הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 61872-01-16

בפני
כבוד ה שופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

מחמוד עבאסי

ע"י ב"כ עוה"ד תאופיק דראושה
הנאשם

גזר דין

הנאשם (מחמוד עבאסי, ת.ז. XXXXXX166) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 27.1.2016.

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.3.2009 נגזר דינ ו של הנאשמים על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 5112/2008 ובו נצטוו ה בין היתר להתאים תוספת בנייה בשטח של כ-2 55 מ"ר , מרפסות מקורות בשטח של כ-33 מ"ר ומרפסת גג פתוח בשטח של כ-163 מ"ר (המצויה ב שכונת ג'בל מוכבר בירושלים) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 22.11.2009. מעת לעת האריך בית המשפט את מועד ביצוע הצו עד ליום 3.11.2015. הנאשם לא קיים את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 1 5.1.2016.

פרשת העונש
ראיות לעונש
ההגנה הגישה שתי ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)
מכתב רופא תעסוקתי מיום 1.10.2015 לפיו יש להפחית את משרתו של הנאשם (מורה במשרד החינוך ; יליד 30.3.1954) לחצי משרה בשל מכלול בעיות רפואיות.
מכתב מיום 13.11.2017 של עמותת 'אלאתחאד אתג'מוע אלמקדסי ללאסקאן במזרח ירושלים' (ע.ר. 580587236) לפיו הוחל בתכנון מתחם של מעל 370 דונם בשכונת 'עין אילוזה', בה מצוי הבינוי מושא ההליך דנן.
ב"כ המאשימה הגיש לתיק צילומים של המבנה. הסניגור לא התנגד.
סיכומי המאשימה לעונש
מדובר על בינוי שבוצע לפני לפחות 12 שנים ומאז לא הוכשר.
צו ההתאמה הופר במשך 72 יום.
מדובר בבנייה בהיקף נרחב שזוקפת לנאשם רווח כלכלי והוא מפירות העבירה.
יש ליתן ענישה שתשקף את חומרת העבירה, כולל קנס יומי.
לעניין קנס יומי ושיעורו הפנה ב"כ המאשימה אל:
רע"פ 6059/13 מחמוד כאלותי נ' מדינת ישראל (4.11.2013) בו אושר ע"פ (י-ם) 9966-01-13 מחמוד אחמד כאלותי נ' מדינת ישראל (17.7.2013) בו אושר גזר דינו של בית משפט זה מיום 6.12.2012 ב-ת.פ. 4338/09 בו הוטל, בין היתר, קנס של 500 ₪ למ"ר בגין אי ציות לצו התאמת בניה בלתי חוקית בשטח של 1,220 מ"ר.
ת"פ (י-ם) 12292/11 מדינת ישראל נ' עבדאללה אבו פרחה (23.10.2012) בו דן בית משפט זה באי ציות משך 296 יום לצו התאמה של בינוי בשטח של 520 מ"ר. על הנאשם נגזר באותו עניין, בין היתר, קנס כולל של 170,000 ₪ . בהנחה שסכום זה כלל את הסך של 29,200 ₪ כעונש הבסיס המירבי לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, מתקבל קנס יומי של 475 ₪ ליום.
ע"פ (ב"ש) 7374/06 אברהם ארבל נ' מדינת ישראל (10.7.2007) בו נדון אי ציות במשך 94 ימים לצו התאמה של בינוי בשל של 1,380 מ"ר. הוטל על הנאשם קנס כולל של 120,000 ₪. בית המשפט לא התייחס למרכיב עונש לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין ולמעשה מכאן קנס יומי של 1,276 ₪.
נתבקש להטיל קנס של 65,200 ₪ המורכב מ-29,200 ₪ (סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין) בתוספת 500 ₪ לכל יום אי ציות (72 ימים). כן נתבקש להטיל מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים.
לעניין התאמת הבינוי נתבקש להטיל צו לפי סעיף 254ב לחוק בנוסחו לאחר תיקון 116 (אשר נכנס לתוקף טרם מועד הטיעונים לעונש) ולדחות את ההתאמ ה ב-60 יום בלבד לצורכי התארגנות. זאת גם נוכח המכתב התכנוני שהציג הנאשם ואשר ממנו עולה שאין כל הליך תכנוני ובפרט שאין היתר בניה בהישג יד.
עם זאת, סמוך לסיום הדיון הסכימה המאשימה לדחייה של חצי שנה.

סיכומי הנאשם לעונש
הנאשם ירש את העבירה מאשתו שנפטרה, שהיא זו שבנתה את הבניה, הואשמה בגין אותה בניה ונגזר עליה קנס של 100,000 ₪.
האישום בתיק העיקרי נגד הנאשם דנן היה בגין שימוש בבינוי לא חוקי. גזר הדין בתיק העיקרי ניתן ביום 22.3.2009 עם ארכה לביצוע התאמה עד יום 22.11.2009. מאז ועד להגשת כתב האישום בתיק דנן הנאשם קיים את הוראות בית המשפט וקיבל ארכות על סמך ההתקדמות התכנונית.
ביום 15.1.2016 הודבקה לנאשם התראה לפני הגשת כתב אישום ובחלוף 12 ימים הוגש כתב אישום. ביום 1.2.2016 הוגשה בקשה למתן ארכה אולם ביום 1.3.2016 הבקשה נדחתה תוך קביעה של השופטת שדנה בבקשה בזמנו שהואיל והוגש כתב אישום נגד הנאשם בגין אי ציות אזי ארכה תידון ותוכרע במסגרת תיק אי הציות.
הנאשם הוא מורה, אלמן, אב לעשרה ילדים ומקבל משכורת של 3,800 ₪. הסניגור הפנה בעניין זה למתועד בפרוטוקול טרם גזר הדין שניתן בתיק האישום העיקרי (ת.פ. 5112/2008; 22.3.2009).
מתועד שם כי הנאשם מפרנס את ששת ילדיו היתומים, קטינים בני 15 עד 8 שנים.
בחלוף 9 וחצי שנים מאותו מועד, צעיר ילדיו של הנאשם הוא כיום בן 17.5 לפחות.
משמע, מכלל ילדיו של הנאשם, מדובר בקטין אחד, לכל היותר.
בגין הבית הוטלו כבר 2 קנסות: אשתו המנוחה של הנאשם נקנסה ב-100,000 ₪ (לא בואר אם הסכום שולם); הנאשם נקנס ב-60,000 ₪. לשיטת הסניגור, הנאשם כבר קיבל את הקנס. אין זה המקרה המתאים להטלת קנס יומי.
דברי הנאשם
נוכח מצבו הרפואי הנטען הנאשם לא נכח בדיון הטיעונים לעונש לשם מימוש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
עם זאת נשמע בנו. לדבריו, משנת 2009 הוא פועל לשם הכשרת המבנה, תוך שהוא חבר בוועד השכונה. נעשה תהליך לשם הגעה לתכנית שתהיה מקובלת הן על עיריית ירושלים והן על האוכלוסיה המתגוררת בשכונה. לטענת הבן, התצהיר בתמיכה לבקשה למתן ארכה לביצוע צו ההתאמה נחתם באיחור בשל קשיי ניידות של אביו-הנאשם.
לדברי הבן, במבנה מתגוררות 4 משפחות.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40 ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר שניתן נגדו.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף בשטח מצרפי של 451 מ"ר. למבנה חד קומתי הוספו 55 מ"ר באותה קומה. מעל לאמור הוספה קומה למגורים של 165 מ"ר ועוד מרפסות מקורות בשטח של 33 מ"ר. מעל כל האמור נוספה עוד קומה למגורים עם 35 מ"ר.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם. בנו של הנאשם העיד כי במבנה מתגוררות 4 משפחות. נוכח שטח העבירה מיטשטשת ההבחנה בין בנייה לצורך אישי לבין בנייה למטרה עסקית. מדובר בתחליף ארוך שנים לשכירת ארבע דירות חדשות בשטח נרחב ביותר. לא הוגשו חוות דעת לכימות התועלת שצמחה לנאשם (ולכלל המשפחות המתגוררות במבמנה), אולם העובדות היבשות מדברות בעד עצמן.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מדובר במבנה אשר הוקם לפני לפחות 13 שנים ועד היום אין לגביו היתר.
בעניין זה יש לציין כי ביום 6.9.2015 דחה בית משפט זה את בקשת הנאשם לדחות את מועד ביצוע צו ההתאמה (במסגרת ת.פ. 5112/2008) ולצרכי התארגנות בלבד דחה את מועד ביצוע צו ההתאמה ליום 3.11.2015 . מטעם הנאשם הוגש ערעור על ההחלטה האמורה (ע"פ 30751-10-15), אולם בדיון בערעור ביום 25.11.2015 ביקש ב"כ הנאשם-המערער לחזור בו מהערעור. בית המשפט המחוזי ציין בפסק הדין שניתן על אתר כי מדובר בערעור סרק ולפיכך חייב את המערער בהוצאות המשיבה (המאשימה).
משמע, מבחינה מהותית (גם אם לא לצורך גזירת העונש), כבר מיום 6.9.2015 (לכל המאוחר) לא היה צידוק לאי ביצוע צו ההתאמה - חודשיים טרם תקופת אי הציות שהוגדרה בכתב האישום.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.

מדיניות הענישה הנוהגת
ב-ע"פ (י-ם) 50877-01-15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (23.2.2015) נדון אי ציות של הנאשמים לצו התאמת מבנה בן 3 קומות בשטח כולל של כ-744 מ"ר (אשר נבנה שלא כדין) בשכונת שועפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור. בית המשפט המחוזי בירושלים הכביד את עונשם של הנאשמים (אשר נגזר על ידי בית משפט זה ביום 10.12.2014 ב-ת"פ 7484/11) וגזר על כל אחד משניהם (עונש כולל לאחר ההכבדה): קנס של 12,000 ₪; התחייבות בסך של 29,300 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בשנה; קנס (נוסף) יומי בסך כולל של 54,000 ₪ (300 ₪ בגין 180 ימי הפרה לכל אחת משני הנאשמים, קרי קנס יומי כולל של 600 ₪); מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים. בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 2464/15).
הפסיקה שאליה הפנה ב"כ המאשימה (כמפורט לעיל) רלבנטית לקביעת מתחם העונש ההולם.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים, קנס בסך 500-1,400 ₪ ליום הפרה בנוסף לקנס המרבי הקבוע בחוק (29,200 ₪) (וכן מאסר חלף קנס), התחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתנת דחייה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40 ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות ( מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. הבחירה של הנאשם שלא לציית לצו ההתאמה היתה בחירה מודעת מראש.
(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה - תוצאת המחדל של אי קיום צו ההתאמה היתה צפויה מראש.
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה - הקמת בניין ענק והותרתו על תילו ללא היתר ובניגוד לצו ההתאמה מהווה פגיעה חמורה בכלל הערכים המוגנים.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - אין בידי לקבל את הנסיון להפחית מאחריות הנאשם נוכח ירושת המבנה מרעייתו המנוחה. חלפו די שנים בהן הנאשם הוא האחראי למבנה. גם לא ניתן לקבל את הטענות לגבי תקלה או אילוץ שמנעו הגשת בקשת ארכה לביצוע צו ההתאמה טרם הגשת כתב האישום. כמצויין לעיל, הנאשם ידע עוד מיום 6.9.2015 כי אין צידוק לאי ביצוע צו ההתאמה. גם אם המתין הנאשם עוד ימים אחדים לשם שמיעת ערעור הסרק שהגיש, הרי שגם זה הסתיים ביום 25.11.2015. הנסיון להיתלות במועד מתן ההתראה טרם הגשת כתב האישום דנן אינו יכול לטשטש את מחדלו של הנאשם, במודעות גמורה, עובר לאותו מועד.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
הוגש מסמך רפואי מהימן לגבי יכולת הנאשם לעבוד כמורה רק בחצי משרה. לא הוצגו תלושי שכר כלשהם ולפיכך אין בידי קבל את הטענות בדבר רמת ההשתכרות של הנאשם. הנאשם גם לא התייצב כלל בבית המשפט כך שלא ניתן היה לחקור אותו בעניין, לרבות לגבי תקבולים ממקורות אחרים להם ייתכן שהוא זכאי. גם לא הוצגו דפי חשבון בנק של הנאשם.
כמפורט לעיל, טענת הסניגור לגבי היות הנאשם אב לעשרה ילדים אמנם נכונה בפני עצמה אולם אין בה כדי ללמד על גילאי הילדים, אשר מצאנו לעיל כי לכל היותר אחד מהם נמצא רגע לפני היותו בגיר.
במבנה מתגוררות ארבע משפחות. הרכב זה מטשטש את הזיקה בין מצבו הכלכלי של הנאשם (שאף הוא לא הוכח) לבין צידוק אפשרי להפחתת הקנס - שכן ברי שבפועל ישנה אחריות של מספר בתי אב (ככל הנראה, ילדיו של הנאשם) לעלויות הדיור במבנה.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצו התאמה שניתן לגבי בינוי רחב היקף הוא:
מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים ;
מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,200 ₪) בתוספת קנס יומי בשיעור 500-1,400 ₪ ליום הפרה;
דחיה של -3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40 יא לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות:
(1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו - נוכח אי הוכחה נאמנה של מצבו הכלכלי של משק הבית וכן נוכח מגורי מספר משפחות במבנה, לא מצאתי כי תתקיים פגיעה .
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - נוכח אי הוכחה נאמנה של מצבו הכלכלי של משק הבית והרכבו, לא מצאתי כי תתקיים פגיעה .
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו ;
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - לא הוכח כי הנאשם פועל בשקידה רצופה לשם הכשרת הבינוי, אם כי בנו טען כי הוא פועל בכיוון זה מזה שנים ;
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012 שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 10.7.2012 עמ' 104 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)

הערות טרם חתימה
לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה להוצאת צו הריסה חדש (ככל שלכך כיוון ב"כ המאשימה). עניינו של הליך זה הוא אי ציות לצו התקף זה מכבר. הצו מהווה חלק מגזר הדין הקודם ולא מצאתי שיש בידי סמכות לבטלו (לשם הוצאת צו אחר תחתיו).
משלא נתבקשתי לעשות כן, אציין בקצירת האומר כי לטעמי אין אפשרות להעביר לידי הרשות את ההסמכה לבצע צו הריסה שביצועו הוטל בגזר דין קודם על הנאשם בלבד. הנמקה מלאה בעניין זה מופיעה בסעיף 17 לגזר הדין שניתן היום ב-תו"ב 64564-10-17 מדינת ישראל נ' ארוין ושרה אולמן.
בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן.
עוד הבאתי בחשבון לעניין קציבת המועד להסרת הבינוי גם את המתווה שהציב בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת חנה מרים לומפ) בפסק דינו מיום 13.9.2018 לגבי בינוי לא חוקי באותו מתחם (שכונת עין אלוזה - על התפר שבין השכונות ג'בל מוכבר וראס אל עמוד) בו נדחה ביצוע צו התאמה ליום 1.2.2019 (עפמ"ק 43987-05-18). מתווה שימש כמנחה את בית המשפט בהכרעה לאחרונה בבקשות ארכה לביצוע צווי התאמה.
נוכח היקף הבינוי, בו נעשה שימוש על ידי 4 משפחות, לא מצאתי עילה שלא להטיל קנס יומי, אם כי אימצתי את התעריף המינימאלי של 500 ₪ שנתבקש על ידי המאשימה.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום 1.2.2019 לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.
קנס כספי בסך 29,200 (לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין) ועוד קנס יומי של 500 ₪ בגין 72 ימי הפרה (3.11.2015-15.1.2016). סך הקנס: 65,200 ₪ . הקנס ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 10.12.2018 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 261 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 5112/2008 נדחה ליום 1.2.2019.
ביצוע הצו מסור בידי הנאשם (ולא הרשות) אולם מובהר לו כי ככל שלא יקיימו אזי ניתן יהיה להגיש נגד ו כתב אישום נוסף בגין עבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי, דבר העלול להביא להפעלת המאסר על תנאי.

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 5112/2008.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ט, 31 אוקטובר 2018, במעמד ב"כ הצדדים וכן בנו של הנאשם (אלמנותסר באללה עבאסי) .