הדפסה

בית המשפט לתביעות קטנות בקריית גת ת"ק 30933-03-18

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

התובעים

  1. ישראל ליברמן
  2. דבורה ליברמן

נגד

הנתבעים

  1. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
  2. מוסא תקרורי

התובעת שכנגד ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבע שכנגד ישראל ליברמן

פסק דין

מבוא
כתב תביעה כספית בסך של 21,165 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, וכתב תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת (התובעת שכנגד) כנגד התובע בסך של 3,573 ₪ בשל נזקים, ישירים ועקיפים, שנגרמו לרכביהם של בעלי הדין בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.8.2017.
טענות הצדדים בכתבי הטענות
התובעים טענו בכתב התביעה, בעיקרי הדברים, כי ביום 10.8.2017, בסביבות השעה 17:00, כאשר התובע עצר את רכבו בשל רמזור אדום, כאשר לפניו היו רכבים נוספים, רכבם של הנתבעים, שבו נהג הנתבע, התנגש בחלק האחורי של רכבו, ומעוצמת המכה רכבו נהדף לעבר הרכב שעמד לפניו ופגע בו, ורכבו נפגע בחלקו האחורי והקדמי; התאונה אירעה בכביש העולה מבריכת הסולטן והר ציון בירושלים ; הנתבע 2 הודה באחריותו לגרם התאונה והבטיח להמציא את פוליסת הביטוח, והודיע על העדפתו שהרכב יתוקן באמצעות חברת הביטוח, אלא שבהמשך שינה את גרסתו וטען שרכב התובע פגע תחילה ברכב שלפניו טרם התרחשות התאונה הנדונה, אלא שבעת הפגיעה מאחור רכב התובע היה במצב של עצירה מוחלטת במשך מספר שניות; התובעים טענו לנזקים הבאים- עלות תיקון הנזק עומדת על 13,465.53 ₪; שכר טרחת השמאי בסך שך 700 ₪; שכר טרחתו של עורך הדין בגין הוצאת מכתב לחברת הביטוח בסך של 1,000 ₪; פיצויים בגין עגמת נפש בסך של 6,000 ₪, ולעניין זה נטען שהנסיעה הייתה לרגל מסיבת הבת מצווה של הבת לצורך סיור בעיר דוד ובאתרים נוספים, ולגבי התנהלותה של הנתבעת 1 והסחבת שנקטה שלא הותירו ברירה לתובעים אלא לנקוט בהליך משפטי.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי ביום 10.8.2017 הנתבע נהג את הרכב בנתיבו כדין שלפתע רכב התובעים שנסע בנתיב הנגדי ביצע פניית פרסה במקום אסור המתוחם בקו הפרדה רציף, פגע ברכב אחר, סטה מנתיב נסיעתו לנתיב שבו נסע רכב הנתבעים ברשלנות וחוסר זהירות וגרם לתאונה; לא צורפו לכתב התביעה אסמכתא לגבי הבעלות ברכב התובעים, חוות דעת שמאי מלאה ואישור על העדר הגשת תביעת ביטוח בגין האירוע הנדון של מבטחת רכב התובעים; אין מקום לפסיקת שכר טרחת עו"ד בהליך זה; הרכב נבדק על ידי השמאי כשבועיים לאחר האירוע; הוכחשו סכומי הנזקים הנטענים; לא צורפה אסמכתא לגבי עלות תיקון הרכב ובנסיבות העניין אין מקום להידרש לממצאי השמאי; אין מקום לפסיקת פיצויים בגין עגמת נפש.
הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד נגד התובע, על סך של 3,753 ₪, מהטעמים שפורטו בכתב ההגנה בגין הנזקים שנגרמו לה , לפי הטענה, בעטיה של התאונה.
הנתבע שכנגד טען בכתב ההגנה שכנגד, בעיקרי הדברים, כי רכב הנתבעים פגע ברכבו כאשר היה בעצירה מוחלטת; התובעת שכנגד הודיעה על דחיית הדרישה לפיצוי בחלוף שישה חודשים של "גרירת רגליים"; רכב צד ג' לא מצא לנכון לנקוט בהליך משפטי כנגדו ויש בכך, לטעמו, תימוכין לגרסתו לגבי נסיבות התאונה.
דיון והכרעה
דיון הוכחות נערך בפניי ביום 4.10.2018. בפתח הדיון ראיתי לנכון להורות כי הגב' חן הלפרין, שהתייצבה כנציגתה של הנתבעת (והתובעת שכנגד), לא תוכל לייצגה בדיון לאחר שהתברר שעיסוקה במתן שירותי ייצוג לנתבעת ולחברות נוספות בתביעות קטנות. עם זאת, סבורני שיש לתחום את העדר ייצוגה של הנתבעת בכל הנוגע להעלאת טענות בדיון ועריכת חקירה נגדית לתובע, ולא להורות על פרשת הגנתה (שהוגשה גם מטעמו של הנתבע) ודחיית התביעה שכנגד, מכיוון שנרשמה התייצבות לדיון מטעמה של הנתבעת (התובעת שכנגד). לטעמי ההחלטה האמורה, שהתחייבה לטעמי בשים לב לפערים ביחסי הכוחות בין בעלי הדין בהליך שנדון בפניי, לא גרמה לעיוות דין לנתבעת (התובעת שכנגד), מכיוון שראיתי לנכון להתייחס לגופן של הטענות שעלו בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, וראוי לציין כי טענותיה של הנתבעת והתובעת שכנגד נסמכו על הגרסה שמסר הנתבע שהעיד ונשא דברים לפרוטוקול הדיון, ובנוסף נשמעה עדותו של העד עדלי קבני.
בדיון העידו התובע, הנתבע והעד הנ"ל.
התובע הציג בדיון את המסמכים הבאים- תמונה של מקום האירוע (מאתר "גוגל מפות"; ת/1); חשבון שכר טרחתו של השמאי (ת/2); חוות דעת שמאי ותמונות (ת/3); תצהיר התובעת מיום 14.9.2017 שלפיו הרכב אינו מבוטח בביטוח כלשהוא למעט ביטוח חובה (ת/4); חשבונית שכ"ט עו"ד בגין עריכת התצהיר (ת/5); תעודת ביטוח חובה (ת/6); רישיון רכב (ת/7); טופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים של משטרת ישראל (ת/8). מטעם הנתבעים הוגש שרטוט שנערך בדיון על ידי העד עדלי קבני (נ/1).
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות מצאתי לנכון לקבל את התביעה והתביעה שכנגד באופן חלקי, וליחס לתובע אשם תורם מסוים לגבי גרימת התאונה.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב שבו נהג הנתבע פגע ברכבם של התובעים מאחור.
עם זאת, הנתבע טען כי רכב התובעים הגיע בנסיעה מהנתיב הנגדי ובשלב מסוים עשה פניית פרסה על קו לבן רציף ובניגוד לדין על מנת להיכנס לנתיב הנסיעה, תוך שהותיר מרווח קצר בין רכבו לבין רכב הנתבעים וגרם בכך לתאונה. התובע טען כי הסתובב לנתיב הנסיעה כחצי קילומטר לפחות לפני מקום התרחשות התאונה, וזו אירעה לאחר מספר שניות שרכבו היה בעצירה מוחלטת.
גרסתו של הנתבע נתמכה בעדותו של עדלי קבני שלפיה התובע עשה סיבוב פרסה בניגוד לדין ופגע ברכב הראשון ולאחר מכן רכב הנתבעים פגע ברכבו, ומכיוון שלא מצאתי שהעד נסתר על גרסתו ראיתי לנכון לקבלה.
יש לתת את המשקל הראוי לכך שרכב הנתבעים פגע מאחור ברכבם של התובעים. בנוסף, עובר לקרות התאונה היה חיווי של אור אדום ברמזור, ולפני הרמזור היו שלושה או ארבעה רכבים במצב של עמידה, והנתבע ראה את החיווי ברמזור ואת מצב התנועה, והיה עליו להתאים את מהירות נסיעתו בהתאם לכך.
בנסיבות העניין מצאתי לנכון להעמיד את אחריותו של הנתבע בנוגע לגרימת התאונה בשיעור של 75%, וליחס לתובע אחריות בגרימתה בשיעור של 25%.
הגם שראיתי לנכון לקבל את גרסת הנתבע לפיה רכב התובעים פגע ברכב שלפניו טרם הפגיעה בחלקו האחורי, הרי שלא מן הנמנע שהפגיעה מאחור העצימה את הפגיעה של רכב התובעים ברכב שלפניו ובכלל זה את הנזק שנגרם לחלקו הקדמי, ולכן מצאתי לנכון ליחס לנתבע אחריות לגרם הנזק בחלקו הקדמי של רכב התובעים, על דרך האומדנה, בשיעור של 30%.
התובע העיד כי רכבו לא היה מבוטח בביטוח כלשהוא (ת/4), וכי טרם העמיד את רכבו לתיקון, וגרסתו בעניינים אלה מהימנה עליי.
הנתבעים העלו בכתב ההגנה טענה לגבי עיתוי בדיקת רכבם של התובעים על ידי השמאי מטעמם. מעיון בחוות הדעת המלאה שהוגשה בדיון עולה שהבדיקה נערכה ביום 22.8.2017, שנים עשר ימים לאחר קרות התאונה. ראוי לציין שהיה מקום להעמיד את הרכב לבדיקת השמאי בסמוך ממש למועד התאונה, אלא שלא מצאתי לנכון לזקוף זאת לכף חובתם של התובעים, מהטעמים הבאים- התובעים טענו שהשימוש ברכב הינו מוגבל מכיוון שלא ניתן לסגור כיאות ולנעול חלק מהדלתות בעטיה של התאונה, וגרסתם בעניין זה מהימנה בעיניי בשים לב לנסיבות הנוגעת להתרחשות התאונה; הנתבעים העלו טענה כללית לגבי העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנטענים, וטענו שלאור גילו של הרכב לא מן הנמנע שחלק מהנזקים הנטענים לא נגרמו כתוצאה מהתאונה, אלא שלא הועלתה טענה קונקרטית בעניין זה; התובע טען שהעמיד את הרכב לבדיקת שמאי מטעם הנתבעת, וזאת בהמשך לדרישתה מיום 26.10.2017 (הפנייה צורפה לכתב התביעה), והדעת נותנת שככל שהיה ממש בטענות הנתבעים הדבר היה מוצא ביטוי בחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת.
מכיוון שהנתבעים לא הודיעו על רצונם לחקור את השמאי מטעם התובעים, מצאתי לנכון לקבל את ממצאיו כפי שאלה פורטו בחוות דעתו.
לאור האמור לעיל יש מקום לפסוק לתובעים את עלות תיקון הרכב לפי ממצאי השמאי, בשים לב למידת האשם התורם שנקבעה לתובע, בסך של 9,257 ₪ (כולל מע"מ).
9,909 ₪ (נזק למוקד אחורי) כפול 75%= 7,431.75 ₪ ובצירוף מע"מ כדין= 8,695 ₪.
1,600 ₪ (נזק למוקד קדמי) כפול 30%= 480 ₪ ובצירוף מע"מ כדין= 562 ₪.
יש מקום לפסוק לתובעים את שכר טרחת השמאי בסך של 700 ₪ (ת/2).
לא מצאתי לפסוק לתובעים את העלות הנטענת של שכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪ מכיוון שלא הוגשה אסמכתא לצורך תמיכה בטענה זו.
יש מקום לפסוק לתובעים את עלות שכר טרחתו של עורך הדין בסך של 100 ₪ (ת/4;ת/5), בשל עריכת תצהיר לתובעת שהוצג לנתבעת במהלך המגעים ביניהם, שלא צלחו, לתשלום פיצוי בעטיה של התאונה.
התובעים תבעו פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 6,000 ₪ בטענה שהיו בדרכם אל הכותל ועיר דוד לרגל מסיבת בת המצווה של הבת אסתי והתאונה קטעה את התכניות והסיור, ובהמשך הוגבל השימוש ברכב בשל המגבלה בסגירת תא המטען בעטיה של התאונה, וכן התייחסו למגעים הממושכים עם הנתבעת לצורך הסדרת סוגיית הפיצוי עד לדחיית הדרישה בעניין זה בהודעתה מיום 21.2.2018.
התובע לא נחקר על גרסתו לגבי קטיעת הסיור המשפחתי לרגל בת המצווה של הבת בעטיה של התאונה ולא נסתר לגביה, ולא מצאתי שהנתבעת סיפקה הסבר של ממש לגבי פרק הזמן הממושך של מספר חודשים עד למתן ההודעה על דחיית התביעה לפיצוי על הנזקים.
בנסיבות העניין מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי על דרך האומדנה בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 1,500 ₪.
התובעים זכאים להחזר אגרת בית המשפט.
התובעת שכנגד טענה לנזקים הבאים- עלות תיקון הרכב בסך של 2,436 ₪; ימי השבתה לפי דו"ח שמאי בסך של 300 ₪; שכר טרחת שמאי בסך של 517 ₪, והחזר אגרת בית משפט והוצאות כלליות שונות בסך של 500 ₪.
התובעים לא הודיעו על רצונם לחקור את השמאי מטעם התובעת שכנגד ומצאתי לנכון לקבל את ממצאיו לגבי עלות תיקון הרכב.
יש מקום לפצות את התובעת שכנגד בגין עלות תיקון הרכב, בשים לב לסכום שפורט בכתב התביעה, ולשיעור אשמו התורם של התובע, בסך של 713 ₪ (2,436 ₪ כפול 25%=609 ₪ בתוספת מע"מ כדין= 713 ₪ (בעיגול הסכום).
בנוסף יש לפסוק לתובעת שכנגד את עלות שכר טרחת השמאי, לפי הסכום שצוין בתביעה שכנגד, בסך של 517 ₪.
לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת שכנגד פיצוי בגין ימי השבתה בסך של 300 ₪ מכיוון שלא הוצגו בפניי ראיות של ממש לצורך הוכחת הטענה. בכתב התביעה שכנגד נטען שהפיצוי בגין ימי השבתה הינו לפי חוות דעת השמאי, אלא שלא מצאתי התייחסות מפורשת לכך בחוות הדעת, מה גם שספק בעיניי האם קביעתו של השמאי בעניין זה, ככל שהייתה התייחסות לכך, הינה בגדר מומחיותו. להשלמת התמונה, בחוות הדעת צוין כי למבוטח אושרו 1.8 ימי רכב חליפי אך לא הועלתה טענה בעניין זה בכתבי הטענות, ולא הוגשו ראיות לגבי העלות הכרוכה בכך.
התובעת שכנגד זכאית להחזר אגרת בית המשפט, ובנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין הוצאות נוספות כלליות שלפי הטענה נגרמו לה, בשים לב לנסיבות העניין.

התוצאה
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים, את הסך של 11,768.65 (כולל אגרת בית המשפט), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה, ביום 14.3.2018, ועד לתשלום בפועל.
התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת שכנגד, את הסך של 1,280 ₪ (כולל אגרת בית המשפט), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה שכנגד, ביום 3.6.2018, ועד לתשלום בפועל.
הצדדים ישלמו את החיובים הכספיים שנפסקו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, ובחלוף המועד ניתן לנקוט בהליכי גבייה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.