הדפסה

בית משפט השלום באילת ת"א 14259-03-15

בפני
כב' השופט ליאור ברינגר

תובעות:

  1. שרון זיסמן ת.ז., 036367845
  2. שושנה זיסמן ת.ז., 030245062

נגד

נתבעות:

  1. החברה הכלכלית אילת ת.ז., 500226006
  2. עירית אילת רשויות מקומיות

פסק דין

1. בכניסה לעיר אילת קיים מתחם בילויים המכונה " מרכז התיירות" המכיל למעלה מ – 100 חנויות בהן מתנהלים מסעדות, בתי מרזח, קיוסקים ועוד עסקים לרוב. המתחם נבנה בראשית שנות ה – 70, הוא ישן ומוזנח, ובמהלך שנת 2015 ביצעה העירייה באמצעות חכ"א (נתבעת 1) שיפוץ נרחב במתחם, שיפוץ הכולל שימור וחידוש פניו של המתחם כך שכיום הוא נראה הרבה יותר מזמין ומכובד.

2. התובעות טוענות שבבעלותן חנות אחת במתחם שמספרה 4 (להלן: "החנות"), ולחנותן צמודה חצר מרוצפת המוקפת גדר עם שער ומעל החצר פרגולה להצללה (החצר, הגדר והפרוגולה, כולן יחד להלן: " החצר"), כאשר במסגרת שיפוץ המתחם הרסה העירייה את הפרגולה, את הגדר ואת השער וכן ביצעה שינוי במדרגות שנמצאות בכניסה מהרחוב אל החצר המרוצפת , גם הן חלק מרכושן הפרטי. בכך פגעו הנתבעות ברכושן הפרטי של התובעות ולכן הן תובעות השבת המצב לקדמותו כפי שהיה טרם עבודות השיפוצים והריסת הגדר, השער והפרגולה.

3. בכדי לברר את טענותיהן של התובעות יש לקבוע ראשית כי הנכס בו מדובר הוא אמנם רכושן של התובעות, וכידוע, זכויות בעלות בנכס מקרקעין יש לברר במקום בו רשומות הזכויות: בלשכת רישום המקרקעין, ברמ"י או בחברה המשכנת.

4. במקרה זה זכויות המקרקעין רשומות בחברה משכנת כאשר מי שממונה על רישום הזכויות מטעם החברה המשכנת הוא עד הגנה 1, עו"ד אפריים רהב. עו"ד רהב הבהיר כי לפני שנים רמ"י ביקשו ממנו שיטפל ברישום הזכויות של הנכסים השונים במרכז התיירות ולשם כך הוא קיבל קלסרים עם מסמכים שונים המתייחסים לכלל המתחם, כאשר לגבי החנות כל מה שנמצא באותם קלסרים הוא אך ורק הסכם המכר מיום 06.01.72 שצורף לכתבי הטענות של הצדדים (להלן: "הסכם המכר"). אין בידיו של עו"ד רהב תשריט או מסמך אחר כלשהו המתייחס לחנות. מהסכם המכר עולה כי מי שרכש את החנות היא חברה בשם "סלע את זיסמן בע"מ" באמצעות שני מנהליה, האדונים א. סלע ול. זיסמן.

5. תובעת 2 הסבירה כי רוכש החנות, מר ל. זיסמן היה בעלה אינג'ניר לאון זיסמן שהלך לעולמו זה מכבר. הוא היה בעלים של 50% מהחברה סלע את זיסמן בע"מ ולאחר שהלך לעולמו היא זו שירשה אותו. התובעת הבהירה בעדותה כי במהלך הבהרת סוגיית ירושתו של המנוח ל. זיסמן היו טוענים נוספים לזכויות בעזבונו ובשל כך התנהל הליך משפטי בבית משפט אחר, אולם סופו של דבר היא זו שירשה את זכויותיו בחנות.
לתמיכה בטענתה צירפה לתצהיר עדותה הראשית העתק ( מחוק בחלקו) של פסיקתא מת"ע 100140/08 ממנה עולה כי הזכויות בנכסים המצויים בבניין 1 במרכז התיירות באילת תועברנה לבעלות תובעת 2.בנוסף צירפה מכתב של עו"ד נחום המבהיר כי בהתאם לחלוקת עיזבון בין יורשים תובעת 2 זכאית להירשם כבעלים הבלעדי של חנות 1/4 ב מרכז התיירות (נספחים 2,3 לתצהירה).

התובעת מודעת לכך שיש בעיה במסמכי הבעלות בחנות, לדבריה הסכם המכר אינו משקף במדויק את זכויות הבעלות בחנות, לטענתה החנות שייכת כיום לה ורק לה אולם יש לה קושי להמציא מסמכים בקשר לכך וזו הסיבה שבחברה המשכנת הזכויות בחנות רשומות כפי שהן רשומות, כאמור בהסכם המכר.

6. מכל האמור לעיל עולה שאלה כבדת משקל לפיה כלל לא בטוח ברמה המשפטית הנדרשת שהתובעות או מי מהן בעלים של הזכויות בחנות אולם טענת התובעות אינה לפגיעה בחנות אלא פגיעה בחצר שלטענתן צמודה לחנות. לפיכך השאלה המקדמית שיש לבחון היא אם לתובעות יש זכות כלשהיא בחצר.

7. התובעות טוענות כי החצר (הרצפה, הגדר והפרגולה) הוא חלק בלתי נפר ד מהחנות, צמודה לחנות ולכן כמו החנות , רכוש פרטי של הן. לעניין זה העיד ע"ה 1 עו"ד אפריים רהב כי כפי שניתן לראות בהסכם המכר – אין כל אזכור ל חצר והוסיף כי ידוע לו עקב טיפולו בכל החנויות שבמתחם כי לגבי חלק מהחנויות האחרות ישנן הצמדות והן כתובות בהסכמי המכר של אותן חנויות, אולם לגבי החנות הספציפית הזאת אין הערה שכזו, כפי שניתן לראות מהסכם המכר.

8. התובעות הגישו חוות דעת שנערכה על ידי מודד, מר ויטלי סוסניצקי, אשר העיד ונחקר נגדית. המודד התייחס לחנות ולחצר כאשר בחוות דעתו מסקנתו הייתה שה חצר מוצמד ת לחנות, אולם ב חקירתו הנגדית הוא מסכים שהחצר אינ ה צמוד ה דווקא לחנות אלא לכל היותר לשתי חנויות שרק אחת מהן היא החנות הנדונה והשנייה אינה חלק מתיק זה ואין מחלוקת שאינה שייכת לתובע ות. המודד לא הצליח להסביר כיצד הגיע למסקנתו. הוא התייחס בעיקר להיתרי בנייה שונים שמצא בתיק העירייה אולם שני ההיתרים הרלוונטיים לסוגיה שבנדון הם היתר בנייה מספר 8558 ו – 3089 ושניהם לא הוגשו על ידי מי שרשום כבעלי החנות או מי שלטענת התובעות זכאי להרשם כבעלים של החנות אלא על ידי אדם אחר ששמו מר ג'קי פומס.

9. התובעת טענה בעדותה כי מר ג'קי פומס היה שותף של בעלה המנוח בבית מרזח ששניהם פתחו בחנות ובחנות צמודה לה שהייתה שייכת למר ג'קי פומס. לטענתה מר פומס הגיש את הבקשות להיתרי הבנייה הנ"ל בשמו ובשם בעלה המנוח. למרות האמור התובעות לא הזמינו את מר ג'קי פומס לעדות, לא מסרו תצהיר מטעמו ולא שום התייחסות אחרת שיכולה הייתה לכאורה לתמוך בגרסתן, ומשעה שנמנעו מלהביא לעדות ראייה שאמורה לטענתן ל תמוך בגרסתן, על פי הדין בנסיבות אלו חזקה שלו העיד מר פומס הייתה עדותו תומכת בגרסת הנתבעת.

10. התובעת עצמה העידה כי העובדות באשר להסכם המכר לא היו ידועות לה ומעולם לא ראתה תשריט כלשהו של השטח, וכאשר היא הגישה את תביעתה זו היא לא הסתמכה על מסמכים כלשהם המקנים לה בעלות בחנות ובחצר אלא על מה שרואים בשטח, כאשר לדבריה מול החנות ישנה החצר שהי א אותה חצר מגודרת ולה שער הנעול במפתח ולכן היא הבינה שהנכס צמוד לחנות ומכוון שלדעתה החנות שייכת לה כך גם החצר שייכת לה.

11. עד תביעה 3, אינג' מקס ראובן, העיד כי הוא מהנדס בניין במקצועו, יש לו משרד במתחם מרכז התיירות, הוא מכיר את המתחם מאז הקמתו בהיותו שותף להקמת המתחם מראשיתו , והוא זה שפנה בזמנו לוועדת התכנון והבנייה מטעמו של אינג' לאון זוסמן המנוח בבקשה להוסיף תוספת לחנות הקיימת (ללא קשר לחצר), כפי שנחזה מהיתר בנייה 2872.

העד הבהיר כי לפי מיטב ידיעתו החצר כולה היא שטח משותף לכלל הדיירים של המתחם ואינ ה מוצמד ת לנכס ספציפי כלשהו, לרבות לא לחנות 4.

12. עד תביעה 2, מר אבי כהן הוא מנכ"ל חכ"א ולבקשת התובעות העיד כי השיפוץ הנרחב שנעשה למתחם עלה מיליונים רבים של שקלים ונעשה מול וועד הדיירים במתחם כאשר כל פעולות העירייה וחכ"א נעשו בתיאום מלא ובשיתוף פעולה עם וועד הדיירים ועם יו"ר הוועד מר שמואל שלם. עו"ד אפריים רהב אישר את הדברים, הוא העיד כי הוא נתן ייעוץ משפטי לבעלי החנויות במתחם ונכח בא סיפתם מיום 05.11.14 כיועמ"ש של נציגות בעלי החנויות במתחם . עו"ד רהב הבהיר כי לכל אסיפות הדיירים במתחם בוצעו הזמנות כדין לבעלי הנכסים השונים וכל ההחלטות שהתקבלו באסיפות התקבלו כדין, מה גם שהשיפוץ הנרחב שנעשה למתחם נעשה לרווחת בעלי החנויות וחלקם בתשלום קטן לעומת הסכום שהוצא עבור כל השיפוץ, כאשר בכל מקרה מדובר בתשלום שנועד לשמר את הקיים ולא בתוספות חדשות למתחם.

13. עדת תביעה 4, גב' טירן טרבלסי, היא אחראית פרוייקטים מטעם חכ"א והייתה אחראית על פרוייקט השיפוצים במרכז התיירות. היא העידה כי הגדר לרבות השער והפרגולה שבנכס נהרסו לפי התוכניות האדריכליות של הפרוייקט כולו.

14. עד הגנה 2, אינג' ג'קי לוי, העיד כי פעל מטעם חכ"א, אך ורק בתיאום פעולה מלא עם יו"ר וועד בעלי החנויות במתחם, מר שמואל שלם, עד הגנה 4.

15. ע"ה 4, מר שמואל שלם העיד כי הוא נבחר ליו"ר ועד בעלי הנכסים במתחם בשנת 2009, הוא מתאר כיצד המתחם היה מוזנח ומברך את העירייה על פועלה לשיקום ושיפוץ המתחם בשיתוף פעולה מלא עם בעלי החנויות במתחם. לדבריו החנות סגורה ולא פעילה לפחות משנת 2009 כשעד לשיפוצים החנות הייתה שרופה ושוממה. לגבי החצר, מר שלם העיד כי מדובר בחצר ששימש ה את כל החנויות האחרות במתחם, למעט את בעלי חנות 4 שהייתה עזובה וללא שימוש משך שנים רבות.
מר שלם תיאר כיצד בזכות שיפוץ המתחם עלה ערך החנויות של כולם והמתחם כולו נראה מחודש ונעים בהרבה ממצבו המוזנח קודם לשיפוץ.
מר שלם חושב שמי שהקים את הגדר והשער סביב החצר הוא מר ג'קי פומס בזמן שנוהל בחנותו עסק לעיסויים, אבל כאמור מר פומס לא הובא לעדות.

16. עד הגנה 3, מר קלמי שרביט, הוא פקח של העירייה שביום 08.12.13 רשם דוח פיקוח בנוגע לנכס ובו ביום הוציא לתובעת 2 התראה בדבר בנייה או שימוש בלתי חוקי, כאשר הוא מתייחס לכך שהפרגולה וגידור החצר לא נעשו באופן חוקי, אין להם היתר כחוק ולפיכך התובעת נדרשת להרוס את הפרגולה ואת הגדר ולהחזיר את המצב לקדמותו.

במכתב ההתראה נמסר לתובעת כי היא מוזמנת למסירת גרסתה בתאריך 30.12.13, ובתגובה לכך ענתה תובעת 1 לעירייה כי אין באפשרותה להגיע באותו יום והיא מבקשת דחייה של 30 יום לפחות.

מכתבה של תובעת 1 התקבל בעירייה, אולם לטענת התובעת מכתבה לא נענה.
עד הגנה 3, מר שרביט, אינו יודע להסביר מדוע לא נענה מכתב התובעות ומדוע לא ניתנה להן הזדמנות להשמיע את גרסתן, ובעניין זה סבורני שיתכן ונפל פגם בהתנהלות העירייה. עם זאת, מבחינה מהותית מצאתי כי ככל שנפל פגם כאמור אין די בו כדי לעזור לתובעות בנושא הנדון בפני . באותו מכתב ששלחו התובעות לעירייה הן רושמות בסעיף 1 כי מי שביקש את ההיתר להקמת הגדר והפרגולה הוא מר ג'קי פומס. למר פומס התייחסתי כבר בדבריי לעיל ומתווספים לכך דבריה של התובעת עצמה כפי שהעידה בפרוטוקול מיום 06.06.17 בו הבהירה כי אין לה מושג אם הפרגולה שהרסו לה נבנתה באופן חוקי או לא, ומי שאמור לדעת זאת זו העירייה. כאשר הציגו לה תמונה של הפרגולה היא הבהירה כי אינה יודעת מה חוקי או לא חוקי באותה פרגולה, כאשר אין מחלוקת שזוהי הפרגולה שתמונתה צורפה על ידה לכתב התביעה. היא המשיכה לטעון כי הפרגולה נבנתה בהיתר, אבל אינה יודעת לומר מה חוקי או לא חוקי, וגם אינה יודעת להסביר את מה שרשמה בסעיף 31 לתצהירה. עוד הוסיפה התובעת והעידה כי היא אינה יודעת אם השער והגדר שבנכס נבנו באופן חוקי או לא.

17. מכל האמור לעיל עולה כי התובעות לא הוכיחו ברף הנדרש שהן בעלות זכויות בחנות, ויתרה מכך, הן לא הוכיחו כי הגדר והפרגולה שנהרסו בשיפוצים שייכות להן באופן כלשהו או מוצמדות לחנות או שיש להן או למי מהן זכות אחרת כלשהי בפרגולה ובגדר.

18. התובעות אינן יודעות אם הפרגולה והגדר נבנו בהיתר כדין ותובעת 2 אומרת במפורש כי מי שאמור לדעת זאת זו העירייה. העירייה הבהירה במפורש שמדובר בבנייה לא חוקית והוצאו בגין כך דו"ח והתראה כמפורט בתצהירו של העד שרביט.

19. בנסיבות אלה, כאשר לא הוכח כי מה שנהרס לכאורה במסגרת השיפוצים במרכז התיירות שייך לתובעות, לא קמה להן עילת תביעה. תובעת 1 טענה במהלך עדותה של תובעת 2 כי גם אם הגדר והפרגולה אינן בבחינת רכושן הפרטי של התובעות אלא הן רכוש משותף של כלל בעלי החנויות במתחם, עדיין יש לקבל את רש ות הבעלים לצורך הריסה. כפי שפורט לעיל פעולות השיפוצים במתחם נעשו בשיתוף עם וועד הדיירים ואין לאיש תלונה כנגד הריסת הפרגולה והגדר אשר ככל הנראה היו מבנים בלתי חוקיים שנבנו ללא היתר כדין.

20. לאור האמור התביעה נדחית והתובעות יחד ולחוד מחוייבות בהוצאותיה בסך 30,000 ₪ לשתי הנתבעות יחד ולחוד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ט, 18 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.