הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 08

לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין: גולן כהן, ת"ז XXXXXX721 (להלן "החייב /ת")

המבקש/ת / החייב/ת:

גולן כהן

נגד

משיבים
1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.אמיר דוק (מנהל מיוחד)
3.בנק אגוד לישראל בע"מ (הנושה המובטח )
4.ראשל יזום וניהול נכסים בע"מ (הנושה)

ב"כ החייב עו"ד רמי קוגן
ב"כ כנ"ר עו"ד יעקב זערור
המנהל המיוחד בעצמו
ב"כ הנושה המובטח עו"ד תמי מייזליק
ב"כ הנושה עו"ד ישראל בודה

פסק דין

ב-29/5/19 ניתן צו כינוס לנכסי החייב בגין חובות מאושרים של כ-895,896 ₪. לאחר דין ודברים הגיעו החייב, בעל התפקיד וכנ"ר להסכמות לפיהן החייב יזכה להפטר מותנה בתוספת סכום של 500,000 ₪ לקופת הפש"ר וביקשו לאשרן . סכום זה כולל פדיון זכויות החייב בדירת מגורים בה הוא מתגורר עם רעייתו וילדיו הקטינים.
הנושה, ראשל יזום וניהול נכסים בע"מ, המחזיקה בכ-90% מחובות החייב, מתנגדת לתכנית המוצעת ומבקשת כי בית-המשפט יכפה על הנושה המובטח, בנק איגוד, לפעול למימוש דירת המגורים במסגרת המשכנתא, על מנת שתימכר כפנויה, דבר שיגדיל את הדיבידנד לנושים.
לאחר שמיעת טענות הצדדים בכתב ועל-פה מצאתי לדחות את עמדת הנושה ולאשר את תכנית הפירעון המוסכמת.
עובדות
החייב, יליד 1968 (כבן 52) נשוי ואב לשני ילדים קטינים. בעבר היה בעלים של מוסך שנסגר ב-2013 וכיום הוא עובד כסוכן ביטוח.
החייב ומשפחתו מתגוררים בדירה שבבעלות החייב ורעייתו (50% כל אחד). בהתאם לחוות דעת שמאית שווי הדירה מוערך בכ-2,650,000 ₪ כפנויה ושוויה כתפוסה כ-35% מכך. על זכויותיהם בדירה רובצת משכנתא מדרגה ראשונה לטובת הנושה המובטח שיתרתה כ-563,637 ₪ ( נכון ל 8/12/19).
החייב צבר חובות מאושרים בסכום של 895,869 ₪ ל-4 נושים, מתוכם 812,288 ₪ לנושה. חוב זה נוצר במסגרת הפעלת המוסך ועל רקע סכסוך משפטי מול הנושה בנוגע להשכרת המבנה בו פעל המוסך. אעיר כי החוב לנושה בהוצאה לפועל היה גבוה יותר, והופחת במסגרת ההכרעה בתביעת החוב בשל התאמ ת הריביות להליך הפש"ר.
ההליכים עד כה
הנושה פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד החייב וביקשה למנות כונס נכסים מטעמה למכירת זכויות החייב בדירת המגורים כתפ וסה.
בהחלטת רשם ההוצל"פ מ-18/1/17 ניתנה לנושה המובטח עדיפות במימוש הדירה במסגרת המשכנתא, אך נקבע כי אם הנושה המובטח לא יפעל תוכל הנושה לבקש לממשה ולמנות כונס נכסים מטעמו. ערעור על החלטה זו נדחה.
בעקבות ההחלטה פתח הנושה המובטח בהליכי מימוש ועו"ד תמר מייזליק מונתה ככונסת נכסים מטעמו. הליכי המשכנתא הגיעו לשלבים מתקדמים ואף נקבע מועד לפינוי הנכס אלא שטרם הגיע המועד הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל ( 19/5/19).
ביום 29/5/19 ניתן צו כינוס לנכסי החייב וכפועל יוצא הוקפאו הליכי המימוש .
תכנית הפירעון המוצעת ובקשת הנושה
לקראת הדיון בגורל ההליך שנקבע ל-2/7/20 הודיעו החייב, המנהל המיוחד וכנ"ר כי לאחר מו"מ ממושך גיבשו תכנית פירעון מוסכמת במסגרתה יוסיף החייב לקופה סכום של 500,000 ₪, מתוכו 365,000 ₪ לפדיון זכויות החייב בדירה ו-135,000 ₪ תכנית פירעון שתיפרש על 54 חודשים. חישוב פדיון זכויות החייב בדירה נעשה על בסיס חוות הדעת השמאית (2,650,000 ₪) בהפחתת המשכנתא (563,637 ₪) , התאמה לשווי הדירה כתפוסה (35%; 730,000 ₪) ולפי חלקו של החייב (50%; 365,000 ₪).
הנושה מתנגדת להסכמות וטענתה - שהועלתה עוד טרם הדיון ולפני שהצדדים גיבשו תכנית פירעון מוסכמת – היא שיש לממש את הדירה כפנויה במסגרת המשכנתא. לטענת ה, החייב פנה להליכי חדלות פירעון בחוסר תום לב ועל מנת לעכב את הפינוי וכי מימוש הדירה על ידי הבנק כ"פנויה" טוב יותר ממימוש על ידי הנאמן או כל נושה אחר של החייב כ "תפוסה" שכן יניב הכנסה גדולה בהרבה לקופת הכינוס . הנושה טוענת כי החייב הפר את ההסכם מול הנושה המובטח, ועל כן יש לחייב את הנושה המובטח לפעול למימוש הדירה במסגרת המשכנתא ובהתאם להליכים שהחלו בהוצל"פ.
הנושה המובטח מתנגד לבקשה. אמנם קיימת עילה חוזית למימוש המשכנתא מעצם כניסתו של החייב להליכי חדלות פירעון, אך הואיל והחייב ורעייתו ממשיכים בתשלומי המשכנתא כסדרם ואינם מפרים את החוזה, אין עילה מהותית למימוש הדירה. הנושה המובטח אינו מבקש לממש את הדירה, ומתנגד להחלטה שתכפה עליו לעשות זאת, אולם הוא מבקש שאם ביהמ"ש יקבל את בקשת הנושה שיש למכור את הנכס הדבר יעשה באמצעות כונסת הנכסים מטעמו.
החייב, המנהל המיוחד, והכנ"ר מתנגדים גם הם לבקשה, וסבורים כי בהתאם לדין יש לראות בדירה כתפוסה, לאפשר פדיונה במסגרת הליכי הפש"ר ולהעריך את שוויה כ תפוסה בהתאם לרע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ (10/10/10) ולשיטת החישוב שנקבע ברע"א 37/20 אלבו נ' גבור (31/3/20) .
דיון
הצדדים הגישו, כאמור, טיעונים בכתב עוד טרם הדיון והוסיפו השלמת טיעון על-פה בדיון שהתקיים ב-2/7/20. בתום כל אלו מצאתי לדחות את בקשת הנושה ולאשר את תכנית הפירעון.
ראשית, לא נמצא בסיס לטענת הנושה כי החייב פעל בחוסר תום לב טרם כניסתו להליך. המנהל המיוחד בחן את הדברים ולא מצא ממצאים שיעידו על חוסר תום ליבו של החייב, ובעניין זה יש לקבל את עמדתו המקצועית שלא נסתרה. גם לגוף העניין לא נמצא כי החייב פעל בחוסר תום לב. אין טענה כי החייב יצר חובות בזדון או בתרמית, וחוסר תום-הלב הנטען הוא בכך שהחייב פנה להליך פש"ר בשעה שהליכי המימוש בהוצל"פ היו בשלב מתקדם. טיעון זה חותר תחת תכלית הליכי פשיטת הרגל, שכן מטבע הדברים מי שפונה להליך פש"ר הוא מי שנתון בחובות ושנפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל שאינו יכול לשלמם. מטרתו של הליך הפש"ר הוא לסייע לחייב שכזה לחזור לפעילות כלכלית נורמאלית, ללא נטל החובות הרובץ עליו, ואין בעצם הפניה להליך שנקבע בחוק כדי להוות פעולה בחוסר תום לב. ואכן, המנהל המיוחד שבחן טענה זו לגופה מצא כי הפניה להליכי פש"ר תאמה את יעדיו השיקומיים של ההליך ואף היה בצדה הגיון כלכלי. טעם הדבר: היקף החובות בהוצאה לפועל עלה על שווי זכויותיו של החייב בדירה (אפילו כפנויה) לאחר סילוק המשכנתא ותשלום הוצאות ההליך. פועל יוצא הוא שאם הליכי המימוש בהוצאה לפועל היו נמשכים החייב ומשפחתו היו נותרים ללא קורת גג, מבלי שכיסה את מלוא חובותיו, וללא אופק לשיקומו הכלכלי. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי התנהלות החייב נגועה בחוסר תום לב.
שנית, הנושה המובטח סבור כי אף שקיימים תנאים פורמליים לביצוע המימוש (כניסת החייב להליך חדלות פירעון), לא נתקיימו התנאים המהותיים למימוש שכן החייב ורעייתו משלמים את התשלומים כסדרם (למעט פיגור זניח), ולכן אין בכוונתו לבצע המימוש. לא נמצא עוגן חוקי שיצדיק את בקשת הנושה לכפות על הנושה המובטח לממש נכס בניגוד לרצונו.
שלישית, נשוב למושכלות ראשונים בנוגע לחשיבות קורת הגג ושימורה , בוודאי כאשר אנו עוסקים במשפחה וילדים. ברוח חשיבות זו קבע המחוקק מספר מנגנונים שימעטו את הפגיעה ויגנו על החייב ובעיקר על בני משפחתו. כזו היא הגנת הדיירות המוגנת המצויה בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, וכזו היא, במאפיינים אחרים, הגנת בית המגורים המצויה בסעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. אמנם, לחייב אין זכות מוקנית לפדות את הדירה ( רע"א 3930/20 ישראל נ' הראל (23/6/20 ; ומנגד עמדת כב' השופט לוי בע"א 2000/01 בן בסט נ' עין דר (12/8/04) שנותרה, בשלב זה, בדעת יחיד ), אך במקרים המתאימים יש לאפשר את הפדיון, כדי להגן על החייב ומשפחתו, ובלבד שסכום הפדיון ריאלי ותואם את שווי הזכויות בדירה.

לעניין זה (שווי הזכויות ), הרי שאנו נמצאים בהליך הפש"ר ובהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולהלכה שנפסקה ב רע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ (10/10/10) ) יש לפדות את הדירה כתפוסה. הנושה טוענת אמנם כי הלכת כובשי אינה חלה בהליכי פש"ר בהם פתח החייב בהליך ביוזמתו, ומפנה להחלטה ב פש"ר (ת"א) 19064-01-15 גד חליוא נ' כנ"ר (5/9/17) (סעיף 10 לתגובתה מ-6/1/20) . אולם עמדה זו לא קנתה אחיזה בפסיקה ומרבית המותבים סברו כי הלכת כובשי חלה גם בענייננו, היינו – כי יש לראות בדירה תפוסה (פש"ר (ת"א) 4389-12-09 חבר נ' סלור (18/3/18); פש"ר (חיפה) 28040-05-15 אבנת נ' כנ"ר (25/12/17); פש"ר (מרכז) 43207-12-12 רהב נ' כנ"ר (13/2/19); פש"ר (מרכז) 34491-10-15 מסטורוב נ' כנ"ר (24/3/20); ועוד . בהעדר טיעון מלא ומפורט בנוגע לתחולת הדין לא מצאתי לסטות מן ההלכה הנוהגת (פדיון הדירה כתפוסה), ואעיר כי גם בפרשת חלויא עצמה אפשר בית-המשפט, במקרה דומה למדי, ל אשת החייב לפדות את הדירה בהצעה שהייתה נמוכה משמעותית מהצעות אחרות שהוצעו על ידי צדדים שלישיים וזא ת נוכח חשיבותה של דירת המגורים לבני המשפחה . בנסיבות אלו יש לחשב את שווי זכויות החייב בדירה כתפוסה ולאפשר מימושן בערך ריאלי.
לשלמות התמונה נזכיר כי אם תמומש הדירה כפנויה יהא מקום לתת לחייב ולבני משפחתו דיור חלוף, כך שהסכום שיישאר בקופה יעמוד על כ-700,000 – 800,000 ₪ (ראו דברי המנהל המיוחד בדיון). אמנם מדובר בסכום כפול ממה שיושג בפדיון הדירה כתפוסה, ברם, כפי שציינו המנהל המיוחד ונציג כנ"ר בדיון – עלויות המימוש בהוצאה לפועל גבוהות משמעותית מעלויות המימוש בהליך הפש"ר , כך שהפער הכלכלי בין האפשרויות עשוי להצטמצם. וכדברי ב"כ כנ"ר בדיון: "גם אם הנושה ראשל תממש את הנכס אנו יכולים להגיע לתוצאה זהה אולי יותר נמוכה, גם כי הוצאות המימוש בהוצל"פ גבוהות באופן מהותי מהליכי פש"ר" (עמ' 4 לפרוטוקול).
חשוב להבהיר – כל האמור למעלה אינו בא לבטל את אינטרס הנושים שקניינם נפגע או להפחית מחובת בעל התפקיד, ואף בית-המשפט, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים. עם זאת, הליך הפשר מחייב איזון בין אינטרס הנושים לבין זכויות החייב, ולמול הפגיעה בנושים עומד שיקומו הכלכלי של החייב, שילובו מחדש במרקם החייב הכלכליים והפגיעה האפשרית בבני משפחתו (סעיף 1 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018). במקרה הנוכחי האיזון שנעשה, אשר כולל פדיון ריאלי של זכויות החייב בדירה כתפוסה, תכנית פירעון משמעותית, ודיבידנד של למעלה מ-500,000 ₪, תואם את הוראות הדין והפסיקה ואף משקף היטב את תכליתו של הליך חדלות הפירעון ומטרותיו. אשר על כן מצאתי לאשר את התכנית המוסכמת ולדחות את עמדת הנושה.
נוכח כל האמור לעיל נקבע כדלקמן:
החייב מוכרז כפושט רגל. המנהל המיוחד מתמנה כנאמן לנכסיו.
תכנית הפירעון המוסכמת ולפי החייב יוסיף לקופת הכינוס סכום של 365,000 ₪ תוך 30 ימים ועוד סכום של 135,000 ₪ תוך 54 חודשים, בפ שרה המפורטת בהסדר המוסכם – מאושרת.
תחילת תשלום אוגוסט 2020.
ככל שיאותרו נכסים מוקנים שלא היו ידועים במועד גיבוש התכנית הם ימומשו והסכום יהיה מעבר לתכנית הפירעון שלעיל.
הפטר יהיה כפוף לסעיף 69 לפקודה.
ניתנים היתר להקדים תשלומים ופטור מהגשת דוחות, אלא לפי דרישה.
לאחר ביצוע תכנית הפירעון במלואה יגיש הנאמן פסיקתא לחתימה.

ניתן היום, ט"ז תמוז תש"פ, 08 יולי 2020, בהעדר הצדדים.