הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 12

לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין: שרון לביא, ת.ז. XXXXXX257 (להלן "החייב /ת")

המבקש/ת / החייב/ת:

שרון לביא

נגד

משיבים

1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.יעקב ישראל (מנהל מיוחד)
3. מלי מזל תומר
4.י.נ גלובס בע"מ (נושה)

פסק דין

1. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 30.5.18.

2. מאז ועד היום לא נעשה דבר בהליך, למעט בקשות חוזרות ונשנות לביטולו, עקב מחדלי החייב.

3. בתאריך 11.2.19 הוגשה בקשה ראשונה לביטול ההליך. בהחלטה מיום 28.3.19 ניתנה לחייב הזדמנות להסיר מחדלים ולפעול לפי הוראות ההחלטה, שאם לא כן ההליך יבוטל.

4. בתאריך 11.6.19 הוגשה בקשת נושה לעדכון בית המשפט, לפיה החייב צובר חוב לקופה. בתגובה, החייב התחייב להסיר את החוב בתוך 14 ימים, וביום 25.6.19 ניתנה לו ארכה בהתאם.

5. חלפו 14 ימים ויותר, ושוב הוגשה בקשת נושה ביחס לחוב לקופה, זאת ביום 16.7.19. במקביל, ביום 19.9.19 הגישה גב' תומר בקשה לפתוח בהליך נגד החייב, עקב חוב חדש שצבר במהלך ההליך, כאשר החייב לווה ממנה כספים, לטענתה, החל מחודש 1/19.

6. ביום 2.10.19 הגיש החייב בקשה ראשונה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשתה של גב' תומר, וזאת עד ליום 24.10.19. ארכה ניתנה כמבוקש.

7. בינתיים, ביום 23.10.19 הגיש המנהל המיוחד עדכון ובקשה לביטול הליך. בעדכון זה המנהל המיוחד הפנה לכך שהחייב צבר חוב של 11 תשלומים לקופה (סך של 5,500 ₪), לא הגיש דוחו"ת כלכליים מזה 10 חודשים ולא התייצב לחקירה אף שזומן פעמיים.

בהחלטה מאותו יום ניתנה לחייב הזדמנות לתת טעם, עד ליום 7.11.19, מדוע הליך זה לא יבוטל.

8. בתגובה שהוגשה ביום 4.11.19 החייב טען שנפגע בתאונת עבודה, והתחייב להסיר את החוב לקופה בתוך 3 חודשים. החייב לא התייחס לבקשתה של גב' תומר.

בהחלטה שניתנה ביום 7.11.19 בוטל הדיון שהיה קבוע בתיק, עקב מחדלי החייב, והוריתי לחייב להסיר את החוב בשני תשלומים ולהסיר מחדלים בתוך 14 ימים.

9. ביום 9.12.19 ביקשה גב' תומר מתן החלטה בבקשתה, ולחייב ניתנה הזדמנות נוספת להגיב לבקשתה.

בינתיים, באותו יום, המנהל המיוחד הגיש בקשה נוספת לביטול הליך, ועדכן שהחייב לא עשה דבר מאז ההחלטה מיום 7.11.19, קרי: לא שילם דבר לקופה ולא הגיש דוחו"ת.

10. ביום 22.12.19 החייב ביקש שוב ארכה, עד ליום 31.12.19, וזו ניתנה לו.

11. ביום 1.1.20 החייב הגיש שוב בקשת ארכה, עד ליום 10.1.20, בהסכמת המנהל המיוחד. הסכמתה של גב' תומר לא צוינה.

בהחלטה מאותו יום ציינתי, שהחייב גורם להשחתת זמן שיפוטי, כי תיק זה אינו אלא רצף של בקשות ארכה של החייב, והוריתי לחייב להגיש תגובה עד ליום 10.1.20, ובה לנמק מדוע הליך זה לא יבוטל.

12. בתגובה שהוגשה על ידי החייב לבקשתה של גב' תומר הוא טען, כי גב' תומר "סייעה" לו (עקב יחסי חברות) בסך של 15,000 ₪, ולא דובר בהלוואה. אשר לבקשת המנהל המיוחד, טען החייב כי הוא מתחייב להסיר את החוב לקופה במלואו עד ליום 30.1.20 וכן להגיש את הדוחו"ת החודשיים.

13. לאחר עיון בתגובות החייב, אני סבורה שאין בהן כדי לתת טעם ראוי לכך שההליך לא יבוטל.

ראשית, גם לשיטת החייב, הוא קיבל כספים בהיקף ניכר במהלך ההליך, לטענתו אמנם לא כהלוואה, אך מבלי שדיווח על כספים אלו, וכאשר במקביל הוא יצר חוב משמעותי לקופה. מדובר בהתנהלות חסרת תום לב בהליך. נעלם מעיני החייב, כנראה, כי אינו יכול לקבל ולצרוך כספים כהבנתו, שעה שהוא חוסה תחת הגנת ההליך.

שנית, לחייב ניתנו די והותר הזדמנויות. לא ייתכן לתת הזדמנות אחרונה, ולאחריה עוד הזדמנות, ולאחריה הזדמנות אחרונה נוספת. לכל דבר יש סוף פסוק. לו באמת חפץ החייב ב"הזדמנות אחרונה אחרונה" (שספק רב האם הייתה ניתנת) היה יכול להפקיד את הכספים ולשלוח את הדוחו"ת בפרק הזמן שחלף מאז בקשתו האחרונה של המנהל המיוחד – פרק זמן של חודש שלם.

זה כמעט שנתיים הליך זה אינו מקודם, תוך בזבוז זמן משווע של בעל התפקיד ושל בית המשפט. החייב אינו מכחיש שזומן פעמיים לחקירה ולא התייצב – תוך אדישות מופגנת לזמנו של בעל התפקיד. החייב אפילו לא הגיש דוחו"ת, חובה שאין כל עלות כלכלית בצדה. בזמן שבעל התפקיד ובית המשפט נתנו לחייב הזדמנות אחרי הזדמנות, שהוא לא מילא, החייב עסק בקבלת כספים לא מדווחים מצד שלישי, בין אם כהלוואה ובין אם במסגרת יחסי ידידות כלשהם . החייב שב והתעלם מבקשות של המנהל המיוחד, מבקשות של נושיו ומהחלטות של בית המשפט.

כל התנהלותו של החייב מביעה זלזול מופגן בהליך, ואין שום מקום לכך שהמשאבים הציבוריים המצומצמים ימשיכו להיות מופנים להליך זה.

14. לפיכך, אני מורה על ביטול ההליך וצו הכינוס.

צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד בתוקף למשך 90 ימים מהיום ולאחר מכן יבוטל.

ניתן היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.