הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 6989-03-18

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל
באמצעות ב"כ עוה"ד אייל כהן

המאשימה

נ ג ד

סרור אסמאעיל
באמצעות ב"כ עוה"ד גו'מעה חלאילה

הנאשם

גזר דין
הנאשם הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 5.3.2018.

הכרעת הדין
הנאשם הורשע ביום 25.6.2019 על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.6.2010 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית משפט זה ב-ת"פ 9158/2008 ובו, בין היתר, נצטווה להתאים תוספות בנייה בשטח של כ-84 מ"ר (המצויה בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 1.8.2011. ביום 12.6.2013 האריך בית המשפט את מועד ביצוע הצו עד ליום 12.6.2014. הנאשם לא קיים את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 13.9.2017.
עסקינן באישום שני בגין אי ציות לצו ההתאמה.
תקופת אי הציות במסגרת ההליך דנן היא שלוש ורבע שנים. בפועל אין טענה לביצוע הצו במועד כלשהו ולפיכך מדובר כיום למעשה באי ציות משך קרוב ל-61 חודשים.
בהליך הפלילי הראשון (ת"פ 9158/2008; עבירת בניה) עונשו של הנאשם היה: קנס בסך 40,000 ₪ והתחייבות באותו סכום. ניתן צו התאמה דחוי בשנה.
בהליך הפלילי השני (ת"פ 6049/2012; עבירת אי ציות) עונשו של הנאשם היה: קנס בסך 21,000 ₪ ומאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים. ביצוע צו ההתאמה נדחה בשנה.

פרשת העונש
הנאשם לא התייצב לדיון טיעונים לעונש שנקבע ליום 26.11.2019 וסניגורו טען שנותק הקשר עימו. רק משהוצא צו הבאה משטרתי נגד הנאשם הוא חזר לתקשר עם סניגורו ועם התיק. הטיעונים לעונש נשמעו בסופו של דבר ביום 10.2.2020.
ראיות לעונש
ההגנה מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין):
תלוש שכר של הנאשם לחודש ינואר 2020. השכר הוא 6,000 ₪ נטו. המעסיקה היא 'הצאר ניהול בנין ותשתיות בע"מ'. תאריך תחילת העבודה הוא 11.3.2018.
תדפיס ריכוז חובותיו של הנאשם בהוצאה לפועל נכון ליום 4.12.2019. הנאשם מוכרז כחייב מוגבל באמצעים. סך חובותיו: 55,829.30 ₪.
תדפיס ריכוז חובותיה של אשת הנאשם בהוצאה לפועל נכון ליום 25.12.2019. סך חובותיה: 8,144.62 ₪.
סיכומי המאשימה לעונש
מדובר בתוספת של 84 מ"ר מעל בניין קיים בן 2 קומות. הנאשם בנה את התוספת ומשתמש בה.
בתיק אי הציות הקודם (ת"פ 6049/12) נגזר על הנאשם מאסר מותנה של שלושה חודשים.
הנאשם לא ציית לצו ההתאמה המקורי משך יותר משלוש שנים, כאמור בכתב האישום (המתייחס לתקופה 13.9.2017-12.6.2014), ולמעשה עד מועד הטיעונים לעונש.
העבירה חמורה ומתריסה, תוך שהנאשם נהנה מתוצאותיה משך שנים.
העונשים המתבקשים:
קנס מקסימלי (לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין) בסך 29,200 ₪;
קנס של 50 ₪ לכל יום לגבי פרק הזמן המוגדר בכתב האישום;
הפעלת המאסר המותנה;
הטלת מאסר מותנה של 3 חודשים למשך 3 שנים החל ממועד כניסת צו ההתאמה לתוקפו הדחוי;
דחיית מועד ביצוע הריסת הבינוי ב-60 יום "לאחר תקופת החורף וחג הרמדאן".

סיכומי הנאשם לעונש
במשך שנים רבות המאשימה מנעה קידום תכניות פרטניות ואפילו תכניות מתאר לאזורים נרחבים במזרח העיר ובכך הפרה את חובת האמון וההגינות שמוטלות עליה בהיותה רשות מינהלית.
לא פורט דבר בעניין ולא הוכח דבר בעניין.
הנאשם בנה את הבינוי לצרכי מגוריו, לאחר שלא הצליח להוציא היתר בניה באזור ועל חלקת הקרקע שירשו הוא ואחיו מאביו.
לא פורט דבר בעניין ולא הוכח דבר בעניין.
הנאשם מבקש לקדם תכנית עם האחים שלו. האחים התחילו בקידום התכנית, אולם הנאשם טרם השתלב בקידומה בשל מצבו הכלכלי.
לא פורט דבר בעניין ולא הוכח דבר בעניין.
הנאשם במצב כלכלי קשה. הוא משתכר 6,000 ₪ לחודש. יש לו חובות בהוצאה לפועל (בסך כולל של 55,000 ₪ בקירוב) והוא משלם תשלומים שוטפים.
לא הוכח דבר לעניין התשלומים השוטפים להוצאה לפועל או לכל גורם אחר.
הסניגור הפנה לגזר הדין ב-תו"ב (י-ם) 65593-05-16 מדינת ישראל נ' אבו תאיה (20.11.2019). באותו עניין מדובר היה בתיק אי ציות שני בעניין תוספות בינוי בשטח כולל של כ-79 מ"ר בסילואן אשר שמשו את הנאשם למגורים. תקופת אי הציות באותו עניין היתה 9.4.2016-1.6.2010 ולמעשה עד מתן גזר הדין. על הנאשם נגזרו: קנס של 25,000 ₪ (ללא רכיב קנס יומי, שהמאשימה ציינה כי לפנים משורת הדין אינה דורשת) ומאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים. מועד ביצוע של צו ההתאמה נדחה בשנה.
דברי הנאשם
הנאשם מימש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
הנאשם בן 45 ועובד כפועל בסלילת כבישים. לנאשם 5 ילדים בני 24-5 (כולם לא נשואים). אשת הנאשם בת 35 ואינה עובדת. מתקבלת קצבת ילדים בסך 650 ₪. תחת קומת מגוריו של הנאשם יש שתי קומות שגובה כל אחת מהן היא 2.10 מטרים ולא מתגוררים בהן. קומה אחת היא מחסנים וקומה שניה מושכרת על ידי הנאשם תמורת 1,300 ₪ לחודש. האחים של הנאשם התחילו הליך תכנוני כדי לבנות עוד קומה על הבית.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)
"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר שניתן נגדו.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה בהיקף משמעותי, תוך שמשכה משליך (לחובת הנאשם) על היקפה.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית -גרידא. לא למותר לציין כי מדברי הנאשם עולה שהוא בחר לבנות את הבינוי מושא ההליך דנן תוך שאחת הקומות התחתונות של המבנה מניבה לו דמי שכירות. על אף שברי שמגורים בקומה שגובהה הנטען הוא 2.10 מטרים אינם נעימים, הרי שמוטב לציית לחוק ולא להתריס כלפיו לאורך שנים רבות תוך שיש בידיו חלופה שלא תותיר אותו ואת בני ביתו חסרי קורת גג.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מדובר בעבירה ארוכת שנים, תוך שגם תקופת אי הציות מושא ההליך דנן היא שלוש ורבע שנים על פי כתב האישום - אשר מגעת כדי יותר משש שנים , נכון למועד השמעת גזר הדין.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-תו"ב (י-ם) 72129-07-17 מדינת ישראל נ' סאאד סלאח (31.10.2018) נגזרו על הנאשם מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וכן קנס בסך 29,200 ₪ בגין אי ציות שני לצו התאמה של 190 מ"ר בשכונת ואדי ג'וז בירושלים.
ב-ע"פ (י-ם) 50877-01-15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (23.2.2015) נדון אי ציות של הנאשמים לצו התאמת מבנה בן 3 קומות בשטח כולל של כ-744 מ"ר (אשר נבנה שלא כדין) בשכונת שועפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור. בית המשפט המחוזי בירושלים הכביד את עונשם של הנאשמים (אשר נגזר על ידי בית משפט זה ביום 10.12.2014 ב-ת"פ 7484/11) וגזר על כל אחד משניהם (עונש כולל לאחר ההכבדה): קנס של 12,000 ₪; התחייבות בסך של 29,300 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בשנה; קנס (נוסף) יומי בסך כולל של 54,000 ₪ (300 ₪ בגין 180 ימי הפרה לכל אחת משני הנאשמים, קרי קנס יומי כולל של 600 ₪); מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים. בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 2464/15).
ב-תו"ב (י-ם) 72057-01-17 מדינת ישראל נ' חסאם עאבדין (14.7.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות ראשון, במשך 3 חודשים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 34 חודשים), לצו התאמה של 100 מ"ר בשכונת בית חנינה בירושלים. בנסיבות קשייו הכלכליים של הנאשם נגזרו עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 22,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-4 חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 69835-06-17 מדינת ישראל נ' נוהא מוסטפא (14.7.2019) נגזר דינה של נאשמת אשר הורשעה על פי הודאתה באי ציות ראשון, במשך 21 חודשים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 51 חודשים), לצו התאמה של 100 מ"ר בשכונה עיסוויה בירושלים. בנסיבות מצוקתה של הנאשמת והעדר אופק תכנוני והליך תכנוני, נגזרו עליה מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 15,000 ₪. ערכאת הערעור התערבה בגזר הדין רק לעניין מועד ביצוע צו ההתאמה וקבעה שזה יידחה ב-10 חודשים לאחר מועד גזר הדין המקורי (עפמ"ק 14186-09-19; 5.11.2019).
ב-תו"ב (י-ם) 72113-07-17 מדינת ישראל נ' סאלם מוחמד סאלם עבידיה (30.10.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות רביעי, במשך חודשיים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 29.5 חודשים) לצו התאמה של 152 מ"ר בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים. בנסיבות מצבו הכלכלי הלא שפיר של הנאשם נגזרו עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 24,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-5.5. חודשים.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים; עד הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,2000 ₪) בתוספת קנס יומי בסך 500-1,400 ₪, ככל שמדובר בעבירה שיש לה יסודות כלכליים (וכן מאסר חלף קנס). בנוסף ניתנת דחייה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. הבחירה של הנאשם שלא לציית לצו ההתאמה היתה בחירה מודעת מראש.
(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה - תוצאת המחדל של אי קיום צו ההתאמה היתה צפויה מראש.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - טענות הסניגור נטענו בעלמא - הן באשר לאילוץ המקורי להקים את המבנה (לרבות נסיונות להוציא היתר כדין עובר להקמת הבינוי שלא כ דין) והן באשר להליך תכנוני נטען.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
המסמכים שהוצגו על ידי הנאשם מלמדים כי מצבו הכלכלי אינו שפיר. עם זאת יש לזכור כי מעבר להשתכרותו השוטפת של הנאשם יש תקבולים גם מהמוסד לביטוח לאומי וכן מהשכרת חלק מהמבנה. כמו כן, ברי כי במצב דברים של חוב אישי של הנאשם (ובכלל זאת קנס שיוטל במסגרתו של ההליך דנן) אין לגיטימיות לנשיאת הנאשם בהוצאות מחייתם של ילדיו הבוגרים.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצו התאמה שניתן לגבי בינוי רחב היקף שאינו כלכלי ובהינתן מצב כלכלי לא משופר של הנאשם הוא:
מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים. בהקשר של אי ציות מתקדם אשר בהליך הקודם לו הוטל מאסר על תנאי, יש מקום להארכת תקופת התנאי;
עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,200 ₪; ובכל מקרה לא פחות מ-20,000 ₪);
דחיה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ומשפחתו.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם אינו פועל לתיקון תוצאות העבירה. לא הוצגו ראיות לשקידה על הליך תכנוני שיש בו כד להכשיר את העבירה. הבינוי האסור גם לא נהרס.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות. עם זאת, הנאשם נעלם מהתיק לאחר הרשעתו וג רם לפחות לדיון סרק אחד.
(9) התנהגות רשויות אכיפת החוק - הסניגור העלה טענות בעלמא תוך השחתת זמן שיפוטי יקר. לא הוכח כל פסול, בוודאי שלא בהתנהלות רשויות אכיפת החוק.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

הערות טרם חתימה
בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן. מדובר בהליך פשוט שתוצאתו היתה מובהקת וברורה. לפיכך אין מקום ליותר מארכה מזערית ביותר להתארגנות טרם הריסת הבינוי (שהרי צו ההתאמה תקף ממילא כל העת ואין מקום ליתן פרס לנאשם באמצעות דחיית מועד ביצועו) .
משך אי הציות מדגיש את חומרתו. באיזון אל מול הטלת מאסר על תנאי שיהיה חב הפעלה (במקרה של הפרה נוספת) וכן דחייה קצרה לביצוע ההריסה, מצאתי שלא להטיל קנס יומי, מה גם שהטלתו שמורה לרוב למקרים של עבירה כלכלית מובהקת או על פני שטח נרחב .
התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
תקופת התנאי לשם הטלת מאסר למשך 3 חודשים שנגזר על הנאשם בסעיף 2 לגזר הדין מיום 12.6.2013 ב-ת"פ 6049/2012 מוארכת בשנתיים החל ביום 1.9.2020. מודגש כי במקרה של הרשעה בהפרת התנאי (המוארך כעת) יהיה מדובר בתנאי חב הפעלה אשר בית המשפט לא יהיה רשאי שלא להפעילו.
קנס כספי בסך 29,000 ₪ ב-58 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 10.9.2020 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 116 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 9158/08 נדחה ליום 31.8.2020.

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 9158/08.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשם .