הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 71708-11-16

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

גוואד גאבר

ע"י ב"כ עו"ד ג'ומעה חלאילה
הנאשם

גזר דין

הנאשם (גוואד גאזי חאמד גאבר, ת.ז. XXXXXX967, יליד 28.3.1966) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 6.11.2016.

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק).
על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 1.8.2013-23.8.2016 או בסמוך לכך ביצע הנאשם את העבודות הבאות ב שכונה התיכונה בסילואן בירושלים: (א) בנה קומת קרקע ללא היתר בשטח של כ-90 מ"ר; (ב) בנה קומה א' ללא היתר בשטח של כ-90 מ"ר. שטח כ לל הבניה הוא כ-180 מ"ר - והכל כמסומן בתשריט שהוגש עם כתב האישום.

פרשת העונש
ראיות לעונש
ההגנה לא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
במהלך טיעוני הסניגור לעונש הוגשו מסמכים אשר יפורטו בהמשך הדברים.
סיכומי המאשימה לעונש
אין אסמכתאות לגבי הליך תכנוני כלשהו.
העונש המבוקש הוא: קנס של 75,300 ₪; התחייבות בגובה הקנס; צו הריסה דחוי ב-60 יום לצורך התארגנות תוך שביצועו יהיה מסור גם לוועדה המקומית לתכנון ובניה בהתאם להוראות החוק לאחר תיקון 116.
פסיקה שאליה מפנה המאשימה:
ת.פ. (י-ם) 9675/08 מדינת ישראל נ' יצחק בדראן (21.9.2011) בו נגזרו על הנאשם קנס של 75,300 ₪, קנס יומי של 25,000 ₪ והתחייבות של 75,300 ש"ח בגין עבירת שימוש בנכס שנבנה ללא היתר בשטח של 225 מ"ר למגורים ועוד 28 מ"ר מרפסות ועוד 25 מ"ר חניה.
ת.פ. (י-ם) 1909/12 מדינת ישראל נ' משה מונטוזה (21.6.2016) בו נגזרו על הנאשם קנס של 75,300 ₪ , התחייבות של 20,000 ש"ח ומאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים בגין פיצול יחידת דיור לשלוש תוך סגירת מרפסות בשטח כולל של 41 מ"ר ויציקה של 4 מ"ר נוספים.
סיכומי הנאשם לעונש
הנאשם אינו עבריין. הוא בנה שתי קומות לשם מגוריו עם בני משפחתו.
לנאשם לא היתה ברירה אלא לבנות משום שעיריית ירושלים ו/או מדינית ישראל אינן מאפשרות קידום תכניות בניה בסילואן.
הנאשם פנה לאדריכל שאמר לו שיש הליך משפטי (עתירה מינהלית) שמנהל עו"ד זיאד קעואר בשם תושבי האזור. טענה זו לא הוכחה בשום צורה.
בעת הבניה מצבו הכלכלי של הנאשם היה טוב. הנאשם הוא פועל פשוט. הנאשם עבד עד יוני 2017 - כך לפי דו"ח תקופות ומעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי (הוגש לתיק) .
הנאשם אינו עובד מיולי 2017 מטעמים רפואיים. הנאשם עבר ניתוח לב פתוח.
אשת הנאשם, ילידת 23.5.1976, חולה נוירולוגית, מרותקת למיטה. הנאשם איתה ומלווה אותה לביקורים בבתי חולים תוך שמצבה מדרדר.
בן נשוי עובד של הנאשם מרנס את הוריו. הו גש לתיק מכתב דרישה מיום 17.1.2018 של 17,780 ₪ בשל חוב לחברת החשמל של מזרח ירושלים.
הוגשו לתיק מסמכים רפואיים לגבי הנאשם ורעייתו.
דברי הנאשם
הנאשם מימש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
הנאשם עבד כשומר בכנסייה במשך כ-8 שנים.
יש לו פריצת דיסק וכן בעיות בקיבה.
אשת הנאשם חולת FMF (קדחת ים תיכונית משפחתית; מחלה תורשתית הגורמת להתקפי כאבים ולחום גבוה), לאחר החלמה מסרטן, עם בעיות בכבד ובכליות ועברה שבץ מוחי. היא מקבלת תרופות בעלות של 1,000 ₪ לחודש - ללב, לכלי הדם ולמערכת העצבים. היא אינה זכאית לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי משום שנקבע שהיא יכולה לעבוד בבית.
מתקבלת קצבת ילדים בגין 3 ילדים.
בבית מתגוררים הנאשם, רעייתו ו-8 מילדיו אשר 4 מהם תלמידים בבתי ספר ואחד עובד ולומד ומפרנס את עצמו. בקומה השניה של הבניה מושא האישום מתגורר הבן הגדול הנשוי. הוא עובד כנהג משאית ומפרנס את כלל הבית.
כאשר הבן הגדול בגר היה צורך לחתן אותו ולמצוא לו מקום מגורים. אחרת היה הולך לעשות בעיות ולסמים.
ב-50 שנותיו לא ראה הנאשם כי ניתן היתר בניה בסילואן.
בשל מצבו מבקש הנאשם את רחמי בית המשפט.
ב"כ המאשימה לא חקרה את הנאשם על דבריו.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף - תוספת בניה של 2 קומות שלמות.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. המבנה הוקם לפני חמש שנים. לא הוכח דבר לגבי נסיון כלשהו של הנאשם להשיג היתר טרם הבניה ואף לא לאחר ביצועה. הלכה פסוקה היא כי "אין מרפאים רעה חולה ברעה חולה לא פחות" (רע"פ 2885/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו נ' מוסא דכה, סעיף ו' לפסק הדין מיום 22.11.2009).
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.

מדיניות הענישה הנוהגת
ב-ע"פ (י-ם) 7464-03-15 תאמר עבידאת נ' מדינת ישראל (29.3.2015) אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את גזר הדין שגזר בית משפט זה ביום 19.1.2015 בתיק 1810/2013 בעניינו של נאשם שהורשע בכך שבנה מבנה חד קומתי מגורים בשטח של כ-78 מ"ר בשכונת סילואן בירושלים - עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. על הנאשם נגזרו: קנס בסך 58,500 ₪ (750 ₪ למ"ר); התחייבות כספית על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בחצי שנה. בפסק דינה של הערכאה הראשונה (בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זה) נקבע כי מתחם העונש לעבירות דומות הוא לפי מפתח של 650-1,200 ₪ למ"ר. נושא זה נדון בפני ערכאת הערעור אשר לא שינתה בעניין.
ב-רע"פ 9432/08 האשם סלאימה נ' מדינת ישראל (22.12.2008) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2149/08) אשר דחה ערעור על גזר דין שהושת על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בעניין בינוי ללא היתר בשטח של 234 מ"ר אשר בוצע ברח' שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים. על נאשם נגזרו: קנס בסך 67,300 ₪ (288 ₪ למ"ר); חתימה על התחייבות בסך 60,000 ₪ וכן צו התאמה דחוי ב-4 חודשים. יוחסה לבניה חומרה מיוחדת בשל הרגישות ההיסטורית, הדתית והתרבותית של המקום.
ב-ת"פ (י-ם) 5536/14 מדינת ישראל נ' פאטמה ג'אבר (23.3.2015) הורשעה הנאשמת בהקמת מבנה בשטח של 40 מ"ר באזור ראס אל עמוד שלא כדין - עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו כי הנאשמת פעלה מתוך אילוץ (לעניין מידת האשמה), ולעניין מתחם הקנס קבע כי יש לשקול את המצב הכלכלי של הנאשמת בהיותה אלמנה מבוגרת לא בריאה החיה בגפה ומתפרנסת מקצבה מינימאלית. בית המשפט ציין כי אלמלא כן היה קובע לנאשמת מתחם מחמיר בצורה משמעותית. בית המשפט קבע אפוא כי מתחם העונש ההולם הוא קנס של 12,000-20,000 ₪ וכן צו התאמה. בנסיבותיה של הנאשמת גזר בית המשפט על הנאשמת קנס מקל של 12,000 ₪ (300 ₪ למ"ר) וכן צו התאמה דחוי בשנה.
ב-ת"פ (י-ם) 46/2014 מדינת ישראל נ' הנאא עלון (10.3.2015) הורשעה הנאשמת בבניית 70 מ"ר ללא היתר בשכונה בית חנינה בירושלים - עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא קנס בסך 18,000-30,000 ₪; הוצא צו התאמה והסמכה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לבצע את צו ההתאמה. בנסיבותיה של הנאשמת, שהיא אם חד הורית, נגזר על הנאשמת קנס מקל בסך 21,000 ₪ (300 ₪ למ"ר) וצו התאמה דחוי בחצי שנה.
ב-ת"פ (י-ם) 3845/93 מדינת ישראל נ' רשיד עטייה (13.3.2001) דן כב' השופט משה סובל במתחם עונש הקנס המקובל בגין עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. לאחר פירוט פסיקה רלבנטית ועקרונות רלבנטיים המצויים בידיעה שיפוטית של בית המשפט קבע בית המשפט כי שיעור הקנס המלא בגין בניה שלא כדין יעמוד על 600-1,000 ₪ למ"ר.
בתיק 01/14/0006523 מדינת ישראל נ' זהר ונורית אור (25.10.2016) הורשעו הנאשמים על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו בהקמה שלא כדין של מבנה בשטח של 20.5 מ"ר וגובה של 4 מטרים (כולל קומת גלריה). הובא בחשבון כי מדובר במשפחה בת 5 נפשות אשר מצבה הכלכלי אינו איתן ולפיכך נגזרו על כל אחד מהנאשמים: קנס בסך 22,000 ₪; התחייבות בסך 15,000 ₪ למשך שנתיים; מחצית כפל אגרה; התאמה חלקית של הבינוי תוך חודש.
מן האמור לעיל וכן מהסדרים עונשיים שהוגשו ואושרו בבית משפט זה (הסדרים, אשר ברגיל מגלמים הפחתה של כשליש מרף הענישה העליון על פי שורת הדין), עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: קנס בסך 300-1,000 למ"ר (וכן מאסר חלף קנס), התחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתן צו התאמה דחוי ב-3- 9 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - הנאשם רואה את נסיבות העדר התכנון המתארי לאזור כאילוץ. כאמור בסעיף 10(ד) לעיל, אין זו דעת הפסיקה.
עם זאת, לשם השלמת התמונה יצויין כי בעניין השכונה התיכונה בסילואן קודמה בזמנו תכנית 18001. על פי אתר המרשתת של עיריית ירושלים (הפתוח לכל), התכנית נגנזה ביום 13.3.2018. כמפורט בהחלטתי מיום 8.2.2018 ב-תו"ב (י-ם) 12-11-93 מדינת ישראל נ' אבו סביח (פורסמה במאגרים), בזמן קידום תכנית 18001 מנעו רשויות התכנון הגשת תכניות מתאר נקודתיות במתחם התכנית. משמע, אילו היה הנאשם לפעול להכשרת הבינוי, לא יכול היה לעשות כן. באותה החלטה ציינתי כי פקעה המניעה לקידום תכנון באזור האמור.
יוער כי לא ברור לאיזו עתירה מינהלית כיוון הסניגור בטיעוניו ולא ברור שיש כזו המתייחסת למתחם בו מתגורר הנאשם.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
טענות הנאשם לגבי המצב הרפואי שלו ושל רעייתו לא נסתרו. כך גם בעניין מקורותיו הכספיים הדלים.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת בניה רחבת היקף שאינה עסקית ובהינתן מצב כלכלי רע של הנאשם הוא:
קנס בסך 300-600 למ"ר - בהינתן מצבו הכלכלי של הנאשם (וכן מאסר חלף קנס);
התחייבות בסך 300-600 ₪ למ"ר;
צו הריסה דחוי ב-3-9 חודשים.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות:
(1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ומשפחתו.
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם, רעייתו וילדיהם הקטינים . הפגיעה פחותה לגבי ילדים בגירים אשר ההנחה היא כי ביכולתם לפרנס את עצמם ו/או לסייע למשק הבית.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם אינו פועל לתיקון תוצאות העבירה. לא הוצגו ראיות ל נסיוןכלשהו בעבר או בהווה לקידום הליך תכנוני שיש בו כד להכשיר את העבירה. הבינוי האסור גם לא נהרס.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

הערות טרם חתימה
בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן. לא נ טען בפניי לסיכון שלום הציבור או בטיחותו נוכח הבינוי מושא ההליך דנן ולפיכך מצאתי להאריך במקצת את המועד להסרת הבינוי בכדי לאפשר לנאשם ומשפחתו להיערך לכך.
משלא ראיתי תיק כלשהו בו דרשה המאשימה מימוש התחייבות כספית, אינני גוזר קנס מותנה.
בהיקש מרוח החוק לעניין קציבת זמן לביצוע צו הריסה מינהלי על ידי הרשות (סעיף 222(ב) לחוק), מצאתי לקצוב את תקופת ביצוע ההריסה של הבינוי החדש על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה.
התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס כספי בסך 54,000 ₪ (לפי מפתח של 300 ₪ כפול 1 80 מ"ר) ב- 60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 28.12.2018 ובכל 28 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אז י ייאסר הנאשם למשך 216 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
ניתן בזאת צו המורה לנאשם להתאים הבינוי מושא כתב האישום להיתרים הקיימים עד יום 28.2.2019 (להלן - צו ההתאמה). היה ולא יבצע הנאשם את צו ההתאמה אזי, ללא צורך בהחלטה נוספת, ייכנס לתוקפו ביום 01.3.2019 צו הריסה של הבינוי מושא כתב האישום אשר יבוצע על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה לא יאוחר מיום 31.8.2019, וזאת לאחר מתן הודעה בכתב של לפחות 21 יום מראש לנאשם (להלן - צו ההריסה).
בחלוף המועד האחרון האמור לביצוע צו ההריסה - יפוג תוקפו.
ניתן בזאת צו איסור שימוש בנכס החל ממועד כניסת צו ההריסה לתוקפו ועד למועד פקיעת צו ההריסה.
תשומת לב הוועדה המקומית לתכנון ובניה כי בית המשפט עלול לראות בצו הריסה שלא בוצע על ידיה במועדו משום הסכמה מכללא לקיומו של הבינוי מושא כתב האישום ולשימוש בו.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם .