הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 72650-09-16

בפני
כבוד ה שופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה
נ ג ד

מסבאח עוויסאת

ע"י ב"כ עו"ד סאמי ארשיד ו/או מוחמד עליאן
הנאשם

גזר דין

הנאשם (מסבאח מוחמד דאוד עוויסאת, ת.ז. XXXXXX571) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 18.9.2016 .

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.1.2002 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 3670/2000 ובו, בין היתר, נצטווה להתאים תוספת בנייה של 3 קומות בשטח של כ-508 מ"ר (לרבות באמצעות הריסה) וכן קומת מרתף בשטח כולל של 220 מ"ר (לרבות באמצעות מילוי בעפר) (בניה המצויה בשכונת ערב א-סואחרה בג'בל מוכבר בירושלים) להיתר י הבניה החלים, וזאת לא יאוחר מיום 6.7.2003. מעת לעת האריך בית המשפט את מועד ביצוע הצו עד ליום 17.2.2014. הנאשם לא קיים את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ומילוי בעפר ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 3.8.2016.
יצויין כי ביום 10.4.2006 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין אי ציות לגזר הדין שניתן ביום 6.1.2002 (ת.פ. 4867/2006) אולם האישום בוטל בהסכמת המאשימה ביום 9.7.2006.
משמע, עסקינן באישום ראשון באשמת אי ציות בעניין דנן.

פרשת העונש
ראיות לעונש
ההגנה לא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
סיכומי המאשימה לעונש
הבניה בוצעה עובר לחודש אפריל 2000 - וטרם הוכשרה.
הפרת הצו מתמשכת מאז יום 17.2.2014 (המועד שצויין בכתב האישום).
מדובר בבניה מפוארת מאבן של 728 מ"ר (תמונה צורפה - מ/1).
מבוקש להטיל על הנאשם: קנס של 29,200 ₪ (הסכום המרבי לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין) בתוספת קנס יומי בשיעור 500 ₪ למשך 898 ימי הפרה (שהם 449,000 ₪) - ובסך הכל 478,200 ₪; מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים. כמו כן מבו קש להורות על ביצוע צו ההתאמה לאלתר.
סיכומי הנאשם לעונש
הנאשם יליד 15.11.1937, בן למעלה משמונים, ולא בריא (הוצג סיכום מידע רפואי - נ/1). גם אשת הנאשם, ילידת 10.8.1949, אינה בריאה (הוצג סיכום מידע רפואי - נ/2).
הנאשם אינו עובד וכך גם רעייתו. משק הבית מתפרנס רק מקצבת ביטוח לאומי שרק הנאשם מקבל (אך לא רעייתו).
הבניה לא היתה למטרה כלכלית. לנאשם 18 ילדים (הוצגו ספחי תעודת זהות המאמתים זאת) ולכן היה נחוץ שטח המבנה. כיום מתגוררים בבית רק הנאשם, רעייתו ושני הילדים הצעירים, ילידי 1990 ו-1994.
הנאשם פעל להכשרת הבינוי. שלוש תכניות מתאר כשלו, אולם תכנית רביעית אושרה בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. הנאשם מצוי כעת בהליך לקבלת תצ"ר.
בסיום הדיון הוריתי כי הנאשם יגיש אסמכתאות בדבר המצב התכנוני הנוכחי. בפועל הוגש מסמך בודד, חתום על ידי מודד מוסמך, המאשר כי הנאשם הזמין אצל המודד תכנית מדידה לרישום ראשון בירושלים.
בשום שלב של הטיעונים לעונש לא הוצגו אסמכתאות קונקרטיות לגבי ההליך התכנוני שכבר ננקט וקודם.
מבוקש כי יוטל רק קנס לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין ללא קנס יומי - וזאת לאור יכולתו הכלכלית של הנאשם.
הבניה בוצעה באזור המיועד למגורים. אין דחיפות לביצוע צו ההתאמה.
דברי הנאשם
הנאשם מימש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
הנאשם הוסיף קומה לבית בשביל שיהיה מקום לילדים.
כיום הנאשם מבוגר, חולה, עם בעיות לב. אשת הנאשם חולה, עם בעיות בעיניים ובכליות. כל הקצבה שהנאשם מקבל לא מספיקה לתרופות של אשת הנאשם.
הנאשם מבקש רחמנות.
הערה בדבר שטח הבניה ללא היתר
האמור בסעיף 2 לעיל מתבסס על האישום כפי נוסחו בכתב האישום דנן. דא עקא, דומה כי תיאור המבנה שגוי.
בכתב האישום המקורי (ת.פ. 3670/2000) תואר המבנה כשלושה מפלסים: מרתף הכולל 220 מ"ר ללא היתר; קומה א' שבה נבנתה תוספת של 43 מ"ר ללא היתר (תוך שהקונטור הכללי הוא גדול הרבה יותר ואין לגביו טענות); קומה ב ' אשר כולה הוקמה ללא היתר ושטחה הוא 245 מ"ר. לפיכך נטען בסוף בסעיף א(2) לכתב האישום דאז כי שטח התוספת שנבנה ללא היתר הוא כ-508 מ"ר.
בסעיף א(1) לכתב האישום בתיק אי הציות הקודם ( שבוטל; ת.פ. 4867/2006) נטען:
ביום 6.1.02 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בת"פ 3670/00 ובגזר הדין נצטווה, בין היתר, להרוס את תוספת הבניה בת 3 קומות בשטח של 508 מ"ר עד ליום 6.7.03, וכן למלא בעפר את קומת המרתף בשטח של 220 מ"ר עד ליום 6.4.03.
עיון בתיק 3670/2000 מלמד כי לא בוצעו שינויים באישום בין הגשת כתב האישום לבין ההרשעה על פי הודאת הנאשם ומתן גזר הדין. גזר הדין אף לא ציין כי מדובר ב-3 קומות ועוד קומת מרתף. כל שנקבע הוא שהבניה תיהרס (או תותאם להיתר) וכי המרתף ימולא.
הצילום שהגישה המאשימה (מ/1), על אף שאינו מציג את כל המבנה בצורה נוחה, מציג 2 קומות מלאות מעל מה שנראה כ"חצי קומה" (כך יש לשער על פי זווית הצילום ומה שנראה בו). בפרוטוקול בתיק אי הציות הקודם (ת.פ. 4867/2006), טרם ביטול האישום, ציין הסניגור כי הנאשם פועל להוצאת תכנית מתאר מקומית ('תב"ע') 8304. תכנית זו קיבלה תוקף ביולי 2012 והיא, ככל תכנית מתאר, בגדר חיקוק המצוי בידיעת בית המשפט. עיון בנספח הבינוי של התכנית (אשר מציג חתכים של התכנית) מלמד כי מדובר בקרקע המצויה במדרון ומכאן הגיון קיומה של קומת מרתף חצי-שקועה אשר מעליה 2 קומות.
השורה התחתונה הנובעת מכל האמור היא שעסקינן בעבירת אי ציות לצו התאמת בניה בשטח של כ-508 מ"ר "בלבד".

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין – מבוא

לפי סעיף 40 ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.
בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות ארוך לגבי שטח בניה גדול - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר שניתן נגדו.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף. גם אם לא מדובר בבניה למטרה עסקית, הרי שמדובר בבינוי נרחב באופן מיוחד.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם. תכליתה של תב"ע 8304 הוא אישור 8 יחידות דיור אל מול 2 יחידות אשר מותר להקים בשטח כיום - וזאת ב-4 קומות (אל מול קומה מותרת אחת כיום). שטח המיזם כולו אמור להיות 891.8 מ"ר שטח עיקרי ועוד 127.7 מ"ר שטחי שירות. עיון בנספח הבינוי של התכנית מלמד כי קומת ה"מרתף" (מושא כתב האישום המקורי) מיועדת לשמש כקומת מגורים לכל דבר ועניין עבור 2 יחידות דיור. משמע, כבר כיום יש במבנה 6 יחידות דיור ב-3 קומות ( מרתף, א' ו-ב'; התב"ע מוסיפה קומה אחת נוספת). לא ברור מי מתגורר כיום ב-6 יחידות הדיור במבנה, אולם לא ניתן לקבל בניה בהיקף כזה ובתכנון כזה כבניה שאינה כלכלית או לפחות נושאת תועלות שוות ערך כלכלי (במקרה שילדיו או קרוביו של הנאשם מתגוררים במקום). בנסיבות אלה גם קשה לקבל את טענת הנאשם לפיה בשלוש קומות המבנה מתגוררות 4 נפשות.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מדובר בעבירה שהיא יישום קלאסי של "שיטת הבניה והתכנון" המנוגדת לדיני התכנון והבניה (השוו המוקדם והמאוחר) . הבניה בוצעה לפני יותר מ-18 שנים, בהתעלם מדיני התכנון והבניה. ההפרה עצמה, על פי כתב האישום, נמשכה שנתיים וחצי. והיא נמשכת גם מאז הגשת כתב האישום. לא הוצג הסבר לכך שמאז יולי 2012 (עת התב"ע קיבלה תוקף) טרם הושלם הליך הוצאת ההיתר.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה ורחבת היקף אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-ע"פ (י-ם) 50877-01-15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (23.2.2015) נדון אי ציות של הנאשמים לצו התאמת מבנה בן 3 קומות בשטח כולל של כ-744 מ"ר (אשר נבנה שלא כדין) בשכונת שועפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור. בית המשפט המחוזי בירושלים הכביד את עונשם של הנאשמים (אשר נגזר על ידי בית משפט זה ביום 10.12.2014 ב-ת"פ 7484/11) וגזר על כל אחד משניהם (עונש כולל לאחר ההכבדה): קנס של 12,000 ₪; התחייבות בסך של 29,300 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בשנה; קנס (נוסף) יומי בסך כולל של 54,000 ₪ (300 ₪ בגין 180 ימי הפרה לכל אחת משני הנאשמים, קרי קנס יומי כולל של 600 ₪); מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים. בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 2464/15).
ב-ע"פ (י-ם) 9966-01-13 מחמוד אחמד כאלותי נ' מדינת ישראל (17.7.2013) נדון אי ציות של הנאשם לצו התאמת מבנה בין 5 קומות בשטח של 1,020 מ"ר (אשר נבנה שלא כדין) בשכונת שועפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור. בנוסף נדונה עבירת בניה של הוספת קומה בשטח של 225 למבנה (בניה חדשה שלא כדין). בית המשפט המחוזי אישר את גזר דינו של בית משפט זה אשר גזר על הנאשם את עונשים הבאים: בגין אי הציות: הקנס המרבי בחוק לגבי אי ציות (29,200 ₪; סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין); קנס של 500 ₪ ליום בגין אי הציות (מדובר ב-860 ימי אי ציות ולפיכך הסכום הוא 430,000 ₪); מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים. בגין הבניה החדשה: הקנס המרבי הקבוע בחוק לגבי בניה שלא כדין (75,300 ₪; סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין); התחייבות בסך 75,300 ₪ למשך שנתיים. לכלל הבינוי ניתן צו התאמה דחוי ב-3 חודשים לצרכי התארגנות. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 6059/13).
ב-ע"פ (ב"ש) 7374/06 אברהם ארבל נ' מדינת ישראל (10.7.2007) בו נדון אי ציות במשך 94 ימים לצו התאמה של בינוי בשל של 1,380 מ"ר. הוטל על הנאשם קנס כולל של 120,000 ₪. בית המשפט לא התייחס למרכיב עונש לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין ולמעשה מכאן קנס יומי של 1,276 ₪.
ב-ת"פ (י-ם) 12292/11 מדינת ישראל נ' עבדאללה אבו פרחה (23.10.2012) דן בית משפט זה באי ציות משך 296 יום לצו התאמה של בינוי בשטח של 520 מ"ר. על הנאשם נגזר באותו עניין, בין היתר, קנס כולל של 170,000 ₪. בהנחה שסכום זה כלל את הסך של 29,200 ₪ כעונש הבסיס המירבי לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, מתקבל קנס יומי של 475 ₪ ליום.
ב-תו"ב (ק"ג) 63696-11-14 מדינת ישראל נ' מיכאל פוסטילניק (26.5.2015) נגזר על הנאשם, בין היתר, קנס של 20,000 ₪, בגין אי ציות במשך 14 חודשים לצו התאמה של 23 מ"ר, תוך שהריסת הבינוי הושלמה בסמוך להגשת כתב האישום. ערעור הנאשם על גזר הדין (עפ"א (ב"ש) 31788-10-15) נדחה ביום 10.11.2015.
ב-תו"ב (ק"ג) 10894-03-15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה קרית גת נ' אליהו מרקוביץ (12.11.2015), במסגרת הסדר עונשי, נגזר על הנאשם, בין היתר, קנס של 25,000 ₪ בגין אי ציות במשך שנה וחצי לצו התאמה של 25 מ"ר.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים; עד הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,2000 ₪) בתוספת קנס יומי בסך 500-1,400 ₪ (וכן מאסר חלף קנס); התחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתנת דחייה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40 ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות ( מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. הבחירה של הנאשם שלא לציית לצו ההתאמה היתה בחירה מודעת מראש. ההליך התכנוני שתואר לעיל (בעניין תב"ע 8304) מדגיש את ההתנהלות המודעת בכל הנוגע להותרת הבניה על כנה, תוך שלא נתבקשו ארכות לביצוע גזר הדין.
(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה - תוצאת המחדל של אי קיום צו ההתאמה היתה צפויה מראש.
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה - הקמת שטחים של מאות מטרים רבועים והותרתם על תילם ללא היתר ובניגוד לצו ההתאמה מהווה פגיעה חמורה בכלל הערכים המוגנים.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - הנאשם טען לגבי הצורך למגורים נאותים לילדיו הרבים. בחלוף שנים מביצוע הבניה, הצורך התעמעם, אולם לא היה בכך כדי להביא את הנאשם להימנע לכל הפחות מביצוע עבירת אי ציות. הנאשם הותיר את הבינוי הגדול על מקומו. הנאשם הגיש את תב"ע 8304 - תכנית היוצרת במקום מבנה בן 8 יחידות דיור. בקשה להיתר על פי התב"ע - לא הוגשה וההליך קפא. לא הוצגו בפני בית המשפט נסיבות שיש בהן כדי להוות צידוק לכך.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
לא הוכחו תקבוליו של הנאשם (תדפיס מהמוסד לביטוח לאומי, חשבונות בנק וכיו"ב), אולם נוכח גילו וגיל רעייתו, ניתן לכאורה לקבל את הטענה למיעוט זכויות לתקבולים (קרי זכויות מהמוסד לביטוח לאומי או גופים פיננסיים).
עם זאת, חזות הבניה (מ/1) והיקפה, כמו גם התב"ע אשר תכליתה להכשיר קיומן של 8 יחידות דיור במקום (מהן 6 כבר קיימות ככל הנראה) אינ ן מלמד ות על חסרון כיס. אף לא מן הנמנע כי ילדיו הרבים של הנאשם מסייעים לקיומו, ככל שיש לו צורך בכך.
לא למותר לציין כי ההליך התכנוני להכשרת המבנה רחב המימדים לא נועד לשרת את ארבעת המתגוררים במבנה (לטענת הנאשם), אלא למעשה תכליתו היא להגדיל את הונו של הנאשם.
כללו של דבר, לעניין עונש הקנס, לא מצאתי להקל עם הנאשם על בסיס טענה לחסרון כיס.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצו התאמה שניתן לגבי בינוי רחב היקף שאינו עסקי הוא:
מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים;
עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,200 ₪; ובכל מקרה לא פחות מ-20,000 ₪) עם אפשרות של תוספת קנס יומי בשיעור 500-1,400 ₪ ליום הפרה;
קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס;
דחיה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40 יא לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות:
(1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו - עונש כספי ישפיע עם הנאשם ורעייתו. עם זאת דומה כי מי שסייע לנאשם לקדם את התב"ע ולאפשר קיומן של 8 יחידות דיור על הקרקע יסייע לנאשם גם בנשיאה בקנס.
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - עונש כספי ישפיע עם הנאשם ורעייתו. עם זאת דומה כי מי שסייע לנאשם לקדם את התב"ע ולאפשר קיומן של 8 יחידות דיור על הקרקע יסייע לנאשם גם בנשיאה בקנס.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם פועל לתיקון תוצאות העבירה, אם כי הוכחת המאמצים בוצעה באופן חלקי. לא הוצגו ראיות המבהירות מדוע מאז יולי 2012 לא קודם הליך ההיתר.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012 שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 10.7.2012 עמ' 104 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)

הערות טרם חתימה
בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן.
בקציבת הקנס הבאתי בחשבון כי לנאשם 18 ילדים, כולם בגירים. ברי כי הילדים אשר לפנים התגוררו (ואפשר כי גם מתגוררים כיום ו/או מתכוונים להתגורר בו בעתיד) במבנה הבנוי לתלפיות ורחב המידות (אשר ככל הנראה כולל כבר כיום 6 יחידות דיור) יסייעו בתשלום הקנס.
משלא ראיתי תיק כלשהו בו דרשה המאשימה מימוש התחייבות כספית, אינני גוזר קנס מותנה.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום 01.3.2019 לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.
קנס כספי כולל של 478,200 ₪ (מורכב מ-29,200 ₪ ועוד קנס יומי של 500 ₪ במשך 898 יום) אשר ייפרע ב-100 (מאה) תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 28.12.2018 ובכל 28 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 365 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה (הן לגבי קומת המרתף והן לגבי הבינוי העליון) שהוטל ב-ת"פ 3670/2000 נדחה ליום 01.3.2019.
ביצוע הצו מסור בידי הנאשם (ולא הרשות) אולם מובהר לו כי ככל שלא יקיימו אזי ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום נוסף בגין עבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי, דבר העלול להביא להפעלת המאסר על תנאי.
ככל שהמאשימה חפצה ברישום הערה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים (בהתאם לסעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תקנה 31 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 וסעיף 254יא לחוק בנוסחו דהיום), תגיש בקשה בעניין בצירוף נסח רישום עדכני.

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 3670/2000.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.