הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 68875-12-15

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

איברהים גולאני
באמצעות ב"כ עוה"ד מוהנד ג'בארה ו/או ג'ומעה חלאילה

הנאשם

גזר דין

הנאשם (אברהים ג'ולאני, ת.ז. XXXXXX010) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 29.12.2015

הכרעת הדין
ביום 19.6.2017 הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק).
על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 2.8.2015-7.10.2015 או בסמוך לכך ביצע הנאשם את העבודות הבאות (בשכונת שיח ג'ראח בירושלים): (א) בניין א - מעל מבנה קיים בנה שתי קומות נוספות בשטח כולל של כ-640 מ"ר; (ב) בניין ג - מעל מבנה קיים בנה שתי קומות נוספות בשטח כולל של כ-480 מ"ר. סך כל שטח בניה 1,120 מ"ר - והכל כמסומן בתשריט שהוגש עם כתב האישום.
הרשעה בתיק זה בוצעה עוד ביום 19.6.2017. דיון ראשון לטיעונים לעונש נקבע ליום 11.12.2017, אלא שמאז נקבעו עוד ארבעה דיוני טיעונים לעונש תוך שבכל דיון ביקש ב"כ הנאשם דחייה נוספת מטעמים שונים.
בנוסף, בין מועדי הדיונים שנקבעו נראה היה כי הצדדים ניסו להגיע להסדר עונשי נוכח התקדמות הליכי התכנון ותשלום היטל השבחה שהוטל על הנאשם. כלל הניסיונות לא צלחו ומשכך בדיון החמישי שנקבע לטיעונים לעונש ליום 10.3.2019 הורה בית המשפט לצדדים לטעון לעונש לאלתר, אף שגם בדיון זה ביקש ב"כ הנאשם דחיה נוספת.
בסיומו של דיון הטיעונים לעונש נקבע מועד להשמעת גזר הדין אולם יום לפניו נתבקש בית המשפט על ידי הצדדים להשהות את מתן גזר הדין. רק לאחר שבחלוף חודשים רבים שולם היטל ההשבחה בגין הבינוי חזרו הצדדים לבקש להשלים את מתן גזר הדין.

פרשת העונש
ראיות לעונש
ההגנה לא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
המאשימה הגישה מסמך שכותרתו "שומה מכרעת" ביחס לבניה מושא ההליך דנן. שומה זו ניתנה ביום 1.5.2017 בעניין היטל ההשבחה הנובע מהיתר בניה שנתבקש בתיק רישוי 2004/845.3 - בעקבות תכנית מתאר 175687.
היטל השבחה
מרבית טיעוני הצדדים לעונש, אשר התפרסו על פני כ-7 עמודים בפרוטוקול (עמ' 9-15), נסובו סביב נושא תשלום היטל ההשבחה שהוטל על הנאשם בגין הבניה מושא ההליך דנן. בין יתר העונשים שנתבקשו, נתבקש חיוב הנאשם בתשלום היטל ההשבחה בסך 2,867,784 ₪ בהתאם לשומה המכרעת (ובהתאם לסעיף 218 לחוק).
המחלוקת בין הצדדים נגעה הן לקביעת סכום התשלום שנגזר מהשומה המכרעת ביחס לבניה מושא ההליך דנן בלבד (בהיותה כוללת בפועל גם בינוי אשר לגביו הוגש תו"ב 63988-02-16) והן לקשיים חוקיים ו/או פרוצדורליים המונעים את ביצוע התשלום בפועל.
בסופו של הליך, המחלוקת העיקרית בין הצדדים בעניין אי תשלום היטל השבחה נפתרה כאשר ביום 26.11.2019 הודיע ב"כ הנאשם לתיק כי היטל ההשבחה שולם.
משכך, סיכומי הצדדים לעונש אשר יובאו להלן, לא יתייחסו לטיעונים בעניין היטל ההשבחה אלא לטיעונים האחרים בלבד.
סיכומי המאשימה לעונש
אחת המטרות של סעיף 218 לחוק היא החמרה בענישה בכדי לגרום לעבירות בניה כלכליות להיות בלתי משתלמות לעבריינים.
במקרה דנן, מדובר בבניה בהיקפים נרחבים. כפי שעולה מחוות הדעת (השומה המכרעת), הבניה בוצעה בסטנדרטים גבוהים ואף נמצא כי חלק מהבניה מאוכלס זה מכבר. מדובר בעבירה כלכלית מובהקת.
לאור האמור מבוקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס מקסימאלי בסך 75,300 ₪;
התחייבות בגובה הקנס;
צו הריסה דחוי ב-30 יום.

סיכומי הנאשם לעונש
בשיחות הבלתי פורמליות הרבות שהתנהלו בין הצדדים בכל זמן ניהול ההליך דנן, ציינה המאשימה כי ככל שיוצא היתר המכשיר את העבירה, המאשימה תסתפק בבקשה להטלת קנס של 40,000 ₪ בלבד.
העיכובים בתיק דנן נבעו ממחדליה של המאשימה כאשר היא לא הציגה חוות דעת מטעמה לעניין היטל השבחה בכל הנוגע לבניה מושא ההליך דנן, אלא הסתפקה בהגשת חוות הדעת של השומה המכרעת שהוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה.
בנוסף, באותו מתחם של הבניה מושא ההליך דנן ישנה בניה נוספת בגינה נפתח הליך פלילי כנגד בעלי המקום (תו"ב 63988-02-16). ההליך האמור דומה וקרוב להליך דנן והיה נכון אילו המאשימה היתה מאחדת את הדיונים בשני התיקים בכדי לקצר הליכים ולחסוך בהוצאות ובמשאבים. למרות בקשותיו של ב"כ הנאשם, המאשימה סירבה.
הבניה מושא ההליך דנן אינה בניה חדשה אלא תוספת לבניה קיימת אשר בעניינה הוצאו היתרים זה מכבר. הנאשם פועל להכשרת הבניה האסורה במסגרת תיק רישוי 2004/845.3 (להלן - תיק הרישוי) ואי קבלת ההיתר עד למועד הדיון נובע מהמחלוקת לעניין הקשיים הפרוצדורליים באפשרות תשלום היטל ההשבחה.
כבר בשלב זה יוער כי עיון בתיק הרישוי באתר המרשתת של עיריית ירושלים הפתוח לכל מעלה כי ביום 29.12.2019 הופק היתר 114626 לבניה מושא ההליך דנן. משמע, בסופו של הליך, עבירות הבניה הוכשרו.
דברי הנאשם
הנאשם לא התייצב לדיון הטיעונים לעונש ובכך בחר שלא לממש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף אשר בוצעה מטעמים עסקיים.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון שהעבירה יצרה.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. מדובר בבניה עסקית רחבת היקף שבוצעה לשם הפקת רווח.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. כמפורט בכתב האישום, מאז ביצוע העבירה (קיץ 2015) חלפו למעלה מ-4 שנים עד למועד הכשרתה. עיון בתיק הרישוי מעלה כי זה נפתח בשלהי שנת 2015. משמע, הנאשם פעל להכשרת העבירה. בסופו של דבר, כפי שצויין לעיל, העבירה הוכשרה וניתן היתר בניה. עם זאת לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות סדורות שיש בהן כדי לאפשר לקבוע את מידת השקידה הרציפה של הנאשם לשם הכשרת העבירה - פעולות שתיעודן הפורמאלי מלמד שבוצעו לאחר שהעבירה כבר בוצעה ועמדה על תילה.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה עסקית חמורה. רק הרבה לאחר דיון הטיעונים לעונש, הנאשם השלים את הכשרת העבירה.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-ע"פ (י-ם) 7464-03-15 תאמר עבידאת נ' מדינת ישראל (29.3.2015) אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את גזר הדין שגזר בית משפט זה ביום 19.1.2015 בתיק 1810/2013 בעניינו של נאשם שהורשע בכך שבנה מבנה חד קומתי מגורים בשטח של כ-78 מ"ר בשכונת סילואן בירושלים - עבירה על סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק. על הנאשם נגזרו: קנס בסך 58,500 ₪ (750 ₪ למ"ר); התחייבות כספית על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בחצי שנה. בפסק דינה של הערכאה הראשונה (בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זה) נקבע כי מתחם העונש לעבירות דומות הוא לפי מפתח של 650-1,200 ₪ למ"ר. נושא זה נדון בפני ערכאת הערעור אשר לא שינתה בעניין.
ב-ע"פ (י-ם) 50877-01-15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (23.2.2015) נדון אי ציות של הנאשמים לצו התאמת מבנה בן 3 קומות בשטח כולל של כ-744 מ"ר (אשר נבנה שלא כדין) בשכונת שועפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור. בית המשפט המחוזי בירושלים הכביד את עונשם של הנאשמים (אשר נגזר על ידי בית משפט זה ביום 10.12.2014 ב-ת"פ 7484/11) וגזר על כל אחד משניהם (עונש כולל לאחר ההכבדה): קנס של 12,000 ₪; התחייבות בסך של 29,300 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בשנה; קנס (נוסף) יומי בסך כולל של 54,000 ₪ (300 ₪ בגין 180 ימי הפרה לכל אחת משני הנאשמים, קרי קנס יומי כולל של 600 ₪); מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים. בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 2464/15).
ב-ע"פ (י-ם) 9966-01-13 מחמוד אחמד כאלותי נ' מדינת ישראל (17.7.2013) נדון אי ציות של הנאשם לצו התאמת מבנה בין 5 קומות בשטח של 1,020 מ"ר (אשר נבנה שלא כדין) בשכונת שועפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור. בנוסף נדונה עבירת בניה של הוספת קומה בשטח של 225 למבנה (בניה חדשה שלא כדין). בית המשפט המחוזי אישר את גזר דינו של בית משפט זה אשר גזר על הנאשם את עונשים הבאים: בגין אי הציות: הקנס המרבי בחוק לגבי אי ציות (29,200 ₪; סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין); קנס של 500 ₪ ליום בגין אי הציות (מדובר ב-860 ימי אי ציות ולפיכך הסכום הוא 430,000 ₪); מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים. בגין הבניה החדשה: הקנס המרבי הקבוע בחוק לגבי בניה שלא כדין (75,300 ₪; סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין); התחייבות בסך 75,300 ₪ למשך שנתיים. לכלל הבינוי ניתן צו התאמה דחוי ב-3 חודשים לצרכי התארגנות. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 6059/13).
ב-ת"פ (י-ם) 3845/93 מדינת ישראל נ' רשיד עטייה (13.3.2001) דן כב' השופט משה סובל במתחם עונש הקנס המקובל בגין עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. לאחר פירוט פסיקה רלבנטית ועקרונות רלבנטיים המצויים בידיעה שיפוטית של בית המשפט קבע בית המשפט כי שיעור הקנס המלא בגין בניה שלא כדין יעמוד על 600-1,000 ₪ למ"ר.
ב-עפ"א (ת"א) 12246-04-11 איסלאם דאקה נ' עיריית ת"א (22.6.2011) מדובר היה בנאשם שהורשע בבניית 144.5 מ"ר בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א) לחוק. נגזרו על הנאשם קנס בסך 50,000 ₪ וצו התאמה דחוי בשלושה חודשים.
בתיק 01/14/0006523 מדינת ישראל נ' זהר ונורית אור (25.10.2016) הורשעו הנאשמים על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו בהקמה שלא כדין של מבנה בשטח של 20.5 מ"ר וגובה של 4 מטרים (כולל קומת גלריה). הובא בחשבון כי מדובר במשפחה בת 5 נפשות אשר מצבה הכלכלי אינו איתן ולפיכך נגזרו על כל אחד מהנאשמים: קנס בסך 22,000 ₪; התחייבות בסך 15,000 ₪ למשך שנתיים; מחצית כפל אגרה; התאמה חלקית של הבינוי תוך חודש.
הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: קנס בסך 300-1,000 ₪ למ"ר והתחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתן צו התאמה דחוי ב-9-3 חודשים.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים במקרה של הקמת פרוייקט בניה של אלפי מטרים רבועים ללא היתר.
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה - מדובר בעבירה בוטה המפגינה זלזול מוחלט בשלטון החוק.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - לאורך ההליך העלה הנאשם טענות רבות בדבר עיכובים בהוצאת ההיתר שאינם באחריותו. בין היתר טען הנאשם כי אינו יכול לשלם את היטל ההשבחה (המהווה תנאי למתן היתר הבניה) נוכח קשיים פרוצדורליים אשר לא היתה אפשרות לפתור עקב אי התכנסות הוועדה לתכנון ובניה וכיו"ב. דא עקא, גם אם בשלבים כלשהם היה ממש בטענות הנאשם, הרי שמדובר בקשיים בהכשרת הבינוי לאחר שהעבירה בוצעה בקיץ 2015. הנאשם ביצע את העבירה מטעמים כלכליים-עסקיים, על כל החומרה הנובעת מכך.

עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
לא נטענו טענות לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם ולפיכך אין לגורם זה השפעה על מתחם העונש ההולם.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת בניה עסקית רחבת היקף:
עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין (75,300 ₪);
תוספת קנס לפי סעיפים 218 ו-219 לחוק;
קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס;
דחיה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם פעל לתיקון תוצאות העבירה וכפי שפורט לעיל, הצליח להכשיר את העבירה (למרות היקפה הנרחב).
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.
(9) התנהגות רשויות אכיפת החוק - בהליך דנן חלפו למעלה משנה וחצי מיום קביעת הדיון הראשון לטיעונים לעונש ועד יום שמיעתם בפועל. כפי שצוין לעיל, למאשימה היה חלק בהתמשכות ההליכים. עיון בפרוטוקול של הדיונים השונים בתיק מעלה כי התנהלו שיחות ופגישות בין ב"כ הצדדים בניסיון להגיע להסדר עונשי, אולם אלו לא צלחו. לא מצאתי יסוד לקבוע כי יש פסול בהתנהלות רשויות אכיפת החוק. מעבר לנחוץ מובהר כי גם לא הוכח שרשויות התכנון נהגו עם הנאשם שלא כהוגן.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

הערות טרם חתימה
המאשימה לא פעלה לביסוס סכומי קנס על החלופות לפי סעיפים 218 ו-219 לחוק, למעט בעניין היטל ההשבחה, אשר כבר שולם ולפיכך המאשימה מסכימה כי אין להטילו כחלק מעונש הקנס במסגרת ההליך דנן. לפיכך מוגבל הקנס במקרה דנן ל-75,300 ₪, המהווה כ-67 ₪ למטר רבוע. מדובר בקנס נמוך העושה חסד עם הנאשם.
משהוצא היתר, אין רלבנטיות למתן צו התאמה.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס כספי בסך 75,300 ₪. הקנס ישולם עד יום 26.3.2020. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 301 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
הנאשם יחתום תוך שבועיים על התחייבות כספית בסך של 75,300 ₪ שלא לבצע כל עבירה על דיני התכנון והבניה למשך שלוש שנים מהיום. ככל שלא תיחתם ההתחייבות במועד יוצא צו מאסר כללי נגד הנאשם עד לביצוע החתימה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בנוכחות ב"כ הצדדים.