הדפסה

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים רע"ס 62771-02-17

בפני כבוד השופט דניאל מרדכי דמביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

סמיר שוויקי

הנאשם

גזר דין

הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן - החוק).
על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 28.8.2016, בדיר אבו טור, נמצא הנאשם עוסק בעסק של מרכול (בשם 'אלעומדה'). ניהול וקיום עסק זה טעון רישיון (לפי פריט 4.7ב לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013 - מרכול שאין בו טיפול במזון), אולם לנאשם לא היה רישיון עסק כדין ואף לא הוגשה בקשה לרישיון כאמור.
ההרשעה בוצעה בדיון הקראה שני. טרם ההרשעה הציג הנאשם את מכתבו של האדריכל מוחמד אגבאריה מיום 4.4.2019, ממנו עולה כי הנאשם החל בהליך הוצאת רישיון לעסק באמצעות איש המקצוע האמור.

פרשת העונש
סיכומי המאשימה לעונש
מדובר במרכול הכולל גם מזנון ומאפיה. המרכול פועל למעלה מ-3 שנים ללא רישיון עסק. בפרט אמורים הדברים לעניין אי קבלת אישור לניהול העסק ממשרד הבריאות, מצב אשר מהווה סיכון תברואתי לציבור.
מאז מועד הגשת כתב האישום לא פעל הנאשם לקידום הליך הוצאת רישיון עסק. רק ביום 7.11.2019 הוגשה בקשה להוצאת רישיון.
העבירה הינה עבירה כלכלית במהותה. הנאשם נושא רווח כלכלי מדי יום בו העסק פועל.
מתחם העונש ההולם לעבירה זו הינו קנס של 2,000-16,000 ₪. נוכח התמשכות העבירה ומהותה כעבירה כלכלית, מבוקש להטיל קנס על הרף הבינוני-גבוה.
מבוקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
(א) קנס בסך של 12,000 ₪;
(ב) התחייבות בגובה הקנס;
(ג) צו סגירה מיידי לעסק.

סיכומי הנאשם לעונש
בעבר הנאשם שכר עורך דין לטיפול בהוצאת הרישיון, אולם עורך הדין לא פעל לקידום ההליך. כיום ישנה התקדמות בהוצאת הרישיון בליווי האדריכל. הוצג אישור מקדמי של לשכת הבריאות המחוזית מיום 7.10.2019 בעניין תכנית של העסק. כמו כן, הוצג תצהיר בעניין אישור מרשות הכבאות.
העסק היה שייך לאביו של הנאשם עד פטירתו בשנת 2010. העסק היה סגור במשך תקופה ארוכה עקב סכסוכי ירושה במשפחה. היו לעסק חובות רבים והנאשם שילם את כולם ופתח את העסק מחדש.
שטח העסק הינו 86.4 מ"ר. ביום 7.11.2019 הוגשה בקשה במשרדי עיריית ירושלים להוצאת רישיון עסק לפריטים 4.6ו (ייצור, עיבוד ואריזה של מזון ומרכיביו - עד 5 טון מן החי ועד 50 טון מן הצומח) ו-4.7ד (מרכול שיש בו טיפול במזון). חלו עיכובים בהליך הרישוי, בין היתר בשל "3 חודשים" בהם משרדי משרד הבריאות היו סגורים "בגלל החגים".
הנאשם בן 45, נשוי ואב ל-5 ילדים שהגדול שבהם בן 18. מצבו הכלכלי של הנאשם תקין והוא מתגורר עם משפחתו בבית שבבעלותו. עם זאת טען הנאשם כי היו חובות רבים בגין המרכול (כגון ארנונה) וכן הוצאות הכרוכות בהליך הוצאת רישיון עסק, בנוסף להוצאות שוטפות רבות.
מבוקש לדחות את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה.
ראיות לעונש
הנאשם לא הגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), מעבר להצגת מכתב האדריכל בזמנו וכן הצגת התכניות אשר קיבלו אישור עקרוני של משרד הבריאות ומסמכי שירותי הכיבוי.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם
הערך החברתי המוגן שנפגע
דיני רישוי עסקים נועדו לשמור על הסדר הציבורי ולשמור על שלום הציבור באמצעות בדיקה מראש של העסק, מכל ההיבטים הרלבנטיים, על ידי כל גורמי האסדרה הרלבנטיים.
אי ציות לדיני רישוי עסקים פוגע גם בשוויון וההגינות בין האזרחים (אשר חלקם פועלים כדין וחלקם עושים כאוות נפשם) ובערך כיבוד הדין.
תכליות דיני רישוי עסקים מנויות בסעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.
כך ביאר כב' השופט מ' חשין:
ובכן, מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של "עסק". כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ועל איכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1(א) של חוק רישוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על "עסקים" ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן עניינים החשובים לכלל ולפגוע בהם, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל "עסק" ו"עסק" ינַהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו.
(רע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 673, 680 (2004); צוטט בהסכמה ב-רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ, סעיף 12 (3.3.2014))

מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן
לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:
היקף העבירה. שטח המרכול הינו 86.4 מ"ר. מדובר בבית עסק פעיל. מדובר בעבירה מתמשכת על פני תקופה ארוכה: הביקור הראשון של הפיקוח בבית העסק היה ביום 28.8.2016 - לפני למעלה משלוש שנים. עדיין אין רשיון עסק. הוחל בפעולות להוצאת רשיון עסק רק ביום 4.4.2019 או סמוך לכך.
הסיכון שהעבירה יוצרת. ההרשעה היא לגבי מרכול שאין בו טיפול במזון (פריט 4.7ב). עצם הצורך ברישוי העסק מלמד על סיכון הנובע ממנו. עם זאת, סבורני כי בהשוואה לבית אוכל (מסעדה או מזנון) מדובר בעסק שהסיכון הנשקף ממנו לציבור נמוך יותר.
הרווח שמביאה העבירה לנאשם. מדובר בעבירה עסקית לכל דבר ועניין. עם זאת, אין ראיות קונקרטיות מטעם מי מהצדדים לגבי מידת הרווח שהופק מבית העסק. מובן כי אין דינו של מרכול בשטח של 86 מ"ר בדיר אבו טור כדינו של מרכול של אלפי מטרים רבועים במרכז קניות חדשני.
התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. כמפורט לעיל, מדובר בעבירה במשך כשלוש שנים (אם לא למעלה מזה, שכן אין בתיק מידע פוזיטיבי לגבי מועד פתיחת העסק, הגם שברגיל ביקור פקח אינו מבוצע מיידית בסמוך לפתיחת בית העסק). נטען כי העיכוב בקבלת הרישיון נובע מאי פעילות במרדי משרד הבריאות למשך 3 חודשים, אולם מובן הטענה שולית אל מול משך פעילות העסק ואף נשמעת מופרזת לגופה (לא ידוע על השבתה של משרדי ממשלה משך 3 חודשים). הנאשם לא פעל כלל להוצאת רשיון עסק משך לפחות 30 חודשים (מיום 28.8.2016 עד יום 4.4.2019), בטענה שלא ידע שאין רישיון לעסק.
בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה עסקית בחומרה בינונית אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין (או בעצימת עיניים שאין להשלים עימה).

מדיניות הענישה הנוהגת
מתחם הענישה הרלבנטי נסקר בזמנו על ידי כב' השופט ד"ר עמי קובו ב-רע"ס (פ"ת) 38083-05-11 מדינת ישראל נ' בסאם סרסור (17.3.2013) ונמצא כי מדובר בקנס במתחם רחב של 2,000-16,000 ₪ וכן עונשים נלווים וצווים כפי העניין.
מאוחר יותר מצאה כב' השופטת אושרית הובר-היימן (על יסוד סקירת פסיקה חדשה נוספת) כי המתחם האמור עומד בעינו: רע"ס (רחובות) 3569-12-15 עיריית רחובות נ' טלאל חזן 2012 ואח' (28.3.2017).
סבורני כי המתחם ההולם האמור נכון גם בימים אלה, וזאת גם על יסוד הסדרים עונשיים המושגים מעת לעת בין הצדדים בפניי. מתחם ענישה זה גם אומץ על ידי בית משפט זה בגזרי דין קודמים שניתנו ופורסמו.
עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: קנס במתחם של 2,000-16,000 ₪ וצו סגירה של בית העסק (לעתים דחוי בפרק זמן - בהתאם לנסיבות הליך הרישוי).

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - מדובר בעבירה מודעת, תוך שהתארכות הזמן שבו הנאשם כלל לא פעל להוצאת רישיון עסק רק ממחישה את הנסיבות. אין בידי בית המשפט לקבל את טענת אי הידיעה של הנאשם לגבי חובת הוצאת רישיון עסק ו/או שרישיון העסק אינו בתוקף. דרישת רישוי עסק היא חובה חוקית בסיסית וידועה (אף מעבר לעקרון ידיעת החוק). זאת ועוד, ברי כי הנאשם ידע לגבי חובתו להוציא רשיון עסק לפחות מעת ביקור הפיקוח בעסק ביום 28.8.2016 (המועד המצויין בסעיף א(1) לכתב האישום).
(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה - הפעלת העסק ללא רישיון עסק מעמידה את הציבור בסיכון.
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - טענות הנאשם אינן מציגות הסבר קביל להפעלת בית העסק ללא רישיון. טענת הנאשם לגבי אי ידיעה בדבר אי קיומו של רישיון העסק אינה מסבירה את העיכוב בקידום הליך הוצאת הרישיון מאז ביקור הפיקוח בעסק (עוד ביום 28.8.2016) ועד לזמן בו החל לפעול להוצאת רישיון (4.4.2019 או סמוך לכך).
עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם
מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.
על פי דבריו של הנאשם, מצבו הכלכלי תקין. לפיכך אין שיקול לקולא נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם.
מתחם העונש ההולם
נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני, נתוני בית העסק ומשך העבירה אני מאמץ את טענת המאשימה לגבי המתחם ההולם במקרה דנן, קרי קנס בסך של 2,000-16,000 ₪ ועונשים נלווים. עם זאת אין בידי להסכים עם טענת המאשימה לגבי מיקום העונש בתוך המתחם.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו ללא קיום הליך הוכחות. בעניין חזרה למוטב, הנאשם פנה לאיש מקצוע לשם קידום הליך הוצאת רישיון עסק מיד לאחר הדיון הראשון אליו התייצב ביום 14.2.2019. הנאשם גם הציג בדיון הטיעונים לעונש התקדמות משמעותית בדמות קבלת אישור עקרוני של שירותי הבריאות לתכנית המקום. בעניין זה יצויין כי קבלת אישור עקרוני של שירות המזון היא נקודת ציון משמעותית בתכנון העסק (המצריכה עבודה של ממש קודם לכן) והיא תנאי לעצם פתיחת תיק רישוי באגף לקידום עסקים בעיריית ירושלים. לפיכך, העובדה שהבקשה לרישיון עסק נפתחה רק ביום 7.11.2019 אינה מעידה על מחדל של הנאשם עד אותו מועד (כפי המשתמע מהטיעונים לעונש מטעם המאשימה).
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113
אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 ( ה"ח 241)

עם זאת יודגש כי תכליתו של הליך זה היא הגנה על שלום הציבור.

התוצאה
לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
הנאשם ישלם קנס בסך של 6,000 ₪. הקנס ישולם ב-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 20.12.2019 ובכל 20 לחודש שלאחר מכן. במקרה של אי תשלום הקנס, ייאסר הנאשם למשך 24 ימים תמורתו.
הנאשם יפסיק את העיסוק בעסק במקום בו עסק זה מתנהל כמפורט בכתב אישום (אלא אם יהיה בידו רישיון עסק קבוע או זמני). צו זה יכנס לתוקף ביום 1.7.2020.
ככל שהליך הרישוי יתקדם אך לא יסתיים, יגיש הנאשם, חודש טרם מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה, בקשה לדחיית מועד הסגירה אשר אליה יצרף תצהירים ערוכים כדין של איש המקצוע ושלו וכן אסמכתאות להוכחת התקדמות הליך הרישוי.
בית המשפט מצווה על כל שוטר במשטרת ישראל וכל מפקח בעירית ירושלים להיכנס לחצרים שבהם מצוי העסק ולהרחיק מהם כל טובין ולנקוט בכל האמצעים לרבות שימוש בכוח באופן סביר הדרוש בנסיבות העניין, כדי להביא לביצוע הצו שניתן בסעיף 17(ב) לעיל מעת כניסתו של הצו לתוקף.
אסור לנאשם להעביר את הפעלת או החזקת או הזכויות בעסק, אלא אם כן ההעברה מתבצעת לידי אדם או גוף המחזיקים ברשיון כדין לניהול עסק במקום.
מובהר לנאשם שאם עד מועד כניסת צו סגירת העסק לתוקף לא יהיה בידו רישיון לעסק ולא ייפסק העיסוק בעסק, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב חשוון תש"פ, 20 נובמבר 2019, במעמד הצדדים.