הדפסה

בית משפט השלום באשדוד ת"א 25628-08-18

מספר בקשה:51
בפני
כבוד ה שופטת טלמור פרס

מבקשים
נתבעים 1-2, 4-6

  1. בנק מזרחי טפחות אשדוד 20416
  2. מרדכי האן מרקוביץ, עו"ד
  3. יעקב אייזק בנק מזרחי טפחות בע"מ
  4. אלדד פרישר בנק מזרחי טפחות
  5. גילת דנן, עו"ד

נגד

משיבים
תובעים

  1. אברהם סימון
  2. בת ציון סימון

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים 1-2 ו-4-6 (להלן גם - 'הנתבעים'), לסילוק התביעה על הסף שהגישו התובעים, כנגדם.

טענות התובעים בכתב התביעה:
עסקינן בתביעה "נזיקית-כספית" על סך 100,000 ₪ שהגישו התובעים, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן את הסעדים הבאים: 1. לחייב את הנתבעים לשלם להם 100,000 ₪;
2. להורות כי התובעים יחויבו לשלם יתרת משכנתא בסך 204,450 ₪ בתשלומים חודשיים עד ליום 1.8.28, זאת בהתאם להסכם הלוואת המשכנתא מיום 22.8.03; 3. ליתן פס"ד הצהרתי לפיו התובעים שילמו סך של 150,000 ₪ באמצעות משרד עוה"ד קדוש; 4. ליתן פס"ד הצהרתי לפיו הנתבעים פעלו שלא כדין כנגד התובעים ועשו שימוש פסול במסמכי הוצל"פ שפג תוקפם וגבו בפועל מעל 150,000 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח על ידם לצורך גביית חוב כוזב בסך של 3,000,000 ₪; 5. להורות על ביטול ומחיקת שטר כוזב שרשמו הנתבעים על זכויות התובעים בדירתם לטובת "טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ"; 6. ליתן פס"ד הצהרתי לפיו הנתבעים יבטלו ריבית פיגורים בגין תשלומי העבר של המשכנתא; 7. להורות על סגירת תיק הוצל"פ המתנהל בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא; 8. לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט בצירוף מע"מ.

על פי כתב התביעה, התובעים נטלו מהנתבע 1 משכנתא בסך 349,729 ₪, בגינה שיעבדו את דירת מגוריהם, לשם סילוק הלוואת משכנתא קודמת שרבצה אף היא על הדירה. לטענתם, חרף נטילת המשכנתא החדשה וסילוקה של המשכנתא הישנה ביום 22.8.03 , פעלו הנתבעים שלא כדין, באמצעות מסמכים לא אמיתיים, על מנת לקבל כספים באופן פסול ובמרמה, ולא מחקו במודע את חוב המשכנתא הישנה, למרות שזה סולק, ועל אף דרישות רבות של התובעים בעניין זה. עוד נטען, כי הנתבעים עשו ועושים שימוש שלא כדין בשטר המשכנתא הישנה שסולקה, ועדיין לא מחקו אותו.
לטענת התובעים, הנתבעים אף פעלו כנגדם במסגרת תיק הוצל"פ שהתנהל בלשכת ההוצל"פ באשדוד, לצורך גביית המשכנתא הישנה , ובו רשמו חוב בסך של כ-3,000,000 ₪ , ניסו לפנות את התובעים מביתם, ומסרו להם הודעות פינוי כוזבות מבלי שניתנו החלטות המורות על פינוי ים, תוך הצגת מסמכים לא אמיתיים ושימוש בהחלטות שפג תוקפן.
עוד נטען, כי לאור איומים של עוה"ד קדוש ז"ל, שיפנה אותם מביתם , שילמו לו סך של 150,000 ₪, ולאחר אין ספור הליכים שנאלצו התובעים לנקוט, נסגר תיק ההוצל"פ ביום 3.7.12, מבלי ששילמו כספים נוספים- מה שמלמד על כך שהסך האמור נגבה שלא כדין.
בנוסף נטען כי הנתבעים פתחו תיק הוצל"פ נוסף בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא, בו רשום חוב כוזב בסך של כ-138,000 ₪ המוכחש אף הוא.

הבקשה לסילוק על הסף:
הנתבעים עותרים לסילוק התביעה כנגדם על הסף, מ מספר טעמים:

התביעה טורדנית וקנטרנית – לטענתם מדובר ב"מתדיינים סדרתיים" המגישים כדבר שבשגרה תביעות סרק כנגד כל נושיהם, באי כוחם, רשמים ושופטים שדנו בענייניהם, וזאת במטרה להלך עליהם אימים, להטריחם ולהטרידם ולמנוע מנושיהם מלפעול כנגדם לגביית חובותיהם. לטענתם, התובעים הגישו כנגד הבנק וכנגד חלק מהנתבעים, למעלה מ-12 תביעות. ביהמ"ש העליון (כב' הנשיא גרוניס) אף קבע כי מדובר ב"מתדיינים סדרתיים, המנהלים הליכים רבים בערכאות רבות". בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט פרידלנדר) קבע אף הוא קביעות דומות, במספר הליכים נוספים שניהלו התובעים.
כמו כן, התביעה מהווה "מחזור" של טענות שכבר הועלו בגדרי תביעות קודמות שהוגשו כנגד המבקשים או חלקם, ונמחקו או נדחו על הסף.

התיישנות - לטענת המבקשים התביעה התיישנה, שכן חלק מעילותיה מבוסס על אירועים שא ירעו לפני למעלה מ-7 שנים.

אי תשלום אגרה מספקת - המבקשים מוסיפים וטוענים לחילופין, כי יש למחוק את התביעה בשל תשלום אגרה בלתי מספקת , שכן התובעים מטעים את בית המשפט במכוון ונוקבים בסכום תביעה נמוך מהמבוקש, על מנת שלא לשאת במלוא האגרה בגין הסעדים האמיתיים המתבקשים.

היעדר עילה – כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגד עובדי הבנק באופן אישי , לא מייחס להם באופן ברור אחריות, ואף לא מתבקשים סעדים כנגד נתבעים אלה . הנתבע 4 – מר יעקב אייזיק, רפרנט במחלקת גביית משכנתאות, אינו מטפל בתיק של התובעים מספר שנים , הנתבע 5 – מר אלדד פרשר , מנכ"ל הבנק לשעבר, כיהן בתפקיד בין אוגוסט 2013 ל-ספטמבר 2020 והנתבעים 2 ו-6 – עו"ד מרדכי האן מרקוביץ ועו"ד גילת דנן הם ב"כ הבנק .
לטענת הנתבעים כתב התביעה לוקה בהיעדר פירוט, ולא ברור בדיוק מהם המעשים או המחדלים המיוחסים לכל אח ד מהם, בפרט ביחס לטענות התרמית והמרמה הטעונות פירוט מיוחד, ואף לא צורפו מסמכים או אסמכתאות התומכות בטענות הנטענות.

תגובת התובעים:
לטענת התובעים, די בראשית ראיה כדי לדחות הבקשה על הסף ו לבית המשפט סמכות לתת סעד מן הצדק, ואף סמכות טבועה ליתן כל סעד למען חקר האמת.
לטענתם, היה על המבקשים להגיש כתב הגנה, ואין בהגשת הבקשה כדי לפטור אותם מכך.
המשיבים טוענים כי לא חלה התיישנות על מעשה מרמה המיוחס לנתבע [כך במקור], שכן לא נ יתן לתובעים יומם בבית המשפט, ו בקשת המבקשים הינה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.
עוד נטען כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה כנגד הנתבעת [כך במקור], ועולה ממנו בבירור כי התביעה אינה קנטרנית או טורדנית, התביעה כנגד הנתבעת הינה בסמכות בית משפט זה ומדוב ר בתובענה לתרמית והטעיית ביהמ"ש, דבר המחייב דיון לגופו של עניין בערכאה דיונית. בנוסף נטען כי לבית המשפט סמכות נגררת.

לגופו של עניין טוענים המשיבים שתביעה קודמת שהוגשה כנגד הנתבעים נמחקה ולא נדחתה, בעקבות הסכם בין הצדדים שהופר על ידי ה נתבעים, ולכן מדובר למעשה בפסק דין שניתן במרמה .
בנוסף נטען כי המבקשת [כך במקור] טוענת טענות עובדתיות סותרות המקימות עילת יריבות.
התובעים טוענים כי בשלב זה של בקשה לסילוק על הסף , אין מקום להיכנס למחלוקות העובדתיות בין הצדדים ואם תתקבלנה טענותיהם העובדתיות, הרי שהתביעה כנגד הנתבעת תתקבל במלואה.
נטען כי הנתבעים קשורים בתרמית רחבת היקף וקבלת כספים במרמה תוך איומים על התובעים בפינויים מדירות מגוריהם, על ידי זיוף צווי פינוי באמצעות החלטות שפג תוקפן ופעלו לנשל ם מכל רכושם , תוך שימוש לרעה בהליכי משפט , ולבית המשפט אינטרס חשוב בבירור הטענות, וכי עד כה לא דנו בתי המשפט כלל בטענות אלו של התובעים כך שאין כלל השתק. התובעים טוענים כי "אין זה ראוי" למחוק התביעה ויש לדון בה לגופו של עניין.

אציין כי התובעים טוענ ים טענות ספציפיות כנגד הנתבעת 3, אולם משעניינה אינו נדון במסגרת החלטה זו, אמנע מלפרטן.

תשובת ה נתבעים:
נטען כי אין חולק שלבית המשפט סמכות עניינית לדון בתובענה כמו גם סמכות ליתן סעדים הצהרתיים, אולם כתב התביעה כולל טענות כלליות ללא פירוט המבסס, ולו לכאורה, עילת תביעה כנגד כל אחד מהמבקשים, והסעדים בכתב התביעה הם סעדים כספיים ב"תחפושות" של סעדים הצהרתיים, במטרה להתחמק מתשלום אגרה .
עוד נטען, כי על טענות בדבר מעשי מרמה חלה התיישנות, ולתובעים, שהינם תובעים סדרתיים, ניתן יומם מעל ומעבר בערכאות שיפוטיות רבות שסילקו שוב ושוב את תביעותיהם מטעמים שונים, אך הדבר לא מנע מה ם להגיש פעם אחר פעם, את אותם כתבי תביעה כנגד המבקשים, ולעיתים אף כנגד גורמים נוספים .

המבקשים שבים וטוענים שכתב התביעה אינו מפורט דיו, בפרט ביחס לטענות המרמה והזיוף הטעונות פירוט מיוחד, לא פורטו המעשים המיוחסים לכל נתבע, כיצד שולמו הסכומים הנטענים לידי עו"ד קדוש ומתי, מהם הסכומים שנגבו שלא כדין, מהם הנזקים שנגרמו וכיצד וכיוצ"ב טענות ועובדות אותן היה מקום לפרט בכתב התביעה לשם ביסוס עילה כנדרש.
כן נטען כי המשיבים לא מסבירים מדוע החל משנת 2006 אינם משלמים את יתרת חוב המשכנתא בה הם מודים, ו אותה יתרה ממשיכה לצבור ריבית פיגורים בסך כולל של כמיליון שקלים.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהורות על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2, 4, 5 ו-6 תוך הותרת התביעה כנגד נתבע 1 על כנה, ומתן הוראות בעניינה, כפי שיפורט להלן.

התשתית הנורמטיבית:

כתב התביעה הוגש ביום 13.8.18, אולם בהתאם להוראות התחולה הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן –'התקנות החדשות ') (תקנה 180(1)), הרי שתקנות 41-43 לתקנות החדשות שעניינן בסילוק כתבי טענות, כמו גם תקנות 1-5 שעניינן עקרו נות היסוד, חלות על התובענה דנן ו אף בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן הקודם, והפסיקה הרלוונטית לעניין, יש מקום להגיע לתוצאה דומה.

הלכה מושרשת היא, כי לא על נקלה יורה בית המשפט על סילוק תובענה על הסף, וכי הדבר יעשה במשורה, במקרים חריגים ובזהירות המתבקשת:
"הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" ...

הטעם לדבר טמון באיזון הכרוך בהחלטת בית המשפט בעת החלטה על סילוק תביעה על הסף, שכן בבואו להכריע בעניין זה על בית המשפט – "לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת".
(ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (נבו, 4.6.07)).

את הזהירות הרבה, בה יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסילוק תובענות על הסף, כפי שנקבעה, יש לפרש כיום לאורן של התקנות החדשות, אשר ערכי ה יסוד העומדים בבסיסן הם ניהול הליך משפטי ראוי, הוגן ויעיל, תוך איזון בין האינטרס של בעלי הדין בהליך הקונקרטי לבין האינטרס הציבורי שיש בניהול הליך מהיר, יעיל וצודק.

מצוידים גם בעקרונות יסוד אלה, יש לבחון טענות הצדדים בתובענה שלפניי.

היעדר עילה ויריבות:
כתב התביעה כפי שהוגש מנוסח באופן כוללני ולוקה בחסר. עולה כי הוא חסר התייחסות ספציפית לכל אחד מהנתבעים, והטענות המיוחסות להם נטענות בעלמא, פעם כנגד "הנתבעים" ופעם כנגד "הנתבעת", ולא ברור כלל אילו מעשים ומחדלים מיוחסים באופן ספציפי לכל אחד מהמבקשים, מלבד טענות כלליות ולא ברורות.
התובעים טוענים כי "באמצעות מסמכים לא אמיתיים ופעולות שלא כדין ועל מנת לקבל כספים באופן פסול ובמרמה, פעלו הנתבעים לאחר 22.8.03 לגבות שלא כדין ובאמצעים פסולים במיוחד את חוב המשכנתא הישנה". התובעים אינם מפרטים באילו מסמכים "לא אמיתיים" מדובר; אילו פעולות "שלא כדין" ננקטו ומתי; כיצד התקבלו כספים "באופן פסול ובמרמה" ובכלל- באילו סכומי כסף מדובר ; הסעד הכספי הנתבע הוא סך של 100,000 ₪, אולם לא ברור מה מהותו – האם מדובר בפיצוי בגין נזק? השבה? החזר הוצאות? וכיצד הוא חושב; כתב התביעה אינו מפנה להחלטות שיפוטיות "שפג תוקפן" ואשר כנטען בוצע בהם שימוש שלא כדין לצורך גביית החוב הנטען.

לא זו אף זו. כתב התביעה אינו כולל כל נספח או מסמך רלוונטי לעניין, ונעדר מסמכים מהותיים, כגון שטרי המשכנתא, או מסמכי ההלוואות אותן נטלו התובעים.
וכך, כמעט כל סעיף בכתב התביעה מעלה טענות כלליות, אולם אינו מפרט אותן ברמת הפירוט הנדרשת, אינו נתמך במסמכים חשובים, כך שהתשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה, שאינה מלווה בשום אסמכתא , הינה דלה ביותר וחסרה פערים מהותיים, שאינם מאפשרים בירור התובענה. החסר בכתב התביעה בולט עוד יותר, בשים לב לטענות התרמית והמרמה הטעונות פירוט מיוחד ודורשות נטל ראיה מוגבר.

התובעים אף לא טרחו להגדיר בכתב התביעה מיהו כל אחד מהנתבעים, ומה הקשר שלו לנתבע 1, והסתפקו בציון שמותיהם כנתבעים בכותרת התביעה. כך, לצד הנתבע מס' 2 נכתב "ב"כ בנק מזרחי טפחות בע"מ"; לצד הנתבעת מס' 6 נכתב "ב"כ הנתבעים 1-5", ולצד הנתבעים 4 ו-5 נכתב "בנק מזרחי טפחות בע"מ". רק מבקשת הנתבעים מתברר כי הנתבע 4 הוא רפרנט במחלקת גביית משכנתאות והנתבע 5 הוא מנכ"ל הבנק לשעבר שכיהן בתפקיד בין השנים 2013-2020.
בהיותם של הנתבעים 4-5 עובדי הבנק, והנתבעים 2 ו-6 ב"כ הבנק ושלוחיו, היה על התובעים לפרט מהי עילת התביעה האישית העומדת כנגדם , לשם הטלת אחריות עליהם. זאת לא עשו.

לכאורה, הסעדים ההצהרתיים המבוקשים בכתב התביעה, אינם מכוונים כלפי הנתבעים 2 ו-4-6. במובן זה, הרי שגם אם יעלה בידי התובעים להוכיח את הנטען על ידם במסגרת כתב התביעה, ברי כי הדבר לא יצמיח להם את הסעדים המבוקשים בכל הנוג ע לנתבעים אלה.
גם ביחס לסעד הכספי הנתבע – 100,000 ₪, הרי שבהיעדר פירוט מספק לא ניתן למצוא קשר ברור בין מעשיהם של נתבעים אלו , לסעד הכספי המבוקש , ולא ברור מהם רכיביו ומהי העילה בגינה הוא נדרש (האם מדובר בהשבה או בפיצוי וכיוצ"ב).

אומנם, בחינת קיומה של עילת תביעה נעשית על פי כתב התביעה , אולם בעניין זה ראוי לציין, כי גם בתגובתם לבקשה, כמו בכתב התביעה, לא הואילו התובעים לפרט את התשתית העובדתית המיוחסת לכל אחד מהנתבעים ומהי עילת התביעה הנגזרת ממנה ביחס לכל אחד ואחד מהם.
במצב דברים זה ברי, כי כתב התביעה אינו מבסס עילה כנגד הנתבעים 2, 4-6, ואינו יוצר יריבות בינם לבין התובעים. משכך – דין התביעה כנגד נתבעים אלה להימחק.

באשר לנתבע מס' 1 – הוא הבנק, הרי שעל אף שכתב התביעה לוקה כאמור ב פגמים מהותיים, ומבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי התביעה כנגדו, לא מצאתי לנכון להורות על סילוק התביעה על הסף כנגד נתבע זה.

אף שטענות התובעים מופנות כלפי "הנתבעים" באופן כוללני, ואלה מנוסחות בעיקרן באופן מעורפל, ולא מיוחסת לנתבעים – בשר ודם, אחריות אישית או שילוחית באופן ספציפי, הרי ש ניתן להבין מהן, כי הן מו פנות כנגד הבנק, שהוא הגורם שנתן לתובעים את הלוואת המשכנתא הנטענת, ואשר תחת חסותו בוצעו המעשים הנטענים על ידי התובעים, לרבות אי סילוק המשכנתא הישנה על ידי נטילת המשכנתא החדשה, שימוש באמצעים ופעולות שלא כדין לשם קבלת כספים, אי מחיקת חוב המשכנתא הישנה וכיוצ"ב גרימת נזקים נטענים לתובעים. כמו כן, הסעדים ההצהרתיים המתבקשים, מופנים אף הם כנגד הנתבע 1 ויוצרים יריבות מולו , לרבות מתן סעד הצהרתי ביחס חובם של התובעים וביטול שטר המשכנתא.

במצב דברים זה, אני סבורה כי אין מקום להורות על סילוק התביעה כנגד הנתבע 1 על הסף, שכן קיימת אפשרות, גם אם היא קלושה, לפיה אם יוכיחו התובעים את טענותיהם העובדתיות, יוביל הדבר לקבלת הסעדים המבוקשים ו נוכח הזהירות המתבקשת בעת שקילת בקשות מעין זו, אני מוצאת לנכון לדחות את הבקשה בכל הנוגע לנתבע 1 כאמור.

די בפירוט לעיל, בדבר העדר עילה ויריבות, ניסוח כתב התביעה באופן כוללני ועמום, ללא פירוט עובדתי וללא מסמכים מהותיים, המקשים על פיענוח ההתרחשות העובדתית ועילות התביעה, ומבלי שיש בתביעה נתונים לשם ביסוס עילת תביעה כנ גד הנתבעים 2 4-6 ונזקים שנגרמו לתובעים, כנטען, באופן שאינו מאפשר להם לנהל הגנתם כראוי – כדי למחוק את התביעה כנגדם .
לכך מתווספת התנהלות התובעים והשימוש שהם עושים בהליכם משפטיים.

בחינת ההליכים הרבים בהם נוקטים התובעים כנגד גורמים שונים, כפי שעולה מהבקשה, התשובה, הנספחים, וההחלטות שמפורסמות במאגרים המשפטיים, מגלה כי התובעים מציפים את מערכת המשפט בתביעות, וכי החלטות המורות על מחיקת התביעות אינן מביאות לסיום ההליך.
המבקשים הפנו למס' החלטות שיפוטיות בעניינם של התובעים , בהן קבע בית המשפט , כי מדובר ב"מתדיינים סדרתיים, המנהלים הליכים רבים בערכאות רבות", וכי הם "חרגו זה מכבר ממה שיכול להיחשב כהתנהלות משפטית נורמאלית" (כב' השופט גרוניס בבש"א 838/12 סימון נ' גרינשטיין; כב' השופט פרידלנדר בת"א 6311-11-09 סימון נ' סונדרס, "נבו").

לא בכדי בחרו המבקשים לציין בבקשתם כי הם "עומדים חסרי אונים אל מול מבול התביעות וההטרדה הבלתי פוסקת ונאלצים שוב ושוב להתמודד עם תביעות הסרק המוגשות כנגדם ע"י ה"ה סימון –התובעים ה"ה סימון הם דוגמא לאחד המקרים הקיצוניים ביותר שחוותה המערכת המשפטית מאז ומעולם. התנהלות סימון מהווה הפעלת טרור משפטי כנגד שופטים, פרקליטים, נושים ואחרים וניצול לרעה של הליכי משפט".

אומנם, לא יכול להיות חולק בדבר מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות אשר אינה מצטמצמת לעצם הזכות ליזום הליך שיפוטי, אלא כוללת את "הזכות המהותית לאכוף את הזכויות המשפטיות הנתונות לאדם, ובתוך כך הזכות ליחס ראוי ושווה כלפי בעלי-הדין, לבירור הולם והוגן של טענות הצדדים, ולמתן הזדמנות נאותה להפעיל זכויות דיוניות שונות, הנתונות לבעלי-הדין, לצורך בירור האמת" (רע"א 993/06 מדינת ישראל נ' דיראני ( נבו, 18.7.2011), פס' 21 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה).

עם זאת, אין לומר כי מדובר בזכות מוחלטת, כי אם יחסית , וקיימים מקרים בהם הגבלתה של הזכות היא הכרחית (ראו למשל: רע"ב 8411/16 בני סלע נ' שירות בתי הסוהר (פורסם בנבו, 17.7.18), פס' 21 לפסק דינו של כב' השופט מינץ (דעת מיעוט); פס' 34 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות).

המבקשים מונים שורה ארוכה של תביעות דומות לתביעה נשוא הליך זה, אותן הגישו התובעים כנגד המבקשים, בעבר – חלקן נמחקו וחלקו נדחו. כך בת"א (שלום ב"ש) 25001-06-12 עתרו התובעים בתביעה כנגד חלק מהמבקשים כאן, במסגרתה דרשו סעדים דומים לסעדים בתביעה זו. תביעה זו נמחקה .
בהקשרן של תביעות התובעים, אני מוצאת לנכון לצטט מהחלטת כב' השופט שלמה פרידלנדר בת"א (מחוזי ב"ש) 6311-11-09 אברהם סימון ואח' נ' עו"ד יונתן סונדרס ואח' (ה חלטה מיום 29.1.12)) אשר קבע כי:
"15. לכל אדם זכות גישה לערכאות, המהווה זכות-על, משום שבה תלוי מימושן של כל הזכויות האחרות. אולם, כמו כל זכות אחרת, גם זו אינה מוחלטת, אלא מתממשת על רקע זכויות אחרות; ובהן זכותם של נתבעים שלא להיות נטרדים שוב-ושוב בהליכים משפטיים בגין אותן עילות, זכות-הגישה-לערכאות של מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית-המשפט, וזכות הציבור שמשאביו לא יבוזבזו בהליכים שתוחלתם אינה מצדיקה את עלותם.
16. לפיכך נקבע כי זכות הגישה לערכאות ניתנת למימוש פעם אחת. לאחר שהיה לאדם יומו בבית-המשפט, לרבות הליכי הערעור הקבועים בדין – מוצתה זכותו לגישה לערכאות באותו עניין.
17. אין בכך כדי להבטיח כי אדם לא ייפול קורבן לכישלונות של מערכת המשפט, שבעטיים יסורב סעד מוצדק, או יושת חיוב בלתי-מוצדק. למרבה הצער, כישלונות כאלה עלולים להתרחש. אולם, "אי דייקינן כולא האי, לא הווי תנינן" [בבלי עירובין מח, א]. מחויבות לבדיקה חוזרת ונשנית של הליכים משפטיים, שכבר הסתיימו בתוצאה חלוטה, תבוא על חשבון יומם-בבית-המשפט של מתדיינים אחרים, במערכת עמוסה הרבה-למעלה-מן-הסביר בלאו-הכי, ותיצור אי-צדק חלוקתי בהקצאת משאבי שפיטה.
18. מי שכבר הגיש מאות הליכי-נפל, במערכת המשפט העמוסה של מדינת ישראל, אינו בעל ציפייה סבירה לכך שמערכת המשפט תמשיך להקצות לו משאבי-שפיטה, כהנה וכהנה – ותמשיך לאפשר לו להטריד אותם נתבעים שוב ושוב – רק משום שהוא אינו מקבל "לא" בתור תשובה, ואינו נלאה מניסיונות לשנות את המצב המשפטי שהתגבש בהליכים הקודמים. באם הוא סבור כי נגרם לו עוול, אשר מצדיק סעד משפטי, ללא קשר לאותם מאות הליכי-נפל – עליו להציג יסוד ממשי לזכאותו לסעד המבוקש; במתכונת המאפשרת התרשמות מיידית כי הפעם יש ממש בדבריו וצידוק לתובענתו.
19. סימון מצאו, כביכול, דרך לעקוף את תורת מעשה-בית-דין: לאחר שמיצו את הליכי העיון-מחדש והערעור על החלטות שלא ישרו בעיניהם – הם מגישים בקשות לביטול ההחלטות הקודמות מחמת תרמית. משבקשות אלה נדחות, הם חוזרים ומגישים בקשות חדשות לביטול ההחלטות הקודמות מחמת תרמית; וחוזר-חלילה. לעתים סימון מגוונים את שיטותיהם: הם מגישים תביעות נזיקין לפיצוי בגין מעשי התרמית, שגרמו לקבלתן של ההחלטות הקודמות.
20. בכוחה של טענת תרמית לגבור על כל מעשה-בית-דין, ולאפשר לחזור ולפתוח כל עניין שכבר נדון והוכרע, כדי למנוע עיוות-דין, וכדי להגשים את ייעודה של מערכת המשפט להציל עשוק מידי עושקו; אפילו במקרים שבהם צלחה מזימתו של העושֵק בהליך קודם. אולם, "מתוך קולא שהקלת עליו בסופו החמרת עליו בתחילתו". טענת תרמית מטילה נטל ראיה מוגבר; ובקשה לביטול מעשה-בית-דין קודם, בטענה שהושג בתרמית, מטילה נטל ראיה מוגבר עוד-יותר. אם לא נאמר כן – נימצא עוקרים את תורת מעשה-בית-דין מן המשפט; משום שכל מי שאינו מקבל "לא" בתור תשובה – יעתור שוב ושוב, בטענות מן הגורן ומן היקב, שדגל התרמית, הנישא לשווא, מתנופף עליהן".
גישה זו מעוגנת כיום גם בתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן:- "תקנות סדר הדין האזרחי"), אשר קובעת כי:
"בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי."

מסקירת ההליכים שהוצגו על ידי המבקשים ותוצאותיהם, עולה כי התנהלות זו של התובעים אינה חד פעמית וזו הפכה לדבר שבשגרה.

לאור כל האמור לעיל, ובפרט נוכח העדר העילה והיריבות, אני מוצאת לנכון לעשות שימוש בהוראות תקנות 41(א)(1), 41(א)(2), 41(א)(4) וכן 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולהורות על מחיקת התביעה על הסף כנגד הנתבעים 2 4-6.

אי תשלום אגרה:
לא אצא ידי חובתי מבלי להתייחס לטענת המבקשים באשר לאי תשלום אגרה מספקת, שכן לדבר השפעה על המשך ניהול ההליכים בתיק כנגד יתר הנתבעים :
כאמור, בכתב התביעה עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום של 100,000 ₪ ובגין סעד זה שי למו אגרה, אולם בשים לב לסעדים הנוספים להם עותרים התובעים, הרי שכימות התביעה ותשלום האגרה, הינם בחסר.

תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת, כי על התובע לשלם אגרה בהתאם לסעד המבוקש על ידו, וככל שלא שולמה אגרה מתאימה, לא יזקק בית המשפט להליך שלפניו.
מקום בו מתבקשים סעדים שאינם כספיים, על בית המשפט לדרוש מהתובע לכמת את ערכם של אותם סעדים ולהורות לו לשלם את האגרה המתאימה בגינם (ראו ע"א 9/86 ויין נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4) 713 (1989))..

כטענת המבקשים, התובעים עותרים ל סעדים כספיים במסווה של סעדים הצהרתיים, אותם ניתן וצריך לשום בכסף, ולפיכך יש לשלם בגינם אגרה, בהתאם לשוויים האמיתי.

כך מתבקש פסק דין המצהיר כי על התובעים לשלם לבנק סך של 204,450 ₪ בלבד (סעיפים 2, 18, 19 לכתב התביעה) , ולמעשה בקשתם הינה לקבוע כי הם אינם חייבים את החוב המיוחס להם בספרי הבנק, הכולל ריבית פיגורים בסך של למעלה מ-914,000 ₪, אלא רק חלק מסכום זה, קרי הסעד לו עותרים התובעים (פרט ל100,000 ₪), הינו סעד כספי על סך 710,000 ₪. כמו כן מבקשים התובעים לקבוע כי שילמו 150,000 בגין חוב המשכנתא, באמצעות עוה"ד קדוש (סעיפים 3 ו-15 לכתב התביעה ), להורות על מחיקת שטר המשכנתא על סך 115,000 ₪ (סעיף 5 לכתב התביעה) ועל התובעים היה לכמת סעדים אלה שהינם בשווי כספי לא מבוטל, ולשלם בגינם אגרה כדין.

יודגש, כי הימנעות התובעים מתשלום מלוא האגרה, אינה מהווה, בשלב זה, טעם למחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2, 4, 5 ו-6, שכן אם מחדלם היה אך בעניין תשלום האגרה בחסר, הייתה ניתנת להן אורכה לתיקון כתב התביעה על דרך כימותה, והשלמת תשלום האגרה, כפי שיעשה להלן בעניינם של הנתבעים 1 ו- 3. אולם, ב ענייננו, הנימוקים המפורטים לעיל, הם אלו המובילים ל מחיקת התביעה כנגד אותם נתבעים.

סוף דבר
התביעה כנגד הנתבעים 2, 4,5, ו-6, נמחקת.
התובעים ישלמו לכל אחד מהמבקשים 2, 4, 5, 6, הוצאות בסך 3,000 ₪ ובסך הכל ישלמו
12,000 ₪.

כמו כן, על התובעים לתקן את כתב תביעתם כנגד שני הנתבעים הנותרים (1 ו-3), על דרך כימות הסעדים להם הם עותרים, ולשלם את האגרה המתאימה, וזאת עד ליום 30.11.21, אחרת תימחק התביעה כנגדם .

נוכח האמור, אני מורה על ביטול הדיון הקבוע ליום 31.10.21.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשפ"ב, 28 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.