הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בא"ש 5104-06-20

בפני
כבוד ה שופטת רות וקסמן

המבקש

חלפו ברכה

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

מבוא
בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 94-382-54, שהוטל על ידי קצין משטרה ביום 13.6.20 למשך 30 ימים.

הרכב הושבת עת נתפס חברו של הנכד כשהוא נוהג לכאורה בשכרות.

נימוקי החלטת הקצין: "עבירה חמורה מסכנת חיים בכביש .... .... שבוצעה על ידי נהג צעיר ומעידה על מסוכנות. בעל הרכב נושא באחריות ..... לנהוג ברכב".

רקע
1. הבקשה דנן הוגשה לראשונה ביום 15.6.20 ולא נתמכה בתצהיר המבקש.

2. בדיון מיום 22.6.20 הוריתי על מחיקת הבקשה לבקשת ב"כ המשיבה, בהעדר תצהיר וזאת משעסקינן בעבירה מנהלית/אזרחית שמוגשת על ידי צד ג' שאינו הנאשם (ראה בג"צ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה).

3. ביום 1.7.20 הוגשה בקשה חדשה נתמכת בתצהיר מאת המבקש.
לא צורף לה תצהיר מהנכד או מהנהג שנהג.

4. הבקשה נקבעה שוב לדיון בפני ליום 5.7.20, על פי הנוהלים.

טענות המבקש
1. הרכב נמסר לשימוש נכדו לצורך יציאה לבילוי עת שב לחופשה מהצבא.

2. המבקש העיד כי אמר לנכד כי במידה וירגיש עייף לא ינהג ואם יש צורך שיקרא לו; הנכד סיפר לו כי היה עייף ולכן בחר, כפי שהונחה על ידו, שלא לנהוג ונתן את הרכב לחברו שנהג בו.

3. חברו של הנכד נתפס בהיותו שיכור לכאורה דבר אותו לא ידע הנכד היות וישב במועדון בנפרד מחברו, יחד עם חברתו.

4. קיימות נסיבות אישיות : ניצול שואה, בן 79, נזקק לפיזיותרפיה טרום ניתוח בברך.

5. מתחייב שלא לתת יותר את הרכב לאחר .

טענות ב"כ המשיבה
1. אין מחלוקת לעניין הראיות לכאורה; מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות בכמות של 448 מק"ג העולה על 50 מק"ג, כאשר מדובר במי שמשתייך לאוכלוסיה מיוחדת .

2. תצהיר המבקש ניתן על פי פרטים שקיבל מהנכד, לגביהם אין כל תימוכין, אין תצהיר מהנכד עצמו המסביר כיצד הגיע הרכב לחברו וכן אין תצהיר מהנהג.

3. מדובר בעבירת שכרות שהינה עבירה מסוכנת בצידה קבע המחוקק סנקציות כנגד בעל הרכב.

4. המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו שכן אין מילה וחצי מילה באשר לאיסור על שתיית אלכוהול רק לעניין העייפות.

5. לא נפל פגם בהחלטת הקצין.

6. נסיבות אישיות אינן עילה להחזרת הרכב, בפרט כאשר לא מדובר ברכב שמותאם לצרכים מיוחדים.

דיון והכרעה
ראיות לכאורה
המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצויה בסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה.
לפי הוראת סעיף 57א(א)(2) לפקודה ניתן להורות על איסור מנהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים, לאחר שימוע, אם היה לקצין המשטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג.
התנאי הראשון הדרוש להפעלת שיקול הדעת המסור לקצין המשטרה בהתאם לסעיף הנ"ל, עניינו היסוד הסביר להניח כי יוגש כתב אישום בגין העבירה בגינה מבקשים להשבית את הרכב.
משמעות תנאי זה הינו קיומן של ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של הנהג. ככל שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת ביצוע העבירה, יפנה בית המשפט לבחון באם התקיימו העילות המנויות בסעיף 57ב לפקודת התעבורה, שיש בהן כדי להצדיק ביטול איסור השימוש.

בבש"פ 6732/10 מ"י נ' שגיב בן שלום, נקבע על ידי בית המשפט העליון לעניין דיות הראיות לשלב משפטי זה בתיקי תעבורה כי : "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו".

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנהג: בדיקת מאפיינים שבחלקה כשל הנאשם, תחקור חשוד, דו"ח על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף, פלטי ינשוף, בדיקת כיול בתחילת ובסיום משמרת ועוד.

ממכלול הראיות, נחה דעתי ועל כך אף לא חלק המבקש, כי לשלב זה, קיימות ראיות לכאורה.

מסוכנות
עבירה של נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה אשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. הנוהג בשכרות נתון במצב מנטלי השולל ממנו יכולת שליטה מקסימלית ברכב, תגובותיו איטיות יותר מהרגיל ומסוכנותו ניכרת לציבור.

העילות לביטול הודעת איסור שימוש ברכב
סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מונה את החלופות, אשר לפיהן יבטל בית המשפט את הודעת איסור השימוש: כאשר הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו ובלא הסכמתו או כאשר הנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב והלה עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סעיף 57ב(ג) לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת, ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

הנטל להוכיח את התקיימות תנאי ההגנה מוטל על הטוען לה.

האחריות לעבירה שבוצעה ברכב רובצת גם לפתחו של בעל הרכב ועליו מוטלת האחריות לעשות ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה ברכב שבבעלותו. אך לעיתים היכולת של בעל הרכב למנוע את העבירה הינה מוגבלת ולכן המחוקק איפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם בזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב לפי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה.

בפ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, נקבע: "המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

כב' השופט אלון אופיר קבע את מהות הזיקה בבפ"מ 2051-12-12 אלחורטי נ' מ"י כי: "הילכת אמברם מייצרת דרישה לרמת פיקוח אפקטיבית גבוהה מאד הנדרשת מהבעלים של הרכב וביצוע כל פעולה אפשרית מצידו כדי למנוע את ביצוע העבירה..." (ההדגשה שלי – ר.ו.).

כאן, הרכב שבידי המבקש נמסר לנכדו אשר העביר אותו לחברו ונקבע לא אחת כי יש לראות בשימוש זה משום שימוש במסגרת הסכמה מכללא. אף אזהרת הנכד כי לא ינהג תחת השפעת אלכוהול דבר שלא נעשה כאן , אלא הנכד הוזהר אך שלא לנהוג בהיותו עייף אינה יכולה להחשב כ"עשיית כל שביכולת הבעלים" למניעת העבירה (ראה בפ"מ (עכו) 3922-06-12 נדב נ' מ"י) .

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש תביא לריקון החוק מכל תוכן.

בנסיבות אלה, אין מקום לביטול ההחלטה של הקצין לכל היותר ניתן להביא בחשבון את הזיקה המרוחקת יחסית שבין הנהג למבקש כדי להצדיק קיצור תקופת איסור השימוש.

סוף דבר
אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין פגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו. ראה רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י.

מעבר לתנאים הפורמאליים שבחוק, קיימת אפשרות להתערבות בהחלטת הקצין לפי שיקול דעתי כאשר שני ההיבטים העיקריים לצורך כך יהיו: חומרת העבירה והזיקה שבין הבעלים לנהג. במקרה דנן אין ספק כי מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות, אך הזיקה בין המבקש לנהג הינה זיקה רחוקה.

הנהג שביצע את העבירה לכאורה, נהג ברכב שנתן המבקש לנכדו, ולכן אין למעשה זיקה ישירה בין המבקש ובין הנהג שנהג ברכבו. בהעדר זיקה וכן לנוכח העובדה שהנהג מצוי ממילא בפסילה מנהלית למשך 30 ימים בגין העבירה שביצע לכאורה, אינני רואה כל אפשרות ממשית שיוכל לחזור ולנהוג ברכב בזמן הנותר לאיסור השימוש.

לאור האמור ולפנים משורת הדין משהרכב הושבת ביום 13.6.20 ונותרו אך ימים ספורים לגמר תקופת ההשבתה בראי העדר זיקה כאמור, לנוכח מצבו הרפואי וגילו של המבקש, אני מורה על קיצור תקופת ההשבתה באופן שהרכב יוחזר למבקש – לאלתר.

מודגש כי רכבו של המבקש יוחזר אך ורק למבקש עצמו, והוא יהיה היחיד שינהג ברכב עד תום תקופת איסור השימוש במקור, קרי: 30 ימים מיום 13.6.20.

המשטרה תחזיר את רישיון הרכב למבקש, הרכב ישוחרר לאלתר ממגרש האחסון בכפוף לתשלום דמי האחסון.

יש להודיע ההחלטה לצדדים.

תיק החקירה יוחזר מחר לעו"ד קמינסקי המופיע בפני.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בהעדר הצדדים.