הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בא"ש 13342-05-20

בפני
כבוד ה שופטת בכירה אטליא וישקין

מבקשים

בסאם סרסור

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ובה התבקשתי להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בו נהג המבקש (אשר הוטלה ביום 27.5.20).

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 98211200047 הובלת מטען במשקל העולה על המותר.

לטענת ב"כ המבקש מדובר במשאית סמיטריילר ולפי דברי הנהג נעשו כמה וכמה שקילות, חלקן לא יצאו תקינות, מדובר בכשל ראייתי.
בנוסף לטענת המבקש ולפי החישוב לאחר העמסת הבלוקים ביציאה מהמפעל המשקל היה תקין.
כן מבקשת להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש ולבטל את איסור השימוש.

לדברי המבקש הם מעמיסים 10 משטחים כדי שלא יהיה עומס משקל, אבל לא נשקל במפעל.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, משקלה הכללי המותר של המשאית הוא 32 אלף ק"ג ואילו רכב המבקש שקל במשקל של 39,450 אלף ק"ג. מדובר בחריגה של 23 אחוז מעל המשקל המותר.
לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה.

דיון
ראשית יש לציין כי דין הבקשה להידחות מאחר ולא צורף כל תצהיר לבקשה.
מעבר לכך אציין כי תיק המשטרה הוגש לעיוני.
מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה.
בתיק קיים דו"ח שקילה לפיו רכבו של המבקש נשקל ונמצא עומס יתר של 23% מעל המשקל המותר.
אף לגרסת המבקש עצמו רכבו לא נשקל במפעל ועל כן אין בדבריו לסתור את השקילה אשר בוצעה על המשטרה.
די בכל אלו כדי לבסס ראיות לכאוריות ואף למעלה מכך להוכחת האשמה המיוחסת למבקש.
מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונאל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב. כך מציין בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל כי: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. . . האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. . . בעל הרכב שנגדו הוצא צו איסור השימוש רשאי לבקש מבית המשפט לבטלו, בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה."

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי אם הוכח כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקש לא טען לקיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(2) הנ"ל.
המבקש מבסס את בקשתו על ס"ק (ג) לפיו זקוק לרכב לצורך פרנסתו.

יש להדגיש כי בכוונת מכוון, מצא המחוקק ליתן כלי נוסף להרתעה ולמניעת קטל בדרכים ע"י השבתת רכב והפיכת ביצוע עבירה לבלתי משתלמת הן כלכלית והן משפחתית אנושית.
קביעות המחוקק לא הוחרגו באופן שלא יחולו על נהיגת נהגים מקצועיים אשר פרנסתם על הרכב ועליו בלבד. מקל וחומר, אמורים הדברים לגבי המבקש הניצב לפניי.

נסיבותיו של מקרה זה אינם שונות ממקרים רבים אחרים המובאים לפתחו של ביהמ"ש, בטענה כי ההשבתה גורמת לנזקים כלכליים, משאיות שעלות השכרתן והשבתתן עומדת על אלפי שקלים לכל יום.
המחוקק בקובעו את השיקול להשבתת רכב לקח בחשבון גם שיקולים אלו, ושיקול כלכלי לא הוכר כסיבה ראוייה לביטול השבתת הרכב.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש ברכב ואני דוחה את הבקשה.

סוף דבר – הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.