הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 67860-06-16

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

מאלק דבש
באמצעות ב"כ עוה"ד ג'ומעה חלאילה

הנאשם

גזר דין

הנאשם (מאלק דבש, ת.ז. XXXXXX814) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 27.6.2016.

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק).
על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 25.12.2015-25.1.2016 או בסמוך לכך בנה הנאשם מבנה של שתי קומות בשטח של כ-130 מ"ר כל אחת, ובסך הכל 260 מ"ר בשכונת אום טובא בירושלים (קואורדינטות 222650/626085) - הכל כמסומן בתשריט שהוגש עם כתב האישום.
העבודות בוצעו ללא היתר מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה למרחב תכנון מקומי ירושלים - למרות שביצוען טעון היתר כאמור.

פרשת העונש
ראיות לעונש
ההגנה לא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
ביום 16.1.2019 הגישה המאשימה חוות דעת מומחה בהתאם לסעיפים 218 ו-219 לחוק (עובר לתיקון 116) בעניין שומת כפל שווי הבניה וכן בעניין שומת היטל השבחה.
בחוות הדעת לעניין שווי הבניה נטען לשווי בסך של 1,836,240 ₪ ובחוות הדעת לעניין היטל השבחה נטען שווי בסך של 110,750 ₪.
כבר ביום 24.2.2019 הודיעה ההגנה כי ברצונה להגיש חוות דעת נגדית, אולם בפועל לא עשתה כן. לאחר שביום 19.9.2019 הודיע הסניגור בדיון כי תוך שבוע תהיה חוות דעת, סירב בית המשפט לאפשר דחייה נוספת של דיון טיעונים לעונש שאליו התייצבו הצדדים ביום 29.9.2019 (בחלוף 40 יום), והטיעונים לעונש נשמעו על אתר לאחר החלטה מפורשת בפרוטוקול המורה כן.
סיכומי המאשימה לעונש
הנאשם הורשע בביצוע בניה של 260 מ"ר מבלי שהיה לו היתר בניה כדין.
מבוקש כי חוות הדעת שהוגשו ישמשו כתעודה ציבורית בהתאם לסעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ולהטיל על הנאשם קנס בהתאם לסכומים שצויינו בחוות הדעת שהוגשו.
מטרת חקיקתם של סעיפים 218 ו-219 לחוק היה הפיכת עבירות הבניה לבלתי משתלמת כלכלית לעברייני בניה.
בפסיקה נקבע פעמים רבות כי מטרת הטלת קנס על הנאשם בעבירת בניה היא הרתעתו מביצוע עבירות בניה נוספות שכן ביצוע בניה ללא היתר מצמיחה לנאשם רווח כלכלי וטובת הנאה.
במקרה דנן, מדובר על בניה בהיקף של 260 מ"ר ועל כן מבוקש להטיל על הנאשם קנס גבוה אשר ירתיעו מלבצע עבירות בניה בעתיד.
הנאשם לא הגיש חוות דעת נגדית ולא השיג על חוות הדעת שהגישה המאשימה. לפיכך, מבוקש לראותו כמי שמאשר את תוכנה.
מבוקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס מקסימאלי בסך 75,300 ₪ (סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין);
שומת מס שבח בסך 110,750 ₪;
כפל שווי הבניה (בהתאם לחוות הדעת);
סך הסכום שיש לגזור על הנאשם לשלמו הוא אפוא 3,858,530 ₪. נדרש שהסכום ישולם ב-60 תשלומים.
התחייבות בגובה הקנס;
דחיית ביצוע צו הריסה ב-60 ימים לצורך התארגנות וכן הטלת ביצוע ההריסה הן על הנאשם והן על הוועדה המקומית לתכנון ובניה.
ב"כ המאשימה הפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ע"פ 9358/05 טוויל רואידה איסמעיל נ' מדינת ישראל (7.11.2005) - בו נדחה ערעורה של הנאשמת על גזר הדין ב-ת.פ. 1352/04 אשר הטיל עליה קנס בסך של 160,000 ₪ שהיווה כשני שליש מן הסכום שצויין בחוות דעת מומחה שהציגה המאשימה לעניין כפל שווי הבניה, בגין בניה בשטח של 174 מ"ר.
סיכומי הנאשם לעונש
הנאשם מתנגד לחוות הדעת שהוגשה על ידי המאשימה הן מאחר שזו הוגשה באיחור של כשנתיים וחצי מיום הגשת כתב האישום דנן והן מאחר שהמומחה אשר ערך את חוות הדעת לא התייצב לחקירה על חוות דעתו.
הנאשם מתנגד לעונשים המבוקשים על ידי המאשימה. המאשימה פועלת בחוסר אחידות ובאפליה כלפי הנאשם. כנגד אחיו של הנאשם, הוגש כתב אישום זהה לכתב האישום דנן. באותו מקרה, בנה אחיו מבנה זהה למבנה מושא האישום דנן ובגין כך הוטל על האח קנס, במסגרת הסדר עונשי, בסך של 140,000 ₪ בלבד.
הנאשם שיתף פעולה עם בית המשפט ובודה בעבירה המיוחסת לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר.
בתחילת הבניה פנה הנאשם למהנדס לשם בדיקת היתכנות הוצאת היתר בניה למקום וקיבל תשובה חיובית. הנאשם לא קידם את הליכי התכנון עקב הידרדרות במצבו הכלכלי.
בעבר התגורר הנאשם בביתו של אביו, אולם נוכח מצוקת מקום בביתו של האב, בנה הנאשם את המבנה מושא האישום דנן כפתרון למצוקת הדיור של משפחתו.
הנאשם קיבל בירושה מסבו את הקרקע עליה בנה את המבנה מושא ההליך דנן ומדובר בקרקע בבעלות פרטית.
כל קנס שיוטל על הנאשם יפגע בו ובבני משפחתו. כיום הנאשם מצוי בחובות.
בפני בית המשפט הוצגו מסמכים שונים מהם עלה לכאורה כי לנאשם חובות בהוצאה לפועל, המוסד לביטוח לאומי, מע"מ ומס הכנסה.
מבוקש להטיל על הנאשם קנס מינימאלי מבלי להתייחס לחוות הדעת שהוגשה על ידי המאשימה.
בנוסף, מבוקשת דחיית מועד ביצוע צו ההריסה לשם מתן הזדמנות לנאשם להכשיר את הבניה.
כבר עתה יצויין כי ביום 27.8.2016 הוגש כנגד אחיו של הנאשם כתב אישום בגין בניה זהה לבניה מושא כתב האישום דנן (ת.פ. 6436/2016 אשר הוסב לאחר מכן במערכת 'נט המשפט' ל-תו"ב 61720-08-16; להלן - התיק האחר). מדובר בשני אחים (הנאשם ואחיו) אשר בנו שני בתים זהים, צמודים אחד לשני, באותה חלקה, במרחק של 15 מטרים, בשכונת אום טובא (קואורדינטות 222650,626100 בתיק האחר וקואורדינטות 222650,626085 בתיק דנן).
ביום 2.4.2019 נגזר דינו של הנאשם בתיק האחר ובו ניתן תוקף להסדר עונשי כדלקמן: קנס בסך של 140,000 ₪ (במאה תשלומים) ; התחייבות בסך של 75,000 ₪; דחיית מועד ביצוע צו ההתאמה בשנה.
לאור האמור, הורה בית המשפט לב"כ המאשימה, טרם שמיעת דבריו האחרונים של הנאשם, להשיב לטענותיו של ב"כ הנאשם בדבר נסיבות המקרה בתיק האחר כפי שצויין לעיל, וזה השיב:
בתיק האחר הושג הסדר בין הצדדים ולפיכך לא טענו הצדדים לעונש.
לאור העלאת הטענה בזמן דיון הטיעונים לעונש, לא היה ידוע לב"כ המאשימה האם בהליך באחר נעשתה חוות דעת בעניין כפל שווי הבניה.
שיקולי אחידות בענישה אינם השיקולים הבלעדיים בעת הטלת קנס על הנאשם. בקשה להתעלמות מחוות דעת שהוגשה בטיעון שבתיק אחר לא הוגשה חוות דעת, פוגעת בתכלית החוק שהיא הרתעת עבריינים מביצוע עבירות בניה.
לאור כל האמור לעיל, לא ניתן לגזור מהתיק האחר להליך דנן.
דברי הנאשם
הנאשם בן 30, נשוי, רעייתו בת 24 והוא אב ל-3 ילדים קטינים ונוסף בדרך. הנאשם ומשפחתו הם היחידים המתגוררים במנה מושא ההליך דנן.
בעבר היו בבעלותו של הנאשם שתי משאיות ומחפרון אשר באמצעות הפעלתם, גם על ידי שכירת עובדים, התפרנס הנאשם. כיום כלי הרכב אינם בבעלותו של הנאשם לאור חובות שצבר. הנאשם עובד כנהג שכיר אצל מר עבד מנסור משכונת ג'בל מוכבר. שכרו החודשי של הנאשם עולה כדי 8,000 ₪ לחודש בתלוש שכר. לטענת הנאשם, מדובר בעבודה חדשה ולפיכך לא היה באפשרותו להציג בפני בית המשפט תלושי שכר.
בעניין ההליך שהתנהל נגד אחיו, בלאל דבש ("התיק האחר") - אחיו נשוי ואב ל-5 ילדים. בבעלותו משאית ממנה הוא מתפרנס.
הנאשם לא הציג בפני בית השפט חוות דעת מאחר ששכר הטרחה שדרש המומחה היה 15,000 ₪ ולנאשם לא היתה אפשרות לממן הוצאה זו. עד למועד הדיון שילם הנאשם למומחה סך של 4,000 ₪.
לשאלת ב"כ המאשימה בדבר מימון הוצאות הבניה השיב הנאשם כי אביו סייע לו בהוצאות הבניה וכי המבנה נבנה מבלוקים והקמתו עלתה ב-100,000 ₪.
נוכח הפער הקיצוני בין העונש שנדרש על ידי המאשימה במקרה כאן לבין העונש שהוטל בהסדר בעניינה של עבירה זהה בתיק האחר (קנס בשיעור 3.6% מהקנס שנתבקש בהליך כאן), הורה בית המשפט למאשימה להודיע תוך חודש את עמדתה העונשית הריאלית.
ביום 1.1.2012 הגישה המאשימה את עמדתה העונשית העדכנית:
קנס בסך 210,000 ₪ בפריסה של 60 תשלומים;
התחייבות בגובה הקנס;
מתן צו הריסה שמועד ביצועו ידחה ב-60 ימים לשם התארגנות וכן הטלת ביצוע ההריסה הן על הנאשם והן על הוועדה המקומית לתכנון ובניה.
בית המשפט העביר את תשובת המאשימה לתגובת הנאשם. בתשובתו טען הנאשם כי המאשימה ממשיכה לטעון לעונש מבלי להתייחס לשיקולי אחידות ענישה. בתיק האחר נדחה מועד ביצוע צו ההריסה בשנה ונגזר על האח קנס מופחת מהסכום אותו דורשת המאשימה בעמדתה העונשית המאוחרת.
ב"כ הנאשם ציין את פסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"פ 8355/13 פלוני נ' מדינת ישראל (18.11.2014) - שם דובר על שני שותפים שביצעו יחדיו את העבירה בגינה הואשמו אך הוטל עליהם עונש שונה. בית המשפט התערב בחומרת העונש שהוטל על השותף שגזר דינו היה חמור יותר - בשל שיקולי אחידות בענישה. בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בעבירות דומות יש להביא בחשבון בעת גזירת הדין את עיקרון אחידות הענישה.
לאור האמור, מבוקש להטיל על הנאשם קנס בהתחשב בשיקולי אחידות ענישה ביחס לתיק האחר וכן במצבו הכלכלי של הנאשם כפי שהוצג בפני בית המשפט בדיון הטיעונים לעונש.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))
ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף: 260 מ"ר למגורים בשטח נוף פתוח.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מאז ביצוע הבניה חלפו כ-3 שנים. מעבר לטענות הנאשם אשר לא נתמכו באסמכתאות כלשהן, לא נקט הנאשם בהליכים להכשרת הבניה באמצעות הליכי תכנון.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-ע"פ (י-ם) 7464-03-15 תאמר עבידאת נ' מדינת ישראל (29.3.2015) אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את גזר הדין שגזר בית משפט זה ביום 19.1.2015 בתיק 1810/2013 בעניינו של נאשם שהורשע בכך שבנה מבנה חד קומתי מגורים בשטח של כ-78 מ"ר בשכונת סילואן בירושלים בשטח נוף פתוח - עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. על הנאשם נגזרו: קנס בסך 58,500 ₪ (750 ₪ למ"ר); התחייבות כספית על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בחצי שנה. בפסק דינה של הערכאה הראשונה (בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זה) נקבע כי מתחם העונש לעבירות דומות הוא לפי מפתח של 650-1,200 ₪ למ"ר. נושא זה נדון בפני ערכאת הערעור אשר לא שינתה בעניין.
ב-רע"פ 9432/08 האשם סלאימה נ' מדינת ישראל (22.12.2008) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2149/08) אשר דחה ערעור על גזר דין שהושת על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בעניין בינוי ללא היתר בשטח של 234 מ"ר אשר בוצע ברח' שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים. על נאשם נגזרו: קנס בסך 67,300 ₪ (288 ₪ למ"ר); חתימה על התחייבות בסך 60,000 ₪ וכן צו התאמה דחוי ב-4 חודשים. יוחסה לבניה חומרה מיוחדת בשל הרגישות ההיסטורית, הדתית והתרבותית של המקום.
ב-ת"פ (י-ם) 5536/14 מדינת ישראל נ' פאטמה ג'אבר (23.3.2015) הורשעה הנאשמת בהקמת מבנה בשטח של 40 מ"ר באזור ראס אל עמוד שלא כדין - עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו כי הנאשמת פעלה מתוך אילוץ (לעניין מידת האשמה), ולעניין מתחם הקנס קבע כי יש לשקול את המצב הכלכלי של הנאשמת בהיותה אלמנה מבוגרת לא בריאה החיה בגפה ומתפרנסת מקצבה מינימאלית. בית המשפט ציין כי אלמלא כן היה קובע לנאשמת מתחם מחמיר בצורה משמעותית. בית המשפט קבע אפוא כי מתחם העונש ההולם הוא קנס של 12,000-20,000 ₪ וכן צו התאמה. בנסיבותיה של הנאשמת גזר בית המשפט על הנאשמת קנס מקל של 12,000 ₪ (300 ₪ למ"ר) וכן צו התאמה דחוי בשנה.
ב-ת"פ (י-ם) 46/2014 מדינת ישראל נ' הנאא עלון (10.3.2015) הורשעה הנאשמת בבניית 70 מ"ר ללא היתר בשכונה בית חנינה בירושלים - עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא קנס בסך 18,000-30,000 ₪; הוצא צו התאמה והסמכה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לבצע את צו ההתאמה. בנסיבותיה של הנאשמת, שהיא אם חד הורית, נגזר על הנאשמת קנס מקל בסך 21,000 ₪ (300 ₪ למ"ר) וצו התאמה דחוי בחצי שנה.
ב-ת"פ (י-ם) 3845/93 מדינת ישראל נ' רשיד עטייה (13.3.2001) דן כב' השופט משה סובל במתחם עונש הקנס המקובל בגין עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. לאחר פירוט פסיקה רלבנטית ועקרונות רלבנטיים המצויים בידיעה שיפוטית של בית המשפט קבע בית המשפט כי שיעור הקנס המלא בגין בניה שלא כדין יעמוד על 600-1,000 ₪ למ"ר.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: קנס בסך 300-1,000 ₪ למ"ר והתחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתן צו התאמה דחוי עד שנה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. בוודאי אמורים הדברים במקרה דנן בו בוצעה בניה של מבנה חדש בשטח נוף פתוח - בניה דומה שבוצעה על ידי שני אחים.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - לדברי הנאשם, הוא נאלץ לבצע את הבניה נוכח מצוקת דיור בביתו של אביו. הנאשם לא הבהיר את הצורך בשטח של 260 מ"ר עבור מגורים של 5 נפשות בלבד.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
ברי כי הנאשם אינו אמיד, אולם יש לו הכנסה של ממש ולא בכדי הוא הקים לעצמו בית מידות בשטח של כ-260 מ"ר. לא למותר לציין כי לתיק לא הוגשו אסמכתאות מלאות לשם הוכחת מצבו הכלכלי של הנאשם (אשר נטען כי אינו שפיר).
לפיכך השפעת מצבו הכלכלי של הנאשם על חומרת העונש היא מוגבלת למדי בנסיבות המקרה דנן.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת בנייה ללא היתר בהיקף נרחב שאינו עסקי הוא"
קנס בסך 300-800 ₪ למ"ר - בהינתן מצבו הכלכלי של הנאשם (וכן מאסר חלף קנס);
התחייבות עד סכום הקנס;
צו התאמה דחוי עד שנה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ורעייתו.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם לא פעל לתיקון תוצאות העבירה. מלבד הטענה של בדיקת היתכנות הכשרת הבניה בדיעבד, לא הועלתה כל טענה בדבר קידום הליכים להוצאת היתר בניה למבנה. הבינוי האסור גם לא נהרס.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות. עם זאת הנאשם גרם להתמשכות הדיון, תוך טענת סרק להגשת חוות דעת מומחה מטעמו.
(9) התנהגות רשויות אכיפת החוק - המאשימה הציגה בפני בית המשפט עמדה עונשית אשר חרגה באופן קיצוני מגבולות הסבירות. סכום הקנס שביקשה המאשימה להטיל על הנאשם, תקדימי ובלתי מקובל בהליכים כגון דא.
בפרט עולה התהייה לנוכח התוצאות שהתקבלו בתיק האחר כפי שפורטו לעיל. לא עלה בידי המאשימה להוכיח כי קיימת הצדקה בפער בין העונש שהוסכם בתיק האחר (לגבי עבירה זהה) לבין העונש שנתבקש בתיק דנן - הן בדיון הטיעונים לעונש והן בדרישה העונשית המופחתת שהועלתה מאוחר יותר.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

הערות טרם חתימה
הגורם המכריע לעניין העונש המושת במקרה דנן הוא העונש שהוטל בגין עבירה זהה וסמוכה ב-תו"ב 61720-08-16 ("התיק האחר"). מדובר בעונש נכבד כשלעצמו אשר איני סבור שיש מקום להחמיר בתיק כאן מעבר לו.
בקציבת המועד להסרת הבינוי מצאתי להשוות את המועד המוחלט לביצוע ההתאמה בתיק דנן אל התיק האחר. זאת בהתחשב בארכה של כמעט שלוש שנים שבה זכה הנאשם מאז הרשעתו ביום 6.3.2017 עד מתן גזר הדין עתה, בין היתר בשל השהות שנדרשה להכנת חוות הדעת מטעם המאשימה והשהות הנוספת שהוקדשה למתן הזדמנות להכנת חוות דעת מטעם הנאשם. לא נטען בפניי לסיכון שלום הציבור או בטיחותו נוכח הבינוי מושא ההליך דנן.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס כספי בסך 140,000 ₪ ב-100 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 20.2.2020 ובכל 20 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 180 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
הנאשם ייתן התחייבות כספית על סך 75,000 ₪ למשך שנתיים מהיום להימנע מביצוע עבירה על הוראות סעיפים 243, 244 ו-246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו העדכני).
ניתן בזאת צו המורה לנאשם להתאים את הבינוי מושא כתב האישום להיתרים הקיימים עד יום 02.4.2020.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ד טבת תש"פ, 21 ינואר 2020, בנוכחות ב"כ הצדדים.