הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בפ"ת 2303-12-19

בפני
כבוד ה שופטת מגי כהן

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיב
ישראל שם טוב

החלטה

בפניי בקשה לפסול את המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו, ביום 12.8.19 בשעה 20:50 לערך נהג המשיב ברכב הונדה מס' רישוי 3501517 ברחוב ששת הימים בנתניה ממזרח למערב ובהגיעו לצומת הרחובות עם רחוב שוהם, פנה שמאלה לרחוב שוהם לכיוון דרום. באותה עת היו התנאים כדלקמן:
לילה, מזג אוויר נאה, ראות טובה.
תאורת רחוב תקינה, דולקת, מאירה היטב את המקום.
כביש יבש ותקין.
מעבר חצייה דהוי אך נראה לעין, ללא תמרור, מתחילת רחוב שוהם.
דרך עירונית, כביש דו סיטרי, המהירות המותרת 50 קמ"ש.
שדה ראייה- ניתן להבחין בהולך רגל משני צידי מעבר החצייה ממרחק של 22.8 מ' בנסיעה ממזרח למערב עוד בטרם הפנייה שמאלה לכביש. כאשר הרכב על קו אי התנועה, ניתן להבחין בהולך רגל בשני צידי מעבר החצייה ממרחק של 14.7 מ'.

באותה עת חצה את הכביש במעבר חצייה הולך רגל. המשיב פנה שמאלה לכביש והחל בנסיעה דרומה, פגע עם חזית רכבו במנוח בעת שחצה את מעבר החצייה. כתוצאה מהתאונה הוטח המנוח קדימה ונפצע באורח אנוש והובהל כשהוא מורדם ומונשם לקבלת טיפול בבית חולים לניאדו ומשם לבית חולים איכילוב. להולך הרגל נגרם שבר בגולגולת מצד ימין וכן דימום מוחי . שעות ספורות לאחר התאונה, בשעה 02:45 נפטר המנוח מפצעיו.

בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה: ממצאי בדיקת בוחן, לרבות ניסויי שדה ראייה שבוצעו בזירת האירוע מהם עולה כי ניתן להבחין בהולך רגל חוצה במעבר חצייה משני הצדדים, עדויות ראייה הנוגעים לתנאי הדרך, עדות ראייה של אחיו של המשיב אשר נסע עמו ברכב בעת התאונה לעניין תנאי הדרך, ראות טובה, ממצאי בדיקות שנערכו מול גורמים האמונים בעיריית נתניה על תאורת הרחוב השוללים את טענת המשיב לפיה, התאורה בזירת התאונה לא פעלה, מסמכים רפואיים של המנוח לפיהם, מותו נגרם כתוצאה מהתאונה.

בדיון שהתקיים בתאריך 16.12.19 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, המשיב יישאר פסול עד להחלטה אחרת תוך המשך סיווג הפסילה לנהיגה בתוך תחנת כיבוי האש בנתניה לצורך עבודתו וכפי שהיה בשלב החקירה.

בדיון שהתקיים בתאריך 24.2.2020 ביקש ב"כ המשיב להרחיב את סיווג הפסילה באופן שהמשיב יוכל לנהוג מחוץ לתחנת כיבוי האש לשם הובלת הכבאיות למוסך ובחזרה לתחנה וזאת כשהוא ציין שיש הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, על אף הטענות לגופו של עניין שמתכוון לעלות בפני המותב בתיק העיקרי.

ב"כ המשיב הוסיף, כי במסגרת הפסילה המנהלית הסכימה המבקשת שהמשיב ינהג במתחם תחנת כיבוי אש לצורכי עבודתו , כך שהמבקשת עצמה הבינה מלכתחילה שלא מדובר במקרה רגיל. כמו כן, פסילת הרשיון פוגע ת קשות במשיב מבחינה כלכלית, שכן הוא אב לשלושה ילדים ומפרנס יחיד ולא יהיה זכאי לקבלת אחזקת רכב עקב הפסילה.

כמו כן, צירף ב"כ המשיב מסמך רפואי המעיד על מצבו בעקבות אירוע התאונה ומסמך ממפקד תחנת כבאות נתניה .

באשר למסוכנות – טוען ב"כ המשיב כי המשיב נוהג משנת 84, לא היה מעורב בתאונות ו רוב העבירות הם מסוג ב"מ האחרונה משנת 2017.

ב"כ המשיב מפנה לפסיקה של בית משפט העליון ובתי משפט אחרים וטוען כי מדובר בנסיבות מיוחדות של המשיב שעובד בתפקיד מיוחד אשר במסגרתו לוקח את הכבאיות למוסכים ולא לוחמי האש.

ב"כ המבקשת מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין מקרה זה יוצא דופן, לנאשם מיוחס עבירה ורשלנות מאוד חמורה ולא נסתרה חזקת המסוכנות.

דין והכרעה

סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם (תיקון מס' 78) תשס"ז-2007

46ב. (א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

(ב) בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

(ג) הורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לדחות את מועד הפסילה למועד שיקבע.

המחוקק מצא להחמיר עם מי שהואשם בתאונות דרכים קטלניות ובסעיף 46ב (א) קבוע בלשון צווי שעל בית משפט לפסול נהג שגרם לתאונה שבה נהרג אדם .

בבש"פ 6653/13 "אבי אליהו נגד מ. י ." עמדה כב' השופטת עדנה ארבל על השיקולים שעל בית המשפט לבחון, בקובעה:

"על פי סעיף 46ב(א) לפקודה, משהוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת
דרכים קטלנית, נקודת המוצא היא פסילת רישיון. הגשת כתב אישום בעבירה
זו מקימה חזקה לפיה ישנו סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם ויש למונעה בעזרת שימוש באמצעי של פסילת רישיון. עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט
אפשרות להימנע מפסילת הרישיון, אם שוכנע כי לא קיים סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם. הנטל להוכחת חריג זה מצוי על כתפיו (בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.2.2009); בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.1.2012)).

בבש"פ 6757/09 מוסיף כבוד השופט א' רובינשטיין:

"דעת לנבון נקל, כי המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם - לדעתי - לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו. בית משפט זה גם פירש את הסעיף באופן מחמיר (ראו בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט פוגלמן); בש"פ 9588/07 (השופטת חיות); בש"פ 2806/09 ממן נ' מדינת ישראל (השופט מלצר). בש"פ 3345/09 גבן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור))."

חרף העיקרון הכללי , העניק המחוקק לבית המשפט סמכות שלא להורות על פסילה במקרים מסויימים על ידי מתן אפשרות לסתירה החזקה ולבטל את הפסילה רק אם שוכנע כי אין בנהיגה של הנאשם משום סכנה לציבור ועליו לפרט את הנימוקים .

בבש"פ 8161/06 "אליעזר גבריאל נ' מ.י." ציין כב' השופט חשין את השיקולים המנחים את בית המשפט:
"על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות ה מיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים" .

כפי שצויין לעיל, על פי דברי ב"כ המשיב בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.20 (ע' 7 ש' 17) כי יש הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, על כן לא אדרש לעניין זה.

בעניין המסוכנות נקבע ב:
בפ"ת (ת"א) 10239-05-11 "מ. י . נ ' חיים אליהו ברעם" כי עצם המעורבות בתאונת דרכים קטלנית היא ראיה למסוכנות הנהג וכאשר אין מחלוקת לקיום ראיות לכאורה ישנו ספק אם יש צורך להמשיך ולבחון עבר תעבורתי.

בש"פ 5175/08 "מ. י . נ ' יוגב קורן ", ציינה כבוד השופטת מוסיה ארד, כי "די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים שבה קופחו חיי אדם , כדי ללמד כי המשך נהיגתו מסכן את הציבור".

כך שמי שהוגש נגדו כתב אישום בתאונה קטלנית הוא מסוכן לציבור ואם ירצה להפריך את החזקה עליו להראות כי מתקיימים נתונים המראים העדר מסוכנות, כגון: נסיבות התאונה, עברו התעבורתי ונסיבותיו האישיות ( בש"פ 9588/07 , ובש"פ 5092/11).

במקרה אשר לפנינו וכפי שעולה מע ובדות כתב האישום (בשים לב להסכמה על קיומן של ראיות לכאורה ) מדובר באירוע חמור, פגיעה קטלנית בהולך רגל במעבר חצייה הנר אה לעין א ף אם הוא ד הוי, כאשר הראות טובה, תאורת רחוב תקינה ודולקת וניתן היה להבחין בהולך רגל.
בע"ח (חי') 25907-12-14 "נעים אגבריה נ ''מ. י . " נפסל הנהג פסילה עד תום ההליכים על אף עבר תעבורתי לא מכביד , ועוד נקבע כי הפרכת המסוכנות חייבת להיתמך בהסברים טובים מצד העורר לגבי מעשיו ולגבי אי יכולתו למנוע את התוצאה.

מגיליון הרשעותיו של המשיב עולה כי הוא אוחז ברישיון נהיגה משנת 84 ולחובתו 26 הרשעות קודמות, האחרונה מ9/17 . בעברו עבירות חוזרות רבות בגין חגורת בטיחות, עבירות חוזרות מסוג שימוש בטלפון, אי ציות לתמרור 431 (פנית פרסה), אי ציות לתמרות 302 (עצור), בלתי מורשה לסוג הרכב, נהיגה באור אדום. כך שעברו התעבורתי לא קל גם אם רוב עבירות מסוג ב"מ ואין לו תאונות דרכים.

לגבי נסיבותיו האישיות של המשיב , טען ב"כ המשיב כי המשיב הוא נורמטיבי, אב ל3 ילדים , מפרנס יחיד וכן נפגעה פרנסתו בשל אי קבלת אחזקת רכב. כמו כן, צירף מסמך רפואי לפיו המשיב סובל מחרדות עקב האירוע התאונה ופסילת רישיונו.
זה המקום להזכיר את אשר נקבע בע"פ 6755/09 "ארז אלמוגי נ' מ. י . " ... בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים."
אומר מיד כי המשיב ממשיך את עבודתו בשרו ת הכבאות ובהסכמת הצדדים יכול לנהוג בתוך תחנת כיבוי האש בנתניה לצורך עבודתו. כך שאין מדובר במצב שהמשיב נשאר ללא הכנסה כלל, ולכל היותר מדובר בפגיעה יחסית ברכיב של אחזקת הרכב (שסכומה לא פורטה בבקשה).
גם במקרים של פגיעה בפרנסה על בית המשפט להעדיף במסגרת השיקולים לפסילת רישיון נהיגה עד לתום ההליכים את השמירה על שלום הציבור על פני צורכי הפרנסה של המשיב.

בע"פ 3883/04 "כמיל אבו סיביה נ' מ. י ., פ"ד נח(5) 481 (2004) נקבע:
"פרנסתו של העורר היא בנהיגת משאית והדבר פועל לשני כיוונים: מחד - פסילת הרשיון   מקפחת את פרנסתו ופרנסת משפחתו. מנגד, דווקא בשל היותו נהג מקצועי, המצוי רוב שעות היום על הכביש, צפויה סכנה גדולה יותר מנהיגתו לשלום הציבור, ויש להקפיד עמו שבעתיים. בשיקלול כולל של כל נסיבות הענין, ראוי לאמץ את החלטת הערכאות דלמטה  לפסול את העורר מנהיגה עד סיום המשפט בעניינו".

בקשת מר איציק דדון מפקד תחנת כיבוי נתניה אינה משקפת מצב חירום בשרותי הכבאות, לכל היותר היא מתארת את הפגיעה בשגר ת עבודת המשיב בכל הנוגע לבחינת רכבים והסעתם למוסך, כך שאינה מהווה שיקול לקבלת היתר חריג כזה.
אוסיף כי בהסכמת הצדדים לאפשר למשיב להמשיך לנהוג בשטח עבודתו יש בה פתרון יצירתי ומתחשב במצב מורכב זה, כי ממילא אמור היה המשיב להיות פסול ללא כל סיווג.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנ"ל מצאתי כי המשיב לא הפריך את חזקת המסוכנות, כמו כן , אין במקרה ד נן מצב חריג ויש לראות בהסכמות בין הצדדים להמשך נהיגתו בשטח עבודתו כפתרון ראוי.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המבקשת לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים בכפוף להסכמת הצדדים לעניין סיווג הפסילה כפי שהוסכם בדיון מ16.12.19.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, ט' אדר תש"פ, 05 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.