הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בא"ש 4685-06-20

בפני
כבוד ה שופטת רות וקסמן

המבקש

רונן גולדשטיין

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

מבוא
1. בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג משא רכין מ.ר. 21-468-70 (להלן: "המשאית") שהוטל על ידי קצין משטרה ביום 5.6.20 למשך 30 ימים.

2. המשאית בגינה הוטל צו איסור השימוש נקנתה על ידי המבקש מהנהג אך הבעלות טרם הועברה על שם המבקש לנוכח פרישת התשלומים שסוכמה בזכרון הדברים שנחתם ביום 15.3.20 לפיו ישלם המבקש (הקונה) למוכר הנהג 18 תשלומים חודשיים ש ווים ורצופים בסך 7000 ₪ כל אחד עד ליום 15.9.21.

3. המשאית הושבתה כאשר הנהג לו המבקש נתן המשאית לצורך בדיקה במוסך בשל תקלה חוזרת ונשנית, נתפס נוהג ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג רכב.

4. מן המפורסמות, רישום הבעלות אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד.

טענות ב"כ המבקש
1. לנוכח העובדה כי המשאית נרכשה מהנהג על ידי המבקש וכי ביניהם קימת הכרות רבת שנים מעבודתם המשותפת בתחום המחצבות, תחום בו איש מכיר את רעהו, לא התעורר אצל המבקש חשד שהנהג נוהג ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג רכב בראותו אותו במשך שנים נוהג על משאית מסוג זה.

2. הבעלות טרם הועברה על שם המבקש היות וזכרון הדברים למכירתה נערך במרץ 2020 וסוכם כי רק בסיום עמידת המבקש בתשלומים תועבר הבעלות על שם המבקש .

3. הכרות הצדדים היא מעבודה בתחום המחצבות.
על פי מבחן הצפיות האדם הסביר לא יכול לצפות שמי שנוהג על אותו כלי רכב, אותו הינו מכיר שנים, אינו מורשה לנהוג בו.

4. המשאית הינה כלי עבודה וכל יום שהיא מושבתת נפגעת פרנסת המבקש.

5. אין סיכוי שאם תוחזר המשאית תתבצע שוב העבירה, היות והיא תוחזר לבעלים ולא לנהג.

טענות ב"כ המשיבה
1. הרציונל מאחורי איסור שימוש ברכב הוא נטילת כלי עבודה מידי בעליו, בין היתר כדי למנוע השנות מקרים דומים וכדי להדק הפיקוח על הרכב ועל נהגו.

2. מדובר ברכב כבד, כפועל יוצא במסוכנות יתירה ולכן על בעליו/המבקש היה להקפיד שבעתיים שהנהג מורשה לנהוג בו וזאת באמצעות בדיקה פשוטה של רישיון הנהיגה.

3. המדינה לא יכולה לתת יד לטענה כי בגין צפיות יש לבטל ההשבתה שכן אין לכך עילה על פי הדין.

4. הבעלות תוסדר רק ב-15.9.21 עם סיום התשלומים ומי יתקע כף שהעבירה לא תשנה אם לא יעמוד המבקש בתשלומים?!

דיון והכרעה
ראיות לכאורה
מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה:
1. על פי דו"ח פעולה מיום 5.6.20 שנערך על ידי בן דוד אסי (מתנדב) במחסום על כביש 44, בין צומת הקרח לניר צבי לכיוון מזרח, נרשם כי סומן על ידי עורך הדו"ח למשאית לעצור. הוא ושותפו בקשו מהנהג רישיון נהיגה; הנהג מסר שאין לו רישיון נהיגה ושרישיונו מסוג C. בהמשך הציג הנהג רישיון נהיגה עם תמונה מסוג 1C.

2. דו"ח פעולה של רס"ר טלאור אוחיון מיום 5.6.20 מתאר השתלשלות זהה.

3. תגובת הנהג לדו"ח נחלקה לשלוש, תגובה ראשונה: "יש לי רישיון C". תגובה שניה: "יש לי רישיון למשאית לא יודע איזה דרגה, יש לי רישיון לטרקטור בגלל זה יש 1 ליד ה-C". תגובה שלישית: "עזוב אותך תוותר לי".

4. בתיק קיימים דו"ח עיכוב, הזמנה לדין, הודעת איסור שימוש ברכב, טופס שימוע, תדפיס גליון הרשעות קודמות של הנהג.

מן האמור, נראה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם (הנהג ש אינו המבקש).

המבקש עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה/בחינת הזיקה בין הבעלים של הרכב לבין הנהג
בשלב זה, בעל הרכב הוא למעשה הבעלים הרשום של המשאית; עם זאת, משהבעלות ברכב אינה קונסטיטוטיבית אלא דקלרטיבית, בחנתי העניין מנקודת הנחה שהמבקש הוא הבעלים ככל ויעמוד בתשלומים.

מעיון בפסיקה עולה כי ככל שהזיקה בין בעל הרכב לנהג נחלשת הרי שיכולות להתקיים נסיבות מיוחדות אחרות מאלה הקיימות בסעיף 57 ב(ב).

ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י נקבע "על בעל הרכב מוטלת אחריות ככל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה ברכב שבבעלותו. אכן לעיתים היכולת של בעל הרכב למנוע את העבירה היא מוגבלת אולם המחוקק איפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם ב"זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב" (סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה")".

תכליתו של סעיף 57ב היא להטיל את הנטל על בעל הרכב, למען יבדוק בקפידה מבעוד מועד למי הוא מוסר את הרכב ועליו לשקול היטב בטרם ימסור את רכבו לשימוש של אחר.

האחריות לעבירה שבוצעה ברכב רובצת גם לפתחו של בעל הרכב ועליו מוטלת האחריות לעשות ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה ברכב שבבעלותו. אך לעיתים היכולת של בעל הרכב למנוע את העבירה הינה מוגבלת ולכן המחוקק איפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם בזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב לפי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה.

בפ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, נקבע: "המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".
כב' השופט אלון אופיר קבע את מהות הזיקה בבפ"מ 2051-12-12 אלחורטי נ' מ"י כי: "הילכת אמברם מייצרת דרישה לרמת פיקוח אפקטיבית גבוהה מאד הנדרשת מהבעלים של הרכב וביצוע כל פעולה אפשרית מצידו כדי למנוע את ביצוע העבירה.
בית המשפט לא סייג את קביעתו ביחס ליחסי הורים -ילדים בלבד, ואין בעיני כל הבדל בין מערכת יחסים זו לכל מערכת יחסים אחרת הבנויה על היכרות אישית בין הבעלים לנהג". (ה הדגשה שלי – ר.ו .).

כאן הנאשם/הנהג נהג במשאית אותה מכר למבקש, טרם הועברה הבעלות , בשל אי סיום התשלומים עליהם הוסכם בזכרון הדברים שנחתם ביום 15.3.20.
מהות היחסים עליהם העיד המבקש וכעולה מטיעוני בא כוחו הינה של יחסי חברות ועבודה מזה שנים רבות.
מתצהיר המבקש עולה כי הרכב נמסר לבקשתו של המבקש לנהג ממנו רכש אותו על מנת שיסייע לבדוק ולתקן תקלה שהתגלתה.

המבקש לא עשה כל שלאל ידו למנוע את העבירה, לא שאל את הנהג לו נתן את המשאית ואותו הוא מכיר שנים רבות אם יש לו רישיון נהיגה מתאים לסוג המשאית , לא בקש לראות הרישיון ולמעשה עצם עיניו בנושא הרישיון ופעל בשיטת "הסמוך" לפיה ראה אותו נוהג במשאית מסוג זה מזה שנים.

ערה אני לעובדה שהמשאית משמשת את המבקש לפרנסתו ולנזק שנגרם או עלול להגרם כתוצאה מהודעת אי השימוש, אך אין לו למבקש אלא להלין על עצמו שלא בדק, בירר, חקר את סוג הרישיון בו אוחז הנהג אותו הוא מכיר שנים רבות. הוא אף לא שאל אותו אם אי פעם נתפס בעבר נוהג ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג רכב. קל וחומר, לאור העובדה כי נוצר נתק של כ-3 חודשים בתקופה בה היתה ה משאית בחזקתו של המבקש והוא לא ראה את הנהג נוהג בה. נתק שמחייב לבדוק את מצב רישיונו של הנהג לאחר תקופה. אך המבקש כאמור, בחר לעצום עיניו ולא טרח לבדוק המחייב בדיקה .

סיכום
אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם יעשה שימוש בסמכות זו, ראה רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י.

מעבר לתנאים הפורמאליים שבחוק, קיימת אפשרות להתערבות בהחלטת הקצין לפי שיקול דעתי כאשר שני ההיבטים העיקריים לצורך כך יהיו: חומרת העבירה והזיקה שבין הבעלים לנהג. במקרה דנן גם שיקולים אלה מביאים אותו למסקנה כי דין הבקשה להדחות. המדובר בעבירה חמורה של נהיגה בלא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב, ברכב כבד, כאשר הזיקה שבין המבקש לנהג הינה זיקה קרובה של שנות חברות ועבודה רבות וחייב אדם לדעת כי שימוש לרעה ברכב יביא לפגיעה בזכות הקניין והתנועה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

תיק החקירה מוחזר לבאת כוח המשיבה עו"ד מוסקוביץ המופיעה בפני היום.

ניתנה היום, ל' סיוון תש"פ, 22 יוני 2020, בהעדר הצדדים.