הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 64485-10-17

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

עבד אל פתאח אלליה עג'אג'
באמצעות ב"כ עוה"ד סאמי ארשיד ו/או פדל מרה

הנאשם

גזר דין

הנאשם (עבד אל פתאח אלליה עג'אג', ת.ז. XXXXXX619) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 18.10.2017.

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק).
על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 1.1.2016 - 1.8.2017 או בסמוך לכך בנה הנאשם בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים (קואורדינטות: 223410,629305), תוספת בניה ללא היתר בשטח של כ-85 מ"ר - כמסומן בתשריט שהוגש עם כתב האישום.
העבודות בוצעו ללא היתר מאת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה למרחב תכנון מקומי ירושלים - למרות שביצוען טעון היתר כאמור.
הנאשם מואשם בביצוע העבודה האמורה בהיותו בעל הנכס והאחראי לביצוע העבודות.

פרשת העונש
דיון טיעונים לעונש התקיים ביום 17.2.2020.
בראשית הדיון ביקש הסניגור להפנות את הנאשם לוועדת אבחון בטענה כי הנאשם סובל מבעיות פסיכולוגיות קשות ומשכך לא היה כשיר ולא היה מודע למעשיו בעת ביצוע העבירה.
ב"כ המאשימה ציינה מיידית כי הטענה כלל לא הובאה בפניה בהידברות שהיתה בין ב"כ הצדדים טרם הדיון.
בית המשפט עיין במכתב רופא פסיכיאטר בקופת חולים כללית מיום 20.1.2020 בעניינו של הנאשם וכן ניהל שיחה פתוחה עם הנאשם בעניין מצבו האישי ובעניין מצבו המשפטי. בית המשפט התרשם כי הנאשם הבין היטב את מצבו ומודע להליכים המשפטיים והתכנוניים המתנהלים במסגרת ההליך דנן.
לפיכך משעלה כי הטענה לגבי הפנייה לוועדת אבחון היתה טענת סרק, בקשת הסניגור בעניין נדחתה וטיעונים לעונש נשמעו לאלתר.
ראיות לעונש
הוצגו והוגשו על ידי הנאשם:
מסמך מיום 20.9.2019 שנערך על ידי אדריכל, מר מואייד קואסמי, ביחס למצב התכנוני של הבינוי מושא ההליך דנן.
מסמך מיום 27.9.2019 אשר הופק על ידי מחלקת המידע והמיפוי בעיריית ירושלים, המציג מידע להיתר ביחס לבינוי מושא ההליך דנן.
סיכומי המאשימה לעונש
בניה ללא היתר מהווה זלזול בשלטון החוק.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, מבוקש לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה מושא ההליך דנן בקנס בסך של 800-1,400 ₪ למ"ר. מבוקש לקבוע קנס בסך של 75,000 ₪ (כ-882 ₪ למ"ר).
הנאשם עובד. לא הוצגו ראיות לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם.
מבוקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס כספי בסך של 75,000 ₪ לפירעון ב-60 תשלומים;
התחייבות בגובה הקנס להימנע מביצוע עבירה על החוק למשך שנתיים;
צו התאמה דחוי ב-4 חודשים לשם התארגנות.
סיכומי הנאשם לעונש
למרות שהנאשם טען בפני בית המשפט שהוא עובד, בפועל הוא מצוי כרגע בטיפול נפשי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי) למשך שלושה חודשים שבהם אינו עובד ואינו משתכר.
טענת המאשימה בדבר זלזול בחוק ובבית המשפט אינה נכונה. עיריית ירושלים אינה מקדמת הליכי תכנון ולפיכך אין באפשרותו של הנאשם לקדם הליכי הכשרה.
הבניה מושא ההליך דנן הינה בנית קורת גג עבור הנאשם. אין המדובר בבניה עסקית או לשם מטרה אחרת אלא למגורים בלבד. בבינוי מושא ההליך דנן מתגוררות 8 נפשות בדוחק רב.
הנאשם שכר את שירותיו של איש מקצוע לשם הכשרת העבירה. הוגשה בקשה לאישור קווי בניין ובהמשך מתוכנן קידום הליך היתר בניה. ממכתבו של האדריכל, מואייד קואסמי (אשר הוגש לתיק) עולה כי אין מניעה להכשרת העבירה.
מבוקש להתחשב במצבו של הנאשם, במצב התכנוני של הבינוי ובמצבם הכללי של תושבי מזרח ירושלים.
טענות המאשימה בדבר מתחם העונש ההולם אשר חלק מהמתחם עולה על גובה הקנס המקסימלי, אינו חוקי.
מבוקש שלא לגזור על הנאשם עונש קנס העולה על 300 ₪ למ"ר. כמו כן, מבוקש שסכום התשלום החודשי לא יעלה על 300 ₪.
מבוקש ליתן צו התאמה דחוי של שנתיים בכדי לאפשר לנאשם לקדם הליכי הכשרה.
דברי הנאשם
הנאשם מימש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
הנאשם נשוי ואב ל-8 ילדים, מתוכם שלושה המתגוררים עמו: אחד קטין, אחת סטודנטית באוניברסיטה ואחד בלימודי משפטים. במבנה עליו נבנה הבינוי מושא ההליך דנן ישנן 3 קומות. בקומה הראשונה מתגורר בן נשוי של הנאשם. בקומה השניה מתגוררים הנאשם, רעייתו ושלושת ילדיהם (כמפורט לעיל). בקומה השלישית שהיא הבינוי מושא דיוננו מתגורר בן נשוי נוסף של הנאשם.
הנאשם נמצא בטיפול של 90 ימים אשר במהלכם הוא אינו עובד. בעת שעבד השתכר הנאשם 7,500 ₪ לחודש. למשפחה לא משתלמת קצבת ילדים עבור בנם הקטין. הנאשם מממן את הוצאות הלימודים האקדמיים של ילדיו.
רעייתו של הנאשם עקרת בית. יש לה בעיות בריאותיות.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה בהיקף משמעותי, גם אם לא עסקי.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם ובני משפחתו. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מאז מועד ביצוע העבירה חלפו למעלה משנתיים וחצי. הנאשם הציג מסמך שנערך על ידי איש מקצוע עדכני לספטמבר 2019 וכן מידע להיתר מאותו מועד (תיק 2019/6486). לא הובהר מה נעשה מאז.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-ע"פ (י-ם) 7464-03-15 תאמר עבידאת נ' מדינת ישראל (29.3.2015) אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את גזר הדין שגזר בית משפט זה ביום 19.1.2015 בתיק 1810/2013 בעניינו של נאשם שהורשע בכך שבנה מבנה חד קומתי מגורים בשטח של כ-78 מ"ר בשכונת סילואן בירושלים - עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. על הנאשם נגזרו: קנס בסך 58,500 ₪ (750 ₪ למ"ר); התחייבות כספית על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בחצי שנה. בפסק דינה של הערכאה הראשונה (בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זה) נקבע כי מתחם העונש לעבירות דומות הוא לפי מפתח של 650-1,200 ₪ למ"ר. נושא זה נדון בפני ערכאת הערעור אשר לא שינתה בעניין.
ב-תו"ב (י-ם) 43681-08-17 מדינת ישראל נ' פתפתה (30.10.2019) הורשע הנאשם בבנייה של 150 מ"ר בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים. הובאו בחשבון מצבו הכלכלי של הנאשם אשר נטען כי הוא מתקיים מקצבאות המתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי ובצירוף לכך העובדה כי במבנה מתגוררים בגירים שלהם פוטנציאל השתכרות. באותו עניין לא הוצגו ראיות לקידום הליכי הכשרת העבירה. נגזר על הנאשם: קנס בסך 75,000 ₪; צו התאמה דחוי ב-11 חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 50905-07-16 מדינת ישראל נ' עבאסי (5.2.2019) הורשע הנאשם בבניה מקורה בשטח של 174 מ"ר ובבניה של מרפסות בשטח כולל של 66 מ"ר בשכונת סילואן בירושלים. באותו עניין לא הוצגו ראיות לקידום הליכים להכשרת הבניה האסורה. הובא בחשבון כי בעניין הבינוי הוצא בעבר צו הריסה מינהלי אשר בסופו של דבר הומר בכתב אישום כאשר התמשכות ההליכים פעלה לטובת הנאשם. נגזרו על הנאשם: קנס בסך של 75,300 ₪; צו התאמה דחוי בשלושה חודשים; צו איסור שימוש בנכס. ערכאת הערעור לא התערבה בתוצאות גזר הדין של בית משפט קמא מלבד בהארכת מועד ביצוע צו ההתאמה ב-16 ימים מיום מתן ההחלטה בערעור (עפמ"ק 1850-09-19; 7.10.2019).
בתיק 01/14/0006523 מדינת ישראל נ' זהר ונורית אור (25.10.2016) הורשעו הנאשמים על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו בהקמה שלא כדין של מבנה בשטח של 20.5 מ"ר וגובה של 4 מטרים (כולל קומת גלריה). הובא בחשבון כי מדובר במשפחה בת 5 נפשות אשר מצבה הכלכלי אינו איתן ולפיכך נגזרו על כל אחד מהנאשמים: קנס בסך 22,000 ₪; התחייבות בסך 15,000 ₪ למשך שנתיים; מחצית כפל אגרה; התאמה חלקית של הבינוי תוך חודש.
גם בהתחשב בהסדרים עונשיים המוצגים בפני בית המשפט עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: קנס בסך 300-750 ₪ למ"ר וצו התאמה דחוי ב-12-3 חודשים.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות.
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה - הקמת קומה בבניין ללא היתר מהווה פגיעה חמורה בכלל הערכים המוגנים.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - הסניגור טען כי הבינוי מושא ההליך דנן נבנה מתוך מצב מצוקה של הנאשם שכן הבינוי מהווה קורת גג יחידה עבור הנאשם ובני משפחתו.
עוד נטען כי עבירת הבניה בוצעה מכורח המציאות לאחר שמחדליה של עיריית ירושלים הן הגורם המרכזי לבניה הבלתי חוקית במזרח ירושלים בכלל ושל הנאשם בפרט.
כפי שנקבע בהחלטות רבות על ידי בית משפט זה (וערכאות הערעור), אין זה המקום להעלות טענות מן הסוג הזה.
יש להדגיש כי התגלה פער רחב ביותר בין טענות הסניגור לגבי מצוקת דיור המשתקפת במגורי 8 נפשות בבינוי מושא ההליך דנן, לבין המצב בפועל שלגביו העיד הנאשם: מדובר במבנה בן 2 קומות אשר עליו נוספה הקומה מושא ההליך דנן. עם הנאשם מתגוררים רק 3 מילדיו. הבינוי משמש בכלל את בנו הנשוי של הנאשם ולא את הנאשם עצמו רעייתו ושלושת ילדיו. במבט כולל קשה ביותר לראות את המבנה רחב הידיים (כ-85 מ"ר בכל קומה) כמשקף מצוקה של הנאשם ומשפחתו, תוך שהנאשם בוחר לבנות עוד לשם שיכון בנו הבגיר הנשוי (אשר לא נטען שיש לו מניעה תפקודית לדאוג לעצמו).
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
הטענות בדבר מצבו הכלכלי של הנאשם נטענו בעלמא מבלי שצורפו ראיות לטענות ולפיכך אין לגורם זה השפעה על מתחם העונש ההולם.
לא למותר לציין כי הנאשם ציין שהוא גם נושא בשכר הלימוד של שני ילדיו הסטודנטים המתגוררים עמו.
בחירת הנאשם להקים קומת מגורים לבנו הנשוי וכן לממן את לימודי ילדיו מדגישה כי הנאשם בעל יכולת, גם אם אינו אמיד.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת בנייה בהיקף משמעותי ללא רכיב עסקי הוא:
קנס בסך 300-750 ₪ למ"ר (וכן מאסר חלף קנס);
צו הריסה דחוי ב-3-12 חודשים.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ורעייתו. עם זאת, נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם כמפורט לעיל ונוכח רווחה כוללת של המשפחה בדרגה נוחה הרבה יותר מכפי שניסה הסניגור לטעון, סבורני כי הנסיבות מצדיקות פריסה לתשלומים אך לא הפחתה בשיעור הקנס.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם פועל לתיקון תוצאות העבירה אם כי לא הובהר כיצד מוקדם ההליך התכנוני מאז קבלת מידע להיתר בספטמבר 2019.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

הערות טרם חתימה
בעת האחרונה המאשימה עותרת למימוש התחייבויות כספיות. על פי סעיף 76 לחוק העונשין והפסיקה, בית המשפט חסר שיקול דעת או גמישות במקרה של דרישת מימוש התחייבות, ואם תנאי ההתחייבות התקיים אזי הוא מחוייב להורות על תשלום סכום ההתחייבות. סבורני כי אין מקום לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בעתיד בעניינו של הנאשם באמצעות הטלת התחייבות כאן, מה גם שאין קושי לבסס הטלת קנס כספי בסכומים ניכרים ביותר במקרה של אי ציות (על יסוד סעיף 246 לחוק וסעיף 61(ג) לחוק העונשין).
בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן. לא נטען בפניי לסיכון שלום הציבור או בטיחותו נוכח הבינוי מושא ההליך דנן. כמו כן יש מקום לאפשר לנאשם לקדם את ההליך התכנוני אשר נראה כי יש אופק רחוק להשלמתו המוצלחת.
הובאו בחשבון גם מועדי חודש רמדאן הקרוב.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס כספי בסך 51,000 ₪ ב-75 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 16.6.2020 ובכל 16 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 204 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
ניתן בזאת צו המורה לנאשם להתאים הבינוי מושא כתב האישום להיתרים הקיימים עד יום 3.3.2021.
מובהר לנאשם כי לשם הימנעות מכניסה למצב של אי ציות לצו ההתאמה עליו לפעול לקידום ההליך התכנוני ולהגיש, חודש לפני המועד האחרון לביצוע צו ההתאמה, בקשה לדחיית המועד האמור, תוך שאליה יצורפו תצהירים ערוכים כדין שלו ושל איש המקצוע התכנוני וכן אסמכתאות לגבי קידום ההליך התכנוני.
ככל שהקרקע שעליה מצוי המבנה תוסדר, המאשימה תהא רשאית לעתור להורות על רישום הערה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים לגבי גזר דין זה (בהתאם לסעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תקנה 31 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 וסעיף 254יא לחוק בנוסחו דהיום).
מובהר לנאשם שאם עד מועד כניסת צו ההריסה או ההתאמה לתוקף לא יהיה בידו היתר לבניה מושא ההרשעה דנן, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה של אי-קיום צו שיפוטי, דבר שעשוי להביא לחיובו בקנס כבד (כמפורט בסעיף 18(א) לעיל).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' אדר תש"פ, 03 מרץ 2020, בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשם .