הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז המ"ש 2486-03-21

בפני
כבוד ה שופטת שירי שפר

מבקשים

מועטאסם מטר

נגד

משיבים

  1. מדינת ישראל
  2. משטרת ישראל-פניות נהגים

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח מספר 31150017007 וזאת בהתאם לסמכותי מכ וח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בדוח, ביום 14/07/20 קיבל המבקש לידיו, דוח בגין עבירה של נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה תקף (פקע בשנת 2018). בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 12/10/20, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט בשל מחלה. המבקש צירף לבקשתו תצהיר התומך בבקשה ותעודת מחלה. לא נטענה טענת עיוות דין.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק. עוד ציינה המשיבה כי הקנס בצד הדוח שולם ביום 15/12/20.

השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:
האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.
השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) .

בחנתי את טענותיו של המבקש:

בנוגע לטענה כי לא ביקש להישפט במועד בשל מחלתו (צורף אישור מחלה מיום 30/09/20 ועד ליום 15/10/20) - אין טענה זו מצדיקה אי עמידה במועדים הקבועים בחוק. אסייג ואומר כי לו היה מגיש בקשה להארכת מועד להישפט מיד עם החלמתו – ביום 16/10/20 או בסמוך לאחריו, ייתכן והיה מקום להיעתר לבקשה. המבקש לא פעל בהתאם, אלא לאחר למעלה מ 4 חודשים, כאשר פ נה לעורך דינו ביום 06/03/21. בכך פעל בשיהוי ניכר ולא נתן לכך הסבר מניח את הדעת.

לא זו אף זו, מתשובת המשיבה עולה כי המבקש כבר שילם את הדוח וזאת עוד ביום 15/12/20. המבקש בתצהירו ובבקשתו נמנע מלציין עובדה חשובה זו.

בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 , יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.
תשלום הדוח הופך אותו לחלוט וחל עיקרון סופיות הדיון. רק לעתים נדירות ניתנת הארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם, גם כאשר הטענה היא שהדוח שולם על ידי אחר.
ראו רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל 29.1.08); רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל (8.3.11); רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17); רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19);

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

באשר לטענת תחולתן של תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום) – טענה זו אינה נכונה . ע"פ סעיף 2 לתקנות "תקנות 3 עד 5, כולן או מקצתן, יחולו על בתי המשפט והלשכות, כולם או מקצתם, אם פרסם שר המשפטים הודעה על כך בשל מצב חירום מיוחד (להלן בתקנות אלה – ההודעה). לא נטען כי פורסמה הודעה כזו במועדים הרלוונטים לבקשה זו. מטענתו הגורפת של המבקש עולה כי בתקופת מצב החירום בטלים או מושהים המועדים הקבועים בחוק וכל נהג כטוב בעיניו יעשה. ולא כך.

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא נטענה טענת עיוות דין, מששולם הדוח, לצד השיהוי הניכר, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.