותו של בעל הדין בדיון, ובפרט האם מדובר בזלזול בבית המשפט או שמא צירוף נסיבות אומלל, היסח הדעת או רשלנות. השיקול השני, הוא סיכויי ההגנה של המבקש (או התביעה – לפי המקרה). ... עוד נפסק כי ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על שאלת סיכויי הגנתו, ויש להבחין בהקשר זה בין המקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה או אף רשלנות מסוימת לבין המקרים בהם ההיעדרות מקורה ב'התעלמות מדעת מההליך השיפוטי' שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה". (שם, בסע' 7).

בענייננו, טענותיהם של המבקשים בבקשה לביטול פסק הדין נטענו באופן כללי וכוללני, תוך ציטוט מהפסיקה הענפה באשר לביטול פסק דין מחמת הצדק, וביטול פסק דין מכח שיקול דעת בית המשפט. המבקשים לא פרטו כדבעי הנימוקים העומדים בבסיס בקשתם, הן לעניין אי התייצבותם לדיון , הן לעניין סיכויי הגנתם, ונראה כי טענתם העיקרית בבקשה נסמכת על זכרון הדברים שצורף לה, אשר לטענתם מסלק את המחלוקת נשוא תיק זה.

ראשית יודגש, כי יש לדחות טענת המבקשים לביטול פסק הדין מחמת הצדק. המבקשים לא טענו באופן ברור ומפורש בבקשה כי לא זומנו כדין לדיון, או כי לא ידעו עליו. גם בתצהיר המבקש אשר צורף לבקשה לא נטען דבר באשר לזימון המבקשים לדיון. יוזכר כי מועד הדיון שלאחריו ניתן פסק הדין נקבע בדיון קדם המשפט הראשון, בנוכחות ב"כ המבקש, וזה אף התייצב לדיון ביום 25.5.17, והופיע בו גם בשמו של ב"כ המבקשת. שעה שהמבקשים היו מיוצגים על ידי באי-כוחם, ברי כי זומנו לדיון כדין.

יתר על כן, המבקשים אף לא סיפקו ולו בדל של הסבר למחדליהם באי הגשת התצהירים מטעמם ואי התייצבותם לדיון. בבקשה ציינו המבקשים כי יצאו לארה"ב והשתקעו שם (סע' 12 לבקשה), והמבקש ציין בתצהירו כי עזב לארה"ב לפני כשלוש שנים (סע' 1 לתצהיר). למעשה, כל שנטען בתצהיר הוא כי המבקש שב לישראל מארה"ב לאחר שלוש שנים, ולאחר שובו לישראל הגיע להסכם עם אביה של המשיבה אשר מסלק המחלוקות נשוא התביעה. המבקשים כל סיפקו הסבר, הן בבקשה הן בתצהיר המבקש, מדוע לא התייצבו לדיונים ולא הגישו תצהירים. גם לא ניתן על ידי המבקשים כל נימוק באשר למחדלם הנוסף, הגשת הבקשה דנן כעבור כשלוש שנים מיום מתן פסק הדין.

בהקשר זה יוזכר, כי כפי שפורט לעיל, חרף החלטת בית המשפט, המבקשים לא התייצבו אישית לדיון קדם המשפט הראשון, שבסיומו שב והדגיש בית המשפט כי על הצדדים להתייצב אישית לדיון ביום 25.5.17. בדיון קדם המשפט השני שהתקיים ביום 25.5.17 טען ב"כ המבקש כי הן הוא הן ב"כ המבקשת לא מצליחים לאתר או ליצור קשר עם המבקשים , וכי המבקש שוהה בחו"ל באופן ודאי, אם כי לא ידוע לו מקום מושבו.

המבקשים, אשר שכרו ייצוג משפטי והגישו כתבי הגנה, היו מודעים להליך המשפטי המתנהל נגדם. על אף האמור, לא התייצבו לדיונים ולא הגישו תצהירים, חרף החלטות בית המשפט. כעולה מדברי ב"כ המבקש בדיון מיום 25.7.17, המבקשים בחרו מיוזמתם ומבחירתם לא להיות בקשר עם באי כוחם.

בנסיבות אלו, בהן בחרו המבקשים מיוזמתם לעזוב את הארץ, לנתק את הקשר עם באי כוחם ולהתעלם מההליך המשפטי המנוהל נגדם, אין להם להלין אלא על עצמם. התנהלותם של המבקשים מלמדת א פוא על התעלמות מדעת, זלזול בבית המשפט, וזניחת טענות הגנתם, ו לא ניתן כיום, בחלוף כשלוש שנים מאז ניתן פסק הדין, לעתור לביטול ו אך משום שהמבקשים החליטו לשוב עתה לארץ.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי די בהתנהלותם של המבקשים על מנת להביא לדחיית בקשתם לביטול פסק הדין. אף על פי כן, ובהתאם להלכה, אבחן את סיכויי התביעה.

בעניין זה נקבע, כי אמת המידה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות, ובנסיבות בהן הוכח כי הצד הנעדר היה מודע למועד הדיון, היא כי קיים סיכוי טוב כי תשתנה התוצאה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה (ראו למשל: דנ"א 464/12, עיזבון המנוחה בועז בתיה נ' בנק אוצר החייל בע"מ (פורסם בנבו) ( 23.4.12)).

בבקשה דנן לא הועלתה כל טענה ממשית אשר יכולה לשנות מתוצאת פסק הדין. כעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעם המבקש, המבקש לא כפר בכך שהמשיבה רכשה ממנו את הרכב נשוא התביעה תוך שימוש ביפוי הכח הנחזה להיות חתום על ידי המבקשת, באי העברת הבעלות ברכב על שם המשיבה, ואף לא כי קרוב לשנתיים לאחר העסקה משכנו המבקשים את הרכב לטובת הבנק בשל הלוואה שנטלו. המבקש אף הודה בכתב הגנתו ברכיב הנזק של 47,500 ₪ עבור החזרת הרכב לאחר שנתפס במסגרת הליך ההוצאה לפועל. יוער כי גם אם הוסכם בהסכם כי העברת הבעלות תיעשה בחלוף שנה וחצי, מדובר בהסכם שנחתם בשנת 2010, ובתביעה שהוגשה בשנת 2015, כך שאין בכך להועיל להגנת המבקשים. באשר למבקשת, במסגרת העסקה הוצג רישיון הרכב שהיה רשום על שמה וכן ייפוי כח הנחזה להיות בחתימתה. המבקשת הודתה בכתב הגנתה כי היא בת זוגו של המבקש וכי משכנה את הרכב בשל קשייו הכלכליים. משהעברת הבעלות לא בוצעה בניגוד להסכם אשר קיומו ומתן התמורה על ידי המשיבה בגינו אינו מוכחש, קשה לומר כי סיכויי הגנתם של המבקשים טובים.

המבקשים סומכים את בקשתם על מסמך הנחזה לזיכרון דברים בין אדם בשם איציק אדרי לבין אביה של המשיבה. בסיפא של המסמך האמור נכתב כי "שמעון בקנין משחרר את דוד בוטראשוילי ואת יוליה סטוטלנד (הנתבעים) מיכל העיקולים.." (הטעויות במקור).

אין בידי לקבל טענת המבקשים כי במסמך שצורף יש כדי להביא לביטול פסק הדין. ראשית ייאמר, כי מדובר במסמך שנחתם בין צדדים שאינם הצדדים לתיק זה, ומשכך אין הוא מחייב את המשיבה. שנית, אביה של המשיבה, החתום על המסמך, טען בתצהירו העסקה נשוא זכרון הדברים לא יצאה מעולם אל הפועל. שלישית, גם אם אצא מנקודת הנחה כי ההסכם בין אותם צדדים קוים, מדובר בהסכם נטען אשר מאוחר לפסק הדין, ונערך שלוש שנים לאחר שניתן, ואף לשיטת המבקש בתצהיר שצורף על ידו, עניינו בפרעון החוב, דהיינו באופן תשלום הסכום הפסוק לפי פסק הדין - טענה אשר מקומה בתיק ההוצאה לפועל, ואין בכך בכדי להצדיק ביטול פסק הדין.

לאור כל המקובץ לעיל, שעה שהתנהלות המבקשים מלמדת על זלזול בוטה בהליך וזניחת טענותיהם במשך מספר שנים, וכאשר סיכויי ההגנה אינם גבו הים, דין הבקשה לביטול פסק הדין - להידחות.

סיכום

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסכום כולל של 3,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום , שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
 
ניתנה היום, ג' אב תש"פ, 24 יולי 2020, בהעדר הצדדים.