הדפסה

בית המשפט השלום בחיפה 17

בפני
כבוד השופטת שולמית ברסלב

תובעים

  1. דמיטרי בלנקי ת.ז XXXXXX218
  2. אוקסנה בלנקי ת.ז XXXXXX991

ע"י ב"כ עוה"ד טל רבינוביץ

נגד

נתבעות

  1. נאות חן הגורן בע"מ ח.פ 511555187
  2. נאות חן הנדסה ויזום בע"מ ח.פ 511078131

ע"י ב"כ עוה"ד חובב ביטון ואח'

פסק דין

1. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה.

רקע עובדתי
2. ביום 14.11.11 רכשו התובעים מהנתבעת מס' 1, את דירה מס' 28 בבניין הנמצא ברחוב חטיבת הנח"ל 39ב, חדרה, וידועה כחלק מחלקות 5,6,7 בגוש 10403, תמורת סכום של 1,040,000 (להלן: "הדירה", "הבניין", ו-"חוזה המכר", בהתאמה).
3. ביום 8.1.14 נמסרה החזקה בדירה לתובעים. התובעים אישרו את קבלת החזקה בדירה ונחתם פרוטוקול מסירה בו צוינו ליקויים שונים (11 במספר), עם הערה: "נבדק בעין לא מקצועית".
4. בביקור מיום 23.1.15 תוקנו מספר ליקויים (אלומיניום), אך התובעים סרבו לחתום על אישור ביצוע ם.
5. ביום 15.2.15 פנתה ב"כ התובעים לנתבעות בדרישה לתקן את ליקויי הבנייה המצוינים בחוות דעת מטעמה של האדריכל יוסי שטרית מיום 3.2.14 (להלן: "חו"ד הראשונה"). ביום 12.3.15, הודיע ב"כ הנתבעות כי חוות הדעת תועבר לבדיקה עניינית, לצורך עריכת חוות דעת נגדית. עוד צוין במכתב כי נציגי הנתבעות שהו ושוהים בבניין בו נמצאת הדירה "ויתכן שבטרם השלמת חוות הדעת הנגדית, יבוצעו בדירת מרשייך עבודות (אם וככל שיחולו על מרשתי) במסגרת "שלב הבדק". משלב זה, קיימת התכתבות בין באי כוח הצדדים בכל הקשור לליקוי הבניה ותיאום מועדי ביקור בדירה .
6. בין לבין, ביום 10.3.14 , ערכה הנתבעת מס' 1 המחאה לטובת התובעים על סכום של 26,576 ₪, לפי החשבון הבא: פיצוי בגין איחור במסירה- 28,350 ₪; בקיזוז יתרה משינויים בדירה- 274 ₪, וחיבור מונה חשמל - 1,500 ₪. ביום 14.5.14 אישרה התובעת מס' 2 את קבלת הסכום הנ"ל.

המחלוקת
7. חמש סוגיות עיקריות טעונות הכרעה, כמפורט דלקמן:
האחת, העדר יריבות עם הנתבעת מס' 1;
השנייה, ליקויי הבנייה שהתגלו בדירה;
השלישית, זכות הנתבעות לביצוע התיקונים;
הרביעית, איחור במסירה;
והחמישית, נזק לא ממוני. נדון להלן בכל טענה וטענה.

דיון והכרעה
העדר יריבות עם נתבעת מס' 1 , האמנם?
8. לטענת הנתבעת מס' 1 יש לסלק את התביעה כנגדה מחמת העדר יריבות עם התובעים. הנתבעות לא שבו על טענה זו בסיכומיהן ודי בכך כדי לדחותה (ולעניין זניחת טענות בסיכומים ראו למשל: ע"א 4250/15 חברה פלונית נ' פלוני (25.7.18); רע"א 3642/15 שלמה אדרי שירותי חשמל בע"מ נ' אדרי (9.6.15); ע"א 1134/11 ר.מ שביט מבנים חברה לבנין השקעות ופיתוח בע"מ נ' פ"ש (12.5.13); ע"א 8168/03, ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (8.11.09); ע"א 447/92, רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102; ע"א 244/87, קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15; ע"א 401/66, מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673)). מעבר לדרוש יצוין כי דין הטענה להידחות גם לגופה.
9. בהתאם להוראות חוזה המכר בניית הדירה תבוצע באמצעות הנתבעת מס' 2, "או כל קבלן אחר שתבחר המוכרת לפי שיקול דעתה...". התובעים הסכימו כי "כל ההתחייבויות בקשר לדירה הקשורות באופן הבניה, טיב הבניה ומועד השלמת הבניה, שנתנו למוכרת מהקבלן, יוסבו לו מאת המוכרת, באופן שלא תהא לקונה כל טענה, תביעה או דרישה כלפי המוכרת בקשר לטיב הבינה ו/או ליקויים, אי התאמה או מועד השלמת הבניה, אלא (ככל שתהא) כלפי הקבלן בלבד" (סעיף 4.1); וכי קבלן זה שיבחר על ידי הנתבעת מס' 1 יהיה אחראי כלפי התובעים באופן בלעדי (לשלילת אחריות הנתבעת מס' 1), לתיקונים השנתיים ולאחריות לפי חוק המכר (דירות) (ראו למשל: סעיפים 50 ו- 51 לחוזה המכר). ברם, לדידי, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מס' 1 מאחריותה כלפי התובעים.
10. ראשית, חוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 (להלן "חוק המכר (דירות") מטיל את החבות על "המוכר", המוגדר בו כ "מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה". במקרה דא, הנתבעת מס' 1 היא גם חברת בניה שעיסוקה בשיווק דירות (וראו עדות הגב' כחלון כי היא מנהלת את החברות הבונות מזה 25 שנה - עמוד 20 לפרוטוקול שורות 9-12; וכן נספח 1 ל-ת/1). מכל מקום, ההגדרה רחבה דיה כדי לכלול יזם (ראו: ע"א 4050/15 יהודאין נ' לבנשטיין (28.12.17) - להלן "ענין יהודאין"); והשוו: ע"א (חיפה) 39022-06-14 שטיינר נ' אלטרוביץ' (31.12.14); אייל זמיר "חוק המכר (דירות)" , תשל"ג-1973 – פירוש לחוקי החוזים (א' זמיר, א"מ ראבילו, ג' שלו עורכים (תשס"ב-2002), עמ' 165 ואילך - להלן: "זמיר - חוק המכר").
הדירה נבנתה על מנת להימכר לאחר, ו אין חולק כי הדירה נמכרה מיד בתום הבניה. על כן, חלה החזקה הנקובה בסעיף 9 לחוק המכר (דירות). צא ולמד: חוק המכר (דירות) מחייב את הנתבעת מס' 1 באחריות לקיום מכלול הוראותיו, לרבות בכל הקשור לאי התאמה ותיקון הליקוים שנתגלו בדירה, ואין להתנות על הוראותיו אלא לטובת הקונה, כמצוות סעיף 7א(א) לחוק המכר (דירות).
11. מטעם זה גם אין אנו נדרשים לטענה בדבר היות סעיף זה בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד. עם זאת, ולמעלה מהדרוש, יאמר כי בנסיבות שהוכחו לפני מצאתי כי אכן המדובר בתניה מקפחת. הנתבעות לא חלקו על כך שנוסח החוזה נערך מראש על ידן, או מי מהן, כדי לשמש לחוזים רבים בינן ובין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. מכל מקום, הוכח לפני כי החוזה שימש את הנתבעות למכירת דירות נוספות בבניין ובפרוייקט בו נמצאת הדירה (וראו גם אסמכתאות התובעים - "ז.1" עד "ז.3").
עצם העובדה כי נערכו שינויים מסוימים לחוזה המכר (ראו: נספח ז'), לא מוציא את חוזה המכר מהגדרת "חוזה אחיד", באשר די כי מקצת מהתנאים נקבעו מראש למטרה זו. ודוקו: השינויים לא מתייחסים לסעיפים שעניינם פטור הנתבעת מס' 1 מחבות בכל הקשור לאופן הבניה, טיבה, מועד השלמת הבניה ועוד. ".. אכן לא כל שינוי שנעשה בנוסחו של חוזה "מאסטר" במשא ומתן בין הצדדים ימנע הכרה בחוזה שנחתם כחוזה אחיד ... זאת ועוד, אין ספק שהכנסת שינויים בחלק מן החוזה אינה מונעת את החלת כלליו של חוק החוזים האחידים על חלק אחר בו שלא הוכנסו בו שינויים ... אולם, בכל מקרה ומקרה יש לבחון מהם השינויים שהוכנסו בחוזה האחיד ולהכריע בהתאם להם." (ראו: ו רע"א 7494/14 נציגות הבית "לב העיר" נ' אוניל בניה בע"מ (2.12.14) ; ע"א (ת"א) 6545-3-13 הנציגות נ' אוניל בניה בע"מ (21.9.14) - להלן "ענין אוניל"; וראו גם: רע"א 8135/12 ‏ Nantucket Ltd‏ נ' דורון (28.10.2013); (והשוו: ע"א 449/85 היועמ"ש נ' גד חברה לבניין בע"מ , פ"ד מג(1) 183, 193-192 (1989)).
המדובר בתניה הפוטרת את הנתבעת מס' 1 מהאחריות המוטלת עליה על פי דין. משכך, קמה החזקה כי המדובר בתניה מקפחת בהתאם לסעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים התשמ"ג – 1982 (להלן "חוק חוזים אחידים"), כמו גם החזקות הנקובות בסעיפים 4(3), 4(6) לחוק חוזים אחידים (ראו: ע"א 6914/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.2.10); ו"ע (י-ם) 2030/01 איתוראן איתור ושליטה בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.1.04); ע"א 1632/98 ארבוס נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ, נה(3) 913 (2001). חזקה זו לא נסתרה על ידי הנתבעות.
בהקשר זה יש לזכור את הזהירות בה יש לנהוג בכל הקשור להגנה על רוכשי דירות, כאמור ב-רע"א 6605/15 שמש נ. ספייס בניה ויזמות בע"מ (21.2.16) – להלן "ענין שמש"):".."...רכישתה של דירת מגורים בישראל היא העסקה המשמעותית ביותר בחייה של משפחה ממוצעת ועל כן סוגיה זו מצריכה פיקוח שיפוטי מיוחד לשם הגנה על האינטרס הציבורי" .....הדברים יפים היום כביום כתיבתם, ואף ביתר שאת. ... כבר צוין בפסיקתו של בית משפט זה כי "מעמדו של הקונה, מבחינת כוח המיקוח והתמרון וניסוח החוזה אינו זהה, בחלק ניכר של המקרים, לזה של בונה הדירה אף אם אין נזקקים לחוזה אחיד והמחסור במצרך ומחירו הגדל והולך יוצרים תלות רבה במצבים מזדמנים אשר בהם חופש הבחירה של הקונה הולך ומתמעט. משמע, מדובר על מערכת יחסים בה נעדר לעתים קרובות מדי הבסיס של שוויון המעמד והאיזון בין הצדדים הכורתים את החוזה" ....מאחר שבמקרה הטיפוסי חוזי מכר שנעשים בין קבלנים לרוכשי דירות הם חוזים אחידים, המענה הבסיסי לקושי האמור נמצא בפסיקה שנסבה על פרשנותו של חוק החוזים האחידים,..." (וראו: ע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין (12.4.2011) ; ע"א 148/77 רוט נ' ישופה פ"ד לג(1)617 (1779) ; ע"א 449/85 היועמ"ש נ' גד חברה לבניין בע"מ פ"ד מג(1)183- להלן "ענין גד").
12. שנית, בתביעה בגין ליקויי בניה שהגישו בעלים של דירות אחרות באותו פרויקט הוכרעה גם סוגיה זו (ראו: נספחים ז' , ז.2. ו-ז.3. לרשימת האסמכתאות). קביעות כבוד השופטים א. הוך-טל (ערעור נדחה – ע"א 2964-10-17) וא. צ'יזיק בתיקים הנ"ל מהווה השתק פלוגתא, ודי היה בכך כדי לדחות הטענה.
כזכור, הכלל בדבר "השתק פלוגתא" הוא יציר הפסיקה ויחול כאשר פסק הדין בהליך הראשון בו התעוררה הפלוגתא בין בעלי-הדין הינו סופי, ניתן על-ידי בית משפט מוסמך ובהינתן ארבעת התנאים הבאים: (א) קיימת זהות בין הפלוגתאות; (ב) נערכה התדיינות בין הצדדים ביחס לפלוגתא בהליך הראשון; (ג) התדיינות זו הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית של בית המשפט בפלוגתא (להבדיל מהוכחה שלילית); (ד) הכרעת בית המשפט בפלוגתא הייתה חיונית להליך (ראו למשל: רע"א 6246/16 עיריית קריית שמונה נ' בוזורגי (12.9.16); רע"א 6819/15 משיח נ' רובע 1 בע"מ (18.12.15); ע"א 1445/11, מרטינז נ' רילוב, (25.11.12); ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני, פ"ד כ"ב (2) 561; ד"ר נ. זלצמן, "מעשה בית-דין בהליך אזרחי", התשנ"א-1991, בעמוד 141 ואילך – להלן "מעשה בית דין"; והשוו: רע"א 6853/18 ישראל נ' מריליוס (17.2.19); רע"א 5138/18 עוואד נ' נשר (16.10.18)).
מה עוד שהכלל יחול גם בין "צדדים קרובים" (ראו: ע"א 686/02 עמותת בעלי ודיירי קריית וולפסון נ' קרית וולפסון בירושלים חברה לניהול ושירותים בע"מ, נט(1)943; ע"א 1041/97, סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642 ; מעשה בית-דין, עמוד 367 ואילך).
13. שלישית, לא הוכח כי הנתבעת מס' 1 עמדה בחובתה אף לפי סעיף זה, באשר לא נטען, וממילא לא הוכח, שהנתבעת מס' 1, הסבה לתובעים את התחייבויות הנתבעת מס' 2 כלפיה. מעבר לכך, לא הוצג לפני כל מסמך ביחסים שבין הנתבעות - שתיהן בבעלות משפחת כחלון ובניהולן – לרבות בדבר התחייבויות הנתבעת מס' 2 בקשר לבניה ומועד השלמת הבניין, או בכלל (ראו למשל סעיף 3 לתצהיר הגב' כחלון מטעם הנתבעות – הוצג וסומן - נ/1; נספחים 1 ל-ת/1). וחשוב מכך – לא הומצא לפני כל מסמך המעיד על נטילת הנתבעת מס' 2 אחריות כלפי התובעים בכל הקשור לטיב הבניה , הליקויים, אי התאמה או מועד השלמת הבניה , או בכלל.
בהקשר זה יודגש שניים: האחד, הנתבעת מס' 2 אינה חתומה על חוזה המכר; והשני, גם בכתב ההגנה לא נטלה הנתבעת מס' 2 אחריות, והצהירה כי תישא בכל סכום שיפסק, אם וככל שיפסק, בכל הקשור לרכיבים אלה (או בכלל), לרבות בכל סכום בו תחויב הנתבעת מס' 1 בגין כך.
14. רביעית, גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת 1 (ולא היא), הרי שהתביעה כוללת רכיבים נוספים, לרבות בגין איחור במסירה, בהם חבה הנתבעת מס' 1 (וראו גם: סעיף 118 ל- נ/1). בנסיבות, אלה, אין מקום לטענה כי דין התביעה כנגדה להידחות מחמת חוסר עילה. בהקשר זה יצוין כי בנסיבות, ומאחר ולא הוצג לפני כל מסמך המסדיר את היחסים בין הנתבעות, שהן כאמור חברות קשורות, ובהעדר טענה ביחס לרכיבים אלה מצד הנתבעת מס' 2, כל חיוב (אם וככל שיפסק) יתייחס לשתי הנתבעות.
15. כך גם דין יתר הטענות המקדמיות שהעלו הנתבעות בכתב הגנתן להידחות, ולא בכדי הנתבעות לא שבו על שלל טענות אלה בסיכומיהן.

ליקויי הבנייה שהתגלו בדירה
16. בהתאם לחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, מר יקי נחמן מיום 20.4.17 - נתגלו בדירה ליקויי בניה שעלות תיקונם עומדת על סכום של 40,950 ₪ (כולל מע"מ, פיקוח הנדסי והוצאות), נכון למועד מתן חוות הדעת, כאשר שלושה סעיפים נותרו להכרעת בית המשפט. עוד מצא המומחה כי משך העבודה בהנחה שלא תידרש החלפת ריצוף של כל פנים הדירה - שלושה שבועות אשר במהלכם ניתן יהיה להתגורר בדירה תוך כדי אי נוחות; ואילו אם תידרש החלפת ריצוף - משך העבודות יעמוד על שמונה שבועות ויידרש פינוי הדירה - למשך שבועיים, וביתר התקופה ניתן יהיה להתגורר תוך כדי אי נוחות (להלן: "המומחה" ו-"חוות דעת", בהתאמה).
17. מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא, וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות הדעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ראו למשל: ע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' רובין (6.12.18); ע"א (חיפה) 29693-06-17 אבני נ' ד. שליט בע"מ (19.11.17), ערעור נדחה – רע"א 9828/17 אבני נ' ד. שליט בע"מ (18.1.18); רע"א 3941/14 מולאים נ' שירותי בריאות כללית (11.9.14); ע"א 8575/12 אדאף נ' חברת אסם בע"מ (19.3.13); רע"א 7301/12, בן סימון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (9.4.13); ע"א 8361/10 יוסף נ' כלל לביטוח בע"מ (29.5.11); ע"א 8937/08 מ"י נ' חביב אללה (11.12.11); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' (1.12.08) - להלן:"עניין אברמוביץ"; ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (22.8.2005); ע"א 558/96 חברת שכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל פ"ד נב(4)563 (1998); ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (2.6.96)).
18. שני הצדדים שלחו שאלות הבהרה למומחה, אך אף אחד מהם לא זימנו לחקירה. יתרה מכך, שני הצדדים בקשו בסיכומיהם לאחוז, כל אחד לשיטתו, בחוות דעת המומחה (ראו למשל: ב"כ התובעים בעמ' 29 שורות 19-20; וב"כ הנתבעות בעמ' 32 שורות 1-2). מכל מקום, לא מצאתי כי נפלה שגגה, קל וחומר שגגה גסה בחוות הדעת ו/או כי קיים טעם אחר שיש בו כדי למנוע את אימוץ ממצאי חוות הדעת.
19. המומחה הותיר שלושה סעיפים לשיקול דעת בית המשפט. כך גם הצדדים הוסיפו וטענו באשר לרכיבים מסוימים. נפנה לבחון את הסוגיות.

סעיף 5.4 לחוות דעת המומחה - תכנית המכר
20. אין חולק כי על הנתבעות להמציא לתובעים תכנית מכר בקנה מידה 1:100 (ולא 1:50 כפי שסופקה), ללא עלות (וראו גם עמוד 16 לחוו"ד מטעם הנתבעות- להלן "חוו"ד גולדשטיין"). לטענת התובעים, התוכנית לא הומצאה ועל כן , יש לחייבן בסכום לפי שיקול דעת בית המשפט. דין הטענה להידחות.
21. ראשית, על התובע רובץ נטל ההוכחה של כל רכיבי התביעה, ובכלל זה גובה הנזק. אם וככל שהתובעים סברו כי יש לכמת את הרכיב, שומה היה עליהם לעשות כן במסגרת חוות הדעת מטעמם (שתיים במספר), חלף הותרת הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט. ויודגש - במקרה דא לא היה כל קושי אובייקטיבי להביא ראיות מדויקות ואמינות בדבר עלות זו, ועל כן אין מקום לקבוע את הפיצוי על דרך האומדנה (ראו: 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין (10.9.17); ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.10); והשוו: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת כהן שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800 (1981); ע"א 4773/16 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ. אלגור (כ.ד.א.ו) בע"מ (24.4.18) ; רע"א 2371/01 אינשטיין נ. אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח בע"מ פ"ד(ז) (5) 787 (2003)). מה עוד שעל פניו, מומחה התובעים לא ציינו עלות משמדובר, אם בכלל, בעלות זניחה.
שנית, לא הוכח כי תכנית המכר לא הועברה לתובעים לאחר חוות הדעת, ולעניין זה אין די בטענת ב"כ התובעים בסיכומים. שלישית, משלא נתבקש בתביעה צו עשה, אין גם מקום להורות על העברת התוכנית.
סעיף 5.5 לחוות דעת המומחה - ריצוף באזור הכניסה לדירה - רכוש משותף (300 ₪)
22. המומחה אישר כי קיים ליקוי - גימור לא אסטטי בצמוד לדלת הכניסה המהווה חלק מהרכוש המשותף. לשיטת התובעים, יש לחייב את הנתבעות בתשלום רכיב זה למרות שמדובר בליקוי ברכוש המשותף.
23. אין חולק כי לכל רוכש יש חלק יחסי בלתי מסוים ברכוש המשותף יחד עם הדיירים האחרים בבניין, ושומה על המוכר לספק לרוכש גם רכוש משותף תקין ומתאים; כי חיובי המוכר על פי חוק המכר (דירות) חלים גם ביחס לרכוש המשותף , ואי התאמה ברכוש המשותף כמוה כאי התאמה בדירתו הספציפית (ראו: ע"א 4720/10, 4773/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב נורית 19א חיפה (16.4.12) , ו -דנ"א 3420/12 בלגד נכסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (3.6.12) - להלן "ענין נורית"; זמיר - חוק המכר , בעמוד 137-141).
ברם, נשאלת השאלה האם עומדת לתובע הבודד זכות תביעה בקשר לליקויים שנפלו ברכוש המשותף של הבניין (והשוו: רע"א 9314/16 דיירי הבניין המשתף ברח' ניצן 13 אור יהודה נ' בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ (23.4.17) – להלן "ענין ניצן"; ענין נורית, שם).
24. בעניין קראוס בו אוחזים התובעים (ת.א. 1756/79 (מחוזי חיפה) קראוס נ. שיכון ופתוח לישראל בע"מ (21.11.85) ) התובעים דשם היוו רוב מאסיבי של הדיירים בבניין, ובהתכתבות עם הקבלן ייצג וועד הדיירים את הדיירים כלפי הקבלן. על כן נפסק כי יש להתחשב בהם כמי שמייצגים את כל הדיירים וכוחם יפה ככוחה של נציגות הנבחרת על ידי הרוב. בהתאמה, התובעים דשם, למרות שאינם כל הדיירים , נמצאו זכאים לקבל את כל הסכום המגיע עבור הליקויים ופגמים שנתגלו ברכוש המשותף תוך הוריה שעליהם להחזיק בחלקם של האחרים בנאמנות, בין אם לצורך תיקון הליקויים ובין אם לצורך חלוקת כספי הפיצוי. בענייננו שאני. התובעים לא מהווים רוב, קל וחומר רוב מאסיבי, אלא דירה בודדת מתוך בניין הכולל 41 יח"ד, המהווה בניין אחד מתוך שניים שנבנו על ידי הנתבעות בפרויקט זה (ראו: חלק מנספח ב' ל-ת/1). כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הם מייצגים את דיירי הבניין.
25. מכל מקום, על- פי הלכת חשאי (ע"א 559/87 חשאי נ' רונן פ"ד מו(1)229 (1991) – להלן "עניין חשאי", בו תבעו נציגות הבית המשותף ו-18 דיירים), מקום בו תובעים מקצת מהדיירים פיצויים לפי חוק המכר (דירות) בגין ליקויים ברכוש המשות ף, יש לפצות כל דייר שתביעתו הוכחה על פי חלקו היחסי ברכוש המשותף, להבדיל מסעד של ביצוע בעין של התיקונים, אותו ניתן לשקול לפסוק במלואו גם לדייר אחד שתביעתו הוכחה. הלכת חשאי נותרה על כנה חרף הב יקורת והקשיים העיוניים הגלומים בה (ראו: ענין ניצן; ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב פ"ד נו(5)725; ע"א 172/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נה(4)203 (2001) – להלן "ענין זלוצין"; והשוו: ענין נורית, שם).
26. התובעים לא ביקשו להורות לנתבעות לתקן את הליקוי. להיפך, הם מתנגדים לביצוע התיקונים על ידן. מכאן, התובעים זכאים רק לפיצוי לפי חלקם היחסי (העומד, לכאורה, על 1/41), ובהתאמה , מדובר בסכום ב'מעוגל' של 9 ₪ (=41 / 300 ₪ ומע"מ). ברם, הוכח כי הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בגין ליקויים ברכוש המשותף מטעם ה דיירים של שני הבניינים (85 במספר), ובכללם התובעים דכאן, על סך של 4,000,000 ₪ (ת.א. 44117-11-14 - להלן "ההליך במחוזי"). מנגד, לא הוכח כי ליקוי זה אינו כלול בהליך במחוזי, למרות שניתן היה לעשות כן בנקל. כשל זה יפעל לחובת התובעים. ודוקו: לעניין זה, אין די בדברי ב"כ התובעים בסיכומיה. על כן, דין רכיב זה להידחות.

סעיף 5.6 לחוות דעת המומחה - דלת הכניסה (1,400 ₪)
27. לטענת התובעים, מדובר בדלת עם שני מנעולים ועוקץ שאינו בבחינת בריח. מה גם שהעוקץ הקיים הוא באורך של 1.13 ס"מ, ולא באורך של 2 ס"מ כנדרש , והוא לא ננעל. על כן, אין נעילה ל-4 כיוונים.
28. אמנם, אחד האמצעים לנעילה הנקובים בתקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970 (להלן "תקנות התכנון והבניה"), הוא "מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על ידי מנגנון גלילי..", אך תקנה 2.92 זו מורה מפורשות כי: "נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו , עמידותו, ואמינותו..." [ ההדגשה בקו אינה במקור – ב.ש.].
29. בהתאם לחוות הדעת, הדלת נושאת תו תקן של מכון התקנים, וכוללת 4 בריחים בצמוד למנעול, בריח נוסף בתחתית פאת הדלת בה מותקן המנעול, בריח נוסף בפאה העליונה של הדלת, ובריח נוסף בפאת הדלת בה ממוקמים צירי הדלת. במפרט מכון התקנים הישראלי (מפמ"כ) 196 מצוין "במקום הבריח בפאה תחתונה של הדלת אפשר להתקין בפאה הצדדית (בצד שמותקן בו המנעול) בחלקה התחתון של הדלת, בריח נוסף על הבריח הקיים בה". סעיף 10.21.1(ב) למפמ"כ 27, אשר דן במערכות הגנה בכניסה לדירות מגורים, מתיר שימוש התואם את מפמ"כ 196. כמו כן, בסעיף 2.5.1 בת"י 5044.1 (אשר החליף את מפמ"כ 27) , ועוסק במכלולי דלתות מגן, כגון כניסה לדירות מגורים למשרדים ולעסקים, מצוין "מנעול בטחון המתאים לדרישות מפרט מכון התקנים הישראלי מפמ"כ 196, לרבות אביזר אבטחה נוספים הכלולים בו". לפיכך, ולאחר שבחן את מכלול נתוני הדלת מזה, וההוראות הרלוונטיות מזה - מצא המומחה כי דלת זו נושאת תו תקן ישראלי עומדת בדרישות ת"י 5044 חלק 1, ומדובר באמצעי שווה ערך מבחינת חוזקו, עמידתו ואמינות ו.
30. לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעתו זו, והיא מאומצת על ידי ( וראו גם: ע"א (ת"א) 26398-4-15 ווכניש נ' משהב חברה לשכון בניין ופיתוח בע"מ (18.2.19); ת.א ( מחוזי חיפה) 889/98 אופק נ' שיכון עובדים בע"מ (1.5.05) ; ת.א (חיפה) 27349/99 סטארובין נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (27.2.05)). בהתאמה, דין הטענה להידחות. ויוער - בחו"ד הראשונה לא נטען ביחס לרכיב זה.

סעיף 5.8 לחוות דעת המומחה - משטח עבודה במטבח (3,000 ₪)
31. המומחה אישר כי במשטח העבודה במטבח, באזור הכיריים, נראה שבר בשיש הקיסר. עם זאת, המומחה מצא כי לא ניתן לקבוע מתי נגרם השבר. עוד קבע המומחה כי לא ניתן לאמר כי מדובר בליקוי סמוי שהתגלה רק עכשיו, וסביר להניח כי השבר נגרם לאחר ההתקנה של הכיריים.
32. המדובר בשבר באורך של 23 ס"מ מפתח הכיריים ועד קצה הלוח. התמונה מעידה על הפגם גלוי ובולט לעין (עמוד 7 לחוות דעת נוספת של האדריכל יוסי שטרית מיום 17.2.15 שצורפה לתביעה - להלן "חוו"ד השנייה") . משכך, מדובר באי התאמה גלויה, אך קיומו של השבר לא צוין בפרוטוקול המסירה.
כך גם, אין חולק כי הכיריים הורכבו על ידי איש מקצוע מטעם התובעים לאחר קבלת החזקה בדירה (וראו גם סעיף 3.3 למפרט). מכאן, אחת משתיים: או שהשבר הגלוי היה קיים במועד המסירה; או שהשבר נגרם לאחר מכן, ללא קשר לנתבעות.
33. בהתאם להוראת סעיף 4א(א)(1) לחוק המכר (דירות) - הקונה זכאי להסתמך על אי התאמה שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר "בתוך שנה ממועד העמדת הדירה לרשות הקונה". תכלית סעיף 4א להקל עם הרוכש, הגם שלעיתים יגרום לשלילת התרופה ממנו, כאמור במאמר "חוק מכר (דירות) התשל"ג-1973" (ספר "הפרוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי", עריכת א. זמיר, מ . א . ראבילו, ג . שלו, הוצ' המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, התשנ"ו-199 6 עמוד 484 -להלן "מאמר חוק המכר" ):
"סעיף 4א, שהוסף לחוק בתיקון תש"ן, עוסק בנטלי בדיקה והודעה. הסתמכות הקונה על אי-התאמה מותנית בכך שיודיע עליה תוך זמן סביר לאחר גילויה למעשה, ובמקרה של אי- התאמה שניתן היה לגלותה בעת המסירה - לא יאוחר משנה אחת מן המסירה. אם הקונה לא עמד בנטלים אלו, נשללת כליל זכותו להסתמך על אי-התאמה. בעוד שלפי החוק המקורי, לעולם הספיקה הודעה תוך זמן סביר לאחר הגילוי בפועל של אי-התאמה, הרי לפי החוק המתוקן, הודעה כזו תספיק רק אם מדובר באי-התאמה שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת מסירת הדירה. במקרים רבים, סעיף 4א מקל על הקונה לעומת נטל ההודעה בחוק המכר הכללי: האפשרות לדחות את ההודעה לתום השנה הראשונה; האפשרות להודיע על פגמים נסתרים תוך זמן סביר אחרי התגלותם, ולא מיד אחרי התגלותם; והקוגנטיות הברורה של סעיף 4א, ... אולם לגבי אי-התאמות שאינן נסתרות, עלול סעיף 4א לשלול את המשמעות המעשית של הארכת תקופות האחריות של המוכר לפי סעיף 4 והתוספת..."

34. ההודעה על אי-התאמה לא טעונה צורה מיוחדת ( בהעדר הסכמה אחרת), ויש לשלחה בדרך המקובלת בנסיבות העניין. לעיתים ניתן להסתפק בהודעה בעל-פה ואפילו בהודעה על דרך התנהגות. עוד נפסק כי גם כשהוסכם בחוזה שעל ההודעה להישלח בכתב, משנמסרו הודעות בעל-פה, והמוכר הסכים לקבלן, הוא לא יוכל להתכחש להן. מכל מקום, אם הגיעה ההודעה למוכר, הוא לא יוכל לטעון שלא קוים הנטל להודיע בדרך המוסכמת או בדרך המקובלת (ראו: זמיר -חוק המכר ב עמוד 540; רע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי (4.7.11) – להלן "ענין זכאי"; ע"א 2697/04 גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד (25.12.05) ורע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד (2.4.08); ע"א 8938/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003) – להלן "ענין אביצור" ; ת"א(י-ם) 368/89 לוי נ' מבט בניה (27.2.92); ע"א 39022-06-14 שטיינר נ' אלטרוביץ' (31.12.14) – להלן "עניין שטיינר" ; וראו גם: ע"א (חיפה) 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט (17.4.1994) – להלן "ענין עמיגור" ).
35. הדירה נמסרה לתובעים ביום 8.1.14. מכאן, היה על התובעים להודיע על כך לנתבעות לכל היאוחר עד ליום 8.1.15. אי ההתאמה לא נזכרה כאמור בפרוטוקול המסירה ואף לא בחו"ד הראשונה, אשר נערכה בסמוך לאחר מכן (ביום 3.2.14 ).
חו"ד השנייה אמנם מסתמכת על ביקור בדירה מיום 6.11.14, אך היא נכתבה ונחתמה אך ביום 17.2.15, קרי: למעלה מ- 13 חודשים לאחר מסירת הדירה. חוו"ד השניה צורפה למכתב ב"כ התובעים לכאורה מיום 15.2.15, אשר נשלח בדואר רשום. ב"כ הנתבעות אישר את קבלת המכתב במכתבו מיום 12.3.15 (ראו: נספחים ו'-יא' ל-ת/1). אין לפני מועד מדויק של קבלת המכתב על ידי הנתבעות, אך מטבע הדברים מועד זה לא יכול להיות בטרם כתיבת חו"ד השנייה . לא נטען לפני, וממילא לא הוכח, כי התובעים הודיעו לנתבעות על הליקוי בדרך אחרת (או בכלל) בטרם עריכת חו"ד השנייה ומשלוח מכתב זה ו/או כי הנתבעות ידעו על הליקוי בטרם חלפה שנה. על כן, התובעים לא עמדו בנטל מתן ההודעה במועד.
36. בהקשר זה יש לזכור שניים: האחד, הוראת סעיף 4 לחוק המכר (דירות), לאחר תיקון תש"ן , מתחה את גבולות ההודעה, ואפשרה לקונה להודיע על אי התאמה גלויה לעין שניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת מסירת הדירה גם במהלך שנה לאחר מכן.
והשני, מטרת ההודעה על הליקויים הקיימים לאפשר לקבלן לכלכל צעדיו לשם תיקון הליקויים, ובכלל זה לפעול במהירות לתיקון הליקויים ולמנוע הרחבתם; לפנות לקבלני המשנה ולדרוש מהם את תיקון הליקויים; לתקן את הליקויים כאשר העובדים והכלים עדיין מצויים באתר הבנייה או בקרבתו; ולהפיק לקחים לגבי דירות נוספות שבבנייה (ראו: ענין שטיינר, שם; ע"א 2299/99 שפייר נ' חברת דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213(2001) – להלן "עניין שפייר" ; ענין עמיגור, שם; ע"א (י-ם) 26648-03-15 מצפור אדומים בע"מ נ' צרפי (24.5.15) ; ענין זכאי, שם).
37. התובעים, הערים לכך, מפנים לסעיף 4א(א)(2) לחוק המכר (דירות). ברם, סעיף זה מתייחס לאי התאמה שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו של המוכר, קרי: לאי התאמה נסתרת; ואילו במקרה דא על פי ממצאי חוות הדעת, אותם אימצתי, והעולים בקנה אחד עם הראיות שלפני, לרבות התמונה – המדובר באי התאמה ש כאמור, ניתן היה לגלותה בעת מסירת הדירה.
38. אי עמידת הקונה בחובת ההודעה לפי סעיף 4א(א) לחוק המכר (דירות) שוללת ממנו תרופות לפי חוק המכר (דירות). אמנם, אין בכך כדי לחסום את דרכו מלתבוע פיצוי מכוח דיני הנזיקין (ראו: ענין זכאי, שם; ולעמדה נוגדת: ע"א 465/80 ש' סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ פ"ד לח ( 3) 630 (1984) . ברם, התובעים לא הוכיחו כי השבר נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של הנתבעות, להבדיל ממעשה או מחדל שלהם או מי מטעמם או כל גורם אחר. להיפך, המומחה מצא כי סביר להניח שהשבר, הנמצא בסמוך לכיריים, נגרם לאחר ההתקנה של הכיריים על ידי התובעים. על כן, רכיב זה נדחה.

סעיפים 5.12 , 5.20 לחוות דעת המומחה – ריצוף (39,050 ₪)
39. בהתאם לחוות הדעת יש שתי מרצפות בהן קיימים שברים בשוליים; שתי מרצפות שעליהן כתמים שלא הוסרו אלא החריפו; שלוש מרצפות שהוחלפו בשל כתמים, אך הן בגון שונה מהמרצפות הקודמות; ושתי מרצפות בהן כתמים חריגים (במרצפת נוספת קיים פגם אך הוא מותר במסגרת התקן). בכל הקשור למילוי רובה - יש לתקן ולחדש את מילוי הרובה. עלות תיקון הליקויים - 1,800 ₪, בהנחה שיאותרו מרצפות דומות.
40. לטענת התובעים, נדרשת החלפת כל הריצוף עקב ריבוי הליקויים ופיזורם כמפורט בחוות הדעת השנייה. ברם, המומחה דחה טענה זו. המומחה לא מצא אריחים בולטים שלא פולסו מעבר למותר, או כשל אחר בעבודת הריצוף המחייב את החלפת כל הריצוף הפנים דירתי (להבדיל מריצוף המרפסת אשר אושר וכומת בנפרד). המומחה שב וציין כי קיימים כשלים נקודתיים בלבד - פגמים ב- 9 אריחים בודדים בלבד וצורך במילוי רובה – אשר ניתן לתקנם באופן נקודתי בהנחה שקיימות מרצפות רזרביות דומות.
41. לא מצאתי לסטות מממצאי חוות דעתו (אשר לא שונו גם במענה מיום 29.8.17 לשאלת הבהרה מטעם התובעים). מה עוד שעיון בתמונות אליהן הפנו התובעים תומך בממצאי המומחה, לרבות באשר לשברים בשולי 2 אריחים וכתמים (קשים לאבחנה) באריחים בודדים כמצוין על ידו. בהקשר זה יצוין כי בחו"ד הראשונה נמצא ליקוי מסוג זה רק ב- 3 אריחים (ואדרש לכך גם להלן).
42. אם כך, יש לבחון האם הוכח שלא קיימות מרצפות רזרביות דומות, באופן המחייב את החלפת כל הריצוף. התובע מס' 1 (להלן: "מר דמיטרי") הצהיר רק כי לא סופקו אריחים רזרביים כלל. דבריו נתמכים בפרוטוקול המסירה שהציגו הנתבעות בו נכתב בכתב יד "לא נמסר" לצד "חומר ריצוף וחיפוי רזרבי בכמות 3%" (נספח 11 ל-נ/1). הנתבעות לא סתרו טענה זו. אך בכך לא סגי. שומה היה על התובעים להוכיח כי אין בנמצא אריחים רזרביים דומים, ובכך כשלו.
43. התובע, הער לכך, טען, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי ביום המסירה הוא פנה למר שרון מטעם הנתבעות, והלה הודיע לו שלא ניתן להשיג אריחים באותו הגוון (ראו: עמוד 12 שורות 5-12):
"ש. אתה בדקת האם ניתן להשיג אריחים מאותו סוג או מאותו גון, פנית למישהו?
ת. כן, פניתי לשרון והוא אמר לח שלא ניתן להשיג מאותו גוון כי כבר עבר הרבה זמן והציע לי אופציה להחליף את כל האריחים של כל הבית. שרון זה הבן אדם שהחתים אותי על הטופס.
ש. אני שומעת את זה רק היום, מתי הוא הציע לך להחליף את כל האריחים?
ת. באותו היום של הקבלה זרק לי באוויר כי אף אחד לא עשה וגם צחק שזה לא הגיוני.
ש. אז אולי כדאי שתבהיר שזה היה בצחוק שבא נציג של הנתבעת ואומר לך להחליף את כל הריצוף?
ת. הם רק הציעו אבל אף אחד לא עשה כלום. יכול להיות שהוא צחק אני לא יודע".

ראשית, בפרוטוקול המסירה לא מצוין אריח פגום (להבדיל מאריחי דקור). על כן, כלל לא נהיר כיצד הסוגיה עלתה כבר במועד מסירת הדירה. מה עוד שמר דמיטרי המבקש להסתמך על פרוטוקול המסירה לעניין אי מסירת אריחים רזרביים, מרחיק עצמו מהכתוב בו לעניין האריחים: "לא אני כתבתי את זה אני חתום, והוספתי שוב למטה שנבדק בעין לא מקצועית".
זאת ועוד. המומחה מטעם התובעים, אשר בדק את הדירה בסמוך לאחר מכן , מצא אך 3 אריחים. כשעומת מר דימטרי עם כך, השיב: "הנציג של טרמינל בדק שלא היה טופס 4 ולא היה חשמל בדירה, הקבלן השאיר לי תריס של מרפסת סגור יכול להיות שהוא לא ראה" (ראו: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-8). מעבר לעובדה שלא הוכח שלא היה חשמל כלל בדירה בעת המסירה (וגם לשיטת התובעים היה חשמל זמני – ואדרש לסוגיה זו להלן), הרי שקשה להלום טענה זו כי מומחה מקצועי בדק ליקוי בניה בדירה בחושך. אמנם בחו"ד מצויי ן כי הדירה טרם חוברה למערכת החשמל, אך לא מצוין כי הבדיקה לא מתאפשרת מאחר והדירה חשוכה. הדבר גם לא עולה בקנה אחד עם תוכנה. משכך, טענה זו אך פגמה באמינות ו. כך או כך, שני הדברים גם יחד לא מתיישבים עם עדות מר דמיטרי באשר לשיחה שקיים לכאורה עם מר שרון בעת מסירת הדירה.
שנית, גם אם הייתי מקבלת את עדות מר דמיטרי בעניין דא (ולא היא), אין די במענה שרון, שמר דמיטרי אף לא ידע אם נאמרו על דרך ההלצה אם לאו, כדי לעמוד בחובת ההוכחה המוטלת לפתחו. שומה היה על התובעים לבצע ניסיונות לאתר אריחים דומים. מר דמיטרי מודה כי הוא לא ביצע כל ניסיון מעין זה, לרבות על דרך פניה לשכניו, מאחר ולשיטתו זה לא תפקידו. מה עוד שדמיטרי הודה כ י יתכן ויש בנמצא אריחים דומים: "ש. אז תיאורטית, יכול להיות שתמצא 9 אריחים נקודתית להחליף בדירה ולא צריך להחליף את כל הריצוף בדירה. יכול להיות? ת. תיאורטית, כן" ( ראו: עמוד 12 שורות 15-17).
44. המומחה, אשר ביקר בדירה, מצא כי מדובר במספר אריחים בודדים. עדותו, לא רק שלא נסתרה, אלא עולה בקנה אחד כאמור גם עם התמונות שהוצגו. מצינו כי התובעים לא הוכיחו שלא ניתן להשיג אריחים דומים, ואף הודו כי לא נעשה ניסיון לאתרם. הודאה זו מתיישבת גם עם סוג האריחים וגוונם - מדובר ב אריח מסוג גרניט פורצלן בגודל 60/60 ס"מ, ו על פניו, אין בעיה לאתר אריח חלופי דומה.
בהקשר זה יצוין כי לא נעלם מעיני כי בחו"ד השנייה מצוין כי לא ניתן לאתר אריחים "זהים", אך המומחה לא קיבל קביעה זו. גם בחו"ד הראשונה אין טענה מסוג זה. מה עוד שלא צורף לחו"ד השנייה כל מסמך המעיד על ניסיונות לאתר אריחים דומים (או בכלל).
45. מכל מקום, לא מצאתי כי, בנסיבות, ונוכח אופי הפגימה, יש הצדקה להחלפת כל הריצוף בדירה .
46. גם הפסיקה שהמציאו התובעים לא תסייע בידם. כך למשל ב-ת.א. 1860/85 השאלה הייתה באיזה מחלופות התיקון אותם הציע המומחה דשם יש לבחור, כאשר המומחה מצא שיש סיכון שהחלפת חלק מהמרצפות בשיעור של 10% לא יעלה יפה. בית המשפט קבע כי משהקבלן בחר שלא להחליף 10% מהריצוף אין להניח את הסיכון לפתחו של התובע. בענייננו שאני - המומחה לא קבע שקיים סיכון, מדובר ב- 9 אריחים בלבד, והנתבעות עומדות על זכות התיקון (ואדרש לכך להלן). כך למשל ב- ת.א. 1237/86 נקבע כי הריצוף בחלקים גדולים בשתי הדירות הוא גרוע וטעון החלפה, והצעת המומחה לפרק ריצוף במקום אחד ולהעבירו למקום אחר נדחתה על ידי בית המשפט.
אם בכלל יש בפסק דין זה כדי להעיד כי ריצוף כל דירה יבוצע עת קיימים ממצאים כה חמורים, ולא עת עסקינן בפגמים מינוריים ב- 9 אריחים , כבענייננו. לא מצאתי בפסקי הדין שהמציאו התובעים ולו מקרה אחד, שבו כמות האריחים הפגומים היתה קטנה (כבענייננו) ו ניתנה הוריה על החלפת כל הריצוף. שונים פני הדברים כאשר קיימת "מסה קריטית", קרי: חלק גדול מהריצוף פגום (ראו: ת.א 65845-03 גלמן נ' כהן פיתוח דרעד (27.9.12) ו ע"א (מחוזי- ת"א) 29737-12-12 (26.5.14); והשוו: ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ פ"ד נז(5)462 (2003)).
47. מסקנה זו מתיישבת גם עם חובת תום הלב בה מצווים התובעים, כמו גם חובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם. יש לזכור כי: "בהפעילו את כוח הבחירה בין החלופות השונות, על הניזוק להתחשב באינטרסים של המזיק. התחשבות זו - פרי האיזון בין האינטרסים המתנגשים – משתקפת בעקרון כי על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב...כך, למשל, את הנטל המוטל על הניזוק להקטין את הנזק ניתן לבסס, בין השאר, על בסיס חובתו לפעול בתום לב. ...בענייננו, עקרון תום הלב דורש, בין השאר, כי מבין החלופות השונות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, לא יבחר הניזוק בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק. דרישת הניזוק, במצב דברים זה, לבחור דווקא באותה חלופה שיש בה כדי להטיל על המזיק את המעמסה הכספית הגבוהה ביותר, אינה בתום לב.." (ראו: ע"א 9474/03 יורם גדיש  תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את פ"ד סא (3) 603 (21.11.06); ענין שפייר, שם; והשוו: ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה (19.2.12); ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' הועדה המקומית לתו"ב י-ם (10.11.09); ת.א. (מחוזי י-ם) 7501-05 פרישטה בע"מ נ' חברת האחים ישראל בע"מ (15.1.13))

האם הליקוי נגרם עקב שימוש התובעים?
48. הנתבעות מצידן טענות כי הליקויים שמצא המומחה בריצוף נגרמו כתוצאה משימוש בלתי ראוי בדירה ואינם באחריותן, באשר המדובר בליקוי גלוי שלא צוין בפרוטוקול וחלקו לא צוין בחו"ד הראשונה .
49. ראשית, אין מקום לטענה כי יש באי ציון הליקוי בפרוטוקול המסירה, כשלעצמו, כדי למנוע מהתובעים להעלות טענה זו לאור הוראת סעיף 4א לחוק המכר (דירות). כאמור בספר-חוק המכר בעמוד 546;
"בעקבות תיקון תש"ן אין עוד כמעט משמעות משפטית ל'פרוטוקול המסירה' שעליו נוהגות חברות-הבנייה להחתים את הקונים במעמד מסירת הדירה. אם מדובר באי התאמה נסתרת, פשיטא שלפי סעיף 4א(א)(2) די בהודעה עליה תוך זמן סביר לאחר שהקונה יגלה אותה למעשה, אף אם לא צוינה בפרוטוקול. אם מדובר באי התאמה גלויה שהקונה ציין אותה בפרוטוקול, זוהי בוודאי הודעה מספקת לעניין סעיף 4א(א)(1). אם מדובר באי התאמה גלויה שהקונה לא ציין אותה בפרוטוקול, הרי שדי אם יודיע עליה למוכר תוך שנה מיום העמדת הדירה לרשותו, לפי סעיף 4א(א)(1). רק אם פרוטוקול המסירה מכיל ויתור ברור וחד משמעי של הקונה על זכויותיו בקשר לאי התאמה כלשהי שהקונה היה מודע היטב לקיומה והבין את מלוא היקפה ומשמעותה, ורק אם בנסיבות העניין אין בסיס לטענה שדין הוויתור להתבטל מחמת היותו תניה מקפחת בחוזה אחיד, מחמת לחץ בלתי לגיטימי שהופעל על הקונה (כמו, למשל, התנאת המסירה בחתימה על הפרוטוקול המכיל את הוויתור), או מטעם אחר כיוצא בזה - רק אז יהיה תוקף לוויתור"

מטעם זה, גם הוויתור הכללי המצוין בפרוטוקול המסירה לא מונע את העלאת טענה זו (וראו גם: ע"א 7298/00 שמואל נ' עזרא (4.9.07) ; ת.א. (מחוזי חיפה) 10555/97 אזולאי נ' יובל הנדסה בע"מ (8.6.03 ).
50. שנית, אמנם לשאלת ההבהרה מטעם הנתבעות, האם לאור זאת שהטענה לא עלתה בפרוטוקול המסירה ובחו"ד הראשונה קיימת אפשרות סבירה שהפגמים באריחים נגרמו לאחר המסירה/ אכלוס הדירה, השיב המומחה כי: "קיימת אפשרות סבירה, אני מתייחס ליום הבדיקה שלי". ברם, הנתבעות לא דייקו בשאלתן. בחו"ד הראשונה נמצאו 3 אריחים פגומים שלשיטת המומחה מטעם התובעים היה צריך לפסול אותם במהלך עבודות ההרכבה מאחר והיו בהם פגמים בניגוד לסעיף 5.1.4.4 לתקן הישראלי.
51. שלישית, לדידי, יש להפריד בין הליקויים השונים: בכל הקשור ל – 3 האריחים שצוינו בחו"ד הראשונה – אין חולק כי אריחים אלה פגומים (וראו גם חו"ד גולדשטיין - ראו סעיף ג.4). הנתבעות לא הוכיחו כי פגם זה, בפרט נוכח טיבו, נוצר עקב מעשי או מחדלי התובעים. בכל הקשור ל-2 מרצפות בהן יש שברים בשוליים - הדבר לא צוין בחו"ד הראשונה. המדובר בפגם גלוי. מעבר לכך, אם נלך במישור הנזיקי, הנטל על התובעים להוכיח כי הדבר נגרם עקב איכות האריחים/עבודות ההרכבה, אך הם כשלו בכך. אין גם בחו"ד השנייה התייחסות למקור הבעיה. מנגד, מר דמיטרי הודה בחקירתו הנגדית כי בדירה בוצעו עבודות התקנת מזגנים בדירה מטעמו (ראו: עמוד 5 לפרוטוקול שורה 20). בכל הקשור לכתמים שהופיעו באריחים ואף הוחמרו - המדובר בפגם נסתר. לדידי, סמיכות הזמנים, כמו גם טיב הליקוי, מעיד כי הליקוי טמון באריחים ו/או באופן הרכבתם ולא משימוש. גם בחוות דעת המומחה גולדשטיין לא נטען כי מדובר בפגם עקב שימוש.
עם זאת, לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה אין מקום לאשר ריצוף של כל פנים הדירה, ומשהמומחה מטעם בית המשפט לא הפריד בין הליקויים השונים בריצוף - לא מצאתי להפחית מהסכום הכולל שנקבע על ידו (1,800 ₪).

אספקת אריחים רזרביים
52. התובעים טענו עוד לפסיקת פיצוי בסכום של 30,000 ₪ בגין העדר אריחים רזרביים. דין הטענה להידחות. כאמור, לא הוכח לפני כי אין בנמצא אריחים רזרביים, ומכל מקום, לא מצאתי כי במקרה דא יש להורות על החלפת כל הריצוף הפנים דירתי. זאת ועוד. התובעים לא הצביעו על הוראה דין או חוזה המחייבת קבלן באספקת אריחים רזרביים לתובעים (אף לא ברשימת האסמכתאות) . מכל מקום, בנסיבות מקרה דא, המדובר בכפל פיצוי. מטעם זה, גם אין בהוראת התקן (2%), כדי לשנות ממסקנתי.
סעיף 5.15 לחוות דעת המומחה – נקז בפינת הרחצה
53. לטענת התובעים, הסימון בתוכנית המכר הוא בפינה ולא במרכז, ואף לפי הוראות הל"ת יש לבצע את הנקז בפינה. דין הטענה להידחות.
54. ראשית, בהתאם לחוות הדעת לא קיימת חובה שנקודות הניקוז תהיינה בפינת התא והסימון בתוכניות הוא סכמתי. התוכנית מראה סמל למקלחון ולא מיקום מחייב של הניקוז . מכל מקום, לא קיים כל ליקוי במיקום הניקוז במרכז. לא מצאתי לסטות מקביעת המומחה בענין דא.
שנית, התובעים לא הציגו את הוראת הל"ת (הוראות מתקני התברואה התש"ל- 1970) עליהן כביכול הם מבקשים להסתמך, ואף לא הצביעו על הפניית תקנות התכנון והבניה אליהן בסוגיה זו. גם בחו"ד השנייה מטעמם אך מצוין כי הדבר הוא "בניגוד למקובל בבניה". בחו"ד הראשונה לא נטען לליקוי זה.
שלישית, ב-ת.א. 20786-05-13 בו אוחזים התובעים (נספח ה' לרשימת האסמכתאות) התובעים דשם הלינו על כך שפתח הניקוז במקלחון הוא במרכז ולא בפינת מפגש שני הקירות כדרישת התקנות. בית המשפט דשם קבע כי אכן דרישת התקנות היא שפתח הניקוז יהיה בפינה במפגש שתי קירות, אך מאחר והדיירים הם אלה שהחליפו את האמבטיה במקלחון, אין לחייב את הנתבעים בגין ליקוי זה.

סעיף 5.29 לחוות דעת המומחה - שבירת סף השיש (1,500 ₪)
55. בהתאם לחוות הדעת קיימים מספר סדקים על גבי אדן השיש בעיקר בחלק המזרחי של המרפסת ויש להחליפו. לטענת הנתבעות, אין לחייבן בתיקון הליקוי אשר לא צוין בפרוטוקול מסירת הדירה למרות שניתן היה לאתרו בבדיקה סבירה. דין הטענה להידחות. לא הוכח לפני שניתן היה לגלות את הליקוי בעת העמדת הדירה לרשות התובעים. בחו"ד גולדשטיין מטעם הנתבעות אף לא נטען לכך (להבדיל מעלות התיקון). מכל מקום, בנסיבות, ונוכח טיב הליקוי כעולה גם מהתמונה (עמוד 34 לחוו"ד השניה) - י ש לראות את התובעים כמי שעמדו בחובת ההודעה לפי סעיף 4א(א)(2) לחוק המכר (דירות).

סעיף 5.39 לחוות דעת המומחה - סימני רטיבות (3,000 ₪)
56. לטענת הנתבעות, הטענה לא נטענה בכתב התביעה , ולכן, המדובר בהרחבת חזית אסורה. מעבר לכך, אם התובעים היו מאפשרים להן לבצע את התיקונים הנזק היה נמנע באשר מדובר בליקויים מתפשטים.
57. גדר המחלוקת נקבעת בכתבי הטענות ודרך כלל אין מקום להתיר העלאת טענות חדשות בשלב זה, עת הצד שכנגד מתנגד לכך. הצורך להקפיד על קיום הוראות פרוצדוראליות מהווה תנאי יסוד לניהול הליכים משפטיים, נאותים, מאוזנים, והוגנים בשמרו לבל ייטלטל הדיון עד אין קץ ו-"נמצאו צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לקויה" (ראו: ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פ"ד יט (4) 337 (1965); וראו: רע"א 1080/19 בדיר אמירה בכר נ' עו"ד ישראל בודה בתפקידו ככונס נכסים (13.5.19); רע"א 2281/05, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קפלנסקי, סב(3) 373; ע"א 9598/07 עמר-פלצר נ' SAMUEL ROZENBAUM DIAMONDS 1992 CO LTD (4.2.10); ע"א 2281/06, אבן זוהר נ' מ"י (2010); ע"א 6539/09, הוועדה לתו"ב "לב הגליל" נ' נסאר (2012); ד"ר י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית- 1995, עמוד 510)). עם זאת, והגם שדעתי אינה נוחה מהתנהלות - בשים לב לטיב הליקוי (רטיבות), לליקויים בהקשר זה שנטענו בכתבי הטענות וחו"ד (כמפורט גם להלן), כמו גם לעובדה שהסוגיה עלתה בעת ביקור המומחה בדירה שנערך גם בנוכחות נציג הנתבעות (המומחה מטעמן), והנתבעות לא בקשו הצגת השלמת ראיות - מצאתי לבחנה לגופ ה.
58. בהתאם לחו"ד המומחה הוצגו לפניו סימני רטיבות בפינת הסלון, רטיבות בחדר ההורים ורטיבות בחדר הילדים. בכל הקשור לרטיבות בחדר ההורים – התיקון כלול בהתייחסות המומחה לסעיף 5.17 - טיפול בחלון, קרי, המדובר בטענה שעלתה.
בכל הקשור לרטיבות בפינת הסלון - להערכת המומחה מקור הרטיבות בכשל באיטום במרפסת הפתוחה. בכל הקשור למרפסת המומחה הורה בסעיף 5.20 לחוות הדעת (העדר שיפועים לניקוז) על פירוק הריצוף וביצועו מחדש בשיפועים על פי התקן ולא פחות מ-1% באופן שיפתור גם את המים העומדים במרכז המרפסת, כאשר עבודות הריצוף כוללות גם את תיקוני האיטום. אם במהלך עבודות אלה במרפסת לא יתגלה כשל באיטום, יש לבצע בדיקת איתור על מנת למצוא את מקור הרטיבות המשפיע גם על קיר המשותף בין חדר השינה (חדר ילדים) והסלון, כאשר, לדידו, קרוב לוודאי שהרטיבות בשניהם נובעת מאותו מקור. ודוקו: בחו"ד הראשונה בפרק "חלונות ועבודות אלומיניום" קיימת התייחסות לצורך באטימה סביב חלונות האלומיניום במרפסת הסלון סביב הוויטרינה וחלון מרפסת השירות מאחר ותתכן חדירת מים (עמ' 10,11). הדבר לא הוכחש בחוו"ד גולדשטיין (עמ' 11).
59. מכאן, הליקוי בחדר ההורים, וככל הנראה בסלון ובחדר השינה , נובע מליקויים עליהם הצביע המומחה מטעם התובעים.
60. בסיכומיהן, הנתבעות אף לא חולקות על כך, אלא טוענות שהחמרת הנזק נבעה מאי מתן אפשרות לתיקון, כחובת התובעים על פי דין כמו גם מכוח חובתם להקטנת נזק. מחד גיסא, במכתב בא כוח הנתבעות עוד מיום 9.11.15 מצוין, בין היתר, כי בכוונתן לבצע עבודות להחלפת ריצוף פגום במרפסת, תיקוני רובה (הגם ללא התייחסות לאיטום) כמו גם איטום סביב חלון חדר השינה וחדר ילדים למניעת חדירת מים, כולל תיקוני רטיבות קיימת.
מאידך גיסא, התיקונים שבוצעו על ידי הנתבעות או מי מטעמן ביום 23.1.15, לרבות איטום החלונות בכל הבית ומרק בחלון חדר השינה, לא צלחו. כך גם, לא הוכחה לפני תרומת אי מתן הזדמנות לתקן ליקויים אלה (אם וככל שאקבל טענה זו, ואדרש לכך גם להלן). הנתבעים בחרו שלא לשלוח שאלת הבהרה למומחה בסוגיה זו. לפיכך, גם דין טענ ה זו להידחות.

סעיף 5.31 לחוות דעת המומחה - מיקום מפסקים לא נגיש – מעצור (700 ₪)
61. לטענת הנתבעות, עלות המעצור 400 ₪ ולא 700 ₪. במענה לשאלת הבהרה מטעם הנתבעות המומחה אישר כי נפלה טעות סופר בחוות הדעת. על כן, יש להפחית סכום של 300 ₪ מחוות הדעת.
62. לסיכום פרק זה - סך כל עלות התיקונים עומד על 40,650 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת (20.4.2017).

זכות הנתבעות לבצע את תיקונים
63. מהמסכים שלפני עולה כדלקמן:
- ביום 23.1.15 בוצעו בדירה מספר תיקונים. התובעים סרבו לחתום על מסמך זה.
- ביום 15.2.15, או בסמוך לכך, נשלחה לנתבעות חוות הדעת השנייה עם דרישה לתיקון הליקויים.
- ביום 12.3.15 השיבה ב"כ הנתבעות כי בכוונת הנתבעות לבדוק את הליקויים הנטענים בחוות הדעת (והמוכחשים) ולהגיש חוות דעת נגדית.
- ביום 27.8.15 הודיעה ב"כ התובעים לב"כ הנתבעות כי רק אתמול התקשר נציג מטעמן וביקש
לתאם עם התובעים פגישה בדירה, אך יש לתאם את הדבר עימה.
ביום 2.9.15 הודיע ב"כ הנתבעות לב"כ התובעים כי מכלול התיקונים יטופלו בשלב הבדק ועל
התובעים לאפשר לנציגי הנתבעות לערוך סיור ולבצע תיקונים בדירה, אם וככל שישנם ליקוים. עוד צוין כי בשטח הפרויקט שוהה דרך קבע צוות של בעלי מקצוע המטפל בתיקוני שלב הבדק ואין מניעה לתאם ישירות מועד בהקדם האפשרי.
- ביום 8.9.15 הודיעה ב"כ התובעים לב"כ הנתבעות כי היא דוחה את טענות הנתבעות ויש להעביר
למשרדה מועדים אופציונאליים לביקור בדירה; ולאחר שתקבל התייחסות מקצועית לטענות מרשיה "נושא ביצוע התיקונים - יישקל".
- ביום 9.9.15 הודיע ב"כ הנתבעות לב"כ התובעים כי נציגה יכול להגיע בימי א ' – ה ' בשעות 15:00 - 07:00 לשם סיור בדירה ותיקונים, במידת האפשר, ועל מרשיה להודיע את המועד המתאים להם. פניה נוספת בוצעה ביום 24.9.15 או בסמוך לכך.
- ביום 29.9.15, או בסמוך, לכך הודיעה ב"כ התובעים כי נציג הנתבעות יוכל לסייר בלבד ב דירה בימים 6-8.10.15 בשעה 08:30 . בו ביום הודיע ב"כ הנתבעות כי הנציג יגיע ביום 6.10.15 בשעה 08:30.
- ביום 6.10.15 הודיעה ב"כ התובעים לב"כ הנתבעות כי מרשה המתין לנציגה מהלך שעה ורבע, אך
הלה לא התייצב. ב"כ הנתבעות הודיע כי עקב אילוצים המועד נדחה ליום 7.10.15 שע 08:30. -
- ביום 31.10.15 דרשה ב"כ התובעים מב"כ הנתבעות את תוצאות הבדיקה. עוד הודיעה על החמרה
ברטיבות בדירה עקב ירידת גשמים לפני מספר ימים.
- ביום 9.11.15 הודיע ב"כ הנתבעות כי נציגה מעוניין לבצע בדירה את התיקונים המפורטים במכתב ן
(רשימה לא סופית) ולצורך כך נדרשים כ-5 ימי עבודה ללא צורך בפינוי הדירה (למעט תיקוני
חשמל, ואלומיניום שיבוצעו במועד נוסף שיתואם ישירות עם התובעים). עוד צוין כי הנתבעות שומרות את הזכות לתקן ליקויים נוספים אם וככל שיימצאו/ יובאו לידיעתן ו/או בשלב הבדק, אם יידרש.
- ביום 9.1.16 הוגשה תביעה זו.
64. ממערכת ההתכתבות בין הצדדים עולה, אם כן, כי בשלב מסוים התובעים הציבו תנאים באשר לאופן תיאום מועדי ביקור בדירה; וחשוב מכך – הציבו תנאים באשר לסוג הביקור בדירה - סיור בלבד ולא ביצוע תיקונים. כך גם היה ביקור נוסף של חשמלאי/מזו"א והתובעים לא אפשרו את סיומו.
65. יש לזכור כי שומה על הקונה ליתן "הזדמנות נאותה" לקבלן לתקן את הדרוש תיקון במהלך שנת הבדק או בסמוך לסיומה. השאלה האם ניתנה "הזדמנות נאותה" אם לאו תוכרע על פי מבחן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בענין סגל (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05) ) עמדה כב' הש. ע. ארבל על חשיבות מתן הזדמנות נאותה וכנה ולא רק "מהשפה ולחוץ":
"תקופת הבדק מיועדת לאפשר איתורם של פגמים ואי התאמות בדירה בתוך תקופה קצובה ותיקונם על ידי המוכר. לתקופת הבדק חשיבות במישור של יחסי הצדדים לחוזה, היות שבקביעת תקופת הבדק נלקח בחשבון אופיו המיוחד של הממכר – דירה חדשה אשר ליקויים בבנייתה עשויים להתגלות אך לאחר זמן – וניתנת אפשרות למוכר לעמוד בקיום חיוביו החוזיים ולמסור ממכר תקין לקונה בעבור התמורה החוזית. כן יש לתקופת הבדק חשיבות במישור רחב יותר – תקופת הבדק תורמת ליעילות המערכת המשפטית ומונעת הקצאה בלתי יעילה של משאבים על ידי שהיא מייתרת, ולו באופן זמני, את הצורך בהגשתן של תביעות בגין פגמים ואי התאמות שנתגלו בדירה במהלך תקופה זו. אלה יתוקנו על ידי המוכר בלא שתידרש פניה לבית המשפט. כמובן, במידה שסבורים הקונים כי המוכר לא כיבד חיובו החוזי לתקן הליקויים בשנת הבדק, פתוחה בפניהם האפשרות לפנות לערכאות בתביעה. מכאן, ככלל, לצדדים כולם, כמו-גם למערכת המשפט, אינטרס בהקפדה על כך שקונים לא יגישו תביעתם בגין ליקויי בניה בטרם הודיעו למוכר על הליקויים ויאפשרו לו לתקנם עד תומה של שנת הבדק.  
....הגשת תביעה בגין ליקויי בניה צריכה להיעשות ככלל לאחר שחלפה תקופת הבדק ולאחר שניתנה לקבלן הזדמנות אמיתית – ולא כזו שהיא בבחינת מן השפה ולחוץ – לתקן הליקויים בתקופת הבדק או בסמוך לסיומה. ..." .

(והשוו: ענין שפייר, שם; ענין אביצור, שם; ע"א 7799/01 סלים נ' שרביב בע"מ , נו(ז) 725, (2002); ע"א 656/99 בר-שירה נ' מעונות ובניין בע"מ פ"ד נז (5) 1 (2003) - להלן "עניין בר שירה"; ע"א 4050/15 גוברין נ' לבנשטיין (28.12.17); בר"ע (חי') 1942/07 סעדון נ' משהב חברה לבנין בע"מ (3.4.08); ת.א (חי') 889-04 עדי נ' אשל הירדן יזום ובניה בע"מ (25.12.11) ; זמיר -חוק המכר בעמוד 589- 600).
66. התנהלות זו אף מחויבת מכוח חובת תום הלב בה מצווה כל בעל דין בעת נקיטה בהליכים משפטיים (ראו: עע"מ 3885/17 קשתות נכסים בע"מ נ' הועדה המחוזית (4.7.18), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 3496/15 בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ (17.1.17); רע"א 8467/06 אבו עקסה נ' בית הברזל בע"מ (8.7.10); בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי פ"ד לה(3) 449 (1981) ; בג"ץ 6215/12 באסטקאר נ' שר האוצר (16.6.15); רע"א 8285/07 פרפרה נ' גולדו (15.9.08); ע"א 9447/06 פוקס נ' אלבס (25.3.08 )).
67. מטעם זה גם אין למצוא לחובת הנתבעות את החמרת הליקויים, מקום בו התובעים סרבו לאפשר להן לתקן, גם אם הדבר היה רק משלב מסוים. הגם, שכאמור, רובצת לפתחם של התובעים חובת הקטנת נזק (ראו: עניין שפייר,שם).
68. מנגד, הוכח כי נציגי הנתבעות ביקרו בדירה וביצעו תיקונים בחודש 23.1.15, אך לא היה בכך כדי לתקן את הליקויים כמו גם ליתן מענה למכלול הליקויים מזה. בהתאם לסעיף 4ב לחוק המכר (דירות) (כנוסחו לאחר תיקון מס' 5 – תשע"א), יש ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים תוך פרק זמן סביר, אך אם "(ב) חזרה ונתגלתה אותה אי ההתאמה או אי ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון.". תיקון זה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, לפיה זכות המוכר לבצע תיקונים אינה בלתי מוגבלת, כאמור עוד ב- ענין אביצור:
"כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם. ... אמנם, התיקונים שביצעה המשיבה בדירות המערערים, בלא הצלחה, חופפים באופן חלקי, ולא אחד לאחד את הליקויים המצויים כעת בדירותיהם, הדרושים תיקון, אך אין בכך כדי לסתור את הקביעה, לפיה המשיבה מיצתה זכותה, בלא הצלחה, ואיבדה את אמונם של המערערים ...." .

(וראו גם: ענין יהודאין, שם; ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה פ"ד נ(2)858 (1996); ע"א (חיפה) 52575-05-15 גלבוע נ' בן ג'ויה (20.10.15); ת.א. (מחוזי ירושלים) 978/95 מילון נ' שכון עובדים בע"מ (24.4.01); ענין בר שירה, שם).
69. זאת ועוד. אכן הנתבעות לא פעלו בזריזות הראויה, ועל פניו, שני הצדדים התמקדו בתכתובת, חלף תיקון הליקויים. מה עוד שמטעם הנתבעות התייצבה לעדות הבעלים והמנהלת של נתבעת מס' 2, בעוד שאנשי המקצוע, לרבות עובדיהם של הנתבעות, אשר באו בדברים עם התובעים ובכלל זה בכל הקשור למצב הדירה, התיקונים שבוצעו בה ושיתוף הפעולה מצד התובעים, לא התייצבו למתן עדות למרות שלא נטען, וממילא לא הוכח כי הייתה מניעה לעשות כן. כשל זה פועל לחובתן, ומהווה חיזוק (שלילי) לגרסת התובעים בענין דא. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (ראו: ע"א 2112/17 גרסט נ' נאווויז'ן בע"מ (2.9.18); ע"א 3523/15 מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש נ' רמ"י (19.3.17); בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (26.5.11); רע"א 3961/10, המל"ל נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.12); ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד סא(3)18 (2006); ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736 (1980); י. קדמי "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, בעמוד 1865 – להלן "על הראיות").
70. כך גם לא נהיר מדוע נדרשה כשנה להמציא חו"ד מטעם הנתבעות. בהקשר זה יצוין כי אמנם בחו"ד גולדשטיין (שהוגשה לאחר התביעה) לא הוכרו מרבית הליקויים שנטענו על ידי התובעים, אך בכך, כשלעצמו, לא היה כדי לאיין את זכותן לבצע את התיקונים. כאמור גם בפסק הדין בו אוחזים התובעים (ענין ג'ויה, אין חובה להודות בכל הטעון תיקון. מה עוד שהיחס בין עלות התיקונים בחוות דעת הנתבעות מזה וחוו"ד התובעים מזה לעומת חוות דעת המומחה אינו כה שונה.
71. מכל מקום, נפרשה לפניי מערכת יחסים עכורה בין הצדדים (ואף בין באי כוחם) שעולה גם מההתכתבות וגם ניכרה במהלך הדיונים לפניי. השפל אליו הגיעו יחסי האמון בין הצדדים בא לידי ביטוי גם במהלך ישיבת ההוכחות, ובנסיבות, מצאתי ליתן לכך משקל מכריע. בנסיבות דא מתן הזכות יחייב מידה בלתי סבירה של פיקוח מצד בית המשפט. מה עוד שמערכת היחסים שבין הצדדים עלולה לגרור אחריה תביעות ופניות חוזרות ונשנות לבית המשפט (וראו גם: ת.א. ( מחוזי חיפה) 1436/98, שמילוביץ נ' אשל הירדן בניה ופיתוח בע"מ (2008); ת.א. ( מחוזי חיפה) 297/96, אוחנה נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (2004); ת.א. ( מחוזי י-ם) 2291/00, נוי נ' ליאל חברה לבניין ונכסים בע"מ (2008); ע נין זלוצין; רע"א 4744/01, מצלאווי חברה לבנין בע"מ נ' אולפן (28.1.12); ת.א. (מרכז) 2270-08-07, אלגריה נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ (11.5.10); זמיר-חוק המכר, בעמוד 581).
72 על כן, ובמטרה להימנע מהליך נוסף באשר לאופן ביצוע התיקון, כיום, ונוכח חלוף השנים, ונסיבות מקרה דא, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, לרבות כמפורט לעיל – מצאתי להורות על תשלום פיצוי כספי , ולאפשר לתובעים לבצע את העבודות באמצעות קבלן מזדמן בשוק החופשי, במועד הנוח להם. נתון זה אף יפחית את אי הנוחות במהלך ביצוע העבודות עליו הצביע המומחה .
73. מטעמים אלה, ובנסיבות, גם אין מקום להעתר לבקשתן החלופית, להעמיד את הפיצוי על בסיס העלות לקבלן (והשוו: ענין בר שירה, ענין סגל). מה גם שאף נתון זה לא הוכח לפני. הנתבעות לא שלחו שאלת הבהרה בענין דא, והסתפקו בהעלאת טענה בעלמא בסיכומים בדבר הפחתת 30-50%. אין די בכך.
איחור במסירה
74. אין חולק כי החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 8.1.14, בעוד שלפי חוזה המכר הדירה היתה צריכה להימסר לחזקתם ביום 31.1.13. ברם, לטענת התובעים, הם קיבלו את הדירה ביום 8.1.14, ללא "טופס 4" וחיבור קבע לחשמל, אשר בוצע אך ביום 30.1.14, ועל כן, תקופת האיחור היא עד ליום 31.1.14.

אי המצאת "טופס 4"
75. לטענת מר דמיטרי כי הוא אולץ לקבל את הדירה ללא חיבור חשמל קבוע מאחר ואוים על ידי הנתבעות או מי מטעמן, שאם לא יקבל את הדירה במצבה, היא תיסגר ולא יבוצע בה כל תיקון. ברם, לא מצאתי כי במקרה זה התקיימו התנאים הדרושים לשם הוכחת כפייה (והשוו: ע"א 2409/10 מגורי נ' מלאכי (23.8.13); ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני פ"ד נח(5) 193 (2004); ע"א 3230/14 פלוני נ' קיבוץ מעברות (7.9.15); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ פ"ד מח(5)705 (1994); ענין שפייר, שם; על הראיות, חלק רביעי, בעמוד 1777) ).
76. לפנינו 'עדות יחידה' של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה. אמנם, יש וניתן לקבל עדות יחידה, אך בנסיבות, לרבות מכלול הראיות שלפני, הגיונם של דברים כמו גם התרשמותי הבלתי אמצעית מעדות התובע והאדרת הדברים על ידו – לא מצאתי לקבלה (והשוו: ע"א 765/18 חיון נ' חיון (1.5.19); ע"א 51059-02-14 עיריית לוד נ' אלמליח (4.2.15) ו-רע"א 1671/15 אלמליח נ' לוד (17.5.15); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד(2) 559 (2000); ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פ"ד לה(2)48 (1980); ע"א 295/89, רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; רע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (2007); : ע"א 8143/14 חלפון נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (29.1.17) על הראיות, עמוד 1430 ואילך).
77. בפרוטוקול המסירה התובעים לא צ יינו שאין חיבור קבע של הדירה לחשמל. מנגד, התובעים ציינו 11 ליקויים בדירה, לרבות בגין תיקוני רובה, תיקוני אריחי דקור, תיקוני צבע, העדר נקודת מים, ניקיונות וכיו"ב תוך ציון כי הבדיקה היא בעין לא מקצועית, ואף הוסיפו וציינו כי חומר ריצוף וחיפוי רזרבי לא נמסר להם. התנהלות זו לא מעידה על אדם מאוים ו/או שנכפה עליו לקבל את הדירה מזה; ולא מתיישבת עם אי איזכור פרט כה מהותי (העדר טופס 4 - אישור להספקת חשמל/מים/טלפון – לעיל ולהלן "טופס 4") . עוד הוכח כי התובעים היו מלווים על ידי עורך דין, לרבות בעת חתימת החוזה (ראו: עמוד 4 לפרוטוקול שורות 8-11). מנגד, לא הוצג לפני ולו מכתב אחד בטרם קבלת הדירה, או לאחר מכן, לרבות בהתכתבות עם באת כוחם הנוכחית, בו נטען כי התובעים נאלצו לקבל את הדירה, ללא חיבור קבע לחשמל , תוך הפרת חוזה המכר.
78. יתירה מזאת. התובע העיד בד בבד כי לא התגורר בדירה משך חודשים - עדות שכשלעצמה מעוררת קשיים (ראו: עמוד 5 לפרוטוקול שורה 9 עד עמוד 6 לפרוטוקול שורה 17 ). מכל מקום, עדותו זו לא מתיישבת עם טענה כי נאלץ לקבל את הדירה ביום 8.1.14 ולחיות בה עם חשמל זמני עד חיבור הקבע במהלך אחד החורפים הקשים לשיטתו (ראו: סעיף 32 לתצהירו – ת/1).
79. מכל מקום, גם אם אקבל את טענת התובעים כי בעת חתימת פרוטוקול המסירה הדירה לא חוברה לחשמל חיבור קבע, לא יהיה בכך משום הפרה. נספח ז' לחוזה המכר, כולל את השינויים שנערכו בנוסח חוזה המכר לבקשת התובעים, (וראו גם עדות מר דמיטרי כי "בחוזה לא היה דבר שרציתי לשנות ולא נכתב" – ראו: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 5-8). נספח זה כולל גם שינוי/תוספת לסעיף 20.1 (שעניינו מועד מסירת הדירה) , בזו הלשון:
"המוכרת מתחייבת לעשות כל שלאל ידה על מנת למסור את הדירה לאחר שהוצא בגינה ובגין הבניין בו היא מצויה טופס 4 (טופס אכלוס), ולכל היאוחר המוכרת מתחייבת להמציא טופס 4 תוך 4 חודשים מיום מסירת החזקה. מכל מקום, לא יהיה באי המצאת טופס 4 כדי לעכב מסירת החזקה ו/או כדי להוות הצדק לעיכוב כאמור".

מכאן, שינוי מוסכם זה לנוסח, מורה מפורשות כי העדר טופס 4 לא ימנע את קבלת חזקה בדירה. משכך, אין בהעדר חיבור חשמל קבע לדירה בעת מסירת החזקה משום הפרה של התחייבויות הנתבעות, ואם וככל שכטענת התובעים הבניין חובר תוך 23 ימים ממועד המסירה, הרי שהנתבעות עמדו בחובתן לפי חוזה המכר. ויודגש – אם וככל שהמדובר היה בהוריה בנוסח האחיד, הייתי נוטה שלא לקבלה, אך המדובר בהוריה עליה הסכימו הצדדים בנפרד בנספח שינויים שביקשו התובע ים, ובוצעה, כאמור, בליווי עורך דין מטעמם. משכך, יש לכבד את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים.
80. לא זו אף זו- במהלך החקירה נגדית וסיכומיהן בקשו הנתבעות להציג את טופס 4 שניתן לבניין ביום 30.12.13. אכן, כטענת התובעים, אין מקום להתיר לנתבעות להציג ראיות חדשות, לראשונה בחקירה נגדית. לא הייתה כל מניעה להציג את הראיה לכל היאוחר במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות, ואין בפי הנתבעות כל הסבר לכך (וראו: רע"א 6165/15 אירוטל נ' סלקום (13.12.15); רע"א 8366/14 דפני נ' עמותת אוהל רחל (27.1.15); רע"א 2715/13 חוסיין נ' ממ"י (28.11.13); והשוו: רע"א (מרכז) 37594-2-17 ז.ב נ' ישיבת גבעת שמואל (15.3.17)). מכל מקום, לאור המסקנה אליה הגעתי, אין במסמך זה, כדי לשנות ממסקנתי.

כוח עליון ושינויים
81. לטענת הנתבעות, חלו שני אירועים שהם בבחינת "כוח עליון" וגרמו לעיכוב משך 30 יום לפחות, אשר לא מזכה את התובעים בפיצוי : האחד , הצפה מגשמים שארעה בחורף 2013 בגינה נמנעה הגישה לפרויקט; והשני, ימי סגר על שטחי איו "ש וצווי מילואים לעובדים עקב מבצע עמוד ענן ב 11/12. ויאמר מיד- דין הטענה, על שני חלקיה, להידחות.
82. ראשית, הנתבעות לא הביאו כל ראיה לתימוכין בטענות אלה, או איזה מהן, לרבות בדבר מועדי ההצפה ומניעת גישה לפרויקט כמו גם צווי מילואים לעובדים וימי סגר. מה גם, שימי סגר אינם כשלעצמם בבחינת כוח עליון ((ראו: ת.א (י-ם) 17180/00 כהן צבי נ' מנשה לוי חברה לבנין בע"מ (31.8.03)).
שנית, היה על הנתבעות להודיע בזמן אמת לתובעים על העיכוב ולציין את מועד המסירה הנדחה. כך גם היה על הנתבעות להוכיח כי השינוי גרם בפועל לעיכוב בבניה ומשכו. זאת אף זאת לא עשו (ראו גם סעיף 30 לחוזה; רת"ק (מחוזי ב"ש) 15816-11-16 אחים אום שותפות רשומה נ' חיים (31.3.17); ח"א 702/06 היועמ"ש נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ 6.12.11; פסקי הדין ז/1, ז.2, לרשימת האסמכתאות).
שלישית, במסגרת הסיכומים הנתבעות לא חזרו על טענות אלה, וטוב שכך .
83. עוד נטען כי חל עיכוב עקב שינויים שביקשו התובעים.
ראשית, לא הוצג לפני פירוט השינויים שהתבקשו על ידי התובעים, טיבם, ומספר ימי העיכוב בגינם. כל שנטען בתצהיר היחיד מטעם הנתבעות הוא כי: "חלו עיכובים שונים, בגין שינויים שביקשו התובעים בדירתם". סתמו ולא פירשו. ויוער בהתאם לסעיף 11.2 לחוזה כל פניה בבקשה לבצע שינויים ו/או תוספות בדירה, תהיה בכתב בלבד, על גבי טופס הזמנת תוספות ושינויים בנוסח הקיים אצל הנתבעות.
שנית, שומה היה על הנתבעות להודיע לתובעים בעת בקשת השינוי כי הדבר יגרור עיכוב במסירה ומשכו, חלף העלאת הטענה בדיעבד, ובאורח כללי. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי עת הוסכם על השינויים , הודע לתובעים כי הדבר יגרור עיכוב במסירת הדירה ומשכו.
ודוקו: המדובר בטענה המשרתת את ההגנה, ועל כן הנטל להוכיחה עלה על הנתבעות (ראו: רע"א 1530/13 גדלב נ' הארגז מפעל תחבורה בע"מ (5.5.13); ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (28.7.15); ע"א 895/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (2.11.14)); ע"א 9183/09 The Football Association Premier League נ' פלוני (13.5.12); ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני פ"ד כז(1) 744 (1973)).
שלישית, אמנם בחוזה המכר נתונה לנתבעת זכות לאחר במסירה לתקופות מצטברות, מסיבות שונות ללא פיצוי (ראו למשל סעיף 30 לחוזה המכר), אך הוראה זו נסוגה מפני הוראות חוק המכר דיות.
84. סעיף 5א לחוק חוזה המכר (בנוסחו כיום, לאחר תיקון מס' 5 מיום 6.4.11) מורה כדלקמן:
"5א. (א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:
(1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;
(2) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך....
(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו."

תכלית התיקון היתה להגביר את ההגנה על זכויות רוכשים ( ראו: דברי ההסבר להצעת חוק המכר דירות (תיקון מס' 5), התשס"ו -2006, עמ' 140 (חוברת 263); רע"א 6605/15 שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ (21.2.16); ע"א(חי') 50125-01-18 מימון נ' שתית בע"מ (12.4.18); ע"א (ת"א) 18944-09-17 נבון נ' יוסף צליח בע"מ (22.8.18)). המדובר בהוראה קוגנטית, ועל כן, כיום, מעבר לשישים יום אין איחור שאינו מפוצה, למעט כוח עליון. לפיכך, ומשהנתבעות ויתרו על טענתן לכוח עליון, וטוב שכך – אין מקום לטענה בדבר עיכוב נוסף שאינו בר פיצוי (והשוו פס"ד שניתנו התיקון ו ראו בתניות אלה תניות פטור מקפחות: ע"א 4337/02 ירמיהו עיניי חברה לבניין בע"מ נ' קואופ צפון נהיפרשוק רשתות שיווק בע"מ פ"ד נח(1)799 (2003); ע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין (12.4.11) ).
85. על כן , אני קובעת כי היה איחור במסירת הדירה במשך 11.25 חודשים.

גובה דמי השכירות
86. בשלב זה, אין חולק כי ביום 10.3.14 הנתבעות שילמו לתובעים פיצוי בסכום של 28,350 ₪ בגין 6 חודשים (ולא 3 חודשים כפי שנטען מלכתחילה). ברם, לשיטת התובעים, יש לפצותם בסכום נוסף של 31,500 ₪, לפי החישוב הבא: 3,500 ₪ לחודש X 150% X 6 חודשים.
87. התובעים לא הציגו חוות דעת מטעמם בכל הקשור לגובה דמי השכירות בגין דירה דומה בגודלה ובמיקומה. מדובר בעניין שבמומחיות ושומה היה על התובעים לעשות כן , לרבות על דרך המצאת חוות הדעת, חלף הותרת הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט. ויודגש - במקרה דא לא היה כל קושי אובייקטיבי להביא ראיות מדויקות ואמינות בדבר עלות זו, ועל כן אין מקום לקבוע את הפיצוי על דרך האומדנה.
88. בהקשר זה אין די בהפניה למסמך הקשור לדירה אחרת, אשר נתוניה לא הוכחו כדבעי (נספח ט' ל-ת/1). מר דימטרי הודה שהוא כלל לא מכירו, ומטעם זה אף לא היה בעדותו כדי להבהיר הדברים (ראו: עמ' 12 לפרוטוקול שורות 16-25). מה עוד שמטעם זה אף אין מקום לקבל מסמך זה כראיה (ראו: על הראיות, חלק שני , בעמוד 908-909). מכל מקום, אין בכך כדי לעמוד בנטל המוטל על התובעים. בשולי הדברים יוער כי בהתאם למסמך הנ"ל האיחור הוא עד 31.12.13, ויש בכך משום תימוכין לטענת הנתבעות בדבר מועד טופס 4.
89. ברם, בשלב זה מוסכם כי ה פיצוי לתובעים בגין 6 חודשי איחור ( 28,350 ₪ ) חושב לפי דמי שכירות בגובה של 3,150 ₪. הנתבעות מציינות במפורש כי לשיטתן זה גובה דמי השכירות של דירה דומה בעת הרלוונטית (ראו: סעיף 123 ל-ת/1). לפיכך, מצאתי לקבל שווי זה כבסיס לחישוב.
90. בהתאמה, נותרה יתרת חוב לתשלום בסכום קרן של 22,247 ₪ נכון ליום 8.1.14, לפי החישוב הבא:
8 חודשים X 3,150 ₪ X 150% = 37,800 ₪
3.25 חודשים X 3,150 ₪ X 125% = 12,797 ₪
סה"כ: 50,597 ₪
שולם: (28,350 ₪)
יתרה לתשלום: 22,247 ₪.
בשולי הדברים יצויין כי בהתאם לנספח ז' לחוזה המכר "סך הפיצוי החודשי המוסכם יהווה דמי שכירות ראויים לדירה כגון זו הנרכשת עפ"י חוזה זה ואשר לא יפחת מ- 2,400 ₪".

קיזוז סכומים
91. התובעים מוסיפים וטוענים כי לא היה מקום לקיזוז מתשלום הפיצוי בגין איחור ביום 10.3.14: - 274 ₪ בגין שינויים בדירה; ו- 1 ,500 ₪ בגין חיבור /מונה חשמל. דין הטענה להידחות.
92. ראשית, אם וככל שהדבר לא היה מקובל, לא נהיר מדוע התובעת חתמה על קבלת ההמחאה. מכל מקום, בהתכתבות הנרחבת בין הצדדים ובאי כוחם – לא עלתה טענה לענין דא.
שנית, בכל הקשור לחיבור מונה חשמל – התובעים לא שבו על טענתם בסיכומים ולא בכדי. בהתאם לסעיף 27.1 לחוזה המכר התובעים הסכימו שהנתבעת תגבה מהם את הסכום במקום שישולם ישירות לחברת החשמל (וראו גם האמור בפסק דין בעניין דירה אחרת בפרויקט - נספח ז.3 לרשימת האסמכתאות מטעם התובעים). למעלה מהדרוש יצוין כי גם אם הייתי מקבלת את הטענה (ולא היא), לא הוכח שהסכום אותו היו נדרשים לשלם לחברת החשמל ישירות בגין החיבור היה פחות מהסכום בו חוייבו על ידי הנתבעות והפער בין הסכומים, אם בכלל.
שלישית, בכל הקשור לסכום של 274 ₪ בגין שינויים - הוכח כי התובעים ביקשו לבצע שינויים בדירה. התובעים לא פרטו איזה שינוי לא בוצע בסכום זה (או בכלל), והאם הדבר לא בוצע עקב ביטול השינוי (שאז יש חיוב בגובה של 15% לפי סעיף 11.7 לחוזה המכר) או מטעם אחר. בחקירתו הנגדית מר דימטרי לא ידע להבהיר זאת (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול ש ורות 2-14). כאמור טופס הזמנת שינויים לא הוצג לפני (סעיף 11.4 לחוזה המכר).

ירידת ערך (20,000 ₪)
93. לטענת התובעים, הנישה בחדר רחצה הורים לא מופיעה בתוכניות המכר והיא נגרמה כתוצאה מבליטת עמוד מחופה. ליקוי זה גורם לירידת ערך כמו גם מונע גישה סבירה למשטח הרצפה באזור תליית הכביסה. עוד נטען כי קיימים ליקויים ברכוש המשותף לרבות בחיפוי החוץ, הגורם אף הוא לירידת ערך הדירה, ונאמד על ידם בסך של 20,000 ₪.
94. בכל הקשור לנישה – ראשית, בהתאם לחוות הדעת , קיימת נישה בתוכנית המכר במימד שונה. החלק הקטן שהוקטן עבר לזכות חדר השינה, כך שבפועל לא נגרם כל נזק ולא קיים ליקוי. קביעתו זו של המומחה לא נסתרה והיא מאומצת על ידי. שנית, התובעים לא צרפו חוו"ד שמאית או כל מסמך אחר התומך בטענתם כי המימד השונה גורם לירידת ערך, למרות שלא הייתה כל מניעה לעשות כן. כזכור התובעים הציגו שתי חוות דעת הנדסיות. משכך, לא הוכח קיומו של ליקוי וממילא ירידת ערך עקב כך.
95. בכל הקשור לרכוש המשותף – ראשית, האמור לעיל בסעיפים 22- 26 באשר לתביעה בגין ליקויים ברכוש המשותף, בפרט משתלויה ועומדת תביעת התובעים והדיירים האחרים בבית המשפט המחוזי בגין ליקויים ברכוש המשותף, יפה ובמשנה תוקף ביחס לכך. שנית, אין די בטענה כללית לליקויים ברכוש המשותף. התובעים לא פרטו, וממילא לא הו כיחו, כל ליקוי נוסף ברכוש המשותף. שלישית, אין לפני חוות דעת שמאית או כל מסמך אחר המעיד על ירידת ערך בגין ליקויים נטענים כללים אלה ברכוש המשותף (או בכלל). משכך, גם לא הוכחו ליקויים נוספים ברכוש המשותף, וממילא ירידת ערך עקב כך.

נזק לא ממוני
96. אין ספק כי בגין הליקויים כמפורט בחו"ד המומחה, אותה אימצתי, נגרמה לתובעת עד כה עגמת נפש. כך גם על פי חוות הדעת העבודות תמשכנה שלושה שבועות (חלופה ראשונה). מטבע הדברים, בתקופה זו תגרמנה לתובעים טרדות והפרעות לשגרת חייהם ויכולתם ליהנות מדירתם.
97. לעניין זה יש לזכור כי בקביעת גובה הפיצוי עבור "עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים ...אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו ...עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות" (ראו: ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.08); וראו גם: ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית בע"מ נ' נחמיאס פ"ד מו(2) 60 (1992); ענין סגל, שם; ע"א (חיפה) 39083-04-14 צמח נ' חברת גב ים לקרקעות בע"מ (5.1.15); ת.א. (מחוזי ת"א) 7261-07-13 פולג נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ (25.9.17); ענין חלמיש, שם; ת.א. (מחוזי ת"א) 14280-02-13 כהן נ' גאון נדל"ן בע"מ (1.8.17)).
98. לאחר ששקלתי את כל הפרמטרים הצריכים לעניין, לרבות כמפורט לעיל, ומכלול ההתנהלות - מצאתי כי בנסיבות מקרה דא יש להעמיד רכיב זה על דרך האומדנה, על סכום של 7,500 ₪.

סוף דבר
99. אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את כל הסכומים המפורטים להלן:
- סכום של 40,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק , החל מיום 20.4.17 ועד התשלום בפועל;
- סכום של 22,247 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8.1.14 ועד התשלום בפועל;
- סכום של 7,500 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל;
- שכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
100. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחו ד, להשיב לתובעים את אגרת בית המשפט ושכ"ט המומחים בהם נשאו, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד ביצוע כל תשלום ועד השבתו בפועל.

לצדדים נתונה זכות ערעור.
המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.
ניתן היום, י"ח תשרי תש"פ, 17 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.