הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בא"ש 4013-01-20

בפני
כבוד ה שופטת לאה שלזינגר שמאי

מבקש

גמל עותמאן

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש למשך 30 יום אשר הוטלה ביום 12.1.2020 לגבי רכב בו נהג המבקש בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו.

2. על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום בבוקר ה-12.1.2020 נתפס מר גמל עותמאן (להלן" "הנהג") נוהג בכביש 531 למזרח ברכב מספר רישוי 2143170 (משא מגבה-נוע) תוך הובלת מטען מעל המותר וזאת בניגוד לתקנה 85 א' (5) לתקנות התעבורה . המשקל המותר של הרכב הוא 32,000 ק"ג ואילו המשקל הכולל של הרכב היה 39800 ק"ג.
היינו, חריגה של 24% מעל המותר.

טיעוני המבקש
3. לטענת ב"כ המבקש ישנו ליקוי ראייתי בתיק המשמיט את הבסיס לכתב האישום.
האישום מבוסס על תעודת הכיול לפיה נעשתה בדיקה ע"י שקילת רכב שהמשקל ה מותר שלו הינו 9.900 ו בשקילה התקבלה תוצאה שהמשקל 8.200 אולם הבסיס לשקילה חסר.
ב"כ המבקש להוסיף וטען נסיבות המיוחדות המצדיקות את ביטול ההודעה, בשל העובדה כי מדובר ברכב עבודה ולא ברכב פרטי וכן בשל הנזק שנגרם לחברה בה עובד המבקש לאור ייעודו של הרכב.

טיעוני המשיבה
4. ב"כ המשיבה התנגדה ל ביטול איסור השימוש ברכב וטענה כי קיימות ראיות מעבר לכל ספק סביר. ראשית, מדובר בדו"ח כיול יומי שמבוצע ע"י מי שמוסמך לכך פעמיים ביום (בבוקר ובערב), כאשר המשקל היה 8.200 כנדרש, היות והמשקל המותר הוא 9.900 ולכן אינו מעיד על דבר פרט לכך שאין חריגה במשקל. שנית, מדובר ב החלטה מנהלית שיש לקצין משטרה סמכות לתיתה ואין מקום להתער ב בה . שלישית, ב"כ המשיבה הפנתה לעברו התעבורתי של המבקש שנוהג משנת 1991 ולחובת 68 הרשעות קודמות, מתוכן 14 זהות בעשור האחרון.
הדיון
5. השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בית המשפט הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לאסור השימוש ברכב.

6. בשלב זה על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה.
בהתאם לפסיקה, די בתעודת השקילה המציגה לכאורה משקל אסור ביחס לרכב שבבעלות המבקש כדי לקיים תשתית של ראיות לכאורה לביצוע העבירה, לעניין זה ראה ע"ח 8397-06-17 קבוצת אלון בע"מ נ' מ"י , מפי כב' השופט ארז יקואל מיום 18.6.17.
בתיק החקירה קיימות תעודת שקילה של רכב המשא נשוא הבקשה המלמדת על החריגה של 24% מהמשקל המירבי המותר,ֵֵ תע"צ לעניין כיול המשקל מהשעה 08:09 –תחילת יום, עובר לביצוע השקילה שבוצעה בשעה 10:59 וכי כיול נוסף בוצע בשעה 12:15- סוף יום.
עפ"י הפסיקה כאמור די בראיות אלה בשלב זה. אולם אציין, כי בתיק החקירה מצויה גם תעודת אימות דיוק מיום 17.6.19 ביחס למשקל בו נעשתה בדיקת המשאית נשוא הבקשה וכי התעודה הינה בתוקף עד 30.6.20. כמו כן בתיק החקירה קיימים תע"צים בנוגע לכל השקילות- הן של רכב המשא והן של בדיקות הכיול.
על כן, הראיות שבתיק הינן מספיקות בשלב זה לצורך ביסוס החלטת הקצין.

7. אשר לתקינות הבדיקה של משקל הרכב- לטעמי, טענה זו צריכה להתברר במסגרת הדיון בתיק העיקרי, וזאת מ הטעם שנט ל ההוכחה לתקינות הבדיקה מוטל על כתפי התביעה.

8. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסות לו, היינו נהיגה ברכב שמשקלו עולה באופן משמעותי על המשקל המותר, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם .

9. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוג העבירה ובעובדה כי מדובר במשקל החורג ב-24% מהמשקל המותר. בכך יש להשפיע על יציבות הרכב ועל בטיחותו. באמור לעיל תשתית מספק לחשש, כי המשך נהיגה במשאית עלול ליצור סכנה לעוברי דרך ובראש ובראשונה לחיי הנהג עצמו.

10. מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדר את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, כי הוראות החוק נשמרות בקפידה.
במקרה הנדון נראה כי בעל הרכב לא וידא כי הרכב יישקל לאחר העמסתו ובטרם יצא לדרכו. הנהג הודה בפני השוטר כי העמיס את המשאית במקום שאין שם משקל כלל ויצא לדרכו לאחר שהועמסה בסחורה מבלי לשקול הרכב כלל (ר' תגובתו לדוח).
חומרב יתרה במקרה דנן בו הודה הנהג שהוא בד"כ מעמיס עצים ואילו הפעם העמיס אדמה ואע"פ שלא ידע מה משקל המשאית לאחר העמסתה, לא דאג לשקילתה.

11. סעיף 57 ב לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, ב נסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב ובין מי שנהג ברכב".
המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.
כאמור, המבקש לא דאג כי יוכל לשקול המשאית לאחר העמסתה וטרם יצא לדרכו.
גם לא נטען, לא בבקשה ולא בדיון, כי המבקש ה וזהר לבל ינהג במשאית כשהיא שוקלת מעל המותר.

12. עברו התעבורתי של המבקש כולל 68 הרשעות קודמות משך 29 שנות נהיגה מהן 14 בגין נהיגה ברכב שמשקלו עולה על המותר. בנסיבות אלה ניתן לומר, כי עברו של המבקש מכביד ומלמד כי המבקש מסכן את ציבור המשתמשים בדרך באופן נהיגתו.
מדובר בעבירה חמורה ומסוכנת, אשר לא בכדי קבע המחוקק בצידה פסילה מנהלית של רישיונו של הנהג ואיסור השימוש ברכב בו נהג.
9
13. הטענה, כי איסור השימוש פוגע בחברה בעלת הרכב ובשגרת עסקיה היא מקוממת ועלולה להתפרש כאילו עסקיה של בעלת הרכב חשוב ים יותר משלום הציבור באופן המתיר עבירה על החוק עד כדי סיכון המשתמשים בדרך.

14. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי כי יש בפניי נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הקצין אשר הורה על איסור השימוש ברכב.
אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז טבת תש"פ, 24 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.