הדפסה

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בא"ש 13281-02-20

בפני
כבוד ה שופטת רות וקסמן

המבקשת

מסארווה עבד אלרחים בע"מ

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

רקע
1. בפני בקשה להורות על ביטול/קיצור הודעת איסור שימוש לגבי רכב מ.ר. 37599501 לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

2. איסור השימוש ניתן על ידי שוטר (להבדיל מקצין משטרה) למשך 30 ימים מיום 24.2.20 .

3. הבקשה הוגשה על ידי המבקשת כשהיא נתמכת על ידי תצהיר המנהל/בעל המניות.

טענות ב"כ המבקשת
מבקש לבטל או לקצר את תקופת ההשבתה של הרכב מנימוקים כדלקמן:

1. החריגה הינה ברכב הנגרר/הגרור ולא ברכב הגורר, לפיכך לא היה מקום לאסור השימוש ברכב הגורר.
לכל היותר ניתן להסתפק בפסילת הנגרר/הגרור.

2. בחישוב הכללי של המשקל החורג (של הגרור והנגרר ביחד) היתה חריגה מתחת ל-15 אחוז מהמשקל המותר מברירת המשפט.

3. לא נערך שימוש לנהג ולא לבעל החברה .

4. רשיונו של הנהג לא נפסל משמע השוטר לא ראה בו נהג מסוכן.

5. למבקשת נהלים ברורים בנושא העמסת משקל, נערך תדרוך לנהגים, ככל הנראה נפלה טעות במצב דברים שגרם להעמסת יתר: יש אופן חישוב מוגדר אך היות שהחומר המועמס הינו חול שהיה רטוב בגין הגשמים נפלה טעות.

6. לא נמסר עותק מדו"ח השקילה לנהג למרות שבקש זאת מפורשות מהשוטר.

7. לחברה/המבקשת/לרכב הספיציפי/לנהג אין עבר תעבורתי של העמסת יתר.

8. מפנה לפסיקה של כב' השופט קובו עמ"ת 49813-09-17 מ"י נ' אשר סויסה הובלות בע"מ שם נקבע כי אין לאסור שימוש ברכב הגורר כאשר משקלו אינו חורג מעל המותר בחוק וכאשר המשקל הכולל שלהם (של הרכב ושל העגלה) אינם חורגים מהמשקל החורג המותר על פי החוק.

טענות ב"כ המשיבה
1. קיימות ראיות לכאורה: בתיק תעודות שקילה הן של הגורר והן של הגרור; קיימת חריגה של 17.11 אחוז בגרור וחריגה של 12.02 אחוז בגורר.

יש תעודות אימות לגבי המאזניים.

2. בעבירות משקל אין צורך בשימוע על ידי קצין משטרה. על פי סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה די ששוטר מצא, לאחר שקילת רכב מסחרי כי אדם הוביל מטען אשר עולה על המשקל הכולל המותר לפי רישיון הרכב , רשאי למסור לנהג הודעה האוסרת את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים .

3. המצהיר בשם המבקשת/המנהל/בעל המניות לא עמד בנטל ההוכחה שעשה כל שלאל ידו למניעת העבירה. אדרבא מדובר בבעלים של חברה (הנאשם הוא נהג שכיר בחברה) אשר היה צריך לפקח באופן הדוק על הנאשם ועליו האחריות הכבדה.

מהחקירה עלה כי כאשר מתקבל אצל המבקשת אדם לעבודה הינו מוזהר לשמור על החוק. לא הוצגו מסמכים המעידים על כך שנערכות הדרכות סדורות באופן כללי או בנושא משקל, לא הוצגו סנקציות שננקטות ככל וקיימת חריגה מהכללים, הובהר כי אצל המבקשת יש קצין בטחון אך תפקידו לא מולא בתוכן, לא הובהר כל כמה זמן נערכות על ידו הדרכות, מה תוכנן וכו'.

4. לנהג שנתפס מבצע עבירה לכאורה נשוא הבקשה 92 הרשעות קודמות מתוכן ב-10 השנים האחרונות 9 הרשעות בגין משקל.

5. מפנה לפסיקה סותרת ממה שהציג ב"כ המבקשת:
ע"ח (מחוזי מרכז) 15624-12-17 מ"י נ' חופרי שוקת בע"מ ואח', ע"ח (ב"ש) 43526-09-17 מ"י נ' עבידייה ; עפ"ת (חי') 70635-07-18 ווליד נ' מ"י עפ"ת 70655-07-18 עבדאללה נ' מ"י, כולם בניגוד לכב' השופט קובו קובעים שדי אם אחד משני כלי הרכב המרכיבים את הרכב יהיה בעודף משקל כדי להצדיק השבתה של שניהם, כאשר הרציונל מאחורי ההחלטות הוא שמדובר בכלי מסוכן וכל אחד מהרכבים הללו לא נוסע לבד.

דיון והכרעה
1. ראיות לכאורה
מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות תעודות שקילה הן של הגורר והן של הגרור ותוצאותיהן: המשקל הנמדד של הגרור הוא 31.620 ק"ג במקום 27,000 ק"ג שהינו המשקל המותר היינו חריגה של 17.111% מעל ברירת המשפט.
לעניין הגורר, המשקל הנמדד היה 35,860 ק"ג בעוד שהמשקל המותר 32,000 ק"ג דהיינו חריגה של 12.062% מהמותר, כמו כן קיימות תעודת עובד ציבור לבדיקת כיול המאזניים, הודעת איסור שימוש, אישורי אחסנה של הרכבים, רשיונות רכב.

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב, נקבע כי "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו".

גם על פי ע"ח 8397-06-17 קבוצת אלון בע"מ נ' מדינת ישראל, שם נקבע: "... בשלב דיוני זה, בו יש להראות קיומן של ראיות לכאורה, די במדידת מכשיר והצגת תוצאתו יחד עם החזקה לפיה מכשיר זה נבדק כדין בטרם תחילת עבודתו, כדי לעמוד בדרישות קיומן של ראיות לכאורה".

2. בחינה האם בעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א) לפקודת התעבורה
עפ"י ע"ח 31217-06-17 ענבי הנגב המערבי בע"מ נ' מדינת ישראל, נקבע כי: "... העומד בראש החברה אינו אמור מטבע הדברים לנהוג בכל אחת ממשאיות החברה, ואולם הוא אמור לנקוט באמצעי פיקוח ווידוא הדוקים שיש בהם כדי להבטיח, כי אחד מנהגי החברה לא יצא לדרכו לאחר העמסה, עם משקל החורג ממשקלו המותר..." (ההדגשה שלי, ר.ו.).

מתצהיר המבקש ומחקירתו בפני עלה כי המבקשת לא נקט ה בכל פעולה ממשית למניעת משקל היתר, קל וחומר באמצעי וידוא הדוקים.

בחקירתו המצהיר בשם המבקשת בפרו' הדיון מיום 3.3.20 עמ' 2 שורה 8 אומר: "...אני תמיד מזהיר את הנהגים...". שורה 13 "...מזהיר כי יעמיסו רק לפי החוק". שורה 21 "...ברגע שמתחיל לעבוד אצלי נהג אני יושב איתו ומסביר לו לא לעבוד אלא לפי החוק". עמ' 3 שורה 13 "...אין משקל בשטח". כשנשאל "...ש. איזה הוכחה הבאת לנו על הדרכות... כמה הדרכות בשנה, בחודש, בשבוע. ת. הם יושבים במשרד עם קצין הבטיחות". שורה 21 "...ש. איזה סנקציה אתה נוקט נגד נהגים שחורגים מהחוק אצלך". עמ' 4 שורה 10 :"...אני יעניש אותם?! החוק מעניש אותם".

על המנהל היה לדאוג להביא משקל נייד לאתר ככל והחברה המבקשת עוסקת בפינוי חול במשאית וגרור, כפי שהמשטרה עושה לבדיקות משקלים בדרכים.

המצהיר כאן אפילו לא פירט בעדותו, מבלי שהדבר יהווה הבעת דעה מצידי כתנאי ראוי למניעת העבירה, כי סימן בשופל סימון אליו צריך להגיע חומר שמובל, ושקל כל כף מחומרים שונים שמובלים בשופל והוא יודע בוודאות כי משקל כף שופל עם חול בסימון שעשה כפול איקס כפות מביא למשקל המותר כשהחול יבש וכשהחול רטוב , או לחלופין, כי ביקש לשקול הרכבים בהזדמנות הראשונה שיצאו מהשטח והוכיח זאת.

המצהיר לא טרח להביא ההדרכות שנעשות, מתי נעשו , מה הן כוללות, מה עושה קצין הבטיחות, איזה סנקציות ננקטות עת מופרים הכללים וכו'.

אשר על כן, הנני קובעת כי המצהיר בשם המבקשת לא עמד ביסודות הסעיף ולא עשה כל שלאל ידו כדי למנוע את העבירה.

3. הסמכות לאסור שימוש בגרור או בגורר שעה שהמשקל העולה על המותר על פי הברירה הינו של אחד מהם
בפסיקה קיימות דעות שונות כפי שנפרשו ע"י כב' השופט קובו בעמ"ת 49813-09-17 מ"י נ' סוויסה הובלות בע"מ, טרם נקבעה הלכה בנושא זה ע"י בית המשפט העליון.

כב' השופט טל פרי בבא"ש (פ"ת) 4888-04-17 ע.א.מ. הובלות 2016 בע"מ נ' מ"י קבע כי המדינה אינה יכולה לעשות דין לעצמה ולבחור לעיתים כי מדובר יהיה ברכב אחד ולפיכך ניתן להשבית את הגרור והגורר, ולעתים תטען כי מדובר בשני כלי רכב, כאשר כל אחד מהם עומד ברשות עצמו. לא בכדי נשקל כל אחד מהם בנפרד.

כב' השופטת ליאת שמיר הירש (אשד') בבא"ש 10737-08-17 עבידייה נ' מ"י (החלטה זו שונתה בערעור שהוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע). קבעה כי הוראות החוק מתייחסות לגרור ככלי רכב נפרד ועצמאי, ומשכך נשמטת האפשרות לאסור שימוש במשאית אך בשל תפקידה כגורר, וכן כי לא ניתן לראות בהוראת סעיף 57 א' ככזו המתייחסת לרכב מחובר.

כב' סגן הנשיאה יהושע צימרמן כתוארו אז, בבא"ש 11716-08-17 מזיוני נ' מ"י הצטרף לדעתו של כב' השופט טל פרי, וקבע כי משהגדיר המחוקק את הרכבים כנפרדים לא ניתן להטיל סנקציה על רכב א' בגין עבירה שנעברה ברכב ב'. אין חולק כי קיים אינטרס ציבורי בהטלת איסור מנהלי על השימוש ברכב במקום בו הרכב נושא משקל העולה על המותר, ואולם יש לעשות כן בגבולות המוגדרים ע"י המחוקק ותו לא.

מנגד, קיימות דעות אחרות הרואות בגורר ובגרור יחידה אחת:
בע"ח (מח' ב"ש) 43526-09-17 מ"י נ' עבידייה קיבל כב' השופט יואל עדן את ערר המדינה, במקרה שבו הגרור חרג מהמשקל המותר, ואילו משקל הגורר היה תקין, וקבע כי יש להותיר בתוקף את הודעת איסור השימוש ברכב, הן של הגורר והן של הגרור. בית המשפט קבע כי הפרשנות של הביטוי "רכב מסחרי" ושל הביטוי "רכב" במסגרת סעיף 57א (א)(1) הינה כי יכול והיה זה הגורר, יכול והיה זה הגרור, ויכול ויהיו אלה שניהם יחד. הובלה של מטען אינה מתבצעת באמצעות גרור בלבד, אלא באמצעות הגורר והגרור גם יחד, בלעדי הגורר, ובלעדי חיבורו לגרור, לא יכולה לקום עבירה, ולא יכולה לקום הסמכות לאסור שימוש. עוד נקבע כי סעיף 57ב(ב)(2) עניינו במי שנהג ברכב, ופעל בניגוד להוראות בעל הרכב. נהיגה יכולה להתבצע רק במשאית, ואם תאמר שרכב הינו רק הגרור, הרי שלא ניתן ליישם הגנה זאת על מצב הדברים שבו הנהג בגורר פעל בניגוד להוראות בעל הרכב. אין לומר כי התייחסות לגורר וגרור בנפרד בהקשר מסוים משמעותה החובה להתייחס אליהם בנפרד בכל הקשר שהוא. גם המחוקק לעתים מתייחס לשני כלי הרכב, הגורר והגרור, כיחידות עצמאיות לצורך מסוים, ולעתים מתייחס אליהן כיחידה אחת לצורך אחר, כאשר הקביעה אם מדובר ביח ידה אחת או בשתי יחידות, עניינה בהקשר הדברים. עוד נקבע כי הצמצום של הפרשנות לאותו כלי רכב אשר המשקל הכולל שלו בלבד היה מעבר למותר, אינו מתיישב עם ההקשר החקיקתי, וגם אינו מתיישב עם תכלית החוק.

כב' השופט מיכל דוידי (חד') בבא"ש 6138-07-17 קבועה נ' מ"י קבעה כי במקרה של חריגת משקל של הגרור בלבד, יש להשבית הן את הגורר והן את הגרור. זאת משום שהגרור "העגלה", המחוברת "לסוס" אמורה להיות בעלת משקל מרבי מסוים, ואין להעמיסה מעבר לכך, שכן הדבר משנה את כל נקודת האיזון של כלי הרכב, אשר משעה שחוברו יחדיו, שני חלקיו, אחד הם.

בבא"ש 2853-07-17 הובלות אלנבאלי בע"מ נ' מ"י קבעה כב' השופטת שרית זוכוביצקי-אורי, כי כאשר רק הג רור נשא משקל החורג מהמשקל המותר, ואילו משקלו של הגורר היה תקין, וגם משקלו של הרכב המחובר (גורר וגרור) היה תקין, הרי שהמשקל העודף של הגרור גורם לאי יציבות הרכב המחובר, יש מקום להשבית את הגורר והגרור.

כמו כן, ראה ע"ח 15624-12-17 מ"י נ' מ.ע. חופרי שוקת בע"מ ואח', שם קבעה כב' השופטת בכור: "... אינני רואה מקום לערוך הפרדה מלאכותית בין גורר לגרור, אותם יש לראות כיחידה אחת הנעה בכביש, וכל חריגה במשקל, אם בגורר ואם בגרור, אכן משפיעה כמפורט בהודעת הערר בסעיף 7 על התנהגות הרכב כמכלול, מאריכה את מרחק הבלימה, משנה את התנהגות הרכב בעקומות ויוצרת סכנה של ממש למשתמשים בדרך...".

לטעמי, יש לאמץ כאן את הגישה השנייה הרואה בגורר ובגרור יחידה אחת.

סבורתני, כי האיסור המנהלי שהוטל על המשאית והגרור בדין הוטל ותואם את תכלית החקיקה.

מדובר בביקורת על החלטה של רשות מנהלית (קצין משטרה). ביקורת בית משפט במסגרת סעיף 57ב לפקודת התעבורה הינה בהתאם לעילות הביקורת במשפט המנהלי. בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המנהלית, אשר הטילה את האיסור על הגורר והגרור, אלא בוחן את סבירות ההחלטה, עמידתה בכללים המנהליים ובהתאם להוראות סעיף 57 ב לפקודה.
כאן, החלטת קצין המשטרה לאור נימוקיי דלעיל סבירה.

4. חובת שימוע בעבירות משקל ?
על פי סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה, המחוקק קבע הסדר ייחודי למקרים של משקל חורג ברכב המסמיך שוטר – ולאו דווקא קצין משטרה, בניגוד לטענת המבקשת להורות על איסור מיידי של השימוש ברכב תוך הטלת חובה למתן הודעה לבעל הרכב על איסור השימוש בהתאם לסעיף 57א(ד)(1) לפקודה וקביעת מנגנון ביקורת המקנה לקצין משטרה או לבית המשפט לבטל את האיסור בהתקיים תנאים מסויימים בהתאם לסעיפים 57א(ה) ו-57ב(ג) לפקודה וזאת בשונה מן המנגנון הקבוע בפקודת התעבורה לפסילת רישיון נהיגה בהתאם לסעיף 47 לפקודה .

על פי הצעת החוק הצורך בהסדר ייחודי נבע מרצון להלחם בתופעה של ריבוי תאונות הדרכים בהם מעורבים כלי רכב מסחריים הנושאים מטען עודף, בשל הסכנה הרבה הגלומה בהם. (ראה רע"פ 5608/17 מצדר בע"מ נ' מ"י).

אשר על כן, די בהודעת איסור השימוש שערך השוטר ושנמסרה לנהג.

5. מסוכנות
בע"ח 31217-06-17 (מחוזי ב"ש) ענבי הנגב המערבי בע"מ נ' מ"י לקח בית המשפט בחשבון את הנזק הכלכלי שנגרם למבקשת/המערערת שם, אך לנוכח המסוכנות וצרכי הרתעה, אישר בית המשפט את המשך השבתת הרכב.

יש אף ליתן משקל לעברו התעבורתי של הנהג. בע"ח 49559-06-17 מ"י נ' אדריס, קבע בית המשפט: "... גם עברו התעבורתי מלמד, כי מדובר במשיב שבוחר שלא להקפיד על העמסה בהתאם לחוק ולתקנות".

כאן, מחקירת המצהיר מטעם המבקשת עולה כי מדובר בנהג (העובד של המבקשת) אשר אין זו מעידה ראשונה שלו, שכן די בעיון בגיליון הרשעות קודמות, המצביע על קיומן של 92 הרשעות קודמות ב יניהן 9 בגין משקל חורג בעשור האחרון.

המצהיר/המנהל לא זו בלבד שלא העמיד אמצעים על מנת לוודא שלא מבוצעות ברכביו עבירות משקל, אלא "עצם עיניו" לעברו של הנהג והקל ראש בחובתו כלפי החוק.

סוף דבר
בתיק קיימות ראיות לכאורה כמפורט לעיל, המצהיר בשם המבקשת לא עשה לטעמי כל שלאל ידו למנוע את העבירה בראי פרשנות החוק ותכליתו. לנוכח המסוכנות הקיימת, ומשאני סבורה כי אין מקום לערוך הפרדה מלאכותית בין גורר לגרור, אותם יש לראות כיחידה אחת הנעה בכבישים, ולאחר שלא התעלמתי מ ההשלכות הכלכליות שיש בעצם ההשבתה על המבקשת והתלויים ב ה, ומשאין עסקינן במקדמה על חשבון העונש, הרי בראי בדיקת ההליך המנהלי כסביר, מצאתי כי החלטת השוטר שמסר את הודעת איסור השימוש עומדת בכללים המנהליים והינה סבירה, ולכן לא מצאתי להורות על קיצור תקופת ההשבתה, לא של הגורר ולא של הגרור.

השבתה מנהלית של רכב נועדה להלחם בעבירות מסוכנות המופיעות בתוספת השביעית של פקודת התעבורה ובכללן עבירות של נהיגה ברכבים עם משקל יתר. על פי עפ"ת (חי') 70635-07-18 וליד עבדאללה עבדאללה נ' מ"י, "...מה לי חריגה ממשקל הגורר ומה לי חריגה ממשקל הגרור. שעה שהגורר והגרור נוסעים על הכביש, כשהם מחוברים ומהווים, בפועל, כלי רכב אחד, כך שחריגה במשקל הגרור משפיעה, ללא כל ספק, על הרכב הגורר, על מערכותיו ועל בטיחות נסיעתו. האם כאשר הגורר, חלילה אינו יכול לבלום כראוי, או יאבד את יציבתו, בשל משקל יתר שהונח על הגרור ויגרום, חלילה, לתאונת דרכים, נאמר שהאשמה היא בגרור? ש"החטא" הוא חטאו של הגרור? טענה כזו איננה סבירה בעליל ומנוגדת לתכלית הפקודה והתקנות.

אשר על כן הבקשה נדחית.

תיק החקירה מוחזר למזכירות, המתבקשת לפעול בהתאם לנוהלים.