הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז פ"ל 9115-05-19

בפני
כבוד ה שופטת מגי כהן

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם
yurii kuliarets

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק שהגיש ב"כ הנאשם.
ולהלן השתלשלות העניינים:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 19.05.19, בשעה 18:50, נהג ברכב פרטי תוצרת סקודה, מס' רישוי 4211067, בנתניה, בשדרות בן צבי מכיוון דרום לכיוון צפון. ברשלנות ובקלות ראש בכך שהעמיס על גג רכבו פרופילים אלומיניום שאינם קשורים ואינם מוחזקים היטב לרכבו, אשר במהלך נסיעתו, נשמטו חלק מהפרופילים ונפלו על הכביש ובכך גרם להפרעה לתנועה ולמשתמשים בדרך. באותם נסיבות נהג הנאשם בהיותו בלתי מורשה לנהיגה וללא ביטוח תקף.
ולהלן הוראות החיקוק בהם מואשם נאשם:
נהיגה ללא רישיון נהיגה – מעולם לא הוציא, עבירה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה.
נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה.
נהיגה ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי.

בדיון שהתקיים בתאריך 22.05.19, הורשע הנאשם על פי הודאתו, כאשר הוא מיוצג ע"י עו"ד בלומברג ממשרד עו"ד ג'אן ובהסכמת הצדדים נשלח הנאשם לקבלת תסקיר.
בדיון שהתקיים בתאריך 25.11.19 על פי בקשת ב"כ הנאשם עו"ד אברהם ג'אן ועו"ד אבין, נדחה לטיעונים לעונש לתאריך 29.12.19.
בתאריך 1.12.19, הוגשה ע"י ב"כ הנאשם עו"ד אברהם ג'אן הבקשה הנוכחית לביטול כתב אישום מחמת "הגנה מן הצדק".
המאשימה בתגובתה מתנגדת לבקשה.
בפתח הדיון שהתקיים ב29.12.19, ביקש ב"כ הנאשם לאפשר לנאשם לחזור בו מכפירתו בהסתמך על הנתונים שהועלו בבקשה לביטול פסק דין מחמת הגנה מן הצדק.
המאשימה התנגדה לבקשה.
לגופו של עניין, בבקשתו לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, טוען ב"כ הנאשם כי הנאשם אינו חולק על העובדות המיוחסות לו בכתב האישום, ובכך שנהג ברכב וביצע את העבירות בהן הודה, אולם העלה טענות כדלקמן:
המאשימה החמירה עם הנאשם בכך שהאשימה אותו בעבירה של "מעולם לא היה מורשה לנהוג" במקום עבירה של נהיגה כאשר רשיון נהיגה פקע מיום אחרון מתוך השנה מכניסתו לישראל, שכן, הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה זר שתוקפו יפה עד 2044 ורשאי היה לנהוג בארץ עם רשיונ ו הזר וזאת עד לשנה מיום כניסתו ארצה .
ב"כ הנאשם טוען כנגד שיקול הדעת המנהלי של השוטר שרשם את הדו"ח ושל התובע שחתם על כתב האישום שהחליטו להאשים את הנאשם בעבירה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה "מעולם לא הוציא רשיון נהיגה" שכן אינו תואם את ההנחיה המנהלית ושנוצר חשש ממשי לשרירותיות בהפעלת שיקול הדעת המנהלי ופגיעה בעקרון השוויון.

מעסיקו של הנאשם לא עמד לדין בגין עבירה חמורה של התרה לבלתי מורשה בניגוד לסעיף 10 (ב), כי בעל הרכב לא עשה כל מאמץ מינימלי לבחון האם למבקש יש רשיון נהיגה מתאים.

ב"כ הנאשם מפנה לפסיקה רבה, וצירף העתק צילומי של מסמך הנחזית להיות רישיון נהיגה כתוב בשפה זרה (נספח ג'), העתק צילומי של 3 עמודים חוברת נוסחי אישום (חנ"א) (נספח ו').

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי טיעוני הצדדים מצאתי כי דינה של טענת "הגנה מן הצדק" להידחות על הסף מן הטעמים הבאים:

טענת הגנה מן הצדק:
סעיף 149 לחסד"פ קובע:
"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן:
.......
(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

ההלכה העיקרית בסוגיית "הגנה מן הצדק" נפסקה ב ע"פ 2910/94 "יפת נ' מ. י." פ"ד נ (2), 221, 325 . שם קבע כב' השופט ד' לוין:
"המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי במקרים שבהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי-אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה".

בע"פ 4855/02 "מ. י. נ' בורוביץ" , פ"ד נט (6) 776, 807 ( להלן : "הלכת בורוביץ") קבע בית המשפט מבחן תלת שלבי להחלתה של טענת הגנה מן הצדק:
"בשלב הראשון על בית המשפט לבחון את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו כנגד הנאשם וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו, בשלב השני יש לוודא כי אכן הפגמים שנפלו גורמים לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, ובשלב השלישי, משמצא בית המשפט כי אכן התקיימה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא קיימת דרך חלופית מלבד ביטולו של כתב האישום לריפוי הפגמים".

בחינת הפגמים :
הלכת בורוביץ קבעה כי הנטל להוכיח כי המאשימה נהגה בצורה שערורייתית עד כדי פגיעה קשה העולה לכדי התעמרות בנאשם, מוטל על הנאשם.
לתמיכת טענתו ב"כ הנאשם צירף נספח ג' בשפה זרה, חוברת החנ"א 3 עמודים.

אכיפה כנגד רשיון זר
הסעיפים מתוך ה"חנ"א", להלן:
1. שוטר העוצר נהג, שהינו תושב ישראל או עולה חדש המציג רשיון נהיגה זר בתוקף, יבדוק בדרכונו את מועד כניסתו האחרונה לישראל.
א. אם במועד עצירת הרכב ע"י השוטר, טרם חלפה שנה מיום כניסתו האחרונה של הנהג לישראל – אין לדווח נגדו.
ב. אם חלפה יותר משנה מיום שנכנס לאחרונה לארץ – יחשב כמי שרשיון נהיגתו פקע.
היום הראשון לפקיעה יהיה היום הראשון בתום השנה לשהייתו בארץ.
2. ...
3. ...
4. ...
5. ...
6. ...
7. נהג שנפסל מלהחזיק או מלקבל רשיון נהיגה ישראלי אינו רשאי לנהוג עם רשיון נהיגה זר.
8. נהיגה עם רשיון זר מותרת בתנאי שנתמלאו תנאי הגיל הקבועים לאותו סוג רשיון עפ"י הכללים הקבועים בתקנות 188-180 לתקנות התעבורה.
9....
10....
11 . רישיון נהיגה זר לנכנס בלא אשרה:
מי שנכנס לישראל בלא שניתנה לו אשרה (ע"פ חוק הכניסה לישראל), לא יראו את רישיון הנהיגה הזר שברשותו כרישיון נהיגה בר תוקף בישראל, ויטופל כנהג בלתי מורשה עפ"י ס"ס 7136 (כולל השבתה).

בחנתי את עמוד ה"חנ"א" עליו מסתמך ב"כ הנאשם המתייחס לאכיפה כנגד רשיון זר ובו מופיעים מצבים שונים של נהג המחזיק רישיון זר. אציין שהסעיף עליו מפנה ב"כ הנאשם הינו סעיף 1.ב. המתייחס לתושב ישראל או עולה חדש. מעיון בשאר הסעיפים ובמיוחד בסעיף 11 ל"חנ"א", יש התייחסות ספציפית גם לנהג שנכנס לישראל בלא שניתנה לו אשרה ע"פ חוק הכניסה לישראל, שם נקבע כי במצב כזה הוא ייחשב כבלתי מורשה. מכאן שעניין החזקת רשיון זר מקבל מעמד שונה לפי מעמדו של מחזיק רשיון זר, קרי, עולה חדש, תושב ישראל או שוהה בלתי חוקי בארץ. יש לציין, כי ב"כ הנאשם לא הצביע על מעמדו של הנאשם בעת ביצוע העבירה.

במקרה דנן, הבקשה לא נתמכת בתצהיר של המבקש, והעתק צילום הנחזית להיות רישיון נהיגה זר (נספח ג ) כתוב בשפה זרה, ללא תרגום , ללא אישור נוטריוני, ולא ניתן ללמוד ממנו דבר. הנאשם אף לא הצהיר כי לא נפסל בישראל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, ומה מעמדו בעת ביצוע העבירה. כך שאין די שהנאשם מחזיק ברישיון זר כדי שיוגש נגדו אישום בגין פקיעת רישיון כפי שטוען ב"כ הנאשם, שכן ההנחיה חלה רק על עולה חדש או תושב ישראל.
על כן ב"כ הנאשם לא הניח תשתית עובדתית לטענה.
מבחינת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות
ב"כ הנאשם לא הציג בפני בית המשפט מקרים דומים ולו כתב אישום אחד הדומה בנסיבותיו לתיק זה.
"על הנאשם להראות כי ההבחנה שערכה התביעה בינו לבין נאשמים או חשודים אחרים הנמנים עם אותה קבוצת השוויון הינה שרירותית, מפלה או שביסודה שיקולים זרים". ( בש"פ 7148/12 עז אלאדין כנאנה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.10.12)).

באשר לטענת ב"כ הנאשם כי לא הוגשה כתב אישום כנגד בעל הרכב בגין התרה לבלתי מורשה לנהוג, הינה טענה כללית וסתמית שלא נתמכת ולו בתצהיר של הנאשם כי הרכב בבעלות אדם אחר, ובעל הרכב התיר לו לנהוג מבלי שבדק את רישיונו, ולו כדי לשלול מצב שהרכב נלקח ללא הסכמתו, ידיעתו ובניגוד לרצונו של בעל הרכב .

חזרה מהודאה

כאמור לעיל, ב"כ הנאשם ביקש בעת הדיון לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו מאותם נימוקים שפירט בבקשתו לביטול האישום מחמת הגנה מן הצדק.

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי , מאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ברשות בית המשפט ומנימוקים מיוחדים שיירשמו:
"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
ההלכה הפסוקה הורתה כי חזרה מהודיה תתאפשר רק בנסיבות חריגות ב ע"פ 1958/98 "פלוני נ' מ.י." נקבע כי:
 " בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה".
בית המשפט העליון ב ע"פ 945/85 "פלוני נ' מ. י."קבע כי אין לקבוע כללים נוקשים בנושא:
" ...עשוי להתעורר מקרה, בו מתרשם בית המשפט לערעורים על סמך כל הנסיבות המובאות בפניו, שאכן קיים באמת חשש ממשי, שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו האמיתי, ואולי אף בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו, ואז ייטה בית המשפט להעתר לבקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו ולהעניק לו את ההזדמנות לברר את העובדות כולן לגופן. אך אלה יהיו מקרים נדירים וחריגים".
בע"פ 4988/07 "ששון רחמינוב נ' מ.י." נקבע:
" ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה לחזרה מהודיה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סיכוייו להקל בדינו".
כב' השופט רובינשטיין ב ע"פ 3914/08 "עאמר עסאלה נ' מ. י." :
"נשוב ונזכור כי החזרה מהודיה ניתנת, כמצוות המחוקק, אך בנסיבות חריגות, שהרי בית המשפט וההליך הפלילי אינם "תכנית כבקשתך" שהמטוטלת בה נעה באופן חופשי. אמנם ההליך היה בשלב לא רחוק שלאחר הודיה ובטרם נגזר הדין. אך כלל הנסיבות מורנו שלא להיעתר לבקשה".
במקרה זה אין מדובר במצב של פגם ברצונו החופשי או שהנאשם לא הבין את משמעות הודייתו, נהפוך הוא, הנאשם היה מיוצג בדיון בו הודה והורשע הנאשם. עו"ד איבין בבקשה חזר וציין כי הנאשם אינו חולק על העובדות המיוחסות לו בכתב האישום. הנאשם עצמו לא טען ולו בתצהיר כי לא מסר את הודייתו שלא חופשי ומרצון או לא הבין את משמעות הודייתו או שהושגה שלא כדין. טענות ב"כ הנאשם נוגעות לעניין אחר של בחירת סע' האישום שלא קשור כלל להודאתו של הנאשם בעובדות .

על כן הנני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.