הדפסה

בית משפט השלום באילת ת"פ 57704-04-19

בפני
כב' השופטת ליאורה אדלשטיין

מאשימה

מדינת ישראל מדינת ישראל

נגד

נאשמים

נפתלי פרץ ת.ז. XXXXXX514

החלטה

לפני בקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו.
רקע:
הנאשם הואשם, בכתב האישום המקורי, בעבירות לפי סעיף 7(א) +7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 וסעיף 29(א) לחוק העונשין – תשל"ז -1977 בכך שבתאריך 23.4.2019 החזיק, יחד עם אחר, בכתובת המצוינת בכתב האישום, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל העולה על קילוגרם המחולק ל-12 פלטות.
בתאריך 2.5.2019 הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן, הורשע, ונסלח לתסקיר לשאלת העונש.
העבירות שבביצוע ן הודה הנאשם, לאחר תיקון כתב האישום, הן ע בירות על סעיף 7(א) +7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 וסעיף 31 לחוק העונשין – תשל"ז -1977 .
ההבדל בין האמור בכתב האישום המקורי והמתוקן הוא שבכתב האישום המקורי הוחזק הנאשם כ " מבצע עבירה - לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר" (סעיף 29(א) לחוק העונשין) ובכתב האישום המתוקן הודה הנאשם בהיותו מסייע, כלומר "מי אשר , לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה" (סעיף 31 לחוק העונשין).
בדיון שנועד להשמעת הטיעונים לעונש, לאחר קבלת התסקיר, בקש הנאשם לחזור בו מהודייתו ולקיים את המשפט תוך שהוא מתחייב כי במידה ותעתר בקשתו, ישמעו רק עדי ההגנה.
המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי הנאשם היה מיוצג עת החליט להסכים להסדר הטיעון, וכי בית המשפט בדק עמו האם הוא מסכים להסדר והוא השיב בחיוב.
דיון והכרעה:
לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי -
"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
השאלה הנשאלת בדיון זה היא האם מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים חזרה מהודיה, כאמור בסעיף המצוטט .

נכון שתסקיר שירות המבחן חיובי ומקל - ולכאורה לנאשם אינטרס לקיים את ההרשעה כשהוא יודע מהי ההמלצה הבאה בסופו, דבר היכול להראות כי הנאשם אינו נוקט בתכסיס שנועד להקל בענשו.
בת"פ 8304-08 מ.י. המחלקה לחקירת שוטרים נ' נגאוקר ואח' נקבע על ידי כב' השופט מרדכי לוי כי "משקל משמעותי ניתן למועד הגשת הבקשה לחזרה מהודאה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סיכוייו להקל בדינו."
עוד נקבע כי בנסיבות בהן מבקש הנאשם לחזור מהודאתו טרם נגזר דינו, קטן החשש שמא מדובר בתכסיס. על כן, כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר הדין, ננקטת גישה מקלה יותר לגבי חזרה מהודאה, אם הנאשם טעה בשיקוליו בעת שהודה, ומטרתו היחידה היא כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו. עם זאת נקבע כי אף במקרה זה אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות הרלוונטיות.

במקרה שלפנינו, ולמרות שלזכות הנאשם עומדת העובדה כי התסקיר הוא מקל, כאמור, הרי שהנאשם לא רק שהסכים להסדר עם המאשימה, ולא רק שהודה בביצוע העבירות המפורטות בכתב האישום המתוקן לקולה , אלא שבשעת שיחתו עם קצינת המבחן שהכינה את התסקיר, שב והודה בביצוע העבירות בהן הורשע. לדבריו - כפי שהוצגו בתסקיר - זוגתו היתה מחוץ לעיר ובקשה ממנו לפתוח את דלת המחסן עבור בנה. הנאשם עקב אחר הבן והבחין כי בשקית שהחזיק הבן יש קנבואידים והוא אף נלחץ אולם הוא לא היה שותף לרכישת או מכירת הסמים ולא ידע כי הבן מתכוון להכניס סמים הביתה.
הנאשם אף הביע חרטה בפני קצינת המבחן ואמר כי עשה טעות כשלא הזעיק את המשטרה או עזב את הבית באותו רגע.
הנאשם טען בדיון מתאריך 17.7.2019 כי הודה באמור בכתב האישום המתוקן היות והיה בלחץ מהמעצר - בא כוחו חזר על טענה זו בבקשה מיום 21.7.2019 (סעיף 9) אולם בשעת שיחתו של הנאשם עם קצינת המבחן , ביום-יומיים שקדמו לדיון, לא היה הנאשם במעצר – שיחה זו התקיימה בחלוף כחודש וחצי לאחר ששוחרר - ולמרות זאת חזר על האמור בהודייתו בכתב האישום ונטל אחריות על העבירות שהן נושאו .

בפסק הדין שצוטט על ידי המאשימה (רע"פ 3540/19 פלוני נ. מדינת ישראל ) – נקבע כי "חזרה מהודיה תתאפשר רק בנסיבות חריגות, כך בין היתר כאשר ממכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי כי הנאשם מסר הודיית שווא אשר נמסרה בניגוד לרצונו החופשי או מבלי להבין את משמעות הודייתו, לא כל שכן כאשר ההודיה ניתנה לאחר מתן גזר הדין, כי אז נדרשות, על-פי הפסיקה, נסיבות חריגות במיוחד."
באותו מקרה לא מצא בית המשפט כי התקיימו נסיבות חריגות במיוחד היות והמבקש, כמו במקרה הנוכחי, היה מיוצג בכל הדיונים, ונרשם בפרוטוקול, כמו בענייננו, כי כתב האישום המתוקן הוקרא לנאשם על ידי באת כוחו. כבאותו מקרה גם במקרה הנוכחי מסר הנאשם כי הוא הבין את תוכנו של כתב האישום המתוקן תוך שגם הסכים כי הוא מבין שבית המשפט לא כפוף להסדר הטיעון. בית המשפט גם יחס משקל לעובדה שכתב האישום באותו מקרה, כבמקרה הנוכחי, תוקן - באופן המקל עם הנאשם.
ברע"פ 8235/17 חסן מוחמד אבו-סאלח נ. מ"י נקבע כי " כדי שתתקבל בקשה לחזור מהודאה, על המבקש להוכיח התקיימותן של נסיבות חריגות במיוחד, כגון: אי הבנתו את משמעות הודאתו, או אי הבנה של משמעות הסדר הטיעון ".
בע"פ 3227/10 פלוני נ. מ"י נקבע כי "נדמה כי קיימים שני סוגי פגמים שיש בהם להביא למתן רשות לנאשם לחזור בו מהודייתו. האחד נעוץ בנאשם עצמו. לאמור - לנוכח מצבו הסובייקטיבי אין זה ראוי להותיר ההרשעה על כנה. האחר נעוץ בהליך עצמו. למשל כאשר הדרישות הדיוניות לא נשמרו, הסנגור לא הסביר כנדרש את מהות ההודיה או שביהמ"ש התעלם מחזרת הנאשם מההודיה בשלב התסקיר או בשלב העונש מבלי לברר את העניין."
אף אחד מהדברים הללו לא התקיים – הנאשם הבין היטב את משמעות האישום המתוקן והבין היטב את ההסדר אליו הגיעו הצדדים והסכים לו. בקשת הנאשם לחזור בו מההודיה נמסרה זמן רב לאחר שהודה באמור בכתב האישום המתוקן, והיא הוגשה לראשונה בדיון שנקבע לשם הטיעונים לעונש ולא – כפי שניתן היה לצפות – זמן קצר לאחר שהנאשם הודה - או זמן קצר לאחר ששוחרר ממעצר , מבלי שיהיה קשר בין הגשת הבקשה ובין דיון שנקבע על ידי מותב זה, כאשר בתקופה שחלפה הוא אף מודה שנית בביצוע העבירה, כאמור, בפני קצינת המבחן.
מכל השיקולים האמורים לעיל אני קובעת כי לא התקיימו התנאים המיוחדים אליהם התכוון המחוקק ואין להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו.
החלטה בדבר הדיון בטיעונים לעונש תשלח לצדדים בנפרד.