הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 15

לפני:
השופט יעקב שפסר, סגן הנשיאה

המערערת:

מדינת ישראל – משרד החקלאות
ע"י ב"כ עו"ד א' סירוטה ועו"ד א' אביאני

נגד

המשיב:

אוריאל תמאם

פסק דין

תיק זה הועבר לטיפולי ע"י כב' הנשיאה ר' לורך, ועניינו ערעור על החלטותיה של כב' נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז מיום 26.11.19 ומיום 14.1.20 בתיק 56352-06-19, לפיהן הורתה על העברת הדיון בכתב האישום שהגישה המערערת נגד המשיב בבית משפט השלום בראשון לציון לבית משפט השלום בנתניה. החלטת כב' הנשיאה ניתנה בבקשה שהוגשה על ידי המשיב להעברת הדיון לבית משפט השלום בנתניה - עיר מגוריו. המערערת עותרת לביטול החלטה זו והחזרת התיק לדיון בבית משפט השלום בראשון לציון.

ברקע הערעור כתב אישום שהגישה המערערת נגד המשיב, בעקבות בקשה שהגיש האחרון להישפט, בעקבות קנס מנהלי שהוטל עליו בגין ביצוע עבירת דיג לא חוקי.

בהחלטתה התייחסה כב' הנשיאה להוראות סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982, הקובע כי "דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם".
בהתאם לאמור קבעה הנשיאה, שהיה מקום להגיש את כתב האישום בבית משפט השלום בעתלית (המצוי באזור השיפוט בו נעברה העבירה) או בבית משפט השלום בנתניה (המצוי באזור השיפוט בו מתגורר הנאשם). כב' הנשיאה קבעה עוד כי אמנם בית משפט השלום בראשון לציון מצוי בתחומי מחוז מרכז, אולם אינו מצוי באזור השיפוט בו התגורר המשיב או נעברה העבירה. בנוסף שקלה כב' הנשיאה שיקולים הנוגעים להשוואת עומסים בין בתי המשפט השונים במחוז. לאור האמור נעתרה לבקשה.
בהחלטתה של כב' הנשיאה מיום 14.1.20 שניתנה בעקבות בקשת המערערת לעיון מחדש, הדגישה כי ההחלטה ניתנה מטעמים שונים לרבות השוואת עומסים ונטלים בין בתי המשפט השונים במחוז, והותירה את החלטתה המקורית על כנה. מכאן הערעור.

תמצית נימוקי הערעור היא, שאין מקום לקביעה שבית משפט השלום בראשון לציון אינו מצוי באזור השיפוט שבו מתגורר הנאשם, וכי לא היה מקום להורות על העברת הדיון לאחר תחילת המשפט, זאת משסעיף 49 לחוק בתי המשפט קובע סמכות לעניין זה בתנאי שטרם החל הדיון בתיק.
בנוגע לשיקול השוואת עומסים טוענת המערערת, כי אכן מדובר בשיקולים לגיטימיים ודווקא בשל כך, לא צריכה ההחלטה בנושא להתקבל "אד הוק" בתיק ספציפי, אלא כחלק מראיה מערכתית כוללת, הלוקחת בחשבון גם את הפגיעה הצפויה בתביעה, הפועלת מזה שנים ארוכות לפי מדיניות קבועה המתואמת עם נשיאי בתי המשפט במחוזות. במסגרת זו ולנוכח העדר היכולת לנהל הליכים בודדים בבית משפט שונים ברחבי הארץ בשל מיעוט תובעים המכהנים במשרד החקלאות (3 תובעים בלבד), מוגשים על ידה כל כתבי האישום בבית משפט השלום בראשון לציון ונדונים בימי דיון מרוכזים. הדבר נדרש לצורך יעילות ההליכים ומניעת ניהולם של תיקים בודדים בבתי משפט שונים.
המערערת מוסיפה וטוענת כי בחודשים האחרונים עמדה בפני גל בקשות דומות עד זהות, שהוגשו להעברת מקום השיפוט בתיקים שעניינם עבירות על פקודת הדיג, עד כי נדמה שנכתבו בידי אותה יד. בקשות אלה נדחו ברובן על ידי נשיאי בתי המשפט השונים.

תגובת המשיב התבקשה והתקבלה וכן התקבלה ביום 9.3.20 הודעה משלימה מטעמו, ובה עותר הוא לדחיית הערעור וסומך את טיעוניו על נימוקי כב' הנשיאה בהחלטה.
המשיב טוען בתשובתו כי "המערערת משקיעה משאבים ניכרים, רק כדי לנסות ולטרטר את המשיב לבית משפט מרוחק....התנהלות בלתי ראויה מצד המערערת, שלכאורה נגועה בחוסר תום לב דיוני ובניסיון בלתי ראוי לפגוע בזכות המשיב להליך הוגן, תוך הכבדת הוצאותיו באופן שמימוש זכותו להוכיח חפותו, תעלה לו יותר מאשר גובה הקנס עליו ביקש להישפט". לדבריו, אין לאפשר לאף בעל דין ובכלל זה לתביעה לבחור ערכאה והמערערת מנצלת לרעה את כללי הסמכות המקומית.
המשיב מוסיף וטוען כי טענת המערערת כנגד הקביעה בדבר מחוז השיפוט היא ניסיון "לדוג במים עכורים ע"י היאחזות במילה, לשם עיוות משמעות הדברים". כן טוען המערער כנגד הטענה לפיה לא היה מקום להחליט על העברת ההליך, לאחר תחילת המשפט וסבור שאף טענה זו מהווה דוגמא ל"התנהלות הבלתי ראויה בעליל מצד המאשימה, אשר אין מנוס מהגדרתה כהתנהלות נפסדת שנגועה בחוסר תום לב דיוני", זאת משהגיש בקשה להעברת הדיון עוד קודם שהחל משפטו ושאף הודעת הכפירה שמסר היתה כפופה לטענתו זו.

בפתח הדברים אבקש להעיר, כי לא מצאתי כל מקום לביקורתו הקשה של המשיב בנוגע להתנהלות בלתי ראויה כביכול מצד המערערת או חוסר תום לב מצידה. ראוי היה בעיני לו היה המשיב נמנע מהערות אלה, שאין בהן כל יסוד, ומתמקד בטיעון לגופם של דברים.

טענות המערערת בערעורה מבוססות למעשה על שני ראשים שהיוו יסוד להחלטה קמא: האחד – קביעת בית המשפט קמא בדבר אזור השיפוט. לעניין זה אכן קבע בית המשפט קמא כי בית משפט השלום בראשון לציון מצוי בתחומי מחוז המרכז אולם אינו מצוי באזור השיפוט בו מתגורר המשיב. בחינת ההחלטה ונוסחה מלמדים לכל היותר על פליטת קולמוס מצידה של הנשיאה, אשר קבעה כאמור מפורשות שמדובר באותו אזור שיפוט, כשהתכוונה מן הסתם לציין ש מקום מגורי המשיב קרוב גאוגרפית לבית המשפט בנתניה מאשר לבית המשפט בראשון לציון (להבדיל מהעדר סמכות מקומית כנטען).
על כן, ברורה סמכותו של בית משפט השלום בראשון לציון לדון בתיק זה, ואין לי ספק שזו אף היתה כוונת הנשיאה בהחלטתה.

הטענה השניה נוגעת לשיקולי היעילות והשוואת העומסים בין בתי המשפט השונים במחוז. זו הטענה המשמעותית יותר הנדרשת לבחינה.
אין ספק שלא יכולה להיות מחלוקת שהמדובר בשיקול לגיטימי שעל הנשיא הרלוונטי להביא במניין שיקוליו, קודם מתן החלטתו. במסגרת זו קובע סעיף 49 (ב)(2) לחוק בתי המשפט, כי השיקולים הרלוונטים הם מידת הפגיעה הצפויה בבעלי הדין כתוצאה מההעברה, המרחק בין בית המשפט ממנו מועבר ההליך לבית המשפט הנעבר, והבטחת נגישות בעלי הדין לבית המשפט. מאליו ברור כי הסעיף אינו מבחין בין בעלי הדין, והוא חל הן על המדינה והן על הנאשמים.

עם זאת, במסגרת היעילות הדיונית ולנוכח סוג כתבי האישום נושא הנדון שעניינן עבירות הנחשבות כקלות יחסית, אל מול מצבת התובעים הממונים על ידי המדינה בעניין זה, לגיטימי בעיני בהחלט התיאום המתבקש בין המערערת לנשיאי בתי המשפט השונים, בדבר קביעת מדיניות הגשתם המרוכזת בימי דיונים מרוכזים. מצב דברין זה מחויב המציאות לנוכח מגבלות הנובעות משיקולי יעילות, אפקטיביות האכיפה וההרתעה, הפחתת עומסים מיותרים, ועל מנת להימנע מהקצאת משאבים וניוד תובעים (שמספרם מצומצם מלכתחילה) לצורך ניהולם של הליכים בודדים בבתי משפט שונים דבר העלול לגרום לסחבת והכבדה מיותרת על עבודת בית המשפט . פיזור הדיונים בעבירות אלו בין בתי משפט שונים, יש בו בהחלט משום פגיעה באינטרסים האמורים לרבות באינטרס הציבורי לצמצום משאבים שיפוטיים ויעול ההליכים, אינטרס משותף כמובן גם לשיקולי המערכת המשפטית.

לא מצאתי מקום לטענה הנוספת שהעלתה המערערת בדבר המועד בו התקבלה ההחלטה, לכאורה לאחר תחילת המשפט, זאת משהעלה המשיב טענה זו מבעוד מועד קודם לכן, ומקובלת עלי טענתו כי נאות להשיב לאשמה מטעמי יעילות דיונית, תוך הבהרה שהוא עומד על בקשתו. כן לא מצאתי תרומה של ממש בפסיקה אליה הפנתה המערערת, זאת משמצב הדברים בה היה אי קבלת ערעורים הנוגעים להחלטות שדחו בקשות להעברת מקום השיפוט, מצב שאינו כנסיבות ענייננו.

למרות כל האמור, לא מצאתי בעניין הנקודתי שלפני הצדקה להתערבותי והחלפת שיקול דעתה של כב' הנשיאה בשיקול דעתי, זאת משאין בידי כל נתונים בדבר השיקולים המערכתיים הנוגעים להשוואת העומסים בין בתי המשפט השונים במחוז שהיוו יסוד להחלטה נשוא ערעור זה. חזקה על כב' הנשיאה, שבידה הנתונים האמורים, כי קבעה את עמדתה באופן נקודתי ככל הנראה בתיק זה, מבלי שיש בהחלטתה משום קביעת עמדה מצדה לבקשות דומות אחרות ככל שתוגשנה.

בכפוף להערתי שבסעיף 10 ו-12 לעיל, נדחה הערעור.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.