הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 45630-12-18

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

בדראן ג'ועבה
באמצעות ב"כ עוה"ד חוסין גנאים

הנאשם

גזר דין
הנאשם (גועבה בדראן, ת"ז XXXXX567) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 20.12.2018.

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו לאחר תיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 243(א) ו-243(ב) לחוק (צו שבמקור ניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק טרם תיקון 116).
על פי עובדות כתב האישום, ביום 21.1.2013 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 3179/2012 ובו, בין היתר, נצטווה להתאים תוספת בנייה בשטח של כ-62 מ"ר (המצויה מעל מבנה בן שתי קומות בשכונת שועפט בירושלים, קואורדינטות 221905/636924) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 1.2.2014. מעת לעת האריך בית המשפט את מועד ביצוע הצו עד ליום 1.8.2018. הנאשם לא קיים את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 27.11.2018.
עסקינן באישום שני בגין אי ציות לצו ההתאמה.
משך אי הציות על פי כתב האישום - כארבעה חודשים. בפועל מדובר על יותר מ-23 חודשים אשר גם בסופם אין טענה מטעם הנאשם לקיום צו ההתאמה.

פרשת העונש
ראיות לעונש
ההגנה לא התייצבה לדיון הטיעונים לעונש ולא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
סיכומי המאשימה לעונש
בהעדר התייצבות ההגנה, סיכומי המאשימה לעונש נשמעו ביום 10.6.2020 במעמד צד אחד.
כל תקופת העבירה מושא ההליך דנן היא לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק.
הבינוי האסור מושא ההליך דנן הוא בשטח של 62 מ"ר אשר קיים 10 שנים מבלי שהוצגו הוכחות לקידום הליכי הכשרה. ביום 27.6.2018 הוגשה בקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה והבקשה נדחתה (ביום 1.8.2018; תו"ב 55828-06-12).
סעיף 246 לחוק (לאחר תיקון 116) מפנה לסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין הקובע קנס מרבי בסך של 226,000 ₪ לעבירה של אי ציות לצו שיפוטי - לעומת סעיף 210 לחוק (עובר לתיקון) אשר קבע לאותה עבירה קנס מרבי של 29,200 ₪ (תוך הפניה לסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין).
גם מתקנות העבירה המינהליות (קנס מינהלי תכנון ובניה) תשע"ח-2018 ניתן ללמוד על כוונות המחוקק לגבי מתחם הענישה ההולם העדכני.
המחוקק הכיר בהטלת סנקציה כלכלית על מפרי החוק ככלי למיגור מקרי הפרת החוק והרתעת העבריינים. ישנה חשיבות רבה בהטמעת השינויים שחלו בחוק בעקבות תיקון 116, לשם הרתעת הרבים והיחיד.
"בהתאם למדיניות המאשימה, שנקבעה ואושרה על ידי היועץ המשפטי לעירייה" (עמ' 6, שור' 1), מבוקש לפעול בהדרגתיות ביישום שינוי החוק ולקבוע (בשלב ראשוני זה) כי מתחם הענישה הוא קנס של 60,000-100,000 ₪.
מבוקש לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
(1) קנס כספי בסך 60,000 ₪;
(2) הארכת צו מאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים נוספות;
(3) דחיית מועד ביצוע צו ההתאמה ב-60 ימים לצורך התארגנות בלבד.
המאשימה הפנתה לדברי ההסבר של תיקון 116 לחוק (הצעות חוק הממשלה 1074 מיום 1.8.2016 עמ' 1,437) ולדברי שרת המשפטים לשעבר בכנסת בעניין מטרות תיקון 116 לחוק (כהצעה היה זה תיקון 109 לחוק; עמ' 162-163 בפרוטוקול הישיבה ה-153 לכנסת ה-20 מיום 1.8.2016).
כן הפנתה המאשימה לפסק דין ב-דנ"א 5783/14 עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, (12.9.2017) בו נקבע כי כוונת המחוקק היא התכלית הסובייקטיבית של החוק בה מגולמים האינטרסים והמטרות שהיוו בסיס למדיניות אשר באה לידי ביטוי בחוק, וכי תכלית זו נלמדת מלשון החוק, מההיסטוריה החברתית והמשפטית של החוק ומההיסטוריה החקיקתית של אותו חוק.
בסיום דיון הטיעונים לעונש הורה בית המשפט למאשימה להגיש את מסמך מדיניות הענישה שהוזכר בטיעוני ב"כ המאשימה.
כן הורה בית המשפט כי סיכומי הנאשם יוגשו בכתב.
סיכומי הנאשם לעונש
סיכומי הנאשם לעונש הוגשו בכתב ביום 30.6.2020.
הנאשם מביע צער על ביצוע העבירה מושא ההליך דנן, אולם העבירה נעברה נוכח מצוקתו של הנאשם ובעל כורחו תוך שבמשך השנים הנאשם ביקש ארכות למועד ביצוע צו ההתאמה ובקשותיו "נענו בחיוב ע"י ערכאה נכבדה זו" (סעיף 6 לסיכומים).
כבר בשלב זה מעיר בית המשפט כי לא ידוע על ארכות שיפוטיות שניתנו לנאשם דנן לביצוע צו ההתאמה הכלול בגזר הדין המקורי, למעט ארכות דיוניות עד להשלמת בירור בקשותיו. נהפוך הוא: בקשות הארכה של הנאשם - נדחו לגופן. הסניגור לא צירף אסמכתאות ולא פירט דבר לגבי אותן דחיות נטענות.
במבנה בו קיים הבינוי מושא ההליך דנן, יש בינוי נוסף אשר שייך לבני משפחתו של הנאשם ואשר גם הוא נבנה ללא היתר. בהליך שננקט לגבי הבינוי של אחיו של הנאשם (תו"ב 67861-06-16) הושג ואושר הסדר עונשי לפיו הוטלו על אחיו של הנאשם ביום 6.5.2020: קנס כספי של 18,000 ₪, התחייבות בסכום הקנס ודחייה בשנה בביצוע צו ההתאמה.
יצויין כבר עתה כי בהליך האמור מדובר על עבירת אי ציות (לפי סעיף 210 לחוק טרם תיקון 116) שניה בעניין בניית קומת הקרקע (בשטח של 80 מ"ר) וקומה שמעליה (בשטח 54 מ"ר) של אותו מבנה. הבינוי בוצע ביום 1.1.2000 לערך. אי הציות מושא ההליך האחרון היה בתקופה 4.4.2016-1.5.2015 (ולמעשה עד גזר הדין שניתן זה מקרוב).
הטענה לגבי זהות המיקום הפיסי בין ההליך של האח (ששמו עבד אל חמיד ג'ועבה) לבין ההליך דנן לא הוכחה באסמכתאות על ידי הסניגור ולמעשה הראיות שבפני בית המשפט בעניין זה הן רק טענת הסניגור, שמם המשותף של הנאשמים בשני ההליכים (משפחת ג'ועבה) וכן העובדה שבהליך השני מדובר על שתי קומות, כאשר בהליך דנן מדובר על בינוי מאוחר שבוצע מעל מבנה בן שתי קומות.
עיון בכתב האישום הראשון בהליך בעניינו של האחר (ת"פ 6095/2002) מעלה כי העבירה היא בקואורדינטות 221895/636940 (לאחר טיוב והמרה לרשת החדשה) - במרחק של 18.9 מטרים בקירוב מן הקואורדינטות מושא ההליך דנן (חישוב באמצעות משולש פיתגורס הישן והטוב). בהתחשב בסטיות מדידה סבירות ובממדי בינוי מקובלים (תוך שלמבנה בעל שטח נכבד יכולות להיות מיוחסות קואורדינטות שונות בשטחו) , יש בכך כדי לתמוך באופן מהותי בטענת הסניגור.
בנוסף, המאשימה לא הכחישה את הטענה בסיכומי הנאשם ולפיכך אין לדחות את טענת הסניגור בעניין.
בהתאם לפסיקה הרווחת, אחידות בענישה מהווה עיקרון על בעת קביעת עונש לנאשם.
בהתאם לסעיף 40ב לחוק העונשין, יש לקבוע עונש ההולם את העבירה אותה ביצע הנאשם תוך שקלול מצבו הסובייקטיבי של הנאשם אל מול הערך החברתי שנפגע, רמת הפגיעה ומדיניות הענישה הנהוגה.
בהליכים דומים ובהסדרי טיעון בעבירות דומות לעבירה מושא ההליך דנן, נקבע מתחם עונש של 10,000-20,000 ₪.
בהליך דנן עסקינן באי ציות לצו התאמה לשטח של 62 מ"ר לגבי תקופת אי ציות של 4 חודשים בלבד.
עיריית ירושלים מקדמת הליך הוצאת תכנית מתאר לשטח גדול (הכולל את מקום הבינוי מושא ההליך דנן) על ידי איחוד וחלוקה. הליך זה טרם הסתיים ולפיכך אין באפשרות הנאשם לקדם הליכי הכשרה.
הנאשם בן 58, נשוי ואב ל-4 ילדים. הבינוי מהווה קורת גג לנאשם ולמשפחתו.
מבוקש כי סכום הקנס שיוטל לא יעלה על 12,000 ₪ וכן מבוקש לדחות את מועד ביצוע צו ההתאמה במשך שנה בכדי לאפשר לנאשם להאיץ ברשות לקדם את הליכי ההכשרה.
לעניין מתחם העונש ההולם ב"כ הנאשם הפנה לשני גזרי דין:
תו"ב 70071-03-17 מדינת ישראל נ' עבאסי (19.9.2019) במסגרתו הורשע הנאשם בעבירה של אי ציות שני לצו התאמה בשטח של 144 מ"ר למשך תקופה של 7 שנים. בהתאם להסדר עונשי אליו הגיעו הצדדים ושאושר על ידי בית המשפט, נגזרו על הנאשם קנס של 15,000 ₪ הארכה בשנתיים של מאסר על תנאי למשך חודש וצו ההתאמה נדחה בשנה;
תו"ב 53060-08-17 מדינת ישראל נ' אל שמאלי (30.4.2019) במסגרתו הורשע הנאשם העבירה של אי ציות ראשון לצו התאמה בשטח של כ-85 מ"ר למשך תקופה של כ-7 חודשים. במועדים שלפני תקופת אי הציות ולאחריה ניתנו לנאשם ארכות לביצוע צו ההתאמה. בהליך זה טענה המאשימה למתחם עונש הולם של 20,000-29,200 ₪. בית המשפט קבע את מתחם העונש ההולם על סך של 5,000-15,000 ₪ וגזר על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪ ומאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים, תוך שצו ההתאמה נדחה ב-8 חודשים.
לסיכומי הנאשם לעונש לא צורפו אסמכתאות עובדתיות כלשהן - לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם, הרכב משק ביתו, פעולות תכנוניות או כל נושא אחר.
דברי הנאשם
בסיום הדיון שהתקיים ביום 10.6.2020 הורה בית המשפט כי ככל שמבקש הנאשם לשאת דברים אחרונים לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 עליו להתייצב לדיון ביום 28.6.2020 לשם השמעת דבריו. הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע ומכאן כי ויתר על זכותו לשאת דברים אחרונים.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

הערך החברתי המוגן שנפגע
דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:
תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:
"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."
(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"
(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."
(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר דין שניתן נגדו.

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. מדובר בעבירה שאינה רחבת היקף.
הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. עבירת הבניה מושא ההליך דנן בוצעה לפני כעשור. הנאשם לא הציג מסמכים ואסמכתאות להוכחת קידום הליכי הכשרה. כל שנטען הוא שהנאשם ממתין לקידום הליכי תכנון כללים של האזור אשר נטען כי הם מקודמים (ולמצער מטופלים) על ידי הרשות ואשר בסופם יהיה ניתן לקדם הליך היתר בניה ספציפי.
אין בטענה זו כדי להפחית מחובתו של הנאשם לקיום צו התאמה שהוטל עליו לביצוע.
הבינוי האסור גם לא נהרס.
מדיניות הענישה הנוהגת
ב-תו"ב (י-ם) 72129-07-17 מדינת ישראל נ' סאאד סלאח (31.10.2018) נגזרו על הנאשם מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וכן קנס בסך 29,200 ₪ בגין אי ציות שני לצו התאמה של 190 מ"ר בשכונת ואדי ג'וז בירושלים. באותו עניין לא הוכח קידום הכשרת הבינוי ולכל היותר נטען שהוגשה בקשה לתכנית מתאר נקודתית.
ב-תו"ב (י-ם) 64586-07-17 מדינת ישראל נ' פקיה (18.11.2018) נדון אי ציות שמשכו כחודשיים וחצי לצו התאמת תוספת בנייה המצויה בשכונת בית חנינה בירושלים, בשטח של כ-390 מ"ר ומרפסות בשטח של כ-12.6 מ"ר. בנסיבות העבירה שכללו הימצאות בהליך הכשרה נגזרו של הנאשם: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 25,000 ₪. בהתחשב בזמן שחלף עד שמיעת הטיעונים לעונש והן לאחריה, מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה נדחה ב-6.5 חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 72057-01-17 מדינת ישראל נ' חסאם עאבדין (14.7.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות ראשון, במשך 3 חודשים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 34 חודשים), לצו התאמה של 100 מ"ר בשכונת בית חנינה בירושלים. בנסיבות קשייו הכלכליים של הנאשם נגזרו עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 22,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-4 חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 69835-06-17 מדינת ישראל נ' נוהא מוסטפא (14.7.2019) נגזר דינה של נאשמת אשר הורשעה על פי הודאתה באי ציות ראשון, במשך 21 חודשים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 51 חודשים), לצו התאמה של 100 מ"ר בשכונה עיסוויה בירושלים. בנסיבות מצוקתה של הנאשמת והעדר אופק תכנוני והליך תכנוני, נגזרו עליה מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 15,000 ₪. ערכאת הערעור התערבה בגזר הדין רק לעניין מועד ביצוע צו ההתאמה וקבעה שזה יידחה ב-10 חודשים לאחר מועד גזר הדין המקורי (עפמ"ק 14186-09-19; 5.11.2019).
ב-תו"ב (י-ם) 72113-07-17 מדינת ישראל נ' סאלם מוחמד סאלם עבידיה (30.10.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות רביעי, במשך חודשיים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 29.5 חודשים) לצו התאמה של 152 מ"ר בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים. בנסיבות מצבו הכלכלי הלא שפיר של הנאשם נגזרו עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 24,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-5.5. חודשים.
ב-תו"ב (י-ם) 41372-08-18 מדינת ישראל נ' יעקב לוגסי (12.11.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות שלישי, במשך 10.5 חודשים, לצו התאמה של 131 מ"ר בשכונת בית ישראל בירושלים. בנסיבות קשיי הבנה של הנאשם, קשייו הכלכליים של הנאשם, הנעת וקידום הליך תכנוני (תוך קשיים בעניין זה ותוך שתב"ע נקודתית כבר קיבלה תוקף) וארכה שיפוטית לביצוע צו ההתאמה שנתבקשה וניתנה במהלך תקופת ההדיינות, נגזרו על הנאשם הארכה בשנתיים של תקופת תנאי להטלת מאסר של 3 חודשים (כך שהמאסר על תנאי הפך להיות חב הפעלה) וקנס בסך 12,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-8.5 חודשים.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים וקנס עד הסך של 29,200 ₪ (הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין) בתוספת קנס יומי בסך 500-1,400 ₪, ככל שמדובר בעבירה שיש לה יסודות כלכליים (וכן מאסר חלף קנס). בנוסף ניתנת דחייה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלכות תיקון 116 לחוק על מתחם העונש
לשיטת המאשימה, עצם תחולתו של תיקון 116 לחוק משליכה על מתחם העונש בעניין דנן (עבירת אי ציות לצו שיפוטי להתאמת בינוי להיתרים החלים - לפי סעיף 246 לחוק).
כותרת סעיף 35 לחוק העונשין היא: "הענשים ענשי מקסימום".
קובע סעיף 35(א) לחוק העונשין:
בית המשפט שהרשיע אדם בשל עבירה, רשאי להטיל עליו כל עונש אשר אינו עולה על העונש שנקבע בדין לאותה עבירה.
בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006 (ה"ח 241; הצעה אשר סופה הוא תיקון 113 לחוק העונשין), נאמר:
קביעת עונש מרבי מבהירה לשופט מהו קצה גבול סמכותו, אך אינה מספקת לו הנחיה כיצד יקבע את העונש בגבולות הקבועים בחוק. עונש המרבי צופה את פני המקרים החריגים בחומרתם שבהם מתבקשת תגובה עונשית קיצונית ביותר. בהיות הרף העליון מבטא את החריג, נדרש השופט לגזור את הכלל מתוך החריג, בלא כל הנחיה. התוצאה היא, בין השאר, פערי ענישה גם כאשר מדובר בעבירות דומות שנעברו בנסיבות דומות.
משמע, העונש המרבי הוא למקרים החריגים בחומרתם.
ישנן עבירות אשר לגביהן נקבע עונש מזערי.
כך לדוגמה קובע סעיף 273 לחוק העונשין:
התוקף שוטר והתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק או אדם אחר העוזר לשוטר כשהשוטר ממלא תפקידו כחוק, דינו - מאסר עד שלוש שנים ולא פחות מחודש ימים.
במקרה של תקיפת שוטר נקבע עונש מזערי (מינימלי) ובית המשפט חסר סמכות לקבוע עונש פחות ממנו.
למקרים נוספים ראו סעיפים 301א(א) ו-355(א) לחוק העונשין.
משמע, כאשר המחוקק סבור כי ראוי שעונש בגין עבירה מסויימת לא יפחת מרמת ענישה מסויימת, אזי יש בידיו סמכות ודרך להורות כן.
בענייני תכנון ובניה לא נקבעו עונשי מינימום - וזאת גם בתיקון החקיקה המקיף שבוצע (תיקון 116 לחוק).
בדברי ההסבר להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו-2016 (ה"ח 1074; הצעה אשר סופה הוא תיקון 116 לחוק), נאמר:
נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת היות שמניע מרכזי בביצוע עבירות בניה הוא הרווח הכלכלי הגדול שניתן להפיק מכך.
הגדלת העונשים המרביים נועדה להתמודד עם עבירות המבוצעות ממניעים כלכליים.
כך גם נפסק:
בתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, אשר נעשה לאחר תיקון 113 לחוק העונשין... המחוקק ביטא עמדתו כי בעבירות תכנון ובניה שהייתה בהן הנאה כלכלית, ראוי להשית ענישה כלכלית משמעותית.
(עתפ"ב (ב"ש) 70661-03-19 יוסי איבגי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית גת, סעיף 67 לפסק הדין (23.12.2019))
בהמשך לתיקון 116 לחוק הותקנו גם תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - תכנון ובנייה), התשע"ח-2018 (להלן - התקנות). התקנות קובעות קנסות מינהליים כבדים בעניין ביצוע עבירות תכנון ובניה.
אלא שהתקנות אינן מתייחסות כלל לעבירה כגון דא. התייחסותן של התקנות בתחום אי קיום צו (עבירה לפי סעיף 246 לחוק העדכני) היא רק לצו מינהלי להפסקת עבודה (לפי סעיף 216 לחוק) ולצו מינהלי להפסקת שימוש (לפי סעיף 219 לחוק).
ההליך דנן הוא מעין מקרה פרטי של בזיון בית משפט וממילא בדין לא הורה מחוקק המשנה כי הענישה לגבי אי ציות לצו שיפוטי תבוצע בכלי של קנס מינהלי.
עולה אפוא שאין בתקנות כדי ללמד על מתחם העונש ההולם בעבירת אי ציות לצו התאמה שיפוטי.
מובן שייתכנו מקרים שבהם אי הציות מצדיק, בנסיבותיו הקונקרטיות (מהות העבירה, הרווחים הנובעים מביצוע העבירה, משך העבירה, היקף העבירה וכיו"ב), הטלת עונש כספי נכבד (הרבה מעבר לעונש המרבי הקודם - 29,200 ₪).
עונשים כספיים כבדים בגין אי ציות לצו התאמה שיפוטי הוטלו גם עובר לתחולת תיקון 116, תוך התבססות, מבחינה אריתמטית, על האפשרות שהיתה בסעיף 210 לחוק (טרם תיקון 116) להטיל גם קנס יומי (לפי סעיף 61(ג) לחוק העונשין; אפשרות הקיימת גם כיום בסעיף 246 לחוק). כיום הטלת עונש כספי כבד במקרים המתאימים - אפשרית באופן ישיר, ללא "לוליינות אריתמטית".
העלאת הרף העליון של הענישה מאפשרת ליצור הבחנה מובהקת מלכתחילה בין עבירות שהן תוצר לוואי של מצוקה סוציאלית (אשר לגביהן שיעור הקנס המרבי ההולם הוא 29,200 ₪ ואף פחות מכך) לבין עבירות עסקיות אשר יכולות להיות בהיקפים של מאות ואף אלפי מטרים רבועים (או פיצולי דירות למטרות עסקיות וכיו"ב), תוך שהן מניבות לנאשמים רווחים נכבדים ביותר. ההבחנה היתה נחוצה ביותר - וכעת ניתן לבצעה.
סיכומם של דברים, תכליתו של תיקון 116 לחוק היא הכבדת ענישה במקרים של עבריינות מטעמים כלכליים-עסקיים לשם הפקת רווח. אין בתיקון 116 לחוק כדי להביא להגבהת מתחם העונש ההולם במקרים שבהם הנסיבות כשלעצמן אינן מצדיקות זאת.

מדיניות הענישה של המאשימה
בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה לקיומה של "מדיניות המאשימה, שנקבעה ואושרה ע"י היועץ המשפטי לעירייה" (עמ' 6, שור' 1).
בסיום הדיון הורה בית המשפט על הגשת מסמך מדיניות הענישה הנטען תוך שבוע.
בחלוף השבוע הוגשה בקשת ראש התביעה ל"אורכה של כשבוע לצורך הגשת המדיניות". בית המשפט קבע כי הבקשה לא מנומקת ולפיכך דינה להידחות. לפנים משורת הדין התכוון בית המשפט לאשר ארכה קצרה עד יום 22.6.2020, אולם בשל טעות קולמוס נרשם 22.7.2020 (מועד לא רלבנטי שהוא שבוע לאחר המועד שנקבע להשמעת גזר הדין).
ביום 25.6.2020, הגישה המאשימה בקשה כדלקמן:
מדיניות הענישה של התביעה העירונית (בעקבות תיקון 116 לחוק התכנון והבניה) גובשה ואושרה ע"י היועץ המשפטי של עיריית ירושלים לפני מספר חודשים. עם קבלת החלטת ביהמ"ש הנכבד ובעקבות הערות תובעי התביעה העירונית ורשויות מקומיות אחרות, הוחלט כי יש לערוך מספר שינויים בתוכן המסמך.
התביעה העירונית בעיריית ירושלים עתידה לגבש את נוסחה הסופי של מדיניות הענישה בתקופה הקרובה.
היות ומדובר במסמך פנימי שעתידים להתבצע בו שינויים, המאשימה מבקשת להגיש עוד היום את המסמך באופן ידני ולעיני ביהמ"ש הנכבד בלבד.
במקביל הונחה בלשכתי מעטפה הכוללת מסמך עב כרס אשר נעשה על ידי התביעה העירונית. לא עיינתי במסמך ומיידית הוריתי על השבתו על ידי המזכירות לתביעה העירונית.
ראשית דבר יש לעמוד בקצרה על מדיניות עונשית אחידה. בתחומי אכיפת דיני התכנון והבניה פועלת בתחום שיפוטו של בית המשפט זה בעיקר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים המיוצגת על ידי המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים. בשל היקף הפעילות מדובר על מספר תובעים ניכר. מולם ניצבים סניגורים רבים וכן נאשמים בלתי מיוצגים. מעת לעת נשמעים בפני בית המשפט טיעונים לעונש אשר בהם נציג התביעה מעלה דרישות עונשיות חריגות שאינן תואמות את הדרישות המקובלות, כמו גם את מתחם הענישה המקובל בפועל בבית משפט זה. העלאת דרישות עונשיות חריגות מכבידה על סיום יעיל של הליכים, תוך שהיא דורשת זמן שיפוטי עודף (בעניין זה גם נתתי הערותיי בגזרי דין שונים שאף פורסמו).
לא למותר לציין כי הגם שתיקון 113 לחוק העונשין מבנה את מתחם העונש המתאים (כמלאכה המוטלת על בית המשפט), הרי שהמצופה מהמדינה (באמצעות התביעה העירונית) לנהוג בהגינות ובשוויון ביחסיה עם הנאשמים ולהציג דרישה עונשית שווה במקרים שווים.
לשון אחרת: ראוי ומתבקש כי לתביעה העירונית תהיה עמדה עונשית קבועה ואחידה.
במקרה דנן נטען מפורשות בפני בית המשפט כי יש לתביעה מדיניות עונשית.
לא דובר על "מדיניות עקרונית", לא נטען כי מדובר ב"טיוטת מדיניות".
התביעה טענה למעשה בפני בית המשפט כי כל ההליכים הקודמים לבריאת מדיניות של התביעה כבר הושלמו וכי המדיניות כבר קיימת, לאחר שאושרה על ידי היועץ המשפטי של עיריית ירושלים.
משנטען כי קיימת מדיניות עונשית של התביעה, יש להיזכר בהוראות הדין בעניין פרסום מידע זה לכולי עלמא.
קובע סעיף 6 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע):
(א) רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור.
(ב) הוראות סעיף 9 יחולו, בשינויים המחויבים, על העמדת הנחיות מינהליות לעיון הציבור לפי סעיף זה.
(ג) רשות מקומית תעמיד לעיון הציבור את חוקי העזר שלה.
קובעת תקנה 3 לתקנות חופש המידע, תשנ"ט-1999:
רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות כאמור בסעיף 6(א) לחוק, כפי שיעודכנו מזמן לזמן, במשרד הראשי, וכן במשרדיה המחוזיים, אם קיימים, אלא אם כן קבעה הרשות מקומות עיון אחרים שבהם תתאפשר גישה נוחה לציבור; קביעה כאמור תיכלל במידע, שברשימת הרשויות לפי סעיף 4 לחוק ובדין וחשבון השנתי של הרשות הציבורית.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-עת"מ 9491-05-14 עמותת "הורות משותפת = טובת הילד" נ' משרד הכלכלה (23.6.2014), קבע בית המשפט:
אכן, משנקבעו הנחיות מינהליות, חובה מוטלת על הרשות שקבעה אותן לפרסמן.
...
וק חופש המידע אמנם מטיל, בסעיף 6(א), חובה על הרשות המינהלית להעמיד "לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור". אלא שגם כאן מדובר בהנחיות מינהליות שכבר נוצרו ונכתבו - אותן יש להעמיד לעיון הציבור - ולא בחובה ליצור ולכתוב הנחיות.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עת"מ 34569-0514 עמותת "הורות משותפת = טובת הילד" נ' קופת חולים מכבי ואח' (8.3.2015) קבע בית המשפט:
במציאות הטכנולוגית של ימינו, פרסום מידע באינטרנט מהווה פרקטיקה ראויה, גם אם אינו מחליף את החובה לאפשר עיון במקום אחר שבו יש "גישה נוחה לציבור", כלשון תקנה 3 לתקנות חופש המידע. האינטרנט מהווה מקור מידע מגוון ונגיש לכל אדם. זהו למעשה מקום הגישה הנוח ביותר לציבור
...
חובתה של הרשות המנהלית למסור מידע לפי חוק חופש המידע , כוללת בחובה גם את החובה לפרסם את הזכות לקבלתו באתר האינטרנט שלה, נוכח האפקטיביות הרבה של פרסום בדרך זו, והיכולת לעשות כן בצורה קלה ופשוטה.
עולה מן האמור כי למעט במקרים חריגים המפורטים בסעיף 9 לחוק חופש המידע, חלה חובה על הרשות לפרסם נהלים, הנחיות ומסמכי מדיניות אשר על פיהם היא פועלת.
מדיניות התביעה לגבי עמדותיה העונשיות אינה נכללת באיזה מן החריגים המפורטים בסעיף 9 לחוק חופש המידע.
בית המשפט תמה על שינוי הגרסה המאוחר שבוצע על ידי התביעה בטענה ל"אי-סופיות" המסמך שגובש - טענה המעיבה על ההצהרה החגיגית לגבי מדיניות התביעה.
בית המשפט אף תמה על הגשת המסמך "הלא-סופי" לעיונו של בית המשפט בלבד - ללא נטילת רשות מוקדמת מבית המשפט ומבלי לאפשר להגנה לומר את דברה לגבי צעד חריג ביותר של הגשת מסמך לעיון בית המשפט בלבד.
למותר לציין כי מסמך המדיניות העונשית של התביעה אינו בגדר ראיה ובוודאי שלא בוצע לגביו כל הליך בהתאם לסעיפים 46-44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. כאמור לעיל, מדיניות עונשית היא עניין לפרסום ולא להכמנה, ובכל מקרה לא ברור איזו תועלת אמורה היתה לצמוח בהיבט של קידום ההליך כתוצאה מהצגת המסמך לעיון בית המשפט בלבד.
באספקלריה הצרה של ההליך הפלילי דנן יש לסכם ולומר כי אין מדיניות של התביעה באשר לעמדה עונשית בעבירות על סעיפי חוק התכנון והבניה לאחר תיקון 116. אין בכך כמובן כדי לפגוע בתוקף החוק בנוסחו העדכני, אולם ההתהדרות במדיניות עונשית של המאשימה היתה מיותרת.
ברי כי הן מבחינת תקינות המעשה המינהלי (במובן של התנהלות אחידה ומדוייקת של התביעה, על כל מייצגיה, מול כל אזרח-נאשם) והן מבחינת חופש המידע, ראוי ורצוי שתהיה מדיניות עונשית של התביעה וכי זו תפורסם ברבים.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. הבחירה של הנאשם שלא לציית לצו ההתאמה היתה בחירה מודעת מראש.
(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה - תוצאת המחדל של אי קיום צו ההתאמה היתה צפויה מראש.
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה - הקמת תוספת של קומה לבניין והותרתה על תילה ללא היתר ובניגוד לצו ההתאמה מהווה פגיעה חמורה בכלל הערכים המוגנים.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - לטענת הנאשם, עבירת הבניה וכנגזרת ממנה, העבירה מושא ההליך דנן, בוצעו על ידו בעל כורחו מבלי שהיתה לו כוונה לזלזל בחוק ובהחלטות בית המשפט, שכן הבינוי מושא ההליך דנן מהווה קורת גג יחידה לו ולבני משפחתו.
אין בידי בית המשפט לקבל טענה זו כצידוק להותרת בינוי שנבנה ללא היתר ואשר ניתן לגביו צו התאמה, בפרט כאשר לא הוכח כי ננקטו הליכים משמעותיים להכשרת הבינוי וכאשר אין אופק להליכים כאמור.
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
נטענו טענות לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם אך לא הוצגו אסמכתאות התומכות בטענות אלו ולפיכך אין בהן כדי להשפיע על מתחם העונש ההולם.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצו התאמה שניתן לגבי בינוי שאינו כלכלי ובהינתן מצב כלכלי לא משופר של הנאשם הוא:
מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים;
קנס בסך של 12,000-25,000 ₪;
דחיה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ומשפחתו. עם זאת, בהעדר ראיות סבורני כי הנסיבות מצדיקות פריסה לתשלומים אך לא הפחתה בשיעור הקנס.
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו.
(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם אינו פועל לתיקון תוצאות העבירה. לא הוצגו ראיות לשקידה על הליך תכנוני שיש בו כד להכשיר את העבירה. הבינוי האסור גם לא נהרס. טענות הנשענות על קידום הליכי הכשרה של הרשות אינן רלבנטיות ואין בהן כדי להצדיק אי ציות להחלטת בית משפט, מה גם שטענות אלה לא הוכחו.
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

הערות טרם חתימה
בקביעת סכום הקנס הבאתי בחשבון את העונשים שהוטלו על הנאשם במסגרת ההליכים הקודמים.
בתיק הבניה ב-ת"פ 3179/2012 (מספר חדש במערכת נט המשפט: תו"ב55828-06-12) נגזרו על הנאשם, במסגרת הסדר עונשי שהוצג על ידי הצדדים ואשר אושר על ידי בית המשפט: קנס בסך של 36,000 ₪ והתחייבות בגובה הקנס. הוטל צו התאמה אשר מועד כניסתו לתוקף נדחה בשנה.
בתיק אי הציות הראשון ב-ת"פ 5129/2016 (מספר חדש במערכת נט המשפט: תו"ב 71991-11-16) נגזרו על הנאשם, במסגרת הסדר עונשי שהוצג על ידי הצדדים ואשר אושר על ידי בית המשפט: קנס בסך של 12,000 ₪ ומאסר על תנאי של 2 חודשים למשך שנתיים. מועד כניסתו לתוקף של צו ההתאמה נדחה בשנה.
כן הובא בחשבון סכום הקנס שהוטל על אחיו של הנאשם (כמפורט לעיל).
בקציבת המועד להסרת הבינוי (מועד ביצוע צו ההתאמה), שיקול מכריע היה המועד אשר לגביו הסכימה המאשימה זה מקרוב להותרת שתי הקומות התחתונות של המבנה (שאף הן לא חוקיות) במסגרת ההליך בעניינו של אחיו של הנאשם (תו"ב 67861-06-16), הליך אשר כלל לא הוזכר בסיכומי המאשימה לעונש (ולא זכה להתייחסות/הכחשה מטעם המאשימה לאחר הגשת סיכומי הנאשם).
עמדנו לעיל על הערך החברתי המוגן באמצעות דיני התכנון והבניה. לשם קידום מטרה זו העמיד המחוקק בפני רשויות האכיפה מגוון כלים שבאמצעותם ניתן לפעול למימוש התכליות. בפרט אמורים הדברים במקרה דנן - אשר עליו חלות מלוא הוראות תיקון 116 לחוק. בידוע כי במקרה דנן ניתן היה להגיש כתב אישום בגין שימוש אסור, תוך שגזר הדין היה כולל בהכרח סמכות לוועדה המקומית לתכנון והבניה להסרת הבינוי (סעיפים 254ב(א)(2) ו-254ג(ב) לחוק).
ברי כי עונש כספי אמור להרתיע עברייני בניה מפני ביצוע עבירות בניה, אולם הטלת עונש כספי קיצוני על נאשמים דלים אינה משיגה את המטרה התכנונית.
עולה טעם לפגם כאשר האופציה המשפטית למימוש התכלית התכנונית נזנחת ותחת זאת נדרש קנס בסכום קיצוני האמור להשתלשל לקופת הרשות המקומית.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
אני מורה על הארכת עונש המאסר על תנאי של 2 חודשים שהוטל ב-ת"פ 5129/2016, לתקופה של שנתיים מיום 6.5.2021. הנאשם לא יישא בעונש מאסר זה אלא אם יעבור עבירה של אי קיום צו שיפוטי בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה ויורשע בשל עבירה זו.
קנס כספי בסך 14,000 ₪ ב-28 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 28.8.2020 ובכל 28 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 56 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 3179/2012 נדחה ליום 6.5.2021 (כפי גזר הדין ב-תו"ב 67861-06-16).
מובהר לנאשם כי לשם הימנעות מכניסה למצב של אי ציות לצו ההתאמה עליו לפעול לקידום ההליך התכנוני ולהגיש, חודש לפני המועד האחרון לביצוע צו ההתאמה, בקשה לדחיית המועד האמור, תוך שאליה יצורפו תצהירים ערוכים כדין שלו ושל איש המקצוע התכנוני וכן אסמכתאות לגבי קידום ההליך התכנוני.
מובהר לנאשם שאם עד מועד כניסת צו ההריסה או ההתאמה לתוקף לא יהיה בידו היתר לבניה מושא ההרשעה ב-ת"פ 3179/2012, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה נוספת של אי-קיום צו שיפוטי, דבר שעשוי להביא להפעלת המאסר על תנאי - אשר נוכח הארכת תקופת התנאי יהיה חב הפעלה (ללא שיקול דעת לבית המשפט) במקרה של הרשעה באי ציות נוסף בתקופת התנאי המוארך.

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 3179/2012.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג תמוז תש"פ, 15 יולי 2020, בנוכחות ב"כ הצדדים , הנאשם ומתורגמנית בית המשפט .